"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב", הה"ד "שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים" ומקרא מביא המשנה משיר השירים 'וכן הוא אומר צאינה וראינה וכו'.
רבי יונתן אמר (שה"ש רבה א, י ופליג ארבי חייא רבה שם שאת כולם אמר בזקנותו) שיר השירים כתב תחלה ואחר כך משלי ואחר כך קהלת, ומייתי לה רבי יונתן מדרך ארץ כשאדם נער אומר דברי זמר הגדיל אומר דברי משלות הזקין אומר דברי הבלים.
האהבה שייכת לצעירים לא רק ביחס לדרך ארץ אלא גם ביחס לקדושת שיר השירים שהוא אהבת ה', וכפי שירמיהו אומר חסד נעוריך אהבת כלולותיך, ומפרש רש"י בשה"ש שכל הספר הוא על אהבתם הצעירה שהיא זוכרת בעת מאוחרת. והרי ברור שעיקר חג ט"ו באב הוא על בנות ישראל הבתולות ומי שכבר נשוי לא היה לו מה לחפש בחג הזה.
והכי נמי לעתים נדמה שזקן המדבר על חשק האלוהי נראה מעט בזוי כמו זקן מנאף שאין הדעת סובלתו. וזה כפי שמדבר בהתגברות הלהט, ומה שהיה מכונה רתיחת הדמים.
אמת הדבר שאין הזקנה תופסת באהבת הקב"ה, כי עוד לא הושג לנברא כלל והכל לגביו כבתולים בלתי מנוסים, ולכן באמת שולטת בו אהבת נעורים לנצחים. ואדרבה כאשר בלה חשק אהבת נעורים ובלה הבשר אז תשלוט אהבה אלוהית בלי מצרים.
ומכל מקום הטענה טענה, כי רתיחת הצעירים להשגת האל והלבשתו ברתיחת דמיו אינה מתוקנת ואמר רבי אלעזר לרבי יוחנן שאינו יכול ללמוד מעשה מרכבה כי לא זקן מספיק, והאריך במו"נ א, לד כיצד נמנע השגת האלוהות לבחורים, ולא על רדיפתם תאוות עולם הזה לבד אלא גם על רדיפתם תאוות השגתו עצמו כאשר רמז שם ובמכתבו בראש הספר.
ואמנם התירו פרושים את הדבר אך פתיחת השערים לבחורים מונעת את הזקנים מן הטעם העליון באשר הוא מושג בדרכים צעירים וטוב להם, ועלינו מוטל להשכילו באהבה עמוקה ובוערת שהיא דעת מיושבת ומיושנת, ביום חתונתו זה מתן תורה, שהוא המדרש הבא לעקור את פשוטם של דברים, ולא כמו שהבחורים חושבים שהדעת המיושבת אין בו חשק אדרבה אין מילוי החשק והצתתו אלא בו.