ובזה הנערה באה אל המלך את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה. פירוש, כאשר הנשמה שמה אל ליבה לעלות אל אלוהיה ומשתוקקת לזה, הרי כל מדרגה וכל חכמה וכל רכוש מעשה וכלי הנצרך להשגה זו, הכל ניתן לה בחינם. כי יש הרבה כלים והכשרות הנצרכות לראיית פני המלך, אבל המשים על ליבו בנקיות הרי הבא לטהר מסייעים אותו וכל אשר תאמר ינתן לה, תאמר צריכה כל שבע החכמות ינתנו לה, תאמר צריכה עושר וכבוד ינתנו לה, תאמר צריכה מדינה מסודרת ינתנו לה. וכענין שלמה ששאל חכמה ונתנו לו ממילא גם עושר וכבוד וגם שליטה על שונאיו.
ובהגיע תור אסתר לא ביקשה דבר כי אם את אשר אמר הגא סריס המלך. זה סוד הנשמה היהודית האומרת איני צריכה מצד עצמי כלל לבוא אל המלך, המלך הוא שצריך אותי, ואני אינני רוצה לעשות דבר אלא את המצוות. אם יטענו שיש השגות עליונות שאין די בהם בכל המצות לבוא בהם אל המלך, איני מבקשת דבר מזה, סומכת אני על התורה המסורה לנו מן הגא סריס המלך הרומז למשה שסירס עצמו ופירש מן האשה ונקבר בגי"א, שהיא כוללת את כל הנצרך לנשמה לבוא אל המלך. וכמו שאמרה אשה שונמית אין לי דבר אל המלך או אל שר הצבא בתוך עמי אנכי יושבת (אבל אסתר לא הגידה את עמה), ובכך היא נושאת חן בעיני כל רואיה.
אך הנהגה זו אינה לכל זמן כי עת לעשות ליי הפרו תורתך, ולפעמים אומר לה מרדכי היהודי שאם החרש תחרישי בעת הזאת כנאמר יי ילחם לכם ואתם תחרישון, ולא תעשי דבר אשר לא כדת כי אם חפץ בה המלך נקראה, הרי התורה והמצוה אכן יישמרו, אין צריך לדאוג להם יהיה להם רווח והצלה ממקום אחר, אבל את ובית אביך תאבדי, שיש שורשי בתי אב שלא יוכל לראות פני המלך על פי הדת והם נזקקים לביאה אשר לא כדת, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת, שהרי נאמר לא יבוא בכל עת אל הקדש, אלא אחת בשנה, אבל מי יודע אם יהיה לך עוד שנה. ועל כן ציותה אסתר שיצומו שלשה ימים לכפר על החטא לגעת במלכות יום הכיפורים שהוא צומא רבא (כלומר להעלות המלכות שתגע ב'מי'), ובכן תבוא אל המלך אשר לא כדת, וכך ניתנה תורה מחדש מן אותו השורש ותנתן דת בשושן.