סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור – רמב״ם הלכות קידוש החודש, פרק ו׳
—
הלכה א – בזמן שהיו עושין על פי הראיה
דברי הרמב״ם: בזמן שהיו עושין על פי הראיה, היו מחשבין ויודעין שעה שיתקבץ בו הירח עם החמה, והוא הנקרא מולד, ומוסיפין על אותו החשבון שעות כפי מהלך הירח ומהלך השמש ממנו, ויודעין שעה שיראה הירח, והיום שיראה בו, והיכן יראה, ובאיזה צד מן הצפון או מן הדרום, וכמה יהיה גבהו מעל הארץ בערך, וכמה יהיה רחבו.
פשט: בזמן שהיו מקדשים את החודש על פי ראיה, היו עושים חשבון לדעת מתי הלבנה מתקבצת עם החמה (=מולד), ואחר כך מוסיפים שעות לפי מהלך הלבנה והחמה, כדי לדעת מתי יוכלו לראות את הלבנה, באיזה יום, באיזה כיוון (צפון/דרום), כמה גבוה, וכמה רחב.
חידושים והסברות:
1. מה פירוש “קיבוץ” (יתקבץ)? “קיבוץ” פירושו הרגע שבו הלבנה עומדת בדיוק מול השמש מנקודת המבט שלנו (conjunction). אז השמש מאירה רק על “הצד השני” של הלבנה – הצד שאינו חשוף אלינו – ואין רואים כלום מהלבנה. רק כאשר הלבנה זזה מעט מנקודה זו, מתחילים לראות פס דק של הארה. זה מוסבר באמצעות דיאגרמה: השמש למעלה, הארץ למטה, וכאשר הלבנה ממש ביניהם, רק צידה העליון מואר – לא הצד שאנו רואים. (אנו רואים תמיד רק צד אחד של הלבנה, כי היא מסתובבת כך שאותו פנים תמיד אלינו.)
2. “מולד” = קיבוץ בלא דקדוק (חשבון אמצעי). הרמב״ם אומר שמה שנקרא “מולד” הוא הקיבוץ במהלך האמצעי – חשבון משוער, לא הרגע המדויק של הקיבוץ. “מולד” אין לו שום קשר לראיה/לראות – זהו הזמן המשוער שבו הלבנה עומדת מול השמש (בערך כל 29½ יום). לשון הרמב״ם: “בשעת קיבוצם בלא דקדוק אלא במהלך הממוצע היא הנקראת מולד.”
3. שלושה חשבונות מתחלקים (לפי הסבר ר׳ קנייבסקי):
– (א) חשבון אמיתי / חשבון מדויק – הרגע המדויק של הקיבוץ (conjunction). זאת ידעו האסטרונומים של בית דין הגדול בירושלים. זה לא ה״מולד” שמכריזים – זהו חשבון מדעי מדויק.
– (ב) מולד – חשבון משוער של מתי הקיבוץ, במהלך אמצעי. זה מה שנקרא “מולד.”
– (ג) עיבור – חשבון משוער שני, אבל למטרה אחרת: לקבוע מתי חל ראש חודש. זה לא אותו דבר כמו המולד, כי ראש חודש לא תמיד ביום המולד – לעתים חל ראש חודש יום או יומיים אחרי המולד.
4. מדוע קוראים לזה “עיבור”? המילה “עיבור” באה מ״עיבור שנה” (שנה מעוברת/נושאת – מוסיפים חודש). גם בחודש יש שאלה של “נושא או לא” – האם החודש מלא (30 יום) או חסר (29 יום). זהו “בדיקת ההריון” של החודש – האם מעברים את החודש. כאשר החודש שלושים יום הוא “מעובר,” כאשר הוא כ״ט הוא לא. הכסף משנה מתקשה עם המילה “עיבור” בהקשר זה, אבל השיעור מבין זאת כנ״ל.
5. מדוע צריכים עדות אם יש חשבון מדויק? אם בית הדין כבר ידע בדיוק מתי הקיבוץ, מדוע צריכים עוד עדים? (שאלה טובה, לא נפתרת.)
6. [הצעה שנדחתה – סובייקטיביזם אצל הרמב״ם:] מישהו הציע שהמושג “מולד” (=קיבוץ לפי מה שהבריות רואות) תואם את שיטת הרמב״ם באלוקות (שלילת התארים – מדברים רק לפי מה שבני אדם יכולים להבין). זה נדחה בחריפות: הרמב״ם אינו סובייקטיביסט בשום אופן. המולד הוא מציאות אסטרונומית אובייקטיבית, לא ראייה סובייקטיבית.
—
הלכה ב – חשבון העיבור = חשבון שקבע הלל הנשיא; שעות וחלקים; חודש הלבנה; שאריות
חשבון העיבור
דברי הרמב״ם: “ויקרא חשבון זה חשבון העיבור, והוא החשבון שקבע הלל הנשיא.”
פשט: החשבון המשוער של מתי חל ראש חודש נקרא “חשבון העיבור,” וזהו החשבון שהלל הנשיא תיקן.
חידושים: קודם אמר הרמב״ם שהחכמים/צדיקים ידעו את החשבון בדיוק (החשבון המדויק). מדוע אין אנו משתמשים בחשבון המדויק? כי אנחנו לא יכולים – החשבון המדויק אבד, והלל הנשיא תיקן את החשבון המשוער (חשבון העיבור) לכל הדורות.
—
שעות וחלקים
דברי הרמב״ם: “היום והלילה ארבעה ועשרים שעות בכל זמן, שתים עשרה ביום ושתים עשרה בלילה. והשעה — יש בה אלף ושמונים חלקים.” הרמב״ם מסביר שהמספר 1,080 נבחר כי “מנין זה” מתחלק היטב לחלקים רבים: “הרבה חלקים יש לכל עלה ושן.”
פשט: כל יום ולילה הוא 24 שעות, כל שעה מתחלקת ל-1,080 חלקים. זהו הבסיס לחשבון המולד.
