נזכר בגמרא נדה (לגבי קביעת חודשי ההריון) וסנהדרין (לגבי בדיקת העדים בימי החודש) שהכרזת ראש חודש נקרא 'שיפורא', ומפרש רש"י, שהיו בית דין תוקעים בשופר להודיע שהיום ראש חודש. ותמהו מפרשים האחרונים (ראיתי בספר דברי יעקב עדס) שלא נזכר דבר זה בכל מסכת ראש השנה ובר"מ הל' קידוש החודש שיתקעו בשופר להכרזת ראש חדש, אבל נזכרו דברים אחרים כעשיית סעודה והשאת משואות ושליחת שליחים, ודחקו שאין זה דין מקידוש החודש אלא כנראה הנהגה בעלמא שהיה להם להודיע ולכן לא נזכר בגמרא במקומו אלא אגב הלכות אחרות שיש בהם נפק"מ לידיעת זמן קידוש החודש בבית דין. (לאפוקי החשבון הטבעי). וגם אינו 'מצוה' שצריך לתקוע אלא מודיעים בכל דרך רלבנטית.
וחשבתי, שאם כן אפשר לומר שזה בעצמו הוא פשט 'יום תרועה', דהרי הפסוק עצמו גם התחיל מהנהגה פשוטה, ולא מעשיית 'מצוה', אלא להודעה פשוטה, שהיא טעם המצוה ונעשה המצוה. והרי עיקר התקיעה הרי הוא בכל מקום הכרזה לשם הודעה על ידי הקול הגדול, שזה עצמו נקרא גם 'הזכרה', כלומר 'להזכיר' פירוש 'להודיע' לציבור שהיום ראש חדש (בעברית מקראית אין פעל 'להודיע' בנפרד מ'להזכיר' ואין זכרון דווקא נגד השכחה).
ומסתמא תקעו באמת בכל ראש חדש, ככתוב בפירוש בתהלים 'תקעו בחדש שופר'. אלא שראש החדש השביעי המקודש שבו החג ובו התחלת שנת השמיטה חשובה יותר ועשו מזה יום תרועה שלם, ולכן כל חג ראש השנה אינו אלא כמו 'חג ראש חדש' הגדול השנתי. ולכן מובן שחצי מסכת ראש השנה עוסקת במצוות קידוש החודש.
אפילו קביעת מקרא קדש שעניינו חגיגה מסוימת כי קדוש היום לאדוננו, הוא בעצמו מדרכי ראש חדש שהרי היו עושים בו סעודות, וגם זה כנראה עיקר מטרתו לפרסם את קביעת החודש וכמו שהיו עושים סעודת עיבור.
ובאמת אפילו צד השופר שהוא כלפי מעלה ככתוב 'ונזכרתם לפני אלהיכם' הוא בעצמו מענין זה של הודעה פשוטה, וכביכול תוקעים לו בקול גדול שישמע, מה שלא יהיה המובן של זה באמת. אלא ש'הזכרה' כלפי מעלה הוא בעצמו הנקרא תפלה ולא הודעה 'פשוטה' בעלמא, ומכל מקום הוא מבוסס על אותו היגיון.
וכן התקיעה להמלכה, גם הוא עיקרו להודיע לכל שהנה המלך, אלא שכפי תוכן ההודעה ממילא הוא מקבל אופי חגיגי וטקסי כיאות לביטוי ההמלכה.