מקורות לימוד לחודש אלול

מקרא

ארבעים יום של עליית משה לקבל את התורה

ספר שמות

• [לוחות ראשונות] עליית משה ביום השביעי והיותו בהר ארבעים יום – שמות כד, יב – יח (אפשר להרחיב ולקרוא את כל פרשת ‘ואל משה אמר עלה א ה׳, שמות פרק כד, בסוף פרשת משפטים)

• [העגל ולוחות שניות] נתינת הלוחות למשה, וכל מעשה העגל ותפלת משה ומתן לוחות שניות – שמות לא, יח – שמות לד, לה).

• במיוחד: שמות לד, כח – היות משה בהר ארבעים יום ולילה בכתיבת הלוחות השניות.

ספר דברים

• [לוחות ראשונות] כתיבת הלוחות הראשונות – דברים ה, יח

• [העגל ולוחות שניות] כתיבת הלוחות הראשונות מקץ ארבעים יום, מעשה העגל, תפלת משה ארבעים יום, ונתינת לוחות שניות – דברים ט, א  – דברים י, יא. (כל דרשת ‘שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן׳).

• במיוחד: דברים ט, יא – נתינת לוחות הראשונות מקץ ארבעים יום. דברים ט, יח – תפלת משה ‘כראשונה ארבעים יום׳, דברים ט, כה – תפלת משה ארבעים יום, עמידת משה בהר ארבעים יום כראשונה, דברים י, י.

התעוררות בנין בית המקדש והתשובה בחודשי אלול ותשרי בעליית בית שני

• ספר חגי פרק א׳ וב׳ (הנבואה בר״ח אלול, התחלת המלאכה בכ״ד אלול, והנבואה בכ״ד בכסלו)

• במיוחד: חגי א, א – חגי א, יד: נבואת חגי בראש חודש אלול, חגי א, טו- התחלת המלאכה ביום כ״ד אלול.

• ספר נחמיה

• ראו מאמרי פה

מדרש

מדרשי חשבון זמני ארבעים יום

חשבון הזמנים

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות פרק יט פסוק ט (פרשת יתרו)

(ט). ויאמר ה׳ אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן אין ענן אלא ערפל קשה שנ׳ וענן כבד על ההר. ר׳ יוסי הגלילי אומר משה נתקדש בענן שבעה שנ׳ ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שמ׳ כד טז) זה היה אחר דברות והוא תחלת ארבעים יום. ר׳ עקיבה אומר ויכסהו הענן ששת ימים בראש חדש קרא למשה לטהרו ויקרא אל משה ביום השביעי זה היה אחר דברות והוא תחלת ארבעים יום.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כח עמוד ב

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וכו׳. נשתברו הלוחות מנלן? דתניא: בששה לחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל, רבי יוסי אומר: בשבעה בו. מאן דאמר בששה ניתנו – בששה ניתנו, ובשבעה עלה משה, מאן דאמר בשבעה – בשבעה ניתנו, ובשבעה עלה משה. דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי, וכתיב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. עשרים וארבעה דסיון, ושיתסר דתמוז, מלו להו ארבעין בשיבסר בתמוז. נחית אתא ותברינהו ללוחות, וכתיב ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וישלך מידיו את הלחות וישבר אתם תחת ההר.

סדר עולם רבה (ליינר) פרק ו

ביום השביעי אחר עשרת הדברות עלה משה להר, שנאמר וישכן כבוד ה׳ על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים (שמות כד טז), לטהרו למשה, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן וגו׳, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה (שם /שמות כ״ד י״ח/), בי״ז בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם וגו׳ (שם /שמות/ לב ל), עלה בשמנה עשר בתמוז, וביקש רחמים על ישראל, דכתיב ואתנפל לפני ה׳ את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה׳ וגו׳ (דברים ט כה), באותה שעה נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ואמר למשה לפסול לוחות שניות ולעלות, שנאמר בעת ההוא אמר ה׳ אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ (שם /דברים/ י א), ירד בעשרים ושמנה באב ופסל שני לוחות, שנאמר ויפסל שני לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר וגו׳ (שמות לד ד), ועלה בעשרים ותשעה באב ונשנית לו תורה פעם שניה, שנאמר ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וגו׳ לא אבה ה׳ השחיתך (דברים י י), כימים הראשנים, מה הראשונים מרוצין, אף שניים מרוצין, אמור מעתה אמצעיים בכעס, ירד בי׳ בתשרי והוא היה יום הכיפורים, ובישרם שנתרצה לפני המקום, שנאמר וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו (שמות לד ט), לפיכך נתקיים יום חוק וזכרון לדורות, שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם (ויקרא טז לד), 

