183. זוהר איכה
ישעיהו פרק מ
נפרש מעט נבואות הנחמה כסדרם לפי פשטותם לתת ליעף כח.
הפרק הזה הוא הרבה קטעים קטנים מחוברים, כפי הפרשיות, הם סובבים על תמה אחת, כל ההמשך פחות או יותר עד סוף הספר זה קטעי שירה לפי הרוח.
ומסדרי ההפטרות כבר הבינו שעיקר נחמות ישעיה זה הפרקים הללו וכל השבע דנחמתא הם פחות או יותר פרקים אלו בדילוגים.
ישעיהו מ, א – ב
נחמו נחמו. הנביא שם לב שצריך נחמה, כלומר אני חושב שטעות לחשוב שפרקי הנחמה זה דרך להגיד נבואות שיהיה גאולה, בין אם נאמרה הנבואה על העתיד או ההוה או העבר זה לא הוורט. הנביא מבין שחוץ ממשיח צריך גם נחמה. דרך משל לא מספיק להוציא את האסיר מבית הסוהר צריך גם לנחם אותו לדבר על ליבו ליישב את דעתו. זה כמו גאולת הדעת אבל זה פשוט נחמה. כמו מנחמים על מת אפילו שהוא לא יחזור פה זה יותר טוב זה כן חוזר אבל הנחמה עיקרו פסיכולוגי. צריך לנחם לדבר על לב להגיד שכבר שילמה מספיק ומעכשיו הכל טוב ואפשר להיות רגוע.
ישעיהו מ, ג – ו
קול קורא במדבר זה הקריאה לנביא שיבוא וינחם . נחמו נחמו מפרשים שזה מופנה לנביא אתם הנביאים נחמו את עמי. וכן הקול הקורא אלה קריאות לנביא שיבוא ויבשר נחמה. זה כמו מקביל לקריאה שראינו בתחילת הספר שה׳ מחפש מי ילך לנו , המקביל לזה זה הקול אומר קרא, יש איזה קול שקורא והוא לא הקול שקורא להגיד תוכחות כמו הרבה נביאים זה הקול שאומר פנו דרך ה, הכל מתיישר והשם נגלה מבעד להרים ובקעות שהתיישרו. קול קורא הראשון הוא צורת המרכבה פה. כמו שהשם בא לישעיה בתחילה בכסא גדול ששוליו מלאים ופחד הוא בא כאן במראה של הישרת המסילה וכל גיא ינשא וכו׳ ונגלה כבוד ה׳ וכו׳. זה כמו חזרה על המראה הראשון שהסתיים ברוך כבוד השם ממקומו וכאן זה נגלה לא רק בהיכלו.
קול אומר קרא ואמר מה אקרא כאן מגיב הנביא אל קול הקריאה , כמו בתחילת הספר הוא שומע מי אשלח ומי ילך לנו, כמו קול מופנה לאף אחד, שהנביא ישמע משה משה אני קורא לך זה מדרגה של מפורשות שלא קיים על פי רוב לא בטוח שאפילו אצל משה. על פי רוב הנביא שומע קול סתמי הוא מנשב בעולם ואין שום דבר שמכריח אותו דווקא להיענות לקריאה. אבל הוא אומר הנני שלחני, לא לפני שהוא מנסה להתנער ולהחזיר את הקול.
וכן כאן ואמר מה אקרא, כל הבשר ציץ וכל חסדו וכו׳. הוא נזכר מה ניבא כל הפרקים עד עכשיו ואומר לא עושה סנס שאתחיל לנבא נחמות למי לציץ נובל ואבק פורח וכו׳, וכמו הקול עונה לו אכן חציר העם, אתה צודק, אבל רוח השם נשבה בו, יש משהו יותר פנימי באותו ביטול שנהיה ברור, ואז הוא מסיים יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם. זה ממש כמו שהשם אומר לירמיה למשל ושמתיך וכו או למשה ואהיה עמך.
ישעיהו מ, ד – י
על הר גבוה עלי לך. זה גוף הנחמה כמו הנבואה הראשונה שהוא מוסר אחר שהיה הקדמה וקול ומיאון והסכמה אל הקריאה. הצורה שזה עובד שהוא הופך ההשראה שקיבל למסר שאפשר לצעוק מראשי ההר אל כל העם. והוא מתרומם שם, זה הנמשל של כאילו כל גיא ינשא וכל גבעה ישפלו, לא צריך להסתתר מאחורי סלעים כמו בתחילה שבאו במערות סלעים מפחד השם, לא יש מחיצות בינו לבין העם וכולם, יש משהו שלא מתבייש, הרימי קולך אל תיראי, כמו קול כלה בלי בושה, פתאום זה לשון נקבה כאילו הנפש הנקבה מדברת יש דרוש של התניא שלעתיד לבוא יהיה קול כלה לא כמו היום קול באשה ערוה ואינה תובעת בפה וכו׳. אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם.
והוא מפרש הנבואה השם אלהים בחזק יבוא, הוא בא בלי בושה לא בערמומיות סביב סביב מאד גלוי בחוזק, הוא מביא איתו את הדין וחשבון על כל שנות הגלות, הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו, לא שכח כלום יש קבלה על ייסורי היטלר ועל יסורי חמילנצקי ועל הכל יבוא שכרו ופעולתו.
