סטייט אוו די יוניאון אדרעס | ר' יצחק לאווי שליט"א
מל תמלול לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
דער בית המדרש — וואס ער איז, וואס ער פראדוצירט, און פארוואס ער ענדיגט זיך קיינמאל נישט
—
א. הגדרת “בית המדרש” — א מעשה, נישט א בנין
דער נושא און די שאלה
וואס איז דער אמת׳דיגער טייטש פון “בית המדרש” אין לשון חכמים, און וויאזוי אונטערשייט זיך דאס פון דעם וואס מענטשן שטעלן זיך היינט פאר?
הקדמה: דער כינוי “חז״ל”
דער כינוי “חז״ל” איז פראבלעמאטיש — ער מאכט פון “חכמינו זכרונם לברכה” א קאלטע אבסטראקציע. ביי די ראשונים שטייט כמעט אלעמאל “חכמינו” — דאס דריקט אויס א לעבעדיגע שייכות: *אונזערע* חכמים, אין קאנטראסט צו *זייערע* חכמים (פון די אומות). די השערה איז אז דער כינוי “חז״ל” שטאמט פון א משכיל, כאטש דערפאר איז נישטא קיין ראיה.
דער עיקר יסוד: בית המדרש איז א פעולה
ווען חכמים זאגן “בית המדרש,” מיינען זיי נישט א פיזישע געביידע מיט טישן, בענקלעך, און ארון קודש. זיי מיינען וואס מיר רופן היינט א “שיעור” — מענטשן וואס קומען זיך צוזאם און לערנען. ווען ס׳שטייט “עשו בית המדרש” מיינט עס מ׳האט *געמאכט* א שיעור. “אין בית המדרש בלא חידוש” מיינט נישט אז ס׳איז נישטא קיין נייע שול, נאר אז א שיעור אן א חידוש איז נישט קיין ריכטיגער בית המדרש.
אין גמרא ברכות, וואו ס׳שטייט אז ס׳איז אנדערש צו דאווענען אין א בית המדרש ווי אין א בית הכנסת — מיינט עס נאר דאווענען אין דער פלאץ וואו מ׳האט געלערנט דעם שיעור. ס׳איז נישט קיין דין אין דעם *מקום*, נאר א דין אין דעם *מעשה* — אין די מענטשן וואס קומען זיך צוזאם און לערנען.
מחשבה איז א מעשה
אזוי ווי מחשבה איז נישט בלויז אינפארמאציע וואס מ׳לייגט אריין אין קאפ (ווי א וויקיפעדיע), נאר א זאך וואס מ׳*טוט* — אזוי איז א בית המדרש א *פעולה*, נישט א *מקום*. אין אריסטאטעלישע לשון: דער בנין איז נאר “בכח” (פאטענציעל — מ׳*קען* דארט לערנען), אבער ווען מ׳לערנט צוזאמען איז דאס “בפועל” (אקטועל).
דער ווארט “מדרש”
“מדרש” מיינט *פארשן* (היינט זאגט מען “מחקר”). א בית המדרש איז א פלאץ וואו מ׳קומט זיך צוזאם נישט נאר צו לערנען, נאר אויך צו *טראכטן*. דאס שטאמט פון “לדרוש את השם” אין נביאים — “דבר זה צריך לשאול ולדרוש.”
מקורות: גמרא ברכות (חילוק צווישן בית המדרש און בית הכנסת), לשון הראשונים (“עשו מדרש”), “לדרוש את השם” אין נביאים/כתובים.
—
ב. פארוואס דארף מען יעדעס יאר א נייעם קאמפיין?
דער נושא
ס׳איז א מנהג יעדעס יאר פאר שבועות ארויסצוברענגען דעם יסוד פון בית המדרש. פארוואס דארף מען דאס יעדעס יאר אויפס ניי?
דער תירוץ
וויבאלד א בית המדרש איז א *מעשה* און נישט א *בנין*, קען מען עס קיינמאל נישט “ענדיגן בויען.” יעדער שיעור, יעדע צוזאמקונפט — אין לעיקוואוד, מאנסי, ארץ ישראל, אויף זום, וואטסעפ, טעלעגראם, אימעיל — איז א נייע פעולה פון בנין בית המדרש. דאס איז דער כוונה פון ספירת העומר: מ׳דארף איבערבויען די תורה יעדעס יאר.
דער משל
צוויי פאנדרייזערס — איינער בויט א בנין און נאכדעם קען ער מער נישט שאפן געלט ווייל קיינער וויל נישט צאלן פאר לעקטער. דער אנדערער ענדיגט קיינמאל נישט בויען. דער בית המדרש איז ווי דער צווייטער — ס׳ענדיגט זיך קיינמאל נישט.
—
ג. דער מאדעל פון גרויסע ישיבות און “הדרת התורה” — א קשיא אויפ׳ן בית המדרש
דער נושא
וויאזוי שאפן גרויסע ישיבות (לעיקוואוד, מיר) געלט, און וואס איז דער פראבלעם מיט דעם מאדעל פאר דעם בית המדרש?
דער הסבר
א בעל הבית פרעגט: אויב די ישיבה פארמאכט זיך מארגן, וואס טוישט זיך? יעדער לערנט ווייטער אין זיין בית המדרש. די ישיבה באשטייט פון טשעקס וואס מ׳שיקט יעדע חודש — אבער פאר וואס זאל א בעל הבית דערפאר געבן?
דער תירוץ פון די “חכמי הדור”: מ׳מאכט א גרויסע צוזאמקונפט יעדעס יאר אין א סטאדיום, מ׳ברענגט צוזאם אלע יונגעלייט, זייערע ווייבער, קינדער — פופציג טויזנט מענטשן — און מ׳ווייזט דעם בעל הבית: *דאס* איז די ישיבה! א פיזישע הוכחה פאר די פליישיגע אויגן.
דער פראבלעם פאר דעם בית המדרש
דער בית המדרש, וואס איז מעשה-באזירט און נישט בנין-באזירט, האט א שווערערע צייט מיט דעם סטאדיום-מאדעל. ער האט נישט קיין פיזישע לאקאציע. אבער דורך “אנאליטיקס” אויף דעם אינטערנעט קען מען זען שווארץ אויף ווייס וויפיל מענטשן קוקן — בערך הונדערט און פופציג טויזנט שיעורי תורה views א יאר. מען קען דאס ווייזן דירעקט אויף יוטיוב און גוגל, כאטש מען קען אויך פעלשן, אבער ס׳איז שווערער.
—
ד. דער פראדוקט פון א רבי — מענטשן, נישט נאמבערס
דער יסוד
וואס פארקויפט איינער וואס לערנט אויס תורה? ער פארקויפט מענטשן. דער פראדוקט פון א רבי איז תלמידים.
די מעשה מיט ר׳ שמואל מונקעס
ר׳ שמואל מונקעס, א חסיד ביים אלטן רבי (ר׳ שניאור זלמן פון ליאדי), איז געווען א בדחן — א prankster. ער האט זיך אמאל אויפגעהאנגען אויף א בוים פאר׳ן רבי׳ס הויז. ווען דער רבי האט געפרעגט וואס ער טוט, האט ער געענטפערט: “איך בין דיין שילד, דיין advertisement.” זיין סברא: יעדע געשעפט הענגט ארויס אינדרויסן דאס וואס זי פארקויפט — א שיך סטאר הענגט א שיך, א העט סטאר הענגט א העט. דער רבי מאכט חסידים — מענטשן — אלזא הענגט ער ארויס א חסיד.
מענטשן מאכן, נישט גלמים
א רבי מאכט נישט ספרים — א ספר איז א בחינת מצבה. א רבי מאכט לעבעדיגע מענטשן — זיך אליין, זיינע חברים, זיינע תלמידים. אבער מען מוז אכטונג געבן: יעדער מענטש איז אביסל אנדערש. ווען מען מאכט פופציג מענטשן וואס גייען אלע אין דעם זעלבן ספארטיק — האט מען געמאכט גלמים, נישט מענטשן. ספר יצירה קען מאכן מענטשן, אבער וואס קומט ארויס? גלמים. עס זענען דא רבי׳ס וואס גייען מיט׳ן פשט פון “אפשר עשו אדם בחורבן” (סנהדרין) — זיי מאכן אן אסעמבלי ליין פון גלמים. אמת׳ע מענטשן דארפן האבן אן אייגענעם פירוש אויפ׳ן רבי׳ן, יעדער איינער אביסל אנדערש.
“אישנו פה ואשנו שאינו פה”
יעדער מענטש וואס איז דא טראגט אין זיך נשמות פון אנדערע מענטשן — ווער ס׳האט אמאל געהערט פון אים, דורך וועמען א לינק קומט צו א צווייטן, א ווארט צו א דריטן. אזוי גייט ארום די גאנצע וועלט די ווארט און די אידעע. דער בית המדרש איז די מענטשן — נישט די ווענט, נישט די ביכער, נישט די אימעילס.
—
ה. סטאלין׳ס כלל — דער חילוק צווישן מענטשן און נאמבערס
סטאלין האט געזאגט: איין מענטש איז א טראגעדיע, א מיליאן מענטשן איז א סטאטיסטיק. איינער וואס הרגעט איין מענטש פנים אל פנים איז א רוצח. אבער איינער וואס ווארפט באמבעס פון א עראפלאן זעט בכלל נישט קיין מענטשן — ער איז אן “איש המספרים,” ער קוקט נאר נאמבערס, נישט די זאכן וואס די נאמבערס רעפרעזענטירן. דאס איז נישט סתם א תורה — עס איז א פראקטישער פרט אין יעדע ביזנעס וואס האט צו טון מיט מענטשן.
