סיכום השיעור 📋
סיכום הלכות סוכה, פרק ד׳ (רמב״ם) — שיעור חברותא
—
הקדמה כללית ומבנה הפרק
סדר הרמב״ם בהלכות סוכה שונה מסדרו הרגיל: בדרך כלל מתחיל הרמב״ם במצוה עצמה, ואחר כך מביא פרטים. כאן אולם מתחיל בשני פרקים על בניין הסוכה — כיצד צריכה סוכה להיראות — ורק אחר כך (פרק ו׳ או ז׳) מדבר על מצות ישיבה בסוכה. הטעם: צריך תחילה לבנות סוכה לפני שניתן לקיים את המצווה. מסכת סוכה גם היא הולכת בסדר זה (סוכה שגבוהה — תחילה השיעורים, אחר כך החיוב), אף על פי שהרמב״ם אינו תמיד עוקב אחר סדר המשנה/גמרא.
מבנה הפרק (בשם הרב הצדיק רבינוביץ):
סוכה היא כמו קופסה בעלת שש צלעות, המתחלקת לשלושה חלקים: (1) גג = סכך, (2) קירות = דפנות, (3) רצפה. הרמב״ם הולך פחות או יותר לפי סדר זה: תחילה — מידות/גדלים (גובה, רוחב), אחר כך — כמה קירות, אחר כך — גובה הקירות, אחר כך — חיבור הקירות עם הסכך, וכן הלאה. הסכך עצמו יש לו הלכות רבות והוא מחולק לפרק נפרד.
—
הלכה א׳ — שיעור גובה הסוכה
הרמב״ם: שיעור הסוכה — גבוהה לא פחות מעשרה טפחים, ולא יתר על עשרים אמה.
פשט: גובה הסוכה צריך להיות לפחות עשרה טפחים ולכל היותר עשרים אמה.
חידושים וביאורים:
1. גם מינימום גם מקסימום — זה שונה מרוב שיעורים בתורה שיש להם רק מינימום.
2. מינימום של עשרה טפחים: פחות מכך אינו נקרא דירה — הגמרא קוראת לזה “דירת עראי”, צריך להיות מקום רגיל שאפשר לגור בו.
3. מקסימום של עשרים אמה: צריך לראות ולהבחין בסכך — גבוה מעשרים אמה אפשר לראות טכנית, אבל אין מבחינים בו.
4. פסול: אם הסוכה אפילו מעט פחות מהמינימום או יותר מהמקסימום בגובה — פסולה. זה רלוונטי להלכות כיצד מכשירים סוכה שהיא גבוהה מדי (חופרים את הרצפה או מוסיפים מבנה כדי להנמיכה) או קטנה מדי.
—
הלכה א׳ (המשך) — שיעור רוחב הסוכה
הרמב״ם: ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. ויש לו להוסיף ברחבה אפילו כמה מילין.
פשט: הרוחב צריך להיות לפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים, אבל אין מקסימום — אפשר לעשות אפילו כמה מילין.
חידושים וביאורים:
1. שבעה על שבעה טפחים: פחות מכך אינו מכיל ראשו ורובו ושולחנו (לשון הגמרא) — אינו נקרא דירה.
2. “כמה מילין” אינו שיעור מעשי אלא לשון של “כמה שרוצים.” מיל הוא המידה הגדולה ביותר ברשימת המידות (אצבע, טפח, אמה, מיל — אחרי מיל אין מידה גדולה יותר).
—
הלכה ב׳ — שלוש דפנות
הרמב״ם: סוכה שאין לה שלש דפנות — פסולה.
פשט: סוכה צריכה לפחות שלושה קירות (עם קולות שונות כמה צריך להיות הקיר השלישי).
חידושים וביאורים:
1. מדוע שלושה קירות — חלוקת רשות: שלושה קירות יוצרים רשות נפרדת — סוכה צריכה להיות שטח חיצוני, מקום נפרד. זה מושווה להלכות שבת לגבי מבוי: מבוי עם שלושה קירות כבר נחשב כשטח סגור (אף על פי שמדרבנן צריך להוסיף לחי או קורה). שלוש צלעות כבר נקראות “שטח סגור.”
2. לא הגנה: עניין שלושת הקירות אינו הגנה (protection) — סוכה אינה צריכה להגן. היא רק צריכה להיקרא רשות.
3. מהי “מחיצה”: המילה “מחיצה” באה מ״מחצה” (חצי/חלוקה), כלומר דבר שמחלק בין כאן לשם — עד כאן אינו הרשות, וכאן כן הרשות. זהו יסוד “חלוקת רשות” — היא יוצרת שטח מופרד.
4. [סטייה: גוד אסיק מחיצתא]: בסוכה על הגג שיש קירות קטנים (מעקה/גדר) ואומרים “גוד אסיק מחיצתא” — גם שם העניין הוא שייקרא רשות נפרדת, לא הגנה.
—
הלכה ג׳ — דין דופן שלישית: כמין ג״ם (שני קירות הנוגעים זה בזה)
הרמב״ם: שתי דפנות גמורות זה בצד זה כמין ג״ם. עושה דופן שיש בו רוחב יתר על טפח, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות.
פשט: שני קירות מלאים הנוגעים זה בזה בפינה (כמו האות ג״ם ביוונית — גמא), עם קיר שלישי שהוא רק קיר מינימלי: קיר שלישי קטן שהוא מעט יותר מטפח, ומעמידים אותו פחות מ-3 טפחים מהפינה של אחד משני הקירות. דרך לבוד נעשה כאילו 4+ טפחים, שהוא רוב של 7 טפחים (המינימום רוחב של סוכה).
חידושים והסברות:
1. מדוע אות יווני ג״ם (גמא) במקום לשון קודש (ד׳ או ר׳): (א) זה עניין תרבותי — כמו אנשים שמדברים יידיש משתמשים לעתים במספרים אנגליים, כך חכמים קראו לציורים ומספרים מסוימים תמיד ביוונית. (ב) רבינו מנוח מביא טעם: כשרוצים לעשות דוגמה/ציור לדבר של חול, אין משתמשים בשם קודש (לא באותיות כתב עברי). אף על פי שסוכה היא דבר שבקדושה, זה כנראה מנהג תרבותי. (ג) ביוונית מילים מסתיימות בתנועה (לכן “גאמא” במקום “גאם”), אבל בלשון קודש רגיל שמילה מסתיימת ב״תנועה סגורה” (שווא נח).
2. המנגנון של רוב: קיר הטפח+ פלוס פחות מ-3 טפחים לבוד = יותר מ-4 טפחים. 4 טפחים הוא רוב של 7 טפחים (השיעור המינימלי של קיר-סוכה), ו״רובו ככולו” — רוב קיר נחשב כקיר שלם.
3. יסוד “חלוקת רשות”: בכמין ג״ם השטח כבר יותר סגור מאשר “מפולש” (פתוח משני הצדדים), כי אי אפשר לעבור בקלות — זה כבר מקום סגור. לכן מספיק ברוב של קיר שלישי.
4. “כאילו” — כוח הלבוד: ה-4 טפחים אינם 4 טפחים אמיתיים — זה “כאילו” דרך לבוד. כמו שאומרים: “כאילו עבודה זרה לא עוזרת כלום, אבל כאילו של הלכה כן עוזר.” אם טפח לבדו היה מספיק, לא היינו צריכים לשים אותו דווקא פחות מ-3 טפחים מהקיר — היינו יכולים לשים אותו איפה שרוצים. זה שצריך לבוד מוכיח שצריך דווקא 4 טפחים (רוב), רק שאפשר להגיע לזה דרך לבוד.
5. מקור במשנה ובגמרא: במשנה כתוב רק שהקיר השלישי צריך להיות “אפילו טפח.” אבל הגמרא מוסיפה שהטפח חייב להיות במקום ספציפי — פחות מ-3 טפחים מהקיר — כדי שיהיה לבוד.
—
הלכה ג׳ (המשך) — צורת הפתח בכמין ג״ם
הרמב״ם: צריך לעשות לה צורת פתח… וכבר ביארנו בהלכות שבת שצורת הפתח האמורה בכל מקום — אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן.
פשט: מלבד קיר הטפח+ עם לבוד, צריך גם לעשות צורת הפתח (מקל מלמעלה על המקום הפתוח) על שאר הצד השלישי. הרמב״ם מפנה להלכות שבת שם כבר הסביר שצורת הפתח פירושו אפילו רק מקלות דקים — קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן — ואפילו אם המקל העליון אינו נוגע במקלות הצדדיים.
חידושים והסברות:
1. צורת הפתח היא חומרא נוספת: צורת הפתח לבדה אינה יכולה לייצג קיר שלם — צריך גם את הטפח. אבל מלבד הטפח (עם לבוד), שאר הצד הפתוח צריך צורת הפתח, כדי שכל הצד השלישי ייראה “כאילו כמו קיר שלם.”
2. היכן בדיוק שמים את צורת הפתח: הטפח עם לבוד הוא בפינה אחת (סמוך לאחד מהקירות), וצורת הפתח הוא על שאר הצד הפתוח. בצד הלבוד אין צורך בצורת הפתח כי לבוד עצמו סוגר אותו.
3. שאלה מעשית — שני מקלות צדדיים: צורת הפתח צריכה שני מקלות (קנה מכאן וקנה מכאן) — מקל אחד הוא קיר הטפח עצמו, אבל המקל השני צריך להוסיף בצד השני. המקל השני אינו צריך להיות טפח — הוא יכול להיות דק מאוד, אפילו כמו חוט (כמו בעירוב).
4. קושיה על הסכך כצורת הפתח: מדוע הסכך עצמו לא ישמש כצורת הפתח? הסכך מונח למעלה על כל הצדדים! הרמ״א אומר שאם המקל (סכך) מגיע עד הקיר, זה לבדו יכול לשמש כצורת הפתח. חידוש האור המאיר הוא שרק כאשר הסכך אינו נוגע קרוב לקיר צריך צורת הפתח נפרדת.
—
הלכה ג׳ (המשך) — דופן שלישית במפולש (שני קירות שאינם נוגעים זה בזה)
הרמב״ם: עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהו, ומעמידו בפחות משלשה…
פשט: כאשר שני הקירות אינם נוגעים זה בזה (מפולש — קיר כאן וקיר שם בלי פינה משותפת), צריך קיר שלישי גדול יותר: 4 טפחים שלמים ומשהו (לא רק טפח+), ומעמידים אותו פחות מ-3 טפחים מאחד מהקירות.
חידושים והסברות:
1. מדוע צריך כאן יותר: בכמין ג״ם כבר יש “חלוקת רשות” דרך הפינה/זווית, מספיק בטפח+ (פלוס לבוד = 4). אבל במפולש, שאפשר לעבור לגמרי, צריך מחיצות חזקות יותר — לכן צריך 4 טפחים אמיתיים (לא דרך לבוד בלבד), פלוס לבוד למשהו.
2. לבוד לבדו לא היה עוזר כאן: במפולש צריך “ארבעה טפחים אמיתיים” — לבוד אינו יכול ליצור את כל ה-4 טפחים, אלא משתמשים בלבוד רק לחיבור הדופן עם הקיר הראשי.
3. מחלוקת ראשונים על צורת הפתח: יש מחלוקת בין ראשונים האם הדין של “צריך צורת הפתח” בגמרא הולך רק על המקרה הראשון (קיר של טפח) או גם על המקרה השני (קיר של ארבעה טפחים). הרמב״ם פוסק שזה הולך על שני המקרים.
4. שאלה היכן שמים את צורת הפתח: רוב המפרשים מניחים שצורת הפתח שמים באותו צד כמו חצי-הקיר. אבל ר׳ רבינוביץ סובר ששמים אותה בצד הרביעי (קיר). זה הגיוני יותר, כי צריך רק שלושה קירות, ואת הצד הרביעי בכלל אין צורך.
הנהגת הרמ״א המעשית
הרמ״א אומר שהמנהג לעשות סוכות עם ארבעה קירות, כי בשלושה קירות נוצרות שאלות רבות, ולא כולם יודעים את ההלכות.
—
הלכה ג׳ (המשך) — קנים היוצאים מסכך הסוכה
הרמב״ם: קנים היוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה, ודופן אחת נמשכת עמהן — הרי הן כסוכה.
פשט: כאשר הסכך בולט הלאה מהקירות, וקיר אחד ממשיך עם הסכך, כל השטח כשר כסוכה.
חידושים:
1. מדוע זה חידוש? בשטח הבולט יש רק קיר אחד (זה שממשיך איתו). היינו חושבים שצריך שלושה קירות בכל שטח של הסוכה, ושם חסרים שני קירות. החידוש: אין מסתכלים על כל פינה בנפרד — מסתכלים על הסוכה באופן כללי, ומאחר שקיר אחד ממשיך, השטח החדש מתחבר לסוכה.
2. אם שני הצדדים היו חסרים (אף קיר לא ממשיך): לא היינו יכולים לשבת תחת הסכך באותו שטח. רק כי דופן אחת נמשכת עמהם, זה נעשה כשר.
—
הלכה ד׳ — חיבור דפנות עם סכך ועם קרקע
מקרה 1: קירות תלויים מלמעלה אבל אינם מגיעים לקרקע
הרמב״ם: דפנות שהיו דבוקות בגג הסוכה ולא היו מגיעות לארץ — אם גבוהות מן הארץ שלשה טפחים, פסולה. אם פחות מכאן — כשרה [מדין לבוד].
פשט: אם המרווח מלמטה הוא 3 טפחים או יותר — פסול. פחות מ-3 טפחים — כשר (לבוד).
חידושים:
– גוד אחית מחיצתא (מסתכלים כאילו המחיצה יורדת) לא עוזר כאן, כי בכלל אין מחיצה — חסר עיקר הקיר ליד הקרקע. בלי מחיצה של עשרה טפחים, אין כלום. השכל הישר: למטה המחיצה צריכה להגן (הגמרא מביאה שעזים יכולים להיכנס), אז למטה צריך לבוד.
מקרה 2: קירות עומדים מלמטה אבל אינם מגיעים לסכך
הרמב״ם: היו דבוקות בארץ ולא מגיעות לסכך — אם גבוהות עשרה טפחים, כשרה, אפילו אם היו רחוקין מן הגג כמה אמות.
פשט: אם הקירות גבוהים 10 טפחים — כשר, אפילו מרוחקים אמות מהסכך.
חידושים:
– כאן משתמשים בכלל של גוד אסיק מחיצתא — מסתכלים כאילו המחיצה עולה עד הסכך. מאחר שיש כבר מחיצה מלאה של עשרה טפחים, לא חסר שתגיע ממש עד הגג. (כמובן הסכך חייב להיות פחות מ-20 אמה גבוה.)
– החילוק בין שני המקרים: בקירות תלויים חסר עיקר המחיצה (אין 10 טפחים), לכן צריך לבוד. בקירות עומדים יש כבר מחיצה מלאה, רק שהיא אינה נוגעת בסכך — על זה עוזר גוד אסיק.
– שכל ישר של החילוק: בעולם באמת בונים כך — שער (gate) עולה מלמטה, אפשר להיות מעט מרווח ברצפה, אבל לא לגמרי. מלמעלה אבל אי אפשר לומר שמחיצה תלויה באוויר בלי חיבור. אבל כשיש כבר מחיצה עומדת, מסתכלים עליה כאילו היא עולה עד הגג.
ריחוק הגג מן הדופן שלושה טפחים
הרמב״ם: אם הסכך רחוק מהקיר שלושה טפחים — פסולה. פחות משלושה — כשרה.
פשט: הסכך חייב להיות בתוך שלושה טפחים מהקיר כדי שנוכל לומר גוד אסיק מחיצתא.
חידושים:
– כאשר הסכך פחות משלושה טפחים מהקיר, משתמשים בלבוד — מסתכלים כאילו הסכך הולך עד פינת הקיר, והקיר עולה עד הסכך. זה קרוב מספיק שאפשר להסתכל כהמשך.
תלויה מחיצה באמצע — שילוב של לבוד
הרמב״ם: תלין המחיצה שגובהה ארבעה ומשהו באמצע, בפחות משלשה סמוך לארץ ובפחות משלשה סמוך לגג — הרי זו כשרה.
פשט: מחיצה תלויה של ארבעה טפחים ומעט באמצע, פחות משלושה טפחים מהקרקע ופחות משלושה טפחים מהגג, כשרה. עם לבוד למטה ולבוד למעלה יוצא מחיצה של עשרה טפחים להלכה.
חידושים:
1. חידוש שאפשר להשתמש בשני “הטריקים” בבת אחת: היינו חושבים שאפשר להשתמש רק בכביכול-מחיצה אחת בכל פעם — אבל לא, אפשר לשלב לבוד מלמטה עם לבוד מלמעלה.
2. חידוש חשוב — כאן עובד רק לבוד, לא גוד אסיק: למעלה ליד הסכך משתמשים כאן בלבוד (בתוך שלושה), לא בגוד אסיק מחיצתא. הטעם: גוד אסיק עובד רק על מחיצה אמיתית של עשרה טפחים. כאן, שהמחיצה עצמה היא רק ארבעה טפחים ומשהו, היא עדיין אינה מחיצה אמיתית של עשרה — אי אפשר על “מחיצה מזויפת” (שנעשית עשרה רק דרך לבוד) להוסיף עוד גוד אסיק.
3. קושיה פתוחה: אם יש מחיצה של, למשל, שבעה וחצי טפחים, ולמטה משתמשים בלבוד — אולי למעלה היינו יכולים להשתמש בגוד אסיק מחיצתא? (כי עם לבוד למטה יש כבר עשרה טפחים, ואז כבר יש מחיצה “אמיתית”.) זה נשאר שאלה פתוחה.
—
הלכה ה׳ — חוזק דפנות (העושה סוכתו בין האילנות)
הרמב״ם: העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות — אם היו חזקים, או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא רוח מצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם — הרי זו כשרה. שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה — אינה מחיצה.
פשט: עצים יכולים לשמש כקירות של סוכה (שונה מסכך, שמחובר לקרקע פסול). אבל הם חייבים להיות חזקים מספיק שרוח מצויה לא תנדנד אותם. אם לא, צריך לקשור אותם ולמלא בין הענפים בקש/שחת.
חידושים:
1. חומר לעומת חוזק: הרמב״ם מדבר כאן לא על חומר הקירות (זה יבוא אחר כך — חומר יכול להיות כל דבר), אלא על חוזק הקירות. לסכך יש הלכות על חומר, אבל לקיר צריך רק להיות חזק מספיק.
2. “אמירים”: המיל
ה פירושה ענפים/זרדים (כמו “גרגרים בראש אמיר”). לא אותו דבר כמו “אומר” עם עין.
3. מדוע צריך גם שניהם — תבן/קש וקשירה: היינו חושבים שקשירה לבדה מספיקה. אבל הרמב״ם דורש גם למלא בין הענפים בקש. הטעם: זה לא על חורים בקיר, אלא על נידנוד — “קשר אותם” לבדו לא עזר מספיק למנוע נידנוד, לכן צריך גם למלא כדי שלא יזוז.
4. רוח מצויה של יבשה: השיעור הוא רק לפי רוח רגילה ביבשה, לא לפי רוחות ים (שתמיד חזקות יותר).
ביאור “רוח מצויה”
– מה פירוש “מצויה”: לא סערה, אלא רוח יומיומית רגילה שלא מקבלת תשומת לב מיוחדת. משהו שקורה כל כמה שבועות זו כבר סערה, לא רוח מצויה.
– סערות אינן רוח מצויה: אפילו באזור שסערות מצויות בו, סערה נשארת סערה — “סערות מצויות זה עדיין לא נורמלי.” רוח מצויה פירושה מה שאינו סערה.
– [סטייה: שינוי אקלים] — האם עם שינוי אקלים משתנה שיעור רוח מצויה? כנראה זה הולך לפי המציאות של המקום, אבל “מצויה” לא אומרת שסופרים כמה ימים יש סערות — זה אומר רוח רגילה שאינה סערה.
– נפקא מינה מעשית: סוכות שנופלות בכל רוח קטנה — זה לא כשר. מחיצה חייבת לעמוד ברוח רגילה. אבל בסערה — כשזה נופל, זה נופל, אבל לפני כן זה היה כשר.
—
הלכה ו׳ — סוכה על עגלה, ספינה, עץ, או גמל
הרמב״ם: העושה סוכתו בראש העגלה או על גבי ספינה — כשירה, ועולין לה ביום טוב. בראש האילן או על גבי הגמל — כשירה, ואין עולין לה ביום טוב, לפי שאסור לעלות באילן או על גבי בהמה.
פשט: סוכה על עגלה או ספינה כשרה ומותר לעלות ביום טוב. סוכה על עץ או גמל כשרה, אבל אסור לעלות ביום טוב כי אסור לעלות באילן או על בהמה.
חידושים:
1. גמל כרצפה: החידוש שסוכה על גמל כשרה מראה שכל דבר יכול לשמש כ״רצפה” לסוכה — היא רק צריכה לשכב על משהו, לא לרחף באוויר. גבו של הגמל הוא הרצפה, בתנאי שהוא גדול מספיק (ז׳ על ז׳ טפחים).
2. טעם האיסור באילן: כשמטפסים על עץ יש חשש שיקטפו ענף — מלאכת קוצר. בגמל: משתמשים במקל/שוט להנהיג את הבהמה, וזה גם אסור.
3. חידוש: לא לחשוב שמפני שבנה מבנה קבוע שלם על העץ, לא נחשוש לאיסור. לא — הגזירה של אסור לעלות באילן עדיין קיימת.
מקצת דפנות בידי אדם ומקצת אילנות
הרמב״ם: היו מקצת דפנות עשויות בידי אדם… רואים כל שאילו ינטלו האילנות, אם יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם — עולין לה ביום טוב.
פשט: כאשר סוכה בנויה חלקית על עצים (“בית עץ”) וחלקית על דפנות מעשה ידי אדם, מסתכלים: אם היינו מסירים את העצים, האם הסוכה עדיין הייתה עומדת על הדפנות לבדן — מותר לעלות ביום טוב.
חידושים:
1. חילוק חשוב: המבחן אינו האם הוא מטפס פיזית על העץ, אלא האם הוא “משתמש באילן.” אם הדפנות שבידי אדם יכולות לעמוד לבדן, והאילן הוא רק חיזוק, זה לא נקרא “עולה על אילן” — זה נקרא “עולה על סוכה.”
2. יסוד בגזירות חכמים: בגזירה אין מסתכלים האם הוא יבוא למעשה לקטוף ענף. זה דין כללי — אסור להשתמש באילן. אבל כאן, שהוא אינו משתמש באילן (כי הוא אינו צריך אותו), זה מותר.
—
הלכה ז׳ — סוכה שאין לה גג — צריף
הרמב״ם: סוכה שאין לה גג, כגון שראשיהן של דפנות דבוקות זו בזו כמין צריף… או שסמך דופן הסוכה לכותל — פסולה. ואם הגביה… טפח… הרי זו כשרה.
פשט: סוכה שהקירות הולכים בשיפוע ונפגשים למעלה (צורת משולש/צריף), או קיר משופע אחד נשען על קיר ישר — פסול, כי אין לה גג נפרד. אבל אם יש אפילו טפח של גג שטוח למעלה — כשר.
חידושים:
1. יסוד-יסוד: סוכה לא רק צריכה חומר-סכך, היא צריכה צורת גג — רכיב-גג נפרד, לא שהקיר הוא גם הגג. “הוא הגג הוא קיר — זה לא טוב.”
2. זו מחלוקת במשנה, והחכמים פוסקים שסוכה צריכה להיות גג עם קירות.
3. [סטייה: ענני הכבוד] — ענני הכבוד הם המקור לסוכות, אבל אין הלכה ספציפית בסוכה שלומדים ישירות מצורת ענני הכבוד. בונים לזכר, אבל זה מבנה גדול שמקיף — לא רלוונטי ישירות לפרטים ההלכתיים.
—
הלכה ח׳ — סוכה עגולה
הרמב״ם: סוכה עגולה, אם יש בה הקף כדי לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים, אף על פי שאין לה זויות — הרי זו כשרה.
פשט: סוכה עגולה כשרה, בתנאי שהיא גדולה מספיק שאפשר להכניס ריבוע של ז׳ על ז׳ טפחים בתוכה.
חידושים:
1. אפשר היה לטעון שבדיוק כמו שהגג צריך להיות צורת-גג נפרדת, כך גם קירות צריכים פינות (זויות). הפסק: לא — סוכה לא צריכה פינות, היא יכולה להיות עגולה.
2. לא מספיק ששטח הסוכה העגולה שווה ערך לז׳ על ז׳. צריך להיות ממש מספיק מקום להכניס קופסה של ז׳ על ז׳ טפחים — זה אומר שהקוטר צריך להיות גדול יותר (כדי לרבע).
—
הלכה ט׳ — סכך על גבי אכסדרה (פצימין)
הרמב״ם: סכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין — כשרה. שאין לה פצימין — פסולה, שהרי סוכה זו העשויה כמבוי.
פשט: אכסדרה — מקום עם שלושה קירות — שהוסיפו סכך מלמעלה. עם פצימין (עמודי תמיכה) כשר, בלי פצימין פסול כי יש לה רק שני קירות.
חידושים:
1. המגיד משנה מביא את הכלל של פי תקרה יורד וסותם — אם יש חלק תקרה (גג) עם פצימין, אפשר לחשוב כאילו הגג יורד ועושה קיר. בלי פצימין לא אומרים פי תקרה יורד וסותם, ולכן חסר הקיר השלישי.
2. הערה חשובה על שיטת הרמב״ם: הרמב״ם מביא רק את המקרים המעשיים (מעשה), לא את הכללים הבסיסיים כמו פי תקרה יורד וסותם, גוד אסיק, וכדומה. זה כמנהגו הטוב — הרמב״ם כותב למי שיפגוש אכסדרה בעיר וצריך לדעת את ההלכה למעשה. מי שרוצה את הלימוד של פי תקרה צריך ללמוד ספרים אחרים.
3. חילוק בין פי תקרה וגוד אסיק: גוד אסיק פירושו שקיר עולה עד הגג; פי תקרה פירושו שחלק גג יורד ויוצר מחיצה. בסוכה שאין לה גג (רק סכך) פי תקרה אינו רלוונטי באותו אופן.
—
הלכה י׳ — סוכה על גבי מבוי שיש לו לחי / באר שיש לה פסין
הרמב״ם: סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי באר שיש לו פסין — הרי זו סוכה כשרה לאותו שבת שבתוך החג בלבד.
פשט: אם שמים סכך על מבוי שיש לו לחי, או על באר שיש לה פסי ביראות, הסוכה כשרה רק לשבת (או יום טוב) של סוכות — כי רק אז הלחי/פסין מתפקדים כמחיצה הלכתית.
חידושים והסברות:
1. היסוד: לחי או פסי ביראות אינם קירות מלאים — אין להם שיעור של 7 טפחים. אבל חכמים קבעו שלשבת זה נחשב מחיצה. העיקרון: מתוך שהלחי זה ופסין אלו מחיצות לעניין שבת, נחשוב אותם כמחיצות לעניין סיכוך — אין עושים מחלוקת בדיבור, לא אומרים שזה קיר רק לטלטול אבל לא לסוכה.
2. מדוע רק בשבת: בלי שבת חסרה המציאות של מחיצה — אף אחד לא מתנהג עם זה כרשות היחיד, והלחי/פסין אין להם תפקיד. רק כאשר שבת חלה בסוכות, כאשר מתנהגים בפועל עם זה כמחיצה (מטלטלים שם), אפשר לחשוב זאת גם לסוכה.
3. חידוש הרמ״א: הרמ״א מגביל את הדין: זה עוזר רק כאשר הלחי/פסין עוזרים להלכה למטרתם שלהם. למשל, פסי ביראות היא קולא רק לעולי רגלים — אי אפשר סתם לעשות פסי ביראות ליד באר רק כדי להיות סוכה. צריך באר, צריך עולי רגלים, צריך שהלחי ישמש את תפקידו שלו לגבי שבת. רק אז הוא יכול לשמש גם לסוכה. המשנה ברורה מסכים.
4. שתי רמות בדין: (1) הסיבה הבסיסית שלחי עובד בכלל היא כי חכמים תיקנו אותו לשבת; (2) היישום לסוכה הוא תוצאה של זה — מתוך שהוא מחיצה לשבת, הוא מחיצה לסוכה.
5. [סטייה: פסי ביראות ועולי רגלים היום] — האם דין פסי ביראות קיים היום? לפי חומרת הרמ״א, גם היום יש עולי רגלים. עולי רגלים אינו רק צורך מצווה — זה ספציפית לכבוד ירושלים. אבל כתוב “לצורך ולדבר מצוה” — אז אפילו צרכי מצווה אחרים (כמו נסיעה לרבי) יכולים גם להיכלל בדין זה. זה גם מושווה להלכות חול המועד, שצרכי ציבור יש להם דין דומה לעולי רגלים.
—
הלכה י״א — סוכה על גג — גוד אסיק מחיצתא (נועץ ארבעה קונדסין)
הרמב״ם: נעץ ארבעה קונדסין על ארבע זוויות הגג, וסיכך על גבן… הואיל והסיכוך על שפת הגג… ורואין את המחיצות התחתונות כאילו הן עולות למעלה על שפת הסיכוך.
פשט: כאשר עושים סוכה על גג הבית, שמים ארבעה מוטות על ארבע פינות הגג ושמים סכך עליהם. אף על פי שהמוטות עצמם אינם קירות כשרים (אין להם שיעור שבעה טפחים), מסתכלים על קירות הבית מלמטה כאילו הם עולים עד הסכך (גוד אסיק מחיצתא).
חידושים והסברות:
1. רק כאשר הסכך על שפת הגג: הרמב״ם פוסק שזה עובד רק כאשר הסכך ממלא את כל הגג, כך שהסוכה היא ממש אותו מבנה כמו הבית מלמטה. אבל באמצע הגג פוסק הרמב״ם שזה לא עוזר. יש ספק בגמרא בזה, אבל הכרעת הרמב״ם היא שבאמצע זה לא עוזר.
2. ארבעת הקונדסין הם רק מעשיים, לא הלכתיים: המוטות בעצם לא עושים כלום הלכתית, הם רק מחזיקים את הסכך. החידוש אינו המוטות, אלא דין גוד אסיק — שהקירות מלמטה נחשבים כאילו הם עולים. הרמב״ם כותב “רואין את המחיצות” — לא “רואין את הקונדסין.” אם למישהו יש דרך אחרת להחזיק את הסכך (למשל עמוד גדול באמצע), לא צריך דווקא ארבעה מוטות. אבל מציינים שאין ודאות בזה, כי הרמב״ם כותב רק “ארבעה קונדסין.”
3. הראב״ד חולק: הראב״ד אומר שאפילו זה לא עובד, כי הגמרא נשארת עם תיקו, וצריך להחמיר. המגיד משנה עונה שיש שתי גרסאות בגמרא — הראב״ד היה לו גרסה אחת, והרמב״ם היה לו גרסה שהתיקו הולך על מציאות אחרת. למעשה יש חילוק גדול בין רמב״ם וראב״ד.
—
הלכה י״ב — פרוץ מרובה על העומד — קירות עם חורים, דלתות, וחלונות
הרמב״ם: סוכה שיש לה פתחים הרבה ויש בה חלונות הרבה, הרי זו כשירה, אף על פי שפרוץ מרובה על העומד. ובלבד שלא יהא שם פתח יתר על עשר. אבל אם היה בה פתח יתר על עשר, אפילו שיש לו צורת הפתח, צריך שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד.
פשט: סוכה עם דלתות וחלונות רבים כשרה אפילו כאשר המקום הפתוח יותר מהקיר העומד — כי דלתות וחלונות הם חלק מהמבנה, לא סתם חורים. אבל זה רק כאשר אף פתח בודד אינו יותר מעשר אמות. אם כן — אפילו עם צורת הפתח — העומד חייב להיות מרובה על הפרוץ.
חידושים והסברות:
1. חילוק בין פרצה ופתח: סתם חורים בקיר: כאשר כל החורים ביחד יותר מהקיר, הקיר בטל (פרוץ מרובה על העומד). אבל דלתות וחלונות הם חלק מהמבנה — בית עם חלונות עדיין נקרא בית עם קירות. לכן בדלתות/חלונות לא מפריע פרוץ מרובה.
2. שיטת הרמב״ם שצורת הפתח לא עוזרת ביתר על עשר: הרמב״ם אומר בבירור: אם פתח אחד יותר מעשר אמות, לא עוזר צורת הפתח. זה עקבי עם שיטת הרמב״ם בהלכות שבת, שגם שם הוא סובר שצורת הפתח לא עוזרת בפרוץ מרובה על העומד. העירובים שלנו לא מתנהגים כרמב״ם — אנחנו עושים צורת הפתח אפילו יתר על עשר אמות, אפילו פרוץ מרובה על העומד, כי פוסקים אחרים סוברים שצורת הפתח כן עוזרת.
3. עד עשר אמות — צריך צורת הפתח? הרמב״ם לא אומר בבירור שצריך צורת הפתח כאשר הפתח פחות מעשר אמות. הוא רק אומר שעד עשר אמות לא מפריע פרוץ מרובה — אפילו בלי צורת הפתח. חידוש הרמב״ם הוא רק שביותר מעשר, צורת הפתח לא עוזרת — אבל הוא לא אומר שבפחות מעשר צריך צורת הפתח.
4. פרוץ מרובה לעומת שיעור מחיצה: צריך שניהם: (א) שיעור מינימלי של קיר (שבעה טפחים), ו-(ב) עומד מרובה על הפרוץ כאשר יש פתח יתר על עשר. אפילו אם כל פתח בודד פחות מעשר, אם אין שיעור מינימלי של קיר, זה לא כשר. שני הדינים נפרדים.
—
הלכה י״ג — סוכה גבוהה מעשרים — מיעוט דרך הגבהת הקרקע
הרמב״ם: סוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה… מיעטה בכרים ובכסתות — אינו מיעוט. [אפילו ביטלן.] מיעטה בתבן וביטלו — הרי זה מיעוט. ואין צריך לומר עפר וביטלו. אבל בעפר סתם — אינו מיעוט.
פשט: סוכה שגבוהה מעשרים אמה אפשר לתקן דרך הגבהת הרצפה. כרים וכסתות (כריות) לא עוזרים אפילו עם ביטול, כי אפשר להסיר אותם. תבן עם ביטול — כן, זה נעשה חלק מהרצפה. עפר עם ביטול — בוודאי כן. אבל עפר בלי ביטול — לא.
חידושים והסברות:
1. כרים וכסתות — אפילו ביטלן לא עוזר: הסברא היא שמפני שאפשר להסיר אותם, הביטול אינו אמיתי. הם נשארים חפץ נפרד ששוכב על הרצפה, לא חלק מהרצפה עצמה.
2. תבן צריך ביטול, עפר גם צריך ביטול: שניהם צריכים ביטול. בלי ביטול אפילו עפר לא עוזר.
3. מה פירוש “ביטול” כאן? הביטול לא אומר שצריך לומר נוסח (כמו “כל חמירא” בחמץ), אלא החלטה שהוא הולך להשאיר את זה שם — הוא החליט שזו עכשיו הרצפה.
מיעוט דרך היצים (חתיכות סכך שנופלות פנימה)
כאשר הסוכה גבוהה למעלה מעשרים אבל היצים יורדין לתוך עשרים — חתיכות מהסכך בולטות לתוך החלל מתחת לעשרים. החילוק: היצים הם חלק מהמבנה. הדין העיקרי: אם החתיכות שנופלות לתוך העשרים יש להן מספיק שצילתן מרובה מחמתן, חושבים את זה כאילו הסכך מתחיל בעשרים — יחשבו כגג עבה (מסתכלים על זה כגג עבה), והסוכה כשרה.
איצטבא כנגד דופן האמצעית (באמצע)
הרמב״ם: בנה איצטבא כנגד דופן האמצעית על פני כולה — אם יש באיצטבא רוחב הסוכה (שיעור ז׳ טפחים על ז׳ טפחים) — כשרה.
פשט: הוא בונה במה באמצע הסוכה לאורכה. על האיצטבא יש שיעור סוכה כשרה עם קירות והאוויר כבר פחות מעשרים. יושבים על האיצטבא.
איצטבא מן הצד (ליד צד)
הרמב״ם: אם יש מצד האיצטבא לכותל ד׳ אמות — פסולה. פחות מד׳ אמות — כשרה.
חידוש בהסבר החילוק: בכנגד דופן האמצעית האיצטבא מחוברת לשלושה קירות, כך שעל האיצטבא יש שיעור סוכה עם שלוש מחיצות. אבל מן הצד האיצטבא מחוברת רק לקיר אחד. צריך לכן להשתמש בכלל של דופן עקומה — שחושבים כאילו הקיר מגיע עד האיצטבא. זה הולך רק כאשר המרחק של האיצטבא מהקיר הוא פחות מד׳ אמות.
הרמב״ם מסביר: כאילו המחיצות נוגעות באיצטבא — חושבים כאילו המחיצות הולכות עד האיצטבא.
עמוד במקום איצטבא
הרמב״ם: בנה בה עמוד ויש בה הכשר סוכה — פסול. שאין אלו מחיצות הניכרות.
חידוש: מדוע אי
אפשר להשתמש בארבע צלעות של העמוד כמחיצות, כמו שלמדנו קודם שכאשר שמים סכך על גג, משתמשים במחיצות מלמטה? התירוץ: עמוד אינו כמו בית — לבית יש מחיצות אמיתיות שאפשר להיכנס פנימה, אבל עמוד הוא סתם חתיכת עץ/אבן. אי אפשר לומר שאלו “מחיצות” — אין אלו מחיצות הניכרות. זה כמו חקק בה שלא לדפנות — אין לה דפנות.
—
הלכה י״ג (המשך) — חקיקה להשלים לעשרה
הרמב״ם: וחקק בה להשלימה לעשרה — אם יש משפת החקיקה לכותל ג׳ טפחים — פסולה. פחות מכאן — כשרה, שכל פחות משלשה הרי הוא כדבוק.
פשט: כאשר המחיצות פחות מעשרה טפחים, והוא חופר בתוך הרצפה כדי להגיע לעשרה. אם המרחק של החקיקה מהקיר הוא 3 טפחים או יותר — פסול (לבוד לא עוזר). פחות מ-3 — כשר.
