סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור – פרשת אמור, תשפ״ו: סוד חמישים שערי בינה וספירת העומר
—
א. היסוד: משבע ל-49 – הקדמת הרמב״ן
הבריאה נבראה בשבעה ימים – זה מה שכתוב בגלוי בפרשת בראשית. אבל הרמב״ן בהקדמתו לתורה מגלה שכבה עמוקה יותר: כל יום מהשבעה מכיל בתוכו שבע מדרגות, ולכן המספר האמיתי הוא 49 – “מזוקק שבעתיים”. זהו הפירוש של “חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה” – לא רק 7 מדרגות פשוטות, אלא 49 שערים שלמים.
—
ב. נגלה ונסתר – שתי רמות בתורת משה
בחינת הנגלה (פשט):
פרשת בראשית מספרת על שבעה ימים – זה מה שאדם פשוט יכול להבין. “כח מעשיו הגיד לעמו” פירושו שאי אפשר לספר לאדם את העומק המלא של מעשה בראשית – לכן זה נארז בשבעה ימים.
בחינת הנסתר (סוד):
הכוונה האמיתית היא 49 שערים. אבל איך המספר 49 נרמז בתורה, כשבגלוי כתוב רק 7? הרמב״ן עונה: המקום היחיד שבו 49 נרמז הוא בשתי מצוות – ספירת העומר (“שבע שבתות תמימות תהיינה”) וספירת היובל (“וספרת לך שבע שנות שבת שבע שנים שבע פעמים”). לא בבראשית, אלא דווקא בפרשת אמור ובהר – במצוות של ספירה – שם טמון שורש כל סודות הבריאה.
הרמב״ן מסביר שבתורה דברים נרמזים בדרכים שונות: בגלוי, בראשי תיבות, בסופי תיבות, בקוצים שבאותיות – ולפעמים במצווה עצמה. מצוות ספירת העומר היא עצמה הרמז למבנה הבריאה.
—
ג. מדוע לא מופיע שמו של משה בבראשית?
התורה אינה חידושו האישי של משה – היא הייתה לפני הבריאה. משה גילה אותה, לא חידש. לכן לא כתוב “וידבר ה׳ אל משה” בתחילת בראשית – כדי שלא יחשבו שמשה המציא זאת.
שתי בחינות של “תורת משה”:
– מספר שמות והלאה – המצוות והסיפור הספציפיים לשמיטה שלנו (7,000 השנים שלנו).
– ספר בראשית – החכמה האוניברסלית של כל המציאות, שהיא הרבה יותר גדולה משמיטה אחת.
—
ד. קושיית רבי יצחק – “החודש הזה לכם”
המדרש שואל: מדוע התורה לא מתחילה מ״החודש הזה לכם”? הפירוש הוא: היהודים במצרים היו שקועים בשבע – בטבע, במלכות, במציאות השטחית. תכלית משה הייתה להעלות אותם ממדרגת 7 לשבת הגדול = יובל = 50 – מדרגה אחרת לגמרי של הבנה.
—
ה. “שבתות תמימות” – המפתח ל-49
“וספרתם לכם ממחרת השבת, שבע שבתות תמימות” – המילה “תמימות” (שלמות) היא המפתח. שבת פשוטה היא “חסרה” – רק 7. “שבתות תמימות” פירושו שבכל אחת מהשבע רואים את כל השבע – 7×7 = 49 מדרגות שלמות. זה ההבדל בין מבט מצומצם (7) להבנה רחבה ועמוקה (49).
—
ו. ההבדל בין 7 ל-49 – עולם, שנה, נפש
7 = צמצום:
אדם שמבין רק 7 חי ב״רגע בעלמא” – הוא רואה רק את הרגע, רק את השטח.
49 = רוחב:
כשאדם מגיע ל-49, הוא מבין שהעולם הרבה יותר גדול:
– בעולם – 49 שערי בינה, 49 שמיטות
– בשנה (זמן) – 49,000 שנה (לפי הרמב״ן), 49 ימים/שנים
– בנפש – 49 מדרגות של ענווה, 49 שערי טהרה
זה תואם את עקרון ספר יצירה של עולם-שנה-נפש: כל שלושת הממדים מקבילים – אותו מבנה של 49 משתקף בעולם, בזמן ובנשמה.
—
ז. שלוש שכבות של הבנה – חכמה, עבודה, טהרה
שכבה 1: בחינת החכמה / השכלה – הקונספט
יציאת מצרים היא כבר בכוח הבינה – הזוהר אומר שיציאת מצרים מוזכרת 50 פעמים בתורה. המשמעות: הקונספט של גאולה מכיל כבר בתוכו את כל 50 השערים. זה הרמז של הלילה הראשון של פסח – רגע היציאה.
שכבה 2: בחינת הנפש / עבודה – התהליך
אבל היהודים עצמם עדיין לא החזיקו שם! הקונספט הוא דבר אחד, אבל האדם צריך לעבור את 50 השערים – לשאול את השאלות, למצוא את התשובות, לצמוח מדרגה אחר מדרגה – עד שמגיע לשבועות. זהו תהליך ספירת העומר כתהליך טהרה: לא רק לדעת שאתה חופשי, אלא להיות חופשי.
הרמ״ק (שער י״ג, שער השעורים) מביא שני זוהרים להאיר את ההבדל: מה יציאת מצרים היא (בחכמה) לעומת מה שהיהודים השיגו (בעבודה) – והדרך ביניהם היא ספירת העומר.
