דין התענית הוא להוציא את התיבה לרחובה של עיר
וכך עשה מרדכי ולבש שק ואפר ברחוב העיר אשר לפני שער המלך
ולכן לא קיבל מרדכי את הבגדים להסיר שקו שכך הדין
והחכם צריך לדרוש לפניהם ולכן דרש מרדכי את זעקתו
אבל המן חשב שהוא זה שצריך להיות ברחוב העיר לא מרדכי
הגיע למלך אבל המלך טען שאם יש לך עצה כזו טובה הרי שאתה לא התיבה אלא החכם, אם כן צריך אתה לדרוש דברי כיבושין לתענית אסתר
אם כן קח את הלבוש וכו' ואמור את הדרשה
ומהו הדרשה של המן, הוא אותו הדרשה של אסתר, כל הנמצאים יצומו אבל לא ככה באים אל המלך, אלא 'ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו'
והיינו הדרשה של ישעיה הנביא ליום הכיפורים, שאין המלך חפץ בלכוף כאגמון ראשו אלא בפרוס לרעב לחמך זה צום ויום רצון להשם
ולכן סוף שלשת ימי צום עשתה אסתר תשובה על הצום ועשתה משתה
וכל הסיפור הוא שהווה אמינא שצריך לצום וללבוש שקים בכדי לזכות בחפץ המלך קמשמע לן שצריך לעשות משתה וללבוש מלכות
וזה שאנחנו עושים בפורים הפוך שקודם צמים ואחר כך שמחים לומר שחשבנו שצריך לצום והתברר שצריך לשמוח.