חידושים:
– הרמב״ם אומר כאן לבוד פירושו דבוק, ומצטט כמו שביארנו בהלכות שבת. קושיה: מדוע הוא מזכיר רק כאן את ההסבר של לבוד, כשכבר היה לו לבוד כמה פעמים קודם? תירוץ אפשרי: קודם לבוד היה לגבי אוויר, וכאן זה סוג חדש של לבוד — אדמה לקיר. אבל נשארת קושיה מדוע הוא מזכיר הלכות שבת — לבוד אינו רק הלכה של שבת.
—
הלכה י״ד — חומר דפנות
הרמב״ם: דפנות סוכה כשרים מן הכל, שאינן צריכין אלא מחיצה מכל מקום, אפילו מבעלי חיים.
פשט: מותר לעשות דפנות מכל חומר, אפילו בעלי חיים שקושרים אותם.
אדם כדופן
הרמב״ם: ואפילו אדם את חבירו דופן ביום טוב — כדי שיאכל וישתה וישן בסוכה כשרה שחבירו דופן לה. וישתדל שיעשה אותה שלא לדעת זה שנעשה דופן. אם עמד מדעתו — אסור ביום טוב, ומותר בשאר ימי החג.
חידושים:
1. מדוע זה אסור ביום טוב כאשר האדם יודע? זה סוג של בונה (אולי בונה דרבנן).
2. קושיה חריפה: מדוע האיסור על האדם שעומד שם (הדופן), ולא על מי שמשתמש בו כמחיצה? כאשר האדם לא יודע, הוא לא עובר על בונה, כי אין לו כוונה. אבל מי ששם אותו שם — הוא כן יודע! מדוע זה לא בונה מצדו? זה נשאר קושיה לא פתורה.
3. פשט חדש ב״עושה אדם את חבירו”: “עושה אדם את חבירו דופן” לא אומר ששמים אותו שם ככלי. זה אומר שהחבר כבר עומד שם מעצמו, ומשתמשים בו כמחיצה. אדם רשאי ללכת כרצונו — הוא אינו “חדש” (דבר חדש), הוא כבר מסתובב ביום טוב. לכן זה קל יותר מכלים.
4. החילוק בין אדם וכלים/בהמה: אדם שלא יודע שהוא מחיצה — זה כמו שוגג, הוא לא עושה מעשה בונה. אם היו ממש שמים אותו, זה היה אסור — זה “לדעת” (בכוונה), וזה מעשה בונה.
דופן רביעית בכלים ביום טוב
הרמב״ם: עושין מחיצה בכלים דופן רביעית ביום טוב, אבל דופן שלישית לא יעשה אותו בכלים ביום טוב. ועושין אוהל עראי ביום טוב.
פשט: קיר רביעי (שאינו נחוץ הלכתית לכשרות הסוכה) מותר לעשות בכלים ביום טוב, אבל קיר שלישי (שמכשיר את הסוכה) אסור לעשות בכלים ביום טוב, כי זה בונה/אוהל עראי.
חידושים:
1. מדוע דופן רביעית בכלים לא נחשב בונה? דופן רביעית אינה קיר אמיתי — היא לא מכשירה את הסוכה, ממילא זה לא בנייה אמיתית. אבל דופן שלישית, שמכשירה את הסוכה, כאשר שמים אותה עושים בזה אוהל עראי, וזה אסור.
2. היסוד: החילוק בין דופן שלישית ורביעית אינו במעשה הפיזי, אלא במשמעות ההלכתית — האם זה מחשיב/מכשיר את הסוכה או לא.
בעל חיים כדופן — מדוע זה לא נחשב בונה?
1. השאלה נשארת פתוחה: אין תירוץ ברור מדוע בעל חיים לא נחשב בונה.
2. בעל חיים ביום טוב — לשים אסור: לשים בהמה כמחיצה ביום טוב אסור — זה כמו בונה. ההיתר של בעל חיים הוא רק כאשר הבהמה כבר עומדת שם.
3. בעיית עומד ברוח מצויה: בהמה יכולה ללכת מעצמה — זה לא כמו רוח (רוח), זה סוג אחר של חוסר יציבות. מפרשי הרמב״ם אומרים שצריך לקשור את הבהמה, אבל הרמב״ם עצמו לא אומר זאת בפירוש.
השגת הראב״ד ומגן אברהם
1. הראב״ד אומר שדופן רביעית מותר לעשות גם באדם (לא רק בכלים). המגן אברהם לא מבין מה הראב״ד מחדש, כי זה פשוט.
2. התירוץ: חידוש הראב״ד הוא: היינו חושבים שכאשר שמים כלים (או אדם) כדופן רביעית, זה נעשה למעשה חלק מהאוהל. אומר הראב״ד: לא — דופן רביעית לא מכשירה את הסוכה, ממילא זה לא הופך את זה לאוהל. זה לא אוהל אמיתי, אלא אוהל הלכתי — וכאשר זה לא מכשיר, זה אפילו לא אוהל עראי.
נפקא מינה: מחיצה לעזרת נשים באנשים
1. שאלה מעשית: האם אפשר לעשות עזרת נשים דרך זה שאנשים עומדים עם הגב לנשים והם המחיצה?
2. תירוץ: כאן לא מדברים על דין מחיצה (קיר הלכתי), אלא על שלא יוכלו לראות — וזה בוודאי מותר.
3. מחלוקת ר׳ משה פיינשטיין וסאטמרער רבי: זה תלוי במחלוקת האם מחיצה לעזרת נשים היא דין מחיצה (שיטת ר׳ משה) או רק תקנה שלא יוכלו לראות (שיטת סאטמרער רבי). יוצא קולא משיטת הסאטמרער רבי — כי אם זה רק כדי שלא יראו, אנשים יכולים לשמש כמחיצה, ולא צריך מחיצה הלכתית פורמלית.
—
[סטייה: מה פירוש “נסתר” — מחלוקת בקבלה]
– יושר דברי אמת: קבלה נקראת נסתר כי אי אפשר להסביר אותה — זה “רגשות”, לא ידיעה אינטלקטואלית.
– ר׳ חיים מוולוז׳ין: נסתר פירושו שזה לא כתוב בפירוש בתורה, אלא רמוז.
– הלשם (ר׳ שלמה אלישיב) שואל על ר׳ חיים: אם כך, כל תורה שבעל פה נסתרת, כי שום דבר לא כתוב מפורש בחומש!
– תירוץ: ר׳ חיים צודק — בגמרא “סתרי תורה” אינו דווקא קבלה. אחרי שמשהו כתוב בגמרא, זה כבר לא נסתר. קבלה עדיין נסתרת כי היא לא בחומש וגם לא מפורשת בגמרא. הערה נוספת: רוב הגמרא אף אחד לא יודע — זה נסתר אפילו יותר גדול! צריך משיח שיבוא ויגיד מה רוב התורה אומרת.
—
סיום
השיעור מסיים את הלכות סוכה פרק ד׳ — שהוא בעצם הפרק הראשון של הלכות סוכה ברמב״ם (כי שלושת הפרקים הראשונים הם הלכות שופר ולולב). הפרק כלל: שיעורי הסוכה (גובה, רוחב), דין דפנות (כמה, כמה גדולות, כמה חזקות, חומר), חיבור דפנות עם סכך וקרקע (לבוד, גוד אסיק, פי תקרה יורד וסותם, דופן עקומה), מקרים מיוחדים (סוכה על עץ/גמל/ספינה/גג, צריף, עגולה, אכסדרה, מבוי עם לחי), מיעוט של סוכה גבוהה מעשרים (כרים, תבן, עפר, איצטבא, עמוד, חקיקה), ודינים של חומר/אדם/בהמה כדפנות ביום טוב.
תמלול מלא 📝
הלכות סוכה פרק ד׳ — שיעורי הסוכה ודפנותיה
הקדמה: סדר הלימוד והמבנה של ההלכות
דובר 1:
אוקיי, רבותי, אנחנו לומדים את התורה הקדושה. כן, אנחנו לומדים הלכות סוכה. הרמב״ם ריכז את כל ימים טובים של תשרי: שופר, סוכה ולולב. ועכשיו אנחנו הולכים להתחיל סוכה, שזה הפרק הרביעי של הסט.
בואו נודה לנדיבים של השיעור שלנו: הרבני הנגיד, תומך תורה, ר׳ יואל אלי׳ וועלצבערגער, וכל האחרים שתומכים בשיעור.
בפרק הראשון הולך הרמב״ם לומר את כל ההלכות איך הסוכה צריכה להיראות. הוא עדיין לא הולך לדבר על חיוב סוכה, זה יהיה מאוחר יותר, אבל שני הפרקים הבאים מדברים איך בונים סוכה. צריך בסופו של דבר לבנות סוכה, יש הרבה הלכות בזה.
דיון: למה הרמב״ם מתחיל בבניין הסוכה ולא במצווה?
דובר 2:
נכון, אז כמו שראינו… אה, אתה אומר שקודם צריך לבנות את הסוכה. סוכה היא גם קצת כזאת… אבל שופר הוא התחיל שיש מצווה לשבת בסוכה. אבל זה, שבוע לפני סוכות צריך כבר… לפני שיש מצווה לשבת בסוכה, צריך לבנות סוכה. זה לא מתאים, לא מוצאים שופר לפני הסוכה.
דובר 1:
אז בואו נגיד ככה: הסדר הרגיל שהרמב״ם בדרך כלל הולך, שלכאורה לפי המבנה שלו של תרי״ג מצוות, כלומר, קודם הוא אומר מה המצווה, אחר כך הוא אומר פרטים של מה עושים, וכן הלאה.
יש כמה הלכות שהרמב״ם מתחיל בתיאור של החפץ מצווה, כמו המציאות שהמצווה היא, ורק אחר כך הוא מתחיל לומר את המצווה. אחת המצוות היא הלכות סוכה. דווקא מצה היתה גם קצת דומה בזה, שהוא פירט חלק מהמצווה איך לעשות מצה. אוקיי, ההוא היה על שמירה מחמץ. אוקיי, אפשר לדון. אז, לא ממש.
סוכה, אני יכול למצוא עוד דוגמאות, אבל הלכות סוכה הולכת בדיוק הפוך. יש שני פרקים על מהי סוכה כשרה, ואחר כך הפרק השלישי רק, כן, איזה פרק שהוא, ה׳, ו׳, ז׳, מדבר על מתי יושבים בסוכה, אם אני זוכר, פרק ז׳ או אולי פרק ח׳. ז׳, בעצם, הוא מדבר על מצוות סוכה, מצוות ישיבה בסוכה. יכול להיות כמו שאתה אומר.
למעשה, מסכת סוכה הולכת גם ככה, נכון? זו לא ראיה, הרמב״ם לא יעקוב אחרי הסדר במסכת, אבל הרבה פעמים הוא כן. אני מתכוון, המציאות היא שהרמב״ם עבד מהמשנה, מהגמרא. הגמרא מתחילה ככה. הגמרא הולכת הרבה פעמים… אני אומר, מהגמרא אין ראיה, כי זו הסיבה גם. לא, הגמרא הולכת תמיד בסדר הנכון. הרמב״ם עושה את הסדר שלו, אבל אם מוצאים שהוא עושה שהוא הולך עם סדר הגמרא, זה בטח קשור למציאות. או שלמדו גמרא ועשו לפי זה את הספר.
אבל אפשר לומר תורות, אני לא יודע אם יש… יש כאלה שאומרים שיש מצווה לעשות סוכה, כי מצווה לא קורית. אני מתכוון, סוכה לא קורית. זה לא שהתורה אומרת שאם יש סוכה תשב בסוכה אלא זה אומר, כי יש לך מצווה אז צריך לבנות סוכה. סתם צריך להיות עם האדמינים, אתה צריך ללכת לחפש ולקנות ולמצוא את הפסולת. כן, אוקיי.
אבל כאן הולכים בטח לפי המשנה הראשונה של סוכה, סוכה שגבוה. כן, כן. אז, אוקיי. מהו שיעור הסוכה? אומר הרמב״ם, כן, זה נקרא כמו שיעור הסוכה. מהי סוכה? הוא עדיין לא אמר שצריך לשבת בסוכה. הוא אמר בהקדמה, מצוות ישיבה בסוכה אולי. אני אומר, עצור, כן, שיעור הסוכה.
יהודי לומד פנימה, הוא אומר פנימה שיעור הסוכה. הוא אומר, מהי סוכה? אומר, הרבי, בוא, אתה יהודי, אתה יודע מהי סוכה? אבל אתה יכול לומר אחרת, בואו נבנה סוכה. הוא לא אומר שצריך לבנות סוכה, זה לא נכון, כי הוא לא אומר ככה סוכה נראית. טוב מאוד. אבל מהי סוכה? עדיין לא יודעים מהי סוכה. חוץ מהפסוק, טוב מאוד. יש בכלל רעיון של מצווה. בקיצור.
אז, אומר הרמב״ם, שיעור הסוכה… אז תן לי לומר לך קצת מבנה שהרב הצדיק רבינוביץ׳ סיפר לנו.
המבנה של סוכה: שש צדדים
בעצם, סוכה היא כזו קופסה, יוצא שיש לה שש צדדים, או ביותר פרטים, יש לה כמו שלושה חלקים:
– יש לה גג, שנקרא הסכך
– יש לה ארבעה קירות
– ויש לה רצפה
אומר סדר הרמב״ם, פחות או יותר, הולך לפי הסדר. קודם הוא חילק את הגג של הסוכה, שיש לו שם מיוחד שנקרא סכך, זה עיקר הסוכה. בואו נגיד, על זה יש מאוד הרבה…
דובר 2:
כן, אני לא יודע למה קוראים לזה ה… כן, אני לא יודע. כן, כי אני רוצה לומר על סוכה יש דינים שונים, הקיר כשר לכל דבר וכדומה. אמנם, יש יותר הלכות על הסכך מאשר הסוכה, אבל אני לא יודע למה אומרים שזה נקרא סוכה על שם הסכך, אבל סוכה צריכה להיות לה מחיצות בדיוק כמו שצריך סכך, אז, I’m not sure.
דובר 1:
על כל פנים, לסכך יש הרבה הלכות, זה הוא חילק בפרק הבא. הפרק הזה הולך פחות או יותר על הסדר של המבנה של הסוכה. נראה, קודם לומדים באופן כללי את הממדים שלה, הגודל שלה. אחר כך הולכים לדבר על כמה קירות צריך להיות, אחר כך כמה גבוה כל קיר צריך להיות, החיבור של הקיר עם הסכך, וכן הלאה נראה בכל דבר.
הסוכה צריכה להיות לה שש צדדים, זה שש צדדים רוחניים. נראה כמה צדדים פיזיים. הסכך הוא הצד הרוחני, אבל צריך להיות שש צדדים. לפעמים יכולה להיות מחיצה שהיא פחותה, אמנם.
הלכה א׳ — שיעור הסוכה: גובה ורוחב
דובר 1:
אוקיי, אומר הרמב״ם, שיעור הסוכה הוא כך: יש מינימום ומקסימום. בניגוד להרבה פעמים שיש רק מינימום או מה, אבל כאן יש מינימום ומקסימום.
בואו נגיד ככה: לגובה יש מינימום, גובה הסוכה. לרוחב אין מקסימום.
דובר 2:
רוב השיעורים בתורה יש דווקא רק מינימום?
דובר 1:
אה, מעניין. כן, באתרוג יש משהו שצריך לוכל להחזיק אותו. לא למעשה, כמעט לא ככה. אוקיי, כאן יש ענין מיוחד שצריך לוכל לראות את הסכך. כן, אוקיי, הגובה.
גובה — מינימום ומקסימום
שיעור הסוכה הוא כך: גובה לא יכול להיות פחות מעשרה טפחים, כי זה לא נקרא בניין. הגמרא קוראת לזה דירת עראי, צריך להיות מקום רגיל שאפשר לגור בו.
ולא יותר מעשרים אמה, כי צריך לוכל לראות את הגג של הסוכה, העין צריכה לתפוס אותו. אפשר לראות יותר מעשרים אמה, אבל לא שמים לב לזה.
רוחב — מינימום ואין מקסימום
ורחבה, גם צריך להיות רוחב מסוים, לא פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. כי גם זה, פחות מזה לא נקרא דירה. זה יותר שלא אפשר… לשון הגמרא היא שלא נכנס ראשו ורובו ושולחנו. זה משהו כזה… זה מאוד קטן, אבל בכל מקרה. כן.
אבל לרוחב אין מקסימום. ויש לו להוסיף ברחבה אפילו כמה מילין, הרוחב אפשר להוסיף שיהיה אפילו כמה מילין, שכבר למדנו בהלכות תחומין מהו מיל. זה סתם המידה הגדולה ביותר, כי אם מסתכלים על רשימת המידות, יש אצבע, טפח, אמה, ואחרי אמה בא מיל, אחרי מיל אין. לא נשאר רצון, זו הגדולה ביותר, כמה גדול תהיה בעצם, עד כמה גדול שאתה יכול. אני מתכוון, כמה… זה לא יכול להיות מעשי.
יוצא שיש שתי דרכים שתהיה פסולה: או שהיא קטנה מדי, או שהיא גדולה מדי. וזה הרמב״ם אמר איך צריך להיות, והוא מסיים: אם לא, זה לא רק לא טוב עם הרבנים, אלא היתה פחותה מעשרה או משבעה על שבעה או גבוהה יותר מעשרים הרי זו פסולה. זה אפילו שיעור גמור, אפילו מעט יותר, או פחות מהשיעור המינימלי, או יותר מהשיעור המקסימלי של הגובה, פסולה.
על זה תראה, נבוא מאוחר יותר, נראה שיש שתי דרכים שאנשים מנסים לפעמים להכשיר סוכה. לפעמים יש סוכה שהיא גבוהה מדי, מנסים לעשות אותה קטנה יותר, חופרים למטה, או מוסיפים מבנה כדי לעשות אותה פחות גבוהה. נכון, כמו שרואים איך מחפשים לעשות אותה גדולה יותר, איך מחפשים לעשות אותה קטנה יותר, הכל על השיעור הבסיסי של כמה גדול וכמה קטן מותר להיות. מה זה הגדלים.
הלכה ב׳ — שלוש דפנות
עכשיו אפשר ללמוד כמה קירות צריך להיות. אומר הרמב״ם, סוכה שאין לה שלוש דפנות, סוכה שאין לה שלושה קירות, פסולה. ואחר כך יהיו הגבלות שונות בסדר, שלא צריך להיות שלושה קירות שלמים, אלא צריך להיות הקיר.
אז זו הלשון, הרמב״ם החליט לומר, אני לא יודע למה, שצריך להיות שלושה קירות. כן, כי כל ההלכות האחרות הן דיונים, וכמה גדול הקיר השלישי יכול להיות. אוקיי, זה מעניין.
דיון: למה צריך שלוש דפנות?
דובר 1:
אני רוצה לחשוב, שלוש הדפנות, למה צריך שלוש דפנות? זה משהו כזה על פרטיות? זה משהו כמו רשות? אני אומר את זה, זה מזכיר קצת מהלכות שבת, כשלומדים מבוי, זה דומה להלכות. איך מבוי הוא מקום שיכול להיות פתוח, הכל מצד אחד לא נעשה בעיה. זה עדיין הכל, צריך לשים מדרבנן דברים, אבל רואים ששלושה צדדים זה כבר שטח סגור. הרבנן אמרו שמבוי צריך לשים קורה, אולי צריך גם לשים צורת הפתח, דומה. מבין למה אני אומר? כן.
אני מתכוון לומר שזה לא קשור למה שקשור לקירות. אני מתכוון שזה קשור למציאות, למעשיות. למציאות של מה? כל הצריפים יש להם שלושה קירות. והרביעי הוא הדלת הפתוחה כדי לוכל להיכנס.