שכבה 3: הקשר לטומאה/טהרה
ההבדל של 7 (ספירת נידה/זבה) ו-49/50 (ספירת העומר/יובל) משקף הבדל יסודי: צריך לא רק טהרה של 7, אלא טהרה של 50 – רמה אחרת לגמרי של טיהור.
—
ח. הבנה חדשה בספירת הנידה/זבה
קודם נאמר ששבעת ימי הספירה של זבה הם כדי להתחבר מחדש למדרגת שבע – סדר הבריאה. עכשיו באה הבנה עמוקה יותר: לוקחים את הטומאה של האישה ברצינות – היא באמת סובלת, היא באמת הייתה טמאה. גם אם הטומאה היא דין שלא מבינים לגמרי, צריך לקחת אותו ברצינות. שבעת ימי הספירה הם לא רק חזרה פורמלית לסדר, אלא תהליך טהרה אמיתי – מעבר דרך סבל לטיהור.
זוהי שכבה שלישית שצריכה הסבר עמוק יותר – השיעור נסגר בהערה שזה עניין שדורש עוד העמקה, בברכה לכבוד ימי הספירה.
—
ההלך ההגיוני בקיצור:
1. בראשית = 7 בגלוי → אבל האמת היא 49
2. איך יודעים? → הרמב״ן: הרמז טמון בספירת העומר ובספירת היובל
3. מה פירוש 49 לעומת 7? → צמצום לעומת רוחב, בעולם-שנה-נפש
4. איך מגיעים ל-49? → שלוש שכבות: חכמה (קונספט), עבודה (תהליך), טהרה (טיהור אמיתי)
5. יישום מעשי → ספירת העומר היא התהליך מ-7 ל-50, מטומאה לטהרה, מצמצום לשלמות
תמלול מלא 📝
חמישים שערי בינה וסוד ספירת העומר – פרשת אמור תשפ״ו
הקדמה: הסדרה על ספירת העומר
רבותי, פרשת אמור, תשפ״ו. אנו ממשיכים מעט בסדרה שלנו לכבוד ימי ספירת העומר, להוציא לאור את סוד חמישים שערי בינה, של כל סדר ימי הספירה.
השארנו בשבוע שעבר עם קושיא. הבאנו שהרמב״ן בהקדמה לתורה הסביר מה משמעות חמישים שערי בינה, אלו הם חמישים השערים.
פרק א: יסוד הרמב״ן – משבע לארבעים ותשע
שבעת ימי בראשית הופכים לשבע כפול שבע
לכאורה, מה שהוא מתכוון לומר שם, שהעולם נברא בשבעה ימים, ואם מבינים את הפרטים של כל שבעת הימים, יוצא שבע כפול שבע. אפשר לקרוא לזה מזוקק שבעתיים. לכאורה משמעותו שמשהו זוקק שבע פעמים. אבל יכול להיות שזה עצמו, שאם מבינים בבירור פירושו מחולק לשבעה, אז שבע פעמים מזוקק להבין בבירור משמעותו שבע כפול שבע, יוצא 49.
בחינת הנגלה – שבעת ימים
אז אפשר לומר פירוש כזה, אפשר לומר שבנגלה, וזה מתחבר למה שהרמב״ן מדבר שם, ואותו דבר הוא מדבר בהקדמה על פרשת בראשית. כשלומדים את פרשת בראשית כפשוטו, מוצאים רק שבעה דברים, שבעה ימים. זה מה שמספרים לעולם, ששת ימי בראשית.
“כח מעשיו הגיד לעמו” – גבול ההבנה האנושית
אבל על זה נאמר “לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלקים, כח מעשיו הגיד לעמו”. הרמב״ן מסביר, “אי אפשר להגיד כח מעשי בראשית לבשר ודם”. אדם לא יכול להבין כח מעשי בראשית. מספרים לו שבעה, על דבר שהוא יכול להבין ברמה של אדם. אדם גם יכול לעבוד ששת ימים ולנוח בשבת. בחינה כזו מבין אדם, בחינת שבעת ימי בראשית.
פרק ב: הכוונה האמיתית – חמישים שערי בינה
הנסתר – ארבעים ותשעה שערים
אבל הכוונה האמיתית של ששת ימי בראשית, שעליה נאמר “חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה”, והרמב״ן לומד שם, זה מאוד מעניין, וצריך להבין זאת היטב, שכל התורה היא תורת משה.
הקושיא: מדוע לא מופיע שמו של משה בבראשית?
הרי לא מופיעה המילה משה רבינו, לא מופיעה עד פרשת שמות. האם אנו יודעים בכלל, האם אנו יודעים בכלל מי הוא משה רבינו? האם אנו יודעים בכלל, לא כתוב, התורה לא מתחילה “וידבר ה׳ אל משה לאמר, בראשית ברא אלקים”. היא מספרת לנו את המעשה. וכל זה אנו קוראים תורת משה.
תירוץ הרמב״ן: “נמסרה למשה”
והרמב״ן מבין שעל זה נאמר “כל החמישים שערי בינה נמסרו למשה”. זה חלק ממה שכתוב בגמרא. הרמב״ן אומר ש״נמסרה למשה” משמעותו שאפילו הדברים שלא כתוב בתורה שנמסרה למשה גם הם נמסרה למשה.
במילים אחרות, ששת ימי בראשית, כל ספר בראשית שבא לפני פרשת שמות, שם מופיעה הנבואה הראשונה של משה. והרמב״ן מסביר, מדוע בדיוק לא כתוב “וידבר ה׳ אל משה לאמר” בתחילת פרשת בראשית?
