יהי מאורות – הנה האור נברא ביום ראשון, ומאיר ביסודות, וכאשר נעשה הרקיע בשני הפסיק באור, ומנע אותו מהאיר ביסודות התחתונים, והנה כאשר נבראת הארץ בשלישי היה בה חשך ולא אור. ועתה ברביעי רצה הקב״ה שיהיה ברקיע מאורות מגיעים אור לארץ. וזה טעם: ברקיע השמים להאיר על הארץ – כי היה למעלה מן הרקיע, ולא יאיר על הארץ.
וענין: יהי מאורות – כי מחומר השמים גזר בראשון שיהיה אור במדת היום, ועתה גזר שיתגשם ויתהוה ממנו גוף מאיר ביום גדול האורה, וגוף אחר קטן האורה מאיר בלילה, ויתלו שניהם ברקיע השמים שיאירו גם למטה.
ויתכן כי כמו ששם בארץ כח הצמיחה במקומות ממנה, כן שם ברקיע מקומות מוכנות ומזומנים לקבל האורה. והגופים האלה מקבלי אור מזהירים כגון האיספקלריאות ואבני השהם, ולכן יקראם: מאורות, לא אורים, אף על פי שקראם המזמור כן (תהלים קל״ו:ז׳) .
להבדיל בין היום ובין הלילה – כתב רבינו שלמה: משנגנז האור הראשון. אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור והחשך זה ביום וזה בלילה.
ואיני רואה שיהיה זה דעת רבותינו המזכירים גניזה על האור הראשון. אבל לדעתם: האור הראשון שמש שלשה ימים, וברביעי נאצל ממנו ונעשו בו, או ממנו, שני המאורות האלה, כמו שאמרו (בראשית רבה י״ז:ה׳) : נובלת אורה של מעלה גלגל חמה, כי לפי שלא היה העולם הזה ראוי להשתמש באור ההוא בלי אמצעות, נגנז לצדיקים לעולם הבא. ושמשו בנובלת הזו מיום רביעי ואילך.
כך אמרו בבראשית רבא (בראשית רבה ג׳:ו׳) : תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית, להאיר ביום אינה יכולה מפני שהיא מכהה גלגל חמה, בלילה אינה יכולה שלא נבראת להאיר אלא ביום. ואיכן היא – נגנזה, ואיכן היא מתוקנת – לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים (ישעיהו ל׳:כ״ו) – שבעה אתמהה: לא שלשה הן? כאינש דאמר: כן וכן אנא מפקד לשבעת יומי דמשתותי, כלומר לשון בני אדם הוא, שיאמר: אני מפקיד ושומר זה הבשר לשבעת ימי המשתה שלי, לא שיספיק לו לשבעה כולם, אלא שיוציא אותו בתוכם. וכך: כאור שבעת הימים (ישעיהו ל׳:כ״ו) – כאור שהיה בימים ההם במקצתם.
ושם אמרו עוד (בראשית רבה ג׳:ו׳) : ויבדל – רבי יהודה ברבי סימון אמר: הבדילו לו. ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבא. ואם תוכל לדעת כונתם באמרם בברכת הלבנה: עטרת תפארת לעמוסי בטן, תדע סוד האור הראשון והגניזה וההבדלה שאמר: הבדילו לו, וסוד שני המלכים המשתמשים בכתר אחד, כאשר בסוף, שיהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיהו ל׳:כ״ו) אחר שיהיה אור החמה שבעתים.
והיו לאותות ולמועדים – השנוי שיולידו ויעשו ממנו אותות ומופתים בשמים ובארץ: דם ואש ותימרות עשן (יואל ג׳:ג׳) , כלשון: ומאותות השמים אל תחתו (ירמיהו י׳:ב׳) . ולמועדים: זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף (בראשית ח׳:כ״ב) . ולימים – מדת יום ומדת לילה. ושנים – שישלימו מהלכם, ויוסיפו שנית לשוב בדרך אשר הלכו בה, ושנת החמה כשס״ה יום, ושנת הלבנה כשלשים יום.