יש דברים עומדים במבחן הזמן ויש שאינם.
אפילו בחיי אדם עצמו. למשל שיש לי רקורד של דברים שאני כותב, אז אם אני כותב הערה ברמב"ם אפילו אם זה נאיבי או טעות לדעתי היותר בוגרת, הרי בסוף זה מצטרף לי למהלך מסוים שמעבר לזמן. אני מתבייש מהשטויות שכתבתי פעם אבל גם רואה איך הובילו למה שאני מבין עכשיו ולפעמים לפחות השאלה טובה אם לא בתשובה וכדו'. ויש לי תועלת מזה. ואילו כשאני קורא משהו שכתבתי פעם על דבר אקטואלי, בחיים אישיים או בכלל, מסוג הדברים שמביאים הכי הרבה לייקים פה אני אפילו לא יכול להביא את עצמי להסתכל בשטויות שכתבתי פעם. ממש עבר בטל ללא תועלת כלל.
וזה רבותי משל בלבד לנצחיות מול העולם החולף אך תקחו מוסר.