פרקי דרבי אליעזר פרק מ״ו

ר׳ יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת מקרא בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה ובשבעה עשר בתמוז ושבר את הלוחות והרג את לייטי ישראל ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ והרג את כל אשר נשק לעגל והכרית ע״ז מישראל והתקין כל שבט במקומו, ובראש חדש אלול אמר לו הקב״ה (שמות כד, יב): “עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה” והעבירו שופר במחנה, שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עכומ״ז והקב״ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז, ו): “עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה”, ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה…. 

בן בתירא אומר ארבעים יום עשה משה בהר ודרש בדברי תורה וחוקר באותיותיה, ולאחר ארבעים יום לקח את התורה וירד בעשור לחדש ביום הכפורים והנחילה לבני ישראל לחק עולם, שנאמר (ויקרא טז, לד): “וְהָיְתָה זֹאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם“.

ר׳ זכריה אומר קראו בתורה ומצאו כתוב בה “וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם” ובו ביום העבירו שופר בכל המחנה שיצומו כל העם מאיש עד אשה מגדול ועד קטן …

התורה בארבעים יום

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק כו

מעשה באחד שבא לרבי עקיבא א״ל רבי למדני כל התורה כולה כאחת. א״ל בני אם משה רבינו ע״ה שעשה בהר ארבעים יום וארבעים לילה עד שלא למדה ואתה אומר למדני כל התורה כולה כאחת. אלא בני הוא כללה של תורה מה דאת סני לגרמך לחברך לא תעביד. אם רוצה את שלא יזיקך אדם את שלך אף את לא תזיקנו. רוצה את שלא יטול אדם את שלך אף את לא תטול של חבירך. הלך לו אצל (חבירו) [חביריו] הלכו ומצאו שדה אחת מלאה זירים זה (נוטל) [נטל] שני זירים וזה (נוטל זה) [נטל ב׳] זירים והוא לא נטל [כלום] הלכו ומצאו שדה אחרת מלאה כרוביות זה נטל [ב׳ כרוביות [וזה נטל ב׳ כרוביות] והוא לא נטל [כלום. אמרו לו מפני מה לא נטלת אתה. אמר להם כך למדני רבי עקיבא מה דאת סני לגרמך לחברך לא תעביד. אם רוצה אתה שלא יזיקך אדם אף אתה לא תזיקנו. אם רוצה את שלא יטול אדם את שלך אף את לא תטול את שלו:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד א

(אמר) +מסורת הש״ס: [ואמר]+ רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב וירא העם כי בשש משה, אל תקרי בושש אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום, בתחלת שש, אני בא. לסוף ארבעים יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן: באו שש – ולא השגיחו עליו. מת – ולא השגיחו עליו. הראה להן דמות מטתו. והיינו דקאמרי ליה לאהרן כי זה משה האיש וגו׳.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ח עמוד א

ויתרון הכשיר חכמה – כל שכן אם משנתו סדורה לו מעיקרא. כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתניתיה ארבעין זמנין כנגד ארבעים יום שניתנה תורה, ועייל לקמיה דרבי יוחנן

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מב עמוד ב

ויתיצב ארבעים יום – א״ר יוחנן: כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה.

תלמוד ירושלמי מסכת הוריות פרק ג הלכה ה

ר רבי יוחנן כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה למד תורה ומשכחה ובסוף נתנה לו במתנה כל כך למה בשביל להחזיר את הטיפשים.