חידושים:
1. שעות שוות, לא שעות זמניות: הרמב״ם מתכוון כאן לשעות שוות (שעות שוות, 24 חלקים שווים של יום), לא שעות זמניות (שבהן יום ולילה מתחלקים בנפרד ל-12). אף שהרמב״ם במקומות אחרים מדבר על שעות זמניות, כאן בחשבון המולד הולכים עם “חשבון כללי” שאפשר לחשב במדויק.
2. מדוע 1,080 חלקים? הרמב״ם אומר שזו קבלה, אבל הוא גם נותן סיבה: המספר 1,080 יש לו מחלקים רבים מאוד. אפשר לחלק אותו ל: חצי (540), שליש (360), רביע (270), חומש (216), שישית (180), שמינית (135), תשיעית (120), עשירית (108). כל אחד מהשברים הללו נותן מספר שלם.
3. השוואה ל-60 דקות: אותו עיקרון כמו מדוע שעה היא 60 דקות (לא 100) — כי ל-60 יש יותר מחלקים מ-100. אפשר לחלק 60 ל-2, 3, 4, 5, 6, 10, 12, 15, 20, 30 — הכל מספרים שלמים. עם 100 אי אפשר לעשות שליש או שישית במספרים שלמים. 1,080 = 18 × 60, כך שכל דקה היא בדיוק 18 חלקים.
4. מדוע לא 3,600 (= 60 × 60)? השאלה נשאלת אבל נשארת פתוחה. 1,080 הוא פחות מ-3,600 שניות בשעה (בערך שליש). מדוע לא לקחו 60 × 60 לא ידוע, אבל ל-1,080 יש מספיק חלוקה לחשבון.
5. [דיגרסיה: כתיבת מספרים אצל הרמב״ם:] הרמב״ם כותב מספרים באותיות (ת״ק״מ = 540, וכו׳), מה שמצוין כחריג – בזמן רב שרירא גאון לא כתבו כך. גם מוזכר שספרי רב שילא פשוטים וברורים, עם תמונות, ועוזרים להבין את הענינים.
—
חודש הלבנה (זמן מולד למולד)
דברי הרמב״ם: “ושיקבץ הירח והחמה לפי חשבון זה… תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות מתחלת לילה ושבע מאות ותשעים ושלשה חלקים. וזהו חדשה של לבנה.”
פשט: מקיבוץ אחד (conjunction) של לבנה וחמה עד הבא לוקח כ״ט ימים, י״ב שעות, תשצ״ג חלקים. זהו חודש לבנה.
חידושים:
1. “מהלך אמצעי”: הרמב״ם קורא לחשבון זה “מהלך אמצעי” — זוהי תנועה ממוצעת (mean), לא התנועה המדויקת (true). החודש האמיתי של הלבנה הוא לפעמים ארוך יותר ולפעמים קצר יותר. הממוצע התקבל על ידי לקיחת מספר גדול של ליקויי ירח (lunar eclipses) וחלוקה במספר החודשים.
2. תנועת הלבנה היא אוטומטית (מכנית סדירה), אבל לא פשוטה – יש סטיות קטנות מהממוצע, שעוקבות אחר סדר. סדר הסטיות נלמד בפרק ב׳ (התנועה האמיתית של הלבנה). בפרק זה לומדים רק את הממוצע – העיבור והחיסרון של חודשים.
3. נפקא מינה מעשית: בזמן המולד (לפי חשבון הממוצע) אפשר לראות בטלסקופ שזה לא בדיוק נכון – זה מעט מוזז. אבל ההזזה היא עם סדר.
—
שנת לבנה (פשוטה)
דברי הרמב״ם: שנת הלבנה – שנ״ד ימים ח׳ שעות תתע״ו חלקים (354 יום, 8 שעות, 876 חלקים).
פשט: 12 פעמים חודש הלבנה נותן שנת לבנה.
חידושים: החשבון מפורט בפרטות: 12 × 29 = 348 יום; 12 × 12 שעות = 144 שעות = 6 ימים (זה נותן 354 יום); 12 × 793 חלקים = 9,516 חלקים, שמומר ל-8 שעות ו-876 חלקים. סך הכל: 354 יום, 8 שעות, 876 חלקים.
—
שנת לבנה מעוברת (13 חודשים)
דברי הרמב״ם: שנת לבנה מעוברת – שפ״ג ימים כ״א שעות תקפ״ט חלקים (383 יום, 21 שעות, 589 חלקים).
פשט: 13 חודשים של לבנה.
חידושים: ההפרש בין שנת חמה (365 יום, 6 שעות) ושנת לבנה פשוטה (354 יום, 8 שעות, 876 חלקים) הוא בערך 10 יום, 21 שעות, 204 חלקים. לכן עושים לפעמים תוך 3 שנים עיבור (להוסיף חודש), כדי להשוות עם שנת החמה.
—
שארית חודש הלבנה
דברי הרמב״ם: כשתחלק ימי חודש הלבנה על שבעה, נשאר א׳ י״ב תשצ״ג – יום אחד, 12 שעות, 793 חלקים. זה שארית חודש הלבנה.
פשט: כאשר מחלקים 29 יום 12 שעות 793 חלקים ב-7 (שבוע), נשאר 1 יום, 12 שעות, 793 חלקים. זהו ה”remainder” – השארית.
חידושים:
1. משמעות מעשית: כל חודש המולד זז ביום וחצי בשבוע. אם המולד היום הוא יום שלישי, המולד הבא הוא ליל רביעי / יום חמישי.
2. מדוע כותב הרמב״ם א׳ י״ב תשצ״ג במקום כ״ט י״ב תשצ״ג? כי למטרה של לדעת את יום השבוע צריכים רק את השארית – יום אחד (לא 29 יום). 28 יום = בדיוק 4 שבועות, שלא משנה ליום השבוע. הרמב״ם מקל לחישוב יום השבוע.
—
שארית שנת הלבנה (פשוטה)
דברי הרמב״ם: שארית שנת החמה (שנה פשוטה) – ד׳ ח׳ תתע״ו (4 ימים, 8 שעות, 876 חלקים).