והוא מקבץ את הכל מאחורי ההרים ומתחת הבקעות כרועה עדרו ירעה, עם כזה דימוי של קיבוץ גלויות כמו הרועה ששורק לצאנו ומקבץ אותם, ואם יש איזה טלה שלא בא לקול הניגון שלו הוא מביא אותו בזרועו יקבץ טלאים, ואם יש טלה בייבי שאינו בא אפילו בזרוע אוסף אותם בחיקו ישא עלות ינהל.
ישעיהו מ, יב – טז
מי מדד בשעלו מים. עכשיו חוזר הנביא למעשה בראשית. דברנו שזה דרך התבוננות של ישעיה על פי רוב הוא אוהב לעשות גם קוסמולוגיה הכל התחיל מבראשית. אז הוא מתרגם את החזון הזה מתחילת פרשת בראשית ועד סוף כל הדורות. מתחיל לחשוב מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיכן. זה תיאור פיוטי למעשי היום השני שהוא עיקר הבריאה כמעט שאסף את המים אל מקום אחד ועשה רקיע בתוך המים ואז נראה היבשה וכל בשליש עפר הארץ ועל הארץ גדלו הרים וגבעות.
מי עשה את זה ככה באמת צריך לקרוא פרשת בראשית גם כן זה פירוש המילות של אותו פרשה, של ההתפלאות איך זה קרה מי עשה את זה, ואז נכנסים יותר פנימי למעשה יום השישי שנעשה אדם, מי תכן את רוח השם ואיש עצתו, כבר אמרנו עצה פירושו פלאן, מי יודע התוכנית של השם שעשה אדם על הארץ ונתן בו מרוחו שנשבה בו ויהי האדם לאיש עצתו. זה פלא כמו הפלא הראשון של מעשה בראשית.
את מי נועץ ויבינהו, והדריך את האדם הזה ויצו על האדם וכו׳ וילמדהו בארח משפט, כמו אברהם אשר יצוה את בניו לעשות צדקה ומשפט, וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו, הוריד תורה למשה ולימד דעת ותבונה.
ואז כל הקוסמולוגיה הנוראה הזאת חוזרת להתבוננות על המצב העכשוי. זה הרי הסיפור האמיתי של העולם. ומה ענין כל הממלכות שנלחמות זה עם זה על השלטון לגבי זה. הן גוים כמר מדלי. כל הסיפור של הממלכות המתגדרות זו בזו וחושבים הם יקחו את ישראל או ישלטו בעולם זה כמו טיפת מים לעומת הים הגדול שמדד בשעלו, זה גארנישט, כשחק מאזנים נחשבו, אם השם שקל בפלס הרים כל ההיסטויריה זה כמו האבק שנפל בטעות בעת השקילה ואפילו לא צריך לשלם על זה כי זה פחות משיעור מידות ומשקלות, הן איים כדק יטול הערים המפורסמות של הגוים הבנויים באיי הים, זה בערך כמו אבק דק, נראה לי הכוונה לטל או משהו כזה, זה כמו שירד טל דק פעם מאותו המשקל של ההרים זה נעשה אי בים.
ואם תאמר יש דרך להתקשר לרוח השם, עושים קרבנות ומדברים איתו, כמו שחשבו רוב האנשים בזמנים הקדמונים, נו תנסו, אם תשרפו את כל עצי יער הלבנון הגדול לא יהיה זה מספיק להבעיר את האש שצריך ללכוד את הרוח הזה. ואם תקריבו את כל החיות שבאותו היער על המזבח אין בזה די. הסיפור הרבה יותר גדול מכם.
ישעיהו מ, יז – כ
כל הגוים כאין נגדו. מזה שהתבונן בגדלות השם והסיבוב שלו עם האדם מתחיל לפרט את זה עכשיו לפרוטות יותר קטנות ורלבנטיות גם לצורות הפולחן של האדם. חזר ואמר כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו. הם פחות מהאפס והתהו שהיו לפני הבריאת העולם והארץ היתה תהו ובהו. ואפס זה מה שהיה עוד לפני שהיה תהו. זה בערך מקום החשיבות של כל העמים. כל הגוים אין הפירוש פה ‘גוים׳ לאפוקי יהודים הכוונה פשוטה ‘העמים׳. אומ שמומ.
ואז מה תחשבו תעשו לו דמות ותבינו מה זה ותעבדו אותו, אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. הבעיה שלו פה זה לא כמו שהרמבם חשב שהשם אין לו גוף ודמות אולי גם זה אבל הבעיה שלו משהו אחר לגמרי. אם אץה רוצה לעשות דמות של השם זה צריך להית גדול לפחות כמו כל ההרים והגבעות ביחד שהם רק איזה פרט אחד ממעשיו ופשוט אין שום דרך להכיל את גדלותו.