—
ו. דער רמב״ם: שלימות מוז זיך פארשפרייטן
דער רמב״ם זאגט אז דאס איז א דין אין דער רעאליטי: יעדע זאך וואס האט א דבר טוב, א שלימות, דער דין דערפון איז אז ס׳גייט ווייטער. ס׳איז נישט מעגליך אז א מענטש זאל האבן חכמה און נישט וועלן אויספארציילן פאר יענעם. ווער ס׳זאגט “איך האב א חכמה און איך פארצייל עס פאר קיינעם” — האט זייער ווייניק חכמה, נאר גענוג פאר זיך. אן עכטע חכמה האט גענוג פאר נאך מענטשן.
דאס שטימט מיט דער קבלה אויך: וויפיל מער מען איז מקבל, קומט צו נאכמער צו די ספירות — דאס איז די טבע הדבר. דער רמב״ם און די מקובלים זענען אינגאנצן מודה אויף דעם פרינציפ.
חכמה באלאנגט נישט פאר׳ן מענטש
יעדער וואס האט חכמה ווייסט אז חכמה באלאנגט נישט פאר קיין איינעם — חכמה באלאנגט פאר׳ן רבונו של עולם, חכמה באלאנגט פאר די חכמה אליין. דאס איז נישט קיין שגעון גדלות. די טבע פון חכמה איז אז זי וויל זיך פארשפרייטן איבעראל.
עס קען נישט זיין אז א מענטש ווייסט עפעס און ער וויל נישט אז זיינע קינדער זאלן עס וויסן. דאס איז דער פשט פון „ולמדתם אותם את בניכם” — „בניכם ובני בניכם”: ביי מתן תורה, וואס האסטו געזען? דו ווילסט עס פארציילן פאר דיינע אייניקלעך. אזוי ווי א מענטש וואס איז געפארן אויף א סאפארי פארציילט פאר זיינע אייניקלעך, אזוי ווער עס זעט א חידוש אין אחדות השם וויל עס אויך פארציילן.
א מענטש וואס רופט זיך א חכם און וויל נישט שער׳ן זיין חכמה — די גמרא רופט אזא בריאה „שדים יהיו לו”, עפעס א אנדרוגינוס, א איילונית, נישט קיין נארמאלע בריאה.
—
ז. דער גאול: א בית המדרש אין יעדע אידישע געגנט
דער גאול איז צו האבן א בית המדרש אין יעדע אידישע געגנט אין דער וועלט — אזוי ווי דער בעלזער רב וויל א בעלזער שטיבל אין יעדע שטאט וואו ס׳איז דא צען אידן. אבער “שטיבל” מיינט נישט א בילדינג — א בילדינג איז די כלים, ס׳איז זיכער גוט. אבער דער עיקר מיינט צען מענטשן וואס טראכטן איין סארט, וואס האבן אויסגעלערנט אויף איין אופן. דאס קאסט נאך מער ווי א בילדינג.
רב קוק׳ס „ישיבה מרכזית העולמית”
רב קוק מיט׳ן רב הנזיר האבן געעפנט א ישיבה מיט׳ן נאמען „ישיבה מרכזית העולמית” — די אלע-וועלטליכע ישיבה. אין אמת׳ן זענען דארט געווען בלויז צוויי-פופציג תלמידים, אין א פיצי הויז אויף רחוב הרב קוק אין ירושלים, א שיעור-צימער קלענער פון א טיש. אבער דער פשט איז: רב קוק האט דערהערט וואס חכמה מיינט — חכמה באלאנגט פאר דער גאנצער וועלט, דערפאר האט ער עס גערופן „העולמית.”
אידן און מישאנעריזם
אויב איך פארשטיי עפעס, פארשטייט זיך אז אנדערע קענען אויך פארשטיין. עס קען נישט זיין אז איינער האט א נקודה של אמת, א נקודה של חכמה, און ער וויל עס נישט פארשפרייטן. ווען מענטשן זאגן „אידן זענען נישט קיין מישאנעריס” — מיינט דאס אז אידן ווייסן נישט גארנישט וואס איז אמת? דאס קען נישט זיין. אידן זענען נישט מישאנעריס בלויז פון פראקטישע סיבות — מ׳האט נישט קיין כח, מ׳דארף זיך פארהיטן. אבער אוודאי זענען אידן מישאנעריס אין עצם. עס שטייט אין נביא: „שאל ממני ואתנה גוים נחלתך” — ס׳וועט קומען א צייט פון אפאסטאליזם.
—
ח. די סכנה: נאמבערס-טראכטן vs. מענטשן-טראכטן
די סטאליניסטישע מחשבה
דא ליגט א גרויסע סכנה. ווען מ׳זעט אז ס׳איז בלויז צען מענטשן, הייבט מען אן טראכטן: „ס׳איז נאר צען, איך דארף דאך רעדן צו דער גאנצער וועלט!” — מ׳וויל שיקן פאשקעווילן, טויזנטער בריוו, אימעילס, „הולך אגרות ככתב קורא סופרי המלך לכל עם ועם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו” (מגילת אסתר). דאס „נאר צען” קומט פון ציילן נאמבערס, נישט מענטשן. דאס איז א סטאליניסטישע מחשבה — סטאלין האט נישט געהאט קיין אינטערעסע אין צען מענטשן, ער האט געוואלט טון מיט מיליאנען, ער איז געווען א וועלטליכער מנהיג פון דער אינטערנאציאנאלער רעוואלוציע. אבער דער גרונט פארוואס מיר זאגן אז די גאנצע וועלט דארף הערן אונזער תורה איז ווייל מיר זענען מענטשן, נישט ווייל מיר זענען נאמבערס. די וועלט איז געמאכט פון מענטשן, נישט פון נאמבערס.
קדושה און מלאכים
ווען מ׳זאגט קדושה אין שול — „קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו” — שטייט אויף א מדרש: „אין מלאכי השרת אומרים קדוש עד שישראל אומרים שמע ישראל.” די מלאכים דארפן מקבל רשות זיין פון אידן. דאס מיינט נישט אז איך ווייס וואס מלאכים ווייסן נישט — נאר אז פאר מיר איז דא עפעס אן אספעקט, א קלארקייט, א חידוש, וואס איך ווייס און ער ווייסט נישט, און איך וויל עס פארציילן פאר יעדן.
אמת איז נישט „מיין” אמת
אויב דו כאפסט אז עפעס איז אמת, כאפסטו עס נישט ווייל ס׳איז „מיין” אמת. מ׳דארף ארויפקריכן פון דער מחשבה אז אמת באלאנגט פאר מיר. ווען א מענטש פארשטייט א דבר אמת, מיינט ער געווענליך אז יעדער איינער זאגט עס — ווייל ער פארשטייט נישט אז ער האט עפעס מחדש געווען, נאר אז „אזוי איז עס.” ווי מ׳לערנט א שטיקל גמרא, טרעפט מען א צווייטער האט דעם זעלבן פשט — „כולי עלמא, די גמרא האט שוין געזאגט מיין פשט.” מ׳זאגט: אז מ׳גייט גראד, טרעפט מען אסאך חברים.
—
ט. א מענטש איז א גאנצע עולם — דער ערך פון צען יודן
„חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם”
א מענטש איז א גאנצע עולם — וואס מיינט דאס? קיינער פון אונז, אויב ער שטארבט מארגן, וועט קיינער נישט וויסן דערפון חוץ פון זיין ווייב (ווי די גמרא: „אין לו דומה אלא אשתו”). אבער „א מענטש איז א גאנצע עולם” מיינט: דער מענטש קען ארויסהאבן, ארויסברענגען, די גאנצע עולם. צוויי מענטשן וואס לערנען צוזאמען — ס׳ווערט בעסער, קלארער — זענען צוויי גאנצע עולמות, נישט קיין סתירה. דריי מענטשן איז דריי עולמות. ס׳איז שוין פול.
צען יודן איז א גאנצע וועלט
ס׳איז א דין ציבור פון צען יודן. די רגע וואס מ׳האט צען יודן איז שוין דא א גאנצע וועלט. צען מענטשן רעפרעזענטירן געווענליך א „קראס-קאט” פון אלע סארט מענטשן. ס׳איז נאר דא צען יודן אויף דער וועלט — אלע אנדערע זענען אנדערע רעפרעזענטאציעס פון די זעלבע צען יודן. יעדער איינער קען זיין נאך א גאנצע עולם.
שמחת תורה מיט צען יודן vs. צוויי טויזנט
א חסיד פארט צו א רבי׳ן וואו שבועות זענען צען טויזנט יודן. אבער אין א קליינע בית המדרש׳ל מיט צען יודן — ס׳פעלט גארנישט. מענטשן וואס האבן א לענג, א חיות צו טאנצן מיט דער תורה שמחת תורה אדער זאגן אקדמות שבועות — ס׳שטערט זיי נישט אז ס׳איז נאר צען אידן. ס׳איז דא א ענין פון „ברוב עם הדרת מלך” — ס׳איז אוודאי בעסער מיט טויזנטער יודן. אבער ס׳פעלט נישט גארנישט פון צען יודן. מ׳קען מאכן קדושה, קדיש, א מנין הוגן — ס׳איז אלעס דא. אפילו בעסער: ווייניגער מענטשן, מער פלאץ, גענוג כיבוד-קעיק פאר יעדן.
דער מענטש וואס קען נישט זיך אליינס טרייסטן — וואס דארף צען טויזנט מענטשן כדי צו שפירן אז ס׳איז עפעס א פוינט — דער מענטש האט א פראבלעם. ער דארף אז אנדערע זאלן אים מחזק זיין כסדר. די גרויסע מעמדות ווערן יעדע יאר גרעסער, אבער דער מנין ווערט קלענער — און דאס איז נישט א סתירה, דאס איז דווקא מער ריכטיג.
