אסתר היתה כמו (השם נשמט מפני הכבוד), יהודייה יפה ומעלת חן שתאוות הגוים כיסתה על עובדת היותה יהודיה, ומה שהיא אומרת מקבל המאהב שלב, והיתה נושאת חן בעיני כולם. לפעמים גם אהבה כזו מצילה.
מרדכי היה יהודי מכוער, מעולם לא נשא חן בעיני אף אחד. רק מלהסתכל בפרצוף שלו קיבל המן בחילה. מעולם לא אהבו אותו אבל אם אסתר הגידה מה הוא לה וקיבל כח נפל פחד שלו על הכל, לא אהבה אלא יראה. לפעמים גם זה מציל.