סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור — הלכות קידוש החודש, פרק ט״ז: רוחב הירח
—
הקדמה כללית והקשר
היכן עומדים במהלך
השיעור עוסק בפרק ט״ז מהלכות קידוש החודש. אחרי פרקים ט״ז וי״ז (חשבונות) בא פרק י״ח (הלכות כלליות הבנויות על החשבונות), ואחר כך הלכות תענית.
הערך של לימוד החשבונות
אפילו אם מקבלים רק חשק להבין איך הבריאה של הקב״ה פועלת, זה כבר דבר גדול. אין לומר ש״המדע של היום יודע יותר טוב” לפני שלמדו היטב את הרמב״ם. חשבונות הרמב״ם כולם פחות או יותר מדויקים — אם אומרים זאת אחרי לימוד יסודי, עשו לפחות משהו; אם אומרים זאת מיד בשורה הראשונה, זה אומר שלא לוקחים את זה ברצינות בכלל.
השאלה האחת שכל החשבונות עונים עליה
האם נוכל הלילה, הלילה השלושים, לראות את הלבנה? כדי לדעת זאת צריך לדעת:
1. איפה השמש (אמצע החמה, החמה האמיתית)
2. איפה הלבנה (אמצע הירח, הירח האמיתי)
3. כמה רחוקה הלבנה מהשמש — זה המפתח, כי קרוב מדי אי אפשר לראות (השמש מסתירה אותה), ורחוק מדי גם לא נוגע.
פרקים י״א–ט״ו הם הקדמות — כל פרק מלמד יסוד, ופרק י״ז יאסוף הכל כדי לחשב חשבון הראייה.
[דיגרסיה: מדוע הרמב״ם מרחיב כל כך?]
סתירה קטנה בגישת הרמב״ם: מצד אחד אומר הרמב״ם בבירור שהסתכלות במערכות השמים עצמן היא מצווה — “פועל ה׳ לא הביטו” — והוא רוצה לעורר חשק לאסטרונומיה. מצד שני לא כתב ספר של מדע/אסטרונומיה, אלא ספר הלכה. הוא מצא נושא הנוגע להלכה (קידוש החודש) ובתוכו מרחיב. זה דומה לחדרים שמלמדים ילדים על זריעה וחרישה כשלומדים את הל״ט מלאכות — הזדמנות ללמוד דברים רחבים יותר בהקשר הלכתי. אחרי יום שלם של חשיבה האם הרמב״ם יכול היה לקצר, לא ברור שזה היה מעשי — כי כדי לומר את הממוצע לאמיתו, צריך הרבה פרטים שאי אפשר לגזור.
המבנה של החשבון — שיטה עקבית
המחזור של רוחב הירח מסובך לחשב, בדיוק כמו כל המחזורים האחרים. מדוע?
1. המחזור עצמו משתנה — צריך קודם כל לדעת היכן עומדים במחזור.
2. במחזור עצמו לא תמיד שווה — בדיוק כמו השמש שלא נוסעת באותה מהירות בכל עת בשנה. לכן הממוצע (ממוצע) לא מספיק — צריך להוסיף מנה (תיקון).
המבנה:
– קודם מחשבים את הממוצע (בערך).
– אחר כך מחשבים את המסלול (היכן עומדים במחזור).
– לפי המסלול מוסיפים את המנה.
– זה נותן את המקום האמיתי.
שיטת הרמב״ם היא דרצה הרמב״ם להקל על ישראל — הוא מקל דרך מבנה עקבי (תבנית) ודרך טבלאות לכל דבר.
—
הלכה א — עיגול הירח ויחסו לעיגול השמש
מהו רוחב הירח?
עד כה למדנו את אורך הירח (longitude) — היכן הלבנה נמצאת בין מזרח למערב, כלומר באיזה מזל/מעלה היא נמצאת. הרמב״ם קורא לזה מאוחר יותר “אורך” כי זה עובר על השמים כמו גובה (ממזרח למערב). עכשיו לומדים רוחב הירח (latitude) — כמה רחוק צפונה או דרומה מקו השמש (אקליפטיקה) הלבנה נמצאת.
המושג של רוחב
דברי הרמב״ם: העגילה שסובב בה הירח תמיד — הוא נוטה מעל העגילה שסובב בה השמש תמיד, חציה נוטה לצפון וחציה נוטה לדרום.
פשט: הלבנה נוסעת על המעגל שלה (דרך מעגלית) כל חודש. דרך הלבנה נוטה (בזווית) ביחס לדרך השמש. מחצית מדרך הלבנה היא צפונית לדרך השמש, ומחצית דרומית.
חידושים והסברות:
1. איך לדמיין זאת: יש לדמיין שני חישוקים (טבעות), אחד מתחת לשני, ואחד מעט משופע ביחס לשני. המעגל הכתום הוא דרך השמש (שנתית), המעגל הירוק הוא דרך הלבנה (חודשית). באמצע הארץ.
2. “נוטה מעל” — לא ממש למעלה: הרמב״ם אומר “נוטה מעל” — זה לא אומר שזה ממש למעלה, אלא שזה בזווית (אנגל). לפעמים הלבנה גבוהה יותר (צפונית) מדרך השמש, לפעמים נמוכה יותר (דרומית).
3. צפון/דרום = למעלה/למטה: בעולם תמיד רואים שצפון הוא למעלה ודרום למטה, לכן כשאומרים “גבוה יותר” מתכוונים לצפון, “נמוך יותר” מתכוונים לדרום.
4. מדוע רוחב הירח נוגע? כי ללבנה אין אור משלה — היא תלויה בשמש שנוכל לראות אותה. לכן תמיד מסתכלים ביחס לשמש. כדי לחשב חשבון הראייה בפרק י״ז, צריך לדעת גם את הרוחב.
—
הלכה א (המשך) — ראש וזנב (שתי נקודות)
דברי הרמב״ם: שתי נקודות שבהם פוגעות שתי העגילות זו בזו… כשיהיה הירח באחת משתי [הנקודות], נמצא סובב בעגילה של שמש כנגד השמש בשווה. וכשיצא הירח מאחת משתי הנקודות, נמצא מהלך לצפון השמש או לדרומה. הנקודה שממנו יתחיל הירח לנטות לצפון השמש היא הנקראת ראש. והנקודה שממנו יתחיל הירח לנטות לדרום השמש היא הנקראת זנב.
פשט: שני מעגלים שחותכים זה את זה יש להם שתי נקודות חיתוך. בשתי הנקודות השמש והלבנה נמצאות על אותה דרך. הנקודה שבה הלבנה מתחילה ללכת צפונה נקראת ראש, והנקודה שבה היא מתחילה ללכת דרומה נקראת זנב.
חידושים והסברות:
1. “סובב בעגילה של שמש כנגד השמש בשווה” — כשהלבנה באחת משתי הנקודות, אי אפשר להבחין על איזו דרך היא נוסעת, כי באותה נקודה שתי הדרכים אחת.
2. ראש = פנים למעלה, זנב = פנים למטה: הטעם הפשוט למה נקרא “ראש” — כי באותה נקודה הלבנה הולכת עם הפנים למעלה (צפונה, מסתכלת לשמים). “זנב” — כי באותה נקודה היא הולכת עם הפנים למטה (דרומה, מסתכלת לתהום). זה מתאים ללשון הרמב״ם. יש עוד פירושים למה ראש וזנב, אבל נשארים בפשוט.
3. התלי נקרא גם “נחש” — כי יש לו ראש (ascending node) וזנב (descending node), ממש כמו נחש.
4. [דיגרסיה: ליקויים] — בשתי הנקודות (ראש וזנב) המפתח לליקויים. כל חודש יש מולד (קיבוץ — לבנה בין שמש וארץ) וט״ו (הפוך — לבנה מוארת לגמרי). שואלים: מדוע אין כל חודש ליקוי חמה במולד וליקוי לבנה בט״ו? תשובה: כי הלבנה לא נוסעת על אותו מסלול כמו השמש — היא מוסטת כמה מעלות צפונה או דרומה, מספיק כדי לראות אבל לא מספיק לליקוי. ליקוי קורה רק כשהמולד או ט״ו חל בראש או בזנב, כשהשניים בדיוק על אותה דרך. מחזור הליקויים אינו שנתי — כי מחזור השמש שנתי ומחזור הלבנה חודשי, אבל שיפגשו בראש או בזנב בזמן הנכון זה דבר נדיר. מחזור הליקויים הוא בעצם מחזור הראש/זנב — כי הראש והזנב עצמם משתנים (הם זזים).
—
הלכה — מהלך הראש: הראש זז
דברי הרמב״ם: מהלך הראש ואמצעו ביום אחד — שלשה חלקים ואחת עשרה שניות. והולך במזלות אחורנית.
פשט: הראש עצמו אינו קבוע — הוא זז. מהלך הממוצע של הראש הוא 3 חלקים (ממעלה) ו-11 שניות ליום. “ממוצע” פירושו המהלך הממוצע, כאילו הוא הולך בדיוק שווה. הראש הולך לאחור דרך המזלות — בדרך כלל הולכים מטלה (ניסן) לשור וכו׳, אבל הראש הולך מטלה חזרה לדגים.
חידושים והסברות:
1. הראש נמצא על גלגל שמסתובב — “סביבונים עם סביבונים עם סביבונים, הכל מסתובב.” זה אומר שעיגול הירח מסתובב בכיוון ההפוך מהירח עצמו. לא כל חודש נפגשים שמש ולבנה באותו מזל — פעם במזל טלה, פעם במזל אחר.
2. כי רוצים לדעת כמה רחוקה הלבנה מהראש (צפונה או דרומה), צריך קודם לדעת היכן הראש. אי אפשר לחשב סתם כי הראש עצמו זז.
3. “אחורנית” — נגד כיוון המזלות: בעוד הירח והשמש הולכים ממערב למזרח (במזלות), התלי/ראש הולך ממזרח למערב. לכן מחסרים (מפחיתים) במקום להוסיף.
—
הלכה — מהלך הראש: מספרים לתקופות זמן שונות
דברי הרמב״ם: הרמב״ם נותן מספרים ל-10 ימים, 100 ימים, 1000 ימים, 10,000 ימים, ו-29 ימים.