אז מה בני אדם עושים הפסל נסך חרש, יש איזה מסכן אחד זה העבודה שלו הוא עושה פסלים עם ריקועי זהב ורתוקות כסף, מסכן – מסכן פירושו עני אבל זה די המשמעות של מסכן גם – אם הוא בר מזל הוא יכול לעשות את הפסל מעץ שלא נקרב אם הוא חרש חכם בחר לו פסל לא ימוט, כמו חכמי לב שחרשו ועשו במשכן, אבל נו באמת זה הכל מסכן כזה, כזה סיפור קטן ולא זה בני אדם מנסים לעשות דמות לאל. ישעיה אומר לחרש הפסלים יש את העבודה המסכנה בעולם אין לו שום דרך להצליח הוא ממש נעבאך.
ישעיהו מ, כא – כד
הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם. אתם הרי יודעים לבד ואם לא יודעים לפחת שמעתם ואם לא שמעתם לפחות שמעתם ששמעתם זה סיפור ישן ואם גם מהזקנים שלכם אינכם זוכרים הלא הבינותם מוסדי ארץ זה הרי הסיפור של הארץ ויסודותיו.
היושב על חוג שמים זה הרי הציור הכי פשוט עוד לפני מורה נבוכים חלק א, השם יושב מעל החצי עיגול של השמים ומאותו מקום כל יושביה נראים לו ודאי כחגבים. וזה לא שהוא איזה קטן שיושב שם הוא גם נטה כמו בגד דק כל השמים וימתחם כאהל, הוא draped שם את כל השמים כמו בן אדם שזורק איזה חתיכת בגד על עת ועושה מזה אבל או כמו זורק סדין על כסא שיהיה לו נח לשבת.
מנקודת מבט הזו אם הכל כחגבים אז רוזני הארץ הנסיכים הם כאין שופטי הארץ כמו תוהו, הם הלא עוד חושבים שהם משהו…
לא רק שהם לא חגבים אפילו אינם כמו נטיעות שמנבטים מעט בארץ, אפילו אינם כמו זריעות עוד טרם נובטו, אפילו אינם כמו שורש עוד טרם הזרע (זרע פה פירושו לא הגרעין שנוטעים אלא כמו תחילת הגדילה), הם עוד טרם לכל זה כמו איזה אבק דק שמנשפים בו ויבשו וסערה כקש תשאם.
ישעיהו מ, כה – לא
אז נסגר שוב המעגל ואל מי תדמיוני ואשווה, אם תמצאו מישהו או משהו שאפשר לדמות אותי אליהם תאמרו לו קדוש, פתאום השם מדבר בגוף ראשון פה אחר כל ההתבוננות המעגלית הזאת, כך הסדר מתבוננים ומתבוננים ומדברים ופתאום תדמיוני.
והשם מאשר את כל זה שאו מרום עיניכם על חוג השמים הזה וראו מי ברא אלה, ואני גם יש לי מה לעשות לשחק עם צבא השמים להוציאם במספר, לקרוא לכולם בשם, המשמעות בזה שהם לא נחשבים לו כאפס ותהו הם משהו והוא מבין כל אחד מהם מה תפקידו בצבא השמים, ואני אמיץ כח עוד עושה כל זה כל יום איש לא נעדר לא היה עוד לילה ששכחתי פתאום להוציא את וונוס, כל יום אני לא מתעייף עושה את הכל.
ועכשיו השם שנגלה בנוכח מדבר ישירות אל העם ומנחם אותם. למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, יעקב זה שם הנעורים שלנו כששומעים מישהו קורא לנו כך זה כמו שאתה שומע אמא אומרת יענקלה וכל החברים שלך כבר עשרים שנה אומרים רעב יענקב, והוא הקול של השם עצמו שאומר כן יענקלה וישראל, למה תאמר נסתרה דרכי מהשם, אתה אומר הסתר אסתיר וכדומה, למה אתה מתבייש למה תחשוב שנסתרת, ועוד תאמר הוא לא אכפת לו מהמשפט שלי.
הלא ידעת אם לא שמעת (כנ״ל) אלהי עולם ה׳. בשלמא אם כל האלוהות שלי היתה מתחילה כשקראתי את שמך ישראל נו אתה לא רואה אותי דואג לך אז תחשוב נסתרה דרכיך. אבל שכחת אני אלהי העולם. וכי ראית שיום אחד בזמן הגלות שכחתי להוציא את צבא השמים בזמנם? וכי יום אחד נפרמו קצות הארץ ונשברו שוב לתוך הים כאשר היה בתחילה? הלא הוא לא ייעף ולא ייגע ואין חקר לתבונתו. כל הטבע הולך עדיין כסדרו ואלהי העולם הוא אלהי הטבע הוא גם אלהי יעקב ואלהי ישראל ואם תסתכל על הכוכבים והשמים תוכל לראות שעוד לא שכחתי כיצד להיות אלהים.
ואם תחשוב כיצד לא התעייפתי עדיין גם באמצע השואה עוד הוצאתי כל ערב את הכוכבים בזמנם, תוכל לדעת גם שאתן ליעף כח, כן אתה זה שהתעייפת אבל לי יש כח אינסופי אני לא יעוף, אתן לך כח ולאין עונים עצמה ירבה.
כי אם ייעפו נערים שלכאורה יש להם כח ונראה לפעמים שהם אלים שלא מתעייפים בסוף הם מתעייפים וגם הבחורים נכשלים כמו שכתוב בחורים טחון נשאו וכו׳, זה לא התקווה שלך, אבל קוי השם יחליפו כח, התקווה שלך בהשם אלהי העולם הוא יוסיף לך כח יעלו אבר כנשרים תוכלו לעוף כמו נשרים לא צריך לטרוח בידיים זה יהיה effortless f כמו נשרי שמים, ירוצו ולא יידעו ילכו ולא ייעפו.
