אל שדי – שני שמות, כל אחד תאר בעצמו. ופירוש אל – תקיף, מלשון: אילי מואב (שמות ט״ו:ט״ו) . ופירוש שדי – אמר רבינו שלמה: שיש די באלהותי לכל בריה.
ובספר מורה הנבוכים (רמב״ם מורה נבוכים א׳:ס״ג) פירש הרב: כלומר שאינו צריך במציאות מה שנמצא, ולא בקיום מציאותו לזולתו, אבל מציאותו תספיק בעצמה.
ור׳ אברהם פירשו בשם הנגיד ז״ל: מגזרת שודד, כלומר מנצח ומשודד מערכות השמים. וזהו הנכון, כי הוא מדת הגבורה מנהגת העולם שיאמרו בה החכמים (בראשית רבה ל״ה:ד׳) : מדת הדין של מטה. וטעם להזכיר עתה זה השם כי בו יעשו הנסים הנסתרים לצדיקים, להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ולפדותם במלחמה מידי חרב, ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות, וככל הבאים בתורה בפרשת אם בחקותי, ובפרשת והיה כי תבא בברכות ובקללות, שכולם נסים הם, כי אין מן הטבע שיבאו הגשמים בעתם בעבדנו האלהים, ולא שיהיו השמים כברזל כאשר נזרע בשנה השביעית. וכן כל היעדים שבתורה, אבל כולם נסים ובכולם תתנצח מערכת המזלות, אלא שאין בהם שינוי ממנהגו של עולם כנסים הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם שהם מופתים משנים הטבע בפרסום, והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו. ולכן אמר עתה לאברהם אבינו כי הוא התקיף המנצח, שיגבר על מזלו, ויוליד, ויהיה ברית בינו ובין זרעו לעולם שיהיה חלק י״י עמו (דברים ל״ב:ט׳) , וברצונו ינהיגם, לא יהיו תחת ממשלת כוכב ומזל.
ודע וראה כי אברהם אבינו לא הזכיר בדבריו שם יו״ד ה״א, רק בצרוף השם הכתוב אל״ף דל״ת, או בצירוף אל עליון עמו, ויזכיר בעניניו אלהים, [וכן יאמר: י״י אלהי השמים (בראשית כ״ד:ז׳) , ואמר: י״י יראה (בראשית כ״ב:י״ד) על מקום המקדש העתיד. ויעקב יזכיר תמיד: אל שדי (בראשית מ״ג:י״ד) ,] ומשה רבינו לא יזכיר כן לעולם. ואם תזכה תבין זה כולו ממה שאמרו במסכת יבמות (בבלי יבמות מ״ט:) : כל הנביאים נסתכלו באיספקלריא שאינה מאירה, ולפיכך אמר ישעיה: ואראה את י״י (ישעיהו ו׳:א׳) , ומשה נסתכל באספקלריא המאירה, ולפיכך אמר: כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג:כ׳) , כי ואראה את י״י כתוב באל״ף דל״ת. ועוד אזכיר זה בפרשת וארא (רמב״ן שמות ו׳:ב׳) אם יראה אלהים בעיני.
התהלך לפני – ללכת בדרך אשר אורה אותך, כטעם: אחרי י״י אלהיכם תלכו ואותו תיראו (דברים י״ג:ה׳) . כי המצוה לאחוז דרכו קודם שיורנו יאמר: התהלך לפני, והבא אחרי הצואה יאמר: אחרי י״י תלכו, והענין בשניהם ללכת אחרי השם לירוא ממנו לבדו ולעשות מה שיצוה.
והיה תמים – מצוה אחרת עוד בענין הזה, כטעם: תמים תהיה עם י״י אלהיך (דברים י״ח:י״ג) אחרי אזהרת: לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וגו׳ (דברים י״ח:י׳) . והענין בשניהם שיאמין בלבו כי הקב״ה לבדו הוא בעל היכולת בתחלה ובסוף, הוא היכול לעשות ולבטל ולא ישמע אל מעוננים ואל קוסמים או למנחש ומכשף, ולא יאמין שיבאו דבריהם על כל פנים, אבל יגזור בלבו שהכל ביד עליון העליונים שהוא ׳אל׳ והוא ׳שדי׳ עושה טובה שלא היה במזל, ומביא רעה בהיות המזל טוב ויפה, כפי שיתהלך האדם לפניו: מפר אותות בדים וקוסמים יהולל (ישעיהו מ״ד:כ״ה) . וזהו מה שאמרו (בבלי שבת קנ״ו.) : צא מאיצטגנינות שלך וכו׳.
ורבינו שלמה פירש: והיה תמים – היה שלם בכל הנסיונות.
ור׳ אברהם אמר שלא ישאל למה המילה, והוא כטעם: יהי לבי תמים ביראתך (תהלים קי״ט:פ׳) למען לא אחטא לך (תהלים קי״ט:י״א) . והנכון מה שפרשתי.