סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור — רמב״ם הלכות תפילה פרק ג׳: זמני תפילה
השיעור מוקדש לכבוד ר׳ יואל ורצברגר. הפרק עוסק בזמני תפילה — מתי לכל תפילה זמנה, מה קורה אם פיספס, דיני תשלומין, וסדר הקדימה בין מנחה למוסף. בפרק א׳ כבר למד הרמב״ם שצריך להתפלל שלוש פעמים ביום, ושהחכמים תיקנו הן מספר תפילות והן זמנים לכל תפילה. עכשיו בפרק ג׳ באים הפרטים.
—
הלכה א׳ — זמן תפילת שחרית
הרמב״ם: “יתחיל להתפלל עם הנץ החמה… עד סוף שעה רביעית.”
פשט: המצוה לכתחילה היא להתפלל שחרית בנץ החמה (ותיקין), והזמן נמשך עד סוף שעה רביעית. קריאת שמע צריך לסיים בנץ החמה, ותפילה באה מיד אחר כך (סמיכת גאולה לתפילה — הרמב״ם מזכיר זאת מאוחר יותר).
חידושים והסברות:
1. ותיקין — שיטת הבעל שם טוב: הבעל שם טוב אמר שצריך להתפלל לפני הצהריים, כי ככל שהיום מתקדם, העיר מתמלאת בשטויות. הוא אפילו סבר שצריך להתפלל ותיקין אפילו ביחידות (בלי מנין), כי העדיף ותיקין על פני תפילה בציבור.
2. שכר מצוה מצוה — איך זה מתקשר לותיקין: כאשר אדם מתחיל את היום עם קריאת שמע ותפילה, זה מסובב את ה״גלגל” ליום כולו. המחשבות הראשונות של הבוקר יש להן את הסיכוי הגדול ביותר להשתכפל במשך כל היום — מחשבות משתכפלות. כשחושבים בבוקר על הקב״ה ואומרים שמע ישראל, זה יכנס לראש גם מאוחר יותר (למשל כשרואים אוהל). זה קשור לעיקרון של הרמב״ם שכר מצוה מצוה.
3. שאלה — אבינו בנץ או תפילה ארוכה יותר מאוחר? אם אין זמן לתפילה מלאה בנץ, האם עדיף לומר תפילה קצרה (אבינו) בנץ, או תפילה ארוכה יותר מאוחר? הכלל הוא ש״העיקר הוא זמן” — הזמן הוא העיקר, אבל צריך לשאול רב.
—
הלכה — עבר והתפלל אחר ארבע שעות עד חצות
הרמב״ם: “ואם עבר והתפלל אחר ארבע עד חצות היום — יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה.”
פשט: משעה רביעית עד חצות היום (שעה שישית) — יוצא ידי חובת תפלה, אבל לא חובת תפלה בזמנה. שחרית בזמנה = עד שעה רביעית; שחרית שלא בזמנה = עד חצות.
חידושים והסברות:
1. מה פירוש “לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה”? הרמב״ם מראה ש״חובת תפילה” אינה רק דאורייתא (שבוודאי יצא), אלא גם דרבנן. יש מצוה נוספת מדרבנן להתפלל בזמנה. אילו הרמב״ם היה עושה רשימה של מצוות דרבנן, היה כתוב: מצות עשה אחת מדאורייתא להתפלל בכל יום, ומצות עשה אחת מדרבנן להתפלל בזמן שתיקנו.
2. “כשם שמצות תפלה מן התורה, כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה שתיקנו לה חכמים ונביאים” — הרמב״ם מוסיף נביאים לחכמים. הוא רוצה לחשב את התקנה — זה לא סתם חכמים, אלא גם נביאים (אנשי כנסת הגדולה). אולי על פי קבלה פירושו שאפשר להגיע טוב יותר לנבואה מתפילה כשמתפללים בזמנה.
3. מה פירוש “כשם… כך”? נשאלת השאלה: האם הרמב״ם מתכוון רק שיש מצוה נוספת דרבנן, או שהוא מתכוון למשהו עמוק יותר — שהחיוב דרבנן חשוב כמו עצם מצות תפילה? אולי הוא רוצה לומר: אל תחשוב שהזמנים הם רק “המלצה” או הידור — אלא זו מצוה מלאה. אדם היה יכול לחשוב: מן התורה די בפעם אחת ביום, וחכמים רק “המליצו” על שלוש פעמים. אומר הרמב״ם: לא, החיוב של שלוש פעמים בזמנם הוא מצוה מלאה.
4. נפקא מינה לגבי ספק: אם למישהו יש ספק האם התפלל — האם אומרים ספק דרבנן לקולא? המסקנה היא: כן, זה דרבנן לגבי ספק, כמו שהמפרשים אומרים אפילו על ברכות קריאת שמע. למרות שהרמב״ם מחשיב זאת מאוד, זה נשאר דרבנן לגבי ספק.
5. אם מישהו התפלל רק שחרית: הוא קיים מצות תפילה דאורייתא, ושליש מהמצוה דרבנן (משלוש תפילות).
—
הלכה ב — זמן תפילת מנחה
הרמב״ם: “אמרו חכמים הראשונים שתפילת מנחה כנגד זמן תמיד של בין הערבים תקנו זמנה… תשע שעות ומחצה מתחילת היום — וזהו הנקרא מנחה גדולה.”
פשט: תפילת מנחה תוקנה כנגד תמיד של בין הערבים. התמיד הוקרב מ-9½ שעות מתחילת היום — זה נקרא מנחה גדולה.
חידושים והסברות:
1. מדוע אומר הרמב״ם “כבר רמזתי” (הוא כבר רמז)? הרמב״ם מפנה לאחור למשהו שכבר אמר קודם לגבי זמן מנחה.
2. מדוע בשחרית הרמב״ם לא אמר “כנגד תמיד של שחר”? במנחה הוא אומר במפורש שזה כנגד תמיד של בין הערבים, אבל בשחרית לא הזכיר את תמיד של שחר. אולי הרמב״ם סובר שזמן שחרית אינו (רק) בגלל תמיד של שחר, אלא קשור לנץ החמה עצמו — כמו שר׳ שמעון מובא בעין יעקב. למרות שזו אולי אותה הלכה, כי “האיר פני המזרח” (כשהקריבו את התמיד) הוא גם בנץ החמה. מוזכרת גמרא ביומא דף כ״ח.
מנחה גדולה — המקור
הרמב״ם: “לפי שבערב הפסח שחל להיות ערב שבת, שחטו את התמיד בשש ומחצה… אמרו שהמתפלל אחר שש ומחצה יצא, ומשעה זו הגיע זמן חיובה.”
פשט: בדרך כלל שחטו את תמיד של בין הערבים מאוחר יותר (תשע ומחצה), אבל ערב פסח שחל להיות ערב שבת — כשהיו צריכים להכניס הרבה קרבנות פסח לפני שבת — שחטו את התמיד כבר בשש ומחצה. מכאן לומדים שמי שמתפלל מנחה אחרי שש ומחצה שעות מהיום, יצא — כי זה גם זמן לגיטימי לתמיד של בין הערבים.
חידושים והסברות:
1. המנגנון של לכתחילה/בדיעבד במנחה: מנחה קטנה (מתשע ומחצה) היא הזמן העיקרי לכתחילה, כי זה כששחטו תמיד בדרך כלל. מנחה גדולה (משש ומחצה) היא זמן בדיעבד, מבוסס על מה שקרה ערב פסח שחל להיות בערב שבת — מצב לא תדיר. התמיד אינו פסול אז, עושים זאת רק “לעת הצורך.”
2. מקבילה לשחרית — כל שלוש התפילות יש להן לכתחילה/בדיעבד: כמו בקריאת שמע של שחרית (שיש לה שלוש רמות), כך גם בתפילה הכניסו מנגנון של לכתחילה ובדיעבד. זה מעניין כי תפילה היא דבר של כל יום, ונוצרים מצבים שונים.
3. “תדיר” לעומת “אינו תדיר” — תורה יפה: מוצע חידוש שההבדל בין מנחה גדולה ומנחה קטנה משקף את ההבדל בין “תדיר” ל״אינו תדיר.” תמיד של בין הערבים נשחט תדיר בתשע ומחצה, ורק במקרים חריגים (ערב פסח שחל בערב שבת) בשש ומחצה. ממילא תפילת נדבה/רשות — שגם היא לא תדירה — מתאימה יותר לזמן הלא-תדיר של מנחה גדולה. החברותא השני הכיר בחידוש אבל אמר “אני לא יודע” אם זה הפשט ברמב״ם — הפשט הפשוט הוא סתם שמנחה גדולה פחות לכתחילה.
4. מנהג הרמ״א של שתי מנחות: הרמ״א מביא מנהג שיהודים מסוימים התפללו שתי תפילות מנחה — אחת בזמן מנחה גדולה ואחת בזמן מנחה קטנה. השנייה הייתה תפילת רשות. “הורו מקצת גאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה” — כלומר, תפילת החובה צריך להתפלל בזמן העיקרי לכתחילה (מנחה קטנה), ותפילת הרשות צריך להתפלל במנחה גדולה. בתפילת רשות צריך להוסיף משהו (חידוש).
מנחה קטנה — שלוש רמות
הרמב״ם: “זמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד שישארו מן היום שעה ורביע… ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה.”
פשט: מנחה קטנה נמשכת מתשע ומחצה עד שנשאר שעה ורביע מהיום (זה “פלג המנחה”). אחר כך יש עוד זמן — עד שתשקע החמה — שהוא בדיעבד נוסף.
חידוש: גם למנחה יש שלוש רמות — בדיוק כמו שחרית: (א) מנחה קטנה עד פלג המנחה = לכתחילה; (ב) עד שקיעה = בדיעבד; (ג) מנחה גדולה = רמה נוספת. זה משקף את מבנה שלוש הרמות של שחרית.
—
הלכה ב (המשך) — זמן תפילת מוסף
הרמב״ם: “תפלת המוספין זמנה אחר תפלת השחר עד שבע שעות ביום. המתפלל אחר שבע שעות, אף על פי שפשע, יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום.”