בראשית רבה (וילנא) פרשה לב סימן ה (פרשת נח)

ה [ז, ד] כי לימים עוד שבעה וגו׳ א״ר שמעון בן יוחאי הן עברו על התורה שניתנה לארבעים יום, לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה,

ויקרא רבה (וילנא) פרשה ל סימן א (פרשת אמור)

ו, ר׳ יוחנן הוה מטייל סלק מטבריא לצפורין והוה ר׳ חייא בר אבא מסמך ליה מטון חד בית חקל אמר הדין בית חקלא הוה דידי וזבינית יתיה בגלל למזכי באורייתא, מטון חד דבית כרמא אמר הדין בית כרמא דידי הוית וזבינת יתיה בגלל למזכי באורייתא, מטון חד דבית זיתא אמר הדין בית זיתא דידי הוה וזבינית יתיה בגלל למזכי באורייתא שרי ר׳ חייא בכי א״ר יוחנן מה את בכי א״ל אל דלא שבקת לסיבותך כלום א״ל קלה היא בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שנברא לששה ימים וקניתי דבר שניתן לארבעים יום שנאמר (שמות לד) ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה וכתיב (דברים ט) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה

התפלה ארבעים יום

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פרשה ג

מה תצעק אלי שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך, אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג) הרי זה לקצר ואתנפל לפני ה׳ כראשונה ארבעים יום (דברים ט יח) הרי זה להאריך.

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה א

(טו, כה) ויצעק אל ה׳ ויורהו עץ, מכאן שהצדיקים אין קשין לקבל לפי דרכך את למד שתפלת צדיקים קצרה. מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר׳ אליעזר וקצר בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבי ראית פלוני שקצר בברכותיו והיו מלעיגין עליו ואומרים עליו תלמיד חכם קצרן הוא זה, אמר להם לא קצר זה יותר ממשה שנ׳ אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג) שוב מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר׳ אליעזר והיה מאריך בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבי ראית זה שהאריך בברכותיו והיו אומרין עליו תלמיד חכם מארכן הוא זה, אמר להם לא האריך זה יותר ממשה שנ׳ ואתנפל לפני ה׳ את ארבעים היום וגו׳ (דברים ט כה), שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד א

תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו: רבינו, כמה ארכן הוא זה! – אמר להם: כלום מאריך יותר ממשה רבינו? דכתיב ביה: את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו׳. שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מקצר יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה! אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו? דכתיב: אל נא רפא נא לה.

פוסקים 

מנהגי חודש אלול 

• טור ושו״ע סימן תקפ״א
• מנהגי חודש אלול – הרחבות לפניני הלכה (סיכום מועיל)

זוהר

כללות חודש אלול

י״ב צירופי הויה בי״ב חדשים

• הקדמת התיקונים דף ט, ב – סדר י״ב צירופי הוי״ה ומקורות ניקודיהם מהפסוקים, הובא בפרדס שער כ״א פרק י״ד, וביאר סוד כל שמות האלה בפרדס שער כ״א פרק ט״ו

• סידור צירופי ההויות בחודשים – פרדס שער כ״א פרק ט״ז.

• קהלת יעקב ערך י״ב חדשים

סדר חודשי דין ורחמים וחודש אלול שנאבדה מהס״א

• פרשת יתרו עח, ב (ראה המצוין לגבי מהלך זה במקורות לבין המצרים)

תשובה ורצון בחודש אלול

ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים דא ירחא דאלול

• זוהר חדש כי תצא (מרגליות נח, ב. מתוק מדבש עמ׳ תרנג – תרנח)
• ועי׳ ספר הליקוטים פרשת כי תצא ד״ה אי נמי ביען על פסוק זה.

האותיות הגדולות במצח האדם מסתלקים מאלול ועד ו׳ בחשון כדי שיחזור בתשובה

• תוספת הזוהר חלק ב דף רעה, א, זוהר חדש יתרו (מרגליות לו, ב מתוק מדבש רמו)

מנהג לימוד תיקוני זוהר בחודש אלול

• ראה מקורות המנהג ורמזים אליו בזוהר בהקדמת מתוק מדבש לתיקוני זוהר.

• וראה שפתיחת תיקוני זוהר במאמר שנדפס בזוהר חדש פרשת כי תבוא משמע שבימים אלה נדרש.