התורה אינה חידושו של משה
כי התורה באמת אינה תורתו של משה רבינו. שלא יחשבו, שאף אחד לא יטעה, וקוראים אותנו תורת משה, שמשה רבינו המציא זאת. הוא גילה, אבל לא חידש. התורה לא הייתה שלו, כפי שאנו לומדים שהתורה הייתה כתובה באש חרות על גבי אש לבנה אלפיים שנה לפני בריאת העולם.
התורה – החכמה של כל המציאות
במילים אחרות, התורה פירושה כל העולם, תורה פירושה החכמה שבראה את כל העולם. משה רבינו הוריד התלבשות אחת של זה, מהלך אחד של זה, אופן היוצא אחד של זה שהוא נוגע בזמן הזה לפי עניינו ולפי דרכו.
פרק ג: שתי רמות של תורת משה
הפרדוקס: תורת משה ותורת ה׳
אבל כל התורה נקראת תורת משה, וכאן יש כאילו אפשר לומר את שני הדברים, נכון? אבל מה שאנו קוראים תורת משה הוא מבראשית. מדוע לא מופיע שמו של משה רבינו בבראשית? כדי לומר לנו שזו לא סתם תורתו של משה, זו התורה של עצם המציאות בעולם.
אבל זו תורתו של משה, היא נקראת תורת משה. הרמב״ן אומר אפילו שמשה כתב אותה. אני מתכוון שזה כבר קצת כאילו נכנס לפרטים וטכני שמשה כתב אותה. אני מתכוון שאם מפשיטים מעט – וכך כתוב ברמ״ק ובמפרשים אחרים שמפשיטים יותר את הנקודה – ואם באמת מבינים זאת, שבגלל זה בדיוק לא כתוב שמו של משה, כי התורה אינה באמת תורת משה.
“תורת ה׳ תמימה” – התורה שלמה
זה גם מה שהרמב״ן אומר, אה, נמסרה למשה, כלומר, שלא תחשוב שבתורה חסר משהו, “תורת ה׳ אינה תמימה”, חסר משהו, לא, “לא יחסר כל בה”. זו לשון הרמב״ן, “תורת ה׳ תמימה” היא דרשתו, כן? “תורת ה׳ תמימה לא יחסר כל בה”. בתורת משה ובתורת הקב״ה לא חסר כלום.
מדוע? שערי הבינה נמצאים כאן
מדוע? כי תורת הקב״ה פירושה שערי הבינה שדרכם רואים כל עולם כולו, את כל העולם, וזה במובן מסוים גדול יותר.
שתי רמות: מבראשית ומשמות
אפשר לומר שיש שתי רמות תורת משה. יש רמה תורת משה שהיא מבראשית, ויש רמה תורת משה משמות.
תורת משה משמות היא רק המצוות, מעשה יציאת מצרים, כל הדבר שלמדנו ממשה רבינו, לפי ההתלבשות של התורה שהייתה צריכה להיות באותו זמן לכל היהודים, לכל הדורות שלומדים אותה תורה, אבל רק ההתלבשות האחת, אפשר לקרוא לזה רק השמיטה האחת, לפי דרכו של הרמב״ן להבין את העולם, רק שבעת אלפים השנה.
התורה גדולה יותר משמיטה אחת
אנו לומדים את התורה, כך למדו ספר התמונה ומפרשים מאוחרים יותר על הרמב״ן. אנו לומדים את כל התורה רק בבחינת שמיטה אחת, שבעת אלפים שנה אחת של העולם. נניח שכך הולך כל העולם שבעת אלפים שנה.
בסדר, אני אומר שבזמנו של משה רבינו, אבל לא בזמן של היום. זמן של היום הוא גם זמנו של משה רבינו. אנו חיים בשמיטתו של משה רבינו. אבל התורה עצמה הרבה יותר גדולה משמיטתו של משה רבינו.
התורה גדולה פי שבעה
התורה עצמה, אפשר לקרוא לה עצמה, אם רוצים אפשר לקרוא לכל הדבר משה רבינו. אבל משה רבינו שעולה בשמיטה זו הוא רק אחת מההופעות, אחת משבע הפעמים שהייתה התורה. התורה היא פי שבעה גדולה יותר מכל העולם, לפחות, מזוקק שבעתיים.
התורה כבר הייתה שמיטה שלמה לפני כן. אפשר אפילו לראות בשמיטה שלנו שהתורה כבר הייתה אלפיים שנה, אני מתכוון לפני בריאת העולם כבר הייתה התורה, כן? אז כבר שמיטה שלמה, אני לא יודע יותר. זה לא ממש שמיטה, אבל מציאות שלמה לפני בריאת העולם כבר התורה. זו משמעות חכמת המציאות, החכמה של כל חלקי המציאות, זו משמעות התורה.
פרק ד: החכמה – 49 במקום 7
הנגלה אומר שבע, הנסתר אומר ארבעים ותשע
עכשיו, החכמה, זה מה שאני מוציא ממה שהתחלתי לומר, החכמה יכולה לקרוא לנו 49 במקום 7. כי 7, זה מה שמשה רבינו בא ואמר שבת היא היום השביעי, והוא אמר לנו.
איך אמר לנו משה את התורה?
איך אמר לנו משה רבינו את התורה? הבה נבין, לכן נכון מה שהרמב״ן אומר, שאפילו בראשית הוא גם שמשה אמר לנו. מדוע הוא צריך לומר זאת? כי שלא תחשוב שבפרשת בראשית כתובים כל סודות מעשה בראשית, לא בנגלה. בנסתר כתוב, אבל בנגלה לא כתוב.
“לא מתן פותח בבראשית”
לכן אומרים לנו, “לא מתן פותח בבראשית”, אפשר באמת לחזור על לחם, כי לא כתוב, בנגלה של פרשת בראשית לא כתוב כל מעשה בראשית.
