עוד משהו דק שצריך לשים לב, אנחנו תמיד קוראים עם משקפיים מסוימים. וצריך להתרגל להסירם. קשה אפילו להכריח את זה ממקורות קדומים אבל אם מתרגלים להסתכל עם משקפיים אחרים אז לפעמים זה עוזר. דיברו על הכרת החכמים את ספר יוסיפון שמספר לכאורה את סיפור המתיוונים (אני עוד צריך לבדוק באמת). אז הנה העתקה מספר השל"ה שבאמת מעתיק ממנו פרט בזה, אני חושב שקל לראות שהוא לא העלה בדעתו את התמונה של 'מלחמת תרבות' שהוא משקפיים שאנחנו מלבישים על הסיפור. למרות שהוא מביא בדיוק את נקמת יהודה המכבי ב'מלשיני ישראל'. ובכלל כיצד זה נראה בדרוש כזה וכיצד זה נראה בסיפור 'היסטורי'.
\{מט\} וְעִנְיַן 'וַתֵּקַע כַּ"ף יֶרֶךְ יַעֲקֹב' (שם לב, כו), נִתְהַפֵּךְ. רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אָמְרוּ (בראשית רבה פע"ז ס"ג) 'וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ', הֵם הַדּוֹרוֹת הַיּוֹצְאִים מִיֶּרֶךְ יַעֲקֹב, דְּהַיְנוּ הַגְּזֵרוֹת שֶׁגָּזְרוּ הָאֻמּוֹת. וּכְשֶׁגָּבְרוּ עַל הַיְּוָנִים נִתְהַפֵּךְ הַ'כַּף' לְ'פַּךְ', וְהוּא פַּךְ שֶׁמֶן, וְהַיָּרֵךְ נִתְהַפֵּךְ לְיֶרֶךְ מְנוֹרָה. וְעַתָּה אֶרְמֹז עִנְיַן 'כַּף' וּ'פַּךְ', כִּי הָאוֹתִיּוֹת שָׁוִין, רַק 'כַּף' כָּ"ף כְּפוּפָה וּפֵ"א פְּתוּחָה, וּ'פַּךְ' הוּא לְהֵפֶךְ, פֵּ"א כְּפוּפָה וְכָ"ף פְּתוּחָה. וְ'כַּף' הוּא גְּרִיעוּתָא, כִּי 'כַּף' רוֹמֵז לְכַף יָד, וּפֵ"א רוֹמֵז לְפֶה. מַעֲלָה גְּדוֹלָה הִיא שֶׁתִּהְיֶה כַּף שֶׁל אָדָם פְּתוּחָה לִצְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, ח) 'פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ'. וְאַחַר כָּךְ מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁפֶּה שֶׁל אָדָם יִהְיֶה כָּפוּף וְלֹא פָּתוּחַ, כִּי אֵין מַעֲלָה בָּעוֹלָם מִמַּעֲלַת הַשְּׁתִיקָה. וּבְ'כַּף' שָׁגְגוּ הַשְּׁבָטִים וְיוֹסֵף, בַּפֶּה, 'וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם' (בראשית לז, ב), הַשְּׁבָטִים הִתְאַוּוּ לְכֶסֶף נִמְאָס, לִמְכֹּר אֶת יוֹסֵף 'בְּעֶשְֹרִים כָּסֶף' (שם שם, כח). וְנִמְצָא בְּסֵפֶר יוֹסִיפוּן בֶּן גּוּרְיוֹן (פרק כ'), כְּשֶׁנִּצְּחוּ חַשְׁמוֹנָאִים מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת, אָז חִלְּקוּ הַרְבֵּה מֵהַשָּׁלָל לְהָעֲנִיִּים. הֲרֵי 'כַּף' שֶׁלָּהֶם הָיְתָה פְּתוּחָה. אַחַר כָּךְ הָרְגוּ מַלְשִׁינֵי יִשְֹרָאֵל שֶׁהָיוּ מַלְשִׁינִים עַל הַיְּהוּדִים לְמַסִּיתֵי מַלְכֵי יָוָן, וְהָרַג אוֹתָם יְהוּדָה מַכַּבִּי כַּאֲשֶׁר סִפֵּר הַיּוֹסִיפוּן. הֲרֵי תִּקְּנוּ פֵּ"א שֶׁהוּא פֶּה לִהְיוֹת כָּפוּ"ף. זֶה סוֹד 'פַּךְ' שֶׁמָּצְאוּ שֶׁהוּא הֵפֶךְ מִן כַּ"ף. וְזֶהוּ רֶמֶז מַה שֶּׁאָמְרוּ (שבת כא ב) לֹא מַסְפִּידִין בַּחֲנֻכָּה, וְאֵיזֶהוּ הֶסְפֵּד, סִפּוּק כַּ"ף עַל יָרֵ"ךְ (ביצה ל א רש"י ד"ה מספקין; טור או"ח סי' של"ט). כִּי 'וַתֵּקַע כַּ"ף יֶרֶ"ךְ' רָאוּי לְהַסְפִּיד, אֲבָל מִן 'כַּף' נַעֲשָֹה 'פַּךְ', וְ'יָרֵךְ' הוּא יֶרֶךְ הַמְּנוֹרָה. וְרָמַז פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן, כִּי הַשֶּׁמֶן הוּא מֵאִיר, וְלֶעָתִיד יִתְהַפֵּךְ הַפַּךְ לְקֶרֶן, דְּהַיְנוּ לְקֵרוּן אוֹר, וְיֻחְזַר הַגּוּף לְכָתְנוֹת אוֹר, וְיָאִירוּ שְׁנֵיהֶם, הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, זֶה מָאוֹר הַגָּדוֹל וְזֶה מָאוֹר הַקָּטָן, מִכָּל מָקוֹם הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת, הַגּוּף שֶׁהוּא כְּלִי לְהַנְּשָׁמָה יָאִיר גַּם כֵּן. וְהַפַּךְ הוּא הַגּוּף שֶׁהוּא הַכְּלִי, הוּא מָלֵא שֶׁמֶן הַמֵּאִיר, וְאוֹר הַנֵּר הַמֵּאִיר לְמַעְלָה, כְּטֶבַע הָאוֹר שֶׁעוֹלֶה, הוּא סוֹד אוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַנְּשָׁמָה: