באשכנז היה המנהג לשמוח באדר שני יד וטו ובאדר ראשון רק ביד, וזה הסיבה שהוא קטן. הטעם אפשר על פי הירושלמי שמעשה פורים היה באדר ראשון של שנת עיבור וזהו דיוק חודש שנים עשר הוא חודש אדר לאפוקי חודש שלשה עשר הוא חודש אדר . אם כן נס ההצלה היה בי"ג ושמחו בי"ד ובשושן שמחו בט"ו. אך ליתן של זה בזה לא היה שייך בשנה הראשונה כמובן כי לא שמעו מה היה השושן ורק באגרת השנית נקבע שכולם ישמחו שני ימים. ולכן בפורים שהוא מצד הקביעה לדורות שמחים שני ימים ואותו הפורים נקבע לאדר שני, ובזה מובן הדרשה בגמרא מאגרת בשנית שהוא באדר שני שאינו מובן כלל אלא לפי שלשנה השנית שנקבע לכל העולם קבעו באדר העיקרי שהוא השני, אבל פורים שבאדר ראשון הוא זכר לשמחה שהיה באותו השנה טרם נקבע כמצוה לדורות ולכן בו לא שייך ליתן את זה של בזה.