דובר 2:
אתה אמרת לי קודם, לא, דלת עם צד פתוח לגמרי זה לא אותו דבר.
דובר 1:
יכול להיות כי יש לנו חיים נוחים יותר מאשר זה לגמרי. אבל צריפים, כשאנשים בונים יותר באופן עראי, עושים בטח שיהיו לך שלושה קירות, ויהיה לך המקום שנכנסים.
דובר 2:
אתה אמרת לי קודם שהעיקר הוא הסכך, למה צריך בכלל קירות.
דובר 1:
זה לא נראה רק, מאוחר יותר הולכים לראות, סוכות זה לא רק מילה של סוכה, סוכות הערבים, יש כזה צריף, הצריפים עושים מקיר, זה מקום שהם יכולים לגור, שיהיה קצת פרטיות. לא רוצים רק… רק גג. יש גם מצב של לעשות רק גג כדי להגן מהשמש. אבל כאן מדברים על צריף שעשו.
זה אפשרי לסוכה להיות לה רק גג. אם זו סוכה בראש הגג, ויש משהו כזה גוד אסיק מחיצה, שלא תהיה ממש סגורה. נראה שזה יותר כמו חלוקת רשות. זה מושג שצריך להיות רשות נפרדת. סוכה צריכה להיות משהו שטח נפרד. על זה נראה מיד, גם לגבי המחיצה צריך משהו משהו משהו. מספיק לשבת שבתוך החלק.
חשבו שהענין של שלוש מחיצות הוא לא… אני לא יודע מה לא, אני לא יודע מה הזמן האחר בדיוק היה. אבל אני אומר, זה לא… פרטיות זו מילה של היום. אני לא יודע איך אומרים… זה יותר הגנה.
דובר 2:
אתה אומר הגנה.
דובר 1:
לא הגנה. זה לא הגנה. יהודים היו מוקפים בקנה. אבל בואו נגיד, עשו סוכה. זה לא צריך להגן, זה אני אומר לך. זה צריך רק להיקרא רשות. אם אני אמרתי, יש הלכה צדדית שכיוון שאנחנו מסתכלים עליה כרשות, זה לא נקרא אז שלושה קירות.
דובר 2:
לא, זה לא נקרא. זה לא רק.
דובר 1:
אוקיי, אני לא יודע, לאו מה שלא ראיה. אבל אני אומר הדין של גוד אסיק כשיש ארבעה קרנות בראש הגג, כי יש את הקצה של הגג, ויש מחיצה, זה אלף גג.
הלכות סוכה – דין דופן שלישית ומחיצות
יסוד הענין של מחיצות
דובר 1:
זה מוגן, כאילו זה מופרד, לא שזה מוגן שלא יכולים לזרוק בלון מים. יש כזה ניסוח שנקרא חלוקת רשות. זה שטח נפרד. אני לא רואה שזה יהיה הענין של חלוקת רשות. אלא הייתי אומר שזה נקרא בית קטן, ואחר כך יש דינים שיש דברים מסוימים שאנחנו מחשבים כאילו זה בית קטן.
צריך להיות בית קטן. בבית צריך כבר להיות ארבעה קירות, מספיק שלושה קירות. בית לא צריך אפילו להיות לו קיר אחד. אם כבר כן, אם זה מדבר מעשית, תלוי במה הוא רוצה. רשות צריכה להיות לה קיר. מחיצות. הגמרא קוראת לזה מחיצות. מחיצות פירושו דבר שמחלק. וזה כמו מחצה, כן? עד כאן זה לא אותו דבר, וכאן זה כן אותו דבר. אוקיי, אני יכול לומר את זה אחרת אם אתה רוצה.
והולכים ללמוד כמה דפנות איך אפשר לעשות את הקיר השלישי קצת פחות מקיר. כן?
רמב״ם: שתי דפנות גמורות זה בצד זה כמין ג״ם
אז, אומר הרמב״ם, היו לה שתי דפנות גמורות זו בצד זו. אם יש שני קירות מלאים, מובן כבר שני קירות שנוגעים זה בזה, אחד ליד השני. כמין ג״ם. הכוונה לכאורה ז׳ טפחים, מה שהוא השיעור. אבל הנקודה היא ככה עד ז׳, הם נוגעים זה בזה, יש להם זווית, פינה משותפת. כמין ג״ם, כמו ג״ם שהוא ד׳ או ר׳ מה ששני… ג״ם הוא אות ביוונית.
דיון: למה הגמרא משתמשת באות היווני ג״ם?
דובר 2:
מה זה אומר ביוונית קוראים לזה גמא?
דובר 1:
נראה שהחכמים, הרבה פעמים כשלווים משפה אחרת, ליוונית יש מנהג להוסיף כמו תנועה בסוף כל מילה. אבל כשאומרים את זה בלשון הקודש, זה לא נופל. כמו אלף בית גימל. למה? כי לכל שפה יש את המנהגים שלה איך מילים מתחילות ומסתיימות.
בלשון הקודש זה מאוד נורמלי שמילה תסתיים, זה אפילו יותר נורמלי, שמילה תסתיים במה שקוראים תנועה סגורה. לא, כן, אתה יכול לקרוא לזה שווא נח, אבל תנועה סגורה, כמו “ג״ם”. או מאוד הרבה מילים, “אלף”. המילה האחרונה היא שקט, אין עיצור.
ביוונית המנהג הוא שכל מילה כמעט מסתיימת בתנועה, בתנועה. ולכן היה ג-מ, וביוונית זה ג-מ-ה. והחכמים, מסיבה כלשהי, כשהם דיברו על דברים מסוימים, מספרים או ציורים שהם תמיד השתמשו במילים יווניות, לא…
דובר 2:
אם כי אתה צודק שד׳ או ר׳, נראה מאוד דומה, זה הפוך. אם כי נראה…
דובר 1:
אין הבדל, אין הבדל בין שני קירות, אין הבדל איך אתה עושה את הצורה. זה אמת. יכול להיות שבלשון קודש היו מפחדים שיש כתב עברי, כתב אשורית, וזה לא היה בכלל. אני לא יודע. אוקיי.
רבינו מנוח אומר בפירוש. הוא אומר שכשרוצים לעשות דוגמה לדבר של חול, גודל, לא משתמשים בשם קודש. אז?
דובר 2:
כן, זה מעניין, כי יש דבר שבקדושה, הסוכה.
דובר 1:
זה כנראה, המציאות היא שזה עניין תרבותי. זה כנראה אז היה ככה, אנשים קראו לזה ככה.
דובר 2:
כן, זה היה מצוי, מספרים מסוימים בדרך כלל, אנשים מדברים אומרים מספרים באנגלית, אפילו אנשים שמדברים אידיש הרבה פעמים.
דובר 1:
זה הדברים שככה זה הסדר. כדור קראו כמין גורן הגאולה, ודבר קראו ג״ם. זה היה המנהג איך אנשים המשיכו.
דין דופן שלישית ביי כמין ג״ם
על כל פנים, אם זה ככה, אז מה צריך לעשות? זה מחזיק עם שני קירות כשרים, אבל הייתי אומר שכל עוד לא בונים קיר שלישי, זה עדיין לא סוכה.
אומר, לא, יש דרך איך לעשות סוכה בלי קיר שלישי מלא, עם משהו שהוא קיר חלש, אבל זה מקבל דין כמו קיר. אז מה?
עושה דופן שיש בה רוחב טפח, אני יכול לעשות קיר שלישי בצד השלישי יש קיר מאוד קטן, זה רק קצת יותר מטפח, ומעמידו בפחות משלושה סמוך לאחת משתי הדפנות, הוא שם אותו פחות משלושה טפחים ליד הפינה של אחד מהקירות.
הלכות סוכה – דפנות (המשך)
ובודאי, עכשיו נעשה כאן דופן שלישית של, זה אמנם הדופן היא אמנם רק יותר מטפח, אבל אנחנו מחשבים שהדופן גדולה מארבעה טפחים, כי בשלושת הטפחים יש לבוד, כמו שלמדנו קודם שכל פרצה שהיא פחות משלושה טפחים, אנחנו רואים אותה כאילו היא מכוסה, לא רואים אותה כפרצה. אז יש כאן שתי דפנות שלמות עם עוד דופן של כמה טפחים.
נכון, דהיינו, דהיינו אומר, להפיקא, מיד נראה שאם זה פתוח, כלומר, רואים כאן כל הזמן שכאשר שתי דפנות באות בזווית ישרה, זה יותר, כלומר זה כבר יותר סגור מאשר כשזה מפולש, כשאפשר לעבור לגמרי דרך, כי כאן כבר יש מקום שלא אפשר לעבור דרך, זה כבר מקום סגור.
אז כשיש לך כאן כמו ארבעה, וארבעה זה כמו רוב, זה הרעיון, נכון? ארבעה זה רוב משבעה, אז זה כאילו רוב של דופן שלישית, אז כבר מספיק, זה ייקרא שלוש דפנות.
דיון: מדוע ארבעה טפחים מספיקים?
דובר 2:
מדוע ארבעה טפחים מספיקים? והרי הם למדו שרוחב הסוכה צריך להיות שבעה טפחים, נכון? רוב של ה, ככה בערך ככולו, רוב של הדופן.
דובר 1:
זה לא רוב, כמו שאותו אומר, הוא עשה לבוד וזה הלך אחרי עז. העז לא יודעת, הכ״ט לא יודע מנחת לבוד. אני לא מתכוון, אבל זה כבר… נאמר, לכן אני קורא למושג הזה חלוקת רשות. זה כבר התחלק.
שוב, אני מתכוון לומר, אם היה הדין שדופן של טפח מספיקה, לא היינו צריכים לשים שלושה טפחים ליד הדופן. אפשר לשים ליד הדופן. מוסיפים לזה שכך זה רוב משבעה טפחים. כאילו, כאילו, כאילו, אתה לא ארבעה אמיתית. זה כאילו.
כאן רואים שכאילו, כמו שאותו אומר שכאילו עבודה זרה לא עוזר כלום, אבל כאילו פסוקה עוזר כן. אני לא יודע בבירור אם זה… כלומר, בגמרא כתוב, במשנה כתוב לפי הטענה שזה פסול, לא תשסטו כתוב כתוב עומד מכל חתן השלישית אפילו טפח, כל אחד יודע את הנוסח. אבל הגמרא אבל הטפח צריך לשים במקום ספציפי, כן, באופן שיהיה כאילו לבוד. אני לא יודע בבירור מדוע צריך לחשוב כך, צריך ללמוד.
דין צורת הפתח בדופן שלישית
אומר הרמב״ם הלאה, הדופן השלישית, מלבד זה שהוא שם את הטפח, צריך לעשות באופן שצריך לעשות לה צורת פתח. הדופן השלישית צריכה להיות לה צורת הפתח, זה אומר שבמקום הריק צריך לשים קורה מלמעלה, כן? קנה, קורה, זה הכל לכאורה לכאורה. ממילא אין לה שלוש דפנות גמורות, הרי אין לה שלוש דפנות מלאות.
רואים שזו עוד חומרא, שהדופן השלישית, שאינה דופן אמיתית, איך זה יהיה דופן כשרה? שזה נראה כמו דלת. דלת היא אף פעם לא פרצה, זה נורמלי שיהיה חור בדופן, כי שם יש דלת.
וכבר ביארנו, אומר הרמב״ם, מהי צורת הפתח? אומר הרמב״ם, וכבר ביארנו בהלכות שבת, בהלכות שבת היו שם הרבה הלכות איך בונים משהו שיהיה דופן וכדומה, למדו אותנו שצורת הפתח האמורה בכל מקום לא אומר שצריך להיות שתי מזוזות וסף שלם, אלא אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, אפילו רק עצים קטנים. אפילו אם הקנה ששוכב לרוחב לא נוגע בקנה ששוכב לאורך, זה עדיין נקרא צורת הפתח.
דיון: הטפח וצורת הפתח
דובר 2:
אבל עדיין צריך להיות טפח, כן? אפילו אם עושים צורת הפתח, צריך להיות…
דובר 1:
אה, הטפח הקודם, כן, לכאורה. צורת הפתח לא יכול להיות במקום דופן שלמה. זו עוד כמו חומרא, כך זה נראה. מלבד זה שצריך לשים את הטפח, צריך גם לשים שכל הדופן תיראה כאילו כמו דופן שלמה, עושים צורת הפתח שם, כן.
דובר 2:
עד כל השבעה, לשלושת הטפחים הבאים כאילו, הוא אולי גם מכסה את ה… אבל בעריה של לבוד זה שם הוא שם, אבל בדופן האחרת, איפה הוא שם?
דובר 1:
אה, אני מבין, פשוט זה עם הדופן האחרת, הצד האחר.
דובר 2:
לא, אבל הקנה צריך להיות כמו על שני עצים.
דובר 1:
הקנה יכול לתלות…
דובר 2:
כן, הוא חייב להוסיף עץ. אבל העץ שהוא שם… מספיק שזה כמעט בזווית ישרה? שיש קנה ופשוט מותח אותו עם קנה ועם קנה ועם קנה ועם קנה. פשוט שם אותו פשוט כן ליד ה…
דובר 1:
נכון, הוא חייב להוסיף. בעיקרון, הוא חייב לקנות עוד חתיכת עץ. אבל אותו עץ לא חייב להיות טפח. זה יכול להיות קנה, זה יכול להיות מאוד דק. זה יכול להיות כמו חוט, כמו שאנחנו עושים בעירוב.
דובר 2:
אה, אחד צריך להיות טפח, כי אותו הוא הדופן. והאחר עושה את זה לצורת הפתח. כמו ה… יש תמונה?
דובר 1:
אבל האם זה בטוח שצורת הפתח לא יכול להיות בצד האחר שם איפה שאומרים את הלבוד? לא היה עוזר?
דובר 2:
לכאורה לא.
דובר 1:
אני רוצה להראות את התמונה, כדי שנראה את התמונה. כך נראה לנו פשוט פשט של הרמב״ם. אני מתכוון שיש אולי מי שלומד אחרת, אבל פשוט פשט, זה איך עושים את זה. שכאן מותר להיות פתוח, כי כאן כבר לבוד, כאן אפשר כבר שם, זה לבוד, וכאן זה כן פתוח, אבל צורת הפתח עוזר לזה. כך רואים את זה כאילו יש דופן שלישית.
דין דופן שלישית במפולש (שתי דפנות שלא נוגעות זו בזו)
אומר הרמב״ם עוד מקרה. מה שהוא קצת יותר גרוע? למדנו שכאשר עושים את הדופן השלישית, שתי הראשונות צריכות לגעת זו בזו. אומר הוא, יש אופן אפילו כששתי הדפנות לא נוגעות זו בזו. אמרנו את הדפנות, אפילו זה פתוח, דופן כאן ודופן כאן. איך אפשר לעשות את זה לשתי דפנות כשרות?
אז כך, עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהו, צריך לעשות את הדופן שלמדנו קודם, לא כמו קודם. עכשיו צריך לעשות ארבעה טפחים שלמים. ארבעה טפחים אמיתיים. לבוד לא היה עוזר כאן. ועושים עדיין לבוד. אבל עכשיו עושים ארבעה טפחים שלמים, פלוס לבוד. ומשהו. ומעמידו בפחות משלושה.
דובר 2:
יש תמונה של זה גם?
דובר 1:
יש לו תמונה שלו.
הלכות סוכה – דפנות (המשך)
הלכה ג׳ (המשך) – דין צורת הפתח בסוכת שלוש דפנות
דובר 1: עכשיו צריך לעשות ארבעה טפחים שלמים. ארבעה טפחים אמיתיים. לבוד לא עוזר כאן. ועושים עדיין לבוד. אבל עכשיו עושים ארבעה טפחים שלמים, פלוס לבוד. ומשהו. ומעמידו בפחות משלושה… יש תמונה של זה גם? מעמידו או בפחות משלושה סמוך לאחד משתי הדפנות. הוא שם את זה פחות משלושה טפחים ליד אחת משתי הדפנות.
אז, מה זה אומר שזה מחובר לדופן עם הלבוד? לבוד אומר כמו דבוק, שזה מחובר. שזה אומר כאילו זה מחובר לדופן, ויש לך עכשיו שבעה טפחים יש לך כבר כאן, כי זה ארבעה טפחים עם שלושה טפחים של לבוד. וכשרה.
אבל כאן הלאה מהי הדופן של שבעה טפחים. מהי הדופן החדשה של ארבעה טפחים, צריך אבל להוסיף צורת הפתח שזה גם יגע בדופן של הצד השני. כלומר לא עם הדופן הזו, אלא שיהיה כמו פתח בין הדופן החדשה לבין דופן הצד השני.
מחלוקת ראשונים לגבי צורת הפתח
זה לא ברור. על זה יש אכן ראשונים שחולקים. אני מתכוון, הרב נמצא במקום. ולא מבינים מדוע גם במקרה הזה צריך צורת הפתח. כי המקרה הקודם היה רק דופן קטנה של טפח, אבל יש לך עכשיו דופן מלאה של שבעה טפחים. אבל הרמב״ם פוסק שמה שהגמרא אומרת וצריך לעשות לו צורת הפתח הולך על שניהם.
המחלוקת היא על מה שכתוב בגמרא שצריך לעשות צורת הפתח, זה הולך רק על המקרה הראשון כשעושים דופן של טפח, או גם כשעושים דופן של שלושה טפחים.
שאלה: היכן שמים את צורת הפתח?
יש גם עוד שאלה, אני רואה שכל המפרשים כאן מניחים שצורת הפתח שמים באותו צד שבו שמים את חצי הדופן. יש מי שטוענים, ואני רואה שר׳ רבינוביץ מתכוון מסיבות כלשהן או אחרות, כן, צורת הפתח שמים על הדופן הרביעית. זה עושה קצת יותר הגיון. צריך רק שלוש, את הרביעית לא צריכים בכלל, כך הבינו. אולי יוצאת הלכה חדשה שכל סוכה יש לה רק שלוש דפנות ועל הרביעית צורת הפתח?
למשל, כאן זה קצת מצחיק, כי אתה אומר לבוד? אתה עושה עוד לבוד הפתח טפח מהלבוד? זה לא עושה הרבה הגיון. בעצם, הדופן הרביעית יש לה תמיד בכל מקרה את צורת הפתח, כי שמים למעלה סכך, אז הסכך עושה את זה גג. אני באמת לא יודע.
קושיה: מדוע הסכך לא מספיק לצורת הפתח?
ומדוע גם כאן? אה, זה לא מספיק. רואה שזה לא מספיק? גם כאן, כאן יש סכך למעלה, נכון? תמיד יש את הסכך מלמעלה. נראה שהסכך לא מספיק לצורת הפתח. צריך להוסיף משהו חתיכה… משהו קנה. זה מיוחד… לא, שלא יצא שהדופן אינה דופן אמיתית, זה רק משהו חתיכה קטנה של דופן. זו שאלה טובה. פשוט כך, מדוע הסכך לא נקרא צורת הפתח?
ולחילופין, אולי זה מתכוון לקורה הנוספת שצריך לשים, ה… ה… ה… כמו הלחי, כאילו ששמים. אני לא יודע. אני לא מבין בבירור. לא ברור.
