כל התורה כולה
-
רמב"ם פרק אחד ליום
הלכות תלמוד תורה פרק ב' וועגן מלמדי תינוקות. די הלכות באהאנדלען די חיוב צו שטעלן מלמדים אין יעדער שטאט, די קוואליפיקאציעס פון א מלמד (ירא שמים, מהיר לקרות ולדקדק), און די גרענעצן פון קלאס גרייסן (25 תינוקות פאר איין מלמד, 40 מיט א סייעו). אויך ווערט דורכגענומען די דין אז מען קען נישט מוחה זיין ווען איינער עפנט א חדר לעבן אן אנדערן, ווייל קנאת סופרים תרבה חכמה - קאמפעטישן אין תורה ברענגט צו העכערע קוואליטעט.
▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›
YI ייִדיש ›
סיכום השיעור 📋
זיכרון פון דער שיעור: הלכות תלמוד תורה, פרק ב’ (רמב”ם)
—
הלכה א: מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה
רמב”ם’ס ווערטער: “מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך. כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמד תינוקות. ואם לא הושיבו — מחריבין אותו, שאין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רבן.”
פשט: מ’איז מחויב אויפצושטעלן מלמדי תינוקות אין יעדער שטאט און יעדער געגנט. א שטאט וואס האט נישט קיין חדר — לייגט מען די אנשי העיר אין חרם ביז זיי שטעלן אויף א מלמד. אויב זיי טוען נישט — מחריבין אותו.
חידושים און הסברות:
1) „מדינה” לעומת „פלך” — גיאגראפישע חילוקים:
„מדינה” און „פלך” זענען צוויי באזונדערע באגריפן. א „מדינה” איז א גיאגראפישע עריע (ווי א סטעיט), און א „פלך” איז א קלענערע געגנט אינערהאלב. דער נפקא מינה: מ’דארף נישט נאר פארזארגן א חדר פאר איין קהילה, נאר פאר אלע אידן אין דער געגנט. א חדר דארף דינען די גאנצע סביבה, נישט נאר איין שול’ס מיטגלידער.
2) פארגלייך מיט הלכות דעות — צען זאכן אין א שטאט:
אין סוף הלכות דעות (פרק ד’) ציילט דער רמב”ם צען זאכן וואס א תלמיד חכם דארף האבן אין זיין שטאט, אבער מלמד תינוקות ווערט דארט נישט דערמאנט. דאס איז אינטערעסאנט — פארוואס איז מלמד תינוקות נישט אין יענער רשימה?
3) „מחריבין אותו” — וואס מיינט עס בפועל?
עס איז נישט א דין פון עיר הנדחת מיט אלע הלכות’דיגע קאנסעקווענצן (פארלירן נכסים א.א.וו.). דער רמב”ם האט גענומען א זאך וואס שטייט אין גמרא בדרך אגדה און עס כמעט א הלכה געמאכט. דער פשט איז: א שטאט אן א חדר איז ראוי לחורבן — ווייל „אין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רבן.” דאס מיינט נישט אז עס קומט אן אקטיווער עונש, נאר אז די וועלט גייט זיך צעפאלן אן תורה פון קינדער — עס וועט נישט זיין קיין נארמאלע גוטע וועלט. א צווייטער הסבר: דער רמב”ם האט אויך געפסק’נט אז מ’טאר נישט וואוינען מיט אן עם הארץ — אזוי אז נארמאלע מענטשן וועלן אנטלויפן פון אזא שטאט, און עס בלייבט טאקע א חורבה בדרך ממילא.
4) היסטארישע קשיא — ווי קען מען פסק’נען „מחריבין” ווען ביז תקנת יהושע בן גמלא האט מען בכלל נישט געהאט מלמדי תינוקות אין שטעט?
ביז יהושע בן גמלא’ס תקנה האט מען דאך נישט געפירט דעם דין פון מלמדי תינוקות אין יעדער שטאט. אויב אזוי, ווי קען מען זאגן „מחריבין”? דער תירוץ: עס איז געווען „ראוי לחורבן” אבער מ’האט עס נישט אויסגעפירט בפועל.
5) פראקטישע אנווענדונג — היינטיגע חדרים:
[דיגרעסיע: פראקטישע אנווענדונג] ווען א אידישע שטאט האט א חדר אבער וויל נישט ארייננעמען א קינד (ווייל ער איז נישט פון זייער חסידות, אדער נישט „דער בעסטער יונגל”), דארף מען זיי מסביר זיין דעם ערנסט פון דער הלכה — אז א שטאט אן א חדר פאר אלע קינדער איז ראוי לחורבן.
6) אפילו בנין בית המקדש איז נישט מבטל תינוקות של בית רבן:
די חשיבות פון קינדער’ס לערנען איז אזוי גרויס, אז אפילו דער בנין בית המקדש — וואס איז א מצוה דאורייתא — איז נישט מבטל די קינדער פון חדר.
[דיגרעסיע: חתונה פון א רבי] אין א חדר וואו דער רבי מאכט חתונה, גייט די גאנצע חדר אויף דער חתונה — וואס איז דער היתר? אויב בנין בית המקדש איז נישט מבטל, וויאזוי קען א חתונה מבטל זיין? א מהלך: דער רמב”ם אין הלכות בית הבחירה זאגט אז א חלק פון לימוד התורה איז צו לערנען וועגן בויען א בית המקדש — דאס לערנען וועגן בנין בית המקדש איז אליין א חלק פון תלמוד תורה. אבער דאס פיזישע בויען — נעמען א האמער און א דראם — דאס איז שוין א מלאכה וואס טאר נישט מבטל זיין תינוקות של בית רבן.
7) מגילה vs. חנוכה:
דער רמב”ם אין פרק א’ הלכה א’ ברענגט אז מ’איז מבטל תינוקות של בית רבן פאר מקרא מגילה. אבער פאר חנוכה — גייען די קינדער אין חדר ווי געווענליך. דאס איז אן אינטערעסאנטע חילוק: מגילה איז מבטל, חנוכה נישט. (דער מהר”ל ווערט דערמאנט אין דעם קאנטעקסט.)
—
הלכה ב: מכניסין את התינוקות ללמוד כבן שש כבן שבע
רמב”ם’ס ווערטער: “מכניסין את התינוקות ללמוד כבן שש כבן שבע, לפי בוריו של כל אחד ואחד וכוחו. ופחות מבן שש אין מכניסין אותו.”
פשט: מ’ברענגט קינדער אין חדר ביי זעקס אדער זיבן יאר, לויט דעם קינד’ס רייפקייט. יונגער פון זעקס — נישט אריינברענגען.
חידושים און הסברות:
1) דער רמב”ם האלט נישט פון צו פריער אנהייבן:
דער רמב”ם האט נישט געהאלטן פון „פרי-נורסערי, נורסערי, קינדערגארטן” — ווען א קינד איז נאך נישט קעיפעבל צו כאפן, מאכט מען אים נאר פרעשור, און דאס איז אנטי-חינוך — עס האט א פארקערטע עפעקט.
2) פארגלייך מיט הלכות יום כיפור:
ווי דער רמב”ם זאגט אין הלכות יום כיפור אז אונטער א געוויסן עלטער טאר מען נישט אויסלערנען פאסטן אפילו אויף שעות — אזוי אויך דא: ווען א קינד איז נאך נישט שייך, איז עס א העמסה.
3) קשיא פון „בן חמש למקרא”:
די משנה (אבות ה:כא) זאגט „בן חמש למקרא” — פינף יאר צו מקרא. ווי שטימט דאס מיט דעם רמב”ם וואס זאגט זעקס-זיבן? עטליכע תירוצים:
– אפשר „בן חמש למקרא” רעדט פון „אביו מלמדו” — דער טאטע לערנט מיט אים אליין אינדערהיים, נישט אין חדר. דער חתם סופר טייטשט עס אויך אזוי.
– אדער: „בן חמש” מיינט ווען ס’איז דורכגעגאנגען פינף יאר (ד.ה. ער איז שוין אין זיין זעקסטן יאר).
– פאקטיש למעשה שטופט מען עס אביסל אפ, אזוי ווי אויך „בן חמש עשרה לתלמוד” ווערט אפגעשטופט.
—
הלכה ג (חלק א): מכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה
רמב”ם’ס ווערטער: “ומכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה, אבל אינו מכה אותן מכת אויב מוסר אכזרי. לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות, אלא ברצועה קטנה.”
פשט: דער מלמד מעג שלאגן קינדער כדי אריינצולייגן אימה, אבער נישט ווי א שונא מיט אכזריות. נישט מיט שטעקנס אדער שוטים, נאר מיט א קליינע רצועה.
חידושים און הסברות:
1) „שוטים” — וואס איז א שוט?
א „שוט” איז א שטעקן אדער א רצועה? עס ווערט געברענגט „שוט לסוס, מתג לחמור” — עס רעדט פון צוגעטיילטע שטעקעלעך. א „רצועה” איז א ווייכע וויידל.
2) היינטיגע צייטן — שרייען אנשטאט שלאגן:
היינט איז נישט דער מנהג צו שלאגן קינדער. אנשטאט דעם שרייט מען אויף זיי. אבער דער יסוד בלייבט: אפילו ווען מ’שרייט, זאל עס נישט זיין „מכת אויב מוסר אכזרי” — עס דארף בלייבן אויף א קליינעם לעוועל.
—
הלכה ג (חלק ב): יושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה
רמב”ם’ס ווערטער: “יושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה, כדי לחנכן ללמוד ביום ובלילה.”
פשט: דער מלמד לערנט מיט זיי דעם גאנצן טאג און אביסל פון דער נאכט, כדי זיי מחנך צו זיין אז תורה לערנט מען ביידע — ביי טאג און ביי נאכט.
חידושים און הסברות:
1) דער טעם — חינוך פאר „והגית בו יומם ולילה”:
דער רמב”ם האט פריער (פרק א’) געלערנט אז ס’איז דא א מצוה פון לערנען ביי טאג און ביי נאכט. דאס „מקצת מן הלילה” איז א חינוך-שריט — מ’געוואוינט זיי צו אז תורה איז נישט נאר א טאג-זאך.
2) פראקטיש ווי עס איז געווען אמאל:
אמאליגע צייטן איז נישט געווען קיין באסעס און קיין בנינים. מ’האט ארויסגעשיקט די קינדער שפילן א פאר שעה, דערנאך אהיימגעשיקט, און דערנאך צוריקגענומען אביסל ביינאכט. דער רמב”ם מיינט נישט אז מ’זאל לערנען א גאנצע נאכט — נאר אביסל ביינאכט.
3) [דיגרעסיע: שארפע קריטיק אויף היינטיגע ישיבה-סדרים פאר יונגע בחורים:]
דער היינטיגער מצב וואו דרייצן-יעריגע בחורים זענען 13-14 שעה אין א בנין — פון 6 אין דער פרי ביז 7 ביינאכט — איז פראבלעמאטיש. קיין ערוואקסענער מענטש ארבעט נישט אזויפיל שעות — פארוואס טראכט מען אז קינדער קענען דאס דערהייבן? דער רמב”ם זאגט נישט אז מ’זאל לערנען א גאנצע נאכט. „מקצת מן הלילה” מיינט אביסל.
4) פארגלייך מיט יתרו’ס טענה צו משה רבינו:
משה רבינו איז געווען דער „אלטימעיט מלמד” — און יתרו האט אים געזאגט „נבול תבול” ווייל ער האט געזעסן „מן הבוקר עד הערב.” אפילו ביי משה רבינו האט יתרו געזאגט אז דאס איז צופיל.
—
הלכה ד: ולא יבטלו התינוקות כלל
רמב”ם’ס ווערטער: “ולא יבטלו התינוקות כלל, חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים בסוף היום, ובימים טובים.”
פשט: מ’זאל נישט מבטל זיין דעם לימוד פון קינדער קיין איין טאג — אויסער ערב שבת און ערב יום טוב (שפעטער אין טאג) און ימים טובים אליין.
חידושים און הסברות:
1) שבת — לערנט מען אדער נישט?
שבת לערנט מען נישט בעיון (לכתחילה לערנט מען נישט נייע זאכן) — מ’דארף האבן מנוחה. אבער חזרה מעג מען טון שבת. עס ווערט דערמאנט א שיטה (נטעי גבריאל) אז פון פיר מאל חזרה, מעג מען די ערשטע חזרה טון שבת — כאטש אפילו דאס איז א שטיקל פרעשור.
2) [דיגרעסיע: פראקטישע שאלה וועגן ערב שבת אין היינטיגע חדרים:]
היינט ווען חדרים האבן א תקנה אז מ’טאר נישט קומען מיט א באס שבת, דארף מען האבן א חדר וואו מ’קען גיין צו פיס. אבער ערב שבת פאדערט מען לאנגע שעות לערנען, וואס שאפט פראקטישע שוועריגקייטן.
—
הלכה ה: מלמד תינוקות שמניח התינוקות — ארור עושה מלאכת ה’ רמיה
רמב”ם’ס ווערטער: “מלמד תינוקות שמניח התינוקות ויוצא, או שעושה מלאכה אחרת עמהן, או שמתרשל בלימודן, הרי זה בכלל ‘ארור עושה מלאכת ה’ רמיה’.”
פשט: א מלמד וואס פארלאזט די קינדער, אדער טוט אנדערע ארבעט בשעת ער דארף לערנען מיט זיי, אדער איז מתרשל — איז ער אין דער קאטעגאריע פון “ארור עושה מלאכת ה’ רמיה.”
חידושים און הסברות:
1) „רמיה” — ווייל דער טאטע זעט נישט:
“רמיה” מיינט באטרוג — דער מלמד קען זיך דערלויבן צו זיין מתרשל ווייל דער טאטע איז נישט דא און זעט נישט וואס קומט פאר.
2) חידוש: אפילו א מלמד וואס באקומט נישט קיין געלט:
דער רמב”ם רעדט נישט נאר פון א מלמד וואס נעמט שכר (וואו מ’קען זאגן ער האט זיך “פארקויפט” און נישט געהאלטן זיין קאנטראקט). לכתחילה זאל א מלמד נישט נעמען קיין געלט. דער רמב”ם רעדט אפילו פון א מלמד וואס טוט עס לשם שמים — אויך ער איז “ארור” אויב ער איז מתרשל. דאס איז דער טייטש פון “מלאכת ה'” — עס איז הקב”ה’ס ארבעט, נישט נאר א ביזנעס-פארפליכטונג. און אפילו “מלאכת ה'” קען מען טון “רמיה.”
—
הלכה ו: לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרות ולדקדק
רמב”ם’ס ווערטער: “לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרות ולדקדק.”
פשט: ווייל די אחריות איז אזוי גרויס, דארף מען נאר אנשטעלן א מלמד וואס איז א ירא שמים, און וואס איז “מהיר לקרות ולדקדק.”
חידושים און הסברות:
1) „בעל יראה”:
דאס מיינט א ירא שמים, אן ערליכער איד — נישט סתם א פראפעסיאנעל, נאר איינער וואס האט יראת שמים.
2) „מהיר” — צוויי פירושים:
(א) שנעל — ער קען דעם מאטעריאל גוט און קען עס איבערגעבן פלינק. (ב) careful/זארגפעלטיג — ער איז נישט מזלזל, נישט מתרשל, ער נעמט עס ערנסט. דער מגיד שיעור נייגט צום צווייטן פירוש — “מהיר” מיינט דא אז ער איז זארגפעלטיג.
3) „לדקדק” — וואס מיינט דקדוק?
“דקדוק” מיינט דא נישט נאר גראמאטיק (grammar), נאר אז ער זאל דאגה’ן אז די קינדער זאלן נישט מאכן קיין טעותים — ער זאל זיין מדקדק אז אלעס זאל זיין ריכטיג. “מקרא” מיינט אז ער לערנט אסאך, אין פילע מקומות.
—
הלכה ז: מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות
רמב”ם’ס ווערטער: “מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני אמותיהן שבאות אצל בניהם.”
פשט: אן אומפארהייראטער מאן זאל נישט זיין א מלמד תינוקות, ווייל די מאמעס קומען ברענגען זייערע קינדער, און עס קען צוקומען צו ייחוד אדער מכשולות.
חידושים און הסברות:
1) נישט קיין דין אין תלמוד תורה, נאר א דין אין צניעות:
דאס איז א “זייטיגע דין” — נישט א דין אין הלכות תלמוד תורה פער סע, נאר א דין פון צניעות וואס ווערט דא אריינגעברענגט.
2) אויך נישט אלס העלפער:
אויך אלס א סייען (העלפער) פאר דעם מלמד זאל אן אומפארהייראטער נישט זיין.
3) טאטעס אויך:
אויך די טאטעס וואס קומען ברענגען קינדער — דער חדר וויל האבן א “טאטע’ס-אנלי” סביבה, ווייל א טאטע האט מער אחריות און מ’טרוסט אים מער.
4) א פרוי אלס מלמד:
א פרוי איז נישט אויסגעהאלטן על פי הלכה אלס מלמד (פאר אינגלעך).
5) [דיגרעסיע: פראקטישע אפליקאציע צו היינטיגע “חופות חדרים”:]
דאס איז ממש די גדרים פון די היינטיגע “חופות חדרים” (home-based childcare) — פרויען וואס נעמען קינדער פון דריי-פיר יאר אלט אין דערהיים. ווען עס איז ביי א פרוי אין שטוב, איז עס נישט קיין מוסד מיט א בילדינג און א פארקינג לאט — עס איז אן אנדערע סיטואציע.
—
הלכה ח: עשרים וחמשה תינוקות למלמד אחד — וויפיל קינדער פאר א מלמד
רמב”ם’ס ווערטער (פון גמרא בבא בתרא כ”א): “עשרים וחמשה תינוקות לומדין אצל מלמד אחד. היו יותר מעשרים וחמשה עד ארבעים — משכירים לו עוד אחד לסייעו. היו יותר מארבעים — מעמידין להם שני מלמדי תינוקות.”
פשט: איין מלמד קען נעמען ביז 25 קינדער. פון 26 ביז 40 — נעמט מען א העלפער (ריש דוכנא). מער ווי 40 — מוז מען צוויי פולע מלמדים האבן.
חידושים און הסברות:
1) מלמד vs. סתם א העלפער:
ביי מער ווי 40 זאגט דער רמב”ם “שני מלמדי תינוקות” — צוויי פולע מלמדים, נישט סתם א “בחור’ל וואס איז טשיפער.” דאס ווייזט אז מ’דארף נישט שפארן אויף קוואליטעט.
2) חדרים vs. ישיבות:
בדרך כלל האלטן זיך חדרים צו דעם שיעור, אבער ישיבות נישט — אין גוטע ישיבות זענען דא 40, 50, 70 בחורים אין א כתה. ישיבה איז אפשר שוין אן אנדערע זאך (עלטערע תלמידים קענען מער אליין).
3) [דיגרעסיע: וועלכע הלכות נעמט מען ערנסט:]
א ביטערע הערה: “עס איז אינטערעסאנט אז אונז ווייסט מען וועלכע הלכות מען האט נעמען ערנסט, און וועלכע נישט. געווענליך די וואס קאסט געלט פאר די מוסדות — זעט מען עס נישט.” הלכות וואס פאדערן מער הוצאות (ווי אנשטעלן מער מלמדים) ווערן אפט איגנארירט.
4) פרעמדע מלוכה’ס שיעורים:
אין חדר זאל מען נישט מער ווי דרייסיג, און אין פרעמדע שטעט (government regulations) איז דער שיעור צוואנציג.
—
הלכה ט: מוליכין את התינוק ממלמד למלמד — טשעינדזשן א חדר
רמב”ם’ס ווערטער: “מוליכין את התינוק ממלמד למלמד שהוא מהיר ממנו. במה דברים אמורים — שהיו שניהם בעיר אחת ולא הוי נהר מפסיק ביניהם. אבל מעיר לעיר אין מוליכין, ואם היה נהר מפסיק — אין מוליכין. אלא אם כן היה עליו גשר בנין שאינו ראוי ליפול במהרה.”
פשט: מ’מעג טשעינדזשן א קינד פון איין מלמד צו א בעסערן מלמד, אויב ביידע זענען אין דער זעלבער שטאט און ס’איז נישט קיין טייך צווישן זיי. פון איין שטאט צו א צווייטע, אדער אויב א טייך איז מפסיק, טאר מען נישט — סיידן ס’איז דא א שטארקע בריק.
