וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה – יאריך הכתוב בסיפור הזה להודיענו כי קויי י״י יחליפו כח ויראתו תתן עוז. כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף, ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים, ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים, כלם רבצים עליה, אינם יכולים להניעה כלל.
ולרבותינו בבראשית רבה (בראשית רבה ע׳:ז׳) גם בזה להם רמז לעתיד, כי נזדמן לו ככה, שנכנס בדרך הבאר ולא נאספו כל העדרים רק שלשה מהם, ובא בזמן שהאבן על פי הבאר, והעדרים שומרים לה. וכל הענין המסופר כאן להודיעו שיצליח בדרך הזה ויצא ממנו זרע זוכה לרמז הזה. כי הבאר ירמוז לבית המקדש, ושלשה עדרי צאן – עולי שלשה רגלים, כי מן הבאר ההוא ישקו כל העדרים – שמשם היו שואבין רוח הקדש, או שירמוז כי מציון תצא תורה שנמשלה למים ודבר י״י מירושלם (ישעיהו ב׳:ג׳) , ונאספו שמה כל העדרים – באים מלבוא חמת עד נחל מצרים (מלכים א ח׳:ס״ה) , וגללו את האבן והשקו – שמשם היו שואבין רוח הקדש, והשיבו את האבן – מונח לרגל הבא.