פשט: 29 ימים חשוב במיוחד כי מחשבים מחודש לחודש: 1 מעלה, 32 חלקים, 7 שניות — סימן אלב״ד.
—
הלכה — שנה סדורה
דברי הרמב״ם: בשנה סדורה יוצא: י״ח מעלות, מ״ד חלקים, מ״ב שניות.
—
הלכה — העיקר של מקום הראש
דברי הרמב״ם: אמצע הראש ליל העיקר (ליל חמישי, ג׳ ניסן שנת ד׳תתקל״ח) היה ב-180 מעלות, נ״ז חלקים, כ״ח שניות.
פשט: מחשבים מנקודת העיקר. כיון שהראש הולך לאחור, מחסרים את המהלך מ-360 (לא מוסיפים). מה שנשאר הוא מקום הראש.
—
הלכה — כנגדו יהיה מקום הזנב
דברי הרמב״ם: כנגדו יהיה מקום הזנב. לעולם יהיה בין הראש ובין הזנב חצי הגלגל בשוה. לפיכך כל מזל שתמצא בו מקום הראש יהיה הזנב מזל שביעי ממנו, כמו מנין המעלות והחלקים בשוה.
פשט: הזנב תמיד בדיוק 180 מעלות מול הראש. שני המעגלים הם מעגלים מדויקים, ממילא ההפוך הוא פשוט 180 מעלות.
—
דוגמה — ערב שבת ב׳ אייר
דברי הרמב״ם: הרמב״ם נותן דוגמה: רוצים לדעת היכן הראש ערב שבת ב׳ אייר משנת העיקר.
פשט: מג׳ ניסן עד ב׳ אייר הם 29 ימים. מוסיפים את מהלך 29 ימים (1 מעלה, 32 חלקים, 7 שניות) על העיקר (180, נ״ז, כ״ח), יוצא 182 מעלות, כ״ט, ל״ז. אחר כך מחסרים זאת מ-360 (כי הראש נוסע לאחור), נשאר 177 מעלות, ל׳ חלקים, כ״ג שניות.
חידושים והסברות:
1. צריך להחסיר מ-360 (לא להוסיף) כי הראש הולך אחורנית דרך המזלות.
2. זה יוצא במזל בתולה (27 מעלות, 30 חלקים). הזנב כנגדו — במזל דגים, גם 27 מעלות, 30 חלקים. בתולה היא מזל חודש אלול, דגים הוא אדר — בדיוק הפוך.
3. [דיגרסיה: “אל תפנו אל האלילים”] — מוזכר הפסוק “אל תפנו אל האלילים” כמליצה — הרמב״ם אומר “אל תפנו אל החלקים” (לא לחשב עם שניות כשלא צריך), שהוא לשון מאותו פסוק.
—
הלכה — התבונן בשלשתם (מקום הירח ביחס לראש וזנב)
דברי הרמב״ם: התבונן בשלשתם — אם מצאת הירח במקום הראש או במקום הזנב במעלה אחת וחלק אחד, זה אומר שהלבנה לא נוטה מהשמש. אם לפני מקום הראש — לצפון השמש. אם לפני מקום הזנב — לדרום.
פשט: לוקחים את שלושת המספרים — מקום הירח האמיתי, מקום הראש, מקום הזנב — ומסתכלים היכן הלבנה עומדת ביחס אליהם:
– אם הלבנה בראש או בזנב — היא על אותו מסלול כמו השמש (לא נוטה).
– אם לפני מקום הראש (אחרי הראש, כלומר בין ראש לזנב) — הלבנה צפונית לשמש.
– אם לפני מקום הזנב (בצד השני) — היא דרומית.
חידושים והסברות:
1. חשבון הרמב״ם עובד עם מספרים, לא עם תמונות. “לפני” פירושו שהמספר של מקום הירח קטן ממספר אחד וגדול מהשני. למשל: ראש ב-150, זנב ב-330 — אם הלבנה בין 150 ל-330, זה אחרי הראש (צפון); אם להפך, זה דרום.
2. מדוע צריך לדעת גם את הזנב? כי צריך לדעת אם הלבנה צפונית או דרומית לשמש, ולכן צריך את שתי נקודות הייחוס.
—
הלכה — רוחב הירח: הגדרה וטרמינולוגיה
דברי הרמב״ם: הנטייה שנוטה הירח לצפון השמש או לדרומה — היא הנקראת רוחב הירח. ואם היה נוטה לצפון נקרא רוחב צפוני, ואם היה נוטה לדרום נקרא רוחב דרומי. ואם היה הירח באחת משתי הנקודות לא יהיה לו רוחב.
פשט: “נטייה” פירושה כמה רחוק הירח מוסט מעיגול השמש (אקליפטיקה). כשהירח עומד בדיוק באחת משתי הנקודות (ראש או זנב), אין לו רוחב — הוא בדיוק על עיגול השמש.
חידושים והסברות:
1. “נטייה” כאן אינה כיוון התנועה, אלא המרחק — כמה רחוק הירח מעיגול השמש. זה ההפך מ״נקודת הפגיעה” — בנקודת הפגיעה הרוחב אפס, וככל שרחוק יותר, כך יותר רוחב.
—
הלכה — רוחב מקסימלי: חמש מעלות
דברי הרמב״ם: לעולם לא יהיה רוחב הירח יתר על חמש מעלות בין בצפון בין בדרום. הירח מתרחק מעט מעט מהראש, עד שלא יהיה לו רוחב כשהגיע לזנב, ואחר כך שוב מתרחק.
פשט: הרוחב המקסימלי של הירח הוא 5 מעלות, בין צפון בין דרום. הירח מתחיל בראש (רוחב = 0), עולה עד 5 מעלות, חוזר יורד לזנב (רוחב = 0), יורד עד 5 מעלות בצד השני, וחוזר לראש.
חידושים והסברות:
1. אנלוגיה לנטיית השמש: יש ארבעה “שלבים” (רבעים): (1) מראש עולה עד מקסימום צפון, (2) חזרה יורד עד זנב, (3) מזנב יורד עד מקסימום דרום, (4) חזרה עולה עד ראש. זה אותו מבנה כמו בנטיית השמש.
—
הלכה — מסלול הרוחב: חישוב
שתי שיטות לחשב את המסלול
דברי הרמב״ם: מסלול הירח לרוחב בשורש הוא קפ׳ (180 מעלות). כל חודש שלם נע המסלול י״ג ג׳ נ״ד (13 מעלות, 3 חלקים, 54 שניות). המסלול מחושב על ידי: אמצע מקום הירח פחות אמצע מקום התלי.
פשט: “מסלול הרוחב” הוא כמה רחוק הירח נסע מהראש שלו — זה אומר לנו היכן הוא עומד במחזור הרוחב שלו. אם מסלול הרוחב בין 0 ל-180 — הוא צפוני; יותר מ-180 — דרומי; בדיוק 180 או 360 — אין רוחב.
חידושים והסברות:
1. שתי שיטות: הרמב״ם נותן שני דרכים — (א) אפשר לחשב את המסלול ישירות עם השורש והתנועות שלו, או (ב) אפשר לקחת את אמצע הירח שכבר חושב ולהחסיר את אמצע התלי. שתי הדרכים יוצאות שוות.
2. מדוע שורש המסלול הוא בדיוק 180: בזמן נקודת השורש, אמצע הירח היה קפ׳ (בערך) והתלי גם קפ׳, וההפרש ביניהם בערך 180 (או 0, שזה אותו דבר במערכת של 360 מעלות). 180 מעלות פירושו שהירח היה בדיוק בזנב התלי (מול הראש).
3. תנועת המסלול של י״ג ג׳ נ״ד: זה בא מתנועת הירח (שהולך קדימה) פלוס תנועת התלי (שהולך אחורנית). כיון שמחסרים את התלי, והתלי הולך אחורנית (כלומר נעשה קטן יותר), ההפרש בין ירח לתלי גדול יותר בכל חודש — לכן תנועת המסלול גדולה יותר מתנועת הירח עצמו.
4. המסלול הוא רק ממוצע (אמצעי), לא האמיתי. צריך להוסיף מנה (תיקון) כדי לקבל את הרוחב האמיתי. הרמב״ם לא נותן הסבר למה המנה היא מה שהיא — זה כמו “גזירת הכתוב” מהרמב״ם. צריך ללמוד עוד ספרים (כמו המגיד משנה ומפרשים אחרים) כדי להבין את הטעם.
5. הבדל חשוב ממנות אחרות: כאן המנה שווה לרוחב עצמו — לא צריך להוסיף את המנה למסלול ואז לחשב שוב, אלא המנה היא כבר הרוחב.
—
הלכה — טבלת מנת מסלול הרוחב
דברי הרמב״ם: הוא נותן רשימה לכל 10 מעלות של מסלול הרוחב (עד 90):
– 10° → 0° 52′
– 20° → 1° 43′
– 30° → 2° 30′
– 40° → 3° 13′ (בערך)
– 50° → 3° 50′
– 60° → 4° 20′
– 70° → 4° 42′
– 80° → 4° 55′
– 90° → 5° 0′
חידושים והסברות:
1. **
המספרים עולים עד 5 מעלות ב-90°** — מה שמתאים לכלל שהרוחב המקסימלי הוא 5 מעלות.
2. הרמב״ם נותן רק עד 90° כי צריך לדעת רק רבע אחד — שלושת הרבעים האחרים אפשר לחשב דרך סימטריה.
3. מדוע הרמב״ם נותן מספרים לכל 10 מעלות ולא רק ל-90? כי היחס אינו לינארי — אי אפשר פשוט לחלק 90 באופן שווה. בין כל 10 מעלות אבל זה מדויק מספיק לאינטרפולציה.
—
הלכה — אינטרפולציה בין עשיריות
דברי הרמב״ם: הוא נותן דוגמה: אם מסלול הרוחב = 53°, אז: ב-50° זה 3° 50′, ב-60° זה 4° 20′. ההפרש הוא 30 חלקים על 10 מעלות = 3 חלקים למעלה. 53° הוא 3 מעלות מעל 50°, אז 3×3=9 חלקים להוסיף. תוצאה: 3° 59′.