פשט: זמן מוסף לכתחילה הוא עד שבע שעות. אחרי שבע שעות — אפילו הוא “פושע” (התכוון שלא להתפלל) — יצא, כי הזמן העיקרי הוא כל היום.
חידושים:
1. המושג “פושע” במוסף: הרמב״ם משתמש במילה “פושע” רק כאן במוסף, לא בתפילות הקודמות. זה מראה שבמוסף איחור הוא יותר עבירה מאשר בתפילות אחרות. אולי כי פיספס להביא את קרבן מוסף בזמנו.
2. הבדל בין “פושע” במוסף לתשלומין: בתשלומין (כשפיספס תפילה) הרמב״ם אומר שאם היה פושע אי אפשר לעשות תשלומין. אבל כאן במוסף, אפילו פושע יצא ידי חובתו, כי הזמן העיקרי הוא כל היום — זה לא תשלומין, אלא זמן בדיעבד.
—
הלכה ב (המשך) — זמן תפילת ערבית
הרמב״ם: “תפילת ערבית, אף על פי שאינה חובה… יש לו להתפלל אותה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר.”
פשט: מעריב, שהיא רשות (כמו שהרמב״ם אמר קודם), אפשר להתפלל כל הלילה — מתחילת הלילה עד עלות השחר. כאן אין רמות כמו בשחרית או מנחה.
חידושים:
1. הלשון “יש לו”: הלשון “יש לו להתפלל” (יש לו זכות) מראה שזו לא חובה, אלא רשות. במעריב זה מתאים, כי בכלל לא צריך להתפלל מעריב — “אתה רוצה להתפלל מעריב, כל הלילה אתה יכול להתפלל.”
2. אין הבדל בין לכתחילה/בדיעבד במעריב: בניגוד לקריאת שמע של ערבית (שיש בה ענין של לפני חצות לעומת אחרי חצות), בתפילת מעריב הרמב״ם לא מביא רמות — כל הלילה שווה.
3. שאלה לגבי גאולה לתפילה: יש שאלה לגבי סמיכת גאולה לתפילה במעריב, אבל זה עדיין לא נלמד בשלב זה.
[דיגרסיה: ותיקין במעריב?]
נשאלת השאלה: אם בשחרית יש מעלה של ותיקין (להתפלל בזמנה), האם יש מושג כזה במעריב גם? אולי לא, כי מעריב היא רשות. אבל אולי כן, כי “זריזין מקדימין למצוות” — אבל זה רלוונטי רק בשחרית שבה “וישכם אברהם בבוקר” הוא מלחמה נגד עצלות ושינה. במעריב אין אותו ענין של התגברות. אבל זה לא נפסק בבירור.
—
הלכה ב (סוף) — זמן תפילת נעילה
הרמב״ם: “תפילת נעילה… זמנה סמוך לשקיעת החמה.”
פשט: נעילה מתחילים קצת לפני שקיעה, כך שיסיימו לפני שקיעת החמה.
—
הערה כללית — מבנה זמני תפילה
שחרית, מנחה, ו(במידה מסוימת) מעריב יש לכל אחת שלוש רמות של זמנים — לכתחילה, בדיעבד, ובדיעבד נוסף. במעריב זה פחות רלוונטי כי זו בכלל רשות.
—
הלכה ז — המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא
הרמב״ם: “המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא, וחוזר ומתפלל אותה בזמנה.”
פשט: מי שמתפלל תפילה לפני זמנה לא יצא, וצריך לחזור ולהתפלל בזמנה.
חידושים והסברות:
1. קודם זמנה גרוע יותר מלאחר זמנה: הרמב״ם סובר שלהתפלל קודם זמנה גרוע יותר מלהתפלל לאחר זמנה — כי קודם זמנה הזמן בכלל עדיין לא הגיע, אז לא יוצא כלל. לאחר זמנה לפחות תשלומין אפשרי.
2. בדיחה של משגיח: “אתה לא פונקטואלי — אתה תמיד מאחר כמה דקות, אבל למה לא קורה פעם שאתה מגיע כמה דקות מוקדם?” — מוסר השכל על הענין של קודם זמנה.
שחרית בשעת הדחק — עלות השחר
הרמב״ם: “ומתפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר.”
פשט: בשעת הדחק אפשר להתפלל שחרית מעלות השחר, למרות שהזמן העיקרי הוא נץ החמה.
חידוש: זה לא ממש “קודם זמנה” — זה זמן מוקדם יותר בדיעבד. לשחרית יש זמן רחב יותר בדיעבד שחוזר עד עלות השחר.
מעריב של ערב שבת / מוצאי שבת
הרמב״ם: “ויש לו להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה… וכן מתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת.”
פשט: אפשר להתפלל מעריב של שבת עוד לפני שקיעה בערב שבת, ומעריב של מוצאי שבת עוד בשבת.
חידושים והסברות:
1. מדוע הרמב״ם מזכיר שבת ספציפית? היינו חושבים שבשבת יש שאלה מיוחדת: איך אפשר להתפלל נוסח שבת כשעדיין לא שבת? תשובת הרמב״ם היא שאפשר לקבל שבת מוקדם יותר. אבל הרמב״ם לא אומר במפורש שצריך לקבל שבת — הוא אומר סתם שמותר להתפלל.
2. “ולא מיבעיא” — ההיגיון של הרמב״ם: לילות חול רגילים יותר פשוט שאפשר להתפלל מעריב מוקדם יותר (כי אין שאלה של נוסח). שבת היא החידוש — אפילו שם מותר.
3. היסוד של הרמב״ם: תפילת ערבית “אינה מדקדקת בזמנה” — כיוון שמעריב היא רשות, היא יותר גמישה עם זמן, ואפשר להתפלל מוקדם יותר או מאוחר יותר. זה הפשט של הרמב״ם למה אפשר להתפלל ערב שבת מוקדם יותר. (אחרים לומדים אחרת — שזו מחלוקת ר׳ יהודה — אבל זו שיטת הרמב״ם.)
4. הירושלמי מצוטט שמעריב “אינה מדקדקת בזמנה” — אפשר להתפלל מוקדם יותר, ו״ואם התפלל אחר שקיעת החמה יצא.”
—
סקירה של כל הזמנים (סיכום)
– שחרית: מצוותה — נץ החמה; לכתחילה — עד ד׳ שעות; בדיעבד — עד חצות (אבל לא “בזמנה”); בשעת הדחק — מעלות השחר.
– מנחה (לפי הרמב״ם): מצוותה — מנחה קטנה עד פלג המנחה; בדיעבד — מנחה גדולה; ואפשר להתפלל עד שקיעת החמה. (המנהג שלנו אינו כרמב״ם — אנו מתפללים לכתחילה מאוחר יותר.)
– מוסף: עד שבע שעות, אבל בדיעבד כל היום.
– מעריב: כל הלילה (רק זמן אחד).
– נעילה: עד שקיעת החמה.
—
הלכות ח-ט — תשלומין: במזיד לעומת בשוגג/אונס
הלכה ח — במזיד אין לו תשלומין
הרמב״ם: “כל מי שעבר לו זמן תפילה ולא התפלל, במזיד — אין לו תקנה ואין לו תשלומין.”
פשט: מי שבמזיד לא התפלל, אין לו תשלומין.
חידושים והסברות:
1. מה פירוש “במזיד”? לא להכעיס, לא בשאט נפש — אלא פשוט לא התפלל. הוא היה עסוק, לא חשב על זה. הנקודה היא: לא הייתה לו אונס ולא שגגה — הוא פשוט לא התפלל.
2. קושיה חריפה — תשלומין לעומת תפילת נדבה: מה ההבדל בין תשלומין לתפילת נדבה? אם מזיד לא יכול להתפלל תשלומין, הוא יכול להתפלל תפילת נדבה! מה ההבדל המעשי? בתפילת נדבה כתוב שצריך להוסיף משהו (חידוש בתפילה). אבל יש ספק האם זה ממש מעכב או רק לכתחילה.
3. מחשבה עמוקה יותר: כל הלכות תפילה הן למעשה מנהגים (תקנות חכמים), לא דאורייתא. תשלומין פירושו שמאמינים שיצא — במזיד לא מאמינים שיצא, אבל זה לא אומר שאי אפשר “לשלם” דרך תשלומין.
הלכה ט — סדר תשלומין בשוגג/אונס
הרמב״ם: בשוגג או אונס או טעות — “משלם, עושה תפלה בזמן תפלה הסמוכה לה… קודם מתפלל תפלה שהוא חייב בה עתה, ואחריו מתפלל את התשלומין.”
פשט: בשוגג/אונס מתפללים בתפילה הבאה פעמיים — תחילה החיוב הנוכחי, אחר כך תשלומין.
דוגמאות:
–
פיספס שחרית עד חצות → מתפלל מנחה פעמיים (תחילה מנחה, אחר כך תשלומי שחרית).
– פיספס מנחה עד שקיעה → מתפלל מעריב פעמיים.
– פיספס מעריב עד עלות השחר → מתפלל שחרית פעמיים.
חידוש: על מעריב אומר הרמב״ם גם תשלומין, למרות שמעריב היא רשות — זה ראוי לציון.
—
הלכה י — שתי תפילות שפיספס
הרמב״ם: “טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה — אינו משלם אלא אחרונה בלבד.”
פשט: אפשר להשלים רק את התפילה האחרונה שפיספס, לא שתיים.
דוגמה: פיספס שחרית ומנחה → מתפלל מעריב פעמיים (מעריב + תשלומי מנחה), אבל לא שלוש (שחרית כבר “עבר יומו”).
—
הלכה י״א — משלים על האחרונה בלבד: השגת הראב״ד
שיטת הרמב״ם (המשך): אפשר להשלים רק תפילה אחת – האחרונה שפיספס. אי אפשר לגרור חובות של כמה תפילות. שחרית כבר עבר יומו – היום עבר, ואי אפשר להשלים.