—
י. שרייבן פאר איין מענטש — דער רמב״ם און דער מיטעלער רבי
דער רמב״ם און דער מורה נבוכים
דער רמב״ם האט דעם מורה נבוכים געשריבן פאר איין מענטש — ר׳ יוסף בן שמעון. ער שרייבט בפירוש: „איך שרייב עס איינס פאר דיר.” דער רמב״ם איז אפילו א ביסל דיסעפוינטעד געווען פון זיין תלמיד׳ס פארשטאנד. און דאך — מיט דעם ספר וואס ער האט געשריבן פאר איין מענטש האט ער איבערגעדרייט די גאנצע וועלט. פארוואס? ווייל ער האט עס געשריבן פאר א מענטש, נישט פאר א נומער.
דער מיטעלער רבי
דער מיטעלער רבי (דער צווייטער ליובאוויטשער אדמו״ר) האט ארויסגעגעבן עטלעכע ספרים. דער ריי״ץ (דער פריערדיגער ליובאוויטשער רבי) האט א מסורה אז יעדער ספר וואס דער מיטעלער רבי האט געשריבן איז געווען געמיינט פאר איין באשטימטן חסיד. ער האט געוואוסט די נעמען — שער האורה איז געשריבן געווארן פאר יענעם חסיד, לויט יענעמ׳ס תכונות הנפש. דער מיטעלער רבי איז געווען א שטיקל מתבודד, ער איז געזעסן אין זיין צימער, און דערפאר זענען זיינע ספרים אזוי לאנג — ווייל ער האט זיך פארגעשטעלט ווי ער רעדט צו יענעם חסיד, און ער האט זיך אנגעפאסט לויט יענעמ׳ס פארשטאנד. דווקא א ספר וואס איז געשריבן צו א ריעלן מענטש — נישט צו א נומער — דאס ענדזשויט מען.
דער עיקר יסוד
ווען א מענטש שרייבט פאר א „מארקעטינג עידזשענסי” — ער וויל אפילן צו די מערסטע מענטשן — רעדט ער צו קיינעם. „איך הייס נישט יאזעף סטאלין, איך וויל רעדן צו איין מענטש.” מ׳רעדט צו איין מענטש, און דורכדעם רעדט מען צו דער גאנצער וועלט — ווייל יעדער מענטש איז א גאנצע וועלט. אויב מ׳קען אמת׳דיג איבערנעמען איין מענטש, האט מען איבערגענומען די גאנצע וועלט — כל שכן אן איד.
—
יא. התכללות — יעדער איד טראגט אין זיך אלע אידן
יעדער איינער פון די צען אידן אין מנין דארף ברענגען צען טויזנט אדער הונדערט טויזנט דאלאר — ווייל אונטער יעדן איד ליגט דער ניצוץ פון שרי אלפים, שרי מאות, שרי עשרות — אזויפיל אידן זענען נכלל אין אים. א שיעור קען מען נישט רעדן אין דער לופט — מ׳רעדט צו געוויסע מענטשן, אבער אנדערע אידן זענען נכלל אין זיי. דאס איז התכללות: א קאמערע (צום ביישפיל) איז נאר בשם כל ישראל — יעדער מענטש דארף זיך מחייב זיין בשם כל ישראל. אלע מעשים און ענינים זענען נישט נאר פאר אונז — יעדער איינער איז אחראי אויף דער גאנצער וועלט.
—
יב. סיום — פראקטישער אויפרוף
ממילא זאל יעדער ברענגען גענוג געלט פאר דער גאנצער וועלט, מ׳זאל משלים זיין די 360,000 דאלאר פאר דעם יאר, און עס זאל זיין א גאולה שלימה — און צום נעקסטן יאר וועט עס זיין 720,000 טאלער.
—
אלע מקורות וואס ווערן דערמאנט:
גמרא ברכות (חילוק בית המדרש/בית הכנסת) • לשון הראשונים (“עשו מדרש”) • “לדרוש את השם” (נביאים) • “אישנו פה ואישנו שאינו פה” (מדרש, מתן תורה) • “אפשר עשו אדם בחורבן” (סנהדרין) • ספר יצירה • רמב״ם (מורה נבוכים; שפע פון ספירות; טבע השלימות) • קבלה (ספירות) • “ולמדתם אותם את בניכם” (דברים) • “בניכם ובני בניכם” • „שדים יהיו לו” (גמרא) • „שאל ממני ואתנה גוים נחלתך” (תהלים) • „קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות” (ישעיהו/קדושה) • „אין מלאכי השרת אומרים קדוש עד שישראל אומרים שמע ישראל” (מדרש/גמרא) • „חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם” (משנה סנהדרין) • „אין לו דומה אלא אשתו” (גמרא) • „ברוב עם הדרת מלך” (משלי) • „הולך אגרות… לכל עם ועם” (מגילת אסתר) • “לא לגבורים המלחמה” (קהלת ט:יא) • “החכם גובר בעוז” (משלי כד:ה) • “לא לקלים המרוץ” (קהלת ט:יא) • רב קוק, הרב הנזיר, ישיבה מרכזית העולמית • דער ריי״ץ (מסורה וועגן דעם מיטעלער רבי׳ס ספרים) • דער מיטעלער רבי (שער האורה, א.א.)
תמלול מלא 📝
בית המדרש: א מעשה, נישט א בנין
State of the Union Address — דער יסוד פון בית מדרשנו
רבותי, State of the Union address, פשוטו כמשמעו. ס׳איז דער מנהג יעדעס יאר פאר שבועות ארויסצוברענגען אין עולם הדיבור, פון עולם המחשבה ביז׳ן עולם הדיבור, וואס איז דער יסוד פון בית מדרשנו.
די מעלה פון לשון חכמים מסביר זיין
אזוי ווי ר׳ יואל האט געזאגט, אז מ׳זאל מסביר זיין לשון חכמים, איז א גרויסע חסד.
פארוואס “חכמינו” און נישט “חז״ל”
וואס מיר רופן חז״ל, איך בין זיך מתנגד צו די כינוי, ווייל ס׳איז א מחלל שם חבריו. שטעל דיר פאר דו טרעפסט אין מקוה, “אה, גוט מארגן ר׳ חז״ל, וואס?” אה, ווייסטו וואס? צוויי, ווייסטו וואס? איינער איז נאך חז״ל, צוויי איז היי חז״ל. נישט קיין וועג.
חכמינו זכרונם לברכה — אז מיר זאלן זיין א ברכה. אבער אונזערע חכמים, די מעלה פון מיין כינוי איז אז דעמאלט כאפסטו עס, ס׳איז נישטא אזא גרופע מענטשן וואס הייסט חז״ל. חכמינו, שיחיו וזכרונם לברכה, מיר זאלן געבענטשט ווערן פון זיי און זיי זאלן געבענטשט ווערן פון אונז. דא איז אונזערע חכמים, ס׳איז דא זייערע חכמים, די גוים האבן אויך זייערע חכמים. דא איז אונזערע חכמים, חכמינו.
דאס איז די ראשונים כמעט אלעמאל שטייט חכמינו, ס׳שטייט נישט חז״ל. איך מיין אז די כינוי חז״ל האט אויסגעטראפן א משכיל, דאס איז מיין השערה, איך האב נישט קיין ראיה. מ׳קען טשעקן, מ׳קען זוכן סוירטשעס און אויסגעפינען. טרעף ווער איז דער ערשטער ערליכער איד וואס האט געשריבן חז״ל. איך מיין אז ס׳איז נישט געווען קיין ערליכער איד, לדעתי. דאס איז מיין השערה, I don’t know. We’re saying history now.
וואס איז א בית המדרש? — די אמת׳דיגע טייטש
בית המדרש אין לשון חכמים
על כל פנים, אין לשון חכמים, און לשון חכמים איז א לשון חכמים, לשון חכמים לחוד. אין לשון חכמים איז דא אזא ווארט וואס הייסט בית המדרש, אדער מדרש, אדער בית מדרש. בית מדרשו של שם, האבן מיר זיך פילע פאנטאזירט, אזוי געווען מדמה, ווי אזוי אברהם אבינו האט געהאט א בית מדרש, און יצחק אבינו האט געהאט א בית מדרש, און אזוי ווייטער.
און מ׳דארף באמערקן, אז ווען אונז זאגן די ווארט בית מדרש, און ווען די חכמים זאגן א ווארט בית מדרש, האט עס אן אנדערע מינינג. אונז זאגן א ווארט בית מדרש, שטעלן מיר זיך פאר אזא פלאץ מיט אזא עמוד, מיט אן ארון קודש, מיט טישן, מיט בענקלעך, עפעס א בילדינג, א מציאות׳דיגע בילדינג בלחוד.
ווען די חכמים זאגן א בית המדרש, מיינען זיי וואס אונז רופן אין אונזער שפראך א שיעור.
“עשו בית המדרש” — געמאכט א שיעור
ווען ס׳שטייט “עשו בית המדרש”, “אין בית המדרש בלא חידוש”, יא? וואס מיינט “בלא חידוש”? מיינט נישט אז ס׳איז נישטא קיין בית המדרש, אדער קיין נייע סארט שול. יעדע וואס מעטשט אויף די זעלבע שול, אדער ס׳איז פון די זעלבע קאמפאני, ס׳איז קיין חידוש. “אין בית המדרש בלא חידוש” מיינט נישט… ס׳איז נישט קיין חידוש אז אידן זעצן זיך צוזאמען לערנען, ס׳איז נישטא קיין חידוש. און אזוי ווייטער עד אין סוף, במורא החכמים.
בית המדרש און בית הכנסת — נישט צוויי בנינים
די זעלבע זאך ווען ס׳שטייט א בית המדרש. מענטשן מיינען אז אמאל איז געווען צוויי סארט בנינים. ס׳איז נישט געווען צוויי סארט בנינים. בית המדרש מיינט סך הכל די ווינקל אין בית הכנסת, אדער אונטן, אויבן, עפעס אן אנדערע פלאץ, נישט קיין חילוק ווי ס׳איז געווען, וואו מ׳לערנט.