חידושים און הסברות:
1) לאיאלטי צום מלמד — “עולם לא ישנה אדם אכסנייתו”:
בדרך כלל איז דא אן ענין פון לאיאלטי — האסט א מלמד, שטיץ אים. אבער ביי קינדער’ס חינוך איז דער דין אנדערש: מ’מעג טשעינדזשן צו א בעסערן מלמד, ווייל עס איז א צורך פאר דעם קינד.
2) השגת גבול:
בדרך כלל איז דא א דין פון השגת גבול — מ’טאר נישט קומען אין א שטאט און צונעמען ביזנעס. אבער ביי מלמדי תינוקות איז דער דין אנדערש, ווייל עס איז א צורך פאר די קינדער.
3) נישט דער נענטסטער, נאר דער בעסטער:
דער חידוש איז אז מ’דארף נישט דווקא גיין צום נענטסטן חדר. מ’מעג גיין א ביסל ווייטער אויב דער ווייטערער חדר איז בעסער — אבער נאר אינערהאלב דער זעלבער שטאט.
4) גרויסער חידוש: תלמוד תורה איז נישט דוחה סכנה:
פון דעם אז מ’טאר נישט שיקן א קינד אריבער א שוואכע בריק — אפילו צו א בעסערן מלמד — זעט מען קלאר אז תלמוד תורה איז נישט דוחה סכנה. אפילו פון אריבערגיין א בריק — וואס איז נישט קיין גרויסע סכנה, “ס’קען זיך פאלן” — טאר מען נישט, ווייל מ’לייגט זיך אריין אין א סכנה צוליב לערנען.
[דיגרעסיע: קאראנע/COVID] דאס ווערט אנגערעדט אין קאנטעקסט פון קאראנע, וואו מענטשן האבן געטענה’ט אז תלמוד תורה איז דוחה סכנה. “דאס איז נישט אמת.”
—
הלכה י: שכנים קענען נישט מוחה זיין אויף א חדר אין זייער מבוי/חצר
רמב”ם’ס ווערטער (פון גמרא בבא בתרא כ”א): “אחד מבני מבוי שביקש לעשות מלמד, או אחד מבני חצר — אין השכנים יכולין למחות בידו.”
פשט: אויב איינער וואס וואוינט אין א מבוי אדער א חצר וויל עפענען א חדר אין זיין שטוב, קענען די שכנים נישט מוחה זיין — אפילו אויב די קינדער מאכן גערודער.
חידושים און הסברות:
1) מבוי vs. חצר:
א “מבוי” איז ווי א גאס אדער א דיוועלאפמענט (אין ראלינג לעיק רופט מען עס א דיוועלאפמענט, אין בארא פארק איז עס א גאס). א “חצר” איז א קלענערע, מער אינטימע סביבה — א בילדינג אדער הויף.
2) דער טעם:
ווייל עס איז אן עבודת הקודש — א שטאט מוז האבן א חדר (ווי מ’האט געלערנט אין הלכה א’ אז מ’מחרים א שטאט וואס האט נישט קיין מלמד). דערפאר קען קיינער נישט בלאקירן עס.
—
הלכה יא: קאמפעטישן צווישן מלמדי תינוקות — קנאת סופרים תרבה חכמה
רמב”ם’ס ווערטער: “מלמד תינוקות שבא אחר ופתח בצדו כדי שיבואו תינוקות אחרים לו, או אפילו כדי שיבואו תינוקות של זה אצל זה — אינו יכול למחות בידו, שנאמר…”
פשט: אויב א מלמד תינוקות האט שוין א חדר, און א צווייטער קומט עפענען א חדר גלייך לעבן אים — אפילו מיט דער כוונה צו ציען צו זיך די קינדער פון דעם ערשטן מלמד — קען דער ערשטער מלמד נישט מוחה זיין. דאס איז אנדערש פון רעגולערע ביזנעס (חנויות), וואו מ’קען יא מוחה זיין אין א רעזידענציעלע געגנט. אבער ביי מלמדי תינוקות און ביי א בית מדרש קען מען נישט מוחה זיין.
חידושים און הסברות:
1) דער יסוד פון קנאת סופרים תרבה חכמה:
די גמרא’ס טעם פארוואס מ’קען נישט מוחה זיין איז “קנאת סופרים תרבה חכמה” — קאמפעטישן צווישן מלמדים איז א טובה פאר די תורה, ווייל עס פארבעסערט די קוואליטי פון לערנען. דאס איז א פונדאמענטאלער חילוק צווישן תורה און פרנסה: ביי פרנסה וויל מען אז יעדער איד זאל האבן פרנסה, און מ’זארגט זיך וועגן הסגת גבול; אבער ביי תורה איז דער ציל אז די קוואליטי פון תורה זאל זיין די בעסטע, און קאמפעטישן דינט דעם ציל.
2) דער רמב”ם ברענגט א פסוק, די גמרא נישט:
דער רמב”ם שרייבט “שנאמר” — ער ברענגט א פסוק אלס מקור. אבער אין דער גמרא שטייט בלויז “קנאת סופרים תרבה חכמה”, וואס איז נישט קיין פסוק כפשוטו. דער אבן עזרא זאגט אז “קנאת סופרים תרבה חכמה” איז ארויסגענומען פון א פסוק — ער ברענגט דעם פסוק (ישעיה ל”ג:ו) “והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה’ היא אוצרו” — און ער דרש’נט אז יראת ה’ איז דער אוצר פון קנאה. דאס איז נישט פשוט פשט, נאר א דרש פון דעם פסוק.
3) פארבינדונג צום יסוד פון עקסעלענס אין תורה:
מ’זעט א דורכגייענדיגן יסוד: תורה איז נישט בלויז א מצוה וואס יעדער קען מקיים זיין ווי ער וויל — תורה פאדערט עקסעלענס. מ’זארגט זיך פאר די קוואליטי פון תורה, נישט נאר פאר דעם קיום המצוה אליין.
4) דער מלמד אליין פראפיטירט פון קאמפעטישן:
דער מלמד אליין זאל נישט מורא האבן פון קאמפעטישן — פארקערט, עס זאל אים מוטיווירן צו פארבעסערן זיין אייגענע קוואליטי פון לערנען. פארוואס האסטו מורא ער זאל אוועקנעמען דיינע תלמידים? אויב דער צווייטער איז א בעסערער מלמד — איז דאס גוט.
5) חזון איש — אמונה ובטחון:
דער חזון איש ברענגט דעם ענין אין זיין ספר “אמונה ובטחון” — אז אויב נאך איינער וויל מאכן א שיעור אין דעם זעלבן נושא, איז ער גארנישט קיין מסיג גבול, אפשר גאר איז ער אן עזר. מ’דארף האבן בטחון אז דער צווייטער איז נישט א סכנה נאר א ברכה.
6) [דיגרעסיע: ישיבות לשם ציון:]
מענטשן האבן טענות אז ס’איז דא “ישיבות לשם ציון” (ישיבות וואס קאמפיטן צווישן זיך). אויב עס וואלטן באמת געווען ישיבות לשם ציון — וואלט מען נישט געקענט האבן קיין טענות, ווייל קאמפעטישן מאכט אז מ’לערנט בעסער. אויב מ’האט טענות, איז דאס א סימן אז עס איז נישט באמת לשם ציון, נאר “סתם פאליטיק פרעשור.”
תמלול מלא 📝
הלכות תלמוד תורה פרק ב’ — הלכות מלמדי תינוקות
—
הקדמה: תוכן פרק ב’
יא, סאו מיר גייען מיר לערנען הלכות תלמוד תורה פרק ב’. פרק ב’ איז אלעס הלכות מלמד תינוקות. מיר האבן געלערנט אין די ערשטע פרק די כלליות’דיגע הלכות ווען מ’דארף ברענגען א מלמד תינוקות, אז דער טאטע איז מחויב צו דינגען, וכדומה. און יעצט גייען מיר לערנען הלכות וואס זענען נוגע פאר דעם מלמד תינוקות, וויאזוי איז זיין ארבעט.
—
הלכה א: מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך
זאגט דער רמב”ם: “מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך”.
דיסקוסיע: פארגלייך מיט הלכות דעות — צען זאכן אין א שטאט
אינטערעסאנט, אין סוף הלכות דעות האבן מיר געלערנט אז א תלמיד חכם טאר נישט וואוינען אין א שטאט וואס האט נישט צען זאכן. איז געווען דארט אויך מלמד תינוקות? איך מיין אז נישט. אנדערע זאכן, אבער נישט דערמאנט מלמד תינוקות. סוף הלכות דעות, יא. סוף פרק… פרק ח’ רייט? פרק ו’ מיין איך. סוף פרק… ניין, איך מיין סוף פרק ד’. סוף פרק ד’, יא. יא, איך האב געטראכט אזוי אין הלכות דעות. איינער ווייסט מלמד דעות? איך האב א נומער צו מערקן? איך האב דארט דעות וואס רעדט…
דיסקוסיע: וואס מיינט “פלך”?
פלך ופלך, מ’טייטשט פלך פלך, אבער וואס… מ’מיינט איר די געגנט, פארשטייט איר? אז ס’איז ווי א סטעיט? איז וואס אזוי… די מדינות מיינט אז סטעיט, און פלך איז געגנטער? אינטערעסאנט. א פלך…
איך וויל זאגן א חידוש, אז א מדינה איז א גיאגראפיק עריע, יא? איינער מאכט א חדר נאר פאר זיין קהילה, און נישט פאר יעדן. דארף ער פארזארגן די געגנט, אלע אידן אין דער געגנט. שטימט? יא. א גוט.
מחרימין את אנשי העיר
“כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן”, מענטשן וואס האבן נישט קיין קינדער וואס לערנען אין בית רבן, ס’איז נישט דא קיין… וואס מ’רופט א חדר, “מחרימין את אנשי העיר”. וואס מיינט מחרימין? מ’לייגט זיי אין חרם. “עד שמושיבין מלמד תינוקות”. ביז זיי זענען ממנה א מלמד. “ואם לא הושיבו”, זיי האבן נישט געוואלט, אדער זיי האבן געזאגט אז זיי האבן פשוט נישט קיין פלאץ פאר דיר, ווייל זיי האבן נאר פלאץ פאר די וואס איז פון זייער חסידות, אדער די וואס איז די בעסטע יונגל, וכדומה. אקעי, דעמאלטס…
דיסקוסיע: וואס מיינט “מחריבין אותו”?
דעמאלטס מחריבין אותו, איך מיין פשוט איז, די מענטשן זענען נאר מחריב די שטאט. מ’דארף נישט מאכן זיי חרוב די שטאט. אז דער רמב”ם מיינט נישט דא, ס’איז נישט קיין דין עיר הנדחת, וואס דאס ברענגט גראד אז מ’איז איבערגעבראכן די שטאט. ווי דער רמב”ם האט געזאגט, אין די זכר איז נישט קיין הלכה למעשה, דער רמב”ם וואס ער מיינט צו זאגן, אז די שטאט דארף חרוב ווערן, מיט אלע הלכות וואס איז אין א גייענדע, אז דער מענטש פארלירט זיין רעכט אויף זיין נכסים?
אה, מ’דארף פארשטיין בערך וואס ס’מיינט אין מציאות. און דעמאלטס קומט אריין מחריבין ומחריבין, וואס ביידע מיינט נישט… ס’מיינט כפשוטו, איך ווייס וואס דו ווילסט. א שטאט וואס האט נישט קיין חדר, איז מקודם מחרימין, און אויב ס’העלפט נישט איז מען זיי מחריב.
וואס איז דער רמב”ם? דער רמב”ם האט גענומען א זאך וואס שטייט אין די גמרא בדרך אגדה, און ער האט עס געמאכט כמעט א הלכה. דו ביסט גערעכט אז ס’מיינט נישט אז מ’גייט חרוב מאכן, ווייל מ’גייט מאכן א חדר. אבער ס’קען זיין אז דער רמב”ם האט געזאגט אז מ’טאר נישט וואוינען מיט אן עם הארץ, אזוי אז יעדער נארמאלער מענטש גייט דאך אנטלויפן יעצט צו די מדבר, ס’בלייבט א חורבה, ס’בלייבן אפאר עמי הארצים, און ס’איז טאקע אזוי א חורבה.
אבער אין עולם איז קיום… איך בין גערעכט אז ס’מיינט נישט אז דא איז א הלכה אין עיר הנדחת דא. אבער די דרשה וואס מ’זאגט מיינט כפשוטו, מיינט אז די שטאט איז ראוי אז מ’זאל עס חרוב מאכן. ס’קומען זעלדאטן און חרוב מאכן די גאנצע שטאט.
“שאין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רבן”
איינער וויל איך זאגן, קוק, שאין עולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, ווייל די וועלט האט נישט קיין קיום נאר מיט די הבל תינוקות של בית רבן. ס’מיינט אין עולם מתקיים מיינט נישט אז ס’קומט צו זיין אן עונש פון זיי חרוב מאכן די וועלט. אין עולם מתקיים מיינט אז ס’גייט חרוב ווערן, די וועלט גייט זיך צעשאלטן, ס’גייט נישט זיין קיין נארמאלע גוטע וועלט, ס’גייט זיין אן אויס וועלט.
דיסקוסיע: האט מען דאס יעמאלס אויסגעפירט?
זייער גוט. אבער מ’זעט אז מ’האט עס יא געמאכט. דער רמב”ם פסק’נט אזוי. אויב ס’וואלט געווען א ווערסיע וואס מ’וואלט געקענט שאלטן, וואלט מען עס געטון. אבער פארוואס האט מען עס קיינמאל נישט געדארפט טון? ווייל ס’איז אזוי א ווייטע זאך. אבער מ’וואלט עס געטון.
מ’דארף… ס’איז שווער צו זאגן אז מ’וואלט עס געטון, ווייל ביז די תקנת יהושע בן גמלא האט מען דאך נישט געמאכט מלמדי תינוקות אין די שטעט.
מ’האט נישט געפירט די הלכה. ס’איז געווען ראוי לחורבן, און ס’איז נישט געשען אז מ’האט עס געטון.
פראקטישע אנווענדונג היינט
איך מיין אז ס’איז דאך געווען אסאך אידישע שטעט וואס זיי זאגן אז דא א חדר, עס איז נישט דא קיין חדר, דארף איך בעטן ביי אונזערע מענטשן, אפשר כולל עגגס, ער זאל ארייננעמען א אידיש קינד אין א חדר. דארף מען אים זאגן אז די הלכה שטייט אז דו גייסט חרוב מאכן די אנשטאלט. פארשטייסט? דאס דארף מען אים מסביר זיין. ער וועט נישט פארשטיין, ער וועט זאגן, “וואס איז געשען? ס’איז דאך א חיוב, א גרויסע חיוב.” דארף מען אים מסביר זיין אז די גמרא זאגט נישט אזוי. די גמרא מיינט נישט, חס ושלום, אז מ’גייט אים איבערלאזן אז ער זאל נישט טון. חס ושלום. ער מיינט נאר צו זאגן אז ווען מ’זאגט אז ס’איז דא א חיוב, זאל ער פארשטיין אז דאס איז נישט נארמאל. ער איז ראוי לחרב. יא.
יעצט גייען מיר אריבער צו ווען. אה, דאס האבן מיר געלערנט אין די לעצטע מאמר. אקעי.
—
הלכה ב: מכניסין את התינוקות ללמוד כבן שש כבן שבע
דער רמב”ם, “מכניסין את התינוקות ללמוד כבן שש כבן שבע, לפי בוריו של כל אחד ואחד וכוחו.” לויט די גרויסקייט פון די קינד, לויט ווי שנעל ער ווערט מעטשור. ס’איז דא קינדער וואס זענען שוין גרייט ביי די זעקס, און ס’איז דא וואס זענען גרייט ביי די זיבן. “ופחות מבן שש אין מכניסין אותו.”
דער רמב”ם האלט נישט פון צו פריער אנהייבן
דער רמב”ם האט נישט געהאלטן פון פרי-נורסערי און נורסערי און קינדערגארטן. מ’זאל אנהייבן עקסטער זיין א בעיביסיטער. איך מיין אז אויך ווען, למשל, אין הלכות יום כיפור זאגט דער רמב”ם, אין נידריגער פון דעם און דעם עידזש טאר מען נישט אויסלערנען פאסטן אפילו אויף שעות. ס’קען זיין אז דאס איז א געוויסע זאך אז ווען א קינד איז נאך בכלל נישט שייך, ביסטו מעמיס אויף אים, דו מאכסט פרעשור ווען ער איז בכלל נאך נישט קעיפעבל צו כאפן עניטינג, מאכסטו אים סתם פרעשור און דו האסט די פארקערטע עפעקט, ס’איז אנטי-חינוך.
דיסקוסיע: קשיא פון “בן חמש למקרא”
ס’איז אינטערעסאנט, ווייל די משנה, איך מיין דער רמב”ם פסק’נט דאך די משנה. ס’שטייט אין די משנה “בן חמש למקרא”. איז די טייטש פון רמב”ם ווען ס’רעדט זיך פון די אביו מלמדו אפשר, אבער די חתם סופר טייטשט עס נאך אזוי שפעטער. אינטערעסאנט.
קען זיין דער רמב”ם זאגט אזוי ווי ווען ס’איז דורכגעגאנגען פינף יאר. איך מיין אז פאקטיש למעשה שטופט מען עס אפ אביסל. אויך “בן חמש עשרה לתלמוד” דארף מען אפשטופן אביסל. אקעי.
—
הלכה ג: ומכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה
אה, ס’איז קאנעקטעד צו וואס מיר האבן גערעדט. זאגט דער רמב”ם ווייטער, “ומכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה, אבל אינו מכה אותן מכת אויב מוסר אכזרי, לפיכך, לא יכה אותם בשוטים”, ער זאל זיי נישט שלאגן מיט קיין שטעקענעס, “נאר ברצועה קטנה”.
דיסקוסיע: וואס איז א “שוט”?
א שוט איז א שטעקן? איך ווייס נישט. א שוט איז א שטעקן. א שוט איז א קליינע שטעקעלע. א שוט איז א רצועה.
א שוט איז א רצועה. א רצועה מיינט א וויידל, אזא זאך וואס איז ווייך, וואס איז נישט ווילד. א שוט איז א שוט. שוט לחמור, שוט לכסיל, מתג לחמור. ער רעדט פון צוגעטיילטע קליינטשיגע שטעקעלעך.
היינטיגע צייטן — שרייען אנשטאט שלאגן
היינטיגע צייטן איז נישט די מנהג צו שלאגן די קינדער. אנשטאט דעם, ווען ערגערע זאכן דארף ער זיך ארויסשארפן, שרייט ער אויף זיי. מ’איז מכה בשוט, און מ’שרייט די שוטה. אפילו לאמיר זאגן מיט אונטערקענט, זאלן די זייטן נישט טון מכת אויב מוסר אכזרי. עס איז א קליינער לעוועל פון אים.
—
יושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה
“יושב ומלמדן כל היום כולו, ער לערנט מיט זיי בייטאג, ומקצת מן הלילה אביסל פון די נאכט, כדי לחנכן ללמוד ביום ובלילה.” זיי האבן דאך פריער געלערנט אז ס’איז דא א מצוה פון לערנען בייטאג און ביינאכט. לימוד יום ולילה, חבר זיין יום, חבר זיין לימוד היום והלילה, ס’איז דא אן ענין. ער האט א קבלה, אבער מ’דארף פארשטיין דאס.
דיסקוסיע: מיינט דאס מער שעות אין זומער?
מיינסטו אז זומער דארף מען לערנען אסאך מער שעות ווי ווינטער? איך מיין אז אמאליגע צייטן איז נישט געווען אזוי. ס’איז נישט געווען קיין באסעס און קיין בנין. סאו ער האט ארויסגעשיקט די קינדער שפילן א שיינע פאר שעה. ער וויל זיי זאגן, מען זאל נישט נאר לערנען בייטאג, נאר מען זאל אויך אביסל לערנען ביינאכט. סאו מען שיקט זיי אהיים און מען נעמט זיי צוריק אביסל.