פשט: כאשר מחלקים שנה פשוטה (354 יום, 8 שעות, 876 חלקים) ב-7, נשאר 4 ימים, 8 שעות, 876 חלקים.
חידושים: אם ראש השנה השנה היה ביום מסוים, בשנה הבאה (שנה פשוטה) ראש השנה 4 ימים מאוחר יותר בשבוע. אפשר גם לחשב רק עם שעות וחלקים (בלי ימים), כי 24 שעות = 1 יום, וזה מקטין את החשבון.
—
הלכה ג – כיצד לחשב את המולד של החודש הבא
דברי הרמב״ם: “שיהא עמך ידוע מולד חודש מן החדשים – תוסיף עליו א׳ י״ב תשצ״ג, ותדע מולד חודש שלאחריו.”
פשט: אם אתה יודע את המולד של חודש, הוסף א׳ י״ב תשצ״ג (1 יום, 12 שעות, 793 חלקים) – זו השארית – ותדע את המולד של החודש הבא (את יום השבוע).
חידושים:
1. דוגמה מעשית: המולד של חודש מסוים הוא יום ראשון, שעה 17, 107 חלקים (א׳ י״ז ק״ז). מוסיפים א׳ י״ב תשצ״ג. זה יוצא: יום 2 (שני/ליל שלישי), שעה 5, 900 חלקים – שהוא ליל שלישי (Tuesday night), 5 שעות, 900 חלקים. (נדון האם החשבון מדויק בדיוק.)
2. הכוזרי מוזכר כבעל בעיה עם הענין (ללא פרטים נוספים).
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות קידוש החודש פרק ו׳ – חשבון המולד והעיבור
הלכה א – בזמן שהיו עושין על פי הראיה
דובר 1:
רמב״ם פרק ו׳ הלכות קידוש החודש. אוקיי.
אומר הרמב״ם הקדוש, נו, איפה אנחנו? אני מקווה לא כאן, הא? אוקיי. אומר הרמב״ם, פרק ו׳. כן, אתה צריך לדבר על הפרק הזה? איפה אנחנו? זה כבר קצת מתמטי, כמו שאני חושב. אנחנו פותחים כאן, נו, פרק ו׳, יפה.
דברי הרמב״ם:
בזמן שהיו עושין על פי הראיה, היו מחשבין ויודעין שעה שיתקבץ בו הירח עם החמה, והוא הנקרא מולד, ומוסיפין על אותו החשבון שעות כפי מהלך הירח ומהלך השמש ממנו, ויודעין שעה שיראה הירח, והיום שיראה בו, והיכן יראה, ובאיזה צד מן הצפון או מן הדרום, וכמה יהיה גבהו מעל הארץ בערך, וכמה יהיה רחבו.
אוקיי. בואו נלמד מה כתוב. לא, אני לא סומך עליך. אני סומך על הרמב״ם. אני לא סומך עליך.
דיון: האם לרמב״ם יש שיטה סובייקטיבית?
דובר 2:
מה שקוראים לזה מולד, מתאים מאוד לשיטת הרמב״ם, כי הרי אף פעם לא מדברים על הדבר עצמו, מדברים רק לפי מה שהבריות רואות.
איפה יש כזו שיטת הרמב״ם? אני מדבר כשהוא מדבר על אלוקות, שהספרים על ה׳, מדברים על המעט שאנחנו יכולים להבין התוארים שלילת התארים.
דובר 1:
הרמב״ם לא אומר את זה. איפה מצאת רמב״ם כזה? אוקיי. בזמן שהיו עושין על פי הראיה, אומר הרמב״ם הקדוש… לא, הרמב״ם לא אומר דברים כאלה, אף פעם לא. הרמב״ם אינו סובייקטיביסט, בשום אופן. אוקיי. בזמן שהיו עושין על פי הראיה, היו מחשבין ויודעין…
ביאור: מה פירוש “יתקבץ בו הירח עם החמה”
דובר 1:
עושים ראש חודש על פי הראיה, כן? היו מחשבין ויודעין שעה שיתקבץ בו הירח עם החמה. ידעו. “ויתקבץ” הפירוש… “ויתקבץ” פירושו מנקודת המבט שלנו, שכשאנחנו מסתכלים השמש מאירה על הלבנה.
אבל רק אחר כך כשמאירה על הלבנה באופן כזה שנוכל לראות אותה. אני מתכוון שכאשר הלבנה נמצאת ממש מתחת לשמש, מאירה רק על הצד השני של הלבנה, על הצד שאנחנו לא רואים. אבל אם היא קצת מהצד, השמש מאירה גם על הלבנה שאנחנו רואים.
דובר 2:
מה אמרת?
דובר 1:
כאן יש שמש וכאן יש לבנה, ואנחנו כאן למטה, כן? אם השמש נמצאת ישירות על הלבנה, מאירה רק על החלק העליון של הלבנה. אנחנו נמצאים מתחת ללבנה, לא רואים. אבל אם היא קצת רחוקה, מאירה כאן. נכון?
דובר 2:
אני לא מבין מה אתה מתכוון.
דובר 1:
מה שאני אומר עכשיו, שאם הלבנה, כשהשמש נמצאת ישירות על הלבנה, לא נראה לבנה מאירה, כי הלבנה מכסה את השמש. או כי השמש מאירה רק את הצד האחורי של הלבנה, לא את הצד שחשוף אלינו. אני לא יודע שהשמש מאירה על הלבנה מה… הוא מראה כאן, נכון התמונה? כן.
דובר 2:
מה כתוב? עושים את זה קצת יותר לאט. למה הוא רץ כל כך מהר? אני רוצה להספיק לתפוס מה הוא אומר. כי הוא מראה כל יום שהשמש מסתובבת זה חודש שלם, אמת? אז, במילים אחרות, איפה השמש? אני לא רואה איך… אני צריך אפילו הבחינה היא קו חיצוני, כן? השמש לא כאן בכלל. השמש כל הזמן. לפי התמונה השמש כל הזמן כאן, נכון? כאן למעלה בעצם, החובה. אתה רואה שהשמש נמצאת בצד של העולם, נכון? אז מה הוא מחכה לך? כן, הוא מחכה לך כל הסיבובים של השמש והלבנה מול העולם. אבל מה שאתה רואה זה, בעצם, נכון?