איפה כתוב כן? בבחינת מ״ט
איפה כתוב כן? בבחינת מ״ט, בבחינת שבע כפול שבע. זו משמעות הנסתר של התורה. הנסתר של התורה, זה 49, זה מה שמשה רבינו למד.
“חמישים שערי בינה נמסרו למשה”
על זה אומרת הגמרא, מספרת לנו הגמרא, שחמישים שערי בינה נמסרו למשה, לא רק שבעה שערי בינה כפי שרואים בפשט של התורה, אלא חמישים שערי בינה. נגלה למשה ונמסר אל משה, והרמב״ן מביא את התורה, כתוב בתורה בפרשת בראשית, הגם שבפרשת בראשית כתוב בשבעה מהם בפירוש, אבל ברמז וסוד מרומז כל ארבעים ותשעה מהם, מיד נראה איך מרומז בתורה, אני כבר אומר.
נגלה ונסתר – שתי רמות
אבל אצלנו, זה נסתר בתורה, לא הנגלה של התורה, הנגלה של התורה הוא שבעה, הנסתר של התורה הוא ארבעים ותשעה, כך יוצא הקודים, אם תוכלו גם לחשוב.
פרק ה: קושיית רבי יצחק – “החודש הזה לכם”
מדוע לא להתחיל מ״החודש הזה לכם”?
רבי יצחק אמר שהיו צריכים להתחיל את התורה “החודש הזה לכם”, משמעותו, באמת היו צריכים להתחיל מהנסתר, כן, כי ששת ימי בראשית, שלכאורה אפשר לומר התירוץ, אפשר לשאול אפילו, הרמב״ן שואל קושיא, מדוע היו צריכים כן להתחיל את התורה מבראשית? בשביל עיקר אמונה?
קושיית הרמב״ן ותירוצו
אבל אפשר לומר לפי הפשט, צריך להתחיל בשביל מצוות שבת. על זה עונה הרמב״ן, כשהוא שואל את הקושיא, אומר, היה יכול להיות כתוב בלוחות, היה מספיק להיות כתוב בלוחות “כי ששת ימים עשה ה׳”, היו יודעים את מצוות שבת. בסדר, אז בגלל זה לא חסר.
אבל במילים אחרות, זה הפשט הפשוט. בגלל זה היו צריכים להתחיל לכאורה להתחיל מבראשית, היה משמעותו להתחיל משבת, שזה באמת על פי נגלה.
תירוץ רבי יצחק: “החודש הזה לכם” = מ״ט
בא רבי יצחק במדרש אומר, לא, צריך להתחיל “החודש הזה לכם”. מדוע מתחיל “החודש הזה לכם”? מ״ט. כי מה מתחיל מ״ט? אז כך, פשוט, הגם שאפשר ללמוד להיפך, שזו מצוה ראשונה שנתנו ישראל, אבל כאן צריך לראות דבר חדש.
פרק ו: משבע לשבת הגדול
היהודים במצרים – תקועים בשבע
במובן מסוים, היהודים במצרים היו תקועים בבחינת שבע. כן, כשאדם טובע, מה משמעות שבע, הוא היה תקוע במידות, הוא היה תקוע בשבעת ימי בראשית, זה עולם הטבע, שקוראים עולם הטבע, שקוראים מידת המלכות, השבע, בת שבע, נקרא שבע.
תכלית משה – להעלות לשבת הגדול
ובא משה, כל התכלית של משה הייתה באמת להעלות את היהודים משבת לשבת הגדול. לכן כשהשבת הראשונה באה נקראת שבת הגדול. מה משמעות שבת הגדול? שבת הגדול משמעותו יובל, כן, העולם יודע, שבת הגדול על פי קבלה משמעותו יובל.
חמישים פעמים יציאת מצרים בתורה
לכן אומר הזוהר, חמישים פעמים כתוב בתורה יציאת מצרים, ללמד שיציאת מצרים לא הייתה משבת, אלא משבת הגדול.
“וספרתם לכם ממחרת השבת”
ואיפה רואים את השבת הגדול בתורה? “וספרתם לכם ממחרת השבת”. מה משמעות שבת? פסח. אה, אתה חושב ששבת היא שבת? לא. שבת שאתה חושב היא רק שבעה, אבל העולם פי שבעה גדול יותר מהשבעה שלך.
המצווה האמיתית של משה
למדת את התורה כפי שמשה רבינו לכאורה ציווה את ישראל בנגלה, אבל אתה צריך גם ללמוד איך משה רבינו באמת ציווה את ישראל, שהוא התחיל באמת מבראשית, מ״כח מעשיו הגיד לעמו”. מה הוא לימד אותם? שבאמת יש ארבעים ותשעה בעולם, לא רק שבעה בעולם.
פרק ז: איך זה מרומז בתורה?
לא בפרשת בראשית
ואיך הוא לימד זאת? לא בפרשת בראשית. פרשת בראשית הוא כתב לילדים, שיוכלו להבין, לומר אצל המורים מה הקב״ה עשה ביום הראשון, וביום השני, וביום השלישי, וכן הלאה.
ב״החודש הזה לכם”
אבל איפה הוא אמר זאת? בתורה, בתורה של “החודש הזה לכם” הוא אמר זאת. איך הוא אמר זאת? כי הוא אמר “וספרתם לכם ממחרת השבת”, מהיום השמיני, אתה צריך לספור “שבע שבתות תמימות תהיינה”, שלמות.