קריטיק אויף היינטיגע לאנגע שעות פאר יונגע בחורים
ניין, היינט אסאך מאל איז דא די קינדער וואס גייען אין… אסאך פארקערט, טוט מען אבער. ער שיקט א בחור פון דרייצן, צוועלף דרייצן, ער שיקט אים אין חדר שוין זעקס אזייגער אין חדר, און ער דארף שוין ארויסגיין כמעט דעם פינף, דארף ער שוין זיבן אזייגער ארויסגיין פון דערהיים זוכן די באס, ער קומט אן שטייט זיבן אזייגער ביינאכט. קיינער פון די ערוואקסענע מענטשן ארבעט דאך נישט אזויפיל שעות. פארוואס טראכט מען אז ס’איז אקעי פאר קינדער און אז זיי קענען דאס דערהייבן?
ס’איז אוודאי אז דאס איז וואס דער רמב”ם זאגט, “על כל פנים”, ס’איז געמישט מיט די היינטיגע ישיבה דרכים, אז מ’איז ענגידזשד דעם גאנצן טאג. מ’שפילט אויך, איך מיין מ’שפילט נישט, אבער מ’איז אין א בנין. ס’איז זייער שווער, ס’איז באמת שווער. איך רעד נישט פון א פופצן-זעכצן יעריגער בחור, אבער אזא דרייצן יעריגער שייפעלע, זיי זענען נאך ממש קינדער. און זיי זענען דרייצן-פערצן שעה אין א בנין. וועלכע טאטע קען זיין דרייצן-פערצן שעה אין א בנין? וואס פאדערסטו פון אים?
נאר מ’מאכט א קוק אויף די ישיבה, מ’קומט צו צו אן עצרת התעוררות, פלוצלינג שטעלט זיך ארויס א שיינע עולם פון די בעלי בתים, און מ’רעדט צו די בחורים, און מ’רעדט צו די עלטערן. אבער ס’איז זייער שיין. ס’איז גערעכט אז “ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר”, און דער מענטש זיצט פון די פרי ביז ביינאכט. ס’מיינט נישט אז ער דארף א גאנצן טאג, און דער רמב”ם זאגט נישט אז מ’זאל לערנען א גאנצן נאכט. א טעם גייט ער. דאס איז נאר אז ס’איז געווען א סכנה’דיגע זאך. אבער א חינוך אז א טאטע דארף זיין אביסל ביינאכט, נעמט מען אביסל ביינאכט.
פארגלייך מיט יתרו’ס טענה צו משה רבינו
איך מיין אז דו ווייסט ווי יתרו רעדט צו משה רבינו, זאגט ער אויך, “ואתה תשב עם העם מעריב עד בוקר”. משה רבינו איז געווען אזויווי דער “אלטימעיט” מלמד, ער איז געווען דער פריערדיגער מלמד. דער מחבר ר’ יוסף’ל האט גערעדט אין א שבע ברכות די וואך, ער זאגט אז ס’איז ממש “כל המצוה לעשות מבוקר עד ערב”. מ’קען זיין ממש אז ס’איז נישט קיין שיעור דערפון, פון די פרי ביז צוועלף אזייגער ביינאכט קומען מענטשן שרייבן קוויטלעך.
—
הלכה ד: ולא יבטלו התינוקות כלל
“ולא יבטלו התינוקות כלל”, זאגט דער רמב”ם ווייטער, “ולא יבטלו התינוקות כלל”. מ’זאל נישט מבטל זיין די לערנען פון די קינדער. קיין איין טאג זאל נישט זיין אפ. “חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים בסוף היום”. שפעטער קען מען זיך צוגרייטן צו שבת און יום טוב, אדער יום טוב אליינס. יום טוב איז שוין קיין חיוב. אבער שבת, אבער שבת איז איינס לכתחילה.
לערנען שבת — בעיון אדער חזרה?
לכתחילה מיינט עס אז מ’לערנט נישט די ערשטע מאל, ווייל ס’איז דא די דין אין נטעי גבריאל אז שבת לערנט מען נישט בעיון. מ’דארף האבן מנוחה, מ’דארף האבן א רואיגקייט. אבער שוין לערנען, מ’חזר’ט יא איבער די ערשטע מאל. ס’איז דא פיר מאל חזרה, די ערשטע מאל חזרה מעג מען טון שבת. אפילו די ערשטע מאל חזרה איז א שטיקל פרעשור.
פראקטישע שאלה: ערב שבת און באסעס
ס’איז דא זייער א גרויסע שאלה וואס מ’טוט זיך אין די היינטיגע חדרים. איך מיין אז די ריזן איז וועגן די באסעס. די חברה, היינט ווען אונזערע חדרים האבן די תקנה אז מ’טאר נישט קומען מיט א באס, אזויווי אין יעדער געגנט אין די שטאט, אין א אידישע געגנט, האט א בית המדרש וואו מען קען גיין צו פיס שבת. זיי האבן אויך א חדר וואו מען קען גיין צו פיס א גאנצע טייל. אבער עס זעט אויס אזוי, אזוי פאדערט מען זאל לערנען ערב שבת, וואס איז שעות ארוכות.
זיכרון פון ר’ פישל הערשקאוויטש
אסאך יארן האט מען געדענקט פון ר’ פישל הערשקאוויטש, פלעגט איך מיט מיר אלס בחור, ווען איך בין אמאל געווען ביי אים, איך האב געלערנט מיט זיין אייניקל.
—
הלכה א (המשך): אפילו בנין בית המקדש איז נישט מבטל תינוקות של בית רבן
Speaker 1: אה, אבער מ’דארף שניידן די נעגל. מ’דארף מבטל זיין זעקס-זיבן שעה פאר לערנען, אבער מ’דארף שניידן די נעגל. אקעי, אבער דאס רעדט מען פון תינוקות, נישט א ישיבה. א ישיבה איז אנדערע דינים. פאר איינער מבטל א תינוקות, מ’מוז וויסן וואס איז די דין פון תינוקות. אפילו בנין בית המקדש איז נישט מבטל די קינדער, אפילו בנין בית המקדש.
איך האב געפרעגט די שאלה אמאל אויף א חדר וואו דער רבי מאכט חתונה, און די גאנצע חדר גייט אויף דער חתונה. א בנין בית המקדש איז נישט מבטל, איז וואס איז די היתר ווען דער רבי האט א חתונה אויך צו מבטל זיין די חתונה? מ’לאזט עס באשטיין, ווייל דער רמב”ם ברענגט אראפ הלכות בנין הבחירה, אז א חלק פון לימוד התורה איז אז מ’דארף בויען א בית המקדש, צו לערנען אז די קינדער זאלן לערנען אז דאס איז א חלק פון די עבודה. אבער צו גיין בויען, דארף מ’ברענגען א דראם און א האמער און א עסק.
נו, אבער די תורה דחי למוד מלמד לערנען, זאל דער מלמד לערנען. מ’זאגט נישט אז מ’זאל מבטל זיין אינגאנצן, מ’זאל…
Speaker 2: ניין, אבער די קינדער, עס זאל מענטשן זיין דזשאבס, מ’מוז עס נעמען אין חשבון. אבער עס איז נישט א קלארע זאך אז דאס איז נישט א חלק פון וואס עס ווערט די איד. ראיה דערפון איז מבטל תלמוד תורה. עס שטייט אין רמב”ם פרק א’ הלכה א’, מגילה מבטל תינוקות צו הערן די מגילה. און נישט די חנוכה, ווייל די קינדער גייען אין חדר אין חנוכה.
Speaker 1: ס’איז א שאלה, ס’שטייט אין גמרא אז מ’איז מבטל די חדר פאר די מקרא מגילה. אקעי, אבער די מהר”ל, חדר האט מען געמאכט פאר… יא.
—
הלכה ב: מלמד תינוקות שמניח התינוקות — ארור עושה מלאכת ה’ רמיה
Speaker 1: זאגט דער רמב”ם ווייטער, “מלמד תינוקות” — ער האט קודם געזאגט וועגן דעם רבי’ן — “מלמד תינוקות שמניח התינוקות ויוצא, או שעושה מלאכה אחרת עמהן, או שמתרשל בלימודן, הרי זה בכלל ‘ארור עושה מלאכת ה’ רמיה’.”
אזוי ווי דו זאגסט, “רמיה” מיינט ווייל דער טאטע זעט נישט. זייער גוט. דו פארשטייסט? ער רעדט אפילו פון א מלמד וואס באקומט נישט קיין געלט, ווייל לכתחילה זאל א מלמד נישט נעמען קיין געלט. אפילו ער דארף זיין ערליך. דאס הייסט “מלאכת ה'”. נישט אז ער נעמט געלט און ער האט זיך סתם פארקויפט, ער האט נישט געמאכט די ארבעט פאר וואס מ’האט אים באצאלט. אפילו נישט! ער רעדט אז אפילו ער טוט “מלאכת ה'”, מאכט ער “מלאכת ה’ רמיה”. איז דאס אויך זיכער א שיינע זאך. יא.
—
הלכה ג: לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרות ולדקדק
Speaker 1: “לפיכך אין ראוי להושיב מלמד” — וויבאלד אז מ’דארף האבן די זייער גרויסע ערנסטקייט, יא, ווייל נישט יעדער מענטש איז באקאנט דערמיט — “לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה”, נאר אן ערליכער איד, א ירא שמים, דאס איז די לשון “בעל יראה”, איינער וואס האט יראה, “מהיר לקרות ולדקדק”. איינער וואס איז… “מהיר” מיינט שנעל, אדער “מהיר” מיינט אז ער איז careful, ער איז נישט מזלזל, ער איז נישט מתרשל, “לקרות ולדקדק”.
יא, אז איינער זאל מאכן אז ער איז א פראפעשענעל, ער קען דעם פשט, ווייל ער האט גענומען… ניין, ער איז געווען גערעכט, אז ער דארף זיין careful. אקעי.
דיסקוסיע: וואס מיינט “דקדוק”?
Speaker 1: זאגט דער רמב”ם ווייטער, דאס איז נאך א הלכה, ווער קען זיין א מלמד. דאס איז נישט קיין דין אין הלכות תלמוד תורה, דאס איז א דין אין א מלמד, א זייטיגע דין פון צניעות.
Speaker 2: איך מיין דיקדוק פאר איין ראי?
Speaker 1: איך האב אמאל צופריגער זיך, עס האט מאור ניקלעס ווי לידאקטיק?
Speaker 2: דיקדוק, מיינער כבער שידוער, דיקדוק?
Speaker 1: גרענער?
Speaker 2: מ’דארף מיינען לידאקטיק אז ער איז אזוי ווי מאור, אז ער איז קערפול און ער איז מודדאקטיק, ער איז זייער איז טארא, ער איז…
Speaker 1: סאונדן זיין סאונדערס ווי פֿארסיקע דיק, אדער עס ווערט דאַדאַד. דאָדאָד מיקדאַב אַ דיקדאַק. הער איז ער משאָמיינט דיק-דיק. לערנען באָהן, לערנען מיקדאַד. דיק-דיק מיינט דער גראמאָר. וואס לערנען דיק-דיק? וויאזוי ער הערט דאַר אבָר? ער בערענגט אהיי אדב גרות ולאָד. די דייג ולוגרת מיט דאגה, מ’דארף דאגה’ן אז די קינדער זאלן נישט מאכן קיין מיסטעיקס. און וואס מיינט מקרא דאנן? מקרא מיינט אז ער לערנט אסאך.
Speaker 2: אה, אסאך אין די מקומות.
Speaker 1: מקרא מיינט אז ער לערנט מער.
—
הלכה ד: מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות
Speaker 1: ס’דרייען מיר ווייטער. מדובר אמורים, אז מ’קען גיין ווייט. אזוי ווי די פסוק זאגט “ושילשתי נערותיך” זענען ביידע אין די זעלבע שטאט, ולא הוי הנאה מפסיק ביניהם. אבל מעיר לעיר, אויב מ’דארף גיין פון איין שטאט צו די צווייטע, אויב מ’צריך הנאה לצידו, אפילו בויסע יארן דארף מען דורכגיין א טייכל, אין מוליכין את התינוק. פארוואס? וואס איז די סכנה? אדער וואס איז שווער אויף די קינד? ביידע.
ער ברענגט די גמרא. די גמרא זאגט אז מבית הכנסת לבית הכנסת מוליכין, ווי מפסיק נהר מוליכין. קודם כל, ס’ווענדט זיך אויב ס’איז א דענדזשער. אלא אם כן הוי בנין גשר, אויב ס’איז דא א שטארקע ברידזש אויף די נהר, בנין שאינו ראוי ליפול במהרה, נישט קיין חלום’ער בריק, נאר א גוטע בריק, דעמאלטס מעג מען. טאקע אז מ’זאל זיך נישט אריינלייגן אין סכנות. אה, זייער גוט. דא זעט מען אז תלמוד תורה איז נישט דוחה סכנה. ווי מענטשן האבן געזאגט ביי די קאראנע אז תלמוד תורה איז דוחה סכנה, דאס איז נישט אמת. דא זעט מען קלאר אז אפילו פון אריבערגיין א בריק, אפילו ס’איז בעסערע מלמדים, טאר מען נישט, ווייל מ’לייגט זיך אריין אין א סכנה צו לערנען.
Speaker 2: וואספארא סכנה איז דא אין א בריק?
Speaker 1: ס’קען זיך פאלן. ס’איז נישט קיין גרויסע סכנה מסתמא. זייער גוט.
גייט ער ווייטער. “מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני אמותיהן שבאות אצל בניהם”, די מאמעס קומען דאך ברענגען די קינדער, און ס’זאל נישט צוקומען צו קיין ייחוד, קיין מכשולות. “מי שאין לו אשה…” אויך זאלן זיי נישט זיין קיין מלמד, נאר אביסל העלפן די מלמד. אה, אויך זאלן די טאטעס וואס קומען צו די קינדער זאלן… קיצור, א חדר וויל האבן א טאטע’ס-אנלי ביזנעס, בעיסיקלי. א טאטע טראסט מען מער, ער איז מער… ער האט מער די אחריות. די גמרא גייט ווייטער, וויפיל… א פרוי איז נישט אויסגעהאלטן על פי הלכה, ס’איז דאך אן ער. און שוין.
ס’איז אויך מעגליך אז ווען ס’איז ביי די פרוי אין שטוב, איז דאס שוין נישט קיין מוסד, ס’איז נישט קיין בילדינג, ס’איז נישט קיין פארקינג לאט, ס’איז נישט קיין… די פרויען נעמען דאך די קינדער פון דריי, פיר, און די אנדערע גייט צו א פרוי אין דערהיים. אבער קיצור, איך זאג וואס ס’שטייט אין שולחן ערוך, איך ווארף נאר אריין א הערה. ס’איז אינטערעסאנט, דאס איז ממש די גדרים פון די חופות חדרים וואס מיר האבן היינט. ס’קען זיך מאכן א מכשול, זאל נישט זיין.
—
הלכה ה: עשרים וחמשה תינוקות לומדין אצל מלמד אחד
Speaker 1: די גמרא גייט ווייטער, וויפיל קינדער קען א מלמד הענדלען? עשרים וחמשה תינוקות לומדין אצל מלמד אחד. איין מלמד קען נעמען פינף און צוואנציג קינדער. די גמרא גייט ווייטער, היו יותר מעשרים וחמשה, אויב האט ער מער ווי פינף און צוואנציג קינדער, איז ביז פערציג, משכירים לו עוד אחד לסייעו, נעמט ער א העלפער, א מלמד וואס העלפט ארויס. צו צוויי קענען הענדלען ביז פערציג. היו יותר מארבעים, אויב איז דא מער ווי פערציג, זאל מען זיך נישט שפארן געלט, מעמידין להם שני מלמדי תינוקות.
דא זעט מען אז א מלמד איז מער עקספענסיוו ווי אנדערע לעוועלס, נישט פשט אז די ראיה איז אז מ’נעמט נאך א מלמד, נישט סתם א בחור’ל וואס איז איינער טשיפער. בדרך כלל אין די חדרים האלט מען זיך צו די הלכה, בדרך כלל, אבער אין ישיבות שוין נישט. ישיבות, די גוטע ישיבות, איז דא פערציג, פופציג, זיבעציג בחורים אין די כתה. אבער יא, איך ווייס נישט, ס’קען זיין אז ישיבה איז שוין אן אנדערע זאך. אויך נישט אלע חדרים האלטן זיך צו דעם, נאר די פרימע. אבער אמאל קען מען אביסל מער, בדרך כלל. און אין חדר זאל מען מער ווי דרייסיג, און אין א פרעמדע שטאט צוואנציג. דאס האבן די מלוכה פרעמדע אין צוואנציק.
אבער ס’איז אינטערעסאנט אז אונז ווייסט מען וועלכע הלכות מען האט נעמען ערנסט, און וועלכע נישט. געווענליך די וואס קאסט געלט פאר די מוסדות ס’נעט נישט זעהן’ס. אקעי.
—
הלכה ו: מוליכין את התינוק ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו
Speaker 1: מוליכין את התינוקות, דאס איז די הלכה ווייטער. מוליכין את התינוקות. איך האב געווענליך מ’האפן אז די חדר איז מער אייניגען די צעדור שטארדל ווי מ’זאגט. זאגט די הלכה, מוליכין את התינוק ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו. געווענליך איז דאס פאסט א מין ענין פון אז א מענטש עס קויפט אהאן, ביי איינעם זאל ער ממשיך זיין מימע. אזוי דאס שטעט דארט איז ער געגאנגען ביי די זעלבע אכסניע, פרא הליכותיו, יא, עולם לא ישנה אדם אכסנייתו.
אבער מ’קען יא, איך מיין דאס איז עס צו טון מיט די הלכה פון קינד, סתרום, טעם, חכמה. אז בדרך כלל איז דא א ענין פון א השגות געוועל, מע טאר נישט קומען אין א שטאט ווי סוישן די ביזנעס. איך מ’זעט די הלכה, איך מ’זעט די הלכה און ענטפערן נאך און דעטן, דאס רעדס אפשר סתם, ווייל עס איז א צורכה פאר די קינדער. ער מיינט צו זאגן, איך דארף נישט גיין צו זיין נענטפער חדר. מען קען גיין צו זיין א ביסל ווייטערע אויב עס איז א בעסערע חדר. עס איז נישט די ווארט, ווייל… עס איז נאר א געוויסע לאאלטי. האסט א מלמד, שטיץ אים, אזוי ווי א מענטש זאל נישט טשעינדזשען א שולי שדה אויף די מאסעניה.
איך מיינט נישט טשעינדז, ווייל איך מיין, אזוי זעה איך דאך די זייט פון וואס דער מכובד וואס זאל א געווען ווייטער. עס מיינט גיין וויסל ווייטער, דא זאל מען לאנדיג ביי דיך אין געגנט און גייסט א וויסל ווייטער ווייל ער איז בעסער. דער חגב, אויב מען נעמט א קינד ווייל דער ריכטיגער חסידה, עס טאר מיר נישט. זיין א טערמיט מיט ריכע קומט פאר גארנישט. נאר, אויב עס איז א בעסער חדר, אויב עס קומט בעסער אויף די מיקרא-ליק.
—
הלכה ז: אחד מבני מבוי שביקש לעשות מלמד — אין השכנים יכולין למחות בידו
Speaker 1: מדובר אמורים, אז מ’קען גיין ווייט. אזוי ווי די פסוק זאגט “ושילשתי נערותיך” זענען ביידע אין די זעלבע שטאט, ולא הוי הנאה מפסיק ביניהם. אבל מעיר לעיר, אויב מ’דארף גיין פון איין שטאט צו די צווייטע, אויב מ’צריך הנאה לצידו, אפילו בויסע יארן דארף מען דורכגיין א טייכל, אין מוליכין את התינוק. פארוואס? וואס איז די סכנה? אדער וואס איז שווער אויף די קינד? ביידע.
ער ברענגט די גמרא. די גמרא זאגט אז מבית הכנסת לבית הכנסת מוליכין, ווי מפסיק נהר מוליכין. קודם כל, ס’ווענדט זיך אויב ס’איז א דענדזשער. אלא אם כן הוי בנין גשר, אויב ס’איז דא א שטארקע ברידזש אויף די נהר, בנין שאינו ראוי ליפול במהרה, נישט קיין חלום’ער בריק, נאר א גוטע בריק, דעמאלטס מעג מען. טאקע אז מ’זאל זיך נישט אריינלייגן אין סכנות.
אה, זייער גוט. דא זעט מען אז תלמוד תורה איז נישט דוחה סכנה. ווי מענטשן האבן געזאגט ביי די קאראנע אז תלמוד תורה איז דוחה סכנה, דאס איז נישט אמת. דא זעט מען קלאר אז אפילו פון אריבערגיין א בריק, אפילו ס’איז בעסערע מלמדים, טאר מען נישט, ווייל מ’לייגט זיך אריין אין א סכנה צו לערנען.