פשט: אינטרפולציה לינארית סטנדרטית בין שני הערכים הקרובים ביותר בטבלה.
—
הלכה — חישוב לכל ארבעת הרבעים
דברי הרמב״ם: הוא מסביר איך מטפלים במסלול הרוחב גדול מ-90°:
– 90°–180°: להחסיר מ-180°
– 180°–270°: להחסיר 180°
– 270°–360°: להחסיר מ-360°
חידושים והסברות:
1. זה שונה מאשר אצל השמש, שם הרמב״ם אמר 180° (פלוס/מינוס). כאן ברוחב הירח צריך רק עד 90° כי זה סימטרי בכל ארבעת הרבעים — זה עולה ויורד בשני הצדדים.
2. דוגמאות מהרמב״ם:
– מסלול = 150° → 180 – 150 = 30° → מנה = 2° 30′
– מסלול = 200° → 200 – 180 = 20° → מנה = 1° 43′
– מסלול = 300° → 360 – 300 = 60° → מנה = 4° 20′
—
הלכה — צפון או דרום
פשט: אחרי שיודעים את הרוחב, צריך עוד לדעת האם זה צפון או דרום. זה יודעים כבר ממסלול הרוחב עצמו: מתחת ל-180° = צפון, מעל 180° = דרום.
חידושים והסברות:
1. מדוע 0-180 הוא צפון ו-180-360 הוא דרום: ב-0 מעלות מסלול הירח בראש התלי (הוא חוצה את האקליפטיקה הולך צפונה), ב-90 הוא במקסימום צפון, ב-180 הוא בזנב (הוא חוצה הולך דרומה), ב-270 הוא במקסימום דרום, וב-360 הוא חזרה לראש.
2. כל הנקודה היא שאפשר לחשב הכל הרבה מראש (אפילו ארבע שנים), בלי להסתכל על השמים. הרמב״ם לא רוצה שיחכו כמה ימים ויסתכלו באיזה כיוון הירח נע.
—
דוגמה מעשית — רוחב הירח ללילה ב׳ אייר
דברי הרמב״ם: הרמב״ם נותן דוגמה מאותה שנה, חודש אייר, ליל ערב שבת.
פשט: החשבון הוציא מסלול של רל״א מעלות ועשרה חלקים (231° 10′). הרמב״ם אומר שבמסלול החלקים לא נוגעים, לכן מחשבים רק עם רל״א מעלות. כיון שהמסלול יותר מ-180, מחסרים 180, ונשאר 51 מעלות. זה שזה יותר מ-180 אומר שהרוחב הוא דרומי. מחפשים בטבלה את המנה של 51 מעלות, וזה ג׳ נ״ג (3° 53′) — זה רוחב הירח ללילה ב׳ אייר, רוחב דרומי.
—
סיום
בזה כבר גילינו את רוחב הירח לכל ימות עולם, לפי כללי הרמב״ם.
[דיגרסיה: רמזים קבליים] מי שלא מבין את הענין של תלי (הנחש עם הראש והזנב) יכול ללמוד על פי קבלה מה זה אומר. ראש השנה בא בקרוב ואומרים “שנהיה לראש ולא לזנב” — יש סודות גדולים בענין של ראש ולא לזנב, המחוברים לתלי, אבל בשיעור למדנו רק את הפשט בינתיים.
תמלול מלא 📝
פרק ט״ז: רוחב הירח — כיצד מחשבים את נטיית הלבנה צפונה ודרומה ממסלול השמש
הקדמה כללית: היכן אנו עומדים בספר זמנים
יהודים יקרים, אנו עומדים היום בספר הקודש, הספר הקדוש של רבי משה בן מימון, ספר משנה תורה, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ט״ז.
אם הציבור כבר משתעמם, יש רק עוד שני פרקים של החישובים, ט״ז וי״ז. אחר כך יבוא עוד פרק אחד י״ח שהוא יותר הלכות כלליות שבנויות על החישובים, ואחר כך נמשיך ל… מה יש אחר כך? הלכות תענית. הלכות תענית באות אחר כך. בסדר.
חשיבות לימוד החישובים
אבל זה מאוד חשוב, ולומדים כל פעם קצת, על כל פנים מקבלים חשק להבין טוב יותר כיצד בריאת הקב״ה פועלת. אפילו אם מקבלים רק חשק לשאול את הרמב״ם, נאמר שהמדע של היום יודע טוב יותר משהו, אף על פי שזה לא אמת.
זה לא אמת לגבי החישובים. כן, החישובים של הרמב״ם כולם פחות או יותר מדויקים. תלוי איך אומרים את זה. אם אומרים את זה אחרי ללמוד היטב את הרמב״ם, לפחות הראית שלמדת היטב את הרמב״ם. אם אומרים את זה מיד בשורה הראשונה, פשוט שאתה לא לוקח את זה ברצינות בכלל.
אומרים שזה עושה אדם סקרן להבין, הוא כבר גילה משהו. כן, סקרנות, אבל אמיתית ללמוד, לא סתם כמו להתייאש, לומר מיואש, בכל מקרה דברים שאני לא מבין. או סתם בכל מקרה דברים שהיום מיושנים, זה לא מיושן. זה מיושן, וצריך לתקן משהו פרט. כן, בדיוק, אפילו אם פרט מיושן, או משל מסוים מיושן, אבל עצם הדבר… זה שהלבנה באה כל חודש זה הכל אמת. הרבה יותר מזה, הרבה יותר פרטים מזה אמת.
סקירה כללית: המבנה של פרקים י״א–י״ז
השאלה האחת שכל החישובים רוצים לענות עליה
בסדר, אז בואו נחזור להיכן אנו עומדים, באופן כללי, כך שנחזיק בראש היכן אנו עומדים.
אנו זוכרים, כפי שהרמב״ם אומר, מחזיקים חזרה, כל החישובים, כדי לענות על שאלה אחת: האם נוכל הלילה, בלילה השלושים, לראות את הלבנה? זאת אומרת זה הדבר היחיד שאנו רוצים לדעת.
כדי לדעת זאת, צריך לדעת כמה דברים:
– צריך לדעת היכן השמש — לשם כך למדנו כמה פרקים, לגלות היכן השמש.
– אנו צריכים לדעת היכן הלבנה — למדנו כמה פרקים, ואנו כבר יודעים היכן הלבנה.
עכשיו אבל, צריך לדעת דבר מעניין: שהיכן הלבנה יש לו כמה פרטים. יש עוד דברים שאנו צריכים עוד ללמוד.
אורך הירח: מיקום הלבנה ממזרח למערב
אבל שני הפרקים האחרונים בעצם, וגילינו היכן הלבנה, אפשר לומר בציר ממזרח למערב, בסדר? אנו קוראים לזה הגובה בדרך כלל, בין מזרח למערב, לנקודה הלונגיטוד. כמה גבוהה הלבנה, כלומר, אני קורא לזה גבוה, אבל בואו נקרא לזה ממזרח למערב, זה יהיה הכי ברור.
ממזרח למערב, הלבנה נוסעת כל חודש ממערב למזרח, כמו החודש, המהלך של הכל, הוא ממערב למזרח דרך המזלות, והם חישבו בפרקים האחרונים כיצד לדעת באיזו מעלה, במילים אחרות, באיזה מזל, נמצאת היום הלבנה. נכון? זה מה שהם למדו עכשיו.
מדוע צריך לדעת כמה רחוקה הלבנה מהשמש
עכשיו ביצעו דבר מעניין. מאחר שהעיקר שגורם לכך שנוכל לראות את הלבנה, קשור לכמה בדיוק הלבנה רחוקה מהשמש.
כי אם זה רחוק מדי זה לא נוגע, אם זה קרוב מדי אי אפשר לראות אותה:
– בין אם זה קרוב מדי סתם כי השמש מסתירה אותה, לא זורחת עליה, זה מולה
– ובין כי לפעמים לא נשאר מספיק זמן ביום, אם זה קרוב מדי. במילים אחרות, יהיו רק עשרים דקות בין השקיעה לשקיעת הלבנה. בזמן שאפשר לראות את הלבנה, כבר לא נוגע הלבנה, כבר מתחת לאופק, אי אפשר לראות אותה.
אז כדי לחשב זאת, צריך להוסיף עוד כמה דברים שצריך לדעת.
מה לומדים בפרק ט״ז וכיצד זה משתלב בכל החישוב
הרמב״ם בפרק זה אומר לנו עדיין לא בכלל למה צריך לדעת מה שאנו הולכים ללמוד, אבל אנו נסביר מה זה. נראה בפרק הבא כיצד משתמשים בזה כדי לחשב כמה זמן יהיה, כמה רחוקה הלבנה בדרך, וממילא כמה זמן נשאר בין שקיעת החמה לשקיעת הלבנה, שזה גורם לכך שנוכל לראות את הלבנה.
זה יהיה הפרק הבא, שהוא יאסוף את כל הדברים שלמדנו עד עכשיו, לחשב את השאלה האחת שאנו רוצים לדעת. ואנו בפרק זה, נכון?
כלומר, בעצם, הרמב״ם כתב י״א, י״ב, י״ג, י״ד, ט״ו, ט״ז, חמישה פרקים של כמו הקדמות. עכשיו אחד לומד את הדף הראשון באופן כללי כיצד מחשבים, ארבעה אחרים לומדים כיצד מחשבים יסודות מסוימים, לכל אחד מהם הוא נותן שם: אמצע הירח, הירח האמיתי, אמצע החמה, החמה האמיתית, וכו׳ וכו׳.
ואחר כך תרשום כאילו את המסקנה של כל אחד מהפרקים, ילמד אותך את המספרים בפרק הבא מה עושים עם כל זה כדי למצוא את התשובה האם אפשר לראות היום את הלבנה.
שאלה: האם התכלית רק לדעת מתי אפשר לראות את הלבנה?
קשה לי לומר שהתכלית כאן היא רק לדעת מתי אפשר לראות את הלבנה, כי הרמב״ם בוודאי היה יכול לעשות הרבה קיצורים ולהגיע הרבה יותר רק לנקודה הספציפית.