דובר 1:
עכשיו, אז בואו נעצור ב… אני אראה לך את זמן הקיבוץ, אוקיי? קיבוץ זה זה. אה, הנקרא מולד, אבל זה המולד האמיתי. כן, קיבוץ זה כאן, כשזה חשוך לגמרי. אוקיי? נכון? מלמטה חשוך לגמרי.
דובר 2:
האנשים רואים שזה מלמעלה מואר, כן, שכח. אמת. אנחנו רואים רק צד אחד. אנחנו רואים תמיד את אותו צד של הלבנה. כן.
דובר 1:
מה היה? היא מסובבת אלינו. היא מסתובבת כל הזמן שממילא יוצא שאנחנו רואים רק את אותו צד אחד. אז אנחנו רואים תמיד את הצד. עכשיו, זה הזמן שהיא בדיוק מול השמש, השמש נמצאת שם בתמונה. ממילא, אז מתחיל להיכנס השמש, זה זמן הקיבוץ, אז לא רואים כלום. בדיוק, המולד זה לכל… זמן הקיבוץ זה קצת לפני הראיה. בדיוק, מתי מתחיל לראות? מופיעה לבנה קטנה כאן, כן? אחר כך נעשית גדולה יותר ויותר ויותר. עד שרואים רבע לבנה, אחר כך נעשית לבנה שלמה כשהיא בצד השני, אחר כך נעשית קטנה יותר מהצד השני. נכון? כן. אז, זה פירוש קיבוץ. זה הגיוני? כן.
אז, אומר הרבי הקדוש, עשו חשבון טוב מתי הזמן שהיא מתקבצת. מתי? עשו את זה בדקדוק רב. כמו שעכשיו הגאונים יודעים איך לעשות בדקדוק רב, החכמים ידעו איך לעשות בדקדוק רב לדעת מתי שעת הקיבוץ. אוקיי. “תחילת עושה החשבון כדי לידע אם יראה אור הירח אם לאו”, כי עצם הקיבוץ עדיין לא נוגע להלכה, כי בקיבוץ עדיין לא יכולים לעשות ראש חודש. אלא בקיבוץ ידעו שמיד קצת אחרי הקיבוץ יקרה, יראו אותה.
הלכה ב – שלושה מיני חשבונות
דובר 1:
“בתחילת עושה החשבון”, תחילה פירושו התחלה של החשבון, קודם אפשר לעשות חשבון משוער, “בקירוב”. “יודעים שעת קיבוצה בלא דקדוק”. כלומר, הוא אומר בערך כל עשרים ותשעה וחצי ימים. כן? “שעת קיבוצה בלא דקדוק”. ואחר כך, אחר כך, כן, טוב מאוד.
דובר 2:
מה הוא אומר כאן פעמיים? “בשעת קיבוצם בלא דקדוק”? ואחר כך, “ואחר כך”, מתי? “בשעת קיבוצם בלא דקדוק אלא במהלך האמצעי”, כך כתוב גם אצלך? אה, “בשעת קיבוצם” – מה אתה אומר? כן, כן, קרא, קרא, קרא את כל הסימפס.
דובר 1:
“בשעת קיבוצם בלא דקדוק אלא במהלך הממוצע היא הנקראת מולד”. כלומר, מה שאתה קורא מולד זה לא, אתה שואל את המילה מולד. המילה מולד פירושה קיבוץ אבל בלא מדקדק, בערך מתי הקיבוץ. מולד אין לו שום קשר לראייה. מולד זה כשהלבנה בדיוק מול השמש.
אבל למה הוא אומר כשזה לא בדקדוק? כי דקדוק… המולד, הדבר שאנחנו קוראים מולד, את זה צריך לדעת אחר כך, הדבר שאנחנו קוראים מולד זה חשבון אמצעי, זה לא חשבון, לא החשבון האמיתי. את זה צריך לדעת אחר כך, כשיעשו חשבון מדויק. יש חשבון משוער, יש חשבון מדויק. מה עוזר החשבון המשוער? קל יותר לחשב. אתה לא צריך לדעת כל רמה של הטעות. אבל יש חשבון משוער, חשבון מדויק. החשבון המשוער “הנקרא מולד”.
“ועיקר החשבון שאנו מחשבין הוא הנקרא עיבור”. נראה שהרמב״ם קורא לחשבון השני, חשבון העיבור. כי כאמור עיבור, באמת בא מעיבור שנה. זה הרי עיבור חודש. לא, זה לא אותו דבר. עיקר החשבון… אוקיי, עצור רגע. שוב, בזמן שקובעים על הראיה לא צריך לדעת את המולד, כי בודקים קודם. אבל תמיד צריך לדעת את המולד. מולד פירושו קיבוץ האמצעי. וכשהיה הקיבוץ ידעו להתיישב, כך הוא למד קודם, להתיישב לשמוע עדות. כן?
ביאור: שלושה חשבונות – אמיתי, מולד, עיבור
דובר 1:
ה… ה… ה… אני לא בטוח מה לתרגם את המילה הזו. אה, הוא אומר, אנחנו עושים חשבון, יש שלושה חשבונות כאן. לפי מה שרבי חיים קנייבסקי מסביר את זה, בואו נסמוך עליו מהיום. יש שלושה חשבונות, אוקיי? יש חשבון מדויק, הוא אומר אני, באיזו שנייה יבוא הלבנה כל חודש. החשבון הזה בית הדין היה צריך לדעת בזמן רם כדי לדעת אם העד שקרן. אוקיי. אוקיי. טוב מאוד. הולכים… אמת. טוב מאוד. אז, על כל פנים, זה מתפרך לעדים.
דובר 2:
למה צריך חוץ מהעדים? זו שאלה טובה. אבל זה פעם… צריך לדעת את החשבון המדויק.
דובר 1:
חוץ מזה, יש גם חשבון הנקרא מולד. בערך. לא. טוב מאוד. חוץ מזה יש חשבונות משוערים. החשבונות המשוערים הולכים מהשנים. השני מולד. אחד מולד. תודה. ושניים, עיבור.