השגת הראב״ד: הראב״ד לא מסכים. הוא אומר שלרמב״ם אין ראיה מהגמרא לכלל הזה. חכמי פרובנס (שם גר הראב״ד) סברו שאפשר כן להשלים יותר מתפילה אחת. הראב״ד אומר אבל שהוא לא מורה לא איסור ולא היתר – מי שרוצה יכול לנהוג כך. הוא כן מסכים שאם כבר עבר זמן תפילה אחד ולא השלים, הוא כבר כמו מבטל במזיד ואי אפשר.
חידוש — נפקא מינה מעשית לפי הראב״ד: אם אדם היה במצב שלא יכול היה להתפלל זמן רב (למשל בבית חולים חצי שנה), לפי הראב״ד הוא יכול תיאורטית להשלים מאות תפילות. זה נחשב אמנם ענין גדול – קשה מעשית לבצע.
פסק השולחן ערוך: השו״ע אומר שמותר לעשות כך לפחות בתורת נדבה – על הצד שהרמב״ם צודק, זו נדבה; על הצד שהראב״ד צודק, זה תשלומין.
חידוש — למה תשלומין עובד: תשלומין חייב להיות סמוך לזמן תפילה – צריך תחילה להתפלל את תפילת הזמן, ודרך זה שהקב״ה פותח את שער השמים (עת רצון), אפשר לדחוף עוד תפילה. זה המנגנון של תשלומין.
[דיגרסיה: תשלומין בקריאת שמע ומצוות אחרות]
בקריאת שמע אין תשלומין: אם מישהו פיספס זמן קריאת שמע בבוקר, הוא לא יכול לקרוא פעמיים קריאת שמע בלילה. ההבדל: קריאת שמע היא בשכבך ובקומך – כל קריאה היא חובה נפרדת הקשורה לזמנה. בתפילה לעומת זאת יש ענין של מספר התפילות (שלוש פעמים ביום) נוסף על הזמן, וזה מאפשר תשלומין.
שאלה לגבי מצוות אחרות: האם צריך להשלים מאה ברכות? קדישים? זו נשארת שאלה פתוחה.
[דיגרסיה: תשלומין בקרבנות] המושג “תשלומין” מופיע בקרבנות – תשלומין דראשון בחגיגה, שבו שבעת ימי יום טוב הם תשלומין ליום הראשון. אבל שם זה שונה – זה זמן להביא, לא תשלום לחובה שפיספס. בתמידין של שבת בשבת אין תשלומין – זה מראה שבקרבנות זה עובד אחרת מאשר בתפילה.
המילה “תשלומין”: תשלומין פירושו משלם – הוא היה בעל חוב, הוא החזיק עצמו כחייב, ועכשיו הוא משלם.
—
הלכה י״ב — מנחה קודם מוסף (תדיר ושאינו תדיר)
פסק הרמב״ם: כששתי מנחה ומוסף כבר מחייבות (למשל, התאחר עם מוסף עד אחרי חצות), מתפללים מנחה קודם מוסף, כי תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם – מנחה היא תדיר (כל יום) ומוסף אינו תדיר.
יש מי שאומר: הרמב״ם מביא דעה שנייה שבציבור מתפללים מוסף קודם מנחה, כדי שלא יטעו – שאנשים לא יחשבו שמנחה באה תמיד לפני מוסף.
הלכה למעשה: אנו הולכים בציבור עם היש מי שאומר (מוסף לפני מנחה). אבל יחיד שהתאחר – למשל, הוא מגיע לבית הכנסת ומתפללים כבר מנחה, והוא עדיין לא התפלל מוסף – מתפלל תחילה מנחה, אחר כך מוסף, כי באמת מנחה קודמת.
—
שאלה לימודית: מהי מהות תשלומין?
שאלה: כשעושים תשלומין, מה משלמים? כבר יצא ידי חובת תפילה (אם התפלל אחרי ד׳ שעות, למשל), רק לא בזמנה. התשלומין היא על הבזמנה – מתפלל תפילה שלא בזמנה, אבל משהו זה משלם.
קושיה: אם מישהו מתפלל תשלומין לשחרית במעריב – במה זה שחרית? זה לא בזמן שחרית! איך תפילה בלילה יכולה “לשלם” חוב מהבוקר?
שני מהלכים:
1. יש חוב כללי להתפלל שלוש פעמים ביום, וחז״ל הכניסו זמנים – פיספס את הזמן, נשאר עדיין החוב.
2. אדם חייב להתפלל בזמנים ספציפית – אז קשה יותר להבין איך תשלומין עובד.
קושיה נוספת: תשלומין עובר גם בין ימים (מעריב + שחרית של מחר) – זה מקשה עוד יותר לומר שזה פשוט “שלוש תפילות ביום,” כי יום אחד יש שתיים והשני ארבע.
זו נשארת שאלה לימודית פתוחה.
—
עד כאן פרק ג׳ — פרק קצר יותר. הפרק עסק ב: (א) זמני תפילות – מתי לכל תפילה זמנה; (ב) שכל זמני תפילות הם מדרבנן; (ג) מה קורה אם פיספס – דיני תשלומין; (ד) סדר הקדימה בין מנחה למוסף.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות תפילה פרק ג׳ — זמני תפילה
הקדמה
אומר הרמב״ם הקדוש, הלכות תפילה פרק ג׳. זהו נדבת הרב הצדיק, החכם, הגביר, הנדבן, ר׳ יואל, יהיה בריא, ר׳ יואל ורצברגר. אני צריך לדעת, התארים הם לפי כמה משלמים. אבל הלאה… היה הגאון הצדיק הגדול, הגאון הגדול. על כל פנים, בחוץ ללמוד מה צריך לעשות, ומי שמקדיש שיעור, זה סגולה שיוכל לגרור אותו שיעור, אותו שיעור, פרק אחד ברמב״ם, 500 דולר, מי שרוצה להקדיש, יכול להירשם, לשלוח לינק או הודעה, ונקרא את זה בתחילת השיעור, ונלך לגן עדן מאיר. אוקיי.
הזמנים של תפילה, כן… טוב מאוד.
למדנו בפרק א׳ כן, שיש… זה כבר בעצם זמנים, וצריך להתפלל שלוש פעמים ביום. יש שני דברים, זה גם נאמר בערך הזמנים, אבל… נאמר שהחכמים תיקנו גם כמות מסוימת של תפילות ביום, וגם שהתפילות יהיו בזמן מסוים, ועכשיו נלמד בדיוק איזה זמן הוא הנושא.
הלכה א׳ — זמן תפילת שחרית
אומר הרמב״ם, תפילת השחר, ותפילת מנחה? או, נראה את הזמנים של כל תפילה! שחרית מתי זה… יתחיל להתפלל עם הנץ החמה. מצווה… כמו הלכות קריאת שמע, אמר… אה, טוב מאוד משהו… צריך קצת לפני הנץ החמה, כן? קריאת שמע. קריאת שמע צריך לסיים עם הנץ החמה. שקריאת שמע יהיה קצת בעלות השחר. ותפילה באה מיד אחר כך, הרמב״ם עדיין לא מזכיר את הענין של סמיכות גאולה לתפילה אבל הוא יזכיר את זה. קצת אחרי קריאת שמע באה תפילת שחרית. מתי זה כבר נץ החמה? עד מתי הזמן? עד סוף שעה רביעית, עד סוף שעה רביעית. זה גם ברמב״ם מצוות, כלומר המצווה לכתחילה היא להתפלל בנץ החמה, והזמן הוא עד סוף שעה רביעית. שעה שלישית ביום.
ותיקין — שיטת הבעל שם טוב
זה ענין גדול להתפלל בהנץ, ותיקין. הגמרא קוראת לזה ותיקין, הרמב״ם לא מביא את הלשון. אבל זו עיקר מצוות תפילה, להתפלל עם הנץ החמה. ואם אין זמן אז, אפשר לומר אבינו, כמו שלמדו קודם.
וזו השאלה, האם לסיים אבינו בנץ החמה או התפילה הארוכה יותר מאוחר? אה, העיקר הוא הזמן. העיקר הוא הזמן. כנראה העיקר הוא הזמן, לתת לזמן. אבל אולי יש היתר שמוותרים כשתופסים בלילה, ואפשר לומר אבינו, או אפשר לומר מאוחר יותר. נו, לשאול רב מה עדיף.
הבעל שם טוב אמר שצריך להתפלל בהנץ, כי ככל שהיום מתקדם, כן, העיר מתמלאת בשטויות. בזמנים של היום יש שטויות 24/7, אולי זה לא משנה, אני לא יודע. אולי רק בזמנים של הבעל שם טוב עדיין לא היו שטויות בהנץ.
אוקיי. הבעל שם טוב גם אמר שצריך אפילו ביחידות להתפלל ותיקין, הוא העדיף, הוא אמר שזה עדיף.
שכר מצווה מצווה — המחשבות הראשונות של הבוקר
עכשיו, אני חושב שמה שצריך להתחיל את היום עם קריאת שמע ועם תפילה זה מאוד קשור למה שדיברת על זה, ששכר מצווה מצווה לפי הרמב״ם, שכאשר אדם… כלומר המחשבות הראשונות של הבוקר מסובבות את הגלגל לכל היום. כי מה שחושבים בבוקר, יש לך הכי הרבה סיכויים שזה יחזור שוב ושוב, כי תפילות חוזרות על עצמן. חושבים על משהו, יש טריק לביקור חולים, הולכים לבקר מישהו, בדיוק נזדמן לך שוב ביקור חולים. אז בבוקר חושבים על הקב״ה, אומרים שמע ישראל, אחר כך כשרואים אוהל, בדיוק יכנס לך שמע ישראל לראש.
זה מתחיל כשעומדים
זה גם מאוד שונה, אנחנו שרגילים שמתכוננים לתפילה, נראה בקרוב את ההלכות שצריך להתכונן, הרמב״ם יביא את זה בפרק ה׳ אני חושב. אבל מצוות התפילה, זה מתחיל כשעומדים, אוקיי, כבר היו במקווה, מה שצריך, אם צריך, כבר עשו את כל ההכנות, אבל זה מתחיל, זה דבר גדול.