יש כאן קצת סתירה, כי הרמב״ם אומר בבירור שלהסתכל על מערכות השמים עצמן זו מצווה, “פועל ה׳ לא הביטו” וכן הלאה. אבל מצד שני הוא לא עשה ספר של מדע, הוא לא עשה ספר של אסטרונומיה.
הוא מצא נושא שנוגע להלכה, אבל בתוך אותו נושא הוא מתרחב להראות כמה גדולה אסטרונומיה. כאילו, אני מתכוון הוא משחק כאן כאילו שהכל בתוך הלכות קידוש החודש, אבל מטרתו הגדולה יותר היא להראות אסטרונומיה, להראות בחלק ממטרתו שאדם צריך לדעת אסטרונומיה, כי זה פועל ה׳.
אני רוצה, בואו, יש לי מחשבה על זה. בואו, אני לא רוצה עכשיו כל כך הרבה, זה הפרק האחרון וזה כבר יותר נוגע. אני רוצה לדבר על זה מאוחר יותר בפרק הבא, אני מתכוון בפרק הבא, בפרק האחרון, בפרק האחרון.
חזרה לשאלה המעשית: האם הרמב״ם היה יכול לעשות קיצורים?
על כל פנים, מה שבואו נאמר מה נוגע למה שאמרתי, בוודאי שיכול להיות שלרמב״ם יש מטרות נוספות, צריך להיות מדייק. אני לא בטוח שהוא היה יכול לקצר את הדרך. חשבתי בלילה, חשבתי כל היום, חשבתי על עצה אחרת שהרמב״ם היה יכול לעשות, אבל יכול להיות שזה לא היה מעשי. לא ברור לי שהיה לו דרך כלשהי.
בכל מקרה, כדי לומר את הממוצע שהוא אומר לאמיתו, ויש הרבה דברים שהוא לא היה יכול לחתוך. בסדר, בואו נחשוב, בואו נחשוב, יכול להיות שיש דרך. אנחנו חושבים על זה.
הדיוק של החישובים
על כל פנים, בוודאי שמה שאני אומר כן הוא על כל פנים שכל החישובים מדויקים רק או רק בחלק וכדומה מספיק שנוכל, מובן מאליו לומר, שנוכל להבטיח זאת. אפשר לומר עוד פרטים שהרמב״ם לא מביא כי הם לא נוגעים לעכשיו. האם זה אמיתי רק כדי שבית הדין ידע, זו כבר שאלה נוספת קצת.
יכול להיות שהרמב״ם כתב ממש כמו שאמרתי, כדי שתמיד יקבלו חשק. הוא נותן טעימה מאסטרונומיה, והוא עושה זאת בתוך ההלכות. הרמב״ם לא עושה שום דבר מי שלבו נוקפו, כן? כמו החדרים שרוצים ללמד לילדים קצת על השדה, זריעה, חרישה, הם עושים זאת כשלומדים את הל״ט מלאכות. יש להם הזדמנות טובה ללמוד דברים. בסדר.
כן, אני אומר שהרמב״ם התחיל עם החשק, והם רוצים לעורר את החשק. בסדר. זה לא אנחנו שאנחנו לא יכולים מספיק ברור את זה, זה בוודאי יהיה לעוררות החשק. בסדר.
פרק ט״ז: רוחב הירח — נטיית הלבנה צפונה ודרומה
אבל עכשיו בואו נחזור לפרק. והפרק הולך הרמב״ם ללמד אותנו כיצד לחשב דבר אחד. מה הדבר האחד? הדבר האחד נקרא, כפי שכתוב בכותרת, רוחב הירח.
מה זה רוחב הירח?
אפשר לומר, עד עכשיו למדנו גובה הירח, לכן אורך הירח קורא לזה הרמב״ם מאוחר יותר. למה קורא לזה אורך? כי זה מה שאומרים, בין מזרח למערב. זה הולך כל יום. לא כל יום. שום דבר לא כל יום. אנחנו לא מדברים על כל יום, אנחנו מדברים רק על ה… כל יום זה זז קצת. כל יום זה זז קצת.
כשהם מדברים על הגלגל, על המעגל החודשי או השנתי של השמש. האורך הוא כאילו בין מזרח ומערב ואורך, כי זה כמו הגובה שעובר כאילו מעל השמים.
עכשיו נלמד את רוחב הירח. במילים אחרות, כמה רחוקה הירח מהשמש, זה העיקר. מה זאת אומרת מהשמש?
הכביש שבו השמש נוסעת: גלגל המזלות
במילים אחרות, השמש נוסעת כל יום בשמים על כביש מסוים — זה המשל שעושה הכי הרבה הגיון עבורי. השמש לא נוסעת כל יום, במהלך השנה השמש עוברת דרך כל שנים עשר המזלות, וממערב למזרח, נכון?
והוא לא נוסע סתם בעולם בשמים, הוא נוסע בעצם גלגל המזלות עצמו — המקום שבו השמש נוסעת, כי יש עוד הרבה כוכבים. פעם נהגו לספור מ״ח צורות של כוכבים, קונסטלציות, תמונות כאלה, אפשר למצוא עוד תמונות, שתים עשרה התמונות שהן בגלגל המזלות, שם השמש נוסעת. זה הכביש שבו השמש נוסעת.
הלבנה לא נוסעת תמיד על אותו כביש כמו השמש
השמש בכל כוכבי לכת, באמת נוסעים פחות או יותר בכביש. אבל כאן ידעו שהלבנה לא נוסעת תמיד על אותו כביש כמו השמש. כלומר, היא נוסעת על אותו כביש, אבל לפעמים קצת למעלה או קצת למטה. למעלה ולמטה אני מתכוון לומר צפון ודרום, שקוראים עכשיו רוחב, לרוחב, לכיוון האחר.
זה כמו שני כבישים מהירים שנוסעים לאותו מקום, ובמקום כלשהו הם נפגשים. תגיד רק, כשמסתכלים על הלבנה, רואים שהלבנה לא תמיד על אותו קו, על אותו כביש, היא לא נוסעת תמיד באותו כביש כמו השמש. לפעמים היא למעלה, לפעמים היא למטה, ולפעמים היא צפונה או לפעמים דרומה מהשמש. זה אנו קוראים כאן רוחב.
למה רוחב נוגע?
כי אנו רוצים לדעת גם את רוחב הירח כדי לחשב את חישוב הראייה שלנו בפרק הבא, צריכים לדעת כיצד לחשב את רוחב הירח.
אם הלבנה הייתה בעלת אור משלה, זה היה פחות נוגע, אבל מאחר שהלבנה תלויה בשמש שנוכל לראות אותה, אנו מסתכלים כל הזמן ביחס לשמש. זה קשור למה אנו צריכים את כל הדבר. אבל על כל פנים, אתה רוצה לדעת היכן הלבנה, צריך לדעת גם את הרוחב.
כיצד מחשבים את רוחב הירח?
הולך הרמב״ם ללמד אותנו כיצד לחשב זאת. עכשיו, כיצד מחשבים זאת? בסדר?
אז, אומר הרמב״ם, “העגלה…” אני רוצה לומר אותו עדיין לא, אני רוצה לומר את הסיכום של כיצד זה הולך לעבוד, כי הוא יבין. ובואו ננסה להשאיר את התמונה היותר מסובכת שאני רוצה לעשות תמונה קצת מסובכת.
בואו ננסה לומר רק כך: יש מהלך מסוים, שכח מאיך זה עובד, יש מהלך מסוים של איך נוסע רוחב הירח. בואו נאמר, זה משתנה במהלך החודש, באמת לא רק במהלך החודש, במהלך הזמן משתנה כמה גבוה או נמוך, אני קורא לזה עכשיו רק ימין ושמאל בואו נקרא לזה, באמת, כמה צפון ודרום מקו השמש, מהכביש שבו השמש נוסעת, הירח משתנה על מחזור מסוים.
זה לא משתנה באקראי, שום דבר באסטרונומיה לא משתנה באקראי, זה משתנה על מחזור מסוים. ממילא, אם אנו רוצים לדעת היכן הלבנה תהיה היום לגבי הרוחב, ימין או שמאל…
הקדמה כללית לפרק — מבנה החישוב
דובר 1:
נכון? עכשיו, המחזור, בדיוק כמו כל המחזורים האחרים שלמדנו עד עכשיו, מסובך לחשב. למה? אם זה היה הולך ישר כל חודש, למשל, היום הראשון היה קצת יותר גבוה, היום השני קצת יותר נמוך וכדומה. אצטרך לומר ימין או שמאל, יום ראשון ימין ויום ראשון שמאל, היה קל, היית אומר, זה ג׳, או הזמן בשנה, מה שזה לא יהיה, תדע שזה יהיה שם.
הבעיה היא שזה לא כל כך פשוט. מכמה וכמה סיבות זה לא כל כך פשוט. וממילא, מה שהרמב״ם הולך לעשות זה חישוב קצת מסובך. למה? כי הוא הולך להצטרך קודם לומר לנו כיצד לחשב את המחזור, כיצד המחזור עצמו משתנה. צריך לדעת היכן המחזור קודם כל. אחר כך שאתה יודע את המחזור, יהיה עוד דבר ש, כמו שלמדנו קודם, ממוצע ואמיתי. למה? כי המחזור עצמו משתנה.
זה גג על גג ה… כמו בערך, שהממוצע, הולך האמצע והמדויק, זה גלגל גלגל. קודם כל, זה נוסע על מחזור, אבל המחזור לא מתחיל תמיד מאותו מקום, צריך לדעת היכן המחזור עומד השנה או הרגע וכדומה. שנית, במחזור עצמו לא כל הזמנים של המחזור זהים. כמו שלמדנו, השמש לא נוסעת באותה מהירות בכל זמן בשנה, הלבנה לא נוסעת באותה מהירות בכל זמן בחודש, ממילא הממוצע לא מספיק.