שיטת הרמ״א לגבי סכך כצורת הפתח
אוקיי. וצריך להזכיר שהרמ״א אומר, הוא מביא את זה כאן. הרמ״א אומר עוד בסוכה שהמנהג הוא לעשות סוכות עם ארבע דפנות, כי כשעושים את כל החכמות של שלוש דפנות נעשות הרבה שאלות, ולא כל האנשים יודעים את ההלכות. אז המנהג הוא בדרך כלל לעשות ארבע דפנות בסוכה, כך כתוב ברמ״א.
אה, והרמ״א אומר אכן גם את זה שהסכך עצמו יכול להיות. אם הסכך והקנה מגיעים עד הסכך, כלומר, חידושו של האור המאיר הוא כשאין שם סכך, או משהו כזה. כשהולכים להשתמש מאוחר יותר, צריך עוד לעשות פתיקרא, או משהו שהסכך לא נוגע קרוב לדופן. אבל אם הסכך נוגע קרוב לדופן, זה עצמו עושה את צורת הפתח. אוקיי, זה העניין.
מעבר להלכה ד׳ – חיבור דפנות עם סכך ועם קרקע
עכשיו הולכים ללמוד לגבי ה… עד עכשיו למדנו לגבי הדפנות, כמו הצד של הדפנות, כמה צריך להיות. עכשיו הולכים ללמוד לגבי החיבור של הדפנות עם הגג ועם הרצפה, כמה קרוב צריך להיות, כמה מחובר צריך להיות. הולכים ללמוד סעיף הלכה ד׳.
הלכה ג׳ (המשך) – קנים היוצאים מסכך הסוכה
דובר 1: כן, אומר הרמב״ם, “קנים היוצאים…” אה, סליחה, הלכה אחת לפני, שכחתי. יש עוד הלכה אחת. סליחה, כן, הלכה אחת. נראה שזה מחובר לזה, אני לא יודע מה זה חלק מההלכה, אבל זו מציאות אחרת, אני לא יודע. “קנים היוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה”.
מה קורה במקרה? זה דין של הדפנות. הוא לא מדבר כאן בבירור על מה הוא מדבר. כשיש סוכה של שלוש דפנות, אבל דופן צד אחת היא הרבה יותר ארוכה מדופן הצד השני, ושם יש גם סכך. אז, אם לא היה סכך, היה רק סכך על הדופן, היתה בעיה, כן? אין שם סכך. בלי סכך לא אפשר לשבת, אין ספק.
אוקיי, אז הבעיה שלנו כאן היא שיש, נניח כך, יש שתי דפנות מלאות, ואחר כך יש שלישית, יש גם השיעור יש, יש דופן של שבעה טפחים, אבל זה לא הולך עד הפינה. אז זה כמו חצי דופן. היתה בעיה, היית אולי יכול לחשוב שחצי סוכה לא כשרה, כי לחצי הסוכה אין שלוש דפנות שלמות.
לשון הרמב״ם
אומרים אבל לא כך. מכיוון שהסכך הולך עד הסוף, הוא אומר כך: “קנים היוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה” – זה בולט בצד. זה מעניין, כי הרמב״ם לא אומר… הוא לא נותן את המילים, הוא לא נותן את המשל. נראה שהמפרשים הסתכלו בגמרא, והם הבינו על מה מדברים.
ה“קנים היוצאים מסכך הסוכה” – יש סכך נוסף גם בצד של הסוכה שבו אין דופן – “לפני הסוכה, ודופן אחת נמשכת עמהן” – הדופן האחרת. אני מתכוון שצריך לשים גם את התמונה, ושנדע על מה מדברים. דופן אחת ממשיכה. פשוט זה… דופן אחת ממשיכה. “הרי הן כסוכה” – מתכוונים לומר שה… “הן כסוכה” כתוב, אני לא יודע, הקנים, כאילו ה… הקנים נעשים כמו דופן של הסוכה. כלומר, זה שהקנים מתכוון לכאורה סכך כאן. הקורה מתכוונת לקורה של הסכך. אז הקנים היו שמים, אני לא יודע. החלק העליון של הסכך ממשיך. יש לכאורה יש רק דופן אחת בעיקרון, נכון? בשטח. אבל כל הדבר מתחבר, זה חלק מהסוכה. הסוכה הארוכה מתכוון לכאורה שלא אומרים שעוצרים את הסוכה כאן, הסוכה ממשיכה.
דיון: מדוע זה עובד?
דובר 2: אבל אני רוצה להבין, מדוע זה עובד? מדוע לא נאמר שכבר יש שלוש דפנות? כי הדופן השלישית היא דופן של שבעה טפחים.
דובר 1: לא, יש דופן אחת. אחת.
דובר 2: איפה השנייה?
דובר 1: בשטח, בחזית כאן, אין שם כלום רק זווית אחת.
דובר 2: כן, מדברים על זה. אבל האם מסתכלים על הסוכה בכל זווית? מסתכלים שיש שיעור סוכה של שלוש דפנות שלמות.
דובר 1: טוב מאוד, זה אכן התירוץ. אם מסתכלים באופן כולל, מסתכלים כן בכל זווית. אם תהיה זווית, נניח להבין, אם כאן אין אף דופן אחת, לא עוזר. הסכך פשוט בולט בסוכה. יש את הסכך, אין דפנות. מכיוון שיש לך דופן אחת, הסוכה ממשיכה.
זה אמת, זה לא פשט שאם למשל אדם עושה שהסכך עובר שטח גדול, ורק החלק הראשון ממנו יש רק שלוש דפנות, לא היה כשר. אפילו שלוש הדפנות כשרות, היה כשר רק בשלוש הדפנות. כאן נעשה כשר אפילו מחוץ לשלוש הדפנות. השטח הוא מחוץ לשלוש הדפנות.
דובר 2: נכון. זה אכן כי הסיבה מדוע זה טוב היא בגלל מה שאתה אומר, כי עכשיו רואים את זה שאם היה משני הצדדים זה אכן לא היה מתאים. כשהסוכה היתה ממשיכה הלאה עם שני הצדדים, היו יכולים לשבת רק תחת ה… עד היכן שהדפנות הולכות.
דובר 1: אתה מתכוון שהסוכה ריקה משני הצדדים?
דובר 2: כן, כשלא היה דופן אחת נמשכת עמהם, לא היו יכולים לשבת תחת הסכך באותו שטח.
דובר 1: נכון. נכון. זה הסוג. נראה מאוחר יותר לגבי כשאומרים שמסתכלים איך הגג יורד.
הלכה ד׳ – חיבור דפנות עם סכך ועם קרקע
הקדמה: סכך ודפנות
דובר 1: אוקיי, נראה. אז, אבל לגג צריך תמיד את הדפנות. זה לא עוזר. פשוט גג בלי הדפנות לא עוזר אף פעם. חוץ… לא, כמעט אף פעם לא. נראה. בכל אופן, כאן ההלכה כאן. עכשיו אפשר ללמוד מה שאמרתי שהולכים ללמוד. שכמה מחוברות הדפנות צריכות להיות עם הגג ועם הרצפה. כן?
דובר 2: כן.
דפנות דבוקות בגג – דפנות תלויות מלמעלה
דובר 1: אומר הרמב״ם, עכשיו הולכים לדבר יותר על הדפנות. דפנות שהיו דבוקות בגג הסוכה, עשו דפנות והן מחוברות לסכך, אז הסכך נוגע בדפנות, ולא היו מגיעות לארץ. נניח עשו משכנות שיכולות לתלות, כן, כל דבר יכול לתלות, קשרו אותו טוב ל… אתה שואל מחובר, נופל, מה שלא יהיה, משהו. וזה נוגע למטה, לא מגיעות הדפנות עד הרצפה. האם זה נקרא דפנות או לא?
אה, אז התשובה כך: אם גבוהות מן הארץ שלושה טפחים, פסולה, כי אין דפנות עד למטה. אבל אם פחות מכאן, זה פחות משלושה טפחים, אז זה שוב אותו כלל שכבר אמרנו, הכלל שנקרא לבוד, שאנחנו רואים כאילו זה כן מגיע עד הרצפה.
דפנות דבוקות בארץ – כשהן עומדות מלמטה
מה הפוך? אם יש דפנות מלמטה, אבל הן לא נוגעות בסכך מלמעלה, אז… כן, מה קורה הפוך? היו דבוקות בארץ ולא מגיעות לסכך. הבעיה היא, הקיר לא מגיע למעלה עד הגג, עד הסכך. אז אם גבוהות עשרה טפחים, אם הקירות גבוהים עשרה טפחים, אז לא צריך לבוד, לא צריך להיות כל כך קרוב לסכך עד שלושה טפחים, אלא אפילו אם היו רחוקין מן הגג כמה אמות, אפילו אם יש אמות, אפילו כמה אמות מרוחק מהגג, כן כשרה. פחות מעשרים, נכון?
דובר 2: מה? פחות מעשרים.
דובר 1: בוודאי כן. אז היא עדיין כשרה. למה? כי ה… כל עוד יש מחיצה, דפנות מחוברות כנגד זו כנגד זו, יש הלכה שאומרת ש… כן, על זה אומרים פי תקרה, כן? זה אומר גוד אסיק מחיצתא. לא, לא פי תקרה. גוד אסיק מחיצתא. רואים כאילו הסכך יורד ועושה קיר. לא שהוא יורד. כלומר, ברגע שיש לך מחיצה שלמה, לא צריך שכל המחיצה תגיע עד הגג. זה בעצם המשמעות.
הבדל בין שני המקרים
אבל גוד אסיק מחיצתא לא היה עוזר במקרה הקודם, אז צריך להיות לבוד. ולא היו מגיעות לארץ. כן, כי אין מחיצה. ומכיוון שאין לך מחיצה, אין לך עשרה טפחים. אם היה לך כן עשרה טפחים, לא משנה טפחים.
גוד אסיק מחיצתא, לבוד, וחוזק הדפנות
גוד אסיק מחיצתא — ביאור הכלל
דובר 1:
לא שהוא יורד, להפך, הסכך הוא מחיצה. רואים כאילו המחיצה של עשרה טפחים כשהיא מגיעה עד הגג, עד הסכך. כלומר, ברגע שיש לך מחיצה שלמה, לא צריך שכל המחיצה תגיע עד הגג. זה בעצם המשמעות.
הבדל בין גוד אסיק וגוד אחית
אבל גוד אסיק מחיצתא לא היה עוזר במקרה הקודם, אז צריך להיות לבוד. זה לא כמו גוד אחית. אצל ה״ולא היו מגיעות לארץ”. כן, כי אין מחיצה, כי אין לך מחיצה, אין לך עשרה טפחים. אם יש לך כן עשרה טפחים שלמים, לא משנה כשיש לה כן עשרה טפחים. הקיר יש לו עשרה טפחים, זה לא קיר פשוט, זה קיר טוב.
כי אם לא הייתי עושה את ההבדל הזה, היה זה חידוש גדול יותר לומר שאפשר לומר גוד אחית מחיצתא, שהמחיצה יורדת למטה. זה לא הולך כך. זה היה שם משהו אחר. אם אני זוכר מהגמרא, למטה זה שם שהמחיצה באה לשימוש. הגמרא אומרת שנכנסים גדיים. למעלה אתה מוגן, אבל למעלה זה פתוח. אבל למטה, לא מספיק שיש דין קיר, צריך להיות קיר שיהיה משהו הגנה מסוימת או פרטיות או מה שזה לא יהיה. ומכיוון ששם עומד בגמרא, מחיצה… כך הוא אומר. לכן צריך להיות שם לבוד. מה שאין כן למעלה מהגג, מהקיר, מהגג, מהקיר, אז לא צריך לבוד, אלא הדין שאנו מחשבים כאילו הגג עולה עד הקיר, עד הסכך.
השכל הישר של ההבדל
במילים אחרות, כל הקולות האלה, גוד אחית, גוד אסיק, וכדומה, הם על להוציא שזה כבר מקום ראוי וסגור. כל אחד מבין שאתה סוגר מלמטה. בדרך כלל כשעושים שער, שער בא מלמטה. אוקיי, קצת יכול להיות ריק בין הרצפה גם, אבל לא לגמרי. אפילו במציאות אנשים, בעולם זה כך, כך באמת בונים, נכון?
מלמעלה, אפילו אם תרצה, סוכה צריכה גג, סוכה לא יכולה לעולם ללכת בלי גג. אוקיי, אם הגג לא יגע, רואים אותו, רואים שזה מגיע לשם. אבל מלמעלה אי אפשר לומר שתלויה גג, מחיצה שם, אני לא יודע, באוויר, זה לא נכנס. זה מאוד שכלי, זה לא…
ריחוק הגג מן הדופן שלושה טפחים
אז, אומר הרמב״ם, אבל… מה זאת אומרת, עכשיו למדתי, צריך להיות מכוונות. יוצא, שמתי אפשר לומר שזה אומר כאילו הקיר עולה עד למעלה? כשהם מתאימים, כשמצד הגודל, הם נמצאים על אותו קו. אבל ריחוק הגג מן הדופן שלושה טפחים, אבל אם עשוי שהגג בולט החוצה, זה ממשיך, או שזה פנימה או החוצה. שני הכיוונים, נכון?
דובר 2:
לא, לא, כשזה נגמר, כלומר שלושה טפחים לפני ה… שזה הולך יותר לא משנה. זה נגמר שלושה טפחים לפני ה…
דובר 1:
כן, כן, זה מתכוון לכאורה. אני מתכוון שיש דופן, נראה לי שזה הולך יותר. אני מתכוון שהולכים דופן שלושה טפחים, אולי כן, כי צריך להיות ויזואלי, שזה ייראה כמו המשך. אני מתכוון שזה מתכוון… חשבתי על זה. זה לא הולך עד הקצה. אני מתכוון שזה מתכוון לזה, כן.
דובר 2:
כן.
דובר 1:
אבל ריחוק הגג מן הדופן שלושה טפחים. אבל אם הגג רחוק מהקיר, שלושה טפחים, כלומר שהגג לא הולך עד הסוף, עד שהקיר הולך, אז פסולה, כי אז אי אפשר לומר שרואים שהמחיצות הולכות עד למעלה, אז זו לא מחיצה כשרה. פחות מכאן? פחות מכאן, אם זה פחות משלושה טפחים, כשרה, כי אז אומרים, עוזר גם הלבוד שרואים כאילו הגג הולך עד הפינה. זה קרוב מספיק, בעצם. נכון? זה קרוב מספיק. שכאן זה קרוב מספיק בפער. נכון, זה מגיע עד ה… נו, זה מגיע עד ה… הלבוד עוזר שרואים כאילו הגג הולך עד הפינה. גם זה, זה מגיע עד למעלה, ועד למעלה הוא ליד הגג. אז כביכול כך, כאילו, מתארים את המצב.
תלויה מחיצה באמצע — שילוב של לבוד וגוד אסיק
עכשיו יש אופן שאפשר לעשות ממש מחיצה קטנה. למדנו קודם שזה… פעם אחת שידעו מהסוד של לבוד, והסוד של גוד אסיק מחיצתא. בואו נבהיר את המילה גוד אסיק מחיצתא. מחשבים כאילו המחיצה עולה. אסיק פירושו… ומה פירוש גוד? אסיק פירושו לעלות, אבל זה יכול לרדת. מה פירוש המילה גוד? זה אני לא יודע. גוד, גוד, גוד. מה המשמעות?
דובר 2:
אני לא זוכר.
דובר 1:
אוקיי. אני זוכר, אני גם לא יודע. אין לך טוב טוב, דני?
דובר 2:
אוקיי.
דובר 1:
לא, הפעם זה לא.
אז לבוד, אפשר להשתמש בשני הטריקים. כלומר שאפשר לעשות מחיצה קטנה, שלמטה זה יהיה עד פחות משלושה טפחים קרוב לקרקע משתמשים בלבוד, ולמעלה זה יהיה שישתמשו בגוד אסיק מחיצתא. זה גם טוב, אומר הרמב״ם. כלומר שלא תחשוב שאפשר רק לקבל אחת מהמחיצות כביכול בבת אחת. אפשר היה לחשוב כך, מישהו היה נופל שאתה משתמש ביותר מאחד בבת אחת, זה ממש לא נראה כמו קיר, אבל לא, אפשר כן. תלין המחיצה שגובהה ארבעה ומשהו באמצע, שתלויה מחיצה שגובהה ארבעה וקצת באמצע, בפחות משלושה סמוך לארץ. למעלה פחות משלושה סמוך לגג, הרי זה כשרה, כי בין כולם יש לך מחיצה שהיא להלכה גבוה עשרה. אין לה בפועל גבוה עשרה, אבל עם הלבוד ועם הגוד אסיק היא גבוה עשרה, וגם היא פחות משלושה סמוך לגג.
דיון: כאן עובד רק לבוד, לא גוד אסיק
כאן חייב להיות פחות משלושה, כאן לא יעזור הדופן העקומה. כאן בעצם אין גוד אסיק, יש רק לבוד. יש בעיה. החידוש כאן הוא שלבוד יכול ללכת לשני הכיוונים.
זה לא ברור, בהלכה לא רואים ברור מתי יש דין שהוא גוד אסיק שעושה יותר מלבוד. אני מתכוון, קודם, כן, כשיש עשרה טפחים שלמים. אבל כאן הפשטות, עובד רק לבוד. למה? כי אי אפשר על מחיצה חלשה עוד להוסיף גוד אסיק. כך זה נראה.
דובר 2:
כן.
דובר 1:
כך הם אומרים. גוד אסיק הוא רק על מחיצה אמיתית. אבל כל אחד מבין את זה. השכל הישר אומר גם כך. לא, יכול להיות שהחידוש כאן הוא, יכול להיות שהייתי אומר שזה דבר נוסף. אבל כאן רוצים שנראה את המחיצה כשורה. כאן הבעיה היא משהו אחר, שהמחיצה לא עמדה, וזה לא עשרה. הוא אומר שזה נחשב עכשיו כמו מחיצה של עשרה. אני מסכים, אבל… אבל אני לא אוהב שאותה הלכה לא יכולה לשמש גם לבוד. כן, גוד אסיק אומרים שרואים כאילו הגג מגיע עד הסכך. אבל כאן, צריך כבר להשתמש בלבוד שיהיה עשרה.
קושיה: אם משתמשים בלבוד למטה, אולי גוד אסיק למעלה?
דובר 2:
כתוב שם, אם יש כן מחיצה של עשרה, ולמטה משתמשים בלבוד, אולי היו למעלה גם משתמשים בגוד אסיק מחיצתא. המילה כאן היא שאפילו כשאין עשרה, משתמשים בשני הכיוונים בלבוד.
דובר 1:
כתוב כאן, כשעמדה הגוד אסיק רק עמדה כאן עשרה שבועות שלמים, אני לא יודע. אני מבין מה אתה שואל. זה מה שמשה עשה, כשהקיר היה שבעה וחצי, והיו למטה משתמשים בלבוד, היו אולי למעלה… אני מבין מה אתה שואל.
דובר 2:
אוקיי.
הלכה ה: חוזק הדפנות — העושה סוכתו בין האילנות
אז כמו שלמדנו למדנו איך גדול הגודל של הקיר, יותר הקשר של הקיר עם הדברים האחרים. לא ממש החומר של הקיר, כי זה מה שחשבתי. אחר כך, בסוף הפרק כתוב שחומר של הקיר יכול להיות כל דבר. מה שהולכים עכשיו ללמוד זה החוזק של הקיר יותר, כי לחומר אין הלכות. לסכך יש הלכות מה יכול להיות מ… אבל הקיר צריך להיות חזק מספיק.