Speaker 2: וואספארא סכנה איז דא אין א בריק?
Speaker 1: ס’קען זיך פאלן. ס’איז נישט קיין גרויסע סכנה מסתמא. זייער גוט.
גייט ער ווייטער. אחד מבני מבוי שביקש לעשות מלמד, או אחד מבני חצר, איינער וואס וואוינט אין א מבוי אדער אין א חצר, און ער וויל אנהייבן ברענגען קינדער צו זיך אין שטוב ווערן א מלמד, און די אנדערע שכנים זאגן אז די קינדער גייען דא אנהייבן מאכן גערודער און פארפירן. איינער וואס וואוינט אין א מבוי, מבוי מיינט א… ווי מ’האנדלט אונז היינט א דיוועלאפמענט, יא, א גרויסע… א גאס. מבוי איז די קלענערע, און חצר איז די גרעסערע. ניין, פארקערט. מבוי איז אזויווי א גאס, אדער א דיוועלאפמענט. אין ראלינג לעיק וואוד רופט מען אזעלכע זאכן א דיוועלאפמענט. אין בארא פארק איז עס א גאס.
וואס ער וויל ווערן א מלמד, אדער אפילו אויף א קלענערע פארנעם, ער וויל עפענען א חדר אין די זעלבע חצר, אין די זעלבע בילדינג, אין יכולין השכנים למחות בידו. קענען נישט די שכנים מוחה זיין, ווייל ס’איז אן עבודת הקודש. א שטאט דארף האבן א חדר. און ער איז דאך מחויב צו מאכן די שטאט. ס’איז דאך נישט מן הדין אז ער זאל… דו האסט נישט וואס צו מורא האבן.
—
הלכה ז (המשך): מלמד תינוקות — קאמפעטישן און הסגת גבול
רייט, ס’איז דא געוויסע הלכות וואס מ’קען יא. גייען מיר לערנען, ס’איז דא זאכן חנויות, ס’איז דא זאכן חנויות, חנויות, חנויות. איינער וויל עפענען א סטאר, קען מען יא מוחה זיין, מ’קען זאגן איך וויל נישט אז מענטשן זאלן קומען און גיין. ס’איז א רעזידענטשעל.
אבער א בית המדרש, דא טשעקן א לוח, חינוך מלמדי תינוקות, אה, זאגט ער א נייע הלכה.
דער רמב”ם’ס הלכה
מלמדי תינוקות, שבא אחר ופתח בצדו כדי שיבואו תינוקות אחרים לו, או אפילו כדי שיבואו תינוקות של זה אצל זה — אינו יכול למחות בידו.
מלמד תינוקות, איינער קומט אים מסיג גבול זיין, ער קומט עפענען א חדר גלייך לעבן אים, כדי שיבואו תינוקות אחרים לו, כדי ס’זאלן קומען אנדערע קינדער, אדער אפילו כדי שיבואו תינוקות של זה אצל זה, ס’זאלן קומען די זייניגע קינדער, אינו יכול למחות בידו, קען ער נישט מוחה זיין.
דער יסוד: קנאת סופרים תרבה חכמה
ווייל אויף דעם זאגט די גמרא, ווייל דאס איז מער גוט אז מלמדים זאל זיין קאמפעטישן. ס’איז א טובה פאר די תורה אז ס’זאל זיין קאמפעטישן.
שנאמר, זאגט דער רמב”ם, אינטערעסאנט, ער ברענגט א פסוק. די גמרא ברענגט נישט דעם פסוק, די גמרא זאגט “קנאת סופרים תרבה חכמה”, דאס איז נישט קיין פסוק. דער רמב”ם, אינטערעסאנט, ער ברענגט א פסוק.
פאר ביזנעס אויך איז א גוטע קאמפעטישן, אז ס’זאל זיין בעסערע פיש און בעסערע פלייש. יא, אבער אין דעם קער איך נישט, איך וויל אז יעדער איד זאל האבן פרנסה, איך וויל נישט אז א איד… אבער אויף תורה ווילן מיר אז די תורה, די קוואליטי פון תורה זאל זיין די בעסטע. וועגן דעם עפענען…
פארבינדונג צו “יהי פנוי” — תורה און עקסעלענס
מיר האבן שוין דערמאנט פריער ביי די הלכה פון “יהי פנוי”, אז מ’זעט אז מ’זארגט זיך פאר די קוואליטי פון תורה, און נישט נאר אז יעדער איינער קען זאגן וואס ער וויל, ער האט א מצוה צו לערנען, ער האט א מצוה. נישט נאר א מצוה, תורה איז דער ענין פון עקסעלענס.
דיגרעסיע: ישיבות לשם ציון
ס’איז דא א משנה וואס רעדט וועגן דעם. מענטשן האבן טענות אז ס’איז דא ישיבות לשם ציון. אויב ס’וואלטן באמת געווען ישיבות לשם ציון, וואלט מען נישט געקענט האבן קיין טענות, ווייל דאס מאכט אז מען זאל בעסער לערנען. אויב ס’איז דא טענות צו האבן, איז אז זיי רופן זיך ישיבות לשם ציון, זיי זענען נישט לשם ציון, ס’איז סתם פאליטיק פרעשור.
דער מלמד אליין פראפיטירט פון קאמפעטישן
אבער דא איז דא אויך א הסבר, אז דער מלמד אליין, אויב ער זארגט זיך אז איינער קומט לעבן אים, זאל ער מאכן די קוואליטי פון זיין לערנען בעסער. אפשר קען ער. דאס מאכט קאמפעטישאן.
יא, אבער איך זאג, פארוואס האסטו מורא ער זאל אוועקנעמען? מיר האבן נישט מורא, פארקערט, קנאת סופרים תרבה חכמה. אבער אפשר ווען ער קען, ער זאגט, נאר מ’וויל זיין וואס עפעס איינער זאל קאמפיטן מיט אים. ער איז געווען דער איינציגסטער מלמד אין שטאט, און מ’האט געדארפט שיקן צו אים. אויב ס’איז דא א בעסערער, טו בעד.
—
דיסקוסיע: קנאת סופרים תרבה חכמה — איז דאס א פסוק?
שאלה: קנאת סופרים תרבה חכמה איז א פסוק?
תשובה: ניין, נישט קיין פסוק. ס’איז א… לאמיר ברענגען די גמרא. לאמיר א סעקונדע זיין, איך וועל זאגן די קורצע פשט.
די אבן עזרא זאגט קנאת סופרים תרבה חכמה איז ארויסגענומען פון א פסוק. ער ברענגט די פסוק “אליכם הנותנים בחטאים כי יראת ה’ היא אוצרו”. ער וויל זאגן אז יראת ה’ איז די אוצר פון קנאה. ס’איז נישט פשוט פשט, אבער ס’איז א דרש פון דעם פסוק, יא.
אקעי.
—
סיכום: חזון איש — אמונה ובטחון
שוין, דערווייל, אויב נאך איינער וויל מאכן א שיעור אין בבא מציעא מיט א חברותא, איז ער גארנישט קיין מוחה. אפשר גאר איז ער אן עזר, ער איז גארנישט קיין מוחה. איך מיין אז דער חזון איש ברענגט דעם ענין אין אמונה ובטחון. יא.
HE עברית ›
סיכום השיעור 📋
זיכרון מהשיעור: הלכות תלמוד תורה, פרק ב’ (רמב”ם)
—
הלכה א: מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה
דברי הרמב”ם: “מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך. כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמד תינוקות. ואם לא הושיבו — מחריבין אותו, שאין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רבן.”
פשט: חייבים להעמיד מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר ובכל אזור ואזור. עיר שאין בה חדר — מחרימים את אנשי העיר עד שיעמידו מלמד. אם לא עושים כן — מחריבין אותו.
חידושים והסברות:
1) “מדינה” לעומת “פלך” — הבחנות גיאוגרפיות:
“מדינה” ו”פלך” הם שני מושגים נפרדים. “מדינה” היא אזור גיאוגרפי (כמו מדינה), ו”פלך” הוא אזור קטן יותר בתוכה. הנפקא מינה: אין צורך רק לדאוג לחדר עבור קהילה אחת, אלא עבור כל היהודים באזור. חדר צריך לשרת את כל הסביבה, לא רק את חברי בית כנסת אחד.
2) השוואה להלכות דעות — עשרה דברים בעיר:
בסוף הלכות דעות (פרק ד’) מונה הרמב”ם עשרה דברים שתלמיד חכם צריך שיהיו בעירו, אבל מלמד תינוקות לא מוזכר שם. זה מעניין — מדוע מלמד תינוקות אינו ברשימה ההיא?
3) “מחריבין אותו” — מה משמעות הדבר בפועל?
זה אינו דין של עיר הנדחת עם כל ההשלכות ההלכתיות (אובדן נכסים וכו’). הרמב”ם לקח דבר שכתוב בגמרא בדרך אגדה וכמעט הפכו להלכה. הפשט הוא: עיר ללא חדר היא ראויה לחורבן — כי “אין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רבן.” זה לא אומר שיבוא עונש אקטיבי, אלא שהעולם יתפורר בלי תורה של ילדים — לא יהיה עולם תקין וטוב. הסבר שני: הרמב”ם גם פסק שאסור לגור עם עם הארץ — כך שאנשים נורמליים יברחו מעיר כזו, והיא תהפוך לחורבה בדרך ממילא.
4) קושיה היסטורית — כיצד ניתן לפסוק “מחריבין” כאשר עד תקנת יהושע בן גמלא לא היו בכלל מלמדי תינוקות בערים?
עד תקנת יהושע בן גמלא לא קיימו את הדין של מלמדי תינוקות בכל עיר. אם כן, כיצד אפשר לומר “מחריבין”? התירוץ: היה “ראוי לחורבן” אבל לא ביצעו זאת בפועל.
5) יישום מעשי — חדרים כיום:
[סטייה: יישום מעשי] כאשר לעיר יהודית יש חדר אבל אינם רוצים לקבל ילד (כי הוא לא מהחסידות שלהם, או לא “הילד הטוב ביותר”), צריך להסביר להם את חומרת ההלכה — שעיר ללא חדר לכל הילדים ראויה לחורבן.
6) אפילו בניין בית המקדש אינו מבטל תינוקות של בית רבן:
חשיבות לימוד הילדים כה גדולה, שאפילו בניין בית המקדש — שהוא מצוות דאורייתא — אינו מבטל את הילדים מהחדר.
[סטייה: חתונת רבי] בחדר שבו הרבי עושה חתונה, כל החדר הולך לחתונה — מהו ההיתר? אם בניין בית המקדש אינו מבטל, כיצד חתונה יכולה לבטל? מהלך: הרמב”ם בהלכות בית הבחירה אומר שחלק מלימוד התורה הוא ללמוד על בניית בית המקדש — הלימוד על בניין בית המקדש הוא עצמו חלק מתלמוד תורה. אבל הבנייה הפיזית — לקחת פטיש ומסמר — זו מלאכה שאסור שתבטל תינוקות של בית רבן.
7) מגילה לעומת חנוכה:
הרמב”ם בפרק א’ הלכה א’ מביא שמבטלים תינוקות של בית רבן למקרא מגילה. אבל לחנוכה — הילדים הולכים לחדר כרגיל. זהו חילוק מעניין: מגילה מבטלת, חנוכה לא. (המהר”ל מוזכר בהקשר זה.)
—
הלכה ב: מכניסין את התינוקות ללמוד כבן שש כבן שבע
דברי הרמב”ם: “מכניסין את התינוקות ללמוד כבן שש כבן שבע, לפי בוריו של כל אחד ואחד וכוחו. ופחות מבן שש אין מכניסין אותו.”
פשט: מביאים ילדים לחדר בגיל שש או שבע, לפי בשלות הילד. צעיר משש — אין להכניסו.
חידושים והסברות:
1) הרמב”ם לא מחזיק בהתחלה מוקדמת מדי:
הרמב”ם לא מחזיק ב”פרי-נורסרי, נורסרי, גן” — כאשר ילד עדיין אינו מסוגל להבין, עושים עליו רק לחץ, וזה אנטי-חינוך — יש לכך השפעה הפוכה.
2) השוואה להלכות יום כיפור:
כפי שהרמב”ם אומר בהלכות יום כיפור שמתחת לגיל מסוים אסור ללמד צום אפילו לשעות — כך גם כאן: כאשר ילד עדיין אינו שייך, זו העמסה.
3) קושיה מ”בן חמש למקרא”:
המשנה (אבות ה:כא) אומרת “בן חמש למקרא” — חמש שנים למקרא. כיצד זה מתיישב עם הרמב”ם שאומר שש-שבע? מספר תירוצים:
– אולי “בן חמש למקרא” מדבר על “אביו מלמדו” — האב לומד איתו בעצמו בבית, לא בחדר. גם החתם סופר מפרש כך.
– או: “בן חמש” פירושו כאשר עברו חמש שנים (כלומר, הוא כבר בשנה השישית שלו).
– למעשה בפועל דוחים זאת מעט, כמו גם “בן חמש עשרה לתלמוד” נדחה.
—
הלכה ג (חלק א): מכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה
דברי הרמב”ם: “ומכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה, אבל אינו מכה אותן מכת אויב מוסר אכזרי. לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות, אלא ברצועה קטנה.”
פשט: המלמד רשאי להכות ילדים כדי להטיל עליהם אימה, אבל לא כאויב באכזריות. לא במקלות או שוטים, אלא ברצועה קטנה.
חידושים והסברות:
1) “שוטים” — מהו שוט?
“שוט” הוא מקל או רצועה? מובא “שוט לסוס, מתג לחמור” — מדובר במקלות מיוחדים. “רצועה” היא שוט רך.
2) בזמננו — צעקות במקום מכות:
כיום אין המנהג להכות ילדים. במקום זאת צועקים עליהם. אבל העיקרון נשאר: גם כאשר צועקים, שלא יהיה “מכת אויב מוסר אכזרי” — זה צריך להישאר ברמה נמוכה.
—
הלכה ג (חלק ב): יושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה
דברי הרמב”ם: “יושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה, כדי לחנכן ללמוד ביום ובלילה.”
פשט: המלמד לומד איתם כל היום ומעט מהלילה, כדי לחנכם שתורה לומדים בשניהם — ביום ובלילה.
חידושים והסברות:
1) הטעם — חינוך ל”והגית בו יומם ולילה”:
הרמב”ם למד קודם (פרק א’) שיש מצווה ללמוד ביום ובלילה. ה”מקצת מן הלילה” הוא שלב חינוכי — מרגילים אותם שתורה אינה רק עניין של יום.
2) מעשית כפי שהיה פעם:
בזמנים קדומים לא היו אוטובוסים ובניינים. שלחו את הילדים לשחק כמה שעות, אחר כך הביאו אותם הביתה, ואז לקחו אותם בחזרה מעט בלילה. הרמב”ם לא מתכוון שילמדו כל הלילה — אלא מעט בלילה.
3) [סטייה: ביקורת חריפה על סדרי הישיבה הנוכחיים לבחורים צעירים:]
המצב הנוכחי שבו בחורים בני שלוש עשרה נמצאים 13-14 שעות בבניין — מ-6 בבוקר עד 7 בערב — הוא בעייתי. אף אדם בוגר לא עובד כל כך הרבה שעות — מדוע חושבים שילדים יכולים לעמוד בזה? הרמב”ם לא אומר שילמדו כל הלילה. “מקצת מן הלילה” פירושו מעט.
4) השוואה לטענת יתרו למשה רבינו:
משה רבינו היה ה”מלמד האולטימטיבי” — ויתרו אמר לו “נבול תבול” כי ישב “מן הבוקר עד הערב.” אפילו אצל משה רבינו יתרו אמר שזה יותר מדי.
—
הלכה ד: ולא יבטלו התינוקות כלל
דברי הרמב”ם: “ולא יבטלו התינוקות כלל, חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים בסוף היום, ובימים טובים.”
פשט: לא לבטל את לימוד הילדים אף יום אחד — מלבד ערב שבת וערב יום טוב (מאוחר ביום) וימים טובים עצמם.
חידושים והסברות:
1) שבת — לומדים או לא?
בשבת לא לומדים בעיון (לכתחילה לא לומדים דברים חדשים) — צריכה להיות מנוחה. אבל חזרה מותרת בשבת. מוזכרת שיטה (נטעי גבריאל) שמארבע חזרות, מותר לעשות את החזרה הראשונה בשבת — אף שגם זה מעט לחץ.
2) [סטייה: שאלה מעשית לגבי ערב שבת בחדרים כיום:]
כיום כאשר לחדרים יש תקנה שאסור לבוא באוטובוס בשבת, צריך חדר שאפשר ללכת אליו ברגל. אבל ערב שבת דורשים שעות לימוד ארוכות, מה שיוצר קשיים מעשיים.
—
הלכה ה: מלמד תינוקות שמניח התינוקות — ארור עושה מלאכת ה’ רמיה
דברי הרמב”ם: “מלמד תינוקות שמניח התינוקות ויוצא, או שעושה מלאכה אחרת עמהן, או שמתרשל בלימודן, הרי זה בכלל ‘ארור עושה מלאכת ה’ רמיה’.”
פשט: מלמד שעוזב את הילדים, או עושה עבודה אחרת בזמן שצריך ללמד איתם, או מתרשל — הוא בקטגוריה של “ארור עושה מלאכת ה’ רמיה.”
חידושים והסברות:
1) “רמיה” — כי האב לא רואה:
“רמיה” פירושה מרמה — המלמד יכול להרשות לעצמו להתרשל כי האב לא נמצא ולא רואה מה קורה.
2) חידוש: אפילו מלמד שלא מקבל כסף:
הרמב”ם לא מדבר רק על מלמד שלוקח שכר (שאפשר לומר שהוא “מכר את עצמו” ולא קיים את החוזה). לכתחילה מלמד לא צריך לקחת כסף. הרמב”ם מדבר אפילו על מלמד שעושה זאת לשם שמים — גם הוא “ארור” אם הוא מתרשל. זהו הפירוש של “מלאכת ה'” — זו עבודת הקב”ה, לא רק התחייבות עסקית. וגם “מלאכת ה'” אפשר לעשות “רמיה.”
—
הלכה ו: לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרות ולדקדק
דברי הרמב”ם: “לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרות ולדקדק.”
פשט: מכיוון שהאחריות כה גדולה, צריך למנות רק מלמד שהוא ירא שמים, ושהוא “מהיר לקרות ולדקדק.”
חידושים והסברות:
1) “בעל יראה”:
זה אומר ירא שמים, יהודי ישר — לא סתם מקצועי, אלא מי שיש לו יראת שמים.
2) “מהיר” — שני פירושים:
(א) מהיר — הוא יודע את החומר היטב ויכול להעביר אותו במהירות. (ב) זהיר/קפדן — הוא לא מזלזל, לא מתרשל, הוא לוקח את זה ברצינות. המגיד שיעור נוטה לפירוש השני — “מהיר” פירושו כאן שהוא קפדן.
3) “לדקדק” — מהו דקדוק?
“דקדוק” לא אומר כאן רק דקדוק (grammar), אלא שהוא ידאג שהילדים לא יעשו שום טעויות — הוא יהיה מדקדק שהכל יהיה נכון. “מקרא” פירושו שהוא לומד הרבה, במקומות רבים.
—
הלכה ז: מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות
דברי הרמב”ם: “מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני אמותיהן שבאות אצל בניהם.”
פשט: גבר לא נשוי לא יהיה מלמד תינוקות, כי האמהות באות להביא את ילדיהן, ויכול להיווצר ייחוד או מכשולות.
חידושים והסברות:
1) לא דין בתלמוד תורה, אלא דין בצניעות:
זהו “דין צדדי” — לא דין בהלכות תלמוד תורה כשלעצמו, אלא דין של צניעות שמובא כאן.
2) גם לא כעוזר:
גם כסייע (עוזר) למלמד לא נשוי לא צריך להיות.
3) גם אבות:
גם האבות שבאים להביא ילדים — החדר רוצה סביבה “לאבות בלבד”, כי לאב יש יותר אחריות ובוטחים בו יותר.
4) אישה כמלמדת:
אישה אינה מתאימה על פי ההלכה כמלמדת (לבנים).