ונקווה שלא נתעייף ונוכל להמשיך לפרש את הנבואות של הנחמה.
מיכה ד - דברים מקבוצת הדיון
Sunday, August 02, 2020 • י״ב אב תש״פ
יפה, אבל זה צורה אחרת לומר מה שאני אומר שהנבואה הוא לא פרסונלית, יש איזה ידע, בין שמיימי בין תורני (שהם אותו דבר בוודאי הרי גם משה רבינו היה באותו שמים..) שהנביאים מתחברים אליו , כמו קוראים ספר
יוצא שיש רצף בין חכמה לנבואה,
הם לא סוגים שונים
למי מתכוון הנביא ‘ויורנו׳, ‘ושפט׳, מדבר על ה׳? או על שופט או משיח כזה?
באופן כללי זה נראה מתאים יותר להקשר של מיכה מאשר של ישעיה
למה הר בית ה׳ צריך להיות בראש הרים? העילוי הטופוגרפי כסמל לעילוי רוחני/פוליטי, ‘לכו ונעלה׳
זה גם נבואה על גיורים שלפי התקיימה כבר..
מה ההבדל בין תורה ודבר ה׳? מה פירוש המילות? אולי תורה זה הוראה כללית כיצד לנהוג, דבר ה׳ זה נבואה, כמו מה יעשה באופן פרטי או מה יהיה מחר
צריך לזכור ש׳וכתתו חרבותיכם לאתים׳ זה המשך של הפסוק ‘ושפט בין עמים רבים׳. כלומר זה לא נבואה על שלום זה נבואה על בית דין צדק שיחליף את מאבקי הכח. כמו שבתוך מדינות לרוב החלפנו את הכח האנרכי לסוג של צדק מסודר כך הנביא רוצה שיהיה גם בין העמים, (התאוריה האנרכית של יחסי חוץ), מסתמא בשביל זה צריכים אימפריה שמשליטה את הצדק שלה על כל העמים..
פסוק ה׳ מוזר, מה זה כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ובכלל רגע אחרי שאמר שכולם יבואו לבית אלהי יעקב??
מעניין שכל פעם שישעיה אמר גוים אמר מיכה עמים, אם הקונטציות שלנו היו אז גוי זה משהו כמו לאפוקי יהודי, עמים זה כינוי נייטראלי.
אולי מיכה סבר שלא יפה לקרוא להם ‘גוים׳, רק גוים עצומים מרחוק הם גוים, הקרובים הם סתם עמים..
על פי רמבן הפירוש שחלק לכל העמים אלהים אחרים, אבל עדיין קשה אם כן איך יבואו לבית אלהי יעקב
ישעיה אמר בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳. מיכה אמר כי כל העמים ילכו וגו׳. זה מפרש את זה, הסידור צירף את שני הפסוקים, משהו קורה פה
כל מיני חכמים אמרו שפסוק זה מראה שהיהדות לא מיסיונרית, שזה בכלל לא נראה לי נכון..
פסוק ו ואשר הרעותי.. חזל מתו על פסוק זה.. פה ה׳ מודה שהוא הרע לנו..
כן, אפשר להגיד כך אבל זה קצת הבדל סמנטי. אם ה׳ אומר תמיד אותו דבר או דברים דומים אז שוב יש חוקיות שהנביא חושף, אני מסכים שנגיד שה׳ מדבר זה הרי כל הוורט של נבואה..
Sunday, February 25, 2024 • ט״ז אדר א׳ תשפ״ד
יש גמרא שאם שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד משמע שהם נביאי שקר
אם גנבו זה בעיה אחת
ואם זה נעתק פעמיים אז סימן שלא כל הנבואות תחת כותרת של שם נביא הם שלו דווקא
אבל אולי השינויים הקטנים הם בדווקא והנביא השני העתיק בכדי לחדש בו דבר
אגב אתה יודע למה ‘דעת מקרא׳ כל כך מאריך תמיד לעשות השוואות בין ספרים שונים בתנך? הוא רוצה בזה משהו?
אבל למה באמת? זה אמור להראות האחידות של התנך נגד ביקורת שחותכת?
סתם מסקרן אותי מה רוצה דעת מקרא.. סדרה מוזרה מבחינה זו שמצד אחד נועד לתשבר ככה עם ניקוד והכל ומצד שני רב עם מישהו אני לא יודע מי
לדתיים (מסוג מסוים) זה מסתמא הצליח
למרות שבאמת יש לו נטיה להיות מוסרי מדי.. כל דבר יש לו מסר פשוט אצלו..
כלומר הוא באמת דתי מדי גם עבור דתיים לפעמים..
טוב זה בעיה בכל ספר… רשי כבר אמר לנכד שלו תעשה רשי חדש כל יום..
אני מאשים את רבי יהודה הנשיא שהתחיל לכתוב תורה שבעל פה..
אבל בעל פה קשה יותר להעתיק מילים וממילא כבר כל רב מפרש לפי זמנו
או ככה הדמיון שלי לפחות..