צריך לזכור, כשאנחנו עושים ראש חודש, זה לא תמיד יום המולד, היום שאחריו. אנחנו עושים ראש חודש, חוץ מזה שהחודש לא צריך להיות בזמן המולד, אבל אנחנו עושים ראש חודש לפי חשבון אחר. יש שלושה נקרא עיבור. אנחנו עושים ראש חודש לפי חשבון מסוים, שהוא גם חשבון במצוה, חשבון בערך. זה לא אותו חשבון כמו המולד. כן, קוראים את המולד בבית הכנסת, ואני לא יודע למה קוראים את זה. אבל המולד לא גורם את ראש חודש, כי הרבה פעמים המולד כבר ירד בראש חודש. אבל יש שני חשבונות אחרים.
החשבון האמיתי, היום זמן הבית. החשבון האמיתי, לא, החשבון המדויק, זה דבר שלישי. החשבון המדויק, זה עדיין קיים, בהלכה לא צריך לדעת אותו. האסטרונומים של בית הדין הגדול שבירושלים ידעו קיבוץ. חשבון האמתי, חשבון האמתי, חשבון האמתי, חשבון האמתי מדויק קוראים לזה. אחר כך יש חשבון של המולד, בערך חשבון הרב. חשבון חודש בערך. יכול להיות מולד בערך קוראים לזה המולד, חשבון חודש בערך קוראים לזה עיבור.
דיון: למה קוראים לזה “עיבור”?
דובר 2:
איך נכנסת המילה עיבור? מולד אני יכול להבין. אתה שואל קושיות עכשיו? אני אומר לך מה הדבר הראשון.
דובר 1:
כי עיבור החודש, כשמעברים את החודש, כשלמדו. עיבור באמת בא מעיבור שנה, עוד שנה מעוברת. האם נעשה עיבור? כי כשעושים שלושים זה לא עיבור. זו הרי כל השאלה של ראש חודש. השאלה היא האם החודש מעובר או לא מעובר? שנה מעוברת? בדיוק, זה בדיקת ההריון. בדיקת הריון.
איזה חשבון הולך הרמב״ם לומר?
דובר 1:
עכשיו, עכשיו הוא הולך לומר את החשבון. איזה חשבון הוא הולך לומר לי עכשיו? העיבור, החשבון המשוער או החשבון המדויק? מה אתה אמור לומר? לא כתוב בנהר של הדבר שלך. ואין להרהר לכאורה עולה המילה עיבור, נכון? לכאורה? מה אנחנו אמורים לומר?
הוא אומר “ויקרא חשבון זה חשבון העיבור, והוא החשבון שקבע הלל הנשיא”. קודם הוא אמר שהצדיקים יודעים בדיוק. מה זה? למה אנחנו לא עושים לפי הצדיקים? שאלה טובה. כי זה לא קיים יותר, כי אנחנו לא יכולים.
הלכה א (המשך) — המושג “עיבור”
דובר 1: איך נכנסת המילה “עיבור”? מולד, אתה יכול להבין. אני אומר לך למה הוא אומר דבר כזה. כי “עיבור החודש”, כשמעברים את החודש, ולומדים, “עיבור” באמת בא מ״עיבור שנה”, לעשות שנה מעוברת. זה, האם נעשה עיבור? כי כשעושים שלושים זה לא עיבור. אהה, זו הרי כל השאלה. כל השאלה של ראש חודש היא האם החודש מעובר או לא מעובר. שנה מעוברת? זה “בדיקת הריון”. בדיוק, זו “בדיקת ההריון”. שואל את החשבון.
עכשיו, עכשיו הוא הולך לומר בערך את החשבון. איזה חשבון הוא הולך לומר לי עכשיו? החשבון המשוער או החשבון המדויק?
דובר 2: מה אתה אומר? לא כתוב בנהר של ה… אני מנחש, אני לא יודע.
דובר 1: הוא אומר, “ויקרא חשבון, ומחווה מה שבית דין שהקבו על הראיה, והוא החשבון ונקרא עיבור.” קודם הוא אמר שהאסטרונומים יודעים בדקדוק. מה זה? למה אנחנו לא עושים לפי האסטרונומים?
דובר 2: שאלה טובה.
דובר 1: שאלה טובה. זה לא קיים יותר, כי אנחנו לא יכולים. אוקיי. לא ברור איך הרמב״ם לוקח את המילה שזה נקרא עיבור. כסף משנה מתייגע. אוקיי.
—
הלכה ב — שעות וחלקים
דובר 1: על כל פנים, עכשיו נאמר מה החשבון. הקשב. אוקיי. כן. אומר הוא, “היום והלילה, אתה צריך לדעת כלל, הוא עשרים וארבע שעות בכל זמן.” כל יום ולילה הוא עשרים וארבע שעות. שתים עשרה ביום, שתים עשרה בלילה. “והשעה, כל שעה היא, חילקו את השעה לאלף ושמונים חלקים.”
שואל הרמב״ם, למה? מה יש לנו מהמספר הזה? אין דבר כזה. זה סתם עשו, נכון? כמו שאנחנו עשינו שדקה היא 60 שניות, ושנייה… לא, זה אחרת, לא 1,080. כאן הוא אומר אחרת, 1,080. מה החילוק של 1,080? 1,080 זה פחות משניות, נכון? כמה שניות יש ב… זה רגע. יש 3,600 שניות בשעה. נכון? תעשה חשבון, 60 כפול 60.
דובר 2: לא, זה הרי לא השקיעה.
דובר 1: כן, וזה פחות. כמו שאתה אומר, זה בערך שליש, אבל זה פחות משליש. אוקיי. עכשיו, למה עשו את המספר הזה? למה חילקו את השעה לאלף ושמונים פעמים?