5) [סטייה: יישום מעשי ל”חופות חדרים” כיום:]
זה בדיוק הגבולות של “חופות חדרים” הנוכחיים (home-based childcare) — נשים שלוקחות ילדים בני שלוש-ארבע בבית. כאשר זה אצל אישה בבית, זה לא מוסד עם בניין וחניה — זה מצב אחר.
—
הלכה ח: עשרים וחמשה תינוקות למלמד אחד — כמה ילדים למלמד
דברי הרמב”ם (מהגמרא בבא בתרא כ”א): “עשרים וחמשה תינוקות לומדין אצל מלמד אחד. היו יותר מעשרים וחמשה עד ארבעים — משכירים לו עוד אחד לסייעו. היו יותר מארבעים — מעמידין להם שני מלמדי תינוקות.”
פשט: מלמד אחד יכול לקחת עד 25 ילדים. מ-26 עד 40 — לוקחים עוזר (ריש דוכנא). יותר מ-40 — חייבים להיות שני מלמדים מלאים.
חידושים והסברות:
1) מלמד לעומת סתם עוזר:
ביותר מ-40 הרמב”ם אומר “שני מלמדי תינוקות” — שני מלמדים מלאים, לא סתם “בחור שזול יותר.” זה מראה שאין לחסוך על האיכות.
2) חדרים לעומת ישיבות:
בדרך כלל חדרים מקפידים על השיעור הזה, אבל ישיבות לא — בישיבות טובות יש 40, 50, 70 בחורים בכיתה. ישיבה אולי כבר דבר אחר (תלמידים מבוגרים יכולים יותר בעצמם).
3) [סטייה: אילו הלכות לוקחים ברצינות:]
הערה מרה: “מעניין שאפשר לדעת אילו הלכות לוקחים ברצינות ואילו לא. בדרך כלל אלו שעולות כסף למוסדות — לא רואים אותן.” הלכות שדורשות יותר הוצאות (כמו העסקת יותר מלמדים) לעתים קרובות מתעלמים מהן.
4) שיעורים של ממשלות זרות:
בחדר לא צריך יותר משלושים, ובמדינות זרות (government regulations) השיעור הוא עשרים.
—
הלכה ט: מוליכין את התינוק ממלמד למלמד — החלפת חדר
דברי הרמב”ם: “מוליכין את התינוק ממלמד למלמד שהוא מהיר ממנו. במה דברים אמורים — שהיו שניהם בעיר אחת ולא הוי נהר מפסיק ביניהם. אבל מעיר לעיר אין מוליכין, ואם היה נהר מפסיק — אין מוליכין. אלא אם כן היה עליו גשר בנין שאינו ראוי ליפול במהרה.”
פשט: מותר להחליף ילד ממלמד אחד למלמד טוב יותר, אם שניהם באותה עיר ואין נהר ביניהם. מעיר לעיר, או אם נהר מפריד, אסור — אלא אם כן יש גשר חזק.
חידושים והסברות:
1) נאמנות למלמד — “עולם לא ישנה אדם אכסנייתו”:
בדרך כלל יש ענין של נאמנות — יש לך מלמד, תמוך בו. אבל בחינוך ילדים הדין שונה: מותר להחליף למלמד טוב יותר, כי זה צורך הילד.
2) השגת גבול:
בדרך כלל יש דין של השגת גבול — אסור לבוא לעיר ולקחת עסקים. אבל במלמדי תינוקות הדין שונה, כי זה צורך הילדים.
3) לא הקרוב ביותר, אלא הטוב ביותר:
החידוש הוא שאין צורך דווקא ללכת לחדר הקרוב ביותר. מותר ללכת קצת יותר רחוק אם החדר הרחוק יותר טוב יותר — אבל רק בתוך אותה עיר.
4) חידוש גדול: תלמוד תורה אינו דוחה סכנה:
מכך שאסור לשלוח ילד על גשר חלש — אפילו למלמד טוב יותר — רואים בבירור שתלמוד תורה אינו דוחה סכנה. אפילו מלעבור על גשר — שאינה סכנה גדולה, “הוא עלול ליפול” — אסור, כי נכנסים לסכנה בגלל לימוד.
[סטייה: קורונה/COVID] זה נדון בהקשר של קורונה, שבו אנשים טענו שתלמוד תורה דוחה סכנה. “זה לא נכון.”
—
הלכה י: שכנים אינם יכולים למחות על חדר במבוי/חצר שלהם
דברי הרמב”ם (מהגמרא בבא בתרא כ”א): “אחד מבני מבוי שביקש לעשות מלמד, או אחד מבני חצר — אין השכנים יכולין למחות בידו.”
פשט: אם מי שגר במבוי או בחצר רוצה לפתוח חדר בביתו, השכנים אינם יכולים למחות — אפילו אם הילדים עושים רעש.
חידושים והסברות:
1) מבוי לעומת חצר:
“מבוי” הוא כמו רחוב או שכונה (ברולינג לייק קוראים לזה שכונה, בבורא פארק זה רחוב). “חצר” היא סביבה קטנה יותר, אינטימית יותר — בניין או חצר.
2) הטעם:
כי זו עבודת הקודש — עיר חייבת להיות לה חדר (כפי שלמדנו בהלכה א’ שמחרימים עיר שאין לה מלמד). לכן אף אחד לא יכול לחסום זאת.
—
הלכה יא: תחרות בין מלמדי תינוקות — קנאת סופרים ת
רבה חכמה
דברי הרמב”ם: “מלמד תינוקות שבא אחר ופתח בצדו כדי שיבואו תינוקות אחרים לו, או אפילו כדי שיבואו תינוקות של זה אצל זה — אינו יכול למחות בידו, שנאמר…”
פשט: אם למלמד תינוקות כבר יש חדר, ומלמד שני בא לפתוח חדר ממש לידו — אפילו בכוונה למשוך אליו את הילדים מהמלמד הראשון — המלמד הראשון אינו יכול למחות. זה שונה מעסק רגיל (חנויות), שבו אפשר למחות באזור מגורים. אבל במלמדי תינוקות ובבית מדרש אי אפשר למחות.
חידושים והסברות:
1) היסוד של קנאת סופרים תרבה חכמה:
טעם הגמרא מדוע אי אפשר למחות הוא “קנאת סופרים תרבה חכמה” — תחרות בין מלמדים היא טובה לתורה, כי היא משפרת את איכות הלימוד. זהו חילוק יסודי בין תורה לפרנסה: בפרנסה רוצים שכל יהודי יהיה לו פרנסה, ודואגים להשגת גבול; אבל בתורה המטרה היא שאיכות התורה תהיה הטובה ביותר, ותחרות משרתת מטרה זו.
2) הרמב”ם מביא פסוק, הגמרא לא:
הרמב”ם כותב “שנאמר” — הוא מביא פסוק כמקור. אבל בגמרא כתוב רק “קנאת סופרים תרבה חכמה”, שאינו פסוק כפשוטו. האבן עזרא אומר ש”קנאת סופרים תרבה חכמה” נלקח מפסוק — הוא מביא את הפסוק (ישעיה ל”ג:ו) “והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה’ היא אוצרו” — והוא דורש שיראת ה’ היא האוצר של קנאה. זה לא פשט פשוט, אלא דרש מהפסוק.
3) קשר ליסוד של מצוינות בתורה:
רואים יסוד עובר: תורה אינה רק מצווה שכל אחד יכול לקיים כרצונו — תורה דורשת מצוינות. דואגים לאיכות התורה, לא רק לקיום המצווה עצמה.
4) המלמד עצמו מרויח מתחרות:
המלמד עצמו לא צריך לפחד מתחרות — להיפך, זה צריך לעודד אותו לשפר את איכות הלימוד שלו. למה אתה מפחד שהוא ייקח את התלמידים שלך? אם השני הוא מלמד טוב יותר — זה טוב.
5) חזון איש — אמונה ובטחון:
החזון איש מביא את הענין בספרו “אמונה ובטחון” — שאם עוד מישהו רוצה לתת שיעור באותו נושא, הוא כלל לא מסיג גבול, אולי דווקא הוא עזר. צריך להיות בטחון שהשני אינו סכנה אלא ברכה.
6) [סטייה: ישיבות לשם ציון:]
אנשים מתלוננים שיש “ישיבות לשם ציון” (ישיבות שמתחרות זו בזו). אם באמת היו ישיבות לשם ציון — לא היו יכולים להיות תלונות, כי תחרות גורמת ללמוד טוב יותר. אם יש תלונות, זה סימן שזה לא באמת לשם ציון, אלא “סתם לחץ פוליטי.”
תמלול מלא 📝
הלכות תלמוד תורה פרק ב’ — הלכות מלמדי תינוקות
—
הקדמה: תוכן פרק ב’
טוב, עכשיו אנחנו הולכים ללמוד הלכות תלמוד תורה פרק ב’. פרק ב’ הוא כולו הלכות מלמד תינוקות. למדנו בפרק הראשון את ההלכות הכלליות מתי צריך להביא מלמד תינוקות, שהאב מחויב לשכור, וכדומה. ועכשיו אנחנו הולכים ללמוד הלכות שנוגעות למלמד תינוקות, איך היא עבודתו.
—
הלכה א: מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך
אומר הרמב”ם: “מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך”.
דיון: השוואה להלכות דעות — עשרה דברים בעיר
מעניין, בסוף הלכות דעות למדנו שתלמיד חכם לא יגור בעיר שאין בה עשרה דברים. האם היה שם גם מלמד תינוקות? אני חושב שלא. דברים אחרים, אבל לא הוזכר מלמד תינוקות. סוף הלכות דעות, כן. סוף פרק… פרק ח’ נכון? פרק ו’ אני חושב. סוף פרק… לא, אני חושב סוף פרק ד’. סוף פרק ד’, כן. כן, חשבתי כך בהלכות דעות. מישהו יודע הלכות דעות? יש לי מספר לסמן? יש שם דעות שמדבר…
דיון: מה משמעות “פלך”?
פלך ופלך, מתרגמים פלך פלך, אבל מה… מתכוונים לאזור, מבינים? שזה כמו מדינה? אז מה זה… המדינות פירושו מדינה, ופלך זה אזורים? מעניין. פלך…
אני רוצה לומר חידוש, שמדינה היא אזור גיאוגרפי, כן? אחד עושה חדר רק לקהילה שלו, ולא לכולם. צריך לדאוג לאזור, לכל היהודים באזור. נכון? כן. טוב.
מחרימין את אנשי העיר
“כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן”, אנשים שאין להם ילדים שלומדים בבית רבן, אין שם… מה שקוראים חדר, “מחרימין את אנשי העיר”. מה פירוש מחרימין? מטילים עליהם חרם. “עד שמושיבין מלמד תינוקות”. עד שממנים מלמד. “ואם לא הושיבו”, הם לא רצו, או שאמרו שאין להם פשוט מקום בשבילך, כי יש להם מקום רק למי שהוא מהחסידות שלהם, או למי שהוא הילד הטוב ביותר, וכדומה. אוקיי, אז…
דיון: מה פירוש “מחריבין אותו”?
אז מחריבין אותו, אני חושב פשוט, האנשים רק מחריבים את העיר. לא צריך לעשות להם להחריב את העיר. האם הרמב”ם מתכוון כאן, שזה לא דין עיר הנדחת, שזה מביא ממש שמחריבים את העיר. כמו שהרמב”ם אמר, בזכרון זה לא הלכה למעשה, הרמב”ם מה שהוא מתכוון לומר, שהעיר צריכה להיחרב, עם כל ההלכות שיש בזה, שהאדם מפסיד את זכותו על נכסיו?
אה, צריך להבין בערך מה זה אומר במציאות. ואז נכנס מחריבין ומחריבין, ששניהם לא אומרים… זה אומר כפשוטו, אני יודע מה אתה רוצה. עיר שאין בה חדר, קודם מחרימין, ואם זה לא עוזר אז מחריבין אותם.
מה זה הרמב”ם? הרמב”ם לקח דבר שכתוב בגמרא בדרך אגדה, והוא עשה מזה כמעט הלכה. אתה צודק שזה לא אומר שהולכים להחריב, כי הולכים לעשות חדר. אבל יכול להיות שהרמב”ם אמר שאסור לגור עם עם הארץ, כך שכל אדם נורמלי ילך לברוח עכשיו למדבר, נשאר חורבה, נשארים כמה עמי הארץ, וזה באמת כזו חורבה.
אבל בעולם יש קיום… אני צודק שזה לא אומר שיש כאן הלכה של עיר הנדחת כאן. אבל הדרשה שאומרים פירושה כפשוטו, פירושה שהעיר ראויה שיחריבו אותה. באים חיילים ומחריבים את כל העיר.
“שאין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רבן”
אחד אני רוצה לומר, תראה, שאין עולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, כי העולם אין לו קיום אלא בהבל תינוקות של בית רבן. זה אומר עולם מתקיים לא אומר שבא עונש שיחריבו את העולם. עולם מתקיים אומר שהוא יחרב, העולם יתפורר, לא יהיה עולם נורמלי טוב, יהיה עולם רע.
דיון: האם אי פעם ביצעו זאת?
טוב מאוד. אבל רואים שכן עשו זאת. הרמב”ם פוסק כך. אם היה מקרה שהיו יכולים להחריב, היו עושים זאת. אבל למה מעולם לא היו צריכים לעשות זאת? כי זה דבר כל כך רחוק. אבל היו עושים זאת.
צריך… קשה לומר שהיו עושים זאת, כי עד תקנת יהושע בן גמלא לא עשו מלמדי תינוקות בערים.
לא קיימו את ההלכה. היה ראוי לחורבן, ולא קרה שעשו זאת.
יישום מעשי כיום
אני חושב שהיו הרבה ערים יהודיות שהם אומרים שיש כאן חדר, אין כאן חדר, צריך אני לבקש מהאנשים שלנו, אולי כולל אותנו, שיקבל ילד יהודי לחדר. צריך לומר לו שההלכה אומרת שהולכים להחריב את המוסד. מבינים? זאת צריך להסביר לו. הוא לא יבין, הוא יגיד, “מה קרה? זה חיוב, חיוב גדול.” צריך להסביר לו שהגמרא לא אומרת כך. הגמרא לא מתכוונת, חס ושלום, שעוזבים אותו שלא יעשה. חס ושלום. היא רק מתכוונת לומר שכשאומרים שיש חיוב, שיבין שזה לא נורמלי. הוא ראוי לחורבן. כן.
עכשיו אנחנו עוברים למתי. אה, זאת למדנו במאמר האחרון. אוקיי.
—
הלכה ב: מכניסין את התינוקות ללמוד כבן שש כבן שבע
הרמב”ם, “מכניסין את התינוקות ללמוד כבן שש כבן שבע, לפי בוריו של כל אחד ואחד וכוחו.” לפי גודל הילד, לפי כמה מהר הוא מתבגר. יש ילדים שכבר מוכנים בגיל שש, ויש שמוכנים בגיל שבע. “ופחות מבן שש אין מכניסין אותו.”
הרמב”ם לא מחזיק בהתחלה מוקדמת מדי
הרמב”ם לא החזיק במעון ומעון וגן ילדים. שיתחילו לכל היותר להיות בייביסיטר. אני חושב שגם כאשר, למשל, בהלכות יום כיפור אומר הרמב”ם, בנמוך מהגיל הזה והזה אסור ללמד צום אפילו על שעות. יכול להיות שזה דבר מסוים שכאשר ילד עדיין בכלל לא שייך, אתה לוחץ עליו, אתה עושה לחץ כשהוא בכלל עדיין לא מסוגל לתפוס כלום, אתה עושה לו סתם לחץ ויש לך את האפקט ההפוך, זה אנטי-חינוך.
דיון: קושיא מ”בן חמש למקרא”
זה מעניין, כי המשנה, אני חושב הרמב”ם פוסק את המשנה. כתוב במשנה “בן חמש למקרא”. אז הפירוש של רמב”ם כשמדובר על אביו מלמדו אולי, אבל החתם סופר מפרש את זה עוד יותר מאוחר. מעניין.
יכול להיות הרמב”ם אומר כמו כשעברו חמש שנים. אני חושב שבפועל למעשה דוחים את זה קצת. גם “בן חמש עשרה לתלמוד” צריך לדחות קצת. אוקיי.
—
הלכה ג: ומכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה
אה, זה מחובר למה שדיברנו. אומר הרמב”ם הלאה, “ומכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה, אבל אינו מכה אותן מכת אויב מוסר אכזרי, לפיכך, לא יכה אותם בשוטים”, הוא לא יכה אותם במקלות, “אלא ברצועה קטנה”.
דיון: מה זה “שוט”?
שוט זה מקל? אני לא יודע. שוט זה מקל. שוט זה מקל קטן. שוט זה רצועה.
שוט זה רצועה. רצועה פירושה שוט, משהו שרך, שלא אלים. שוט זה שוט. שוט לחמור, שוט לכסיל, מתג לחמור. הוא מדבר על מקלות קטנים מחולקים.
זמנים של היום — צעקות במקום מכות
בזמנים של היום אין המנהג להכות את הילדים. במקום זה, כשצריך דברים יותר חמורים הוא צריך להתחדד, הוא צועק עליהם. מכים בשוט, וצועקים את השוט. אפילו נניח עם הבנה, שהצדדים לא יעשו מכת אויב מוסר אכזרי. זו רמה קטנה שלו.
—
יושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה
“יושב ומלמדן כל היום כולו, הוא לומד איתם ביום, ומקצת מן הלילה קצת מהלילה, כדי לחנכן ללמוד ביום ובלילה.” הם למדו קודם שיש מצווה של לימוד ביום ובלילה. לימוד יום ולילה, חובר יום, חובר לימוד היום והלילה, יש ענין. יש לו קבלה, אבל צריך להבין את זה.
דיון: האם זה אומר יותר שעות בקיץ?
אתה חושב שבקיץ צריך ללמוד הרבה יותר שעות מאשר בחורף? אני חושב שבזמנים הישנים לא היה כך. לא היו אוטובוסים ובניין. אז הוא שלח את הילדים לשחק שעה יפה. הוא רוצה להגיד להם, שלא רק ילמדו ביום, אלא גם ילמדו קצת בלילה. אז שולחים אותם הביתה ולוקחים אותם בחזרה קצת.
ביקורת על שעות ארוכות כיום לבחורים צעירים
לא, היום הרבה פעמים יש את הילדים שהולכים ל… הרבה להיפך, עושים אבל. הוא שולח בחור בן שלוש עשרה, שתיים עשרה שלוש עשרה, הוא שולח אותו לחדר כבר שש בבוקר בחדר, והוא צריך לצאת כמעט בחמש, הוא צריך לצאת שבע בבוקר מהבית לחפש את האוטובוס, הוא מגיע עומד שבע בערב. אף אחד מהמבוגרים לא עובד כל כך הרבה שעות. למה חושבים שזה בסדר לילדים ושהם יכולים לעמוד בזה?
זה בוודאי מה שהרמב”ם אומר, “על כל פנים”, זה מעורב עם דרכי הישיבה של היום, שעוסקים כל היום. משחקים גם, אני מתכוון לא משחקים, אבל נמצאים בבניין. זה מאוד קשה, זה באמת קשה. אני לא מדבר על בחור בן חמש עשרה-שש עשרה, אבל כזה בן שלוש עשרה שייפעלע, הם עדיין ממש ילדים. והם שלוש עשרה-ארבע עשרה שעות בבניין. איזה אבא יכול להיות שלוש עשרה-ארבע עשרה שעות בבניין? מה אתה דורש ממנו?
אבל עושים מבט על הישיבה, באים לעצרת התעוררות, פתאום מתברר עולם יפה של בעלי בתים, ומדברים לבחורים, ומדברים להורים. אבל זה מאוד יפה. זה נכון ש“ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר”, והאדם יושב מהבוקר עד הלילה. זה לא אומר שהוא צריך כל היום, והרמב”ם לא אומר שצריך ללמוד כל הלילה. טעם הוא הולך. זה רק שהיה דבר מסוכן. אבל חינוך שאבא צריך להיות קצת בלילה, לוקחים קצת בלילה.
השוואה לטענת יתרו למשה רבינו
אני חושב שאתה יודע איך יתרו מדבר למשה רבינו, אומר גם הוא, “ואתה תשב עם העם מעריב עד בוקר”. משה רבינו היה כמו המלמד “האולטימטיבי”, הוא היה המלמד הראשון. המחבר ר’ יוסף’ל דיבר בשבע ברכות השבוע, הוא אומר שזה ממש “כל המצווה לעשות מבוקר עד ערב”. יכול להיות ממש שאין שיעור לזה, מהבוקר עד שתיים עשרה בלילה באים אנשים לכתוב קוויטלעך.