למי יש כח להשוות הכל..
אולי זה נבואה שלא הוצרכה לדורות
מדברים על זה מבחינה פרשנית אבל מה מבחינה תיאולוגית מה זה אומר על מהות נבואה
Monday, February 26, 2024 • י״ז אדר א׳ תשפ״ד
אני
גלות זה מצב הדעת לא צריכים לזה היסטוריה
וככל שהמלכות מתפוררת אז היא לא מקובצת, גם אם ישראל על אדמתם כביכול
ולכן בשופי אפשר להגיד גם בארץ ישראל וקבצנו מד׳ כנפות הארץ
כי הרי כולם מפוזרים ומפורדים
וצריך להתפלל שיתקבצו
“ובאה הממשלה הראשונה”, אני זוכר המילה הזו כי הרמבם תיאר בה את מלכות משיח, לך תדע מה מצא במליצה הזו
כתוב פה גם דבר נורא מוזר
שבבל יצילך ה׳ מכף אויביך
משמע שהגלות בבבל עשה לנו לפחות משהו טוב, איזה הצלה
אלא אם זה פסוק ציני או משהו
למה לטובה כאן? נראה שהוא מדבר שיתקבצו להלחם
אבל למעלה כבר אמר שגם הגוים יבואו ללמוד תורה בציון
הוא אומר פה שלא הבינו המחשבות, למה מקבץ אותם
זה נראה לי תלוי
אם יהיה טוב אז יקובצו לטוב ואם לא אז לא
ועדיין אף אחד לא יודע
גם הפסוק הזה שכל העמים ילכו בשם אלהיו
ברור הרי שזה לא באמת ראיה לכאן ולכאן
למרות שבגמרא שציטטתי נראה כן שמשתמשים בהעתקה כראיה שזה לא נבואה, ולכן אני חושב שיש בזה שאלה
וגם אם הכל העתקה, נו זה הרי רק אמונה זה לא אומר לנו משהו על אופן פעילות הנביא
אז בפועל לומדים מזה למשל דבר כזה, שחלק מההכנה לנבואה הוא ללמוד בכתבי הנביאים הקודמים
למרות שדווקא יש שם בגמרא צד שני, סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנוןא חד, ומביאים דוגמא שעובדיה אומר ‘זדון לבך השיאך, וירמיה אמר תפלתתך השיא אותך זדון לבך
שזה בעצם אותו דבר רק במעט שינוי מילה, כלומר גם המאמר הזה מכיר דווקא שיש קשר בין לשונות הנביאים רק לא באותו אופן ממש
ובאמת לא ברור לי מה הסימן הזה אמור להיות
מיכה ו - דברים מקבוצת הדיון
Tuesday, August 04, 2020 • י״ד אב תש״פ
כן פרשת בלק מפטירים סוף פרק ה תחילת פרק ו
[9:22 PM, 8/4/2020] Yitzchok Lowy: שִׁמְעוּ־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶׁר־יְהוָ֖ה אֹמֵ֑ר ק֚וּם רִ֣יב אֶת־הֶהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ׃
Hear what the LORD is saying: Come, present [My] case before the mountains, And let the hills hear you pleading.
2
שִׁמְע֤וּ הָרִים֙ אֶת־רִ֣יב יְהוָ֔ה וְהָאֵתָנִ֖ים מֹ֣סְדֵי אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם־עַמּ֔וֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח׃
Hear, you mountains, the case of the LORD— You firm foundations of the earth! For the LORD has a case against His people, He has a suit against Israel.
3
עַמִּ֛י מֶה־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִּֽי׃
“My people! What wrong have I done you? What hardship have I caused you? Testify against Me.
4
כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם׃
In fact, I brought you up from the land of Egypt, I redeemed you from the house of bondage, And I sent before you Moses, Aaron, and Miriam.
5
עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהוָֽה׃
“My people, Remember what Balak king of Moab Plotted against you, And how Balaam son of Beor Responded to him. [Recall your passage] From Shittim to Gilgal— And you will recognize The gracious acts of the LORD.”
6
בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃
With what shall I approach the LORD, Do homage to God on high? Shall I approach Him with burnt offerings, With calves a year old?
7
הֲיִרְצֶ֤ה יְהוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי׃
Would the LORD be pleased with thousands of rams, With myriads of streams of oil? Shall I give my first-born for my transgression, The fruit of my body for my sins?
8
הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃ (פ)
“He has told you, O man, what is good, And what the LORD requires of you: Only to do justice And to love goodness, And to walk modestly with your God;
9
ק֤וֹל יְהוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃
Then will your name achieve wisdom.” Hark! The LORD Summons the city: Hear, O scepter; For who can direct her
10
ע֗וֹד הַאִשׁ֙ בֵּ֣ית רָשָׁ֔ע אֹצְר֖וֹת רֶ֑שַׁע וְאֵיפַ֥ת רָז֖וֹן זְעוּמָֽה׃
but you? Will I overlook, in the wicked man’s house, The granaries of wickedness And the accursed short ephah?