עבר והתפלל אחר ארבע שעות
אומר, ואם עבר והתפלל אחר ארבע עד חצות היום, אחרי ארבע שעות, עד מארבע שעות, נאמר, מעשר בערך עד שתים עשרה בערך, כן, מארבע עד חצות היום, שזה חצות היום עד שש שעות, יצא ידי חובת תפילה, הוא אכן יצא ידי חובת תפילה, אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה, אבל מצוות תפילה בזמנה היא עד ארבע שעות.
מה זה אומר חובת תפילה? חובת תפילה דאורייתא? תפילה דאורייתא זה פשוט שיצא. חובת תפילה פירושה גם תפילה דרבנן. יש דבר כזה שנקרא שחרית. שחרית בזמנה פירושה עד ארבע שעות, ושחרית שלא בזמנה פירושה עד חצות. כי לא, אפשר להתפלל כל היום, יש מנחה, יש דברים כאלה.
אמרתי אולי קצת בשפה שלי, שהדעה היא שכאשר קבעו שלוש פעמים ביום להתפלל, אמרו שהראשונה תהיה עד חצות. אחר כך כשקבעו זמנים יותר ברורים, עשו שיהיה עד עשר, שזה ארבע.
כשם שמצוות תפילה מן התורה, כך מצווה מדבריהם
אומר הרמב״ם, כשם שמצוות תפילה מן התורה, כך מצווה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה שתיקנו לה חכמים ונביאים. יש בתפילה שני דברים: יש חלק שהוא מן התורה, ויש חלק שהוא מדרבנן. שניהם מצוות. הוא רוצה להוציא, איך יכול להיות לא יצא ידי חובת תפילה? הוא התפלל אליך הקב״ה, מה הוא עושה? אבל הפשט הוא, בדיוק כמו שיש מצווה מן התורה להתפלל, יש מצווה מדרבנן להתפלל בזמן הנכון. מה קרה לסרטון שלי? למה הוא נעלם? מה התפוצץ?
והם למדו מה? שיש מצווה להתפלל בזמנו. טוב.
דיון — מה פירוש “כשם… כך”?
אומר, כבר אמרתי. הוא ילמד מתי הזמן של מנחה. אומר, כבר למדו. אה, זה מעניין. כאן השאלה היא, למה אומר הרמב״ם כבר אמרתי? אני צריך לעשות רשימה של מה שהוא כבר אמר. למה הוא אומר כבר אמרתי? הוא כבר אמר לי. מעניין. מה הוא כבר אמר? כן? תפילת מנחה. כן, אתה רואה את זה? תאמר?
אני עדיין קצת מהורהר על זה כשהרמב״ם אומר כשם… כך מצווה. האם הוא מתכוון לומר שיש משהו ענין של מהות? לומר שהחיוב הוא באותה חשיבות כמו עצם מצוות תפילה? שלא תחשוב שחז״ל… זה רק איזושהי המלצה, או שזה רק הידור בעצם מצוות תפילה. כאילו, אתה חושב אולי שכמו שעצם מצוות תפילה מן התורה היא פעם אחת ביום, אדם היה יכול לחשוב שיש פעם אחת ביום, אפשר לצאת בפעם אחת ביום, ויש המלצה מחכמים להתפלל שלוש. אומר, לא, כאילו החיוב הוא השלוש. כלומר, אם מישהו התפלל רק שחרית, האם הוא גם לא… מה, הוא לא קיים כלום מדרבנן? הוא קיים מצוות תפילה דאורייתא, והוא קיים שליש ממצווה מדרבנן. כאילו, אני אומר, משהו חייב להיות בכשם, שהרמב״ם מתכוון ליותר מאשר אתה אומר סתם שהוסיפו מצווה מדרבנן.
אני מרגיש שהוא רוצה להוציא, מה פירוש לא יצא? כי לא יצא זה מוזר. אני חושב, נאמר, הוא כנראה לא יוצא. הוא מתרגם, יש מצווה נוספת. אם מישהו היה עושה רשימה, הרמב״ם לא עושה רשימה של מצוות דרבנן, אבל אם הוא היה עושה רשימה של מצוות דרבנן, היה כתוב מצוות עשה אחת מדאורייתא להתפלל בכל יום, ומצוות עשה אחת מדרבנן להתפלל בזמן שתיקנו.
אני מתכוון לשאול, האם זו השפה יותר הלונדונית? אחר כך הוא אומר, אם לא עושים את זה באופן שהחכמים קבעו, אפשר לומר שמדרבנן בכלל לא… כל עוד לא התפללו שלוש פעמים ביום, לא עשו את המצווה דאורייתא באופן שהחכמים קבעו. האם זה מה שהוא מתכוון בכשם?
יכול להיות נפקא מינה, כמו שאתה אומר, בחושן משפט, האם אפשר לומר שלא יצא בדברים כאלה. אבל אני לא מאמין מה זה היה אומר שלא יצא תפילה. נאמר, למשל, יכול להיות נוגע, נאמר, רוצים לעשות ספק, איזושהי הלכה בספק. האם לומר שצריך להחמיר אפילו על ספק האם התפלל את שלוש התפילות של היום? בטוח שלא. אומרים שספק אין, ספק דרבנן לקולא. אבל אני אומר, אם זה האופן היחיד לקיים את הדאורייתא, כי אי אפשר לשנות ממטבע שטבעו חכמים… כן, אבל לא אומרים כך. המעשה עומד בפירוש, המפרשים ראו, המפרשים אפילו על ברכות קריאת שמע, המפרשים שזה פירושו מדרבנן לגבי ספק.
אני צריך לחשוב על הכשם. אם כי הוא הוסיף, הוא הוסיף את החכמים והנביאים. שמים לב שהוא מוסיף גם נביאים. נכנסים נביאים. הוא מתכוון לומר את הנביאים המאוחרים של אנשי כנסת הגדולה שיתקנו, אבל הוא רוצה לכאורה לחשיב את זה. זה הוא רוצה לכאורה לומר. הוא רוצה לחשיב את זה שזה לא סתם חכמים, גם נביאים. אולי על פי קבלה פירושו שאפשר להשיג יותר בנבואה של תפילה כשמתפללים אותה בזמנה. מי יודע.
הלכה ב׳ — זמן תפילת מנחה
אמרו חכמים הראשונים שתפילת מנחה כנגד זמן תמיד של בין הערבים תקנו זמנה. אה, אז תיקנו את זמן תפילת מנחה בזמן תמיד של בין הערבים. אה, זה הזמן. אולי הוא מגיע עכשיו לבין הערבים. וכל יום מתי שירצה. התמיד של שחר עשו… תמיד של בין הערבים. מתי שירצה מן סוף היום. התמיד של שחר הוא בעצם לכאורה גם, הקריבו אותו מהנץ עד חצות בערך.
דיון — למה בשחרית לא אמר כנגד תמיד של שחר?
אבל למה בשחרית לא אמר שאז המנחה היא זמן תמיד של שחר? אוקיי. האם התחיל עם מעריב? לא, הוא לא אמר שזה זמן של שחרית. תפילת מנחה כנגד זמן תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ושיעור התמיד קרב. יש דבר, שמעתי שהרמב״ם סובר שתפילת השחר הראשונה היא לא בגלל אז המנחה של שחר, אלא יש לזה קשר לנץ החמה. כמו שר׳ אחא בר שמעון מובא בעין יעקב. מתי הקריבו את התמיד של שחר? האם זה היה צריך להיות אחרי נץ החמה? אני לא יודע. אני חושב שזו אותה הלכה. כי כתוב האיר פני המזרח, והרמב״ם אומר הן, אז כבר… הוא מביא את זה. אני לא זוכר עכשיו בדיוק. יש גמרא ביומא דף כ״ח. אני לא זוכר בדיוק את הזמנים. אני לא יודע.
מנחה גדולה
תשע שעות ומחצה מתחילת היום. כלומר קצת מאוחר אחר הצהריים. וזהו הנקרא מנחה גדולה. אומר הרמב״ם, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת, שחטו את התמיד… היו זמנים ששחטו את התמיד מוקדם יותר. כשהתלמוד שואל בערב פסח שחל להיות בשבת, שכבר אי אפשר לשחוט, כבר אי אפשר לעשות שום עבודת הקרבנות כשנכנס שבת, וצריך להכניס הרבה מאוד קרבן פסח, שחטו בשש ומחצה. הפשט הוא, כשזה לא ערב שבת, יש עוד קצת זמן, כי אפשר עוד
הלכה ב׳ (המשך) — זמן תפילת מנחה: מנחה גדולה ומנחה קטנה
דובר 1:
אתה רואה כן ממש, כתוב כן בגמרא ששניהם באים נגד. מעניין שהרמב״ם אומר שם רק נץ החמה. אולי כי העמידה גורמת. אני לא יודע.
לפי שבערב פסח… הוא אמר שצריך להתפלל שתי מנחות, זה העיקר. העיקר הוא שמנחה היה הזמן תשע וחצי שעות מתחילת היום, כלומר קצת מאוחר אחר הצהריים, וזה נקרא מנחה קטנה. לפי ש… אומר הרמב״ם, לפי שבערב הפסח שחל להיות ערב שבת, שחטו את התמיד… היו זמנים ששחטו את התמיד מוקדם יותר. מה פירוש? כשהתמיד של בין הערבים של ערב פסח שהוא גם ערב שבת, שכבר אי אפשר לעשות שום עבודת הקרבנות כשנכנס שבת, וצריך להכניס הרבה מאוד קרבן פסח, שחטו בשש ומחצה. כלומר כשזה לא ערב שבת יש עוד קצת זמן כי אפשר עוד לעשות מלאכות מסוימות ביום טוב, אבל ערב שבת יש פחות זמן, נתנו שעתיים. אמרו שהמתפלל אחר שש ומחצה יצא, כי יש ימים שאז כבר שוחטים את התמיד של בין הערבים, אפשר כבר מכאן להתחשב שזה נקרא גם זמן תמיד של בין הערבים. התמיד של בין הערבים לפחות לא פסול אז, עושים אותו לעת הצורך. ממילא אמרו שהמתפלל אחר שש ומחצה יצא, אחרי שש וחצי שעות מהיום, כלומר כבר תחילת אחר הצהריים. ומשעה זו הגיע זמן חיובה, כשהגיע הזמן, כלומר כבר גם יותר מחויב. כמו למשל אדם לא יהיה זמין אחרי תשע ומחצה, הזמן שלו כשהוא צריך… כשהוא כבר מחויב בדבר, כמו שיש ענין למשל שלא לעשות שום דבר קבוע לפני שמתפללים, זה משש ומחצה. זה נקרא מנחה גדולה. פשוט לעשות זמן גדול יותר, ארוך יותר. כן, משש וחצי עד הלילה, במקום רק מתשע וחצי עד הלילה. נכון?