הוא אומר כך: “העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות” — העצים יכולים להיות קיר. שונה ממה שנראה אצל הסכך, זה לא יכול להיות מחובר לקרקע, אבל הקירות יכולים להיקרא קיר. החידוש כאן הוא לא זה, אלא החלק הבא. “אם היו חזקים” — יש אבל תנאי, צריך להיות קיר חזק. אם הם העצים החזקים, העבים שלא מתנדנד חזק מדי, “או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא רוח מצויה מנידה אותם תמיד” — הוא אבל קשר אותם חזק מספיק שכשיש רוח רגילה שאנחנו יכולים לצפות, זה לא היה מתנדנד.
מילוי בין הענפים
ואחר כך יש בעיה שלעץ יש גם חלקים יותר רכים, העלים שכן מתנדנדים ברוח מצויה. “ומילא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם” — בין ה… מה פירוש המילה “אמירים”?
דובר 2:
כמו “גרגרים בראש אמיר”.
דובר 1:
זה אומר משהו כמו הענפים. אותו דבר כמו “אומר” עם עין?
דובר 2:
לא, “אמיר”.
דובר 1:
אוקיי, הענפים. “בתבן ובקש”, הוא שם דברים ביניהם “כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם”. צריך שני דברים?
דובר 2:
כן.
דובר 1:
למה צריך גם לשים תבן וקש? כי זה לא בגלל שיש חורים. כל העניין הוא לא החורים. שלא יזוז. נראה שה״קשר אותם” לא עזר. צריך לעשות את זה טוב שלא יזוז, מה שהמעשיות היא.
כלל: מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה
אוקיי, “הרי זו כשרה”. למה? “שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה” — מחיצה שלא יכולה לעמוד ברוח מצויה ראויה שנעשית ביבשה, שם בים יש סוגים אחרים של רוח מצויה. אפילו אז צריך רק לעמוד ברוח מצויה של יבשה. “אינה מחיצה” — לא נקראת מחיצה. בגלל זה צריך לעשות את כל הדברים האלה כדי שתוכל לעמוד ברוח מצויה.
דיון: מה פירוש “רוח מצויה”?
מה פירוש המילה “רוח מצויה”? רוח מצויה פירושה מה שמצוי כל יום. כי למשל, כן, יש אנשים שכל סוכות, כשיש קצת רוח, נעשית סוכות שמתפרקת מהעולם. לא, זו לא רוח מצויה. רוח מצויה פירושה מה שקורה פעם בכמה שבועות. אבל אם, נניח, כל סוכות יש כזו… נניח שסערה כזו קורה פעם בכל שבועיים-שלושה יש סערה כזו. אין מספר. זה אומר שזו לא סערה. זה נחשב לא כסערה, אלא רוח רגילה, אוויר רגיל. כך אני מתכוון. לא זה. לעשות חשבון, כל אחד מכל עשרה, אין הבדל. כל שנה יש סערות. סערות זה דבר נורמלי.
אבל אני רוצה לומר, למשל, אזור שיש ממש מצוי סערות. תאמר שזו לא רוח מצויה, כי… מצוי סערות זה עדיין לא נורמלי. זה נעשה עכשיו שינוי אקלים, כן? נעשה יותר ויותר רוחות. יאמרו שזה נשאר עדיין… המילה רוח מצויה. רוח מצויה נשארת רוח מצויה, או לפי המצב, לפי המקום, לפי ה…
דובר 2:
אוקיי.
דובר 1:
כנראה לפי המציאות, אבל מצויה לא אומרת שעושים מספר כמה ימים יש סערות. אם יש הרבה סערות, זה מזג אוויר סוער. אני לא מאמין שזה מתכוון לזה. מצויה פירושה מה שזו לא סערה, רוח נורמלית שבאה יום יום. משהו שלא מקבלים על זה מודעות. זו בדיוק הנקודה, שהים… יש תמיד רוחות גדולות יותר, אבל הגמרא אומרת שלא מתחשבים בזה. רוחות של ים. כי זה נקרא עדיין קיר.
דובר 2:
כן.
דובר 1:
מה נראה? בוודאי, כשזה נפל זה כבר לא קיר. מדברים עכשיו שלפני… כן, שזה ייקרא כשר עוד לפני שהיה סיכוי ל… נכון. אז במילים אחרות, אז בואו נחזור לשכל הישר שלנו מקודם. אנשים עושים מבנים כאלה שעפים באוויר, כן. כשיש סערה, שמים את זה הצידה. אוקיי, זו בעיה. אז זה נקרא רוח. זה נקרא סוג כזה של דבר שאף אחד לא עושה. אני אומר, מישהו שרוצה משהו דבר, שזה יהיה קצת סוכה, הוא לא עושה, זה לא קיר. מבין?
עכשיו, אומר הרב הצדיק, עכשיו למדנו על הקיר, עכשיו הולכים ללמוד על הרצפה של הסוכה, משהו קצת על איפה שמים. לא הרצפה, אלא איפה הסוכה.
הלכות סוכה: רצפת הסוכה, צורות הסוכה, ומחיצות
הלכה ה: רצפת הסוכה — סוכה על עגלה, ספינה, עץ, גמל
דובר 1: אנשים עושים מבנים כאלה שעפים באוויר, כן. כשבאה סערה, שמים את זה הצידה. אוקיי, זו בעיה. אז זה נקרא רוח. זה נקרא דבר כזה שאף אחד לא עושה, מישהו שרוצה משהו דבר, שזה יהיה קצת סוכה, הוא לא עושה, זה לא קיר. מבין?
עכשיו אומר הרב הצדיק, עכשיו למדנו על הקיר. עכשיו אפשר ללמוד על הרצפה של הסוכה, משהו קצת על הסוכה. על לשים. אלא איפה שמים את זה.
דובר 2: כן, אני לא יודע. משהו…
דובר 1: כך הרבי אלווינר ניסה לומר, אבל הוא רצה לדבר על כל שש הצדדים. אבל כביכול למטה, איפה עושים את זה? זה חידוש. כמו שראש הגולה נתן לאדם לחשוב, לא בונים בתים על קיר, אני מתכוון שזה לא דרך.
הגולה לא אומרת קיר, הגולה אומרת עגלה. עגלה, אני לא יודע.
דובר 2: זה יהיה על קיר גם, אבל קיר יהיה בעיה.
דובר 1: פיל, צריך להיות גדול מספיק.
דובר 2: לא, זה בעל חי, מיד נראה אם בעלי חיים כשרים. כקירות?
דובר 1: אוקיי.
דובר 2: לא, כאן מדברים כרצפה.
דובר 1: הקיר הוא אותו דבר?
דובר 2: אין דין רצפה. צריך רק לשכב על משהו דבר, על… שלא יהיה באוויר.
דובר 1: בטח יש… מצוין. כל סוכה, אתה אומר, קיר, הקיר השלישי יכול להיות ריק. רצפה חייבת להיות לגמרי מלאה. אני לא יודע איפה אחרת… איפה אפשר ליפול?
דובר 2: כן, אבל… זה על פיל, זו הרצפה. הפיל הוא הרצפה שלו.
דובר 1: לפי השטות שהעולם עומד על צבים, זה אומר שהוא לא יכול כי הוא עומד על צב?
דובר 2: בסדר.
דובר 1: הוא עושה סוכה על עגלה, סוס ועגלה, עגלה. עגלה או עגלה? איזה אומרים על בעל חיים?
דובר 2: עגלה זה עגל, זה נקבה של עגל, ועגלה על עגלה.
דובר 1: או על ספינה או על ספינה, מראש, שיוכל להשתמש בסוכה כשהוא נוסע בחול המועד, וכדומה. כשרה, היא כשרה, ועולין לה ביום טוב. מותר גם לעלות ביום טוב, כי מותר לעלות ביום טוב על ספינה או עגלה.
אבל הוא עושה את זה בראש האילן או על גבי הגמל
אבל הוא עושה את זה בראש האילן או על גבי הגמל, הוא עושה את זה על קצה של עץ. ראש לא אומר קצה, זה אומר על גבי עץ. או על גבי הגמל, על גב הגמל. מדברים אם גב הגמל גדול מספיק בגודל, כן, הוא יכול לבנות שם סוכה של שבעה על שבעה, היא גם כשרה, כי כמו שאמרנו פעם שהרצפה היא גם, כל דבר יכול להיקרא רצפה.
חידוש: איסור לעלות באילן ביום טוב
אבל על ההלכה של ראש האילן צריך לזכור שאין עולין עליו ביום טוב, אסור לעלות על זה ביום טוב. למה? לפי שאסור לעלות באילן או על גבי בהמה. יש איסור שבת ויום טוב שאסור לעלות על עץ או על בהמה. בשני המקרים יש חשש שיחתוך חתיכה מהעץ, וזו מלאכת קוצר, או סתם כי כשמטפסים על עץ, וזה הדבר שעושים. וגם אותו דבר על גמל, כי כדי להניע את הגמל משתמשים גם במקל, במטה, לא יהיה מותר.
כנראה כאן החידוש הוא שלא תחשוב שבגלל שהוא עשה מבנה שלם שהוא קבוע, אולי לא יהיו חוששים, כי אני יודע, סוג אחר של מצב? לא, הגזירה של אסור לעלות ממשיכה עדיין.
הלכה ו: מקצת דפנות בידי אדם ומקצת אילנות
דובר 1: היו מקצת דפנות עשויות בידי אדם. כאן יש משהו מעניין. למדנו קודם שאפשר לעשות את העצים שיהיו דפנות. אומר הוא, מה קורה אם עשו חצי… בין העצים בנו, הניחו עצים.
דובר 2: לא ביניהם, על העצים, כי מותר ללכת בין עצים בשבת.
דובר 1: זה בטח מדבר כאן שהוא בנה את הסוכה בעצים, חלק מהם מונחים על ה…
דובר 2: אה, בעץ הוא בנה?
דובר 1: חלק הם בידי אדם, וחלק הם אילנות. בעץ הוא עשה כזה בית עץ, באמצע הדרך אבל רק, הוא עשה קצת קירות. אז כך, רואים כל שאילו ינטלו האילנות, אם יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם.
דובר 2: לא, הוא מדבר כאן… דפנות אומר הוא הקים סוכה מלמעלה, הוא עשה קצת עץ אחד.
דובר 1: זה הקירות, אבל הוא עשה עצים, הוא עשה אבנים איפשהו שעומדות קודם, כאן יש מוט איפשהו. הוא בנה כזה סוג של בית עץ על עץ, אבל הוא גם בנה מתחת לזה מבנה להחזיק את הסוכה. אז מסתכלים עכשיו, אם המבנה רק עוזר, אבל העיקר הם האילנות, כל שאילו ינטלו האילנות, אם לא היו לו את הענפים של העץ שיחזיקו את הסוכה, לא היה יכול לעמוד על הדפנות שבידי אדם, עולה לה ביום טוב.
חידוש: משתמש בדפנות, לא באילן
זה אומר, מישהו בנה סוכה גבוהה, אבל הוא משתמש בעצים כקיר איפשהו, או קצת לרצפה גם. אבל כל עוד העץ לא מחזיק, לוקחים את העץ זה עדיין עומד, הוא יכול לעלות למרות שהוא משתמש. החידוש הוא כאילו, אני לא מטפס על העץ, אני מטפס, נניח, יש לי מדרגות ויש לי… אבל זה עומד על עץ. אז עכשיו השאלה, האם זה אומר שהוא היה עולה על האילן ביום טוב או לא?
אומרים שזה תלוי אם זה מחזיק את זה. מאוד מעניין, רואים כל הזמן שכשהחכמים עשו גזירה, לא מסתכלים לשאול אם הוא יהיה עכשיו במצב שהוא יקרע חתיכה מהעץ. לא, יש דין, אסור לעלות על העץ. הוא יכול להיות ליד עץ, הוא ליד עץ. זה המשתמשות באילן אסור. אבל כאן הוא לא משתמש באילן, כי הוא לא צריך את האילן, הוא משתמש בדפנות. אומרים, אם באמת הדפנות לא יכולות לעמוד מעצמן, האילן הוא רק חיזוק, זה לא אומר שאתה עולה על אילן, זה אומר שאתה עולה על סוכה.
תמונות הסוכה
דובר 1: עכשיו אפשר ללמוד את הכמה הלכות הבאות עד כמעט סוף הפרק, כל מיני ציורים אחרים של הסוכה, מה חסר, מה צריך לעשות ומה לא. מה אומרות ההלכות שלמדנו עד עכשיו? זה אומר, כל הכללים לכאורה כבר למדנו, אולי את הכללים של גג עדיין לא למדנו. כל הכללים פחות או יותר כבר למדנו, צריך להיות סכך, צריך להיות שלושה-ארבעה קירות, וכו׳. עכשיו אפשר ללמוד כל מיני אופנים מה טוב ומה לא.
הלכה ז: סוכה שאין לה גג — צריף
אומר הוא, סוכה שאין לה גג. סוכה שאין לה גג. פשוט שהוא לא מתכוון לומר שאין לה סכך, כי צריך להיות סכך. הוא מתכוון לומר שהסכך הולך בשיפוע, והוא מסביר כיצד. כגון שראשיהן של דפנות דבוקות זו בזו כמין צריף. הוא עשה שזה משולש טיפוס של סוכה, ושני הקירות הולכים בשיפוע, וזה עושה למעלה כמו הרבה אוהלים עובדים כך, למעלה יש כמו גג, אבל זה לא גג אמיתי, כי באמת זה קיר.
או, עוד מקרה, סמך חרוז דופן הסוכה לכותל, קיר אחד משופע, השני ישר, אבל הצד האחר ישר, ואותו קיר הוא הסכך, היא פסולה. למה? זה גם חידוש. סוכה צריכה להיות לה גג. יש בעצם סכך, רק שאין לו דין גג, צריך להיות לו דין גג. זה מלבד הדבר שצריך להיות חומר מסוים שיהיה מסכך מלמעלה, יש דין שצריך להיראות כמו קירות עם גג.
לכל הפחות, נראה כבר, ואם הועיל אפילו טפח, אם כן יש קצת גג, אפילו אם זה רק טפח, למשל הקירות דבוקות זה בזה, אבל מלבד זה יש עוד למעלה סכך. או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע, הקיר נשען על הקיר, והקיר האחר שהולך בשיפוע הוא הוסיף מלמטה טפח, אבל הוא הזיז את זה קצת והוא הוסיף, אה, מלמטה?
דובר 2: מלמטה? זה הרי הדבר. ממילא אומר השיפוע אומר זה כמו גג משופע.
דובר 1: אה, הרי זו כשרה. כן, משהו הוא הצורה הרגילה, אני לא יודע למה. זו הייתה מחלוקת אמיתית עם המשנה, נכון? אבל החכמים סברו שסוכה צריכה להיות גג עם קירות, לא סתם מישהו המציא פטנט שהגג היא הגג היא קיר, זה לא טוב. אפשר לחשוב בדיוק למה, חשבו משהו כך.
דיגרסיה: ענני הכבוד
דובר 2: כן, זה מעניין, כי ענני הכבוד הם כן אחד… אין שום הלכה אחת בסוכה שלומדים מאיך ענני הכבוד היו. אולי הנושא של צורה. צריך לבנות כזכר, אבל כן.
דובר 1: אני אומר לך, הענן הוא מבנה כל כך גדול שמקיף סביב. אין שום… כן, מה שלא רלוונטי יותר. רבי אליעזר אמר שזה לא טוב, והוא פסק כך. מה אעשה?
הלכה ז: סוכה עגולה
אנשים שמעו כאן שצריך להיות ארבעה קירות, תחשוב שסוכה חייבת להיות דווקא מרובעת. זה לא ברור כך. אומר הוא כך, סוכה העגולה תלוי רק בי שיהיה לה הגודל, סוכה נוחה. לא עוזר אם יהיה, לאורך כל המעגל יהיה שלש דפנים, אני מתכוון שבעה טפחים, זה לא יעזור. צריך להיות מקום שיש ריבוע של שבעה טפחים.
סוכה עגולה, אם יש בה הקף כדי לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים, אם היא גדולה מספיק, לכאורה זה צריך להיות מה, משהו כפול מזה, נכון? אני לא יודע בדיוק מה המספר בגמרא, מה שאתה לא יודע אתה לא יודע. אם יש בה הקף כדי לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים, אף על פי שאין לה זויות הרי זו כשרה, כי קירות יש, והשיעור של נוחה שלושה על שלושה גם יש, אז היא כשרה. אף על פי שאין לה זויות הרי זו כשרה.
חידוש: אין צורך בפינות
הייתה טענה, היו גם אנשים שחשבו שבדיוק כמו שהגג צריך להיות גג עם קיר, צריכים גם הקירות להיות עם פינות. אנחנו פוסקים לא, שסוכה לא צריכה פינות, היא יכולה להיות עגולה, אבל היא צריכה כן להיות מה שאתה אומר, לא רק שזה לא מספיק שיש את השטח של ז׳ על ז׳, צריך להיות ממש מספיק מקום להכניס ריבוע של ז׳ על ז׳ טפחים.
הלכה ח: סכך על גבי אכסדרה
אז עכשיו אפשר ללמוד סתם הלכה מעניינת, לכאורה זה פשוט, אני לא יודע בדיוק מה החידוש של ההלכה הבאה. סכך על גבי אכסדרה. יש לו אכסדרה, אכסדרה היא… צריך לזכור אכסדרה מעירובין, זה מקום שיש לו שלושה קירות, והוא הוסיף מלמעלה סכך. אז כך, האכסדרה יש לה, האכסדרה שיש לה פצימין, לאכסדרה יש מקום שהקיר נעשה רחב יותר וצר יותר, או עמודים באמצע הקיר, סוג כזה של דבר.
הלכות אכסדרה, מבוי, ופסי ביראות – המשך
הלכת אכסדרה עם פצימין – פי תקרה יורד וסותם
אין הבדל אם מבחוץ זה קיר אחד ארוך, אבל מבפנים משתנה צורת הקיר, זה נכנס יותר פנימה, או להיפך, שמבחוץ. מבפנים זה קיר אחד, אבל מבחוץ בולט החוצה. ואין נראין מבחוץ. בשני האופנים היא כשרה.
למה? נראה כבר, מתי היא לא כשרה, נבין למה כאן היא כן כשרה.
ואם לאו, אבל אם אין לה פצימין, אין לה המקום שהקיר משתנה בגודל, היא פסולה. למה? לפי שהיא סוכה העשויה כמבוי. אנחנו מסתכלים על זה כמו סוכה שעשויה כמבוי.
מה אומר שיש לה רק שני קירות? מי אמר שיש לה שלושה. סליחה. האכסדרה… כן. יש לה רק שני קירות. הפצימין מסתכלים על זה כמו שזה עושה את זה כמו קיר. הוא מוסיף, אבל מה? מה האמת היא בכותל? אז כבר נכנס זה בפצימים. נראה שאיפשהו יש קיר, אבל זה רחוק מדי הקיר השלישי. לא ברור. זה איזושהי מציאות שאני רואה שהוא מתעסק כאן. מה העובדה אם לאכסדרה יש שני קירות או שלושה קירות? אהה.
הסבר המגיד משנה – פי תקרה יורד וסותם
אחר כך הרבה פעמים כתוב שהאכסדרה היא דבר שהוא גג, שלמדנו לכאורה באכסדרה. לא ברור לי בדיוק המקרה המדויק. זאת אומרת, מה החידוש? אם מדברים שאין קיר מאחור, מבינים אותנו מאוד טוב. אומרים אנחנו שהפצימים עושים את זה כמו קיר. זה איזשהו חידוש, למרות שאין שבעה טפחים.