ס׳שטייט אין די גמרא אין ברכות אז ענדערש צו דאווענען אין א בית המדרש ווי אין א בית הכנסת, מיינט עס סך הכל אז גלייך ביים שיעור, אדער אין די פלאץ וואו מ׳האט געלערנט די שיעור. אבער ס׳איז נישט קיין דין אין די מקום, ס׳איז א דין אין די מענטשן, אין די מעשה וואס מ׳קומט זיך צוזאם און מ׳לערנט דארט.
אלע זענען חכמים
ווער ס׳לערנט אין גמרא און מקורות פון חכמים אין די צייטן פון סוף בית שני, ניין, זאל איס אלע חכמים, די קליינע בחורים זענען אלע חכמים. אבער ווער ס׳לערנט אין די… אדער אפילו שפעטער, אונזערע חכמים פון די זמן עשיית התורה, אונזערע חכמים פון די ancient times, יא, אונזערע חכמים פון די ancient times, ווען זיי האבן געזאגט, און אפילו די ראשונים אויך, מ׳זעט אין די ראשונים, די לשון “עשו מדרש” מיינט אלעמאל געמאכט א שיעור.
די לשון פון א שיעור איז אסאך שפעטער, אפשר אין די אחרונים, איך ווייס נישט פון ווען. אפשר איז דאס פרק, פרק איז דאך די טרענסלעישאן פון שיעור, אויב מ׳טראכט וועגן דעם. על כל פנים, לאמיר נישט יעצט רעדן וועגן דעם.
מדרש מיינט פארשן
אה, פשוט, ס׳איז קלאר אז דאס איז די פשט. זאג איך, אונז, איך האב א זאך וואס איך רוף בית המדרש. איך האב בערך זיבן, אכט יאר צוריק האב איך מייסד געווען דער ענין. האב איך געטראכט צו זען וויאזוי מ׳זאל עס רופן, און איך האב געטראכט, וואס גייען מיר טון? מיר גייען טון וואס אונזערע חכמים האבן געטון, און מיר גייען מאכן א בית המדרש. דאס איז די גאנצע.
און מאז ועד היום, ווען איך זאג פאר א מענטש איך האב א בית המדרש, פרעגן זיי ווען מ׳דאוונט מנחה דארט. וואס האט א בית המדרש מיט דאווענען מנחה? בית המדרש מיינט צו זאגן, מענטשן וואס קומען זיך צוזאם און לערנען. דאס איז די טייטש פון בית המדרש.
ווי מאך איך עס? וואס איז טייטש מדרש? מדרש מיינט פארשן. היינט רופט מען עס מחקר. היינט רופט מען עס מחקר. אה, דו זאגסט גוט. היינט אין מדרש זאגט מען מחקר, יא. אבער דאס איז די טייטש. עקזעקטלי.
די שאלה פרעגט זיך אן, ווער איז געווען דער דורש? ווער איז געווען דער נדרש? ווער האט מייצר געווען דברי השם? ס׳איז געווען שיין, ס׳איז געווען פיין. אבער אוודאי, א בית המדרש קומט פון דארט, פון “דבר זה צריך לשאול ולדרוש”. ניין, ביי “לדרוש את השם” אין די נביאים און כתובים שטייט עס. אקעי, מיר דארפן קאנעקטן. ס׳איז נאך א זאך, איך וויל דאך אנקומען צו אונז, איך האב נישט קיין שיעור היסטאריע דא.
בית המדרש איז א מעשה, נישט א בנין
מחשבה איז א מעשה
סאו, אבער דער אמת איז, אונזערע בית המדרש, אזוי ווי ס׳שטייט אין די גמרא, אזוי ווי ס׳שטייט אין די ראשונים, א בית המדרש איז א זאך, א מעשה. אזוי ווי מיר זענען ליב צו זאגן, מחשבה איז א מעשה. יא, מענטשן מיינען אז מחשבה איז א זאך וואס מ׳לייגט אריין אין קאמערל, אז א מענטש האט אין זיין קאפ א וויקיפעדיע און ער לייגט אריין נאך מחשבות און נאך מחשבות. ניין, מחשבה איז א זאך וואס מ׳טוט.
אזוי איז אויך א בית המדרש, אז ס׳איז נישט קיין זאך וואו מ׳גייט, נישט קיין בנין וואס מ׳האט, ס׳איז א זאך וואס מ׳טוט. ס׳איז א מעשה. אריסטו וואלט עס גערופן בפועל. ס׳איז א דבר בפועל. ס׳איז נישט קיין דבר בכח. א בית המדרש, דער בנין איז נאר בכח. מ׳קען אין דעם בנין לערנען. אבער ווען מ׳לערנט און מ׳קומט זיך צוזאם, דאס איז א טאטש א בית המדרש, א זאך וואס מ׳טוט, ס׳איז א פעולה.
דאס פארענטפערט אלע קשיות
און יעדער איינער פארשטייט, אויב אזוי, מיט דעם פארענטפערט מען אלע קשיות. דער אמת, איך האב נישט געמאכט קיין גאנצע קשיות, ווייל דער עולם ווערט אזוי ווי דער סאטמארער רבי פלעגט זיך פירן.
[הערה: יא, מחשבה אבער קען מיינען כוונות. “מחשב בקדשים” מיינט נישט געטראכט, ער האט געזינדיגט געהאט. אמת, אמת. ניין, איך וויל ארויסברענגען נאר, פארדעם הייסט בית המדרש, “עין למחשבה” האט מען עס גערופן. ס׳שטימט נישט אויף די דקדוק, אבער ס׳איז דא אין דעם אן ענין. אבער די ווארט איז, אז ס׳איז א בית המדרש. בית המדרש איז די טייטש א פלאץ וואו מ׳קומט זיך צוזאם נישט נאר צו לערנען, נאר אויך צו טראכטן. מ׳וועט רעדן וועגן דעם עקסטער.]
ערשטע קשיא: פארוואס יעדעס יאר א קאמפיין?
די קשיא און דער תירוץ
אז דאס איז די ערשטע זאך, ס׳פארענטפערט מיט דעם די קשיא. דער רבי ר׳ צבי אלימלך פלעגט פרעגן א ליסט פון זיבעצן קשיות נאכדעם פארענטפערט ער עס. אויב מ׳איז איינגעשלאפן ביי די קשיות און מ׳האט זיך אויפגעוועקט ווען ס׳קומט צו די מוסר אין די ענד, אזוי איך האב געסקיפט די קשיות, איך זאג אין קורצן אז ס׳ווערט פארענטפערט די קשיות.
די ערשטע קשיא וואס ווערט פארענטפערט איז, פארוואס דארף מען מאכן א קאמפיין יעדע יאר? און מ׳קען דאך די מעשה, אזוי איך האב מיר געטראפן צוויי רבי׳ס אדער צוויי פאנדרעיזערס, די זעלבע איידיע, ס׳איז די זעלבע דזשאב מיט אן אנדער נאמען, און זיי האבן געפרעגט איינער דעם צווייטן וויאזוי ער מאכט געלט?
זאגט ער, “וואס הייסט? יעדער וויל מיר געבן א בנין און שרייבן זיין נאמען, בנין פלוני ופלוני.” ער בויט א בנין און ער מאכט געלט. זאגט ער, “יא, איך האב אויך געבויט א בנין, און נאכ׳ן שוין ענדיגן בויען די בנין, יעצט איז שווער צו שאפן געלט, קיינער האט נישט קיין חשק צו געבן געלט פאר צאלן די לעקטער אין די בנין.” האט יענער געזאגט, “דו נאר, ווערט איך גיי עס ענדיגן בויען?”
מ׳קען קיינמאל נישט ענדיגן בויען
אונזער בית המדרש, וויבאלד אונזער בית המדרש איז נישט קיין זאך וואס מ׳קען ענדיגן בויען בכלל, ס׳איז דאך פשוט, התחדשות במעשה, יעדע שיעור, יעדע מאל מ׳קומט זיך צוזאם לערנען דא אין לעיקוואוד, אין מאנסי, אין ארץ ישראל, אויף זום, אין וואטסעפפ, אין טעלעגראם, אין אימעיל, יעדע פלאץ איז א פעולה פון בנין בית המדרש. ס׳איז א בית המדרש, מ׳קומט זיך צוזאם וועטערן אין א בית המדרש.
איז דאך פשוט אז מ׳קען יעדע מאל ארויפלייגן דעם נאמען, היכל פלוני ופלוני, שער פלוני ופלוני, יעדע מאל, ס׳איז נישט קיין זאך וואס ענדיגט זיך בויען. איז דאך פשוט אז ס׳איז נישט קיין שאלה בכלל אז יעדע יאר… דאס איז די כוונה פון ספירת העומר, יאכיל כל חד וחד, מ׳דארף איבערבויען די תורה יעדע יאר. און דאס איז דאך פשוט פשט. די ערשטע זאך, איין קשיא איז פארענטפערט געווארן.
צווייטע קשיא: דער מאדעל פון גרויסע ישיבות
די קשיא פון דעם בעל הבית
די צווייטע קשיא איז פארענטפערט געווארן, אז איך האב א קשיא, און איך האב פרובירט צו פארענטפערן די תירוץ לעצטע יאר מיט אן אנדער וועג, אבער ס׳איז נישט די אמת׳דיגע תירוץ. ס׳איז דא נאך א קשיא, אז געווענליך, אזוי איז אונזער מנהג, יא? ס׳איז דא אזא מוסד וואס הייסט… מ׳זאל נאר נישט פארשטיין. הדרת התורה, היינט זענען דא די צוויי גרעסטע ישיבות אין דער וועלט, א מחנה די גרעסטע ישיבות אין דער וועלט, מאכן די געלט ווי אזוי?