דובר 2:
כן.
דיון: למה יש שני זמנים של מנחה?
דובר 1:
זה הסוד של שתי מנחות. למה יש שני זמנים של מנחה? אין שני זמנים של שחרית. כלומר, טכנית כן יש, יש עד ד׳ שעות, אחר כך יש עד חצות. וזה גם טוב לכאורה מאותה סיבה, כי בדיעבד, לכתחילה צריך להדליק את…
דובר 2:
כן, זה שכל שלושתן אז יש להן לכתחילה ובדיעבד. כמו המשנה הראשונה של להרחיק אדם מן העבירה, כל שלושתן יש להן לכתחילה ובדיעבד.
דובר 1:
זה לא להרחיק, כן.
דובר 2:
של קריאת שמע.
דובר 1:
נכון, אבל כאן זה לא להרחיק אדם מן העבירה. כן, זה דבר אחר. יוצא ששלושתן יש להן לכתחילה ובדיעבד. מעניין, שבזמן תפילה הכניסו מנגנון של לכתחילה ובדיעבד.
דובר 2:
מה זה? זה דבר של כל יום. נוצרים הרבה מצבים שונים, קשה לומר שכולם צריכים להיות.
דובר 1:
כן, זו גרסה קטנה של “כנגד אבות תיקנום” דברי תורה, כן? יש כאן אופציה. כי אתה רואה את הטעם שלא בא בנץ החמה.
יש שלוש רמות. לשחרית יש שלוש רמות, כמו בקריאת שמע שחרית, שלוש רמות. מנחה, נראה, תראה למה לומדים שתי רמות.
מנהג הרמ״א של שתי מנחות
דובר 1:
עכשיו, יש מנהג מעניין שהרמ״א ידע, והוא מוריד, שיש יותר מדי תפילות ביום. היו הרבה יהודים שסברו שיש מעט מדי תפילות ביום. והם הכניסו מנהג מנחה שמתפללים שתי תפילות מנחה. הרבה אנשים. כלומר, יש שתי מנחות, חשבו פשט חדש, לא הפשט האמיתי, אבל שתי מנחות. מנחה גדולה, ואחר כך מתפללים מנחה קטנה. כן, המתפללים, האנשים שאוהבים להתפלל, והם מצאו הזדמנות.
התפללו שתיים. אז נעשתה תפילת מנחה רשות. אהא. אומר הרמ״א, “הורו מקצת גאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה”. שכאשר מתפללים תפילת רשות, תפילת הרשות תהיה בזמן המאוחר יותר.
דובר 2:
להיפך, בזמן המוקדם יותר.
דיון: איזו מנחה תהיה רשות ואיזו חובה?
דובר 1:
בזמן המוקדם יותר. כך שמה שהוא עיקר הזמן, אז תהיה עיקר התפילה. ומנחה קטנה תהיה הרשות. זו רק תקנה שראו שכאן יש הזדמנות ערב פסח, ממילא עשו שאפשר גם אז. המקובלים סברו שצריך תמיד להתפלל את עיקר התפילה כשזה עיקר הזמן, ואת הרשות להתפלל בגדולה. למאי נפקא מינה? צריך להוסיף משהו בתפילת הרשות.
דובר 2:
נשק כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום. אה, לא, הוא אומר גם שזה מתאים מאוד לזמן התדיר של מנחה של בין הערבים עם הזמן הלא תדיר של מנחה של בין הערבים. תפילת נדבה היא תפילה מזמן לזמן, היא לא באה באותה קביעות. אז אז כשיש זמנים מסוימים, יכול להיות כמו ערב פסח. יכול להיות שערב פסח הוא רק… זה מראה את הרעיון שאפשר להקדים. כנראה במהלך השנה נוצרים עוד סיבות למה לעשות מנהג משלו.
תרגום לעברית
דובר 1:
למעשה, בבית המקדש היה כן מכונה, הכל עבד שם בדיוק. שם לא היו מעשיות חסידיות. ממילא, אני אומר שכאשר אומרים שאפשר בערב פסח, פשוט שקבעו שזה הזמן, ורואים שמותר. אבל למעשה עשו זאת רק בערב פסח, כי אז הרי זה אינו תדיר. זה לא מתאים לי עם התדיר.
דובר 2:
זה לא רק ערב פסח, זה גם ערב פסח שחל להיות בשבת. כן, ערב פסח רגיל היה קצת יותר מאוחר. ממילא, אני אומר שזה נראה כאילו נעשה אינו תדיר. אז יכולות להיות עוד סיבות למה שיהיה אינו תדיר. אני לא יודע, הקרבן נפסל לקרב, מה שלא יהיה, בוודאי נוצרים מצבים כאשר… נוצר, הכל יכול להיות, אני לא יודע. אבל פשוט, ממילא התפילה של…
דובר 1:
אוקיי, אוקיי, בכל מקרה, מה שאתה אומר זה דרש, הפשט הפשוט של הרמב״ם הוא שממילא זה פחות לכתחילה. לכתחילה צריך מנחה ומעריב זמן קרוב למנחה, והזמן הרגיל הוא מנחה קטנה. אני מבין מה שאתה אומר, זו תורה יפה, אבל אני לא יודע.
דובר 2:
כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום. אני מסכים, אבל זה מנחה גדולה חובה, ורק במנחה גדולה כבר התפלל חובה, לא יתפלל הקטנה אלא רשות. כן, אבל אי אפשר שתיים. אוקיי. אני לא מבין בדיוק מה ההבדל, אבל יש הבדל. הם למדו קודם שבתפילת הרשות צריך להוסיף. אבל חוץ מזה אני לא יודע שיש הבדל. אני מתכוון בהלכה בא הרי הבדל גדול שכאשר צריך לעשות שבת צריך להשלים תפילת מנחה. אני מדבר על השלמה, השלמה היא גם דין כזה, שקודם מתפללים את התפילה סתם. רגע, בוא נראה. כן, אבל מה ההבדל? אוקיי, אבל כאן מדברים על אדם אחד שמתפלל שתי מנחות. הוא מתפלל שתי מנחות, איזו יעשה רשות ואיזו יעשה חובה. אומר הוא, זה שהוא הזמן הלכתחילי, זה יהיה תפילת חובה.
זמני מנחה גדולה ומנחה קטנה
דובר 1:
ולמדו חכמים מכאן שזמן מנחה גדולה הוא משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה, וזמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד שישארו מן היום שעה ורביע. עד שנשאר שעה ורביע מהיום. אה, זאת אומרת סוף המנחה יש גם שני זמנים. ואז נעשה… זאת אומרת פלג המנחה, חצי מהמנחה הגדולה. זאת אומרת מנחה קטנה פירושה, אומר הרמב״ם, מתשע ומחצה עד עוד שעה ורביע למעשה. פירוש תשע ומחצה, עשר ומחצה, כן? כן. אבל עד שנשאר מהיום שעה ורביע, עד אז מותר להתפלל מנחה. זמן לכתחילה. ויש לו… יש עוד זמן עד שתשקע החמה. נו, עוד אפשרות יש עד שתשקע החמה. טוב מאוד. יש גם שלושה זמנים בעצם, כמו שאמר בשחרית.
הלכה ה — זמן תפילת המוספין
דובר 1:
תפילת המוספין, כבר, מתי מתפללים מוסף? למדנו הרי קודם מוסף, מה זמן המוסף? זמנה אחר תפילת השחר עד שבע שעות ביום. המתפלל אחר שבע שעות אף על פי שפשע, כן, הוא חטא, הוא היה צריך להתפלל מנחה לפני שבע שעות ביום, אבל יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום. פושע, הוא ממשיך כך… יש אולי רמות שונות. אבל אני אומר, מעניין שהוא לא השתמש במילה פושע עד כאן. טוב מאוד. נראה שהרמה הקודמת אינה… אה, במוסף זה יותר עבירה. רגע, רגע, אולי פושע פירושו כפשוטו, אפילו עשה זאת דווקא. דברים שמותר לעשות רק כתשלומין. אם מישהו היה פושע, לא סתם טעה, אומר הרמב״ם, אם אני זוכר טוב, שאי אפשר לעשות תשלומין. או דברים אחרים, אי אפשר… אבל כאן, אפילו פושע, אפילו הוא בכוונה לא התפלל עד שבע שעות, עדיין מותר לו להתפלל עוד מנחה, כי עיקר זמן מוסף הוא כל היום. רק לכתחילה צריך להתפלל עד שבע שעות.
דיון: פושע במוסף ובמנחה קטנה
דובר 2:
זה אתה אומר למשל במנחה קטנה, “ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה”, האם אפילו אם מישהו התאחר בדווקא? שם יש משהו של פושע, אני לא יודע. כי זה יותר חשוב. אולי זה דבר חשוב להתפלל מוסף בזמן הנכון. לא, זה פיספסת להביא את קרבן המוסף. אולי אחרי שבע שעות כבר לא לכתחילה להביא את הקרבן או מה. הולכים נגד ההלכה. אז זה אותו דבר.