“שבתות תמימות” – המפתח לארבעים ותשע
במילים אחרות, שבת שבבראשית היא שבת חסר כביכול, היא שבת קטן, חסר, יש רק שבעה, אין ארבעים ותשעה. זה יהיה שבועות שלמים.
ביאור הרמב״ן על “תמימות”
“תמימות”, הרמב״ן מסביר, הוא אומר שהוא מרמז את הסודות על המילה “תמימות”. הוא אומר “תמימות” זה מה שהוא מצביע על יובל, ואם היה על שמיטה, על השבע הפשוטה, היה רק חסרות כביכול.
שבתות קטנות, בינוניות וגדולות
“שבתות תמימות” – מקובל לומר “שבתות קטנות”, “שבתות בינוניות” ו״שבתות גדולות”. “שבתות תמימות” משמעותו שם שזה באמת, רואים בכל אחת מהשבע רואים שלימות של השבע, יוצא ארבעים ותשעה.
“ממחרת השבת” – ההשגה האמיתית
ואז סופרים ממחרת השבת. זו ההשגה האמיתית שמשה רוצה לתת ליהודים, הארבעים ותשעה, לא השבעה. זו משמעות “שבע שבתות תמימות תהיינה” שמתחילים לספור ולהוליך ממחרת השבת.
פרק ח: איך זה מרומז בתורה?
הקדמת הרמב״ן
וזה אומר הרמב״ן בהקדמתו. איך מרומז בתורה? בתורה כתוב רק שבעה. איך מרומז בתורה באמת? הוא אומר, המספר של ארבעים ותשעה.
הקושיא: איך רואים את כל הסודות?
במילים אחרות, איך מרומז שיש כאן את כל סודות הבריאה [secrets of Creation], כל סודות המדע [science], כל סודות הפילוסופיה [philosophy], כל סודות הקבלה [Kabbalah], זה הפשט האמיתי של שבת? ואפשר לחשוב ששומרים שבת כי הקב״ה ברא את העולם בשבעה ימים, ויש רק שבעה דברים בעולם.
תשובת הרמב״ן: ספירת העומר וספירת היובל
אומר הרמב״ן, אני אגיד לך איפה זה מרומז. זה מרומז בתורה במצוות ספירת העומר [counting of the Omer] ובמצוות ספירת היובל [counting of the Jubilee]. כן. יש הרבה ספירות [countings] בתורה של שבע, ספירת המצורע [counting of the leper] וספירת הזבה [counting of the woman with a discharge] וספירת הנדה [counting of the menstruant woman], כמו שלמדנו.
הספירה האמיתית
אבל איפה עומדת הספירה האמיתית? הספירה האמיתית עומדת בספירת היובל ובספירת השמיטה, ששתיהן הן אותו הדבר, “וספרת לך שבע שנים שבע פעמים” [And you shall count for yourself seven years, seven times – Leviticus 25:8] או “שבע שבתות תמימות תהיינה”.
המקום היחיד בתורה
שם הוא המקום היחיד בתורה, שם זה באמת מרומז בתורה, שמתנהל…
—
[המשך יבוא בחלק ב]
ספירת העומר: הרמז של מ״ט שערי בינה בתורה
פרק ב: הקדמת הרמב״ן — איך מ״ט מרומז בתורה?
היסוד של “שבע שבתות תמימות”
זה הפירוש של “שבע שבתות תמימות תהיינה” [שבע שבתות תמימות תהיינה: שבע שבועות שלמים יהיו] שמתחילים לספור מממחרת השבת [ממחרת השבת: היום שאחרי שבת]. וזה אומר הרמב״ן [רמב״ן: רבי משה בן נחמן, נחמנידס] בהקדמה [הקדמה: הקדמה]: איך זה מרומז בתורה? בתורה כתוב רק 7. איך מרומז בתורה באמת, הוא אומר, המספר של 49?
ועוד, איך מרומז שיש את כל סודות הבריאה [סודות הבריאה: סודות הבריאה], כל סודות המדע, כל סודות הפילוסופיה, כל סודות הקבלה [קבלה: מיסטיקה יהודית], זה הפשט האמיתי של שבת? ואפשר לחשוב ששומרים שבת כי הקב״ה ברא את העולם ב-7 ימים, ויש רק 7 דברים בעולם.
המקום היחיד בתורה שבו 49 מרומז
אומר הרמב״ן, הוא אומר, איך זה מרומז? זה מרומז בתורה במצוות ספירת העומר [ספירת העומר: ספירת העומר] ובמצוות ספירת היובל [ספירת היובל: ספירת שנות היובל]. כן, יש הרבה ספירות [ספירות: ספירות] בתורה של 7: ספירת המצורע [ספירת המצורע: ספירת המצורע], וספירת הזב [ספירת הזב: ספירת הזב], וספירת הנדה [ספירת הנדה: ספירת הנדה], כמו שלמדנו.
אבל איפה עומדת הספירה האמיתית? הספירה האמיתית עומדת בספירת היובל ובספירת השמיטה [ספירת השמיטה: ספירת שנות השמיטה], ששתיהן הן אותו הדבר: “וספרת לך שבע שנות שבת שבע שנים שבע פעמים” [וספרת לך שבע שנות שבת שבע שנים שבע פעמים: ותספור לך שבע שנות שבת, שבע שנים שבע פעמים], או “שבע שבתות תמימות תהיינה”. שם הוא המקום היחיד בתורה, שם באמת מרומז בתורה מה שחסר כביכול [כביכול: כביכול] מכלל התורה כולה [כלל התורה כולה: כלל התורה כולה], משורש התורה כולה [שורש התורה כולה: שורש התורה כולה].