—
הלכה ד: ולא יבטלו התינוקות כלל
“ולא יבטלו התינוקות כלל”, אומר הרמב”ם הלאה, “ולא יבטלו התינוקות כלל”. לא לבטל את לימוד הילדים. אף יום אחד לא יהיה חופש. “חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים בסוף היום”. מאוחר יותר אפשר להתכונן לשבת ויום טוב, או יום טוב עצמו. יום טוב כבר אין חיוב. אבל שבת, אבל שבת זה אחד לכתחילה.
לימוד בשבת — בעיון או חזרה?
לכתחילה פירושו שלא לומדים בפעם הראשונה, כי יש את הדין בנטעי גבריאל ששבת לא לומדים בעיון. צריך להיות מנוחה, צריך להיות שקט. אבל כבר ללמוד, חוזרים כן את הפעם הראשונה. יש ארבע פעמים חזרה, את הפעם הראשונה של חזרה מותר לעשות בשבת. אפילו הפעם הראשונה של חזרה היא קצת לחץ.
שאלה מעשית: ערב שבת ואוטובוסים
יש שאלה גדולה מאוד שקורית בחדרים של היום. אני חושב שהסיבה היא בגלל האוטובוסים. החברה, היום כשלחדרים שלנו יש תקנה שאסור לבוא באוטובוס, כמו בכל אזור בעיר, באזור יהודי, יש בית מדרש שאפשר ללכת ברגל לשבת. יש להם גם חדר שאפשר ללכת ברגל חלק גדול. אבל נראה כך, כך דורשים שילמדו ערב שבת, שזה שעות ארוכות.
זיכרון מר’ פישל הרשקוביץ
הרבה שנים זכרו מר’ פישל הרשקוביץ, הייתי איתו כבחור, כשהייתי פעם אצלו, למדתי עם נכדו.
—
הלכה א (המשך): אפילו בניין בית המקדש אינו מבטל תינוקות של בית רבן
דובר 1: אה, אבל צריך לחתוך את הציפורניים. צריך לבטל שש-שבע שעות מלימוד, אבל צריך לחתוך את הציפורניים. אוקיי, אבל זה מדבר על תינוקות, לא ישיבה. לישיבה יש דינים אחרים. לפני שמבטלים תינוקות, צריך לדעת מה הדין של תינוקות. אפילו בניין בית המקדש אינו מבטל את הילדים, אפילו בניין בית המקדש.
שאלתי את השאלה פעם על חדר שהרבי עושה חתונה, וכל החדר הולך לחתונה. בניין בית המקדש אינו מבטל, אז מה ההיתר כשלרבי יש חתונה גם לבטל את החתונה? משאירים את זה, כי הרמב”ם מביא בהלכות בניין הבחירה, שחלק מלימוד התורה הוא שצריך לבנות בית המקדש, ללמד שהילדים ילמדו שזה חלק מהעבודה. אבל ללכת לבנות, צריך להביא תוף ופטיש ועסק.
נו, אבל התורה דוחה לימוד המלמד ללמוד, שהמלמד ילמד. לא אומרים שצריך לבטל לגמרי, שצריך…
דובר 2: לא, אבל הילדים, צריך להיות לאנשים עבודות, צריך לקחת את זה בחשבון. אבל זה לא דבר ברור שזה לא חלק ממה שהופך את היהודי. ראיה לכך היא מבטל תלמוד תורה. כתוב ברמב”ם פרק א’ הלכה א’, מגילה מבטל תינוקות לשמוע את המגילה. ולא חנוכה, כי הילדים הולכים לחדר בחנוכה.
דובר 1: זו שאלה, כתוב בגמרא שמבטלים את החדר למקרא מגילה. אוקיי, אבל המהר”ל, חדר עשו ל… כן.
—
הלכה ב: מלמד תינוקות שמניח התינוקות — ארור עושה מלאכת ה’ רמיה
דובר 1: אומר הרמב”ם הלאה, “מלמד תינוקות” — הוא אמר קודם על הרבי — “מלמד תינוקות שמניח התינוקות ויוצא, או שעושה מלאכה אחרת עמהן, או שמתרשל בלימודן, הרי זה בכלל ‘ארור עושה מלאכת ה’ רמיה’.”
כמו שאתה אומר, “רמיה” פירושו כי האבא לא רואה. טוב מאוד. אתה מבין? הוא מדבר אפילו על מלמד שלא מקבל כסף, כי לכתחילה מלמד לא צריך לקחת כסף. אפילו הוא צריך להיות ישר. זה נקרא “מלאכת ה'”. לא שהוא לוקח כסף והוא פשוט התמכר, הוא לא עשה את העבודה שבשבילה שילמו לו. אפילו לא! הוא מדבר שאפילו הוא עושה “מלאכת ה'”, הוא עושה “מלאכת ה’ רמיה”. גם זה בוודאי דבר יפה. כן.
—
הלכה ג: לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרות ולדקדק
דובר 1: “לפיכך אין ראוי להושיב מלמד” — מכיוון שצריך להיות רצינות גדולה מאוד, כן, כי לא כל אדם מודע לכך — “לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה”, רק יהודי ישר, ירא שמים, זו הלשון “בעל יראה”, מי שיש לו יראה, “מהיר לקרות ולדקדק”. מי שהוא… “מהיר” פירושו מהר, או “מהיר” פירושו שהוא careful, הוא לא מזלזל, הוא לא מתרשל, “לקרות ולדקדק”.
כן, שמישהו יעשה שהוא מקצועי, הוא יודע את הפשט, כי הוא לקח… לא, הוא היה צודק, שהוא צריך להיות careful. אוקיי.
דיון: מה פירוש “דקדוק”?
דובר 1: אומר הרמב”ם הלאה, זו עוד הלכה, מי יכול להיות מלמד. זה לא דין בהלכות תלמוד תורה, זה דין במלמד, דין צדדי של צניעות.
דובר 2: אני חושב דיקדוק לאיזה ראי?
דובר 1: חשבתי פעם על עצמי, זה יותר ניקלס כמו דידקטיקה?
דובר 2: דיקדוק, לדעתי כבר שידור, דיקדוק?
דובר 1: גרמר?
דובר 2: צריך לחשוב דידקטיקה שהוא כמו מאור, שהוא קרפול והוא מדודקטיק, הוא מאוד הוא טורא, הוא…
דובר 1: נשמע כמו פרסיק דיק, או זה נהיה דאדאד. דודוד מיקדאב א דיקדאק. הוא משמיינט דיק-דיק. ללמוד באהן, ללמוד מיקדאד. דיק-דיק פירושו הדקדוק. מה ללמוד דיק-דיק? איך הוא שומע דאר אבר? הוא מביא אהיי אדב גרות ולאוד. הדייג ולוגרת עם דאגה, צריך לדאוג שהילדים לא יעשו טעויות. ומה פירוש מקרא דאנן? מקרא פירושו שהוא לומד הרבה.
דובר 2: אה, הרבה במקומות.
דובר 1: מקרא פירושו שהוא לומד יותר.
—
הלכה ד: מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות
דובר 1: ממשיכים הלאה. מדובר אמורים, שאפשר ללכת רחוק. כמו שהפסוק אומר “ושילשתי נערותיך” שניהם באותה עיר, ולא הוי הנאה מפסיק ביניהם. אבל מעיר לעיר, אם צריך ללכת מעיר אחת לשנייה, אם צריך הנאה לצידו, אפילו בנים צעירים צריך לעבור נחל, אין מוליכין את התינוק. למה? מה הסכנה? או מה קשה על הילד? שניהם.
תרגום לעברית
הוא מביא את הגמרא. הגמרא אומרת מבית הכנסת לבית הכנסת מוליכין, אם מפסיק נהר מוליכין. קודם כל, זה תלוי אם יש סכנה. אלא אם כן הוי בנין גשר, אם יש גשר חזק על הנהר, בנין שאינו ראוי ליפול במהרה, לא איזה גשר רעוע, אלא גשר טוב, אז מותר. רק שלא להכניס את עצמו לסכנה.
אה, יפה מאוד. כאן רואים שתלמוד תורה אינו דוחה סכנה. כמו שאנשים אמרו בקורונה שתלמוד תורה דוחה סכנה, זה לא אמת. כאן רואים בבירור שאפילו לעבור גשר, אפילו יש מלמדים טובים יותר, אסור, כי מכניסים את עצמם לסכנה כדי ללמוד.
דובר 2: איזו סכנה יש בגשר?
דובר 1: יכול ליפול. זה לא סכנה גדולה כנראה. יפה מאוד.
הוא ממשיך. “מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני אמותיהן שבאות אצל בניהם”, האמהות באות להביא את הילדים, ושלא יבוא לידי ייחוד, מכשולות. “מי שאין לו אשה…” גם לא יהיו מלמד, אלא קצת לעזור למלמד. אה, גם שהאבות שבאים לילדים… בקיצור, חדר רוצה להיות עסק של אבות בלבד, בעצם. אב סומכים עליו יותר, הוא יותר… יש לו יותר אחריות. הגמרא ממשיכה, כמה… אישה אינה מחויבת על פי הלכה, זה דבר ברור. וזהו.
יתכן גם שכאשר זה אצל האישה בבית, זה כבר לא מוסד, זה לא בניין, זה לא חניון, זה לא… הנשים לוקחות את הילדים מגיל שלוש, ארבע, והאחרות הולכות לאישה בבית. אבל בקיצור, אני אומר מה שכתוב בשולחן ערוך, אני רק משליך הערה. זה מעניין, אלה ממש הגדרים של חדרי החינוך שיש לנו היום. יכול להיות מכשול, שלא יהיה.
—
הלכה ה: עשרים וחמשה תינוקות לומדין אצל מלמד אחד
דובר 1: הגמרא ממשיכה, כמה ילדים יכול מלמד לטפל? עשרים וחמשה תינוקות לומדין אצל מלמד אחד. מלמד אחד יכול לקחת עשרים וחמישה ילדים. הגמרא ממשיכה, היו יותר מעשרים וחמשה, אם יש לו יותר מעשרים וחמישה ילדים, עד ארבעים, משכירים לו עוד אחד לסייעו, לוקח עוזר, מלמד שעוזר. שניים יכולים לטפל עד ארבעים. היו יותר מארבעים, אם יש יותר מארבעים, שלא יחסכו כסף, מעמידין להם שני מלמדי תינוקות.
כאן רואים שמלמד יקר יותר מרמות אחרות, לא פשוט שהראיה היא שלוקחים עוד מלמד, לא סתם בחור שהוא זול יותר. בדרך כלל בחדרים מחזיקים בהלכה זו, בדרך כלל, אבל בישיבות כבר לא. בישיבות, הישיבות הטובות, יש ארבעים, חמישים, שבעים בחורים בכיתה. אבל כן, אני לא יודע, יתכן שישיבה זה כבר דבר אחר. גם לא כל החדרים מחזיקים בזה, אלא המובחרים. אבל לפעמים אפשר קצת יותר, בדרך כלל. ובחדר לא יותר משלושים, ובעיר אחרת עשרים. זה מה שהמלכות קבעה בעשרים.
אבל מעניין שאנחנו יודעים אילו הלכות לוקחים ברצינות, ואילו לא. בדרך כלל אלה שעולות כסף למוסדות לא נוהגים בהן. בסדר.
—
הלכה ו: מוליכין את התינוק ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו
דובר 1: מוליכין את התינוקות, זו ההלכה הבאה. מוליכין את התינוקות. בדרך כלל מקווים שהחדר יהיה יציב יותר מהסדר הזה כמו שאומרים. אומרת ההלכה, מוליכין את התינוק ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו. בדרך כלל זה כמעט סוג של עניין שאדם שקונה אצל מישהו, ימשיך לקנות ממנו. כמו שכתוב שם שהלך לאותה אכסניה, על הליכותיו, כן, עולם לא ישנה אדם אכסנייתו.
אבל אפשר, אני מתכוון שזה קשור להלכה של ילד, סדר, טעם, חכמה. שבדרך כלל יש עניין של הסגת גבול, אסור לבוא לעיר ולגנוב עסק. אני רואה את ההלכה, אני רואה את ההלכה ועונה עוד ועוד, זה מדבר אולי סתם, כי זה צורך לילדים. הוא מתכוון לומר, אני לא צריך ללכת לחדר הקרוב. אפשר ללכת לחדר קצת יותר רחוק אם זה חדר טוב יותר. זה לא הנקודה, כי… זה רק נאמנות מסוימת. יש לך מלמד, תמוך בו, כמו שאדם לא צריך להחליף בית כנסת או מסעדה.
אני לא מתכוון להחליף, כי אני מתכוון, כך אני רואה את הצד של מה שהמכובד אמר שצריך להיות יותר. זה אומר ללכת קצת יותר רחוק, כאן צריך להישאר באזור שלך וללכת קצת יותר רחוק כי הוא טוב יותר. החדר, אם לוקחים ילד כי החדר הנכון, אסור. להיות נאמן לעיר זה לא בא בחשבון. אבל, אם זה חדר טוב יותר, אם זה טוב יותר למקרא.
—
הלכה ז: אחד מבני מבוי שביקש לעשות מלמד — אין השכנים יכולין למחות בידו
דובר 1: מדובר שאפשר ללכת רחוק. כמו שהפסוק אומר “ושילשתי נערותיך” שניהם באותה עיר, ולא הוי נהר מפסיק ביניהם. אבל מעיר לעיר, אם צריך ללכת מעיר אחת לשנייה, אם צריך נהר לצידו, אפילו בשנים טובות צריך לעבור נחל, אין מוליכין את התינוק. למה? מה הסכנה? או מה קשה על הילד? שניהם.
הוא מביא את הגמרא. הגמרא אומרת מבית הכנסת לבית הכנסת מוליכין, אם מפסיק נהר מוליכין. קודם כל, זה תלוי אם יש סכנה. אלא אם כן הוי בנין גשר, אם יש גשר חזק על הנהר, בנין שאינו ראוי ליפול במהרה, לא איזה גשר רעוע, אלא גשר טוב, אז מותר. רק שלא להכניס את עצמו לסכנה.
אה, יפה מאוד. כאן רואים שתלמוד תורה אינו דוחה סכנה. כמו שאנשים אמרו בקורונה שתלמוד תורה דוחה סכנה, זה לא אמת. כאן רואים בבירור שאפילו לעבור גשר, אפילו יש מלמדים טובים יותר, אסור, כי מכניסים את עצמם לסכנה כדי ללמוד.
דובר 2: איזו סכנה יש בגשר?
דובר 1: יכול ליפול. זה לא סכנה גדולה כנראה. יפה מאוד.
הוא ממשיך. אחד מבני מבוי שביקש לעשות מלמד, או אחד מבני חצר, אחד שגר במבוי או בחצר, והוא רוצה להתחיל להביא ילדים אליו הביתה להיות מלמד, והשכנים האחרים אומרים שהילדים יתחילו לעשות רעש ולהפריע. אחד שגר במבוי, מבוי פירושו… כמו שקוראים היום פיתוח, כן, גדול… רחוב. מבוי זה הקטן יותר, וחצר זה הגדול יותר. לא, להיפך. מבוי זה כמו רחוב, או פיתוח. ברולינג לייק ווד קוראים לדברים כאלה פיתוח. בבורא פארק זה רחוב.
שהוא רוצה להיות מלמד, או אפילו בהיקף קטן יותר, הוא רוצה לפתוח חדר באותה חצר, באותו בניין, אין יכולין השכנים למחות בידו. השכנים לא יכולים למחות, כי זו עבודת הקודש. עיר צריכה להיות לה חדר. והוא מחויב לעשות את העיר. זה לא מן הדין שהוא צריך… אין לך ממה לפחד.
—
הלכה ז (המשך): מלמד תינוקות — תחרות והסגת גבול
נכון, יש הלכות מסוימות שאפשר. בואו נלמד, יש דברים חנויות, יש דברים חנויות, חנויות, חנויות. אחד רוצה לפתוח חנות, אפשר למחות, אפשר לומר אני לא רוצה שאנשים יבואו וילכו. זה אזור מגורים.
אבל בית מדרש, כאן בואו נבדוק, חינוך מלמדי תינוקות, אה, הוא אומר הלכה חדשה.
הלכת הרמב”ם
מלמדי תינוקות, שבא אחר ופתח בצדו כדי שיבואו תינוקות אחרים לו, או אפילו כדי שיבואו תינוקות של זה אצל זה — אינו יכול למחות בידו.
מלמד תינוקות, אחד בא להסיג את גבולו, הוא בא לפתוח חדר ממש לידו, כדי שיבואו תינוקות אחרים לו, כדי שיבואו ילדים אחרים, או אפילו כדי שיבואו תינוקות של זה אצל זה, שיבואו הילדים שלו, אינו יכול למחות בידו, הוא לא יכול למחות.
היסוד: קנאת סופרים תרבה חכמה
כי על זה אומרת הגמרא, כי זה טוב יותר שיהיה תחרות בין מלמדים. זו טובה לתורה שתהיה תחרות.
שנאמר, אומר הרמב”ם, מעניין, הוא מביא פסוק. הגמרא לא מביאה את הפסוק הזה, הגמרא אומרת “קנאת סופרים תרבה חכמה”, זה לא פסוק. הרמב”ם, מעניין, הוא מביא פסוק.
גם לעסקים תחרות טובה, שיהיה דג טוב יותר ובשר טוב יותר. כן, אבל במקרה הזה לא אכפת לי, אני רוצה שכל יהודי יהיה לו פרנסה, אני לא רוצה שיהודי… אבל על תורה אנחנו רוצים שהתורה, האיכות של תורה תהיה הטובה ביותר. לכן פותחים…
קשר ל”יהי פנוי” — תורה ומצוינות
כבר הזכרנו קודם בהלכה של “יהי פנוי”, שרואים שדואגים לאיכות התורה, ולא רק שכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה, יש לו מצווה ללמוד, יש לו מצווה. לא רק מצווה, תורה היא עניין של מצוינות.
סטייה: ישיבות לשם שמים
יש משנה שמדברת על זה. אנשים טוענים שיש ישיבות לשם שמים. אם באמת היו ישיבות לשם שמים, לא היו יכולים להיות טענות, כי זה גורם ללמוד טוב יותר. אם יש טענות, זה שהם קוראים לעצמם ישיבות לשם שמים, הם לא לשם שמים, זה סתם לחץ פוליטי.
המלמד עצמו מרויח מתחרות
אבל כאן יש גם הסבר, שהמלמד עצמו, אם הוא דואג שמישהו בא לידו, שיעשה את איכות הלימוד שלו טובה יותר. אולי הוא יכול. זה עושה תחרות.
כן, אבל אני אומר, למה אתה מפחד שהוא ייקח? אנחנו לא מפחדים, להיפך, קנאת סופרים תרבה חכמה. אבל אולי כשהוא יכול, הוא אומר, אבל רוצים שמישהו יתחרה איתו. הוא היה המלמד היחיד בעיר, והיו צריכים לשלוח אליו. אם יש טוב יותר, תעשה טוב יותר.
—
דיון: קנאת סופרים תרבה חכמה — האם זה פסוק?
שאלה: קנאת סופרים תרבה חכמה זה פסוק?
תשובה: לא, לא פסוק. זה… בואו נביא את הגמרא. בואו רגע, אני אגיד את הפשט הקצר.
אבן עזרא אומר שקנאת סופרים תרבה חכמה נלקח מפסוק. הוא מביא את הפסוק “אליכם הנותנים בחטאים כי יראת ה’ היא אוצרו”. הוא רוצה לומר שיראת ה’ היא האוצר של קנאה. זה לא פשט פשוט, אבל זה דרש מהפסוק הזה, כן.
בסדר.
—
סיכום: חזון איש — אמונה ובטחון
אז בינתיים, אם עוד אחד רוצה לעשות שיעור בבבא מציעא עם חברותא, הוא בכלל לא מוחה. אולי אפילו הוא עזר, הוא בכלל לא מוחה. אני חושב שהחזון איש מביא את העניין הזה באמונה ובטחון. כן.
EN English ›
📋 Shiur Overview
Lecture Summary: Laws of Torah Study, Chapter 2 (Rambam)
—
Law 1: Appointing Teachers for Children in Every Province and District
The Rambam’s Words: “We appoint teachers for children in every province and every district. Any city that does not have children in a house of study – we place the people of the city under excommunication until they appoint a teacher for children. And if they do not appoint one – we destroy it, for the world only endures through the breath of children in the house of study.”