הלכה ו — זמן תפילת ערבית
דובר 1:
תפילת ערבית, ערב, אף על פי שאינה חובה, הרמב״ם אמר קודם שזו תפילה שהוסיפו, זה לא מעיקר ההלכה. אין חובה להתפלל אותה. זו תפילה של רשות. אבל תפילה זו, יש לה גם זמן. “ויש לו להתפלל אותה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר”. אוקיי, אז זה כל הלילה. כאן אין רמות. בקריאת שמע היו רמות, אבל כאן אין.
דיון: הלשון “יש לו” והענין של אחרי חצות
דובר 2:
מה זה נעילה? מתי זמן הנעילה? הלשון “יש לו” גם קודם הוא יותר בדיעבד, יש לו כאילו את הזכות. לא “יש לו” זה החיוב שלו. “יש לו” פירושו יש לו זכות לעשות. הוא אפילו לא אומר לכתחילה, הוא אפילו לא אומר שזה משהו אחר. הוא רק אומר שאפשר לעשות זאת. ומה האופציה האחרת? לא צריך בכלל להתפלל. זו הרי הנקודה. אתה בכלל לא צריך להתפלל מעריב. אתה רוצה להתפלל מעריב, כל הלילה אתה יכול להתפלל. זה דיבור על שצריך להתפלל אחרי חצות. כאן זה הענין על אחרי חצות. אבל בקריאת שמע הוא אמר, הוא לא אומר על מעריב. לא על תפילה. אבל קריאת שמע צריך… אה, אתה מתכוון לשמונה עשרה? מה צריך לעשות? מאוחר יותר… מה צריך הענין של גאולה לתפילה? עכשיו, בינתיים עדיין לא ראינו, לנו יש רק דבר כזה. בינתיים למדנו רק עיקר הלכות, אלו ההלכות שראינו.
הלכה ו (המשך) — זמן תפילת נעילה
דובר 1:
תפילת נעילה, הנעילה של יום כיפור או של תענית, “זמנה סמוך לשקיעת החמה”. אוקיי, זאת אומרת מתי מתחילים? קצת לפני… קצת לפני כדי שהסוף יהיה עוד לפני שקיעת החמה. אומר הוא שהוא מתפלל תפילה קודם זמנה.
סיכום: הזמנים של כל התפילות
דובר 1:
אוקיי, עד עכשיו, בוא נעשה רק בהירות. למדנו את הזמנים של שחרית, מנחה, מעריב. כל אחת מהן, או לפחות שתיים מהן, יש שלושה זמנים. שחרית, המצווה היא להתפלל בנץ החמה. בדיעבד, עבר ולא התפלל, אתה רואה? סליחה, עד לכתחילה מותר, ואחר כך יש שני בואו נאמר
חזרה על זמני תפילה
דובר 1:
אוקיי, אתה יודע, מתי מחזיקים קצת קודם? קצת קודם כדי שהסוף יהיה עוד לפני שקיעת החמה.
אומר הרמב״ם: “המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא”. עד עכשיו למדנו רק, בוא רק נעשה ברור. למדנו זמנים של שחרית, מנחה, מעריב. כל אחד מהם יש לפחות שניים מהם יש שלושה זמנים.
שחרית, המצווה היא להתפלל בנץ החמה, בדיעבד עובר ד׳ שעות. סליחה, בדיעבד לכתחילה מותר עוד עד ד׳ שעות. אתה מבין כך? אני לא יודע מה הדיוק הנכון, אבל בכל אופן שחרית המצווה היא מנץ החמה, הזמן הוא, זמן המצווה עובר עד ד׳ שעות. להתפלל אפשר עד חצות, אבל לא יוצא תפילה בזמנה, יוצא תפילה שלא בזמנה. נכון?
מנחה מצוותה היא מנחה קטנה עד פלג המנחה. הרמב״ם פוסק כך, יש שאלה אם זו ההלכה, אבל כך פוסק הרמב״ם. כן, אנחנו לא נוהגים כך, כולם נוהגים מנחה לכתחילה יותר מאוחר. אבל כך פוסק הרמב״ם. ואחר כך יש גם מנחה גדולה שזה זמנה, כן, בדיעבד אפשר להתפלל מנחה גדולה. וגם מנחה קטנה יש שאפשר להתפלל יותר מאוחר עד שקיעת החמה, לא רק עד פלג המנחה. נכון? אלו שלושת הזמנים שיש למנחה.
מוסף למדנו רק זמן אחד עד שבע שעות, אבל אפשר להתפלל כל היום, אפילו שפושע. מעריב למדנו רק זמן אחד כל הלילה. נעילה גם רק זמן אחד עד שקיעת החמה.
הלכה ז: המתפלל תפילה קודם זמנה
דובר 1:
ועכשיו נלמד אם לא התפלל בזמנה. נכון? מה עושים? הרמב״ם: “המתפלל תפילה קודם זמנה”, אם התפלל מוקדם מדי. כן, הרמב״ם סובר שלהתפלל מוקדם מדי זה יותר גרוע מלהתפלל מאוחר מדי. נכון? כי עדיין לא הגיע בכלל הזמן. “המתפלל תפילה קודם זמנה”, כאן שמענו כן כלל של שחרית מוסף, באופן כללי אבל “קודם זמנה”, שהוא מתפלל מנחה מוקדם מדי לא יצא. “חוזר ומתפלל אותה בזמנה”. זה בא בזמנו, ועכשיו זה מעכב.
אבל לשחרית יש כן זמן. המשגיח היה תמיד אומר, אתה לא פונקטואלי, בגלל זה באת כמה דקות מאוחר, אבל למה לא קורה פעם שאתה בא כמה דקות מוקדם? כן. זה לא הוגן, כשהגיע הזמן עדיין לא נולד, עדיין היה קודם זמנו, על יצא ידי חובתו. עכשיו זה בדיעבד.
שחרית בשעת הדחק מעלות השחר
דובר 1:
ומתפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר. אם התפלל תפילת שחרית בשעת הדחק לפני זמנה. עצם שחרית זמנה מהנץ החמה, אבל בדיעבד אם התפלל מעלות השחר יצא. שחרית אפשר כן להתפלל, זאת אומרת לא ממש קודם זמנו. כן, זה לכאורה המילה. כאן גם קצת, אותו דבר במעריב, נראה. כאן יש בדיעבד של קודם זמנו גם, זאת אומרת הזמן הוא קצת מוקדם יותר גם, כן.
מעריב של ערב שבת ומוצאי שבת
דובר 1:
ויש לו להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה. מותר להתפלל מעריב לפני השקיעה גם. ערב שבת אפשר גם להתפלל מעריב לפני השקיעה. ערבית של מוצאי שבת בשבת. לכאורה לא צריך לפחד ששבת נעשה… האם זה בשבוע או שבת מעריב צריך להקפיד יותר על צאת. ובשבוע זה פשוט כך, כי אפשר להתפלל מעריב מוקדם.
אה, חשבתי הפוך, חשבתי שהוא אומר כך כי שבת נעשה, זאת אומרת, זה נעשה כי שבת היא הרצינית. חשבתי שהוא אומר כך כי סתם לילות אחרים זה הרי פשוט, שאין שאלה של איזה שמונה עשרה להתפלל וכדומה. כאן אדם היה חושב, עדיין לא שבת, איך אתה יכול כבר להתפלל את נוסח התפילה של שבת? התשובה היא שאפשר כבר לקבל שבת. לא, הרמב״ם לא אומר שצריך כבר לקבל שבת עכשיו. הוא אומר עכשיו פשוט… אבל כאן יש בעיה, מה מתפללים? איזה נוסח מתפללים? הוא לא אומר כאן, הוא לא אומר מה להתפלל. הוא לא אומר זאת. סתם שהוא אומר ליל שבת, פירושו מתפללים את נוסח השבת.
אבל הוא אומר “ולא מיבעיא” לילות אחרים שזה יותר פשוט. אפילו שבת שזה קצת מסובך, כי מכניסים תפילה של חול לתוך שבת, זה לא המילה על הנוסח. הוא לא אומר זאת בולא מיבעיא, זה הוא לא הכניס. אבל הוא אומר שזה פשוט.
וכן מתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת. הוא תופס את שני הדברים הראשונים שיש בהם כל הענין הוא כי מעריב “אינה מדקדקת בזמנה”, אפשר להתפלל מוקדם יותר, אפשר להתפלל מאוחר יותר. כי בתפילת שחרית, שהיא חובה, כתוב מצוותה שצריך לעשות זאת בזמן מסוים. תפילת ערבית היא יותר גמישה עם זמן, ממילא אפשר להתפלל… זה הפשט של הרמב״ם. אפשר להתפלל מוקדם יותר, מוקדם יותר מתשקע השמש.
אבל תפילת שחרית היא רק בשעת הדחק אחר שהאיר פני המזרח. אי אפשר לומר שתשקע השמש זה אותו דבר כמו אחר שהאיר פני המזרח. זה כבר כמה דקות מוזז מהזמן האידיאלי.
כן, אבל לא ברור ש… בערבית זה לי פחות חשוב. זה כן רק בדיעבד, רק בדוחק מאותה סיבה. זה ההמשך, אתה לומד הרי את אותו המשך של הזמנים של בדיעבד.
דיון: ותיקין במעריב?
דובר 2:
אם כן, פירוש הדבר שאין מושג של ותיקין גם לגבי מעריב. אם ותיקין זה שהענין של “לעשות מצווה בשעתה”, אולי יש כן, זה לא מצווה. רק בבוקר, כי השכם בבוקר זו הרי מצווה. זו הרי מצווה, זו הרי מצווה. למה לא תהיה מצווה? כי כל הדבר הוא רשות.
דובר 1:
ובכלל, אולי זריזין מקדימין יש הרי כן. אני לא יודע.
הירושלמי אומר “אינה מדקדקת בזמנה”, שזה מוקדם יותר, שזה טוב. שיתפללו בזמן. ואם התפלל אחר שקיעת החמה יצא. זה הפשט של הרמב״ם למה אפשר להתפלל ערב שבת מוקדם יותר. כי כל הדבר הוא רשות, אפשר לעשות זאת אפילו לפני כן גם. יש אחרים שלומדים אחרת, שיש מחלוקת ר׳ יהודה, אוקיי, כל ענין. אבל זה הפשט של הרמב״ם.