11
הַאֶזְכֶּ֖ה בְּמֹ֣אזְנֵי רֶ֑שַׁע וּבְכִ֖יס אַבְנֵ֥י מִרְמָֽה׃
Shall he be acquitted despite wicked balances And a bag of fraudulent weights?—
12
אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃
Whose rich men are full of lawlessness, And whose inhabitants speak treachery, With tongues of deceit in their mouths.
13
וְגַם־אֲנִ֖י הֶחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל־חַטֹּאתֶֽךָ׃
I, in turn, have beaten you sore, Have stunned [you] for your sins:
14
אַתָּ֤ה תֹאכַל֙ וְלֹ֣א תִשְׂבָּ֔ע וְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט וַאֲשֶׁ֥ר תְּפַלֵּ֖ט לַחֶ֥רֶב אֶתֵּֽן׃
You have been eating without getting your fill, And there is a gnawing at your vitals; You have been conceiving without bearing young, And what you bore I would deliver to the sword.
15
אַתָּ֥ה תִזְרַ֖ע וְלֹ֣א תִקְצ֑וֹר אַתָּ֤ה תִדְרֹֽךְ־זַ֙יִת֙ וְלֹא־תָס֣וּךְ שֶׁ֔מֶן וְתִיר֖וֹשׁ וְלֹ֥א תִשְׁתֶּה־יָּֽיִן׃
You have been sowing, but have nothing to reap; You have trod olives, but have no oil for rubbing, And grapes but have no wine to drink.
16
וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עָמְרִ֗י וְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה בֵית־אַחְאָ֔ב וַתֵּלְכ֖וּ בְּמֹֽעֲצוֹתָ֑ם לְמַעַן֩ תִּתִּ֨י אֹתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ׃ (פ)
Yet you have kept the laws of Omri, And all the practices of the House of Ahab, And have followed what they devised. Therefore I will make you an object of horror And her inhabitants an object of hissing; And you shall bear the mockery of peoples.
[9:22 PM, 8/4/2020] Yitzchok Lowy: פרק יותר פשוט
[9:22 PM, 8/4/2020] Yitzchok Lowy: זה מההפטרה איפשהו נכון?
עמי מה הלאתיך – כלומר אני עשיתי לך רק טוב, לא הטרחתיך בעולה ומנחה, ומה יש לאדם לעשות אלא טוב וחסד והצנע לכת וכו׳
האם זה שהחלקים מההפטרה נראים לי יותר מובנים זה פשוט כי אני מכיר אותם יותר או באמת ההפטרות בחרו חלקים יותר מובנים…?
למה בדיוק מה שיעץ בלק ובלעם צריכים לזכור? ומה זה שבלק יעץ ובלעם ענה לו? כנראה הכוונה שבלק רצה לקלל ובלעם ענה לו הברכות?
פסוק ד – ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים – האם הם מוזכרים ככה ביחד בעוד מקום? מאד פמניסטי משה אהרן ומרים…
המקומות היחידים האחרים שמשה אהרן ומרים מוזכרים בפסוק אחד זה בתולדות עמרם פעמיים בספר במדבר ובדברי הימים, לא בתור שליחות כולם. ועוד פסוק אחד יש שהם כולם מזכרים ביחד.. ותדבר מרים ואהרן במשה…
לגבי בלק כבר כתבתי פעם שלא רק בא לקלל אלא בא ללחום ובלעם היה רק עזרה לזה, וכן מפורש ביהושע כד ויקם בלק בן צפור מלך מואב וילחם בישראל. וכן בדברי יפתח למלך עמון שופטים יא מפורש שהיה מלחמה.אם קוראים רק בספר במדבר מתקבל הרושם שכל הסיפור היה שמיימי וכאילו פנחס סתם היה קנאי לאיסור נישואי נכרית אבל מתוך ההקשרים האחרים מתברר שזה היה מלחמה וכן הנקמה במדין היא מובנת בעולם הזה
מתברר לי תמונה כזאת. בתולדות ישראל בכל תקופה יש הצלחות גדולות וכשלונות. אם מתחילים את הסיפור מיציאת מצרים אז וודאי שזה הנצחון הגדול שלנו שבו מראה גדלות ה׳. ולעומת זאת יש גם החלק של כשלון שהיו בגלות מצרים..
הנביאים הרבה פעמים מתחילים את הסיפור לא ממצרים אלא מן המדבר, שזה דבר שצריך ביאור אבל עכ״פ כך מסופר הסיפור שלהם. ובסיפור הזה יש גם כשלונות גדולים והצלחות. הכשלון הלא הוא מה שספר במדבר דברים מספר.. נתקעו ולא נכנסו לארץ.. אבל היו גם מלחמות גדולות ונצחונות כמו סיחון ועוג. וכנראה הנצחון הכי גדול של ישראל במדבר היה נגד בלק ובלעם. לעומת זאת אפשר לומר מלחמת עמלק היה הכישלון המלחמתי הכי גדול של משה במדבר וככזה הוא נזכר. אז כאשר הנביא רוצה לספר את טובת ה׳ במדבר תמיד ינקוט את בלק ובלעם. ולפעמים גם סיחון ועוג, כיהושע ויפתח. ואם ירצה להזכיר לנו שלה׳ יש עדיין רצועה להלקותנו בו יזכיר את מלחמת עמלק
כלל תחילת פרק זה, פסוק א – ח: יש לה׳ טענה גדולה (ריב) על ישראל. הוא טוען מה עשיתי לכם רע שאתם גומלים לי רע. האם פעם באתי אליכם בדרישות? הלא רק באתי לכם בטובות ושלחתי לכם שליחים לעזור לכם והצלתי אתכם מן הקמים עליכם. וכי תאמרו יש לי דרישות בעבודת ה׳? גם לא! וכי צריך אני אלפי אלים או רבבות נחלי שמן? כלל לא. ה׳ לא דורש עבודה גדולה, להיפך ‘תורה זאת לא באה כי אם להקל את טורח העבודות׳, מה כבר ה׳ דורש, קצת משפט אהבת חסד, והצנע לכת עם אלהיך, דברים צנועים פשוט לא להיות גנב ולא להית רוצח ולא לעשות עוולות בדווקא.