דרכים שונות של רמז בתורה
ומה שהרמב״ן אומר שם, שבתורה הכל מרומז, לפעמים ברמז [ברמז: ברמז], לפעמים בגלוי [בגלוי: בגלוי], בגלוי כתוב 7. לפעמים, הוא אומר, יש דברים שעומדים רק בראשי תיבות [בראשי תיבות: בראשי תיבות], בסופי תיבות [בסופי תיבות: בסופי תיבות], בקוצים שבאותיות [בקוצים שבאותיות: בתגי האותיות], בציורים שעל גבי אותיות [בציורים שעל גבי אותיות: בצורות האותיות], וכדומה [וכדומה: וכדומה].
הרמז במצווה עצמה
ולפעמים זה מרומז במצווה. זה דבר מעניין. לפעמים זה מרומז במצווה. אם אתה מסתכל בפרשת בראשית, מצוות שבת, אתה רואה רק 7. אם אתה לומד פעמיים פרשת אמור ופרשת בהר, ואתה רואה שם, אתה רואה שם מה? אתה רואה שם שיש 49. שם אתה מתחיל לגלות את הסוד של איך העולם באמת.
שיטת הרמב״ן באורך ימי העולם
על פי קבלה [על פי קבלה: לפי הקבלה], העולם הוא הרבה. הרמב״ן אמר ממש כך, שהעולם לא עומד רק על 7,000 שנה, שזו החכמה המועטה שעומדת בגלוי, אלא הוא עומד על 49,000 שנה, שזה עומד בנוסח [נוסח: מבנה] של יובל, שזה, כמו שהוא אומר, זה 49 שנה.
פרק ג: חזרה לשאלה היסודית — מה הקשר לחמישים שערי בינה?
השאלה משבוע שעבר
עכשיו אנחנו חוזרים, אנחנו מגיעים לשאלה היסודית שלמדנו שבוע שעבר, ונשארנו עם שאלה, מה נכנס כאן, אם כל העולם הוא מ״ט, טוב מאוד, אז זה שער רבינו [שער רבינו: שערי רבינו], אין לזה שום קשר למה שיש.
הרמב״ן אומר שיש מ״ט שמיטות [שמיטות: שנות שמיטה] בעולם, העולם עומד באמת על מ״ט אלף שנה. או מה שלמדנו, הרמב״ן אומר עוד דרך בזה בפרשת בראשית ובפסוק פרשת ויכולו [ויכולו: ויכולו], אומר הרמב״ן שכל העולם הוא שבעת אלפים שנה, שית אלפי שני הוי עלמא [שית אלפי שני הוי עלמא: ששת אלפי שנה הוא העולם], והיום השביעי הוא יום השבת כנגד דעם של קדושת שבת [יום השבת כנגד דעם של קדושת שבת: יום השבת כנגד קדושת השבת].
מה יש לזה בכלל [בכלל: בכלל] עם הנושא [נושא: נושא] של חמישים שערי בינה [חמישים שערי בינה: חמישים שערי בינה]? זה עדיין נשאר קשה, עדיין יש עוד דברים שצריך לדעת לומר על זה.
ההבדל בין שבע למ״ט
אבל מה שאני חושב היום הוא כך, שה, בואו נעמוד על ההבדל של שבע ומ״ט, ההבדל של שבע ומ״ט, מה שזה אומר טומאה [טומאה: טומאה] וזה לא אומר טומאה, ההבדל הוא אותו סוג הבדל של חמישים שערי בינה שנמסרו למשה [שנמסרו למשה: שנמסרו למשה].
פרק ד: המבנה של עולם-שנה-נפש
שלושת הסדרים מקבילים זה לזה
במילים אחרות, בדיוק כמו שאדם, אנחנו מסתכלים על העולם מאוד בצמצום [צמצום: צמצום] בזמן. כולם הבינו מה אמרתי שבוע שעבר, שאפשר לענות על זה, שכולם הבינו שאני מתכוון לומר, אפשר לומר כמו שספר יצירה [ספר יצירה: ספר יצירה] אומר שהעולם נברא בעולם שנה ונפש [בעולם שנה ונפש: בעולם, שנה, ונפש], ושלושת הסדרים [סדרים: סדרים] מקבילים זה לזה [מקבילים זה לזה: מקבילים זה לזה].
המ״ט בכל שלושת הסדרים
כמו שיש בעולם [בעולם: בעולם] יש מ״ט שערי בינה מהקדמת הרמב״ן [הקדמת הרמב״ן: הקדמת הרמב״ן], כך יש בשנה [בשנה: בשנה] מ״ט שנה, מ״ט אלף שנה, או מ״ט ימים של ספירת העומר שעושים ממש רמז לזה, וכך גם יש בנפש [בנפש: בנפש] מ״ט מדרגות [מדרגות: מדרגות] של ענווה [ענווה: ענווה], אלו הם שערי בינה, כן, וכו׳ [וכו׳: וכולי]. כך כל אחד בוודאי הבין.
פרק ה: ההבדל העיקרי — צמצום מול רוחב
שבע היא בחינת צמצום
אבל עכשיו אני מוציא קצת יותר טוב ממה מורכב בדיוק ההבדל של השבע והמ״ט, ומבינים שההבדל מורכב מזה, שמה, שבשבע זה בצמצום, שבע היא הבחינה [בחינה: בחינה] של ששת ימי בראשית [ששת ימי בראשית: ששת ימי בראשית], זה היה הצמצום, שם היה שמה, שהעולם קטן מאוד.