דובר 2:
היינו אומרים שיכול להיות שיש דבר נוסף, שכאשר רוצים וצריך לעשות איזו מצווה מוקדם זה כי יש מלחמה נגד שינה, נגד עצלות. כן, השולחן ערוך מתחיל עם זה. הוא מביא את הפסוקים במשלי. “וישכם אברהם בבוקר”, גם כל הענין של ללמוד תורה, זריזין מקדימין, “וישכימו בבוקר”. רוצים דווקא לעשות מצווה. במעריב הרי כאשר מישהו עוסק בתורה זה לא רק הענין של התגברות, שכל הסיבה למה אדם לא יתפלל בזמן היא בגלל שהוא ישן.
דובר 1:
כן, אבל לא ראיתי שזה יהיה ה… אני יודע כבר שעיקר הדבר של להתפלל שחרית מוקדם זה כי קמים. זה נכון שצריך לקום, אבל זה פשוט כי זה אז זמן חשוב. למה לא יוכלו לומר מעריב מוקדם? כי אין זמן בעצם, מילא זה פחות חשוב.
הלכה ח: דין המתפלל לאחר זמנה
במזיד אין לו תשלומין
דובר 1:
אוקיי. איך שזה, קודם צריך לעשות סדר כזה קודם זמנה, נכון? איך מתפללים תפילה קודם זמנה, נכון? מה אם מישהו מתפלל לאחר זמנה? זה קורה מעט מאוד אצל יהודים חסידים, כי כמו שהמשגיח היה אומר. אבל מה אם לאחר זמנה? “כל מי שעבר לו זמן תפילה ולא התפלל, אם במזיד אין לו תקנה ואין לו תשלומין.”
נו, טוב. במזיד, אתה דווקא לא התפללת? ממש, רע מאוד, עבר. היתה לך אופציה של אונס, יכולת משהו. מי שלא יודע זה שוגג, אבל… לא, המילה היא, אי אפשר… אני לא יודע למה אתה אומר שוגג. מה פירוש במזיד? הוא נמנע מלהתפלל? הוא עשה זאת במזיד? הוא הרי עבר זמן תפילה, לא שכח, לא היה אנוס, הוא פשוט לא התפלל. אוקיי, כזה, בלי שיהיה לו תשלומין. מה זה דבר? הוא תמיד היה לו איזו סיבה.
אני רק רוצה להבין מה פירוש במזיד כאן. במזיד לא פירושו להכעיס, במזיד לא פירושו בשאט נפש. במזיד פירושו הוא לא התפלל. למה הוא לא התפלל? הוא היה עסוק מדי, הוא שכח. מה פירוש זה, למה? ומה יקרה? עכשיו יש לך רגשות אשם, תלך לחפור שאתה רוצה להתפלל תשלומין? קח מעצמך, לך תמצא רבי, עשה תשובה, ותתחיל לחזור להתפלל עם כל הדברים. מה הוא יכול לחפור? הוא לא התפלל, הוא לא החזיק בתפילה קודם, עכשיו הוא רוצה להתפלל. אני לא מבין למה למישהו יש תקנה, מה מפריע לי שהוא יתפלל שוב? תשלומין זה מקום כזה.
דיון: הבדל בין תשלומין ותפילת נדבה
דובר 2:
גם אני לא מבין מה זה אומר. למעשה, תפילת נדבה אפשר הרי בכל מקרה. אני מדבר על כוונתו, שהוא יאמין. הכל הרי בכל מקרה מנהג, נכון? כל ההלכות האלה הן מנהגים, זה לא פשוט שבית דין מחייב. הכל דברים שהם מנהגים. שיאמינו שיצאו את השחרית. אם הוא עשה זאת במזיד, הוא לא מאמין שיצא את שחרית, הוא חייב לעשות תשלומין. זו פירוש הסתירה?
דובר 1:
שאלתי סתם כך, נכון? צריך להבין את ההבדל בין תפילת נדבה ותשלומין. מה ההבדל בין תפילת נדבה ותשלומין? מה ההבדל? אם היה מזיד, ועכשיו הוא אומר, “אוקיי, אין לי תשלומין, אבל אני רוצה עכשיו להתפלל תפילת נדבה.” שלא היה לו צורך, היה לו רק משהו אחר שנקרא תפילת נדבה?
ותשלומין פירושו שהיה לו איזה דבר שנקרא צורך.
היה לי מחשבה, אני אחליף במוח שלי, שלא אחשוב על תשלומין, אני אחשוב על תפילת נדבה.
דובר 2:
מה ההבדל בין השניים? בתפילת נדבה כתוב שצריך להוסיף משהו. אמת, אמת, אמת. אבל גם ההוא אולי רק לכתחילה, אני לא יודע אם זה ממש מעכב. ואם לא, הוא צריך להתפלל משהו, משהו אני חסר כאן בהלכות.
בשוגג או באונס — משלם
המשך הלכה ח: תשלומין בשוגג ובאונס
דובר 1:
אוקיי, אז כך, הוא אומר, הרמב״ם, זו גמרא, אבל העבירו אותה להלכה, כמו שהגמרא אומרת על זה, הוא לא יכול לשלם. אבל בשוגג, או שהיה אונס או טעות, כן, הוא משלם אותה, משלם. עושה תפלה בזמן תפלה הסמוכה לה, אז הוא משלים אותה תפילה בזמן התפילה הבא. אז הוא אומר משלים, הוא משלם. מה הוא עושה? קודם מתפלל את התפלה האחרונה, הוא אומר קודם את התפילה שהוא מחויב עכשיו, ואחריו מתפלל את התשלומין. אחר כך הוא משלם אותה. טוב מאוד.
הלכה ט: דוגמאות לתשלומין
דובר 1:
מסביר, כיצד? טעה ולא התפלל שחרית עד שעבר חצי היום, עד שעבר חצות, אחר כך כבר לא יכולים להתפלל, אבל הוא צריך להתפלל מנחה שתיים. הראשונה היא התפילה הנוכחית שמחויבים עכשיו, תפילת מנחה, והשניה תשלומי שחרית.
טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה, עד שנעשה לגמרי לילה, מתפלל ערבית שתים, הראשונה היא ערבית, והשניה תשלומי מנחה.
טעה ולא התפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר, מתפלל שחרית שתים, הראשונה היא שחרית, והשניה תשלומי ערבית. הוא אומר דבר כזה על ערבית, שאינה חובה, ואומרים מיד תשלומין. טוב מאוד.
הלכה י: פספס שתי תפילות
דובר 1:
טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה, אז הוא חושב, שעכשיו אדם יכול לחשוב, “יש לי תשלומין מצטברים לעשות.” אומר הוא, “לא, יקירי, אינו משלם אלא אחרונה בלבד.” אפשר להתפלל רק תפילת תשלומין אחת סמוך לבאה. אי אפשר לגרור חובות של שלוש תפילות. למשל, טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה, מתפלל ערבית שתים, לא צריך שלוש. לכאורה תשלומין מנחה, אבל שחרית תשלומין אחד, כבר עבר יומו, כבר עבר יומו ולא יכולים להשלים אותו.
הרמ״א אומר שהוא לא מסכים, הוא רואה שהוא הרמ״א מן הסתם, אבל…
הלכה י (המשך) — משלים על האחרונה בלבד
אומר הרמב״ם לא, משלים על האחרונה בלבד. הוא יכול להתפלל רק תפילת תשלומין אחת סמוך לבאה. אי אפשר לגרור חובות של שלוש תפילות. למשל, טעה ולא התפלל שחרית, מתפלל ערבית שתים. הוא לא מתפלל שלוש. הוא מתפלל את ערבית ותשלומין מנחה, אבל שחרית תשלומין אחד, כבר עבר יומו, כבר עבר יומו, ולא יכולים להשלים אותו.
השגת הראב״ד – אפשר להשלים יותר מתפילה אחת
הראב״ד אומר שהוא לא מסכים, הוא רואה שזו דעת הרמב״ם, אבל לרמב״ם אין ראיה. הוא לא רואה בשום מקום בגמרא כך. הרמב״ם מבין שזה אומר שאפשר להשלים רק פעם אחת. היו חכמי פרובינציא אחרים, חשבתי כאן שבקרבנות זה לא כך.
דיגרסיה: תשלומין בקרבנות
בקרבנות, האם משלימים קרבנות? תמידין של שבת בשבת, אין להם תשלומין. אבל לא, אני מדבר תשלומין אחרי יום טוב יש דין תשלומין, אבל משלימים את הזמן. זה נקרא עוד משהו, אבל אין לזה שייכות. אבל אז מביאים כל הנסכים עם הנסכים של השנה, ובאמת זה הזמן. באת אחר, הזמן הוא להביא את הנסכים בעצרת, בשבועות. אבל על תמידין של שבת בשבת, באמת, האם עוזרים תשלומין? או אולי זה מעולם לא קרה. בתפילה אמרו שאפשר להוסיף תשלומין.
המשך השגת הראב״ד
הראב״ד אבל, כפרת עוונותיו, שאם מישהו רוצה, הוא יכול להשלים כן יותר מתפילה אחת. כלומר, אם היה אונס וכדומה, אדם היה בבית חולים, אני יודע מה, הוא לא יכל להתפלל חצי שנה, בסופו של דבר לפי הראב״ד, אם הוא רוצה, הוא יכול עכשיו לנסות את שש מאות המנחות ושש מאות השמונה עשרה, אחת לכל יום שהוא פספס. הראב״ד אומר, הוא לא מורה לא איסור ולא היתר, מי שרוצה יכול להתנהג כך. אני לא יודע מה השולחן ערוך אומר.
והראב״ד אומר, הוא כן מסכים לרמב״ם שאם כבר עבר זמן תפילה אחד והוא לא השלים, אז הוא כבר כמו מבטל במזיד, אז הוא באמת לא יכול. אבל באופן כללי היו חכמי פרובינציא, הפרובינציות שבהן הראב״ד גר, שם הם אמרו שאפשר כן להשלים כמה תפילות, יותר מתפילה אחת. הם לא הסכימו ל…
ועושים עניין גדול, שכל אחד ישלים שם את מאות התשלומין שיש לו לעשות.