סטייה: שעות שוות, לא שעות זמניות
דובר 1: אה, דרך אגב, קודם בואו נתרגם. דרך אגב, עכשיו לתרגם חוזרים אחורה. קודם, מה שהרמב״ם אומר שיום ולילה הוא כ״ד שעות, הוא מתכוון לומר לגבי המולד מחשבים את זה תמיד כך. אף על פי השקיעה, אנחנו לא יכולים עכשיו את השקיעה, משש עד שש. אבל כשאומרים המולד הוא תחילת הלילה, הולכים לפי עיקר החשבון. תחילת הלילה יכול להיות… אלה שעות שוות, כן. לא שעות זמניות. הרמב״ם חס ושלום אמר שעות זמניות, אבל כאן לא הולכים עם זה. הולכים עם חשבון כללי כמו שאנחנו יכולים לחשב במדויק.
למה 1,080 חלקים? — המעלה של המספר הזה
דובר 1: עכשיו, השעה היא… הוא אומר שהחשבון הוא קבלה. אני לא יודע מי אמר לו את זה.
דובר 2: מי?
דובר 1: הוא אומר שאלף ושמונים חלקים זו קבלה. הרמב״ם אומר, אבל הרמב״ם אומר שיש סיבה גדולה למה עושים את המספר הזה של אלף ושמונים. ומה הסיבה? הסיבה היא, לפי שמנין זה אפשר לחלק היטב את החלקים.
דובר 2: נו, איך קוראים? עשרה חלקים וארבעה… לא, קוראים חלקים. לא, קוראים רק דקות ואחר כך חלקים, נכון? אם קוראים דקות, לא יודעים מה עושים. זה לא יכול להיות. המולד יהיה עשר דקות וארבעה חלקים בשלך.
דובר 1: לא, זה לא הגיוני. מה יש לחלקים עם דקות? אחת בצהריים וארבעה חלקים. כך צריך לקרוא. אני לא יודע, אם קוראים אחרת, אני לא מבין מה אתה אמור. אחת בצהריים ושתים עשרה אלף חלקים ושמונה מאות חלקים, כן?
דובר 2: ומה לא נכנס? מה הכניסו חלקים בדקה? כי חלקים הרבה יותר מחולק מדקות.
דובר 1: אז קודם מחשבים את הדקות. אתה יכול, אבל הדרך האמיתית לעשות זאת היא לעשות.
עכשיו מה המעלה של המספר? 1080. אתה צריך לזכור, גם המספר 60. שני הדרכים, 60… תשמע איך אתה בוכה על… 1080?
דובר 2: אתה בוכה על 60?
דובר 1: יכול להיות שכן. זה אתה בוכה על 60. זה 18, שלוש? יש 18 חלקים בדקה.
דובר 2: בדיוק. טוב מאוד. כן.
דובר 1: בגלל זה יש לנו גם את המספר 60. דרך אגב, זה המספר 60, גם 18 חלקים. יש 18 חלקים כל דקה. אה, 1080 דברים ב-60. הסיבה למה המספר 60 דקות בשעה היא גם רק כי זה מספר קל לחלוקה. תחשוב, תראה. אתה רוצה לעשות חצי שעה, רבע שעה, שלושה רבעי שעה. נכון? מה היה 100? 100 אתה יכול לעשות 25. כן, איך אתה עושה שליש מ-100? שישית מ-100? איך אתה עושה? לא מספר שלם.
דובר 2: טוב מאוד.
דובר 1: שעה אפשר גם לחלק לארבעה, לחמישה. 12 דקות. 60 מתחלק להרבה יותר גורמים במספרים שלמים מאשר 100. זה מספר מאוד שימושי כשאתה רוצה לחלק.
אותו דבר 1,080, שהוא בעצם 18 כפול 60, בסך הכל, מתחלק. למה לא עשו 60 כפול 60 אני לא יודע, אבל 1,080, למעשה, אפשר לחשוב אולי יש רמז בזה. 1,080 מתחלק בקלות רבה לחצי, 540, כן? לרבע, לשליש, לשישית, לשמינית, ולתשיעית, וחומש וכו׳. מבין? זה מאוד קל, זה מתחלק למאוד… כן, מה פירוש ושמין? שמינית. מה זה שמינית מ-1,080? “ושמין” זה רב מודל לוסתא, “ושמין” זה… אני לא יודע. אני לא אומר מה הוא מתכוון. נכון, 135. תשיעית. זה מתחלק למספרים רבים מאוד. “הרבה חלקים יש לכל עלה ושן”. כלומר, כל אחד מאלה יש לו חלקים רבים.
דובר 2: הגיוני. זה מה שאני מתכוון. אני מתכוון שזה פשוט שזה יכול… כן.
סטייה: כתיבת המספרים של הרמב״ם לעומת שפה עתיקה
דובר 1: בקיצור, הוא מניח תשעה. מה זה אומר “הרבה חלקים יש לכל עלה ושן”? הוא עושה חשבון, נכון? החצי הוא… אלוהים אדירים, אני עכשיו אקח מספרים? אתה אדם נורמלי? תר״ך, אני אחשב מתוך תר״ך? אני אכתוב מספרים? אתה חי בעולם הדמיון? רבע הוא 270, שמינית היא 135. שליש הוא 360, שישית היא 180, חמישית היא 216, עשירית היא פשוט 108. למה הוא כותב כך? הוא לא יכול לכתוב מספרים. הוא אפילו לא ידע איך המספרים נראים. הרמב״ם כותב את זה. הוא כותב מספרים. הרמב״ם ידע לכתוב מספרים. בעולם של רב שרירא גאון לא היו מספרים.
דובר 2: אני לא יודע, אני בטוח שרב שרירא גאון עשה מספרים.
דובר 1: אני לא רוצה להבין. לא, לא עשיתי את הדבר המטורף של קידוש החודש של שמואל. מתמטיקה בסיסית מסוימת שלומדים היום ב… איך אומרים… הוא העתיק בשפה המודרנית הישנה. היו משוגעים. או כי הוא היה עמוד והוא כבר ידע שאי אפשר לדעת שאי אפשר לדעת. זה היה מאיפה שהוא בא. הוא למד את זה בספרים הישנים, הוא למד באילו שילוש, אני לא יודע מה. זה לא משנה. דבר מטורף לעשות. ערך יום לדא. אגב, הרב שילא יש לו ספרים פשוטים. אם לומדים את ספרו, אם מבינים בבירור מה כתוב. זה עושה תמונות. היה יהודי אז גם בשילא. לא צולי. רבינוביץ׳.