Simple Meaning: We are obligated to establish teachers for children in every city and every region. A city that doesn’t have a cheder – we place the people of the city under cherem until they establish a teacher. If they don’t – we destroy it.
Novel Points and Explanations:
1) “Medina” versus “Pelek” – Geographic Distinctions:
“Medina” and “pelek” are two distinct concepts. A “medina” is a geographic area (like a state), and a “pelek” is a smaller region within it. The practical difference: we must not only provide a cheder for one community, but for all Jews in the area. A cheder must serve the entire surrounding area, not just one shul’s members.
2) Comparison with Hilchos Deos – Ten Things in a City:
At the end of Hilchos Deos (Chapter 4), the Rambam lists ten things that a talmid chacham must have in his city, but a teacher for children is not mentioned there. This is interesting – why isn’t a teacher for children on that list?
3) “Mecharvin Oso” – What Does It Mean Practically?
This is not a law of ir hanidachas with all the halachic consequences (losing property, etc.). The Rambam took something that appears in the Gemara in an aggadic manner and almost made it into a halacha. The simple meaning is: a city without a cheder is worthy of destruction – because “the world only endures through the breath of children in the house of study.” This doesn’t mean there comes an active punishment, but that the world will fall apart without Torah from children – there won’t be any normal good world. A second explanation: the Rambam also ruled that one may not live with an am haaretz – so normal people will flee from such a city, and it actually becomes a ruin naturally.
4) Historical Question – How Can We Rule “Mecharvin” When Until the Enactment of Yehoshua ben Gamla We Didn’t Even Have Teachers for Children in Cities?
Until Yehoshua ben Gamla’s enactment, we didn’t actually implement the law of teachers for children in every city. If so, how can we say “mecharvin”? The answer: it was “worthy of destruction” but we didn’t carry it out in practice.
5) Practical Application – Today’s Chedarim:
[Digression: Practical Application] When a Jewish city has a cheder but doesn’t want to accept a child (because he’s not from their chassidus, or not “the best boy”), we must explain to them the seriousness of this halacha – that a city without a cheder for all children is worthy of destruction.
6) Even Building the Beis HaMikdash Does Not Cancel Children’s Study:
The importance of children’s learning is so great that even building the Beis HaMikdash – which is a mitzvah d’Oraisa – does not cancel children from cheder.
[Digression: A Rebbe’s Wedding] In a cheder where the rebbe makes a wedding, the entire cheder goes to the wedding – what is the heter? If building the Beis HaMikdash doesn’t cancel, how can a wedding cancel? One approach: the Rambam in Hilchos Beis HaBechirah says that part of learning Torah is to learn about building the Beis HaMikdash – this learning about building the Beis HaMikdash is itself part of Talmud Torah. But the physical building – taking a hammer and a nail – that is already a melacha that may not cancel tinokos shel beis rabban.
7) Megillah vs. Chanukah:
The Rambam in Chapter 1, Law 1 brings that we cancel tinokos shel beis rabban for reading the Megillah. But for Chanukah – the children go to cheder as usual. This is an interesting distinction: Megillah cancels, Chanukah doesn’t. (The Maharal is mentioned in this context.)
—
Law 2: We Bring Children to Study at Age Six or Seven
The Rambam’s Words: “We bring children to study at age six or seven, according to each one’s health and strength. And less than six years old we do not bring him.”
Simple Meaning: We bring children to cheder at six or seven years, according to the child’s maturity. Younger than six – don’t bring them.
Novel Points and Explanations:
1) The Rambam Did Not Believe in Starting Too Early:
The Rambam did not believe in “pre-nursery, nursery, kindergarten” – when a child is not yet capable of grasping, we only put pressure on him, and this is anti-chinuch – it has a reverse effect.
2) Comparison with Hilchos Yom Kippur:
Just as the Rambam says in Hilchos Yom Kippur that below a certain age one may not train in fasting even for hours – so too here: when a child is not yet ready, it is a burden.
3) Question from “Ben Chamesh LaMikra”:
The Mishnah (Avos 5:21) says “ben chamesh lamikra” – five years old for Scripture. How does this fit with the Rambam who says six-seven? Several answers:
– Perhaps “ben chamesh lamikra” refers to “aviv melamed” – the father teaches him himself at home, not in cheder. The Chasam Sofer also interprets it this way.
– Or: “ben chamesh” means when he has passed five years (i.e., he is already in his sixth year).
– In practice, we push it off a bit, just as “ben chamesh esrei laTalmud” is also pushed off.
—
Law 3 (Part A): The Teacher Strikes Them to Instill Fear
The Rambam’s Words: “And the teacher strikes them to instill fear upon them, but he does not strike them with the blow of an enemy or cruel oppressor. Therefore he should not strike them with whips or sticks, but with a small strap.”
Simple Meaning: The teacher may hit children in order to instill fear, but not like an enemy with cruelty. Not with sticks or whips, but with a small strap.
Novel Points and Explanations:
1) “Shotim” – What Is a Shot?
Is a “shot” a stick or a strap? It brings “shot lasoos, meseg lachamor” – it refers to designated sticks. A “retzu’ah” is a soft whip.
2) Today’s Times – Yelling Instead of Hitting:
Today it is not the custom to hit children. Instead we yell at them. But the principle remains: even when we yell, it should not be “makas oyev moser achzari” – it must remain at a small level.
—
Law 3 (Part B): He Sits and Teaches Them All Day and Part of the Night
The Rambam’s Words: “He sits and teaches them all day long and part of the night, in order to train them to learn by day and by night.”
Simple Meaning: The teacher learns with them the entire day and a bit of the night, in order to train them that Torah is learned both – by day and by night.
Novel Points and Explanations:
1) The Reason – Training for “V’hagisa Bo Yomam VaLayla”:
The Rambam learned earlier (Chapter 1) that there is a mitzvah of learning by day and by night. This “miktzas min halayla” is a chinuch step – we accustom them that Torah is not just a daytime thing.
2) Practically How It Was in the Past:
In olden times there were no buses and no buildings. We sent the children out to play for a few hours, then sent them home, and then took them back a bit at night. The Rambam does not mean that we should learn an entire night – only a bit at night.
3) [Digression: Sharp Criticism of Today’s Yeshiva Schedules for Young Boys:]
The current situation where thirteen-year-old boys are 13-14 hours in a building – from 6 in the morning until 7 at night – is problematic. No adult works so many hours – why do we think children can handle this? The Rambam does not say we should learn an entire night. “Miktzas min halayla” means a bit.
4) Comparison with Yisro’s Claim to Moshe Rabbeinu:
Moshe Rabbeinu was the “ultimate teacher” – and Yisro told him “navol tibol” because he sat “min haboker ad ha’erev.” Even by Moshe Rabbeinu, Yisro said this was too much.
—
Law 4: The Children Should Not Be Idle at All
The Rambam’s Words: “And the children should not be idle at all, except on Shabbos eves and holiday eves at the end of the day, and on the holidays themselves.”
Simple Meaning: We should not cancel children’s learning any day – except erev Shabbos and erev Yom Tov (later in the day) and the holidays themselves.
Novel Points and Explanations:
1) Shabbos – Do We Learn or Not?
On Shabbos we do not learn be’iyun (ideally we don’t learn new things) – we must have rest. But review may be done on Shabbos. A position is mentioned (Nit’ei Gavriel) that of four times reviewing, the first review may be done on Shabbos – though even this is a bit of pressure.
2) [Digression: Practical Question About Erev Shabbos in Today’s Chedarim:]
Today when chedarim have a regulation that one may not come with a bus on Shabbos, we must have a cheder where one can walk. But erev Shabbos requires long hours of learning, which creates practical difficulties.
—
Law 5: A Teacher Who Abandons the Children – Cursed Is He Who Does God’s Work Deceitfully
The Rambam’s Words: “A teacher of children who abandons the children and leaves, or who does other work with them, or who is negligent in their teaching, behold he is included in ‘cursed is he who does God’s work deceitfully.'”
Simple Meaning: A teacher who abandons the children, or does other work while he should be teaching them, or is negligent – he is in the category of “cursed is he who does God’s work deceitfully.”
Novel Points and Explanations:
1) “Remiyah” – Because the Father Doesn’t See:
“Remiyah” means fraud – the teacher can allow himself to be negligent because the father is not there and doesn’t see what’s happening.
2) Novel Point: Even a Teacher Who Doesn’t Receive Any Money:
The Rambam doesn’t only speak of a teacher who takes payment (where we could say he “sold himself” and didn’t keep his contract). Ideally a teacher should not take any money. The Rambam speaks even of a teacher who does it leshem shamayim – even he is “cursed” if he is negligent. This is the meaning of “meleches Hashem” – it is HaKadosh Baruch Hu’s work, not just a business obligation. And even “meleches Hashem” can be done “remiyah.”
—
Law 6: Therefore It Is Proper to Appoint Only One Who Is God-Fearing, Quick to Read and Precise
The Rambam’s Words: “Therefore it is proper to appoint as a teacher only one who is God-fearing, quick to read and precise.”
Simple Meaning: Because the responsibility is so great, we must only hire a teacher who is a yerei Shamayim, and who is “quick to read and precise.”
Novel Points and Explanations:
1) “Ba’al Yirah”:
This means a yerei Shamayim, an honest Jew – not just a professional, but one who has yiras Shamayim.
2) “Mahir” – Two Interpretations:
(a) Fast – he knows the material well and can convey it quickly. (b) Careful/meticulous – he is not mezalzel, not negligent, he takes it seriously. The lecturer leans toward the second interpretation – “mahir” means here that he is careful.
3) “Ledakdek” – What Does Dikduk Mean?
“Dikduk” doesn’t only mean grammar here, but that he should ensure that the children don’t make any mistakes – he should be medakdek that everything should be correct. “Mikra” means that he learns a lot, in many places.
—
Law 7: One Who Has No Wife Should Not Teach Children
The Rambam’s Words: “One who has no wife should not teach children, because of their mothers who come to their children.”
Simple Meaning: An unmarried man should not be a teacher of children, because the mothers come to bring their children, and there can arise yichud or stumbling blocks.
Novel Points and Explanations:
1) Not a Law in Talmud Torah, But a Law in Tznius:
This is a “side law” – not a law in Hilchos Talmud Torah per se, but a law of tznius that is brought here.
2) Also Not as a Helper:
Also as an assistant (helper) for the teacher, an unmarried man should not be.
3) Fathers Too:
Also the fathers who come to bring children – the cheder wants to have a “fathers-only” environment, because a father has more responsibility and we trust him more.
4) A Woman as a Teacher:
A woman is not acceptable according to halacha as a teacher (for boys).
5) [Digression: Practical Application to Today’s “Home Chedarim”:]
This is exactly the boundaries of today’s “home chedarim” (home-based childcare) – women who take children of three-four years old at home. When it’s at a woman’s house, it’s not an institution with a building and a parking lot – it’s a different situation.
—
Law 8: Twenty-Five Children to One Teacher – How Many Children per Teacher
The Rambam’s Words (from Gemara Bava Basra 21): “Twenty-five children learn with one teacher. If there were more than twenty-five up to forty – we hire another one to assist him. If there were more than forty – we establish for them two teachers of children.”
Simple Meaning: One teacher can take up to 25 children. From 26 to 40 – we take a helper (reish duchna). More than 40 – we must have two full teachers.
Novel Points and Explanations:
1) Teacher vs. Just a Helper:
With more than 40, the Rambam says “shnei melamdei tinokos” – two full teachers, not just “a bachur who is cheaper.” This shows that we must not skimp on quality.
2) Chedarim vs. Yeshivos:
Generally chedarim keep to this measure, but yeshivos don’t – in good yeshivos there are 40, 50, 70 boys in a class. Yeshiva is perhaps already something different (older students can do more on their own).
3) [Digression: Which Halachos We Take Seriously:]
A bitter note: “It’s interesting that we know which halachos we take seriously, and which not. Usually those that cost money for the institutions – we don’t see it.” Halachos that require more expenses (like hiring more teachers) are often ignored.
4) Foreign Governments’ Measures:
In cheder there should not be more than thirty, and in foreign countries (government regulations) the measure is twenty.
—
Law 9: We Transfer a Child from Teacher to Teacher – Changing a Cheder
The Rambam’s Words: “We transfer a child from one teacher to another who is quicker than him. When does this apply? When both were in one city and there was no river separating them. But from city to city we do not transfer, and if there was a river separating – we do not transfer. Unless there was upon it a built bridge that is not likely to fall quickly.”
Simple Meaning: We may change a child from one teacher to a better teacher, if both are in the same city and there is no river between them. From one city to another, or if a river separates, we may not – unless there is a strong bridge.
Novel Points and Explanations:
1) Loyalty to the Teacher – “Olam Lo Yeshaneh Adam Achsaniyaso”:
Generally there is a concept of loyalty – you have a teacher, support him. But by children’s chinuch the law is different: we may change to a better teacher, because it is a need for the child.
2) Hasagas Gevul:
Generally there is a law of hasagas gevul – we may not come into a city and take business. But by teachers of children the law is different, because it is a need for the children.
3) Not the Closest, But the Best:
The novel point is that we don’t necessarily have to go to the closest cheder. We may go a bit further if the further cheder is better – but only within the same city.
4) Great Novel Point: Talmud Torah Does Not Override Danger:
From the fact that we may not send a child across a weak bridge – even to a better teacher – we see clearly that Talmud Torah does not override danger. Even from crossing a bridge – which is not a great danger, “it might fall” – we may not, because we put ourselves into danger for the sake of learning.
[Digression: Corona/COVID] This is addressed in the context of Corona, where people claimed that Talmud Torah overrides danger. “This is not true.”
—
Law 10: Neighbors Cannot Protest a Cheder in Their Mavoy/Courtyard
The Rambam’s Words (from Gemara Bava Basra 21): “One of the residents of a mavoy who wished to become a teacher, or one of the residents of a courtyard – the neighbors cannot protest against him.”
Simple Meaning: If someone who lives in a mavoy or a courtyard wants to open a cheder in his house, the neighbors cannot protest – even if the children make noise.
Novel Points and Explanations:
1) Mavoy vs. Chatzer:
A “mavoy” is like a street or a development (in Rolling Lake they call it a development, in Boro Park it’s a street). A “chatzer” is a smaller, more intimate environment – a building or courtyard.
2) The Reason:
Because it is avodas hakodesh – a city must have a cheder (as we learned in Law 1 that we excommunicate a city that doesn’t have a teacher). Therefore no one can block it.
—
Law 11: Competition Between Teachers of Children – Kinas Sofrim Tarbeh Chochmah
The Rambam’s Words: “A teacher of children – if another came and opened next to him so that other children would come to him, or even so that the children of this one would come to that one – he cannot protest against him, as it says…”
Simple Meaning: If a teacher of children already has a cheder, and a second one comes to open a cheder right next to him – even with the intention of drawing to himself the children from the first teacher – the first teacher cannot protest. This is different from regular business (stores), where one can indeed protest in a residential area. But by teachers of children and by a beis midrash one cannot protest.
Novel Points and Explanations:
1) The Foundation of Kinas Sofrim Tarbeh Chochmah:
The Gemara’s reason why one cannot protest is “kinas sofrim tarbeh chochmah” – competition between teachers is a benefit for Torah, because it improves the quality of learning. This is a fundamental distinction between Torah and livelihood: by livelihood we want every Jew to have parnassah, and we worry about hasagas gevul; but by Torah the goal is that the quality of Torah should be the best, and competition serves that goal.
2) The Rambam Brings a Verse, the Gemara Doesn’t:
The Rambam writes “she’ne’emar” – he brings a verse as a source. But in the Gemara it only says “kinas sofrim tarbeh chochmah,” which is not a verse in its simple sense. The Ibn Ezra says that “kinas sofrim tarbeh chochmah” is derived from a verse – he brings the verse (Yeshayahu 33:6) “V’hayah emunas itecha chosen yeshuos chochmas vada’as yiras Hashem hi otzaro” – and he expounds that yiras Hashem is the treasure of jealousy. This is not simple peshat, but a derash from the verse.
3) Connection to the Foundation of Excellence in Torah:
We see a consistent foundation: Torah is not just a mitzvah that everyone can fulfill as they wish – Torah demands excellence. We care about the quality of Torah, not just the kiyum hamitzvah itself.
4) The Teacher Himself Benefits from Competition:
The teacher himself should not fear competition – on the contrary, it should motivate him to improve his own quality of teaching. Why are you afraid he will take away your students? If the second one is a better teacher – that’s good.
5) Chazon Ish – Emunah U’Bitachon:
The Chazon Ish brings this concept in his sefer “Emunah U’Bitachon” – that if someone else wants to give a shiur on the same topic, he is not at all a masig gevul, perhaps he is even a help. We must have bitachon that the second one is not a danger but a blessing.
6) [Digression: Yeshivos Leshem Tzion:]
People have complaints that there are “yeshivos leshem tzion” (yeshivos that compete with each other). If they were truly yeshivos leshem tzion – we couldn’t have any complaints, because competition makes us learn better. If we have complaints, it’s a sign that it’s not truly leshem tzion, but “just political pressure.”
📝 Full Transcript
Laws of Torah Study, Chapter 2 — Laws of Teachers of Children
—
Introduction: Content of Chapter 2
So, we are going to learn Laws of Torah Study, Chapter 2. Chapter 2 is entirely laws of teachers of children. We learned in the first chapter the general laws of when one must bring a teacher of children, that the father is obligated to hire one, and the like. And now we are going to learn laws that are relevant for the teacher of children, how his work should be.
—
Law 1: We Appoint Teachers of Children in Every Province and Every District
The Rambam says: “We appoint teachers of children in every province and every district.”
Discussion: Comparison with Laws of Character Traits — Ten Things in a City
Interestingly, at the end of Laws of Character Traits we learned that a Torah scholar may not live in a city that doesn’t have ten things. Was a teacher of children mentioned there? I don’t think so. Other things, but a teacher of children wasn’t mentioned. End of Laws of Character Traits, yes. End of chapter… chapter 8, right? Chapter 6, I think. End of chapter… no, I think end of chapter 4. End of chapter 4, yes. Yes, I thought so in Laws of Character Traits. Does anyone know Laws of Character Traits? Do I have a number to mark? I have there Character Traits which discusses…
Discussion: What Does “Pelech” Mean?
Pelech u’pelech, one translates pelech u’pelech, but what… you mean the region, you understand? That it’s like a state? So what is… the provinces mean the state, and pelech is regions? Interesting. A pelech…
I want to say a chiddush, that a province is a geographic area, yes? If someone makes a cheder only for his community, and not for everyone. He must provide for the region, all Jews in the region. Right? Yes. Good.
We Place the People of the City in Cherem
“Any city that doesn’t have children of the house of the teacher,” people who don’t have children learning in the house of the teacher, there isn’t… what one calls a cheder, “we place the people of the city in cherem.” What does we place in cherem mean? We put them in excommunication. “Until they appoint a teacher of children.” Until they appoint a teacher. “And if they didn’t appoint,” they didn’t want to, or they said that they simply don’t have room for you, because they only have room for those from their Hasidic group, or those who are the best boys, and the like. Okay, then…
Discussion: What Does “We Destroy It” Mean?
Then we destroy it, I mean simply, the people are only destroying the city. One doesn’t need to make them destroy the city. That the Rambam doesn’t mean here, it’s not the law of an apostate city, which brings about that one destroys the city. As the Rambam said, in memory it’s not a practical law, the Rambam what he means to say, that the city must be destroyed, with all the laws that are in effect, that the person loses his right to his property?
Ah, one must understand approximately what it means in reality. And then comes in destroying and destroying, which both don’t mean… it means literally, I know what you want. A city that doesn’t have a cheder, first we place in cherem, and if it doesn’t help we destroy them.
What is the Rambam? The Rambam took something that appears in the Gemara in the manner of aggadah, and he made it almost a law. You’re right that it doesn’t mean that one goes to destroy, because one goes to make a cheder. But it could be that the Rambam said that one may not live with an am ha’aretz, so that every normal person will indeed flee now to the desert, it remains a ruin, a few amei ha’aretz remain, and it’s indeed such a ruin.
But in the world there is existence… I’m right that it doesn’t mean that here is a law of an apostate city here. But the exposition that one says means literally, means that the city is worthy that one should destroy it. Soldiers come and destroy the entire city.