כשהעולם קטן הזמן קטן
וכשזה קטן, כשעולמו של אדם קטן, הזמן שלו קטן, זה אומר קצר ימים [קצר ימים: קצר ימים], הוא מבין שבע שנים, שבעה ימים, זה כמה שהוא יכול להשיג [להשיג: להשיג], הוא לא מבין הרבה יותר. כשמדברים על ההרבה יותר, אדם אמיתי רואה רק את הרגע, זה אומר “רגע בעלמא” [רגע בעלמא: רגע בעולם], כן? “רגע קבע כל קוץ” [רגע קבע כל קוץ: רגע קבוע כל קוץ].
מ״ט היא בחינת רוחב
אדם, ככל שהוא מבין יותר זמן, יותר זמן מהבריאה [בריאה: בריאה], יותר זמן מהמציאות, הוא מבין רחב יותר, וממילא [ממילא: ממילא] בזה יש גם אותו סוג דבר, אותו מבנה, אולי אי אפשר לומר שזה אותו הדבר, אבל באותה דרך יבינו שמה? שבאותה דרך יש את הנקודה [נקודה: נקודה] שכל ההבנה [הבנה: הבנה] שיש לאדם בעולם היא באמת [באמת: באמת] תשע וארבעים גדולה, לא שבע גדולה.
הקשר בין נפש לעולם
זו אותה נקודה. כאן זה בנפש, מחברים את שניהם. יוצא שהנפש היא תשע וארבעים, הוא מבין שהעולם הוא תשע וארבעים גדול, בדיוק [בדיוק: בדיוק] כמו שיש, לא רק שבע. אותו דבר הוא מבין שההיסטוריה, כמה זמן העולם, הוא תשע וארבעים ולא רק שבע. אותו דבר הוא מבין בכל דבר, בכל דבר הוא מבין.
המדרגות בשבוע
שכמו שאפשר לראות שבע מדרגות, ששבעה ימים, שבוע אחד הוא יכול להחזיק בראש, שידע ששבשבוע אחד יש שני שבועות, ושלושה שבועות, וארבעה שבועות, ושישה שבועות, ושבעה שבועות, עד שבע פעמים, עד כל הדבר. זה הקשר של שני הדברים.
פרק ו: שלוש השכבות של הבנה
מטרת השיעור
וכאן אפשר להבין קצת, צריך כאן עוד הרבה דברים להבהיר ולהבהיר דברים שכל דבר בפני עצמו [בפני עצמו: בפני עצמו], ואחר כך לחבר את כל הדברים. השיעור היה יותר לחבר כמה דברים ביחד, אבל אני מקווה שזה גם מבהיר באותו זמן כל דבר בפני עצמו.
הדבר השלישי — בחינת עבודה
ויש כאן דבר שלישי שכל אחד יכול, אבל צריך רק לומר כדי שידעו שיש עוד דבר שנחבר, שיזכרו. זה עוד דבר שלם שצריך להיות מחובר [מחובר: מחובר] בסוגיא [סוגיא: סוגיא] כאן.
שני נושאים קיצוניים
דיברנו עכשיו על שני נושאים קיצוניים:
אחד הוא הנושא של שערי הבינה [שערי הבינה: שערי הבינה], שהוא כל חכמות העולם [חכמות העולם: חכמות העולם], כל חלקי העולם [חלקי העולם: חלקי העולם].
השני הוא הנושא של זמנים [זמנים: זמנים], שהוא יותר מחובר לכאורה [לכאורה: לכאורה] עם הפשט של ספירת העומר.
איך חיברנו אותם
הגם [הגם: אף על פי ש] שחיברנו עכשיו את שני הדברים, ואמרנו שהגלות [גלות: גלות], ואפשר להבין את זה, הגלות של מצרים או מעשה בראשית [מעשה בראשית: מעשה בראשית], זו מבט מצומצם מאוד קטן של שבע, וכשהורגים את פרעה והולכים לשבת הגדול [שבת הגדול: שבת הגדול], כשעומדים באמת בעולם, אז מבינים על תשע וארבעים.
זה לא רק משל
והבהרנו שלא מספיק לומר שזה משל [משל: משל] עם נמשל [נמשל: נמשל], או שזה אותו הדבר “כמו שהוא למעלה כן הוא למטה” [כמו שהוא למעלה כן הוא למטה: כמו שהוא למעלה כן הוא למטה], בדיוק כמו שבאדם יש מידות [מידות: מידות] שונות, יש גם אצל הקב״ה, או הדברים היותר עמוקים שהמקובלים [מקובלים: מקובלים] אומרים, שאדם מתנהג במידות החסד [מידות החסד: מידות החסד] הוא מעורר [מעורר: מעורר] אצל הקב״ה את מידות החסד.
הפשט של ממחרת השבת
שמחים בפסח, טוב מאוד, כמו שבת, ממחרת השבת, פשט פשוט. אבל אם חושבים קצת יותר עמוק, מבינים שהעולם לא רק גדול שבע, העולם גדול תשע וארבעים.
פרק ז: הנפקא מינה — טהרה של חמישים
מה בכלל נפקא מינה?
מה בכלל נפקא מינה [נפקא מינה: נפקא מינה]? מגיע אחרי שבעה שבתות [שבעה שבתות: שבעה שבועות], אחרי שבעה שבועות פסח, היום הראשון של פסח, באים היהודים והם תופסים שזה לא מתחיל כאן, והם התחילו להבין, התחילו לספור ספירה.
ספירה אומרת עד יובל
ספירה אומרת שסופרים עד יובל [יובל: יובל], זה לא נגמר רק בשבע. מתחילים להבין שיש כאן הרבה יותר להוציא, יש הרבה יותר להבין.
