סוד אמירת ברוך שם כבוד מלכותו בקול רם
לבת מלך שהריחה ציקי קדירה וכו׳. שכל השנה יש לנו תאוות רוחניים שאנחנו מתביישים בהם. יש כל מיני מדרגות עליונות שהם יפים אבל הם נעשו אולי בשביל גוים אולי בשביל חוטאים. כל מיני השגות שאומרות מלכותו בכל משלה לעולם ועד. כל מיני סודות פנימיים. אבל אנחנו הרי אמורים להיות בסדר עם האור הנגלה. האורות הנעלמים אולי נצרכים בשביל אבודים כאלה שאינם יודעים את התענוג של תוספות אולי הם צריכים סודות אבל אנחנו הרי אוהבים את הנגלה יש לנו בשר ויין למה צריך לאכול ציקי קדירה.
אבל מה לעשות ויש תאוות כאלה, ומשהו לוחש לנו נכון הבשר והיין שבת המלך טועמת רשמית יפים וקדושים אבל מי יודע אולי בציקי קדירה שנותנים לשפחות מאחורי הריחיים יש איזה טעם מחודש ומלהיב שאין באוכל המלכותי שלך. אז הביאו לה עבדיה בחשאי. לפעמים כשאף אחד לא רואה אנחנו מעיינים באותם ספרים ובשעה שלא יום ולא לילה לפעמים מדברים על הסוד.
וביום הכיפורים באים אנחנו לפני ולפנים אצל המלך עצמו וכבר אין לנו צורך להתבייש ולחלק בין המוחצן לבין המופנם, מעיזים אנחנו לומר את הדברים שהיו נלחשים אצלנו בקול רם, כמו בת המלך הנכנסת למטבח של אימא שלה וטובלת אצבעותיה בקדירה העומדת על הסיר מבלי ללבוש את הכפפות המלכותיים שלה ומבלי לחכות למזלג, כי ממי יש לה להתבייש.