כוונה לתענית אסתר
ב.
הצעד הראשון בכוונה הוא לגלות איפה אנחנו כבר נמצאים. אם הכוונה הוא הפניית חץ המחשבה והלב אל יעד מסוים, הרי לכל לראש עלינו להיזכר איפה אנחנו נמצאים. על פי רוב לא חסר לנו מפות לדעת דרכים שונות. אדרבה אנחנו מוצפים מפות כל אחד מכיר דרכי חדשות רבות וסיפורים פוליטיים רבים ודרכי עבודה ועליה רבות. אבל כאשר אנחנו שוכחים ליישב את דעתנו איפה אנחנו נמצאים כעת הרי לא נוכל למצוא את הדרך לשם לעולם. לפיכך הדבר הראשון הוא לשים לב למקום שבו אנחנו נמצאים. כמו שהולכים לפעמים בבנין גדול ויש על הקיר מפה גדולה ומסועפת עם כוכב שאומר 'הנך נמצא פה'. 'הנך נמצא פה' הוא השהיה הראשונה. והוא נשיאת ראש שלנו, כלומר להגביה את הראש מתוך הסבך שאיננו נותן לנו לראות אנה אנחנו נמצאים, ולקבוע 'הנך נמצא פה'.
ג.
ולפי שהדרכים האומרים לנו אנה אנחנו נמצאים מרובים מדי, לפיכך תחילה עלינו להשתדל למעט את הגירויים, להשקיט מעט את ריבוי התדרים המגיעים אלינו ולהתחיל לדעת לאט לאט דבר דבר בפני עצמו. זוהי העצה הראשונה של אסתר, כאשר התרגשה עליהם הצרה הגדולה, ולא ידעו מה לעשות וזעקו זעקות גדולות והיו נבוכים. נבוכים היינו אבודים כמו נבוכים הם בארץ. היינו לא ידעו אנה הם במפה וכל יום חדשות אחרות הקובעות את המקום שהאדם נמצא שם ביחס אליהם ומרוב הכוונות מתבלבל דעתו ואיננו יודע מה לעשות. לכך באה עצת התענית. והתענית איננו עשיית דבר כלל אלא מיעוט עשיית דברים, עד שימצא האדם סוג של שקט לדעת מה לעשות.
ד.
ועיקר סוד התענית הוא לפי שהאדם רגיל לסדר יום מסוים. והסדר יום שלו מכוון את ליבו להימצאות מסוג מסוים בעולם. דרך משל האדם הפותח בכל בוקר את העיתון הרי העיתון הזה איננו מודיע לו את הקורה בעולם בלבד אלא ממילא הוא גם ממקם את האדם בעולמו ביום הזה. ונגד זה צריכים למצוא דרך שלא יהיו מקומנו בעולם נקבע אך ורק על ידי החדשות המתבלבלות עלינו כל יום, לא שיש להתעלם מן המציאות. אלא שישנם עוד דברים הקובעים אנה אנחנו נמצאים כמו המציאות הקרובה יותר שלנו או ליבנו. וזהו כל ענין קביעות התורה והתפלה בבוקר דהיינו עכשיו יש לך עוד דבר שאומר לך איפה אתה נמצא היום הזה. היום יום רביעי בשבת שבו היו הלויים אומרים בבית המקדש. זהו התמקמות מסוימת במקום והוא ביחס אל עבודת בית המקדש. וכן שאר דרכי הכוונות המבוארים בסידור כל אחד מהם מראה לך עוד אופן להתמקם בעולם. ואחר שיש לאדם עמידה מבוססת ובהירה איפה הוא בוודאי יוכל לדעת גם איפה הוא ביחס לחדשות ופוליטיקות וכדומה, אבל אם הוא מתחיל את יומו ונותן לעיתון לקבוע לו איפה הוא נמצא הוא בבחינת יחוגו וינועו כשיכור וכל חכמתם יתבלע.
ה.
וכן הוא סגולת התענית שבני אדם אינם יודעים את דרכיו חושבים שעיקרו לסיגוף וכדומה. אבל עיקר כוונת התענית הוא פעולתו העצמית, כי מהו תענית, לא לאכול. וכמו שאסתר מפרשת, וצומו עלי, ואל תאכלו ואל תשתו. כלומר מה תעשו בצום, פשוט, אל תאכלו ואל תשתו. שזהו פשט התענית אבל נוטים לשכוח ולחשוב שתענית הוא סיגוף או דברים של עליה ותפלה. אבל תענית הוא פשוט לא לאכול ולא לשתות. ולמה, כי האדם לרוב שבוי לפחות בסדר היום הקבוע שלו האומר עכשיו זמן אכילה עכשיו זמן שינה וכדומה. וכאשר הוא פועל פעולה גופנית היום אני לא אוכל, פתאום נפתח לו בהירות מסוימת לחשוב אנה הוא בעולם בטרם המענה של אני נמצא לפני ארוחת בוקר. ולפיכך התענית צריכה קבלה כי מבלעדי קביעת הדעת השולל את ההימצאות בלפני הארוחה או לאחריה אין כמעט פעולה לתענית שעיקר פעולתה בניקוי הדעת מהפרעה רגילה זו. וכמו שיש תענית אכילה כך יש לנהוג תעניות מסוגים שונים וכלל כולם לקבוע לעצמו מעט מקום בכדי שיחזיר לעצמו את האיזון שיתמקם על ידי דבר עצמו.
ו.
ועל ידי שצמו שלשה ימים לילה ויום, גם אני ונערותי אצום כן, התכוון ליבם למקום, תפסו הם אנה הם נמצאים. הלא אפילו בבית המלך היתה אסתר מבולבלת כאמור 'אל תדמי בנפשך' היינו היה לה המון דמיונות ובלבולים וכך הוא דרכו של בית המלך שהוא רוחש רכילויות ותככים וסיפורים וחדשות ואין לאחד ישוב הדעת לכוון את מעשיו. אבל אחר שלשה ימים ממילא הובהר לה בפשטות מה עליה לעשות והיא באה אל המלך ומפלת את תחנתה לפניו בסדר מחוכם וברור.