החודש אשר נהפך מיגון לשמחה
בעולם הכפרים החקלאיים העתיק (כלומר, בית ראשון), שכל אחד יושב במקומו אצל שדהו, אין שמחה אלא בעליה לרגל, כאשר שמחים לעלות בית ה' להתאספות שהוא שמחה.
בעולם החקלאי העתיק אין עיקר השמחה אלא בחודש האסיף, מועדי האביב והקציר מצומצמים בשמחתם ביחס אליו שכן עדיין דאגת עבודת שנה לפניהם.
בעולם הכפרים העתיק אין העם מוגן בישבם בכפריהם וכל בריון סמוך יכול להתנפל עליהם, אם לא פחד ברית השבטים שהכפר מקווה שיתאספו כולם ללחום עבורו.
בעולם הכפרים החקלאיים העתיק יש הכי הרבה לאכול בזמן האסיף, ובמשך חודשי החורף מאגרי המזון הולכים ונגמרים, עד שהחודש השתים עשר הוא חודש אדר הוא החודש הרעב ביותר, מצמצמים את ההסתפקות מן המאגרים למינימום חרדים לקראת הצלחת האביב.
כאשר גלינו מארצנו נשתנו הרבה דברים, אחד מהם הוא שנעשינו הרבה יותר מרוכזים סביב למרכזים אורבניים. בישבנו בערי הבירה של אימפריות ענקיות כמו שושן נמצינו נהנים ממנעמי העולם האורבני, שהוא עולם אחר לגמרי בכל המובנים שמנינו. ומאז לא פסקה ישיבת כרכים מעמנו. שזו גם ישיבת ישיבות כפשוטם, שכן מרכזי חכמה תמיד אורבניים. כמה יפה אמרו חכמינו במשנת מגילה, איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים.
בעולם האורבני התאספות השמחה אפשרית כל השנה, זה כמו הגדרה של עיר גדולה, שיש שם אפשרות לשמוח בה בכל עת.
כמו כן העושר של העיר גדולה אין חקר מהכפר וכמעט לא נרגש בה חילופי התקופות, אם אתה בעיר גדולה מספיק אתה יכול לקנות לך לחם ויין לשמוח בה באדר כמו בתשרי. אפילו התאספות מערים הרחוקות אפשרית בכל זמן ולא בתקופת השנה בלבד כאשר פנויים מן העבודה החקלאית כמו בימי קדם.
וממש כמו להראות את זה עושה אחשורש בתחילת המגילה משתה שמונים ומאת יום, כלומר ששה חודשים שלמים, כל חודשי החורף או הקיץ. מעכשיו כל יום משתה לא פעם אחת בשנה. והוא מזמין את כל השרים מכל המדינות ומכל העם. שכן הוא דין העיר שאפילו העניים שבה נהנים משמחתה.
היהודי בעולם האורבני הזה מצד אחד הרבה יותר חשוף. אם בימי קדם היה נוהג הכלל אם יבוא עשו אל המחנה האחת וכו', וכפי שאנחנו קוראים לאורך ספרי נביאים ראשונים, אפשר להשתעבד ביהודי הצפון אבל לא ביהודי הדרום וכו', הרי בעולם האורבני עם השלטון המרוכז יש סכנה מסוג אחר. לא לגמרי משוגע היה המן כאשר תיכנן להשמיד את כל היהודים ביום אחד. וכמו להדגיש את זה שלח אגרות חוק לכל מדינה ומדינה, פירוש המילה מדינה מרכז אורבני.
נעשה להם נס והיהודים הצליחו לארגן את עצמם לפי אותם הכללים האורבניים החדשים. עשה מרדכי עצרת צום בכיכר העיר. התאספו היהודים ועמדו על נפשם וגם הם ביום אחד עשו דין בשונאיהם. קבעו לשמחה את החודש שהיה בימי קדם החודש הכי עני בשנה להיות מעתה החודש הכי שמח בשנה.
ובכל שנה ושנה מתאספים היהודים בעריהם, ומכל הכפרים שסביבם מתאספים בשני ובחמישי בימי הכניסה שלהם, וקוראים בתורה ובמגילה בבית כנסת הקבוע של העיר, ואנשי העיר זוכרים לטובה את אנשי הכפר שהם מספקים להם מים ומזון. ובערי החומה עושים חג לעצמם שכן הם הערים הכי ערים, מתאים לחג הערים שיהא להם עיר משל עצמם. ואת עירם האמיתי ירושלים שמים הם על ראש שמחתם ומשרשרים את ייסוד הערים עד לימי יהושע בן נון.