חלק השני של הפרק פסוק ט – טז הם דברי מוסר וקללות על עוולות ישראל. בסוף הוא אומר שהם שמרנים גדולים של חוקת עמרי ומעשה בית אחאב…
התרגום מחדש כאן שמרים היתה מלחמדת את הנשים תורה
את משה אהרן ומרים –משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא.
יש קצת פסוקים קשים לקריאה בחלק השני. אפרש בקיצור
פסוק ט הוא קול קורא של הנביא שאומר שקריאת ה׳ מפורסמת וגלויה ליושבי העיר, התושיה והשם שלו גלוים, המטה = המנהיגות ישמעו וכל מי שזה נועד אליו יראה וישמע
פסוק י׳ מתאר את אוצרות הרשע הנמצאים בבית המנהיגים הרשעים, בית רשע אוצרות רשע ואיפת רזון זעומה = מילים לא ברורים, אולי שהאיפה שהוא נותן לעני שיש לו רזון זעומה וקטנה
פסוק יא – מתאר את האיפה ואיפה, שכולם מזויפים, בחוץ מאזני רשע ובכיס אבני מרמה, מבית ומבחוץ שקרנים
פסוק יב מובן
פסוק יג – טו אומר איזה קללות יבואו בגלל זה. וגם אני עשיתי אותך חולה והכיתי אותך והשמותי אותך בגלל חטאיך.
פסוק יד-טו קללות פואטיות ישירות..
אתה תאכל ולא תשבע
ומה שייכנס בקרבך תסג ולא תפליט, כלומר לא יישאר שום אוכל לשמור, ואם יישאר ילך לחרב האויבים.
רשי יש לו פירוש יותר יפה, שמדבר לענין תשמיש, תסג תתתאווה לתשמיש ולא תוכל לגמור ולפלוט זרע, ואם כבר תצליח לפלוט ולהוליד האויבים יהרגו אותם.
אתה תזרע ולא תקצור
אתה תדרוך זיך ולא תסוך שמן
(אתה תדרוך) תירוש ולא תשתה יין
אלה הכל קללות על דרך כרם תיטע ולא תחללנו בית תבנה ולא תשב בו
זה לא רק הרמבם גם רשי מפרש ככה
לא הלאתיך בעבודה גדולה ובקרבנות גדולים.
https://yitzchoklowy.com/2020/08/tu-beav-sources/
Wednesday, August 05, 2020 • ט״ו אב תש״פ
משה ואהרן בוודאי הרבה, בלק לפחות במקומות שציינתי
אני שם
Tuesday, February 27, 2024 • י״ח אדר א׳ תשפ״ד
פרק נפלא ונכון 🙂
מה אפשר להוסיף
השם יש לו טענות עלינו, הוא עושה לנו כל מיני דברם ולא מבקש דבר חזרה רק שנעשה טוב לעצמנו
אז מה רוצים ממנו הוא סך הכל צוד
צודק
החלק הבא זה כבר קללות
מיכה ז - דברים מקבוצת הדיון
Wednesday, August 05, 2020 • ט״ו אב תש״פ
אי אפשר לסמוך על אף אחד
אפילו לא על אשתך
מעניין כמה פסוקים פה ידועים מחוץ להקשרם המשמעות אחרות
לפעמים הנביא פתאום כותב תפילות כמו בסוף פה מי אל כמוך וכו׳
יש יום והוא יבוא ויתקנו הכל אבל הוא לא היום
Thursday, August 06, 2020 • ט״ז אב תש״פ
יפה, אל תשמחו איבי לי, אני מחכה ליי
ישמעני אלהי זה שכולם מחפשים שמישהו יקשיב להם. אז מיכה אומר עזבו, אלהי כבר יקשיב לי.
ואם יי כועס עלי, אשא את זעמו. אני לא רוצה לשאת את זעם אשתי אבל זעם אלהי טוב לי .
צריכים לחזור פסוקים הללו
הם טובים
כולם
הלואי שיכולתי לכתוב ככה
מי אל כמוך. אין הרבה אלים כמו האל שלנו. לכולם יש חשבונות ואנחנו צריכים לדאוג להם והא״ס הוא נושא עון עובר על פשע
אני שמח עם זה.