איך מיין איך האב… זיי זענען זייער גרויסע ישיבות, זייער גרויסע אפערעישאנס, ס׳קאסט איך ווייס, אפאר מיליאן דאלאר א יאר נאר די לעקטער, נאר די בסכ״ה פאפיר דארטן, וכדומה. וויאזוי גייען זיי מאכן געלט? האבן זיי געזאגט אז מ׳דארף מאכן כבוד התורה, אזוי ווי זיך צו זיי איז.
אבער וואס זיי מיינען צו זאגן, אזוי פרעגן די עסקנים, אזוי זאגן זיי, וואס זיי מיינען צו זאגן איז אזוי: אז דו קומסט צו א בעל הבית, בעל הבית מיינט איך א מענטש וואס ער איז דער עוסק אין די בנין פון די בית המדרש, יעדער איינער איז דער בעל הבית, יא? און דו קומסט צו אים, און דו זאגסט צו אים, איך האב א ריזיגע ישיבה, ס׳לערנען דארט אזויפיל און אזויפיל מענטשן, דו דארפסט עס אויסהאלטן, ס׳איז א גרויסע זכות, און אוודאי גלייבט ער שוין אין דעם, ער איז דאך אן ערליכער איד, ער גלייבט שוין אין דעם, ער האט אליינס געלערנט אין ישיבה.
קוקט ער און ער זאגט, “יא, וויפיל מענטשן האסטו אין דיין ישיבה?” זאגסטו אים א נומער. “ביי אונז אין לעיקוואוד איז דא זעקס טויזנט יונגעלייט און נאך צוויי טויזנט בחורים. ביי אונז אין מיר איז דא אכט טויזנט יונגעלייט און נאך צוויי טויזנט בחורים,” אדער פארקערט, נישט קיין חילוק.
זאגט ער, “כ׳הער, דו האסט א נומער אויף א פעיפער. איך האב אויך נומערן. אניש וואס באלאנגט צו דיינע בחורים, אבער איך האב געלערנט אן דיר אויך אמאל. ווען מיר ישיבה פארמאכט זיך מארגן, טוישט זיך גארנישט אין בית ישראל. יעדער איינער לערנט אין די זעלבע בית המדרש ווייטער. פון וואס באשטייט די מיר ישיבה? לעיקוואוד ישיבה פארמאכט זיך מארגן, און די זיבעצן בתי מדרשים וואס זענען ארום לעיקוואוד, יעדער איינער קומט אינדערפרי מיט זיין חברותא. פון וואס באשטייט די בית המדרש? אה, ס׳איז א כולל, מ׳שיקט א טשעק יעדע חודש פאר א געוויסע יונגעלייט. אקעי, סאו די טשעקס, פאר די טשעקס אליין מאכט נישט קיין סענס, רייט? די טשעקס איז צו צאלן פאר עפעס. סאו וואס גייט עס?”
דער תירוץ: הדרת התורה אין סטאדיום
סאו האבן די חכמי הדור אויסגעטראפן א תירוץ. אז מ׳גייט זיך צוזאמקומען יעדע יאר נאך שבועות אין א סטאדיום, סטאדיום גדול, און מ׳גייט צוזאמברענגען, זאגן די אלע יונגעלייט וועלן קומען, מ׳גייט זיי זאגן אז מ׳געבט זיי כבוד, מ׳געבט זיי כבוד. מ׳דארף פארציילן אז זיי באלאנגען פאר מיר, רייט? זיי זענען די פארט פון די ישיבה. ווען דו פרעגסט ווער איז די ישיבה, די ישיבה איז דער וואס ער האט זעקס טויזנט יונגעלייט וואס פילט אן א גאנצע סטאדיום. נישט נאר די יונגעלייט, זייערע ווייבער, זייערע פרענדס, זייערע קינדער, ברענגט צוזאם די גאנצע, פופציק טויזנט מענטשן ברענגט מען צוזאם, און מ׳שטעלט די יונגעלייט אינדערמיטן פון די ישיבה. יעצט זעסטו די ישיבה? איך האב א פיקטשער פאר דיר, דו קענסט אריבערקומען. דו דארפסט אפילו נישט קיין פיקטשער, דו קענסט קומען לייוו יעדע יאר צו די איווענט. דאס איז די ישיבה! הראיה, הוכחה, אז ס׳איז דא א ישיבה, אז ס׳איז דא זעקס טויזנט מענטשן אין לעיקוואוד ישיבה, ווייל דו גלייבסט מיר נישט. און גערעכט איז ער, ער גלייבט נישט. פון וואו זאל ער וויסן? אפילו אזוי קען מען נישט וויסן, ס׳איז דאך סתם איבערגעשלעפטע מענטשן, אבער על כל פנים מ׳קען זען מענטשן. ס׳איז עפעס געוויזן פאר די פליישיגע אויגן.
דאס איז די תירוץ וואס זיי האבן געטראפן די חכמי הדור, און אזוי ווי אונזער הלכה איז אלעמאל, אויף וואס די חכמה איז דא צו טון, בפרט די וואס מאכן געלט דארפן אוודאי לערנען ביי אים. קענסטו נישט זיין א… און זאלן זיין קריטיקירט אויף די וואס מאכן געלט, און דארפן טיילן די וואס מאכן געלט. איך האב נישט קיין חכם צו זיין דער חכם וואס האט נישט קיין געלט און זאגן, “אה, איך האב נישט קיין געלט, איך בין א חכם.” דו ביסט אזא חכם ווי דיין געלט.
ממילא, דאס איז דער וועג וואס זיי טוען. איז יעצט, אין מיין בית המדרש איז דא א שטיקל פראבלעם. וואס איז דער פראבלעם? אז איך האב
דער פראדוקט פון א רבי: מענטשן, נישט נאמבערס
די פסוקים וואס מען פארדרייט
יא, דער פסוק איז אזוי ווי “לא לגבורים המלחמה”. מ׳מיינט אז ס׳מיינט אז גבורים האבן נישט קיין מלחמה? ניין, אדרבה, זיי האבן יא א מלחמה. נאר דער אייבערשטער העלפט זיי. סתם פארדרייט א פסוק. אין יענע פסוק שטייט “החכם גובר בעוז”. אמת? פסוק פשוט. “לא לקלים המרוץ”. זאגסטו אויך, ווער מאכט עקסערסייז לויפט נישט שנעלער? ניין, דאס איז א תירוץ וואס פוילע מענטשן וואס רופן זיך חכמים זאגן. עכטע חכמים זאגן נישט דאס. איז אלא מאי? אדרבה, דאס איז נישט אונזער שמועס, איך זאג נאר וואס איך האלט.
די רעאליטעט פון אונזער בית המדרש
אלא מאי? אונזער בית המדרש האט נישט קיין זאך לאקעישאנס, און מ׳הערט עס אויס. יעדע וואך הערט אויס די שיעור אפאר הונדערט מענטשן. יעדע שיעור הערן אויס אפאר הונדערט מענטשן איבער די גאנצע וועלט. אבער ס׳איז שווער צו ווייזן.
אנאליטיקס און נאמבערס
לעצטע יאר האב איך געטרייט אויך א דעה, מ׳קען גיין. ס׳איז דא א זאך וואס הייסט… איך פלעג האבן ארבעטן אין דעם אפילו, ר׳ ישעי׳ ווייסט. ס׳איז דא א זאך וואס הייסט “אנאליטיקס” אויף די אינטערנעט. מ׳קען, לויט וואס די חכמי הטעכנאלאגיע זאגן, מ׳קען זען וויפיל מענטשן האבן געהערט און געזען און געקוקט. מ׳קען עס צוזאמנעמען אין נאמבערס, און בערך איז עס בערך אמת, און זאגן, יא, איך קען דיר ווייזן, פון דא קומען אריין צוויי טויזנט מענטשן, פון דא צען טויזנט מענטשן, פון דא הונדערט טויזנט מענטשן.
סך הכל, סך הכל איבער א יאר, בערך, יעדע יאר איז דא אין דעם בית המדרש בערך הונדערט און פופציג טויזנט שיעורי תורה. ס׳איז א פאקט. ס׳מיינט views. יעצט, למעשה, דאס דארפסטו מיר נישט גלייבן. איך האב געזאגט, אקעי, איך קען… ווייסט וואס, איך וועל דיר ווייזן אליינס דאס. איך וועל גיין צו די גביר, איך וועל אים ווייזן. דו דארפסט נישט גלייבן מיין דאקומענט. איך מאך דיר אויף מיין גוגל, דו זעסט דאס איז יוטיוב, איך ווייז דיר שווארץ אויף ווייס. דו קענסט אויך פעלשן, אבער ס׳איז שווערער צו פעלשן, יא? איך ווייז דיר שווארץ אויף ווייס וויפיל מענטשן זעען. אקעי, דו קענסט דאס טון. דאס איז איין זאך וואס דו קענסט טון.
אבער דאס איז בכלל נישט ריכטיג
אבער שבשבנאנטו, אז דאס איז בכלל נישט ריכטיג. קליינע שטעמעס. פארוואס?
דער פראדוקט פון א רבי איז תלמידים
ס׳איז דא אויף יוטיוב א שיעור, איך מיין אז דער טיטל הייסט “דער פראדוקט פון א רבי איז תלמידים”, עפעס אזא טיטל. דו געדענקסט אזא שיעור? בערך. אויב ס׳שטייט נישט ממש דער טיטל, פרעג AI וויאזוי ס׳הייסט. ס׳הייסט בערך אזוי.
די רעזולטאט פון דעם איז, אז וואס פארקויף איך? וואס פארקויפט יעדער איינער וואס לערנט אויס תורה? ר׳ יונתן, יעדער איינער, וואס פארקויפט איינער וואס לערנט אויס תורה? וואס ער פארקויפט איז אזוי: ער פארקויפט מענטשן.