אנו צריכים עוד להוסיף תיקון שהרמב״ם קורא… איך נקרא הקוד לתיקון? המנה. המנה אומרת לנו כמה רחוק הממוצע מהמדויק, ואנו צריכים לדעת כיצד לחשב את המנה. אז ממילא הולך הרמב״ם לומר לך כיצד תחשב את המנה, אחר כך תוסיף את המנה על הממוצע תגיע לאמיתי. זה פחות או יותר כל הפרק.
אמרתי בהקדמה, כדי שיתפסו שהמבנה של הרמב״ם, הרמב״ם רוצה כאן להקל על ישראל. והוא עושה זאת תמיד באותו מבנה. כל חישוב, מאחר שכל חישוב יש את המדויק ואת הבערך, מובן שיש מבנה מסוים, תבנית מסוימת, קודם חשב בערך, אחר כך הוסף את המדויק.
רק כאן באה עוד סיבוך, כי לדעת היכן עומדים בחישוב, באיזו תבנית עומדים בכלל צריך בעצמו חישוב. אז צריך לדעת את זה, אחר כך תדע את זה, תחשב את ההפרש בין זה ומשהו אחר לעשות מה שאנו קוראים המסלול, שלפי המסלול תמיד בא, לפי כל מסלול מוסיפים את המנה, ועל ידי הוספת המנה תדע את האמת. אז זה הפסוקים של הפרק.
וכמו שהרמב״ם בא אחר כך, הוא הולך לתת על כל דבר טבלה, הוא לא הולך להצטרך לחשב שום דבר, הוא הולך טבלה לומר את כל מה שיש. אז בואו קודם נלמד את ההלכה הראשונה ונבין קצת. אומר הרמב״ם.
הלכה א — עגילת הירח ויחסה לעגילת השמש
דובר 2:
כן.
דובר 1:
הכביש המהיר, כמו שר׳ יצחק קרא לזה, או הדרך, הדרך המעוגלת. עגילה היא לשון עגול. הדרך המעוגלת, הדרך העגולה שסובב בה ירח תמיד, שהלבנה הולכת עליה תמיד בתקופתה החודשית, שהיא עוברת דרך אותה עגילה כל חודש, היכן העגילה?
אומר הרמב״ם, הוא נוטה מעל העגילה שסובב בה שמש תמיד. גם לשמש יש עגילה כזו שעליה היא מסתובבת מדי שנה. והעגילה של הירח היא נוטה מעל. כפופה, זה לפעמים מתחת, אבל נוטה מעל הוא מתכוון לומר… לא אראה את התמונה עדיין. לא ליד. זה… נכון, הולר? מוגבל? לא, זה עקום. זה בזווית לגבי זה. בואו נאמר כך, בסדר.
תרגום לעברית
כמו שאתה מדמיין לעצמך שני חישוקים, אחד מונח מתחת לשני, ואחד קצת נוטה מהשני. אז חציה נוטה לצפון וחציה נוטה לדרום. המעגל הוא חציה נוטה לצפון וחציה נוטה לדרום. זה כבר לא בדיוק ישר, אלא יש מקומות שזה עולה, שזה הולך לכיוון אחר. איפה התמונה שלי? אני אראה לך את התמונות כדי להבין. אני חושב שאי אפשר לומר את התרגום העברי בלי שום תמונה. הבאתי כאן קצת תמונה שזה יהיה זה. אוקיי. אז איפה התמונה שלי? התמונה שלי אפילו זזה, נוכל לראות מה מתכוונים. לא רק הכל זז, גם התמונה אפילו זזה.
דובר 2:
כן.
תמונה של שני המעגלים
דובר 1:
אז אם נגיד, אתה רואה מעגל כתום, כן, זה העולם, השמש נוסעת סביב העולם. זו השמש.
דובר 2:
כן.
דובר 1:
באמצע זה הארץ, ה… הוא לא מסתובב אחרת. כי הוא מסתובב כן. רואה השמש נוסעת סביב העולם? הוא נוסע סביב, כן. השמש הוא הכדור הכתום, הוא נוסע סביב העולם. השמש הולכת יותר איטי, והלבנה הולכת יותר מהר. השמש היא שנתית על הגלגל. אז השמש נוסעת על זה.
עכשיו, הלבנה נוסעת על המעגל הירוק שאתם רואים. אבל תראה שזה לא אותו מקום, כאן זה גבוה יותר. אז כשהלבנה נמצאת כאן בחלק הזה של המחזור שלו, הוא יהיה גבוה יותר מהשמש. נכון? לצפון. אני קורא לזה כאן גבוה יותר, אבל זה יהיה יותר ימינה כביכול, או זה יהיה יותר שמאלה. אנחנו קוראים לזה עכשיו גבוה יותר, כי ככה נראה הגלגל. וזה בעצם גבוה יותר.
האמת היא, אנחנו קוראים אורך ורוחב, ממילא אני אומר חשבונות, אבל בעולם, בדרך כלל, צפון ודרום זה גבוה יותר. כך מסתכלים על העולם, נכון? מסתכלים תמיד על העולם שצפון זה למעלה ודרום זה למטה, אז זה נמוך יותר. כשזה למטה, כן, נכון. אלו שני המעגלים. אני חושב שזה מאוד קל לראות אם ככה… ועל התמונה יש את שני המקומות שבהם הם נפגשים, אבל את זה נלמד כבר.
דובר 2:
כן, אנחנו לומדים…
דובר 1:
הבאתי כאן אפילו את הרמב״ם, שלא נצטרך לזוז.
שתי נקודות — ראש וזנב
דובר 1:
אומר הרמב״ם, אז שתי נקודות.
דובר 2:
כן, אני יכול לומר מכאן.
דובר 1:
בשתי הנקודות שבהם שני המעגלים נפגשים ביחד, שבהם פירושו פוגעות שתי עגולות זו בזו, שבהם השמש והלבנה נפגשים באותו כביש, באותו מקום, באותו מעגל. זה תמיד ביחס למזלות, נכון? זה לא אומר שהשמש והלבנה נפגשים, כן? כי השמש הולכת במהלך של דבר שנתי. אבל הכביש, הדרך, שבה השמש נוסעת, ובדרך שבה הלבנה נוסעת, הם נפגשים ביחד.
אומר הרמב״ם, לפיכך יוצא, כשיהיה הירח באחת משתים, כשהלבנה נמצאת באחד משני המעגלים שנפגשים, נמצא סובב בעיגול של שמש כנגד השמש בשווה, אז נראה, אם מישהו היה מסתכל אז הוא לא היה יודע אפילו על איזה דרך הלבנה נוסעת, כי באותה נקודה קטנה זה אותו דבר, הם נפגשים. אז זה בדיוק. הוא אומר “סובב בעיגול של שמש”. כן, שני המעגלים נפגשים.
סטייה: ליקויים
דובר 1:
אתם מבינים שאז זה הליקוי. אוקיי, לא נכנס עכשיו, אבל דיברנו שבכל חודש יש שני זמנים בחודש. זמן אחד כשהלבנה היא הקיבוץ, המולד, כשהלבנה נמצאת ממש בין השמש והעולם, אז אנחנו לא רואים, כי זה לגמרי מוסתר, נכון? והצד השני זה ההפוך, כשהלבנה לגמרי פתוחה, אז זה לגמרי מואר.
כל אחד שואל קושיה, אם כך צריך להיות בכל חודש ליקוי חמה במולד, וליקוי לבנה בהפוך, בט״ו לחודש. תירוץ, למה אין? כי הם לא נוסעים על אותו כביש. אז למרות שהוא ממול, אבל הוא לא ממול, הוא כמה מעלות מוזז, ממילא רואים. מספיק כדי לראות, ולא מספיק כדי לעשות ליקוי.
בדיוק, מתי יהיה ליקוי? כשראש חודש או ט״ו לחודש חלים בראש או בזנב, שאז זה בדיוק, ואז אפשר באמת לא לראות.
דובר 2:
זה חייב להיות פעם בשנה?
דובר 1:
לא פעם בשנה, כי זה לא מחזור שנתי. אה, השמש היא מחזור שנתי והלבנה היא חודשי, אבל שהם יפגשו ביחד זה יותר דבר נדיר. יוצא מזה, שכשהם נפגשים, הם נפגשים כסדר ביחד. השאלה היא האם הם נפגשים כאן, באיזו זווית פוגעת הארץ.
אגב, אתה יכול לראות, לא עשיתי נכון, אבל אעשה בדיוק. למשל, כאן הוא נפגש בעיקרון, נכון? עכשיו, אם הוא נפגש כאן, כן, רואה, אז שניהם, נגיד בערך, כן, אם שניהם כאן, הוא מול הארץ. אבל אין בעיה, כי אחד כאן ואחד כאן. אתה צריך שהם יפגשו כאן. נכון? וזה לא קורה, התרשים שלי לא מדויק. אם היה מדויק, היה יכול להראות מתי יהיה ליקוי, כשהם נפגשים כשזה שם.
וזה שהם לא נפגשים תמיד באותו זמן, זה קשור למה שנלמד בסעיף הבא, שזה עצמו משתנה. ומחזור הליקויים הוא באמת המחזור שלומדים בחלק הבא. זה רק מסביר את המבנה הבסיסי. יוצא שזה מאוד פשוט. מדמיינים שני מעגלים, מאוד ברור לראות שיש שני מקומות שבהם הם נפגשים.
המשך הלכה א — ראש וזנב
דובר 1:
ו, אומר הוא, שני המקומות שבהם הם נפגשים, אתה יכול לראות לאיזה כיוון הלבנה הולכת. “וכשיצא הירח מאחת משתי הנקודות, נמצא מהלך לצפון השמש או לדרומה.” כשהוא מגיע לראש, אז הוא הולך להיות יותר גבוה. וכשהוא נפגש ב… אתה יודע שהוא הולך להיות יותר מתחת לשמש, דרום לשמש.
אומר הרמב״ם, המהרש״א אומר, “הנקודה שממנו יתחיל הירח לנטות לצפון השמש, היא הנקראת ראש.” יש את שתי הנקודות. אחת קוראים אנחנו ראש, זה שהוא למעלה, זה שאנחנו רואים אותו כלמעלה, יותר קרוב לצפון. זה לא למעלה, זה יותר שכשהלבנה שם, הוא מגיע גבוה יותר מהשמש. לכן נקרא ראש, כאילו שהוא הולך עם הפנים למעלה.