טהרה של חמישים
אה, אם כך אז נפקא מינה, צריך להיות טהרה [טהרה: טהרה], מהי טהרה של חמישים, לא טהרה של שבע. יש רמה אחרת לגמרי של טהרה. ולגבי זה [לגבי זה: לגבי זה] עדיין לא שם, לגבי זה צריך להיות מותר [להיות מותר: להיות מותר] בימי הספירה [ימי הספירה: ימי הספירה]. זה פשט טוב מאוד להבין את שני הדברים.
פרק ח: הדבר השלישי — בחינת עבודה
ההבדל בין השכלה לעבודה
אבל יש כאן עוד דבר שלישי. במילים אחרות, זה כבר יותר, אפשר לקרוא לזה דינמיקה, יותר עבודה [עבודה: עבודה]. מה ההבדל? הרבה פעמים רואים, יש בחינת השכלה [בחינת השכלה: בחינת השכלה] ובחינת עבודה. בחינת השכלה היא עוד דרך לומר מה שדיברנו, קונספט של חכמה ובינה [חכמה ובינה: חכמה ובינה]. בחינת השכלה היא מה שהדבר הוא עצמו.
הרמ״ק בשער השיעורים
הרמ״ק [רמ״ק: רבי משה קורדובירו] בשער י״ג, שער השיעורים [שער השיעורים: שער השיעורים], הוא מביא את שני הזוהרות [זוהר: ספר הזוהר], וכך אני מבין את שני הדברים.
יציאת מצרים בכח הבינה
יש מה שכתוב בזוהר שיציאת מצרים [יציאת מצרים: יציאת מצרים] הייתה בכח הבינה [בכח הבינה: בכח הבינה], וכתוב חמישים פעמים בתורה יציאת מצרים להראות שזה היה בכח הבינה.
קושיית הרמ״ק
אבל אומר הרמ״ק, האם בגלל זה תגיד לי שמיד כשהיהודים יצאו ממצרים הם הבינו את הבינה, הם הבינו את כל חמישים שערי בינה שדיברנו? לא, זה עוד היה לפני מתן תורה [מתן תורה: מתן תורה], לפני זה היו צריכים לחכות חמישים יום.
ההבדל בין בחינת החכמה לבחינת הנפש
במילים אחרות, מה שהזוהר אומר שיציאת מצרים היא כבר בינה, זה מבחינת החכמה [מבחינת החכמה: מבחינת החכמה], מבחינת הלילה הראשון של פסח, מבחינת סוג הרמז שהרמב״ן אומר בהתחלה. חמישים, זה רמז על החמישים פעמים.
היהודים היו צריכים לעבור את חמישים השערים
אבל היהודים עצמם, מבחינת הנפש [מבחינת הנפש: מבחינת הנפש], מבחינת עבודה, עוד לא החזיקו שם. הם היו צריכים לעבור את חמישים השערים, וכמו שאמרנו פעם אחרת, לשאול את הקושיות [קושיות: קושיות] של חמישים השערים, למצוא את התירוצים [תירוצים: תירוצים] של חמישים השערים. ואז הם הבינו והגיעו לשבועות [שבועות: שבועות].
המאן דימותי טהור לעילא
כמו המאן דימותי טהור לעילא [מאן דימותי טהור לעילא: מי שמטהר עצמו למטה], הוא מגיע לשבועות, הוא מטהר עצמו בכל חמישים השערים. זו הבנה שלישית שמבינים.
הרמז של טומאת ספירת הנדה
שהלא חמישים הוא לא רק רמז על איך העולם, זה גם רמז על איך תהליך [תהליך: תהליך], על מהלך [מהלך: מהלך] שהאנשים הולכים, וזה הרמז של טומאת ספירת הנדה [טומאת ספירת הנדה: טומאת ספירת הנדה], ספירת הזבה [ספירת הזבה: ספירת הזבה], שהוא שבעה ימים, והם אמרו אחר, בפעם הקודמת הוא אמר את זה טוב—
—
[סוף חלק ב]
ספירת העומר: תהליך הטיהור דרך חמישים שערי טומאה
פרק ג: הקשר בין ספירת העומר לטיהור מטומאה
ואז נבין שהוא יגיע לשבועות, ש״ממחרת השבת תספרו לכם”, הוא מגיע לשבועות, הוא מטהר עצמו מכל חמישים שערי טומאה. וזו הבנה אחרת שמבינים, שהחמישים אינם רק רמז על איך שהעולם נברא, זה גם רמז על תהליך, על מהלך שבני האדם עוברים.
הרמז של טומאת ספירת הנידה וספירת הזבה
וזה הרמז של טומאת ספירת הנידה, ספירת הזבה, שהוא שבעה ימים.
הבנה חדשה בספירה של הזבה
והם אמרו אחרת. בפעם הקודמת אמרו שספירת הזבה היא כדי שתתחבר חזרה למדרגה של שבע, שזה סדר הויה בעולם.
עכשיו אנו אומרים קצת אחרת, עכשיו אנו אומרים שהאשה היא אכן סובלת, זו אמת, עכשיו לוקחים ברצינות את הטומאה שיש לה, ואומרים שהיא אכן הייתה טמאה. יכול להיות שהטומאה היא אכן דין שהיא לא מבינה, אבל לוקחים את זה ברצינות, ואומרים שצריך לספור שבעה ימים ולא רק לספור כדי להיטהר. וזה דבר שלישי שצריך עוד להסביר יותר לעומק.
סיום
וזה היה מספיק לשבוע זה לחדש חידושי תורה לכבוד ימי הספירה. ולאחל שבת שמח.