די מעשה מיט ר׳ שמואל מונקעס
איר קענט די מעשה, יא? ס׳איז געווען א חסיד ביי די אלטע רבי, ר׳ שניאור זלמן פון ליאדי, ער האט געהייסן ר׳ שמואל מונקעס. ר׳ שמואל מונקעס, איין טאג, ער איז געווען א קונצן-מאכער, אזא לעבעדיגער יונגערמאן. ביי חסידים איז אלעמאל געווען איינגעפירט אז איינער וואס איז א רבי׳ס, ער דארף זיין פרייליך. ס׳איז נישט קיין ענין צו זיין אזא ליטוואק גייט אלעמאל אזוי.
ער האט געמאכט אמאל, וויאזוי רופט מען עס, א prank. ער האט געמאכט pranks. ביי די רבי׳ס פלעגט מען, אזוי פלעגט זיין די מנהג. היינט איז עס נישט איינגעפירט ביי די רבי׳ס, מען דארף עס צוריק איינפירן. So, מאכט אזוי. איך זאג דיר, אוודאי דארף מען דאס איינפירן. איז ר׳ שמואל מונקעס געווען א prankster. אין די חסידישע שריפטן איז ער א בדחן. א בדחן איז נישט איינער וואס זאגט גראמען וואס יעדער איינער קען שוין ביי די מצוה טאנץ. ער האט געמאכט pranks, practical jokes.
קומט איין טאג, שטייט ער אינדרויסן פון די רבינ׳ס הויז, און ער הענגט אויף א בוים. ס׳קומט ארויס דער רבי און פרעגט אים, “שמואל, וואס טוסטו דארט אויפ׳ן בוים?” זאגט ער, “וואס הייסט? איך בין דיין שילד, איך בין דיין advertisement.”
האט ער זיך בארעכנט, יעדע געשעפט הענגט ארויס אינדרויסן די זאך וואס ער פארקויפט. א שיך סטאר זעסטו אינדרויסן הענגט א שיך, א העט סטאר הענגט א העט, א רעקל סטאר הענגט אזא שיינע רעקל. ער זאגט וואס דער רבי מאכט, דער רבי מאכט חסידים. ער האט באשלאסן ער דארף אויפהענגען, אז דער רבי איז ארויס א חסיד.
א רבי מאכט מענטשן
אויך איז עס אמת, א רבי איז א מענטש וואס מאכט מענטשן. חסידים איז איין ווארט, וואס דאס הייסט, ער מאכט מענטשן. ס׳איז נישט ער מאכט ספרים. איינער וואס איז מחבר ספרים, וואס האבן מיר גערעדט דא ביי אנדערע שיעורים, זאל מאכן ספרים. ווי לייגט ער די ספרים? ס׳איז א מצבה? יא, א ספר איז א בחינת מצבה. א רבי דארף לעבעדיגע מענטשן.
ער ווארט, וויאזוי מאכט ער דאס דאך? ער זאגט א שיעור, דאך דעם וואס ער שרייבט א ספר, דאך דעם וואס ער שיקט אן אימעיל, דאך דעם וואס ער שיקט א טוויט, דאס איז אלעס וועגן וואס ער מאכט מענטשן. אבער די פראדוקט, די זאך וואס ער מאכט אמת׳דיג, איז א מענטש. ער מאכט זיך אליין קודם כל, ער מאכט זיינע חברים, ער מאכט זיינע תלמידים.
מאכן מענטשן, נישט גלמים
וואס מיינט ער מאכט א מענטש? קען מען מאכן א מענטש? יא, אברהם אבינו האט געמאכט מענטשן.
ספר יצירה און גלמים
אפשר מיט ספר יצירה קען מען. ס׳איז דא אן ענין פון גראפיקס, נישט די לשון, אבער ס׳קען נישט. דו זאגסט ספר יצירה, דו זאגסט מפורש אז מ׳האט געמאכט מענטשן. אבער ווייסטו וואס ס׳געשעט ווען מ׳מאכט מענטשן מיט ספר יצירה? וואס קומט ארויס? גלמים.
ס׳איז דא טאקע רבי׳ס וואס גייען מיט דעם פשט פון “אפשר עשו אדם בחורבן”, זיי מאכן אסאך גלמים. דו ווייסט, מ׳קען מאכן, ס׳הייסט א פראדוקשן ליין, וויאזוי הייסט עס? פס יצור? אסעמבלי ליין. מ׳מאכט, ס׳קומט ארויס גלמים. איך זאג דיר, ס׳קען מאכן מיט ספר יצירה, אנטראפיקס, דא א קאמפאני וואס זיי מאכן גוטע גלמים, שיינע.
יעדער מענטש איז אנדערש
אבער מאכן מענטשן, מוזט אכטונג געבן אז יעדער מענטש איז אביסל אנדערש, יעדער איינער איז מקבל פונעם רבי׳ן. דו קענסט נישט זאגן, “איך קוק, איך האב פופציג, זעכציג מענטשן וואס גייען אין די זעלבע ספארטיק ווי מיר.” ווייסטו וואס? דו האסט געמאכט גלמים. יא? מ׳דארף מאכן מענטשן. איז מענטשן, יעדער איינער איז אביסל אנדערש, יעדער האט אן אייגענעם פירוש אויפ׳ן רבי׳ן, ער זאגט עס ווייטער, וכדומה.
“ישנו פה וישנו שאינו פה”
סאו, וועגן דעם האב איך מחליט געווען, וועגן דעם האב איך געזאגט אז די קאמפאני גייט זיך צאמקומען מיט די מענטשן. די מענטשן, דאס איז דא א קשר, אז נישט אלע מענטשן זענען דא. ס׳איז דאך “ישנו פה וישנו שאינו פה”. מ׳קען דאך שוין דאס וואס שטייט אין מדרש ביי מתן תורה. יעדער איינער וואס איז דא, דא דארף מען עלות המנין, ס׳איז דאך שבקדושה.
יעדער איינער וואס איז דא, טראגט אין זיך אלע מיני נשמות פון אנדערע מענטשן וואס האבן אמאל געהערט פון אים, און וואס דורך אים קומט אן א לינק צו א צווייטן, און דורך אים קומט אן א ווארט צו א דריטן. וואו ס׳גייט ארום די גאנצע וועלט די ווארט און די איידיע.
אבער די מענטשן, ווי איך האב געזאגט, די אדווערטייזמענטס, נישט די מענטשן, נישט נאר די מענטשן מאכט מען, אבער די מענטשן, דאס איז די זאך. סאו אונזער בית המדרש איז די אלע מענטשן, ס׳איז נישט די ווענט, נישט די בוקס, נישט די אימעילס, נישט גארנישט, נאר די מענטשן. סאו דא זענען די מענטשן.
איין מענטש איז א מענטש, א מיליאן איז א נאמבער
א מענטש, יעדער איינער דארף וויסן א כלל, איך זאג עס פאר מיר אויך די חיזוק, אבער ס׳איז זייער וויכטיג צו כאפן, יא?
סטאלין׳ס כלל
סטאלין האט געזאגט אז איין מענטש איז א מענטש, א מיליאן מענטשן זענען א נאמבער, יא? וויאזוי ווערט עס געזאגט? א סטאטיסטיק, יא? א מענטש זאגט א רוצח, איינער וואס האט געהארגעט איין מענטש, צוויי מענטשן, צען מענטשן, איז א רוצח. איינער וואס האט געהארגעט א מיליאן מענטשן, וואס איז ער? קיין רוצח איז ער נישט.
אמת, ס׳קען אפילו זיין ער האט נישט די נפש מידת הרציחה. איך געדענק אז הימלער איז געגאנגען אין די קעמפס און ער האט זיך געבראכן. ער האט נישט געקענט צוזען, ער איז געווען קראנק פאר אפאר טעג. ער האט נישט געקענט צוזען. האט מען אויסגעטראפן אנדערע וועגן וואס זאל זיין מער, זאל זיין גרינגער.
דער חילוק צווישן א רוצח און א מאסן-מערדער
א מערדער איז איינער וואס קען הארגענען, שעכטן א מענטש. אה, וואס מ׳רופט א מאסן-מערדער, דאס איז אן אנדערע סארט זאך. א שד, יא, ס׳איז אפילו נישט קיין מענטשלעכע זאך, אמת. אבער ער זעט נישט קיין מענטשן, דארט הייבט זיך אן די פראבלעם, נישט דארט הייבט זיך אן די פראבלעם, ער זוכט נאמבערס.
טראכט אריין אזוי, בסך הכל, מיר גייען דאך מאכן אימער נאר עוברי רצונו כאחד, אבער הער אויס א מינוט וואס די עוברי רצונו איז, ס׳איז דאך מער געשמאק צו רעדן דערפון.
תאוות רציחה פארסעס נאמבערס
סאו, טראכט אריין אזוי, אז איינער איז דא א מענטש וואס האט א תאוות הרציחה, יא? ער האקט, ער הרגעט איין מענטש. דער אנדערער האט א תאוות ניאוף, אויך האט ער געהארגעט איין מענטש. די זעלבע זאך. דאס איז איינס, צוויי, דאס איז ענדזשוימענט. ענדזשוימענט, נישט קיין ענדזשוימענט. אן עקס? אקעי, אזוי פשט דו ביסט נישט קיין רוצח. דו ביסט עפעס אנדערש. א סיריעל קילער, יא. אדער עפעס א סיריעל… ס׳איז נישט קיין בן אדם.