רמ״ק

• סוד אני לדודי ודודי לי אלול ביסוד תשרי במלכות

   אור יקר חלק טו רעיא מהימנא עמ׳ קפב

  הטעם שחודש אלול הוא חודש התשובה לפי סוד החודשים – 

  אור יקר אחרי מות סימן ד׳

אריז״ל

סוד החדשים בחדשי השנה ואלול

• שער הכוונות ראש השנה דרוש א 
• נהר שלום מז, ב
• שאר המקורות שצוינו כאן
• קהלת יעקב ערך אלול

מנהג הסליחות בחודש אלול

• שער הכוונות ראש השנה הקדמה – שהאריז״ל היה אומר מילה במילה עם הציבור בסליחות הספרדיים מראש חודש.

רמזי חודש אלול

• בפסוק אנה לידו ושמתי לך –שער הפסוקים פרשת משפטים

• אני לדודי ודודי לי -שער הפסוקים שיר השירים (רמז זה יסודו מחסידי אשכנז, “רמז זה הובא בפירוש הרוקח לשיה״ש וג: “אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות אלול, שהתשובהשה מתחלת באלול”; דרשות מהר״ח אור זרוע, סימן לב, עמ׳ סא: “לפי שתשובה באלול מתקבלת, , שנאמר אני לדודי ודודי לי ר״ת אלול”; צדה לדרך, מאמר ד כלל ה פרק ב: “מנהג שתי ישיבות לומר סלין ליחות ותחנונים מראש חדש אלול, ויש נותנין סימן לדבר אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות אלול”; דרשות ר״י אבן שועיב, פרשת שופטים, עמ׳ תסו, בשם מדרש: “ואמרו במדרש אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות ות אלול”; אבודרהם, שם, בשם דרשנים: “והד דרשנים אומרים סמך לדבר אני לדודי ודודי לי ר״ת אלול”; ליקוטים ליקוטים שסביב הסמ״ק מצוריך, שם, בשם מרדכי קטן; אבקת רוכל, ספר שלישי, ח״ג, עמ׳ נא; ליקוטים, ים, אוקספורד, עמ׳ 872א. העתקתי כ״ז מהערת הרב אהרן מושקוביץ ל׳ליקוטים׳ מהח״ר יונתן בהג״ר ברוך, קובץ חצי הגיבורים יא עמ׳ רסג.)

סוד הארת חודש אלול

בחודש אלול נפתחים י״ג מקורות של י״ג תיקוני דיקנא דעתיקא והם מתגלים ומאירים למטה באו״א במקום המקיף של מוחין דאו״א – שער רוח הקדש יחוד י״ו. 

(לשון ‘מקורות י״ג תיקוני דיקנא׳ ייחודי למקום זה ולא מצאתיו לע״ע בשאר מקומות בכתבי הרב. ונראה לי שהוא רומז להיות הי״ג שבכתר מקורות לג׳ פעמים י״ג הקיימים ב׳תלי וגלגל ולב׳, כנזכר בפרדס שער מהות והנהגה פ״ד משם תפלת ר׳ נחוניא בן הקנה, וקראם שם ‘י״ג מקורות שבכתר׳. ותפלה זו הזכירה הרב בפירוש ספד״צ שלו ג״כ על מקורות הזו״נ בכתר עליון, ונראה שהיתה יסודית לשיטתו המבוססת על חקירת הצחצחות שמעל לכתר ובשיעור קומה אות ס״ט ערך הזקן וחלקיו ביאר בפירוש יותר, שבבחינת הכתר האחרונה יש מקורות לי״ג תיקוני דיקנא, והוא ממש הלשון שבכאן. וכתב שם שמקורות מדה״ר בכתר רמוזים בי״ב צירופי הוי״ה והכוללם, והרי זה ממש היחוד הבא להלן, שהרב הכניס את הענין הזה לסדר העבודה הזו לומר שבאלול נפתחים למקורות הללו, ולימד לעוררם על ידי כוונות צירופים אלה במשך השעות) 

ייחודים וכוונות לחודש אלול

(סידור הכוונות ורוב הציונים לפי קונטרס תורת הייחודים על חודש אלול). 