“For the World Only Exists Through the Breath of Children of the House of the Teacher”
One thing I want to say, look, “for the world only exists through the breath of children of the house of the teacher,” because the world has no existence except through the breath of children of the house of the teacher. The world exists doesn’t mean that there comes a punishment of destroying the world. The world exists means that it will be destroyed, the world will fall apart, there won’t be any normal good world, it will be a ruined world.
Discussion: Was This Ever Carried Out?
Very good. But one sees that it was indeed done. The Rambam rules this way. If there would have been a version that one could have blamed, one would have done it. But why did one never have to do it? Because it’s such a distant thing. But one would have done it.
One must… it’s hard to say that one would have done it, because until the enactment of Yehoshua ben Gamla one didn’t make teachers of children in the cities.
One didn’t carry out the law. It was worthy of destruction, and it didn’t happen that one did it.
Practical Application Today
I mean that there were indeed many Jewish cities where they say that here’s a cheder, there is no cheder, must I beg our people, perhaps including secular ones, that he should take in a Jewish child in a cheder. Must one tell him that the law states that you’re going to destroy the institution. You understand? This one must explain to him. He won’t understand, he’ll say, “What happened? It’s indeed an obligation, a great obligation.” One must explain to him that the Gemara doesn’t say so. The Gemara doesn’t mean, God forbid, that one will leave him that he shouldn’t do it. God forbid. He only means to say that when one says that there is an obligation, he should understand that this is not normal. He is worthy of destruction. Yes.
Now we’ll go over to when. Ah, this we learned in the last statement. Okay.
—
Law 2: We Bring Children to Learn at Age Six or Seven
The Rambam, “We bring children to learn at age six or seven, according to the strength of each one and his ability.” According to the size of the child, according to how quickly he matures. There are children who are ready at six, and there are those who are ready at seven. “And less than age six we don’t bring him.”
The Rambam Doesn’t Hold of Starting Too Early
The Rambam didn’t hold of pre-nursery and nursery and kindergarten. One should start being a babysitter at most. I mean that also when, for example, in Laws of Yom Kippur the Rambam says, lower than such and such age one may not teach fasting even for hours. It could be that this is a certain thing that when a child is not at all relevant yet, you’re pressuring him, you’re making pressure when he’s not at all capable of grasping anything, you’re just making pressure on him and you have the opposite effect, it’s anti-education.
Discussion: Question from “Age Five for Scripture”
It’s interesting, because the Mishnah, I mean the Rambam rules according to the Mishnah. It says in the Mishnah “age five for Scripture.” So the interpretation of the Rambam when it speaks of his father teaching him perhaps, but the Chatam Sofer interprets it differently later. Interesting.
It could be the Rambam says like when five years have passed. I mean that practically in practice one pushes it off a bit. Also “age fifteen for Talmud” one must push off a bit. Okay.
—
Law 3: And the Teacher Hits Them to Instill Fear in Them
Ah, it’s connected to what we discussed. The Rambam says further, “And the teacher hits them to instill fear in them, but he doesn’t hit them the blow of an enemy, cruel punishment, therefore, he shouldn’t hit them with rods,” he shouldn’t hit them with sticks, “but with a small strap.”
Discussion: What is a “Shot”?
A shot is a stick? I don’t know. A shot is a stick. A shot is a small stick. A shot is a strap.
A shot is a strap. A strap means a whip, such a thing that is soft, that is not wild. A shot is a shot. A shot for a donkey, a shot for a fool, a bridle for a donkey. He’s talking about distributed small sticks.
Today’s Times — Shouting Instead of Hitting
In today’s times it’s not the custom to hit the children. Instead of this, when worse things he must sharpen himself, he shouts at them. One hits with a shot, and one shouts the shot. Even let’s say with recognition, the sides shouldn’t do the blow of an enemy, cruel punishment. It’s a smaller level of it.
—
He Sits and Teaches Them All Day Long and Part of the Night
“He sits and teaches them all day long, he learns with them during the day, and part of the night a bit of the night, in order to train them to learn day and night.” They learned earlier that there is a commandment of learning day and night. Study of day and night, connect day, connect the study of day and night, there is a concept. He has a tradition, but one must understand this.
Discussion: Does This Mean More Hours in Summer?
Do you mean that in summer one must learn much more hours than winter? I mean that in former times it wasn’t so. There weren’t buses and buildings. So he sent the children out to play for a nice few hours. He wants to tell them, one shouldn’t only learn during the day, but one should also learn a bit at night. So one sends them home and takes them back a bit.
Criticism of Today’s Long Hours for Young Boys
No, today many times there are children who go to… many do the opposite, however. He sends a boy of thirteen, twelve thirteen, he sends him to cheder already at six o’clock in cheder, and he must leave almost at five, he must leave home at seven o’clock looking for the bus, he arrives standing at seven o’clock at night. None of the adult people work so many hours. Why does one think that it’s okay for children and that they can handle this?
It’s certainly that this is what the Rambam says, “in any case,” it’s mixed with today’s yeshiva ways, that one is engaged the whole day. One plays too, I mean one doesn’t play, but one is in a building. It’s very hard, it’s really hard. I’m not talking about a fifteen-sixteen year old boy, but such a thirteen year old little sheep, they’re still really children. And they’re thirteen-fourteen hours in a building. Which father can be thirteen-fourteen hours in a building? What do you demand of him?
But one makes a look at the yeshiva, one comes to an awakening gathering, suddenly there appears a nice crowd of the householders, and one speaks to the boys, and one speaks to the parents. But it’s very nice. It’s right that “and you shall not go out, each man from the door of his house until morning,” and the person sits from early until night. It doesn’t mean that he needs a whole day, and the Rambam doesn’t say that one should learn a whole night. A taste he goes. This is only that it was a dangerous thing. But an education that a father must be a bit at night, one takes a bit at night.
Comparison with Yitro’s Claim to Moshe Rabbeinu
I mean that you know how Yitro speaks to Moshe Rabbeinu, he also says, “and you sit with the people from evening until morning.” Moshe Rabbeinu was like the “ultimate” teacher, he was the previous teacher. The author R’ Yosef’l spoke at a sheva brachot this week, he says that it’s literally “all the commandment to do from morning until evening.” It could be literally that there’s no measure of it, from early until twelve o’clock at night people come writing notes.
—
Law 4: And the Children Shall Not Be Idle at All
“And the children shall not be idle at all,” the Rambam says further, “and the children shall not be idle at all.” One shouldn’t nullify the learning of the children. Not one day should be off. “Except for Sabbath eves and holiday eves at the end of the day.” Later one can prepare for Shabbat and Yom Tov, or Yom Tov itself. Yom Tov is already no obligation. But Shabbat, but Shabbat is one initially.
Learning Shabbat — In-Depth or Review?
Initially means that one doesn’t learn the first time, because there is the law in Netai Gavriel that on Shabbat one doesn’t learn in-depth. One must have rest, one must have tranquility. But learning already, one reviews yes the first time. There is four times review, the first time review one may do on Shabbat. Even the first time review is a bit of pressure.
Practical Question: Erev Shabbat and Buses
There is a very big question that happens in today’s cheders. I mean that the reason is about the buses. The group, today when our cheders have the enactment that one may not come with a bus, like in every area in the city, in a Jewish area, has a beit midrash where one can walk on Shabbat. They also have a cheder where one can walk a whole part. But it looks like this, so one demands that one should learn erev Shabbat, which is long hours.
Memory of R’ Fishel Hershkowitz
Many years one remembered from R’ Fishel Hershkowitz, I used to with me as a boy, when I was once at his place, I learned with his grandson.
—
Law 1 (Continued): Even Building the Temple Doesn’t Cancel Children of the House of the Teacher
Speaker 1: Ah, but one must cut the nails. One must cancel six-seven hours for learning, but one must cut the nails. Okay, but this speaks of children, not a yeshiva. A yeshiva has different laws. Before one cancels children, one must know what is the law of children. Even building the Temple doesn’t cancel the children, even building the Temple.
I once asked the question about a cheder where the rabbi makes a wedding, and the whole cheder goes to the wedding. Building the Temple doesn’t cancel, so what is the permission when the rabbi has a wedding also to cancel the wedding? One leaves it standing, because the Rambam brings down Laws of Choosing the House, that a part of Torah study is that one must build a Temple, to teach that the children should learn that this is a part of the service. But to go build, one must bring a drum and a hammer and a business.
Well, but the Torah pushes off the teacher’s learning, the teacher should learn. One doesn’t say that one should cancel entirely, one should…
Speaker 2: No, but the children, there should be people’s jobs, one must take it into account. But it’s not a clear thing that this is not a part of what makes the Jew. Proof of this is canceling Torah study. It says in Rambam chapter 1 law 1, Megillah cancels children to hear the Megillah. And not Chanukah, because the children go to cheder on Chanukah.
Speaker 1: It’s a question, it says in the Gemara that one cancels the cheder for the reading of the Megillah. Okay, but the Maharal, cheder one made for… yes.
—
Law 2: A Teacher of Children Who Leaves the Children — Cursed is He Who Does the Work of God Deceitfully
Speaker 1: The Rambam says further, “A teacher of children” — he said earlier about the rabbi — “a teacher of children who leaves the children and goes out, or who does other work with them, or who is negligent in their teaching, behold this is included in ‘cursed is he who does the work of God deceitfully’.”
As you say, “deceitfully” means because the father doesn’t see. Very good. You understand? He speaks even of a teacher who doesn’t receive any money, because initially a teacher shouldn’t take any money. Even so he must be honest. This is called “the work of God.” Not that he takes money and he simply sold himself, he didn’t do the work for which he was paid. Even not! He speaks that even if he does “the work of God,” he does “the work of God deceitfully.” So this is also certainly a nice thing. Yes.
—
Law 3: Therefore It Is Not Proper to Appoint a Teacher Except One Who Fears, Quick to Read and Precise
Speaker 1: “Therefore it is not proper to appoint a teacher” — since one must have this very great seriousness, yes, because not every person is familiar with this — “therefore it is not proper to appoint a teacher except one who fears,” only an honest Jew, a God-fearing person, this is the language “one who fears,” one who has fear, “quick to read and precise.” One who is… “quick” means fast, or “quick” means that he is careful, he is not contemptuous, he is not negligent, “to read and precise.”
Yes, that one should make that he is a professional, he knows the simple meaning, because he took… No, he was right, that he must be careful. Okay.
Discussion: What Does “Dikduk” Mean?
Speaker 1: The Rambam says further, this is another law, who can be a teacher. This is not a law in Laws of Torah Study, this is a law in a teacher, a side law of modesty.
Speaker 2: I mean dikduk for one thing?
Speaker 1: I once asked myself, does it have more to do with pedagogy?
Speaker 2: Dikduk, my understanding is dikduk?
Speaker 1: Grammar?
Speaker 2: One must mean pedagogy that he is like more, that he is careful and he is pedagogical, he is very Torah, he is…
Speaker 1: Sounds like precise dikduk, or it becomes that. Dikduk means dikduk. Here he means dikduk. Learning well, learning precisely. Dikduk means the grammar. What learning dikduk? How he hears there? He brings here grammar and load. The day and grammar with concern, one must be concerned that the children shouldn’t make any mistakes. And what means mikra then? Mikra means that he learns a lot.
Speaker 2: Ah, a lot in the places.
Speaker 1: Mikra means that he learns more.
—
Law 4: One Who Doesn’t Have a Wife Shall Not Teach Children
Speaker 1: We turn further. Speaking of statements, that one can go far. As the verse says “and I will triple your girls” are both in the same city, and there is no pleasure interrupting between them. But from city to city, if one must go from one city to the second, if one needs pleasure at his side, even in rainy years one must cross a stream, we don’t bring the child. Why? What is the danger? Or what is hard on the child? Both.
Translation
He brings the Gemara. The Gemara says that from synagogue to synagogue one may take [children], even if a river separates them, one may take them. First of all, it depends if there is danger. Unless there is a bridge built, if there is a strong bridge over the river, a structure that is not likely to fall quickly, not some flimsy bridge, but a good bridge, then one may. Specifically so that one should not put oneself into danger.
Ah, very good. Here we see that Torah study does not override danger. As people said during Corona that Torah study overrides danger, that is not true. Here we see clearly that even crossing a bridge, even if there are better teachers, one may not, because one puts oneself into danger to learn.
Speaker 2: What kind of danger is there in a bridge?
Speaker 1: It can fall. It’s probably not a great danger. Very good.
He continues. “One who does not have a wife should not teach children, because of their mothers who come to their sons”, the mothers come to bring the children, and there shouldn’t be any yichud (seclusion), any stumbling blocks. “One who does not have a wife…” also they should not be a teacher, but help the teacher a bit. Ah, also the fathers who come to the children should… In short, a cheder wants to have a fathers-only business, basically. One trusts a father more, he is more… he has more responsibility. The Gemara continues, how much… A woman is not maintained according to halacha, it is indeed an error. And that’s it.
It’s also possible that when it’s at the woman’s house, that’s no longer an institution, it’s not a building, it’s not a parking lot, it’s not a… The women take children from three, four, and the other goes to a woman at home. But in short, I’m saying what it says in Shulchan Aruch, I’m just throwing in a comment. It’s interesting, this is exactly the boundaries of the cheder systems we have today. There could be a stumbling block, it shouldn’t be.
—
Law 5: Twenty-Five Children Study with One Teacher
Speaker 1: The Gemara continues, how many children can a teacher handle? Twenty-five children study with one teacher. One teacher can take twenty-five children. The Gemara continues, if there were more than twenty-five, if he has more than twenty-five children, up to forty, they hire another one to assist him, he takes a helper, a teacher who helps out. Two can handle up to forty. If there were more than forty, if there are more than forty, one should not spare money, they appoint for them two teachers of children.
Here we see that a teacher is more expensive than other levels, it’s not simple that the proof is that one takes another teacher, not just a bachur who is cheaper. Generally in the cheders they hold to this law, generally, but in yeshivos not anymore. Yeshivos, the good yeshivos, there are forty, fifty, seventy bachurim in the class. But yes, I don’t know, it could be that yeshiva is already a different thing. Also not all cheders hold to this, only the prime ones. But sometimes one can have a bit more, generally. And in cheder one should have more than thirty, and in a different city twenty. That’s what the kingdom had in twenty.
But it’s interesting that we know which laws are taken seriously, and which not. Usually the ones that cost money for the institutions are not seen. Okay.
—
Law 6: One Takes the Child from One Teacher to Another Who is Faster Than Him
Speaker 1: One takes the children, this is the next law. One takes the children. I generally hope that the cheder is more unified than the scattered situation as they say. The law says, one takes the child from one teacher to another who is faster than him. Usually there’s almost a kind of concept that a person who buys here, at one place he should continue from there. So it says there he went to the same inn, for his ways, yes, a person should never change his inn.
But one can, I mean this has to do with the law of child, reason, taste, wisdom. That generally there is a concept of encroachment, one may not come into a city and take away business. I see the law, I see the law and answer more and then, this speaks perhaps simply, because it is a need for the children. He means to say, I don’t need to go to the nearest cheder. One can go to be a bit further if it is a better cheder. It’s not the word, because… it’s only a certain loyalty. You have a teacher, support him, just as a person shouldn’t change a shul or the place.
I mean not change, because I mean, so I see the side of what the honored one who should have been further. It means going a bit further, here one should land in your area and go a bit further because he is better. The grasshopper, if one takes a child because of the proper Chassidus, it’s not allowed. Being a termite with wealth comes to nothing. But, if it is a better cheder, if it comes better for the child.
—
Law 7: One of the Residents of an Alley Who Wishes to Become a Teacher — The Neighbors Cannot Protest Against Him
Speaker 1: It is stated, that one can go far. As the verse says “and you shall teach your children” both are in the same city, and the river does not separate between them. But from city to city, if one must go from one city to the second, if one needs a river to cross, even if one must cross a small river, one does not take the child. Why? What is the danger? Or what is difficult for the child? Both.
He brings the Gemara. The Gemara says that from synagogue to synagogue one may take [children], even if a river separates them, one may take them. First of all, it depends if there is danger. Unless there is a bridge built, if there is a strong bridge over the river, a structure that is not likely to fall quickly, not some flimsy bridge, but a good bridge, then one may. Specifically so that one should not put oneself into danger.
Ah, very good. Here we see that Torah study does not override danger. As people said during Corona that Torah study overrides danger, that is not true. Here we see clearly that even crossing a bridge, even if there are better teachers, one may not, because one puts oneself into danger to learn.
Speaker 2: What kind of danger is there in a bridge?
Speaker 1: It can fall. It’s probably not a great danger. Very good.
He continues. One of the residents of an alley who wishes to become a teacher, or one of the residents of a courtyard, one who lives in an alley or in a courtyard, and he wants to start bringing children to himself at home to become a teacher, and the other neighbors say that the children will start making noise and disturb. One who lives in an alley, alley means a… as we call today a development, yes, a large… a street. Alley is the smaller one, and courtyard is the larger one. No, the opposite. Alley is like a street, or a development. In Rolling Lake Wood they call such things a development. In Boro Park it’s a street.
That he wants to become a teacher, or even on a smaller scale, he wants to open a cheder in the same courtyard, in the same building, the neighbors cannot protest against him. The neighbors cannot protest, because it is holy work. A city must have a cheder. And he is obligated to make the city. It’s not according to law that he should… You have nothing to fear.
—
Law 7 (Continued): Teachers of Children — Competition and Encroachment
Right, there are certain laws that one can. Let’s learn, there are things shops, there are things shops, shops, shops. One wants to open a store, one can protest, one can say I don’t want people to come and go. It’s residential.
But a study hall, here check a board, education teachers of children, ah, he says a new law.
The Rambam’s Law
Teachers of children, when another comes and opens next to him so that other children will come to him, or even so that the children of this one will come to that one — he cannot protest against him.
Teachers of children, one comes to encroach on his territory, he comes to open a cheder right next to him, so that other children will come, or even so that his children will come, he cannot protest.
The Foundation: The Jealousy of Scribes Increases Wisdom
Because about this the Gemara says, because it is better that teachers should have competition. It is good for Torah that there should be competition.
As it is said, says the Rambam, interestingly, he brings a verse. The Gemara doesn’t bring this verse, the Gemara says “the jealousy of scribes increases wisdom,” this is not a verse. The Rambam, interestingly, he brings a verse.
For business too, good competition is good, so that there should be better fish and better meat. Yes, but in this I don’t care, I want every Jew to have a livelihood, I don’t want a Jew… But for Torah we want that the Torah, the quality of Torah should be the best. Therefore they open…
Connection to “Let Him Be Free” — Torah and Excellence
We already mentioned earlier by the law of “let him be free,” that we see that one cares about the quality of Torah, and not just that everyone can say what he wants, he has a mitzvah to learn, he has a mitzvah. Not just a mitzvah, Torah is the concept of excellence.
Digression: Yeshivos for the Sake of Competition
There is a Mishnah that speaks about this. People have complaints that there are yeshivos for the sake of competition. If they were truly yeshivos for the sake of competition, one couldn’t have any complaints, because that makes one learn better. If there are complaints to have, it’s that they call themselves yeshivos for the sake of competition, they are not for the sake of competition, it’s just political pressure.
The Teacher Himself Benefits from Competition
But here there is also an explanation, that the teacher himself, if he worries that someone comes next to him, he should make the quality of his teaching better. Perhaps he can. That makes competition.
Yes, but I say, why are you afraid he will take away? We’re not afraid, on the contrary, the jealousy of scribes increases wisdom. But perhaps when he can, he says, but one wants that someone should compete with him. He was the only teacher in town, and one had to send to him. If there is a better one, do better.
—
Discussion: The Jealousy of Scribes Increases Wisdom — Is This a Verse?
Question: The jealousy of scribes increases wisdom is a verse?
Answer: No, not a verse. It’s a… let’s bring the Gemara. Let’s be a second, I’ll say the short explanation.
The Ibn Ezra says the jealousy of scribes increases wisdom is derived from a verse. He brings the verse “to you who give in sins for the fear of God is His treasure”. He wants to say that fear of God is the treasure of jealousy. It’s not simple explanation, but it’s a derash from this verse, yes.
Okay.
—
Summary: Chazon Ish — Faith and Trust
Already, meanwhile, if someone else wants to make a shiur in Bava Metzia with a chavrusa, he is not protesting at all. Perhaps he is even a help, he is not protesting at all. I mean that the Chazon Ish brings this concept in Emunah U’Bitachon. Yes.
