כי תבאו אל הארץ – אחר שהבטיח את הבנים שיבאו אל הארץ, השלים להם תורת הקרבנות שיקריבו נסכים בבואם לארץ. ואולי היה זה עתה לנחמם ולהבטיחם כי היו נואשים לאמר: מי יודע מה יהיה לאורך ימים לסוף ארבעים שנה ואם יחטאו גם הבנים. ולכן ראה הקב״ה לנחמם, כי בצוותו אותם במצות הארץ, הבטחה שגלוי לפניו שיבאו ויירשו אותה.
והנה צוה בנסכים בארץ בעשותם עולות וזבחים כי במדבר לא נתחייבו בנסכים לבד בתמיד, שנאמר בו: ונסך רביעית ההין יין לכבש האחד (שמות כ״ט:מ׳) , כי שם נאמר: פתח אהל מועד לפני י״י אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם (שמות כ״ט:מ״ב) . וכן הנשיאים בחנוכה שלהם לא הביאו נסכים. ורבותינו נחלקו בזה, מהם שאמרו בסיפרי (ספרי במדבר ט״ו:ב׳) : בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו בנסכים אלא מביאתן לארץ ואילך וכו׳, ומהם שאמרו שלא נתחייב היחיד בנסכים אלא מביאתן לארץ ואילך.
והשלים עוד תורת הכהנים וצוה על החלה שלא נהגה במדבר, כי התרומה והמעשר בידוע שלא ינהגו שם כי הם מירוח הגוי ובחוצה לארץ. ויש עוד שנוי בחלה על דעת רבותינו (בבלי כתובות כ״ה.) שנתחייבו בחלה כשנכנסו לארץ מיד, ולא נתחייבו במעשרות ובתרומה אלא לאחר ירושה וישיבה.