“והנקודה שממנו יתחיל הירח לנטות לדרום השמש, היא הנקראת זנב.” כי אז זה ב… עם הפנים למטה, אז הוא מתחיל לרדת ואנחנו יורדים למטה.
דובר 2:
כן.
דובר 1:
יש עוד פירושים למה נקרא ראש וזנב, אבל אנחנו אומרים את הפשוט.
ביאור: למה נקרא ראש וזנב?
זה לא למעלה, זה יותר שכשהלבנה שם הוא מגיע גבוה יותר מהשמש. לכן נקרא ראש. כאילו הוא הולך עם פניו כמו… הוא הולך עם פניו למעלה.
והנקודה, הנקודה שמשם הירח מתחיל לנטות לדרום השמש נקראת זנב, כי אז זה ב… ועם הפנים למעלה, אז הוא מתחיל לרדת.
יש עוד פירושים למה נקרא ראש וזנב, אבל אנחנו אומרים את הפירוש הפשוט שמתאים לרמב״ם, כן? זה הפשט, שאני אומר ראש פירושו שיהיה עם הפנים למעלה, עדיין נמצא באמצע. שיסתכל לשמים כמו שהרמב״ם אומר, שלא יסתכל לתהום. אוקיי.
חידוש: הראש עצמו משתנה
עכשיו, אומר הרמב״ם, במהלך, עכשיו, הוא אמר דבר מעניין: הראש עצמו משתנה! את זה לא רואים בתמונה עדיין, בעזרת ה׳, בשלב מסוים נוכל לראות את זה. אולי כאן? בוא נראה. אני רוצה להראות לך, הראש עצמו משתנה.
אתה רואה שהראש משתנה?
כן.
לא, אני רוצה שהראש עצמו יזוז. מבין, החלק שעומד ראש שינסע? אני לא רואה עד עכשיו שהוא נוסע. מבין? כל הדבר מסתובב. ממילא… המקום שבו הם נפגשים, נגיד פעם אחת בכל מה שזה לא יהיה, נפגשים השמש והלבנה. הם לא תמיד יפגשו, אבל כל חודש יש פעמיים בחודש, הם נפגשים באותו שטח, נכון? הם לא שם, אבל הם נפגשים.
זה לא יקרה בכל חודש באותו מזל. פעם הם נפגשים במזל טלה, ופעם במזל אחר. למה? כי הראש עצמו זז. הראש נמצא על גלגל וזה זז. איך זה זז, לא בנושא, כל הסביבון מסתובב. מבין? זה סביבונים עם סביבונים עם סביבונים, הכל מסתובב ומסתובב ומסתובב. אבל גם זה נוסע במהלך מסוים. זו הנקודה. הוא לא מראה את זה כאן. אז בכל מקרה.
הלכה א: והולך במזלות אחורנית
זה אומר הרמב״ם, והולך במזלות אחורנית, הוא הולך הפוך במזלות. זאת אומרת, בדרך כלל כשאומרים מזלות הולכים מהכל מתחילים מטלה לשור וכן הלאה. טלה זה ניסן ודגים זה אדר, במקום ללכת מדגים לטלה, הולכים מטלה לדגים ולדגים.
זאת אומרת, עיגולת הירח מסתובבת בדרך ההפוכה מהירח עצמו. מה שלא יהיה, המקום, נגיד בדיוק, הראש, המקום שבו הם נפגשים, הולך אחורה.
אם אתה רוצה עכשיו לחשוב כשכל הישר, מאחר ואנחנו רוצים לדעת האם הראש הוא לצפון ולדרום, היה לנו דרך פשוטה לחשב לדעת כמה רחוק זה מהראש. נגיד, כל יום זה זז מהראש שתי מעלות, מוסיפים כל כך ימים. הבעיה היא אבל, אתה לא יודע איפה הראש נמצא. אז קודם צריך להחליט איפה הראש נמצא, צריך לברר איפה זה, אחר כך משם אפשר לחשב. את זה הרמב״ם יגיד הלאה.
בוא נחזור לרמב״ם, אני לא רוצה יותר תמונות על הפרק בינתיים.
הלכה ב: מהלך הראש האמצעי ביום אחד
מה אומר הרמב״ם כך? כמה זז הראש? אומר הוא, מהלך הראש האמצעי ביום אחד. מהלך שווה, כן. זאת אומרת, שווה פירושו שזה נוסע ישר. זה לא אקראי, זה לא לוח שנה. מהלך הראש האמצעי ביום אחד, כמה זז הראש במהלך אמצעי, לא רק מהלך שאנחנו רואים, נכון?
אמצעי פירושו תמיד כאילו, נגיד, שזה הולך בדיוק. אולי למעשה זה לא הולך בדיוק, בשביל זה צריך להוסיף עוד מנות, כמו שאנחנו רואים תמיד שאנחנו אומרים בנקודת החמה. אבל האמצעי הוא שבכל יום הוא הולך עם שלושה חלקים, שלושה חלקים ממעלה, ואחת עשרה שניות.
מהלך הראש לזמנים שונים
ובעשרה ימים יוצא אחת ושלושים, ובמאה ימים עם שינוי, ובמאה ימים יוצא חמש מעלות עם שבעים חלקים, כי הגענו משלוש מאות ושישים כבר, שואלים רק את הבא. באלף ימים זה חמישים ושתיים, ועשר שארית.
הוא אומר, סליחה, אני טועה, חמש מעלות זה הרבה יותר מחלקים. חלקים זה רק שישית ממעלה, אין בעיה. חמש מעלות זה הרבה מותאם לחמש מעלות. אחר כך באלף כבר עומדים בשארית. חמישים ושתיים מעלות, עשרת אלפים זה מאה ושישים ותשע מעלות.
29 ימים זה… בקיצור, הרמב״ם נותן סימנים ומספרים לכל הדברים האלה. אין שום ענין לומר את זה, כי אף אחד לא יזכור את זה בכל מקרה. יוצא ש-29 ימים, שזה… כן, זה כמו מעלה אחת. זה בשביל שאפשר לחשב איפה עומדים היום, כי לא תחשב כל חודש בכל מקרה. זאת אומרת, אם אתה הולך מחודש שעבר, כי אתה עושה את החודש מכל חודש, הרי הרמב״ם אמר, מזה הוא אומר לך תמיד את המספרים של 29 ימים, פשוט שתזכור, שתפסיק לחשב לבד. 1 מעלה ו-32 חלקים ו-7 שניות. סימן אלב״ד. זכור, אלב״ד. יש חברה ישראלית Elbit, זה זה. בכל מקרה.
נמצא, עומדים בשנה סדורה, שנה שיש אותו כמות עיבורים עם לא, יוצא שי״ח מ״ד מ״ב, 18 מעלות.
הלכה ב (המשך): אמצע הראש בליל העיקר
עכשיו, מאחר ואנחנו רוצים לדעת איפה זה היום, אומר הרמב״ם, איפה היה אמצע הראש בליל העיקר, שאז דיברנו בתמוז. לא בתמוז, בג׳ ניסן, ליל חמישי שנת ד׳תתקל״ח. אז זה העיקר של הרמב״ם, את זה צריך כבר לזכור. ואז היה ב-180 נ״ז כ״ח.
יוצא, רוצה לדעת מאז, פשוט, תחשב מכמו שאתה עושה שמש מירח, תוריד 360, תחלק 360, מה שנשאר, זה מקום הראש.
הלכה ו: כנגדו יהיה מקום הזנב
עכשיו, כנגדו יהיה מקום הזנב. אני חושב כנגדו יהיה מקום הזנב. זה דבר חשוב, צריך לדעת גם מתי הזנב. למה? אני לא יודע, בקרוב נראה למה צריך לדעת את זה. אבל מובן מאליו, הזנב הוא תמיד בדיוק מול הראש. זה מאוד פשוט, נכון? זה שני מעגלים, שניהם כל המעגלים שאנחנו מחשבים כאן הם מעגלים מדויקים. ההפוך הוא 180 מעלות מהראש זה המעגלים, זה כל כך פשוט, נכון?
הלכות ג-ה: דוגמה — ערב שבת ב׳ אייר
אומר הרמב״ם דוגמה. תדמיין לעצמך, אתה רוצה לדעת איפה הראש נמצא ערב שבת ב׳ אייר משנת העיקר? יוצא כמה זמן היה 29 ימים, כן? בין ג׳ ניסן וב׳ אייר. עשה את האמצע, זאת אומרת, מה פירוש עשה את האמצע? הוסף 29 ימים שאמרנו קודם כמה זה על העיקר. יוצא אמצע הראש יהיה 182 מעלות כ״ט ל״ז, נכון?
קח את זה מ-360. למה צריך להוריד? כי 360 היה אופסט מדויק. לא, כי עכשיו אני מדבר על הראש עדיין, לא הזנב. אתה צריך פשוט ללכת כי זה הולך אחורה. אתה זוכר שצריך להוריד את זה, לא להוסיף, כי הראש נוסע אחורה במזלות. ממילא מורידים את זה מ-360, נשאר 177 ל״ג. וזה מקום הראש היום, ואלו מהכל.
לא צריך לחשב עם השניות, והחשבון הזה לא כל כך חשוב. יוצא, זה מליצה, לא? מ״אל תפנו אל האלילים”, לא? שניות זה… חשבו על זה. אבל כאן זה פירושו פשוט, הרמב״ם אומר קודם “אל תפנו אל החלקים”. כן, כי זה לשון, היה כזה לשון הפסוק.
נמצא, יוצא, איפה הראש בזמן הזה? במזל בתולה. למה מזל בתולה בזמן הזה? לפי מקום קע״ז, תחשב, תראה, ב-27 מעלות ו-30 חלקים. והזנב הוא כנגדו, זה בדיוק שבעה מזלות מהצד השני. יוצא השני, כל אחד יודע בתולה היא המזל של חודש אלול, זה מזל שלומדים מבני יששכר, “ואתבונן על בתולה” בוודאי. כן, ודגים זה אדר, זה בדיוק הפוך, הצד השני, שם הזנב. וגם באותן מעלות מדויקות, 27 מעלות ו-30 חלקים, שזה בדיוק הפוך.