ניין, ס׳איז נאר א סאלדזשער, א מענטש, איינער וואס לייגט אן א… זייער גוט, סיריעל טייטשט א נאמבער. די זעלבע זאך, אדער אפילו דער וואס לייגט באמבעס פון די עראפלאן. ער איז שוין נישט קיין רוצח. ס׳איז אן אנדערע מדרגה. איך ווייס נישט וויאזוי מען רופט דאס. ס׳איז נישט קיין רציחה. ער זעט בכלל נישט קיין מענטשן בכלל, right?
איין מענטש האט ער אוודאי נישט געהארגעט. פארקערט, ס׳איז שווער צו הארגענען א מענטש פעיס-טו-פעיס. דו זאלסט זיין א גיבור, הארגענען אים צום פנים. ניין, דאס קען ער נישט טון. ער קען הארגענען פון די ווייטן, פון א באטן. ס׳איז נישט קיין רציחה. ער איז א נאמבער מענטש, יא? ער איז א מענטש, איש המספרים. ער איז… די וועלט איז באשאפן געווארן מיט נאמבערס. ער קוקט נאר די נאמבערס, נישט די זאכן וואס די נאמבערס האבן געמאכט.
דאס איז נישט סתם א תורה
דאס איז נישט סתם א תורה דאס, איך מיין נישט דאס. עס איז דא א פרט אין מענטשן וואס טוען אין די ביזנעס וואס האט צו טון מיט א זאך. מענטשן, יעדע ביזנעס, יעדע ביזנעס וואס מען וויל ברענגען פרישע מענטשן, ס׳איז וויכטיג.
דער רמב״ם: שלימות מוז זיך פארשפרייטן
דער דין פון תורה, דער רמב״ם זאגט אז דאס איז א דין אין די רעאליטי. יא, דאס איז איינע פון די זאכן וואס דער רמב״ם און די מקובלים זענען אינגאנצן מודה. אז דער דין, דער רמב״ם זאגט דאס מסביר צו זיין די שפע פון די צען ספירות וואס זענען דא.
דער דין פון יעדער איינער וואס האט א געוויסע שלימות, זאגט דער רמב״ם, יעדע זאך וואס האט א דבר טוב, יעדע גוטקייט וואס איז דא, דער דין פון דעם איז אז ס׳גייט ווייטער. ס׳איז נישט מעגליך אז א מענטש זאל האבן חכמה און ער זאל נישט וועלן אויספארציילן פאר יענעם. ווייל איינער זאגט, “איך האב א חכמה, איך פארצייל עס פאר קיינעם”? פארשטייסט נישט. האסט זייער ווייניג חכמה, ס׳איז נאר גענוג פאר דיר.
אבער אן עכטע חכמה האט גענוג פאר נאך מענטשן. פארקערט, וויפיל ער איז משפיע קומט צו מער, אזוי ווי ס׳שטייט אין קבלה, אז וויפיל מער אונז זענען מקבל, קומט אויך צו צו די ספירות נאכמער, ווייל דאס איז די טבע הדבר. סאו, א דבר טוב איז נישט… ווען איינער זאגט, “ס׳קען נישט זיין,” דארף מען דאס הערן.
דער גאול: א בית המדרש אין יעדע אידישע געגנט
מיין גאול איז צו האבן א בית המדרש אין יעדע אידישע געגנט אין די וועלט. דער בעלזער רב האט די זעלבע גאול. ער וויל א בעלזער שטיבל אין יעדע שטאט אין די וועלט. וואו ס׳איז דא צען אידן, זאל זיין אויך א בעלזער שטיבל. איך וויל אויך די זעלבע זאך, אין יעדער פלאץ וואו ס׳איז דא צען אידן, זאל זיין אונזערע אידן זאלן האבן א שטיבל.
שטיבל מיינט נישט די בילדינג
שטיבל מיינט נישט די בילדינג. ס׳איז ביליגער, אמת. איך וויל נישט זיין א בילדינג. איך וויל אז ס׳זאל זיין צען מענטשן וואס טראכטן איין סארט אזויווי איך האב זיי אויסגעלערנט. א בילדינג איז זיכער גוט, מ׳דארף א בילדינג, ס׳איז די כלים. איך זאג אז ס׳מיינט נישט נאר די בילדינג, ס׳מיינט נאך מער, און ס׳קאסט נאך מער, אמת. איך זאג נישט די ווארט “די בילדינג”, איך זאג וואס איך מיין.
דאס איז נישט שגעון גדלות
אויב איך זאג דאס, דארף איך זאגן אמת. אויב איך זאג דאס, וועט ער זאגן אז ער איז א… וויאזוי רופט מען עס? א פאנטאזירער, א שגעון גדלות, יא. אבער דאס איז נישט שגעון גדלות. איך וויל אים זאגן, איך וויל דער שגעון, אדער חיים, איך קען איינעם וואס זאל זאגן ער האט שגעון גדלות, אפשר מאך איך טאקע א גורל. דו וואלסט איינגעוואלט? איך קען אזוי אויך אבער גארנישט, איך וועל דיר זאגן.
ניין, איך מיין אז ס׳דארף געזאגט ווערן. איך מיין אז ערשטנס איז נישט גדלות פון דעם מענטש, יעדער איינער וואס האט חכמה ווייסט אז חכמה באלאנגט נישט פאר קיין איינעם נישט, חכמה באלאנגט פאר׳ן רבונו של עולם, נישט קיין שייכות מיט די חכמה. חכמה באלאנגט פאר די חכמה אליין.
חכמה באלאנגט פאר דער גאנצער וועלט — נישט פאר דעם יחיד
די טבע פון חכמה: זי וויל זיך פארשפרייטן איבעראל
ס׳איז דא א זאך וואס רופט מען עס א פאנטאזירער, א שיגעון גדלות, יא? אבער דאס איז נישט קיין שיגעון גדלות. חכמה באלאנגט פאר קיינעם נישט. חכמה באלאנגט פאר די חכמה אליין, פארן אויבערשטן וואס איז די חכמה. חכמה באלאנגט פאר די חכמה אליין.
אבער די טבע פון חכמה איז אז זי וויל גיין איבעראל. ס׳קען נישט זיין אז א מענטש ווייסט עפעס און ער וויל נישט אז זיינע קליינע קינדער זאלן עס וויסן. ס׳קען נישט זיין, דאס טייטשט שוין די תורה “ולמדתם אותם את בניכם”, וואס באדייט “בניכם ובני בניכם”, וואס איז געקומען ביי מתן תורה און געזען, וואס האסטו געזען? דו ווילסט עס פארציילן פאר דיינע אייניקלעך.
די טבע פון א מענטש איז אזוי, אז א מענטש איז געפארן אויף א סאפארי אין אפריקע, פארציילט ער פאר זיינע אייניקלעך. אמת, אז ער האט געזען עפעס א חידוש אין אחדות השם, וויל ער עס אויך פארציילן פאר זיינע אייניקלעך. ס׳איז דאך א מאדנע זאך, א מענטש רופט זיך א חכם און ער וויל נישט שער׳ן זיין חכמה. ווי די גמרא רופט עס “שדים יהיו לו”, ס׳איז עפעס א מאדנע בריאה, ס׳איז עפעס א אנדרוגינוס, א איילונית, ער איז נישט קיין נארמאלע זאך, ער איז נישט קיין נארמאלער מענטש.
חכמה איז קאסמיש — עולמי
און ווי שטארק מען פארשטייט די חכמה, דאס איז די reason פארוואס מענטשן פאלן נישט אין שיגעון גדלות, מען דארף נידערן די מידות, איך רעד נישט יעצט פון דעם ענין, ס׳איז נישט קיין שיעור אויף מידות, ס׳איז א שיעור אויף חכמה. ווער עס האט א הכרה אין ערך החכמה און ער מיינט ער כאפט עפעס איין דבר חכמה אויף די וועלט, פארשטייט ער אז חכמה איז א זאך וואס באלאנגט פאר די גאנצע וועלט. ס׳איז דא אויף ענגליש א ווארט פאר דעם, cosmic, יא? עולמי!
רב קוק׳ס “ישיבה מרכזית העולמית”
דער רב קוק האט געעפנט א ישיבה, ער האט עס גערופן מיט׳ן רב הנזיר “ישיבה מרכזית העולמית”, ס׳איז די אלע-וועלטליכע ישיבה. דאס הייסט אלע-וועלטליכע, ווייסטו וויפיל מענטשן האבן געלערנט דארט? ס׳איז געווען צוויי פופציג לייט, די גאנצע ישיבה, איך בין געווען דארט אין דעם building, ס׳איז דא בית הרב קוק אויף רחוב הרב קוק הייסט עס היינט דארט אין ירושלים, ס׳איז א פיצי הויז, ס׳איז קלענער פון דעם, די גאנצע building צוזאמען דא א פאאר צימערן דארט, די שיעור צימער איז קלענער פון דעם טיש ווי מיר זיצן דא. ס׳איז געווען פיצי, יא, דארט געווען די אריגינעלע מרכז הרב, ס׳איז פיצי, ס׳איז נישט אריין קיין מענטשן דארט, מען האט אויפגעבראכן א ביסל מען קען מאכן א מנין, ס׳איז שוואכע מעשיות. אבער וואס איז דער פשט? ער איז געווען א איד וואס האט דערהערט וואס הייסט חכמה. חכמה איז א זאך וואס באלאנגט פאר די גאנצע וועלט.