לא, כתוב שהפצימים צריך להיות שבעה טפחים. לא. אז, זה חידוש חדש שפצימים הם משהו חדש? כן, אנחנו מחשיבים שם זה עושה את זה, שם יש קיר, שם זה עושה את זה.
מסתכלים כאילו הסכך יורד על הפצים, איפשהו יש גג, ואומרים שפי תקרה יורד וסותם. כך אומר המגיד משנה, שיש איזשהו גג, ואם יש פצים, אפשר לחשוב את הגג כקיר. בלי פצים, מחשיבים…
אבל הרמב״ם לא אומר כלום איך גג… אה, לא ברור לי. בחלק האחורי של האכסדרה, חצי אכסדרה פתוחה בלי גג, ושם שמו סכך. חצי יש לה גג, אז שם שיש את הגג זה לא כשר, כן? כי אין סכך. גג אינו סכך. זה גג.
נכון, אפילו אם אפשר להשתמש בגג, זה לא עוזר לי. הגג, מסתכלים כאילו שם שיש פצים, יש איזה חתיכת קיר. על זה אומרים שהגג יורד. למשל העולם אומר זה כאילו יש שם קיר שלם. אז השטח הנותר הוא סוכה כשרה.
אבל אם אין פצימין, אז לא אומרים שפי תקרה יורד וסותם, ואין שלושה קירות שלמים. כך אומר המגיד.
שיטת הרמב״ם – מקרים, לא כללים
אני לא יודע מה זה אכסדרה, אני לא יודע אם הרמב״ם ידע מה זה אכסדרה. אולי הוא פשוט מתאר את הגמרא, ובימינו אין אכסדרה. אז אני מתכוון, שוב, את כל ההלכות האלה אפשר ללמוד מזה, אבל הרמב״ם מביא את המקרים, לא את ההלכות.
הוא אפילו לא אמר, אנחנו מכניסים דברים, פי תקרה, גוד אסיק. הרמב״ם לא כותב אף אחד מהדברים האלה, הוא אומר פשוט את העובדה. כמנהגו הטוב, אם אתה לא מרוצה, לא אתה עם ר׳ חסדאי קרשקש מרוצים מהמנהג הזה, אבל זה המנהג של הרמב״ם.
מישהו יזכור, אם הוא ילך לעיר, הוא יפגוש אכסדרה, ויהיו לה פצימין, הוא יידע את ההלכה. אם הוא רוצה לדעת את הלימוד של פי תקרה, של שניים לכן, של שלושה לכן, של כמה רחוק, הוא יצטרך ללמוד ספר אחר, כי הרמב״ם אינו הספר בשבילו.
ההבדל בין פי תקרה לגוד אסיק
מעניין איך ההלכה תתאים. למשל, עם ההלכה שלמדנו קודם, איך אומרים גוד אסיק, פי תקרה וגוד אסיק עובדים אחרת, אומר מתי אומרים שהקיר הולך עד הגג, ומתי אומרים שהגג יורד עד למטה?
לא, פי תקרה אין כאן גג. לסוכה אין גג. פי תקרה אומר כאילו… כאן יש קיר, הסוכה הולכת עד שם ושם יש קיר, שם הכל נגמר. זאת אומרת, שטח שיש לו קצת גג, אתה יכול לומר שזה מפסיק, מקום הגג מפסיק ממקום השאר. מבין כך? זה הרעיון של פי תקרה. פי תקרה אינו משהו קסום.
הלכה יא – נועץ ארבע קונדיסין על ארבע זויות הגג
טוב, הלאה אומר הרמב״ם… שום דבר אינו קסום. טוב, אומר הרמב״ם כך: נועץ ארבע קונדיסין על ארבע זויות הגג. אדם יעשה סוכה בקומה השנייה של ביתו. על הגג, כאילו. על גג ביתו. אבל הוא לא בונה שום מבנה שלם כמו שצריך. אבל מאחר שזה על גג ביתו, בא כאן חידוש גדול. שנועץ ארבעה קונדיסין, הוא תוקע ארבע קורות, ארבעה עמודים. עדיין לא יכולתי משהו. לא יכולתי בסורי. לא יכולתי בסורי. לא יכולתי בסורי.
הלכה י – סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי
טוב. אומר הרמב״ם הלאה, סיכך על גבי המבוי שיש לו לחי. דומה לאכסדרה, יש דבר שנקרא מבוי. מבוי הוא מקום שמוקף בשלושה קירות. מבוי של שבת, כן. מוקף ב… זה לא שלושה קירות. מוקף בשני קירות, ומאחור יש משהו… או שיש שני סוגי מבואות. יש מבוי סתום, ויש מבוי מפולש.
כאן מדברים על החידוש של מבוי מפולש, כי אם לא זה לא חידוש, אם לא זה כשר. זה ליד מבוי שיש לו רק שני קירות, והקיר השלישי הוא הקיר שנקרא לחי קיר. זה אומר על הקיר השלישי יש חתיכה, עמוד שמשמש לגבי שבת, איך מסתכלים על זה כאילו זה עושה את זה כמו קיר.
או מקרה אחר שאנחנו זוכרים מהלכות שבת, על גבי באר שיש לו פסים, היה דבר שנקרא פסי ביראות, שהחכמים היקלו שסביב באר, בדרך כלל, כל עוד אין תפיסה, קיר כמו שצריך לא אומר כמו רשות היחיד.
אבל סביב סביב באר, אם שמים בפינות כאלה דלת, כאלה שתי פינות, אפילו אם העמודים הם בסך הכל… אתה יודע, פרוצים כעומד ועוד, אז אפילו רוב אין קיר, יש רק בארבע הפינות יש חתיכת קיר. אבל אנחנו למדנו בהלכות שבת, בשני המקומות זה אומר כאילו יש קיר.
זה אומר, הלחי עושה את השטח הפתוח השלישי עושה את זה כמו קיר, הלחי עצמו, למרות שללחי אין שבעה טפחים, זה לא מספיק שיקרא קיר. והפסין עושים את זה כמו ארבעה קירות, אפילו יש רק פסין, רק חתיכות קטנות. זו קולא שהחכמים התירו לעולי רגלים, כן, שעולי הרגלים יוכלו לשאוב מים.
הרי זו סוכה כשרה לאותו שבת שבתוך החג בלבד
אומר הרמב״ם, הרי זו סוכה כשרה לאותו שבת שבתוך החג בלבד. אז הסוכה כשרה לאותה שבת ואותו יום טוב. שבת חול המועד סוכות, או יום טוב סוכות שחל בשבת, אפשר יהיה לשים סכך על המבוי או על הפסין, על הבאר שיש לה פסין, אפשר לשים סכך, וזה יקרא סוכה כשרה.
מיעוט אויר גבוה מעשרים, אצטבא, עמוד, חקיקה, ומאטעריאל פון דפנות
מיעוט אויר דורך עפר ותבן (המשך)
למה? כי השבת אומרים לנו שיש כאן מחיצה. אחרת לא היו יכולים לטלטל במבוי או בבור שברשות הרבים. ומאחר שהחכמים אמרו שזה נקרא מחיצה, לא יכול להיות סתירה, האם יש כאן מחיצה או אין כאן מחיצה? אה, חכמים אמרו שלשבת זה נקרא מחיצה. אז אם זה נקרא מחיצה לגבי עירוב, נקרא גם מחיצה לגבי סיכוך.
מתוך שהלחי זה ופסין אלו מחיצות לענין שבת, נחשוב אותם כמחיצות לענין סיכוך. לא עושים מחלוקת בדיבור ואומרים, זה נקרא מחיצה רק כדי שיוכלו לטלטל, אלא אומרים שיש כאן מחיצה, מחיצה הלכתית.
וכן הוא, לא היה עוזר לסוכות שאינו בשבת, כי אנו יודעים שלענין סוכה לא מספיקה מחיצה. אבל לשבת אנו רואים כאן מחיצה, מי שרואה בעיני תורה רואה כאן מחיצה, נקרא מחיצה גם לגבי סוכה.
זה לא עיני תורה – זה עובדה
זה לא עיני תורה, אגב, כי אתה רואה שאנשים נוהגים בשבת שזו רשות היחיד. אחר כך, בוודאי, התורה עשתה זאת כך. אבל זו עובדה. שואבים, מותר. מה זה אומר שואבים? זה מונח שם כדי לשאוב. אה, יש כאן סוכה? נו, שואבים. הבהמה שותה רק בסוכה. זה צדיק, הבהמה שותה רק מים בסוכה.
הנקודה היא שאתה מבין בקיצור, זו קולא, אבל אני חושב שלא הגענו ללמדנות. אפשר לומר שזו עובדה שנוהגים, בשבת נוהגים כאן אחרת מכל השבוע, זה דבר חזק. כי בשבת יהודי לא טולטל ברשות הרבים, אבל כאן הוא כן טולטל, יצא שהוא נוהג כאן כרשות נוספת.
חידושו של הרמ״א – רק כאשר הלחי עוזר להלכה
אבל יש רמ״א מעניין. הרמ״א אומר שזה עוזר רק כאשר להלכה זה עוזר, כי פסי ביראות הוא דין לגבי עולי רגלים. אז כאשר עולי רגלים הולכים ופסי ביראות עוזר, זה יעזור. סוכות הוא זמן שעולי רגלים הולכים, אבל זה לא יעזור סתם כך.
ואותו דבר אומר המשנה ברורה, שבמקרה שהלחי לא היה עוזר, למשל בגלל אחת מההלכות הקודמות שדיברנו עליהן בהלכות עירובין, איזה טעות כשהלחי לא היה עוזר, כשאין מחיצה אחרת מאחור וכדומה.
או עוד יותר, במילים אחרות, הרמ״א מתכוון לומר, תאר לעצמך מישהו צריך לשבת סוכות סוכה גדולה, הוא חושב “אה, אין לי כוח, אני לא צריך לעשות מחיצה שלמה, אני צריך רק לעשות פסי ביראות, אני לא צריך אפילו בור.” לא, הוא צריך כן בור, כי הוא צריך זאת ללחי, שם שאנו מחשיבים זאת כרשות, שם משמשים אותם תפקידים אחרים, ואז זה יכול לשמש לסוכה גם.
רואים מהרמ״א כמו הסברא שלי, שזה יותר דבר מעשי, משתמשים בזה בשבת.
הסברא של הדין – מחיצה, לא רק דופן
ספרים חסידיים אוהבים את התורות, שבת, סוכות, בלה בלה בלה. אבל פשט פשוט זה דבר שכלי פשוט, שהיום נוהגים כך. נאמר שמחיצת סוכה היא כך, רואים כל הזמן שיש לזה דין מחיצה, לא רק דין דופן. זה ענין של מחיצה, זה עושה רשות נוספת, ועכשיו זו רשות נוספת.
אז כאשר הרמב״ם אמר לחי, הוא אמר כאשר ביארנו בשבת, אולי הוא מתכוון גם לרמוז על כך, שהלחי הוא לא בעצם מחיצה טובה, אבל אותו לחי טוב לכל… לא, אבל אולי יש כאן כמו שתי רמות בזה, שהסיבה שלחי עובד היא גם רק כי החכמים יצרו אותו לשבת. הקולא של לחי יצרו לשבת. כבר דיברנו בהלכות שבת שלכאורה לחי הוא דבר שהאדריכלים היו עושים אפילו להלכות שבת.
הלכות סוכה — דפנות הסוכה: גוד אסיק מחיצתא, פרוץ מרובה על העומד, ומיעוט גובה
דיגרסיה: פסי ביראות היום — עולי רגלים וצרכי מצוה
דובר 1: אוקיי, אני מבין מה אתה אומר. אוקיי. בוא נלמד עכשיו. אבל זה מעניין המחלוקת בין הרמ״א והפוסקים האחרים, איך אומרים שכיוון שהיום עושים זאת כעובדה, או רק ממש כאשר זה…
דובר 2: כן.
דובר 1: אז לכאורה לפי זה אין היום את הדין פסי ביראות בכלל.
דובר 2: אז לפי זה כאשר יש עליה לרגל.
דובר 1: לפי החומרא של הרמ״א, כן.
דובר 2: היום יש גם עליה לרגל.
דובר 1: מה זאת אומרת? מקום שקהל גדול הולך ביום טוב, עדיין אין לזה דין עליה לרגל, זה לכבוד ירושלים. צריך לעיין שם. עליה לרגל זה לא סתם דין בצורך מצוה, זה לא סתם צורך מצוה, זה משהו יותר מזה.
דובר 2: אני חושב שכתוב בפירוש שם שכן, אם לא כתוב בפירוש אני יכול לומר.
דובר 1: לא, אני זוכר שכתוב כן משהו שזה לא חייב להיות דווקא עליה לרגל, זה יכול להיות כל צורך מצוה או משהו כזה. כך כתוב שם. צורך דבר מצוה מביא את זה אפילו. אם נוסעים לרבי זה גם יכול לעזור, מבין? אני לא יודע, צריך לדעת אם עליה לרגל אומר ענין של צרכים.
דובר 2: כן, כתוב בפירוש, כתוב בפירוש.
דובר 1: אתה זוכר כך?
דובר 2: אני רואה שהוא מביא את זה, אני לא צריך לזכור. הצדיק מביא את זה, שכתוב לצורך ולדבר מצוה.
דובר 1: לא, אבל הרבי לא מדבר לפי הרמ״א.
דובר 2: כן, כן, הוא לא אומר כך.
דובר 1: זה אומר הרמ״א?
דובר 2: לא. עד מנשיש. עולי רגלים, או בזמנות זה אומר שעולי רגלים. המצוה אז היתה גם עובדת פסי ביראות זה גם אומר…
דובר 1: נכון, נכון. פסי ביראות זה עולי רגלים זו המצוה שהחכמים אמרו, אבל זה יכול להיות… אני רוצה לחשוב בהלכות חול המועד למשל, זה עולי רגלים או כל צרכי ציבור, כן? מתקנים את המים של ירושלים לעולי רגלים, אבל אותו דבר כל צרכי ציבור.
דובר 2: כן, אה, דיברת שמותר בחול המועד.
דובר 1: כן, אמת, הוא בטח עושה אמת.
—
הלכה יא: סוכה על גג – גוד אסיק מחיצתא
דובר 1: עכשיו הלאה, אומר הרמב״ם, עכשיו אפשר ללמוד על יהודי שעושה סוכה על הגג. על הגג של בית הוא עושה סוכה. כאן יש קולא גדולה, שאפילו הוא לא עשה קירות מלאים, יש דרך איך רואים כאילו יש קירות. איך?
אומר הרמב״ם כך: נעץ ארבעה קונדסין על ארבע זוויות הגג, וסיכך על גבן, בדרך כלל זה לא היה מספיק, כי אין כאן קיר של שבעה טפחים. אבל הואיל והסיכוך על שפת הגג, הסכך הוא אבל על קצה הגג, זה עולה באותו מקום כמו ביתו, זה על הגג.
שפת הגג זה דווקא כאשר זה ממלא את כל הגג, כי באמצע הגג פוסק הרמב״ם שזה לא עוזר. יש שאלה בגמרא, אבל הרמב״ם אומר כך את ההכרעה שבאמצע זה לא עוזר. זה הולך שפת הגג, כלומר הסוכה היא עכשיו אותה מבנה כמו הבית מתחת לזה.
אז יש דין שארבעה קונדסין, מה שארבעה קונדסין עושים, זה עושה כאילו היו כאן קירות, ורואין את המחיצות התחתונות כאילו הן עולות למעלה על שפת הסיכוך, כאילו הקירות מלמטה הם קירות שעולים למעלה עד הסכך.
דיון: האם צריך דווקא ארבעה קונדסין?
דובר 2: הקונדסין בעצם לא עושים כלום, הקונדסין רק מחזיקים את הסכך. החידוש הוא ארבעת הקירות שהם עושים קירות. לא צריך קונדסין. אם יש לו דרך שזה יחזיק את הסכך מבפנים, אני לא יודע אם… לא צריך להיות ארבעה קונדסין. זה לא צריך להיות ארבעה קונדסין.
דובר 1: כן, כי זה מעשי. אם למישהו יש שם שהוא יכול לעשות שזה יתלה שם…
דובר 2: לא שם, הוא בונה באמצע עמוד גדול שזה מחזיק את הסכך.
דובר 1: וכן הוא. נו, לא כתוב כך.
דובר 2: כתוב כן. איך כתוב שרואים שזה קונדסין? לא כתוב רואין את הקונדסין. כתוב רואין את המחיצה, אז זה המקום שכאילו הקיר עולה.
דובר 1: אני לא יודע, כתוב רק ארבעה קונדסין.
דובר 2: יכול להיות שמדברים על המעשיות, אבל אני לא בטוח בזה. אם למישהו יש שאלה, שישאלו…
דובר 1: זה לא היה קיים, איך הוא הולך לתלות את זה? בכלל, יש לו עמוד גדול.
הראב״ד חולק
דובר 1: אם למישהו יש ספק למעשה, הוא צריך לדעת שהראב״ד אומר שאפילו זה לא עובד. אז, הראב״ד הקדוש אומר שצריך להחמיר. הגמרא שואלת האם זה עוזר, והגמרא נשארת עם תיקו. כך אומרת הגמרא.
אבל המגיד משנה אומר שיש בזה שתי גרסאות, והראב״ד היה לו גרסה אחת, והרמב״ם היה לו הגרסה שהתיקו הוא על מציאות אחרת.
אם שואלים הלכה למעשה, צריך לדעת שיש חילוק גדול אם פוסקים כמו הרמב״ם או כמו הראב״ד. אבל לגבי זה, בספק שלנו יש עוד ספק, אז אני לא יודע.
אוקיי, לך בשלום. עכשיו.
—
הלכה יב: פרוץ מרובה על העומד
דובר 1: עכשיו נדבר על פרוץ מרובה על העומד. למדנו שצריך להיות קיר. מה קורה כאשר לקירות יש הרבה חורים? זה תלוי איך החורים עומדים, תלוי איך החורים נראים.
סוכה שיש לה פתחים הרבה, ויש בה חלונות הרבה, יש הרבה דלתות, ויש בה חלונות הרבה, אפילו במעט שכן יש קיר בלי דלתות, יש גם חלונות. הרי זו כשירה, אף על פי שפרוץ מרובה על העומד. בדרך כלל כאשר מסתכלים על קיר, אם יש חורים בקיר, זה רק חורים. אבל אם החורים, ביחד כל החורים, יש יותר חורים מהקירות, זה לא נקרא קיר, הקיר מתבטל.
אבל זה רק כאשר זה חורים. אבל אם זה דלתות או חלונות, זה מבנה שיש לו חלונות, וזה עדיין נקרא קיר.
דין פתח יתר על עשר
אבל ובלבד שלא יהא שם פתח יתר על עשר. הדלת, כלומר אם זה פתוח יותר מעשר, אפילו אם זו דלת, זה לא עוזר. יש דרך אחת איך אפילו יותר מעשר עוזרת כן הדלת.
אבל אם היה בה פתח יתר על עשר, עכשיו, אם יש פרצה יתר על עשר, כן, פתוח יותר מעשר, אפילו שיש לו צורת הפתח, אפילו מלמעלה יש קנה כזה מלמעלה, נראה שיש לזה צורת הפתח, צריך שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד, שלא יהיה רוב הקיר.