מדוע בקריאת שמע אין תשלומין
זה מעניין, למשל בקריאת שמע אין דין של תשלומין. אדם פספס זמן קריאת שמע של בוקר, הוא לא יכול עכשיו להשלים, הוא לא יכול לקרוא פעמיים קריאת שמע בלילה. משהו יש דין ב… משהו יש… אני לא יודע מה זה קשור לזה. גם השם “תשלומין” נקרא… זה שם, אני חושב, שאין בלשון, אבל משתמשים בו בקרבנות. כאן יש תשלומין.
דובר 2: איפה כתוב תשלומין בקרבנות?
דובר 1: אני יודע מה אתה מתכוון. שבעת ימים תאכל מצות, זה נקרא אצל חז״ל שמישהו מקריב תשלומין של חגיגות של יום טוב. תשלומין דראשון, כן, שם כתוב תשלומין דראשון. שבעת ימים, שבעת הימים זה תשלומין, זה נקרא תשלומין. שבעת ימי יום טוב, אמת, תשלומין דראשון זה דבר טוב מאוד שאתה אומר, אבל אז זה אחרת.
תשלומין פירושו משלמים. תשלומין פירושו משלמים, כן? כמו שלא משלימים. נו, מה משלמים? הוא היה חייב אתמול, הוא עדיין לא בא עם התשלום שלו. הוא החזיק חוב עד עכשיו, הוא היה חייב, הוא היה בעל חוב.
דובר 2: אז מה התשלום?
דובר 1: ועוד, הוא מביא הראב״ד… בקריאת שמע אין דין כזה. יש דין כזה שקשור לכך שהתפילה היא תקנת חכמים. מדאורייתא, למה אין בקריאת שמע דין תשלומין? כי קריאת שמע צריכה להיות בבוקר ובלילה, אותו בוקר ואותו לילה. בתפילה, כמו שאמרת, יש עניין של שלוש תפילות ביום, זה לכאורה הדבר. שלוש תפילות ביום, יש מספר התפילות זה גם עניין, הרבה תפילות. מלבד הזמן יש גם את המספר. אם זה לא… בקריאת שמע יש גם מספר, שיהיה פעמיים, בשכבך ובקומך, אבל אין את הדבר של תשלומין.
נכון, לכאורה, לכאורה זה הדבר. הוא אומר שאני רק מביא כמו הראב״ד, שאם רוצים, אז קורא אם עושים את זה נדבה, שיש לו חידוש בנדבה, כי בוודאי צריך תשלומין. נדבה אפשר, לעומת זאת, זו שאלה של הרגע, והוא מאמין שזה תשלומין. אבל אם בכלל, אם מישהו פספס, מישהו היה במצב שהוא לא יכול היה להתפלל כמה שבועות, או בכלל, אני לא יודע, אה, בימי עזרא אני לא יודע, אז הוא יכול לעשות תשלומין אפילו יותר מתפילה אחת. השו״ע אומר שמותר לעשות כך, לפחות בתורת נדבה, ועל הצד שהרמב״ם צודק, זה תשלומין שלו.
עובדה מעניינת, צריך לומר לאנשים, שאם מישהו רוצה מאוד, אני יודע, שמעתי פעם רב אומר לי, חורבן לעולם הבא. הוא לא אומר, הרמב״ם אומר שאם רוצים, הוא נותן לך. זה לא שהוא מצווה עליך. זה להיפך.
מדוע תשלומין עובדים רק סמוך לזמן תפילה
לא, ואתה צריך להתעמק, למה צריך, למה תשלומין עובדים רק? כי הוא מביא שתשלומין חייבים להיות עד זמן תפילה, לא יכול להיות סתם תשלומין. קודם צריך להתפלל, נעשה חלות, עכשיו יש זמן תפילה. אחר כך, כשהקב״ה פותח את שער השמיים כבר פתוח, דוחפים פנימה עוד כמה תפילות. אז, זה עת רצון. אז, אם לאדם יש איזו דקה טובה, הוא מתפלל כמה תפילות כדי לצאת ממה שהוא גם לא התפלל קודם.
אני עדיין לא מבין טוב יותר את כל המשחק, אני מבין שזה טוב. רק מסיימים עוד הלכה אחת בפרק.
שאלה: תשלומין במצוות אחרות
צריך לחשוב למה בקריאת שמע אין, ובמצוות אחרות שאין. איך הרמב״ם מביא מאה ברכות? הוא אומר תשלומין על זה? צריך לומר היום, אני אומר מאה וחמישים, אבל מי שהוא כמו הר הקודש. אוקיי. צריך להשלים כל כך קדישים? צריך לחשוב. אולי כן. יש לך עניינים כאלה. עניינים שאפשר להשלים. אני לא רואה מה.
דרך אגב, לכאורה צריך לומר משלימים. משלימים פירושו כמו שמסיימים, זה בכל זאת מה שמשלמים. אוקיי, עכשיו עוד הלכה אחת.
הלכה יא – מנחה קודם מוסף (תדיר ושאינו תדיר)
שבע שעות שזה בצהריים אפילו מיד אחרי שחרית. אבל כששניהם כבר מחויבים, אז צריך לעשות את התדיר מנחה אחרי המוסף. לא תדיר, ה… כי מנחה היא עכשיו חובה גדולה יותר? זה כנראה כן בגלל הכלל. לכאורה איך למנחה יש זמן ומוסף הוא כל היום. אז מה ההבדל?
אה, הרמב״ם אמר שזה לפי כולם. והוא אמר שמנחה היא לפני מוסף, למה? אה, תדיר ושאינו תדיר, תדיר ושאינו תדיר, נכון, כתוב בגמרא. תדיר ושאינו תדיר. אומר הרמב״ם, אבל יש מי שאומר, יש מי שאומר שאנחנו עושים בציבור כדי שלא יטעו, כי עכשיו אנשים יחשבו שמנחה באה לפני מוסף.
פסק הלכה למעשה
כן, טוב, אמת, ומה אנחנו עושים באמת? כלומר, אנחנו מתפללים קודם שחרית, או אפילו סתם בשבת יכול להיות שמתפללים מוסף מאוחר יותר, כבר בזמן מנחה, לא מתפללים קודם מנחה. כלומר, אנחנו הולכים עם היש מי שאומר.
כן, אבל יחיד צריך כן לדעת, אם מישהו התאחר להתפלל והוא בא לבית הכנסת וכבר, איך זה נקרא, נו, מתפללים כבר מנחה, והוא עדיין לא התפלל מוסף שבת, ומתפללים כבר מנחה בבית הכנסת, הוא מתפלל קודם מנחה, ואחר כך מוסף. כי באמת מנחה היא קודם. לא מחכים, לא עוצרים. היחיד לכאורה מחזיק כך בהלכה.
סיכום פרק ג
אוקיי, עד כאן הלכות פרק ג׳. מה ההלכה? למדנו את זמני התפילות, מתי לכל תפילה יש את הזמן, וגם למדנו את ההלכות, קודם כל, הם אמרו לנו שכל זמני התפילות הם מדרבנן, כמו שאתה אומר שזה מובנה שאתה תמיד עובד, יש דברים כאלה, וגם, מה קורה אם פספסת, מה פספסת? גם את זמן התפילה, נכון? וההשלמה, לכאורה, התשלום עוזר לזמן התפילה. כך הייתי אומר את הלמדות.
מצוות קריאת שמע, כן, יש זמן קריאת שמע, כן, הבנת גם בקריאת שמע את הדבר? לא מעורבב, קורבא תורה. אבל, כן, יש זמן, בברכות כתוב שזמן תפילה לא יצא, כן?
עכשיו כאן למדנו, למשל, שמתפללים שחרית עד ארבע שעות, לא יצאנו ידי חובת תפילה בזמנה, יצאנו כן ידי חובת תפילה, אבל לא יצאנו ידי התפילה בזמנה. ועל זה, ועל התפילה בזמנה אומר הרמב״ם שזו מצווה כשם שהיא מצווה להתפלל בכלל. ועל זה עושים את ההשלמה איכשהו. על מה עושים את ההשלמה? על הבזמנה, נכון? כי עכשיו עושים תפילה שלא בזמנה, אבל משלמים, משהו איכשהו משלם את זה. אני לא יודע איך התשלום עובד.
שאלה למדנית: מה המהות של תשלומין?
לא, באמת לא כל כך פשוט. לא, לכאורה הייתי אומר שכשעושים השלמה לא מחזיק תפילת מנחה שלי לא יצא, אבל הוא הולך התפילה, הוא הולך אותה תפילה. מה זה אומר שהוא מתפלל מנחה? במה זה מנחה? אני לא תופס מה זה אומר. במה זה מנחה?
אפשר לחשוב כך, אפשר לחשוב שיש חובה שאדם יתפלל שלוש פעמים ביום, וחז״ל הכניסו את החובות עם הזמנים שלנו. אז פספסת את הזמן, אבל עדיין יש לך את החובה. או אפשר לומר לא, לאדם יש חובה להתפלל בזמנים.
דובר 2: כן, אבל תבין, אני אומר לך, אבל תבין שהתשלומין עוברים גם על ימים גם כן.
דובר 1: אמת, יוצא שהוא התפלל, והוא התפלל, והוא התפלל, והוא התפלל מעריב עם השחרית הבאה, כן. אבל אתה רוצה לספור את הימים. אבל הרמב״ם אומר גם כאן עד הבאה, זה הולך עוד עד הבאה לפי הרמב״ם.
דובר 2: אוקיי, אבל הרמב״ם לא מחזיק פשוט שהוא הולך להחזיק שלוש תפילות ביום, הוא הולך להיות לו יום אחד שתיים ויום אחד ארבע.
דובר 1: אז אני לא יודע איך לגרום לזה לעבוד.
עד כאן פרק ג׳, פרק קטן יותר היה.