הלכה ו: ביאור — לעולם יהיה בין הראש ובין הזנב חצי הגלגל בשווה
והרמב״ם מסביר. הרמב״ם הוא יהודי טוב מאוד, הוא מסביר בהרחבה. אומר הרמב״ם, לעולם יהיה בין הראש ובין הזנב חצי הגלגל בשווה. פשוט. חצי הגלגל פירושו חצי עולם, חצי מעגל. לפיכך, כל מזל שתמצא בו מקום הראש יהיה הזנב מזל שביעי ממנו. זאת אומרת שש מוזז, זה בשביעי. כמו מנין המעלות והחלקים בשווה. זה כך, אם יהיה הראש בעשר מעלות במזל פלוני, יהיה הזנב בעשר מעלות במזל שביעי ממנו, תספור את השביעי מזה.
הלכה ז: התבונן בשלושתם — מקום הירח ביחס לראש וזנב
עכשיו צריכים אנחנו לברר איפה מקום הירח. איפה? זאת אומרת, אנחנו לא רוצים לדעת סתם איפה הראש, אנחנו רוצים לדעת איפה הלבנה, כמה רחוק זה מהראש, נכון? זה מאוד פשוט. אנחנו יודעים כבר איך לחשב את מקום הראש ואת מקום הזנב, אנחנו יודעים איך לחשב את מקום הירח האמיתי.
עכשיו אומר הרמב״ם כך: התבונן בשלושתם, חשב ביחד את שלושת המספרים. אנחנו צריכים לדעת את הזנב גם, כל פעם צריכים אנחנו לדעת את הזנב גם כן, נכון? למה? אם מצאת הירח במקום הראש או במקום הזנב במעלה אחת וחלק אחד, אם זה באותו מקום, זאת אומרת שהלבנה לא נוטה מהשמש. כי אתה זוכר שבזמן הראש והזנב, אלו הזמנים שהם שווים, הלבנה נפגשת עם הכביש של השמש.
סטייה: כמה זמן הם שווים?
וכמה זמן הם שווים? לא אמר לנו. לכל יום, מה ההבדל? זה יום אחד. היום, זה נוסע עם היום, זה נוסע כל יום קצת. ושניהם לא נוסעים כמו הכל. כמה מהר זה קורה בין שני הנסיעות. זה לא לשנייה, זה מספיק זמנים. אנחנו עושים תמיד לזמן מסוים, כל החשבונות זה לזמן מסוים, כבר למדנו לשעת הראייה. אז באותו זמן זה, שוב, זה לא משתנה יותר באורך יום, זה תמיד בערך אותו זמן.
המשך הלכה ז: אם לפני מקום הראש — לצפון השמש
תרגום לעברית
אם ראית מקום הירח, אם זה עם הזנב או הראש, אתה יודע שבאותו זמן הירח, אתה רוצה לדעת איפה הירח? זה אותו מקום שבו השמש היתה. אם אתה רואה שזה לפני חשבון של חשבון, הוא הולך אל הזנב, כלומר הוא כבר אחרי הראש, כן, לפני מקום הראש, אתה יודע שלצפון השמש, כי אז, וזכור, אחרי שזה אצל הראש הוא נוסע למעלה.
אבל להיפך, אם לפני מקום הזנב, כן, הרמב״ם אומר לפני פשוט כי אתה יודע את המספרים. אז אם זה פחות מאותו מספר ויותר מאותו מספר, זה אומר את זה, כן? הכל הולך כאן עם מספרים, לא מסתכלים על שום תמונות בחשבון של הרמב״ם.
אז הוא אומר, נניח הראש הוא במאה וחמישים, והזנב הוא מאתיים ושמונים אחריו, כן, שזה שלוש מאות ועשרים. תדע שאם זה בין שני המספרים, אז אחרי הראש זה סוף צפון. אם זה להיפך זה סוף דרום.
הקדמה: מהו רוחב הירח
דובר 1:
אם זה פחות מאותו מספר ויותר מאותו מספר, זה אומר את זה, כן? הכל הולך כאן עם מספרים, לא מסתכלים על שום תמונות בחשבון של הרמב״ם. אז הוא אומר, נניח הראש הוא במאה וחמישים, והזנב הוא מאתיים ושמונים אחריו, כן? שזה… שלוש מאות ועשרים, תדע שאם זה בין שני המספרים, אז אחרי הראש זה בצפון. אם זה להיפך, זה בדרום. לכיוון דרום, כן. כן, יודע שאתה מגיע לדרום.
הגדרת המונחים: נטיה ורוחב
דובר 1:
אומר הרמב״ם, לומד מילים. “הנטייה שנוטה הירח לצפון השמש או לדרומה”, הנטיה, הדרך איך הוא הולך… לא הדרך איך הוא הולך, המרחק שהוא מעיגול השמש. כמה רחוק, נטיה פירושו כמה הוא מרוחק מהשמש.
דובר 2:
לא, נטיה לא אומרת מרחק.
דובר 1:
כן, זה תרגום של מרחק. מרחק. כמה רחוק… ההפך מנקודת הפגיעה, זה נקרא נטיה.
דובר 2:
נכון, בדיוק.
דובר 1:
אם הוא קצת מרוחק מהשמש, זה קוראים אנחנו רוחב הירח. כי הרוחב, לא הרוחב של הירח עצמו, זה כמה רחוק הירח מעיגול השמש. מה… עיגול הירח מעיגול השמש.
דובר 2:
תקליט באנגלית, עיגול השמש.
דובר 1:
“ואם היה נוטה לצפון נקרא רוחב צפוני”. הוא אומר רק מילים, איך הוא יקרא לזה. “ואם היה נוטה לדרום נקרא רוחב דרומי. ואם היה הירח באחת משתי הנקודות”, כשהוא באחת משתי נקודות הפגיעה, כמו שהרבי השני אומר, “לא יהיה לו רוחב”, אין לו רוחב אחר, הוא לא רחוק מעיגול השמש.
מקסימום רוחב: חמש מעלות
דובר 1:
אומר הרמב״ם, “לעולם לא יהיה רוחב הירח יתר על חמש מעלות בין בצפון בין בדרום”. עיגול הירח לא הולך רחוק מעיגול השמש יותר מחמש מעלות. כלומר הרחוק ביותר הוא חמש מעלות. “אלא כך היא דרכה, יתרחק מן הראש”, איך הוא מתרחק מעט מעט? הוא מתרחק יותר מעיגול השמש, אבל במרחק, והמרחק הולך רק עד מרחק מסוים, שמגיע לו חמש מעלות. מנקודת הפגיעה הוא מתרחק יותר ויותר, אבל איפשהו הוא מתחיל לחזור לרדת, והוא חוזר להתקרב יותר ויותר. הרחוק ביותר הוא חמש מעלות. כמו שאמרתי היה לי מעט מעט, “עד שלא יהיה לו רוחב כשהגיע לזנב”. כשהוא מגיע לזנב אין לו רוחב, הוא לא רחוק יותר. ואז הוא שוב מתרחק מעט מעט.
יש שני מקומות אחרי נקודת הגובה שהוא חוזר להתרחק. הרמב״ם אומר זאת כדי שיבין שיש כאן ארבעה שלבים בעצם, נכון? יש, כמו שלמדנו אצל השמש דומה, נכון? יש תקופה שהוא מתרחק עד שהוא הכי רחוק, שזה חמש, אחר כך הוא מתקרב, אחר כך הוא שוב מתרחק לדרום, והוא מתקרב. אותו דבר.
חישוב מסלול הרוחב
דובר 1:
עכשיו, אומר הרמב״ם, אם אתה רוצה לדעת, הם יודעים כבר מה לחשב איפה הירח. אנחנו עדיין לא יודעים את רוחב הירח, נכון? בואו נתפוס, מה חישבנו? הם חישבו איפה ראש הזנב, איפה הראש, ממילא איפה הזנב, כי זה בדיוק מול. זה אנחנו כבר יודעים, כן? אנחנו כבר יודעים גם כמה רחוק הלבנה מהראש, כן? זה אנחנו יודעים, אבל יותר מזה אנחנו עדיין לא יודעים. אני רוצה עדיין לדעת את הרוחב, נכון?
אז התשובה היא מאוד פשוטה: עשה את המספר, נכון? כלומר המסלול. זוכר, מסלול הוא תמיד המספר שאומר לנו את ההפרש בין דבר אחד לדבר שני, כמה רחוק הוא כבר בדרכו כביכול. מסלול הוא הדרך אצל הרמב״ם, לא הרחוב, אלא הדרך שהוא נסע.
אז אומר הרמב״ם כך: עשה את החשבון של כמה רחוק הראש מהירח האמיתי, נכון? זה המסלול, זה כמה רחוק הוא מהרוחב. נכון? כן? עכשיו, לפי כמה רחוק זה, אתה יודע אוטומטית כמה רחוק הרוחב, כי זה באופן קבוע, אבל לא קבוע, כי יש כאן ארבעה חלקים אחרים שזה יכול להיות, נכון?
ממילא צריך לראות זאת פשוט. אם זה בין אחד למאה ושמונים מעלות, הרוחב, מסלול הרוחב, נכון? מסלול הרוחב פירושו כמה רחוק הלבנה נסעה מהראש שלה… מהראש שלה, איך שתרצה לקרוא לזה ראש המעגל, אז אתה יודע שהוא צפוני, כי זוכר, מהראש זה מתחיל לעלות. אם הוא יותר מ-180, כלומר זה כבר עבר את הזנב, אתה יודע שזה למטה. ואם זה בדיוק 180 או 360, אתה יודע שזה שווה בשווה. כן?
מנת מסלול הרוחב — התיקון
דובר 1:
עכשיו, טוב מאוד, אתה כבר יודע איפה הלבנה במסלול הרוחב שלה. הבעיה היא שמסלול הרוחב לא מדויק, כי מסלול הרוחב הוא רק ממוצע. זוכר, ממוצע לא טוב, אנחנו צריכים לדעת בדיוק. מה עושים? מוסיפים מנה.