דובר 2: אתה מתכוון לרבינוביץ׳?
דובר 1: רבינוביץ׳. בקיצור, כשהירח במרחק מהשמש, אז רואים את כולו. כשזה הפוך, לא רואים אותו בכלל. נכון?
דובר 2: כן.
דובר 1: קי חנה. מעניין. להבין קצת יותר טוב. אוקיי, אז זה החשבון מה זה שעה וחלק.
—
הלכה ג — החודש של הלבנה (זמן מולד למולד)
דובר 1: ג. ושיקבץ הירח והחמה לפי חשבון זה עד שיתכנסו פעם שניה במהלכם האמצעי… הפרק הולך לומר החשבון הנקרא מהלך אמצעי. זה עובר שישים פעמים, זה עובר פעמיים במשך החודש, פעם שניה. זה עובר פעמיים, מפעם אחת עד הפעם הבאה. כמה זמן לוקח מקיבוץ הירח והחמה אחד עד הקיבוץ הבא? הנקרא מהלך אמצעי. איך צריך להיות שוב שהלבנה תהיה שוב באותו מקום? תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות מתחלת לילה, ושבע מאות ותשעים ושלשה חלקים. זה אומר תשצ״ג, כן? כ״ט י״ב תשצ״ג. מה זוכרים? רק זה כל כך מסובך. זהו זמן שבין מולד למולד, זהו חדשה של לבנה. אוקיי? חודש של לבנה, בערך, לא זה החשבון המדויק, אבל בערך לוקח
הלכה ב (המשך) – חודש הלבנה כממוצע
נכון? As simple as that. זה אומר תשצ״ג, כן? כ״ט י״ב תשצ״ג. מה זוכרים? לא כל כך מסובך.
זה זמן של מולד זה חודש של הלבנה, אוקיי? חודש של הלבנה, בממוצע, לא החשבון המדויק, אבל בממוצע, לוקח 29 ימים, 12 שעות.
מה זה אומר הממוצע? יש פעם שהלבנה מתעכבת, יש שם תנועה? זה לא אוטומטי? זה לא כמו שהגלגלים מסתובבים תמיד באותו? זה אוטומטי, אבל זה לא מדויק כך. זה נעשה לפעמים כמה שניות מוזז. זה נעשה לפעמים חשבון של… אבל זה יותר מסובך. גם זה תלוי בדברים שונים, אבל זה תמיד מדויק, אבל לא מדויק, לא פשוט, לא כל כך פשוט כמו שהחשבון הזה הוא.
זה אומר המולד הוא ממוצע. ממוצע אומר, לוקחים חשבון מליקוי ירח אחד, לקחו כמות גדולה, וחילקו אותו על כל כך חודשים. אז בערך יוצא כך, אבל באמת יש חודשים שהם באמת ארוכים יותר, באמת קצרים יותר, לפי חשבונות מסוימים.
מה אתה מתכוון לא אמור? רואים את הלבנה מוזזת עם טיפה. כשראייה… אז אז מוזז. לא רק הראייה. החשבון מוזז. המציאות מוזזת על זה. הלבנה זזה ב… טיפה יותר לאט זה משהו. לא כל חודש של… לא שום הזזה. כל… בקיצור, לא כל חודש הוא בדיוק באותו אורך. זה התשובה. יש הבדלים גדולים בעליון.
אבל באופן כללי זה כך. במילים אחרות, בממוצע זה כך, אוקיי? במילים אחרות, יכול להיות שחודש כזה כשתסתכל בזמן של המולד, אתה לא יכול לראות כלום במולד, אתה לא יכול להיות נכון. אם יהיה לך טלסקופ שם על הארץ, אתה תראה שזה לא נכון, זה קצת מוזז.
אוקיי, עכשיו, ההזזה היא עם סדר? זה אומר כל כמה חודשים מסוימים זה מוזז עם טיפה? כן, זה מוזז לפי סדר. מה הסדר הוא, נלמד בפרק השני. עכשיו לומדים אנחנו המועד והחסדים.
הלכה ב (המשך) – שנת הלבנה: 354 ימים, 8 שעות, 876 חלקים
354 ימים עם 8 שעות עם 876 חלקים. נכון? אם זה 12 פעמים כל כך, נכון? 12 פעמים כל כך. פשוט.
מה עושים לחשב? אוקיי. מה צריך לחשב? אה, זה קצת מסובך. לחשב 12 פעמים, נכון? 12 כפול 29 ימים, 12 שעות. 12, נכון? זה 348. אחר כך צריך לעשות… מה צריך אחר כך לעשות? מוסיפים עוד שישה ימים, נכון? בשביל שתים עשרה שעות, נכון? עוד שישה ימים, פלוס 6. נכון? יוצא, כמה מחזיקים כבר ב-354 ימים?
עכשיו, נשאר צריך לחשב את החלקים. כמה חלקים אמרנו? שבע מאות ותשעים ושלושה חלקים, נכון? כן? אהה. אני אעשה לך, אני לא רוצה לטרוח אנשים. יש לי מחשבון, אני לא אעשה את זה עם הידיים שלי. אבל הם יעשו כך: זה כפול שתים עשרה, נכון? שווה שמונה. זה כמו שאמרת? שמונה. אנחנו נותנים עיגול. הוא גם לא כך, הוא לא עושה מה שהוא אומר. בקיצור, זה יוצא כמו ארבע.
מה הרבי אמר? כמה עוד? כמה? שלוש מאות וארבע וחמישים. פרי 54 עם מה זה לכם? עם שמונה? עם שמונה שמונה, בדיוק. שמונה שעות. ושמונה זה נכון ושבעה חלקים. לא עשיתי את השארית נכון, זה לא הגיע למספר של חלקים, אבל זה נכון. אוקיי.
