לא יצוק עליו שמן – שלא יהא קרבנה מהודר, שהשמן קרוי אור והיא עשתה בחשך. ולא יתן עליו לבונה – שהאמהות קרויות לבונה, שנאמר: ואל גבעת הלבונה (שיר השירים ד׳:ו׳) , וזו פירשה מדרכיהן (תנחומא נשא ג׳) . כי מנחת קנאות הוא – הקמח הזה מעורבות בו שתי קנאות, קנאת המקום וקנאת הבעל (ספרי במדבר ה׳:ט״ו) . לשון רבינו שלמה מדברי רבותינו.
ועל דעת כל המפרשים: כי מנחת קנאות הוא – לומר כי בעבור שזאת המנחה מנחת עונש היא גרועה להיות שעורים בלא שמן ולבונה, כי המנחה אשר אזכרתה לרצון לי״י באה סולת חטים בשמן ולבונה.
ולפי דעתי: כי טעם כי מנחת קנאות הוא – יחזור על ראש הפסוק, יאמר שיביא האיש את הקרבן על אשתו, כלומר במקומה, כי מנחת קנאות הוא להזכיר עונה, ואיננו ראוי שתביאנו היא משלה, אבל הוא יקריב מנחה לשם שיקנא את קנאתו וינקום את נקמתו ממנה. וטעם השעורים – שתהיה סערת חמת י״י חמה יוצאה וסער מתחולל על ראש הרשעה יחול (ירמיהו כ״ג:י״ט) , וכענין צליל שעורים האמור בגדעון (שופטים ז׳:י״ג) שפתרו אותו לסער ומהומה רבה. וכן בכלי חרש – סימן שתשבר ככלי יוצר, וכן העפר – כי עפר היא ואל עפר תשוב (בראשית ג׳:י״ט) שם.
וטעם הוא – על הקמח. ויש לו סוד כי למטה בהיותו ביד האשה אמר: היא (במדבר ה׳:י״ח) , ועתה הזכיר הזכרון תחלה, ואמר כי היא מזכרת עון.