וכאן אנחנו הולכים להמשיך עם גזירת הכתוב של הרמב״ם, כי אנחנו לא מבינים למה המנה. המנה היא ההפרש בין הממוצע והאמיתי גם כאן. כלומר, כל החשבון שלמדנו מראש הירח, מכל הדבר, הוא רק ממוצע, אמצעי. הרמב״ם קורא לזה אמצעי, בואו נקרא לזה אמצעי. אנחנו רוצים לדעת את המקום האמיתי, וממילא נותן לנו הרמב״ם קודים. הוא לא אומר לנו למה, אתה יודע למה צריך ללמוד יותר? לראות כביכול איך המגיד משנה מהפרקים, המפרש קצת מסביר, ועוד יותר באים ספרים נוספים.
והרמב״ם נותן לך מנה שאתה צריך להוסיף למסלול הרוחב, שזה יגיד לך, אחרי שתוסיף או תוריד לפי החשבון, זה יגיד לך איפה הרוחב האמיתי של הלבנה.
אומר הרמב״ם, ותחזור ותראה, אחרי שאתה יודע את מסלול הרוחב, תראה את מנת מסלול הרוחב כמה היא, והיא שיעור נטייתה לצפון ולדרום. זה כמה רחוק זה לצפון לדרום, והוא הנקרא רוחב הירח הדרומי הצפוני כמו שביארנו. כלומר, בזה צריך, אומר הרמב״ם, לא צריך להוסיף את המנה למסלול, פשוט בכל מקום המנה כבר שווה לרוחב, מבין? כך אני מבין.
טבלה של מנת מסלול הרוחב
דובר 1:
וכמה מנת מסלול הרוחב, אומר הוא, הוא נותן רשימה:
– אם זה עשר מעלות, כלומר זה עשר מעלות רחוק, אז המנה היא 52 חלקים
– אם זה 20, זה מעלה אחת ו-43 חלקים
– אם זה 30, זה שתי מעלות ו-30 חלקים
– אם זה 40, זה שלוש מעלות ו-30 חלקים
– אם זה 50, כן, זה שלוש מעלות ו-50 חלקים
אנחנו שמים לב שזה כבר חוזר לרדת, נכון? אם זה 60, זה 4… סליחה, כאן זה עדיין עולה. זה עדיין עולה. הגדול ביותר הוא חמש, כמו שנאמר, זה הגדול ביותר. אה, טוב מאוד.
– ארבע מעלות ו-42 חלקים
– אם זה שמונים, זה ארבע מעלות ו-55 חלקים
– אם זה תשעים, אה, מאוד פשוט, כי תשעים זה רבע
כל רבע, טוב מאוד. אז אנחנו צריכים רק לדעת רבע. טוב מאוד. אז אני זוכר קודם הרמב״ם… אתה היית יכול לומר רבע, ומשם תרד. בסדר. זה הוא עושה. זה הוא עושה. המספרים שלו הולכים רק עם רבע.
דובר 2:
לא, צריך לדעת בדיוק איפה זה בכל עשר מעלות.
דובר 1:
כמו שהרמב״ם עושה תמיד את… הוא עוזר. מעשר מעלות, אחר כך צריך לחשב ביניהם.
דובר 2:
אי אפשר לחשב.
דובר 1:
כי זה משתנה, זוכר? זה לא מדויק, אי אפשר לחלק את כל התשעים. צריך להאמין לרמב״ם שבערך בין העשר מספיק מדויק החשבון של הרמב״ם שתגיע בין העשר. כי אם תגיד סתם לחלק תשעים, לא תגיע לנכון, זה עדיין הממוצע, ואתה רוצה לדעת את המנה, אתה רוצה לדעת את המדויק. ממילא צריך לדעת את המנה.
דוגמה: אינטרפולציה בין עשרות
דובר 1:
אומר הרמב״ם, אם אתה עומד באחד, תעשה את החשבון שעשו קודם. והוא נותן דוגמה. אני לא יודע למה הוא צריך לתת דוגמה. נניח מסלול הרוחב יוצא שלושים וחמש מעלות, ואתה יודע כבר… סליחה, שלוש וחמישים, ואתה כבר יודע שחמישים המנה היא שלוש מעלות וחמישים חלקים, ושישים היא ארבע מעלות ועשרים חלקים.
יוצא, כמה בין שלוש מעלות וחמישים לארבע ועשרים? חמישים, נכון בדיוק? סליחה, שלושים, כן? מחמישים עד עשרים זה שלושים, יש שישים חלקים במעלה. יוצא, מה ביניהם הוא שלושים? יוצא, כל מעלה יש בעשירייה, בעשרות, כל מעלה היא שלושה חלקים. עכשיו, המנה של שלוש וחמישים היא שלוש מעלות ותשעה וחמישים חלקים. נכון? במקום חמישים, הוסף תשע.
כך, בקיצור, הרמב״ם עושה מתמטיקה מאוד פשוטה. כך תדע בכל מספר מה מנת המסלול לרוחב.
חישוב לכל ארבעת הרבעים
דובר 1:
ממילא, כאן זה קצת אחרת מ… למה זה אחרת אני לא יודע, אבל כאן זה קצת אחרת מאשר אצל השמש שהרמב״ם אמר 180, הוא אומר בצד השני תעשה מינוס במקום פלוס. כאן הוא אומר רק 90, כי זה בדיוק ההפך מהשני, שזה עולה ועולה ועולה ויורד.
יוצא, אתה יודע עד 90, אתה יודע הכל. למה?
– אם זה מ-90 עד 180, תוריד 180, ואתה יודע, עשה מינוס
– אם זה יותר מ-180 עד 270, שזה הרבע השלישי, תוריד 180 ואתה יודע את המנה
– אם זה מ-270 עד 365, תוריד את זה מ-365, תדע את המנה
כן? והוא נותן דוגמה לכל הדבר.
דוגמאות של רמב״ם
דובר 1:
כיצד? למשל, המסלול הוא מאה וחמישים, תוריד את זה מ-180, נשאר 30, ואתה יודע ש-30 המנה היא שתי מעלות ו-30 חלקים, אתה יודע שזו המנה של מאה וחמישים ושתי מעלות בשלושים חלקים.
מה זה מאתיים? מאתיים זה כמה? זה יותר מ-180. ממילא תוריד 180, נשאר 20. ו-20 אתה כבר יודע את המנה של זה, שזה מעלה אחת ו-43 חלקים. אותו דבר מאתיים, כן, זה בקירוב המנה של מאתיים, זה מילה.
אם זה שלוש מאות, עוד, תוריד את זה משלוש מאות ושישים, תוריד שישים, ואתה כבר יודע את המנה של שישים, כי זו המנה בכל.
צפון או דרום
דובר 1:
עכשיו, צריך רק לדעת דבר אחד, האם זה ברוחב צפון או ברוחב דרום, זה עדיין לא חישבנו. צריך לדעת, אומר הרמב״ם, ראש רצינא ליה דרוחא וריח קמיא, זה רוח צפון או דרום, והוא נותן דוגמה.
יש לו דרך אחרת להיות מודע על ידי המתנה כמה ימים ולראות לאיזה כיוון הוא הולך, לא? אבל הוא רוצה לדעת עכשיו. הוא חיכה כמה ימים, אפשר כנראה תמיד. אנחנו צריכים לדעת הלילה האם באה הלבנה. אנחנו מחכים למחר, כבר נגמר כל החשבון, אנחנו לא צריכים. הוא יכול לראות פעם אם הלבנה כאן. כל הדבר… הוא גם יכול היה לראות כמה ימים אחורה, אבל אני רוצה לומר, הוא נותן לך דוגמה כשאתה מסתכל עכשיו.
הרמב״ם רוצה שזה יהיה אפשר לחשב לארבע שנים מסביב כדי שיקדשו את החודש אז. אמרתי, לעולם אל תסתכל על הלבנה, כן? אמרתי שעדיין לא יודעים צפון הדרום, כבר יודעים את זה, כבר יודעים שזה יותר מ-180 מעלות, זו לא בעיה.
מה שאנחנו צריכים, הרמב״ם נותן פשוט דוגמה מאותה שנה, החודש השני של העיקר שלו, חודש אייר, כן, מליל ערב שבת, היום השני.
המשך החישוב המעשי לליל ב׳ אייר
דובר 1:
מה זה? מאתיים ושלושים ואחת מעלות ועשרה חלקים, רל״א י׳.
כן, והרמב״ם אומר, במסלול לא נוגעים החלקים.
יוצא, המנה היא של כמה? של מאה ושלושים ואחת, שזה צריך להוריד מאה ושמונים. נשאר מאה ושלושים ואחת אמרנו שהמנה היא של מה?
נו, מה אם אני מגיע למספר שהוא אחרי מאה ושמונים?
דובר 2:
כן, מאתיים.
דובר 1:
ומה הרמב״ם אמר כאן, שמואל מציל ישראל יוסף מאה שמונים, תוריד מאה ושמונים, נכון? נשאר לך כמה? עשרים, כן, עשרים ואחת, כאן, כי אמרת שזה היה… אתה יודע? מאתיים ושלושים ואחת.
דובר 2:
רגע, אתה נשאר עם חמישים, נכון?
דובר 1:
ואתה כבר יודע שהמנה של חמישים היא שלוש מעלות וחמישים ושלושה חלקים, וזה רוחב הירח מהלילה ב׳ אייר. ואתה גם יודע שזה דרומי. למה? כי זה יותר ממאה ושמונים, ויותר ממאה ושמונים זה צד דרום.
סיום: הכללים של רוחב הירח לכל ימות עולם
דובר 1:
עד כאן כבר חישבנו את רוחב הירח של כל ימות עולם, לפי כללי הרמב״ם. וזה מאוד פשוט.
ומה שלא מבין אחד יכול ללמוד על פי קבלה מה זה אומר התלי, הנחש עם הראש, כי בקרוב בא ראש השנה, צריכים לומר “שנהיה לראש ולא לזנב”, יש סודות גדולים בראש ולא לזנב, אבל אלה למדו שם מפשט בינתיים. כן?
דובר 2:
כן.
דובר 1:
זה פשוט, נכון?