יוצא, שלוש מאות ו… זה שלוש עשרה פעמים אותו דבר. יוצא, כמה שלוש מאות ו… מה, אני לא יודע שום מספר. 354. 8 שעות פלוס, כמה חלקים יש כאן כתוב? 876. ואנחנו מבקשים את זה. הוא כותב חלקים, אין לו מספר על זה. 876, 510.80. אה, יהיה לכם כאן? נכון? נכון? כן. זה לא הדרך הרגילה שאנחנו כותבים, עושים חשבונות.
אז, בכל מקרה, זה יוצא 381 ימים, פחות… פחות… 21 שעות? כן? כן. פחות… חמש, תשעה, ושמונים. 598. 89. טוב, זה, לפי זה, עכשיו, כמה היא שנת חמה? שנת חמה היא שלוש מאות חמישה וששים ושש שעות. יוצא, ההפרש הוא, שמונה, אחד עשר, מה, אחת ועשרים שעות. וזה, פלוס עשרים ותשע שעות, פלוס מאתיים וארבעה חלקים. נכון? נכון, ולכן עושים פעם אחת שלוש שנים מעוברת, נכון? מיד זה מתאזן בדיוק שעושים מעוברת.
הלכה ב (המשך) – שארית חודש הלבנה: א׳ י״ב תשצ״ג
ואיך? כשתשלח… שתשלח ימי החודש הלבנה… מה כתוב שתשלח? זה לחלק. זה להשליך. כן? ואתה רוצה לדעת באיזה יום יוצא משהו, נכון? נכון? כן. שאירות חודש הלבנה. במילים אחרות, אתה מחלק את הלבנה על שבעה, נכון? שבעה. מחלק שבועות, נשאר תמיד יום אחד ושתים עשרה שעות ושבע מאות ותשעים ושלושה חלקים. א׳ י״ב תשצ״ג. זה שארית חודש הלבנה. כן. כן. טוב, נכון?
יוצא שארית חודש לבנה. שארית חודש אומר שארית, נכון? מה היא השארית? כשאתה מחשב, משהו נשאר. במילים אחרות, כל חודש זזה השבוע של הלבנה עם יום וחצי. אם החודש היה היום יום שלישי, יהיה החודש הבא יום רביעי וחצי. זה אומר, אנחנו לא יודעים אם זה יהיה יום חמישי. נכון?
הלכה ב (המשך) – שארית שנת החמה: ד׳ ח׳ תתע״ו
וכן, יש שארית שנת החמה. כל השנה, אם זו שנה פשוטה, יוצא ארבעה ימים ושמונה שעות שמונה מאות שבעים וששה חלקים. שנה פשוטה, כל, שנה שעברה היה ראש השנה ביום כזה בשבוע, יהיה השנה ארבעה ימים מאוחר יותר. נכון? ארבעה ימים, אני פשוט מתרגם הכל כי אני לא יכול להסתכל על מספרים כך. ארבעה ימים, שמונה שעות, ושמונה מאות ושישה ושבעים. נכון? נכון?
בעצם לא צריך, יש שיטה שאפשר לחשב רק שעות, שעות וחלקים. כי הימים עושים כך, שעות זה עשרים וארבע שעות, עושים את זה קטן יותר.
הלכה ג – איך לחשב את המולד של החודש הבא
יוצא עכשיו, שיהא עמך ידוע מולד חודש מן החדשים, נכון? שאתה יודע מתי המולד הוא, מאוד פשוט, כן? אתה מוסיף על זה, אתה יודע מתי המולד היה חודש שעבר, כן? תוסיף עליו א׳ י״ב תשצ״ג, נכון? יום אחד, זה אומר במילים אחרות, עשרים ותשעה ימים פלוס, לא, לא יום אחד. יום אחד עם שתים עשרה שעות עם… ארבעה שבועות מאוחר יותר, ארבעה שבועות פלוס עם תשע מאות. הוא מתכוון שזה עם ארבעה שבועות, נכון? ארבעה שבועות פלוס א׳ י״ב תשצ״ג. כן. ארבעה שבועות, זה עשרים ושמונה ימים. תוסיף עליו. זה רק עוזר לזה בשביל ימות השבוע. להוסיף על החודש הרגיל, להוסיף על ה…
למה הם עושים את זה כל כך מוזר? אני יכול לומר את זה פשוט. כל חודש הוא אחרת כ״ט י״ב תשצ״ג. אם אתה רוצה לדעת את יום השבוע, צריך לעשות א׳ י״ב תשצ״ג. נכון? עושה קצת הגיון? מבין מה אני אומר? הא׳ היא רק כדי לדעת את יום השבוע. אתה יכול פשוט לומר כ״ט וחצי ימים ותשצ״ג חלקים. יום השבוע יוצא הרי קל יותר, אתה יכול לחשב אותו אחר כך. זה עושה קצת יותר קל עם ימות השבוע. אתה יודע אתמול, או שלשום היה המולד, יום שלישי בלילה לפי החשבון. אבל האמת היא, זה כ״ט ימים אחרי המולד הקודם. זה תמיד יום אחד מאוחר יותר. אם ראש חודש, מתי היה ראש חודש תמוז? מתי היה? אני לא זוכר. כן, אבל ראש חודש הוא תמיד יום אחד מאוחר יותר. בקיצור, זה תמיד יום אחד מאוחר יותר.
דוגמה מעשית: חישוב המולד
לא. טוב מאוד. לא, לא, הרמב״ם בהלכות קידוש החודש… חוזרי יש לו בעיה עם פשוט אחד בשבת, חמש שעות, לא, יום ראשון באנגלית. יום ראשון, 17 בשעה. מה זה באנגלית? הלוואי שכותבים את זה באנגלית. 17 בשעה, שעות, ו-107 חלקים, נכון? א׳ י״ז ק״ז, נכון? אז הוא מוסיף לזה א׳ י״ב תשצ״ג, יוצא הרי יום שני או יום שלישי בלילה, נכון? אז יוצא יום שלישי, 5, שעה מספר 5 שעות, ו-980. נכון החשבון? ו-980. נכון? אם לוקחים יום.