כלומר, אם זה לא חלק אחד של עשר, אלא כמה קטנים, אז אפילו אם זה פרוץ מרובה על העומד. אבל אם זה אחד גדול, אז זה עוזר רק אם הקיר הוא יותר מ, נגיד הקיר הוא עשרים ושתיים, אפילו אם הדלת היא עשר, עדיין יש יותר מעשר קיר.
אבל במקרה כזה צריך להיות צורת הפתח, כן? אם זה פתח יתר על עשר, אפילו אם זה עומד מרובה על הפרוץ, בלי צורת הפתח זה גם לא יעזור, כי דלת הולכת רק עד עשר בלי צורת הפתח.
דיון: האם צורת הפתח עוזר ביתר על עשר
דובר 2: צורת הפתח לא משנה כלום.
דובר 1: זה כן משנה, בטוח. זה מה שאני רוצה עכשיו לומר. אם זה פתח יתר על עשר, אפילו אם זה עומד מרובה על הפרוץ, לא יכשר רק אם יש צורת הפתח, כי יותר מעשר זה כבר לא נראה כמו דלת.
דובר 2: הוא אומר שצריך צורת הפתח.
דובר 1: הוא אומר כן, אבל אם היה בה פתח יתר על עשר, אפילו שיש לו צורת הפתח, צריך שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד.
דובר 2: כן, אבל הוא לא אומר שצריך צורת הפתח כאשר זה פחות.
דובר 1: אני לא יודע. לא כאשר זה פחות, אני אומר. אני אומר, כאשר זה יותר עומד מרובה על הפרוץ, לא כתוב ברמב״ם שצריך צורת הפתח. מה שהוא אומר זה הפוך, מה שהוא אומר זה לא זה. מה שהוא אומר זה שרוב פרוץ מרובה לא עוזר שום צורת הפתח. אבל הוא לא אומר ש… ש…
אבל אני לא יודע אם יותר מעשר אמות בלי צורת הפתח זה עדיין נקרא פתח.
דובר 2: זה כבר נקרא פרצה.
דובר 1: לא, צריך לזכור שזו מחלוקת מה שהרמב״ם והרבה יהודים אחרים בהלכות שבת. הרמב״ם בהלכות שבת כתב גם את אותה הלכה, שפתח יתר על עשר לא עוזר שום צורת הפתח, כי זה לעולם לא עוזר.
אנחנו לא נוהגים כך, כן? כל העירובים שלנו, או הרבה מהם, יש להם צורת הפתח, אפילו יתר על עשר אמות, אפילו פרוץ מרובה על העומד, הכל, למה? כי אנחנו אומרים שזה כן עוזר. אבל הרמב״ם סובר שזה לא עוזר.
נראה שזו אותה שיטה של רמב״ם, שסובר שצורת הפתח לא עוזר. מי שסובר שצורת הפתח עוזר, תמיד יעזור. אבל הרמב״ם סובר שזה עוזר.
ואם זה פחות מעשר טפחים, יכול להיות שלא צריך שום צורת הפתח. מבין מה אני אומר? אני עדיין לא יודע אם צריך. הוא לא אומר בבירור.
דובר 2: אני לא רואה שהוא אומר, כי הוא אומר בבירור, אם זה פחות מעשר אמות, הוא אפילו לא צריך שום צורת הפתחים, זה יכול אפילו להיות פרוץ מרובה.
דובר 1: אם כתוב צורת הפתח?
דובר 2: לא, הוא לא אומר. הוא אומר אפילו שיש לו צורת הפתח. כאשר זה יותר מ…
דובר 1: כי מישהו היה יכול לחשוב, שוב, עד עשר אמות לא מפריע לי. אתה יכול להיות לגמרי פתוח כמה שאתה רוצה. יותר מעשר אמות, נגמרה הסוכה. בא יהודי ואומר, לא, אני אעשה צורת הפתח. אומר הרמב״ם, זה לא עוזר. זה מה שכתוב ברמב״ם. יותר לא כתוב.
חזרה לשאלה של שיעור מחיצה
דובר 1: והם למדו קודם שאפילו ב… זה מעניין, הם למדו קודם שאפילו בסוכה שיש לה רק שתי דפנות, והשלישית צריך לעשות צורת הפתח, כן? אבל לא כתוב על פרוץ מרובה על העומד.
כלומר, הפרוץ מרובה מדבר שיש כן איפשהו שבעה טפחים, שלושה קירות שלמים, נכון?
דובר 2: אוקיי, זה שיחה נוספת ל… האם אם אין שבעה טפחים לא יעזור זה שהעשר הוא פתח. עדיין צריך להיות שהקיר צריך להיות בשיעור קיר.
דובר 1: נכון, צריך להיות איפשהו כמו המינימום. צריך להיות שני הדברים, צריך להיות שיעור קיר, וצריך להיות עומד מרובה על הפרוץ אם זה יותר מעשר אמות.
דובר 2: שלא צריך לא.
דובר 1: לא, אפילו עשר אמות, אם הקיר לא עשרה טפחים, לא שבעה וחצי טפחים, לא יעזור שיש עשר…
דובר 2: אוקיי, זה גם לא יהיה, זה גם יקרא פרוץ מרובה על העומד.
דובר 1: אוקיי, לא, זה לא יהיה כלום.
עכשיו. הלאה.
—
הלכה יג: מיעוט סוכה גבוהה מעשרים אמה
דובר 1: אוקיי, עכשיו אפשר ללמוד מה שלמדנו קודם, שזה אם למישהו יש, הוא אומר, סוכה שהיא קצת גדולה מדי, והוא רוצה לעשות אותה קטנה יותר.
אה, הם למדו שאם סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, פסולה, המשנה הראשונה, אז מה קורה אם מישהו רוצה לתקן את זה? איך אפשר לתקן את זה?
סוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה, והוא רוצה למעט אותה, הוא שם שם כרים על הרצפה, כן? מיעטה בכרים ובכסתות, אינו מיעוט. זה לא אומר שהסוכה נעשתה עכשיו נמוכה יותר, כי הכרים וכסתות לא נעשים עכשיו רצפה. הוא חושב, אה, יש רצפה, זה לא נקרא רצפה. אפילו ביטול, אפילו הוא ביטל את זה, הוא החליט שהוא הולך להשאיר את הכרים וכסתות, זה לא נקרא רצפה, כי אפשר לקחת את זה.
אבל מיעטה בתבן וביטלו, אז התבן נעשה עכשיו חלק מהרצפה. אז הרי זה מיעוט, זה כן נקרא, שעכשיו אין יותר אוויר גבוה עשרים בסוכה.
ואין צריך לומר עפר וביטלו, אז בוודאי שזה נקרא דרך. אבל שניהם צריכים להיות ביטול. הוא השאיר את זה שם, והוא מתכנן להשאיר את זה שם.
אבל בעפר סתם אינו מיעוט. אפילו עפר בלי ביטול לא עוזר. או תבן גם, לכאורה, אותו דבר.
שאלה: מה זה אומר “ביטול” כאן?
דובר 2: איך זה לא שביטול צריך לומר כל חמירא, זה בטל עכשיו?
המשך דיון בהלכה ד׳ — דופן רביעית עם כלים, בעלי חיים ובני אדם ביום טוב
המשך: מדוע עשיית דופן רביעית בכלים אינה נחשבת בונה?
דובר 1: צריך לדעת מהו בונה, מה נחשב בונה ומה לא נחשב בונה. ראיתי היום שיש מחלוקת בזה. היושר דברי אמת אמר, מדוע נקראת הקבלה “נסתר”? משום שאי אפשר להסבירה, כי יש בה עניינים של הרגשות. אומר רבי חיים מוולוז׳ין, הדבר אינו מובן כך. נקראת “נסתר” משום שאינה כתובה בפירוש בתורה, אלא רק רמוזה. שואל על כך הלשם, רבי אלישיב, שאינו מובן מרבי חיים מוולוז׳ין, שכן אם כך כל התורה שבעל פה היא נסתרה, לא רק הקבלה, שום דבר אינו כתוב בפירוש. אבל התשובה היא שהוא צודק, בגמרא יש סתרי תורה, ואין זה בהכרח קבלה. ולאחר שיש גמרא, כבר אינו נסתר יותר. הקבלה נשארה לא כתובה בחומש. ביחס לפשט החומש, והסברה לאחר שכתוב בגמרא היא גם נסתרה. האם אני סבור שיש תורות כאלה שעדיין לא נתגלו סודות מסוימים? הנסתר כבר יודע כל אחד, זו הקבלה. מה הפירוש של רוב הגמרא שאף אחד אינו יודע? זה הרבה יותר נסתר. צריך משיח לבוא ויסביר לנו מה הכוונה ברוב התורה.
בכל אופן, אחד הדברים הוא זה. מה העניין של בעל חיים? מדוע כאשר הוא מציב בעל חיים אינו נחשב בונה? אכן, אינו כל כך ברור. בואו נראה אם אחרים מסבירים. מדוע אי אפשר לעשות אדם דופן, לדעתך? לדעתו. כן, לא. מדוע האדם נחשב שהוא הבונה, ומה שאין כן האדם שמציב אותו שם אינו נחשב שהוא הבונה, אומר לו, עמוד כאן. כלומר, הוא אינו עושה בנייה. הוא אינו יודע מכך. כן, אבל האדם שאומר לו לעמוד שם, הוא עושה את הבנייה. לא, הוא אינו אדם. אדם, כאשר משתמשים באדם כמו בכלי… אכן. כן כן, זו כזו, אמת. לא לא, ממש, זו התשובה. על השאלה יש תשובה. מחיצה, זה בשוגג. אדם עושה מעשים אנושיים. אדם יכול לעשות דברים רק כאשר הוא יודע מה הוא עושה. אם משתמשים באדם למטרה, זה לא נחשב מעשה, זה בכלל לא מעשה אדם. זו אינה בעיה. אבל כאשר האדם יודע, אז הוא עושה משהו.
שיטת הרמב״ם: דופן רביעית בכלים ביום טוב
דובר 1: וכן עושה בכלים. כלים דופן רביעית ביום טוב. אפשר לקחת כלים ולעשות מהם דופן רביעית ביום טוב. מדוע זה לא נחשב בונה? איני יודע. מדוע דווקא האדם נחשב בונה? לא ברור. זה עדיין פתוח. אלו הכלים. מדוע נחשב בונה כאשר הוא מניח אותם בכלים? אם עשיית מחיצה נחשבת בונה, אז בכל אופן. כלים, בהמות, איני יודע. אינו ברור. אכן, ההלכה הרביעית. וכן עושין מכבש, כלים דופן רביעית ביום טוב? רק הדופן הרביעית שאינה נצרכת. אבל דופן שלישית לא יעשה אותו בכלים ביום טוב, משום שבכך הוא מכשיר. ועושין אוהל עראי ביום טוב. כלומר, כאשר הוא עושה דופן רביעית, אין זה אמיתי, זה לא קיר אמיתי. כאשר הוא קושר אותו, הוא בונה משהו, זה היה אסור באמת. הוא רק מציב שם שיהיה לו דין קיר. אין לו דין, הוא לא צריך את הדין. אז הדופן הרביעית, אינה קיר אמיתי, ממילא אינה בנייה אמיתית. אינה מכשירה את הסוכה. אבל בכך שהיא מכשירה את הסוכה, נקראת אוהל עראי. ומדוע בעל חיים לא, איני יודע עדיין.
דיון: החילוק בין אדם, כלים ובעל חיים
דובר 2: מה שאמרת קודם, בעל חיים. אגב, אתה פשוט אמרת יום טוב. לא כתוב שמותר בעל חיים ביום טוב. והחבר כשהוא לא יודע?
דובר 1: החבר כשהוא לא יודע, כן. מה שונה החבר כשהוא לא יודע מכלים? כלים גם לא יודעים.
דובר 2: הכלים אסור. מדוע החבר שלא יודע מותר?
דובר 1: אסור בכלים משום שהוא שוגג, הוא לא יודע מכך. אבל האדם שמניח אותו שם?
דובר 2: אני חושב בדיוק כמו האדם שמניח כלים.
דובר 1: הוא לא מניח אותו. עושה אדם לא אומר שהוא מניח אותו?
דובר 2: אה, תורה חדשה. לא כתוב בשום מקום כזה… אתה יכול גם לומר שמניחים אותו.
חידוש: “עושה אדם את חברו” אינו אומר “להניח”
דובר 1: עושה אדם את חברו דופן, אתה יכול לומר שזה אומר שהוא מניח אותו שם, או שזה אומר שהוא אומר לו לעמוד שם. אני חושב שזה אומר שהוא אומר לו. אבל אתה יכול לומר שזה אומר שהוא מניח אותו פיזית. אז זה יהיה כמו כלים.
דובר 2: אז מה ההבדל?
דובר 1: ההבדל הוא שאם הוא מניח אותו, זה כמו כלים, ואסור. אבל אם הוא רק אומר לו לעמוד, והאדם לא יודע למה, אז האדם לא עושה מעשה, והמצווה גם לא עושה מעשה אמיתי, כי הוא רק אומר לו לעמוד. זה לא בנייה.
דובר 2: אבל למה זה שונה מכלים?
דובר 1: משום שכלים אתה מניח אותם פיזית. אדם, אתה לא מניח אותו, אתה אומר לו. זה הבדל.
דובר 2: אבל הרמב״ם אומר “עושה אדם את חברו דופן”. זה נשמע כמו שהוא עושה אותו לדופן, לא רק אומר לו.
דובר 1: אכן, זו שאלה טובה. אולי הכוונה היא שהוא משתמש בו כדופן, לא שהוא בונה אותו כדופן. זה ההבדל. כלים, אתה בונה מהם מחיצה. אדם, אתה משתמש בו כמחיצה, אבל אתה לא בונה אותו.
דובר 2: אז למה זה אסור כשהוא יודע?
דובר 1: כשהוא יודע, הוא משתתף במעשה. הוא עושה מעשה של עמידה למטרת מחיצה. זה כבר מעשה בנייה. אבל כשהוא לא יודע, הוא סתם עומד, והמצווה משתמש בו. זה לא בנייה.
דובר 2: מובן. אז העיקר הוא הידיעה של האדם שעומד.
דובר 1: נכון. וזה שונה מכלים, שכלים לא יכולים לדעת, אבל אתה בונה מהם. אדם, אם הוא לא יודע, אתה לא בונה ממנו, אתה משתמש בו.
סיכום הפרק
זה מסיים את הפרק על דיני דפנות הסוכה. למדנו על השיעורים, החומרים, והדינים המיוחדים של עשיית דפנות ביום טוב. ראינו את החילוקים בין סוגי מחיצות שונים ואת הדינים המיוחדים של דופן רביעית.
דובר 1: לא, לא, לא, אני אומר לך, עושים טעות. אנחנו הסכמנו שעושה אדם את חברו פירושו שמציבים אותו. זה לא פירושו. אדם רשאי לעמוד איפה שהוא רוצה. אדם לא נעשה חדש, אתה מבין בעצמך למה זה יותר קל. אדם רשאי לעמוד איפה שהוא רוצה. בדיוק הוא עומד שם, אה, עכשיו מסתם מחיצה. אבל אם מניחים אותו, בוודאי שזה אסור, זה הרי פירוש לדעת. יעשה אותו פירושו הוא עומד בדיוק שם. או בן נערתם, והוא הלאה. הוא עומד בדיוק שם, הוא שואל אם מותר לנערו, אני לא יודע. אבל במעלה זה לא יכול לדבר על בן נערתם, הוא עומד. אדם רשאי לעמוד איפה שהוא רוצה, אין דבר כזה, אדם לא רשאי לעמוד במקום שהוא נעשה מחיצה, הוא עומד בעצמו. אבל אם עומדים ועושים אותו, כן, זה בוודאי, זה לא מחיצה דאורייתא אולי, אבל זה בחינה של מחיצה. אסור לעשות בעל חי למחיצה ביום טוב, רק אדם.
שוב, אותו דבר אומר הבעל חי, אם הוא נוסע בדיוק, אולי מותר. זה אחר מהרבנים שלנו, אנחנו כנראה למדנו שצריך בהלכות עירוב הרי שהוא יכול עוד לברוח. בסוכה עוזר, האדם הרי גם הולך לברוח. ברגע שהוא לא עומד… אדם למד גם בעירוב וזה עונה גם כן. שלא לדעת יש לו משהו כזה… הוא לא מביא כאן. כן, רואה? להניח את הבהמה ביום טוב, אומרים הם אכן שאסור. להניח אדם זה יותר קל. אני אומר לך, אדם הוא דבר שנע ביום טוב. Not clear. ובבהמה, אה, רואה? לא כתוב בפירוש שצריך לקשור את הבהמה? אני לא מבין, הרמב״ם לא אומר. מפרשי הרמב״ם אומרים את זה. שוב, זה צריך להיות כמו כל דבר שהוא עומד ברוח מצויה. הוא לא רוח, הוא יכול בעצמו לזוז. זה דבר אחר. משהו לא ברור כאן.
נפקא מינה: מחיצה לעזרת נשים עם אנשים
דובר 2: יש נפקא מינה, יכול להיות שצריך להשתמש באדם למחיצה, נו? I don’t know. אז זה אומר גם בבית הכנסת של הנשים, אפשר לקחת, רוצים לעשות עזרת נשים, אפשר שאנשים יעמדו עם הגב לנשים והם יהיו המחיצה. מה ה…
דובר 1: כאן לא מדברים כמו דין מחיצה, כאן זה סתם שלא יוכלו לראות, זה בוודאי מותר. נסוב המחלוקת רבי משה פיינשטיין והסאטמר רבי, אם יש דין מחיצה, או שזה נעשה שלא יוכלו לראות. יוצא קולא מפירוש הסאטמר רבי, לא חומרא, אתה מבין?
הראב״ד ומגן אברהם
דובר 1: אוקיי, עד כאן הלכות. מה אומר הרמ״א על ההלכה האחרונה?
דובר 2: על מה? על החבירה?
דובר 1: חזור למעלה, הוא מביא את הרמ״א. ביום טוב, אבל… מה ביום טוב? אני מתכוון, אני טועה, הראב״ד אני מתכוון, הראב״ד. הראב״ד אומר דופן פרוצה מותר גם אדם. אבל לא יוצא דופן קבועה, כן, אני לא יודע בבירור. והרמב״ם אומר גם כן, בכלים מותר. הכי נמי, אומר המגן אברהם, הוא לא מבין מה הראב״ד אומר, כי זה פשוט. לא, אנשים אומרים שאפילו, למשל, אם אדם רוצה עכשיו להיות לו דופן קבועה, הוא מניח כלים. היית חושב שלמעשה זה נעשה חלק מהאוהל? הוא אומר, זה לא אוהל. אומר הראב״ד, אותו דבר עם אנשים. אותו דבר הוא התשובה לשאלתך על המחיצה של עזרת נשים, שמותר. זה לא הכשר סוכה, זה לא עושה מזה אוהל. זה לא אוהל אמיתי, זה לא שם במקום, זה רק אוהל הלכתי. אבל אוהל הלכתי, כשזה עושה אותו כשר, זה נקרא אוהל ארעי הלכתי. זה החשש שנקרא אוהל ארעי. טוב מאוד.
סיום הפרק
דובר 1: טוב, סיימנו הלכות סוכה פרק ד׳. זה הפרק הראשון בעצם של הלכות סוכה. כן.