ויאמר י״י זעקת סדום ועמורה – לשון רבינו שלמה: ויאמר י״י – אל אברהם, שעשה כאשר אמר שלא יתכסה ממנו.
ואמר ר׳ אברהם, כי נכנס פסוק: ויפנו משם האנשים (בראשית י״ח:כ״ב) בנתים, להודיע כי בעת שבאו לסדום אז אמר השם לאברהם: זעקת סדום ועמורה כי רבה.
וכן דעת כל המפרשים, כי עם אברהם ידבר. ולפי זה הנכון בפסוק: ויפנו משם האנשים (בראשית י״ח:כ״ב) , לומר כי כאשר אמר השם לאברהם בנסוע האנשים ממנו: זעקת סדום ועמורה כי רבה, עמד אברהם בתפלה ותחנה לפניו למחול להם, ולתת לו רשות לדבר, והאריך בתפלתו עד שבאו האנשים סדומה, ואז נגש אברהם ואמר: האף תספה (בראשית י״ח:כ״ג) . או יהיה פירושו ששב לבאר: עודנו עומד לפני י״י (בראשית י״ח:כ״ב) , כי נגש אברהם ואמר: האף תספה (בראשית י״ח:כ״ג) , והנה האריך בתחנה לפניו בכל פעם לאמר: אל יחר אף י״י, והיה עוד מכוין דעתו בכל פעם לנבואה, עד ששמע תשובת דבריו מפי הקב״ה, והאריכו כל היום בזה. וילך י״י בערב כאשר כלה לדבר אל אברהם (בראשית י״ח:ל״ג) , ובאו שני המלאכים סדומה (בראשית י״ט:א׳) .
זעקת סדום ועמורה – היא זעקת עשוקים, יזעיקו וישועו מזרוע רשעם. והיה ראוי שיאמר הכתוב: זעקת סדום ועמורה שמעתי כי רבה, או שיאמר: זעקת סדום ועמורה רבה וחטאתם כבדה מאד, אבל ענין הכתוב: זעקת סדום ועמורה וחטאתם שגדלו מאד, ארד ואראה אם כלם חטאו בהם, ואם לא אדעה מי החוטאים.
וענין הירידה והראיה – אמר רבינו שלמה בדרך הדרש: לימד לדיינין שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה. ועל דרך הפשט: מפני שרצה הקב״ה לגלות לאברהם ענין סדום, ולהודיעו כי אין בהם עושה טוב, אמר אליו: זעקת סדום ועמורה כי רבה, ארד לראות – כלומר: באתי לשפוט, אם חטאו בה – אעשה בהם כלה, ואם לא – אדעה מה לעשות בהם, ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. הודיעו כי עדיין לא נגמר דינם, וכי עתה יפקוד עונם וישפוט אותם. וזה כלשון: י״י משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים, הכל סר יחדו נאלחו (תהלים י״ד:ב׳-ג׳) .
ור׳ אברהם אמר בו סוד, מילדי נכרים ישפיקו בו. ואני ארמוז לך דעת מקבלי האמת, דרשו רבותינו (ירושלמי תענית ב׳:א׳) בפסוק: כי הנה י״י יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ (מיכה א׳:ג׳) – יוצא ובא לו ממדה למדה, יוצא ממדת רחמים ובא לו למדת הדין. וכן הענין הזה, ויאמר י״י אל לבו: זעקת סדום ועמורה כי רבה, ארד במדת רחמים אל מדת הדין, ואראה ברחמים אם כצעקתה הבאה אלי במדת הדין עשו כלה, ואם לא אדעה וארחם, כדרך: וידע אלהים (שמות ב׳:כ״ה) . ואחר שסיפר הכתוב דעת עליון, חזר אל הענין הראשון וסיפר במעשה, כי האנשים אשר השקיפו על פני סדום ללכת שמה ושלחם אברהם הגיעו שמה, ואברהם מעת הפרדם ממנו ועד הגיעם שם עודנו עומד לפניו, כי קראו והגיד לו כי מלאכיו הם השלוחים האלה להשחית המקום כאשר אמר, ולא הוצרך לפרש מתי עמד לפניו, כי מעת שאמר: המכסה אני מאברהם (בראשית י״ח:י״ז) נודע שהגיד לו.