ערב ראש השנה תשע״ז
ככל שאנו מתבגרים יותר ומתקדמים יותר הולך ופוחת תחושת ההתקדמות. בתור ילדים בבית ספר היה לנו דרך מאד ברורה לדעת שאנו גדלים. הנה שנה שעברה היינו בכתה א׳ ועכשיו עלינו כבר לכתה ב׳. היה לנו דרך ברורה לראות את סדר העלייה שלנו מזמן לזמן, ומורה מסודר ומערכת מסודרת להאמין בהם שאכן הגענו לכתה ב׳. משאנו מתבגרים (לפחות אלה מאתנו שיוצאים מן המוסד החינוכי פעם..) אנו מאבדים את הוודאות הזאת. יש מאתנו שמאמינים מאד ללוח השנה וכאשר מחליפים בלוח משנת תשע״ו לתשע״ז הם מאמינים מאד שהתחלפה השנה ועלו ממדרגה למדרגה. חכמים מהם מפקפקים ואומרים מי בכלל קבע את הלוח ומי הלוח שיקבע עבורנו. וכאשר אנו מסתכלים לתוך הנפש אנו מוצאים מעט מאד מאותו הלוח שעל הקיר בתוכנו. אנו מקווים שאנו זזים ולא נשארים באותו מקום, אבל מעט יש לנו על מי לסמוך להאמין שאכן עלינו כתה.
אז אכן, תכונה זו עצמה מסימני הגדלות הוא. בתור צעירים האמנו שנשתנה בשנה זו. בדיוק מעכשיו מכניסת השנה החדשה ייכנסו כל הקבלות שעשינו לתוקף ונהיה אחרים.. ובאמת נהיינו אחרים במידת מה. כאשר בתור צעירים עם לוח יותר חלק יש באמת יותר לקבוע בשנה אחת יותר להשתנות. ובאמת היינו תלוים במורים ולוחות וסדרי זמנים קבועים מראש היום תשתנה מחר תגדל עכשיו נעשה לך מסיבת יום הולדת ונשיר לך אתה כבר גדול. אבל כאשר אנו מתחילים לקבל מוחין דגדלות, הכל מתחיל לזוז לאט יותר, עמוק יותר, פנימי יותר. ופחות תלוי במה שכתוב על הלוח.
זה מה שנקרא בכתבי האר״י גדלות שני, כאשר הגדלות הראשון מאד מובחן מן הקטנות. יש לו שיעורים ומידות ברורים. כהבדל ביום יום ולילה מי שהתחיל לשים לב על נפשו למי שלא התחיל מעולם. זהו קטנות ראשון וגדלות ראשון. ויש גדלות שני. ששיעורה הרבה יותר דק והבחן בינה לבין הקטנות השני, והשלישי והרביעי עד אין סוף, הרבה פחות מורגש. צריך להיות גדול בעצמו בשביל לדעת בכלל מהו עליה ומהו ירידה אחרי ששוברים את מחסום הקטנות ראשון ונכנסים לעולם של גדלות. ולפעמים גם הגדול אינו יודע, “אין הדין אלא בדעת יודע תעלומות”. אנו מוסרים את ההכרעה לידי האין שהוא בלבדו יודע את שינוי השנה. זהו גדלות שלישי המהותי מוח הכתר.
בספר עבודת ישראל פרשת שמיני:
“וכמו שאני בעצמי פעם אחד ראיתי הריב״ש ז״ל בחלום ושאלתי אותו מפני מה בתחלת עבודתי כאשר נכנסתי אל הצדיקים ללמוד ממעשיהם והרגלתי את עצמי לעבוד השי״ת הרגשתי בעצמי שינוי לטובה מיום אל יום בעסק התורה לשמה ובכוונת התפלה ושאר מעשים, ועתה אינני מרגיש כלל השינוי ונדמה לי כמו יום אתמול כן היום וכמו כן יום מחר, והשיב לי בדרך משל, כשהתינוק לומד א׳ ב׳ או סידור או חומש מידי יום ביומו ניכר השינוי בו שלומד יותר ממה שלמד אתמול, למשל בשבוע העבר למד פרשה א׳ חומש ועתה לומד ב׳ פרשיות וכיוצא בו. מה שאין כן אם הולך ומתגדל ולומד בעצמו גפ״ת עם הפוסקים והוא מפולפל גדול אין ניכר בו שינוי יום מיומו. אמנם לפי ראות עיני השכל בודאי מה שהאדם נעתק בגדלותו יום מיומו במדרגה הוא גדול אלף אלפים ככל המדרגות שהתינוק נעתק בכל השנה, כי המה בקטנות”
שיהיה לנה שנה חדשה. שנה שפחות נדע בה. שנה שנאמין גדלות נפשנו והליכתנו מיום אל יום. שנה שנבטח באין הנעלם ולא נפחד מכל. שנה שנעמוד על עמוד האין ונפרח. תהא שנת ע׳מידה ז׳קופה.