(הערה: ראה כי כל כוונות חודש אלול הם בייחודים ולא בסדר הכוונות כי עיקר הימים האלה לסדר התיקונים והעבודה הפרטית המיוחדת הנמסר לכל נפש כפי שהוא, וכמ״ש בשער היחודים פ״ז כי עיקר הייחודים הם באלה הימים. וכן כל שער רוח הקדש הוא ייחודים שנמסרו באופן פרטי לתלמידים כידוע ואינו לימודים כלליים – עד כמה ששער הכוונות הוא כן לימוד כללי בפירוש פנימיות המצוות ע״ד הזוהר, ראה בספרו של ר׳ משה הלל על העץ חיים מה שהעיר שגם הכוונות הרבה מהם במקורם הם תיקונים פרטיים – ועכ״פ כוונות אלו לא סידר רח״ו בשער התפלה כלל כי אינם שייכים לפירוש הימים אבל אדרבה בימים אלה ראו לכל דורש לבקש את דרכו הראוי. אלא שיש ללמוד כללים מתוך הפרטים שנמסרו וכל אחד יבקש דרכו. וכבר מקדמת דנא העירו על שילוב ייחודים בסידורים שאיננו נכון. ובדומה לכך מצאנו בכוונות ספירת העומר שהביא מהרח״ו שיש לכל אחד לכוון את תיקון נפשו בשורשו מנ׳ שערים שיש בכל אחד מהם צירוף אחר של ש״ך דינים. ולא פירט אלא מה ששייך אליו והניח שכל אחד יבקש דרכו.
עוד יש להעיר על מה שדרשו בספרי חסידות על פסוק הנותן בים דרך שאין רוב זה עולה עם דרך הייחודים שאינו לימוד של הכתובים אלא שימושם במדרגה העליונה של צירופי תורה שביאר הרמ״ק בכמה מקומות במדרגות הסודות, ודרך שער רוה״ק נראה מדרך זה שאינו פירוש לפסוק אלא כמו שימוש באותיותיו באופן עליון אינו נדרש על הפשט.)

א. הנותן בים דרך – לכללות חודש אלול (יחוד זה כולל את היחוד הבא אך יש לחלקו כי חלק זה שייך לכללות כל החודש וכן נדרש בפני עצמו בספרי חסידות כדלהלן) – שער רוח הקדש יחוד י״ו. ובשער רוח הקדש בעץ חיים מהרח״ו – אהבת שלום, הוא יחוד י״ד, עמ׳ כ׳-כ״ב. ובכתבי מ״ק אהב״ש, שערוה״ק עמ׳ י״ג – י״ד. ונזכר בפרי עץ חיים שער ראש השנה הקדמה. ונסדר במשנת חסידים מסכת אלול פ״א מ״ד ומ״ה ומשם לסידורים עם כמה תוספות.

ב. יחוד לתענית מ״ח שעות אחר ר״ח אלול  – שער רוח הקדש יחוד י״ו. (גם יסוד כוונה זו תראה שאינו אלא ייחוד פרטי למהרח״ו לב׳ ימים שאחר ר״ח אלול שנת של״א שיצום בהם, אמנם בנוסח מ״ק כתוב ‘שנתענה.. ועי״ז נשיג׳.. בלשון רבים, ולא ‘שאתענה, שאשיג׳, כבשאר המקורות, וצ״ע – אך יש בהם הדרכה כללית חשובה מאד כיצד לייחד במשך מ״ח שעות רצופות, אשר ניתן לייחד כל זה גם בכל יום ובכל עת ובכל שעה אלא שהתענית הוא אופן של ריכוז הכוונה לאורך זמן. ויסוד הכוונה אינו אלא צירוף י״ב צירופי הויה ואהיה, שיסודם להתחלק בי״ב שעות היום כנזכר בפרדס, אלא שלפי שרצו להתענות ב׳ ימים שלמים לפיכך חילק כל אחד מהם לד׳ שעות ונתן ד׳ אופנים של כוונה לכל שם מהם). 

ג. יחוד הדיקנא שעיקרו לחודש אלול – שער רוח הקודש יחוד י״ז.

ד. אמירת לדוד ה׳ אורי וכוונתיו – בספר שם טוב קטן, ומשם לסידור ר׳ שבתי [מאמר על מקור המנהג מאת אליעזר בראדט] ור׳ שבתי ? הוסיף את כוונת יג מדה״ר בתמורותיו באת בש, ונראה שזה קשור לסוד ‘מקורות י״ג המידות׳, כי בתפלת ר׳ נחוניא באו המדות בתמורה זו. ומזה נראה גם מקור דרושי האר״י על מצפץ מצפץ שבראש י״ג המידות] וע״כ נראה שזו כוונה אמיתית ע״ד הרב למרות שלא נמצא בכתבים.