ויאמר אלהים יהי אור – מלת אמירה בכאן להורות על החפץ, כדרך: מה תאמר נפשך ואעשה לך (שמואל א כ׳:ד׳) – מה תרצה ותחפוץ, וכן: ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר י״י (בראשית כ״ד:נ״א) – כאשר רצה, כי כן הוא הרצון לפניו. או הוא כגון מחשבה, כמו: האומרה בלבבה (ישעיהו מ״ז:ח׳) , ואמרו אלופי יהודה בלבם (זכריה י״ב:ה׳) . והענין לומר שלא היה בעמל. וכך קראו רבותינו לזה מחשבה, אמרו: מחשבה ביום, ומעשה עם דמדומי חמה. והוא להורות על דבר מחושב שיש בו טעם, לא חפץ פשוט בלבד.
ומילת הויה מורה על מעשה הזמן העומד, כמו: ואתה הווה להם למלך (נחמיה ו׳:ו׳) . ולכן אמר הכתוב, כי כשברא חומר השמים אמר שיהיה מן החומר ההוא דבר מזהיר, קראו אור.
ויהי אור – לא אמר: ויהי-כן, כאמור בשאר הימים, לפי שלא עמד בתכונה הזאת כל הימים כשאר מעשה בראשית. ויש לרבותינו בזה מדרש בסוד נעלם.
ודע, כי הימים הנזכרים במעשה בראשית היו בבריאת השמים והארץ ימים ממש, מחוברים משעות ורגעים, והיו ששה כששת ימי המעשה, כפשוטו של מקרא. ובפנימיות הענין יקראו ימים – הספירות האצולות מעליון, כי כל מאמר פועל הויה תקרא: יום. והיו שישה, כי לי״י הגדולה והגבורה. והמאמרים עשרה, כי הראשונות אין שם יום נתפס בהן. והפירוש בסידור הכתובים בזה נשגב ונעלם, ודעתנו בו פחות מטיפה מן הים הגדול.