מה זה נושא עון? זה כמו שאומרים והאשה ההיא תשא את עונה. עונו ישא האיש ההוא לשאת עון זה להחזיק אשמה. חטא שאתה חייב עליו זה נקרא שאתה נושא אותו. ואם מישהו אחר אשם בזה אז אומרים שהוא ישא החטא שלך.
האל שלנו הוא כזה שהוא בעצמו יכול לקחת את האשמה על עצמו. נושא עון כפשוטו.
כי חפץ חסד הוא. הוא רוצה לעשות חסד יש לו רצון בחסד עצמו. אז נכון לפעמים יש מידת הדין שצריך לכעוס. אבל זה כאילו באילוץ. כאשר הוא עושה דין זה לא רצון שלו זה מתייחס לשני שמחייב אותו . אבל זה לא מחזיק לעד כי הרצון שלו עצמו זה חסד. אז אחרי זמן הוא עושה חשבון הרי אני מכאיב לעצמו כשאני כועס אז הוא חוזר לאהוב.
כמו בשר ודם שלכאורה אמור לכעוס על אשתו כי עשתה איזה עוולה אבל אז הוא עושה חשבון מי מפסיד יותר מהכעס שלי אני או היא ..וחוזר לאהוב מסיבות אגואיסטית
ישוב ירחמנו. מה זה לעשות תשובה לחזור אל העצמי. השם עושה תשובה כשהוא חוזר למידת הרחמים שהם עצמיים יותר אצלו.
ואז הוא נזכר שהוא נושא עוונות שלנו ..אז יכבוש עוונתינו
יכבוש זה כמו שאומרים מעלים את זה תחת השטיח…
אבל זה לא מספיק כי אם דוחסים מספיק עוונות הם מתחילים לבלוט
אז בשלב הבא הוא פשוט מר אותם בשק וזורק אותם למצולות ים
*צר אותן
אנחנו מראים פסוק זה בדוגמא במנהג תשליך. כמה פואטי לעשות הצגה של מידות הרחמים.
כל היום בראש השנה עושים מי אל כמוך נושא עון וכו׳. ואז במנחה מחליטים מה כל המאמץ. בא נזרוק העוונות לים וזהו…
תתן אמת ליעקב. חסד לאברהם. אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. השם יש לו זכרון יותר ארוך מכולם הוא עתיק יומין. לא מתפעל מתחלפות הזמנים. עדיין נמצא אצלו השבועה של אברהם. העם שנקרא אברהם לא שונה אצלו מהאיש שהיה נקרא אברהם. והאנשים שנקראים יעקב לא שונים אצלו מיעקב אבינו.
מעניין שיצחק מושמט כרגיל…
צריך להסתכל על הנביא כאיש רגיש מדי לשקר של העולם. שמחפש כיצד להתמודד עם זה שהכל שקר וגניבה. וכל הנבואות הם צורות התמודדות עם זה. לפעמים שהשקר ייענש והאמת יתגלה . לפעמים שהוא ישאר לבדו באמת ויהיה לו מחסה. לפעמים שאפשר לאט לאט להתחיל לתקן. כל מיני תנועות בזה. העיקר שהנביא לא שכח הוא מזכיר לעצמו ולנו שאבד חסיד ואני בי״י אצפה.
Wednesday, February 28, 2024 • י״ט אדר א׳ תשפ״ד
הזוהר?
גם היג מידות בפרשת תשא וגם אלה פה הם לא יג לפי שום פשט שאני מבין..
פה יש פחות או יותר יג.. במידות רחמים אני סופר 6 או 7 בפשט..
המידות פה בפשטות זה ככך
מי אל כמוך (לא מידה, זה שבח על האל שאין כמוהו ש…)
א – נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו – הוא מוחל עוונות עמו
ב – לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא – הוא רוצה להיטיב אז גם כאשר כועס זה לא לנצח
וזהו
אין עוד מידות..
ההמשך זה הקיום של מידות אלה, שלכן, ישוב ירחמנו = זה הקיום של לא החזיק לעד אפו, למרות שכעס יחזור לרחמנו
יכבוש עוונתינו ותשליך וכו׳ – מליצות שונות למידה ראשונה כיצד הוא מוחל
וזה הכל, בגלל שנשבע חסד ואמת לאבותינו מימי קדם
זה אולי מידה שלישית
המידה של נוצר חסד לאלפיםש בתורה
אולי זה מתאים לקחת כל ציור של מחילה לדייק בו דבר חדש
אבל בפשטות יש כאן ג׳ מידות בסיכום שלי…
א) ה׳ מוחל עוונות
ב) ה׳ לא כועס לנצח
ג) ה׳ זוכר חסד אבות
וכאשר מדייקים בזה כלול בערך כל ההופעות האחרות של מידות רחמים במקרא
כבר בעשרת הדברות… פוקד עון אבות על בנים ועושה חסד לאלפים לאוהבי
מיכה לא סופר המידות של דין כי על זה כבר היה לו רוב הספר שלו..
הרי האדרא אומר שזה משל או מראה של הזקן… כמה זקן יש לאדם גם אחד… ואם מפרטים אפשר להגיד אולי 3 צדדים או 5 פאות… וכל הפירוט זה דיוקים וסלסולים, גם במשל הזה
Thursday, February 29, 2024 • כ׳ אדר א׳ תשפ״ד
נחום?
מעניין