אידן און מישאנעריזם — די פארשפרייטונג פון אמת
עס באלאנגט, אז אויב איך פארשטיי עפעס, פארשטייט זיך אז אנדערע, יענער קען אויך פארשטיין. פארקערט, לאמיר זאגן וואס ער פארשטייט, איך וועל זאגן, “מנוני מנוני, דער זאל זיך נישט מאכן”. אבער חכמה איז א זאך וואס געהערט פאר די גאנצע וועלט. ס׳קען נישט זיין אז איינער פארשטייט א דבר חכמה, א דבר אמת, און ער וויל נישט זיין א מישאנערי און פארציילן פאר די גאנצע וועלט. ס׳קען נישט זיין. איינער זאגט, אידן זענען נישט קיין מישאנעריס. דאס מיינט צו זאגן אז אידן ווייסן נישט גארנישט וואס איז אמת? ס׳קען נישט זיין. אידן זענען נישט מישאנעריס ווייל מ׳האט נישט קיין כח, מ׳דארף זיך פארהיטן. דאס איז א פשוט׳ע פראקטישע זאך. אבער אוודאי זענען אידן מישאנעריס. מ׳דארף נאר טראכטן וועגן ס׳שטייט אין נביא, אז ס׳וועט זיין מיט אפאסטאליזם, “שאל ממני ואתנה גוים נחלתך”. בסדר. אבער ס׳קען נישט זיין אזא זאך, ס׳קען נישט זיין אז ער האט א נקודה של אמת, א נקודה של חכמה, און ער וויל עס נישט פארשפרייטן אויף די גאנצע וועלט. דאס איז די טבע הדברים, דאס איז די יסוד הדבר.
די סכנה פון נאמבערס-טראכטן
יעצט גייען מיר ווייטער. אויב אזוי, איז דא א גרויסע סכנה דא. א גרויסע סכנה. וואס איז די סכנה? אז מ׳קומט דא, און מ׳מיינט, איך בין מסביר יעצט די שיעור פון לעצטע וואך בעסער, יא? און מ׳מיינט, איך קום איך געבן פלאקירביי די שיעור, ווייל איך זאג אז ס׳איז א קאסמיק שיעור, ס׳איז א שיעור העולמות, אקעי? איך גיי צושטימען. שיעור הר השכל, עניני מחשבה, שיעור העולמות. מרכז העולמי. ווייסטו, אין די צייטן, יעדע חסידות האט א “מרכז העולמי דחסידי אלכסנדר”. איך געדענק אז… יא, מרכז העולמי. דאס איז דאך א יאמערליכע בריאה, דאס שטימט נישט. ס׳דארף זיין העולמי. ער איז העולמי. העולמי? איין עולם? העולמות! חייב אדם לומר “בשבילי נברא העולם”? וואס איז דאס נישט מיינע? ס׳איז נאר איין… נאר ווען מ׳לעבט דארף מען רעדן? מ׳טראכט מ׳איז געשטארבן אויך. און אין די נעקסטע וועלט אויך.
די מלאכים ווארטן אויף אונז
און די מלאכים, די מלאכים, רבונו של עולם, ענק זאגן קדושה, הא? ענק זאגן אין שול קדושה, כתר? ווייסטו וואס שטייט דארט? שטייט אזוי, איך האב יעצט געלערנט אביסל וועגן קדושת השם, “קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו”, און איך האלט אז די מלאכים מעגן קומען צו מיר הערן וואס איך האב צו זאגן וועגן דעם, יא? “מלאכים עומדים ממעל, עם עמך ישראל קבוצים מטה”. דאס איז געבויט אויף א מדרש, אז “אין מלאכי השרת אומרים קדוש עד שישראל אומרים שמע ישראל”, ביז זיי הערן מקבל רשות פון די אידן, יא? ס׳איז א גמרא. אקעי. איז דאס איז די טייטש. איך האלט אז די מלאכים מעגן קומען צו מיר הערן. דאס הייסט, איך ווייס וואס די מלאכים ווייסן נישט? איך ווייס נישט וואס די מלאכים ווייסן. איך ווייס פאר מיר דא עפעס אן אספעקט, עפעס א קלארקייט, עפעס א חידוש, וואס איך ווייס און ער ווייסט נישט, און איך וויל עס פארציילן פאר יעדן. אויב עס ווערט א פראבלעם, עס ווערט א גרויסע פראבלעם.
די סטאליניסטישע מחשבה: “נאר צען מענטשן”
וואס איז די פראבלעם? חוץ פון די פראבלעם אז מען הייבט אן צו איינ׳ענטפערן די וויסן מיינט די גוף, אויב דאס מיינט מיינד בילדינג, עס מיינט נישט מיינד בילדינג, עס מיינט די חכמים אליין, עס איז די פשט. איז דא א צווייטע פראבלעם. די פראבלעם איז, יעצט קומט ער און ער זאגט, איך האב געזען צען מענטשן דארט, איך האב געזען, איינער האט מיר פארציילט די מעשה ממש, איך האב געזען א בית המדרש דארט אין א פסח דארף, ס׳איז דא דארט צען מענטשן, זיי שרייען קדוש, זיי זאגן אז די מלאכים ווארטן אויף זיי אנצוצינדן צוריק די גיהנום, וועלן זיי זאגן, “יא יא, רחם, סתם נארמאלע מענטשן, די זענען דריי אפגעריסענע אידן דארט אין שידווארד דארט אין אונגארן, און די מלאכים ווארטן פאר דיר אנצוצינדן צוריק די גיהנום? יא, פאר דיר ווארטן זיי, פאר דיר ווארטן זיי.”
מיינט צו זאגן, איך, וואס איך פארשטיי וועגן די גיהנום וואס פארמאכט שבת, איז נישט קיין הבנה וואס איך פארשטיי ביי מיר, ס׳איז א הבנה וואס איך פארשטיי אין די וועלט און ווי די וועלט איז. די הבנה באלאנגט פאר די גאנצע וועלט. סא אויף וויפיל איך האב עפעס א חידוש, אפילו אן א חידוש, עס ליגט אויף מיר די הבנה, עס באלאנגט פאר די גאנצע וועלט. נאר דא איז דא א פראבלעם אז א מענטש זעט, ס׳איז דאך נאר דא צען מענטשן. וואס איז די פראבלעם? מען הייבט אן צו טראכטן אזוי, ממש א היטלער, א סטאלינ׳דיגע מחשבה הייבט אן צו טראכטן. מען הייבט אן צו טראכטן אזוי ווי סטאלין. ער זאגט, “אה, סא די צען מענטשן, סא האסטו דאך א נאמבערס געים? איך דארף דאך רעדן צו די גאנצע וועלט. סא דארף איך שיקן פאשקעווילן און הולך אגרות ככתב קורא סופרי המלך לכל עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו.” איך דארף שרייבן טויזנטער בריוון און טויזנטער אימעילס און פעקסעס און איך ווייס וואס מען שיקט היינט, און אפשר וועט עס אנקומען צו די גאנצע וועלט. די צען אידן זענען גארנישט, זיי זענען נאר צען.
סא די “נאר צען” קומט דאך פון וואס? פון ציילן נאמבערס, נישט מענטשן, יא? סא נאר צען, נאר צען מיט וועלכע בחינה? אין די בחינה פון נאמבערס, פון ציילן, אזויווי סטאלין האט געציילט אז ס׳איז נאר צען. סטאלין איז נישט געווען אינטערעסירט אין הארגענען צען מענטשן, ער האט גארנישט געהאט קעגן צען מענטשן. יא צען מענטשן, נישט צען מענטשן, מאכט נישט קיין שום נפקא מינה. ער האט געוואלט טון עפעס וועגן מיליאנען מענטשן, ער איז געווען א וועלטליכער מנהיג, יא? די אינטערנעשאנעל רעוואלוציע האט ער געפירט, נישט סתם. רייט? אה, דאן מוז ער זיך רעכענען מיט מיליאנען מענטשן. דאס איז דאך נישט קיין נארמאלע מחשבה, דאס איז דאך א סטאלעניסטישע מחשבה.
די וועלט איז געמאכט פון מענטשן, נישט פון נאמבערס
אויב דו פארשטייסט אז די גאנצע זאך פארוואס אונז זאגן אז די גאנצע וועלט דארף הערן דיין תורה, די גאנצע וועלט דארף פארשטיין וואס אונז פארשטייען, איז ווייל אונז זענען מענטשן, נישט ווייל אונז זענען נאמבערס. די וועלט איז נישט געמאכט פון נאמבערס. די וועלט איז געמאכט פון מענטשן. די מענטשלעכע וועלט האט ליב צו מאכן נאמבערס.
אבער אויב ווייניגער מענטשן האלטן עפעס, קען זיין אז זיי מאכן מיסטעיקס.
און וואס איז די חכמה? צען מענטשן האלטן אזוי, דו רעכנסט צען מענטשן.
לאמיר פארשטיין. לאמיר פארשטיין.
ניין, ס׳איז ווייניגער אמת.
ס׳קען זיין. ס׳קען אויך זיין ווייניגער. יעדע זאך…
אמת איז נישט “מיין” אמת
אויב ווייניגער מענטשן האלטן עפעס, דו רעכנסט צען מענטשן.
לאמיר רעדן וואס ר׳ אברהם חיים האט מיר געזאגט. מיין מנהג איז נאר צו ענטפערן צו דעם וואס ר׳ אברהם חיים האט מיר געזאגט. וואס איך וועל אים זאגן איז אז אויב דו כאפסט אז ס׳איז אמת, כאפסטו אז ס׳איז אמת נישט ווייל ס׳איז מיין אמת. מ׳דארף ארויפקריכן פון די מחשבה אז אמת איז מיין.
זייער גוט. מיר זאלן לערנען פון די אלע טייערע מענטשן וואס האבן עפעס צו זאגן. זיי זענען אלע איינגעלאדנט צו קומען אונז מסביר זיין פארוואס מיר זענען ראנג. אן אפען אינוויטעישאן, נא פראבלעם. זעץ זיך אוועק, ביישוב הדעת, זיי מיר מסביר פארוואס איך בין ראנג. אוודאי. יעדער מענטש האט עפעס א חלק פון חכמה, און מ׳דארף אויך לערנען פון יעדן מענטש. ס׳איז קיין שום ספק. מ׳דארף זיין לומד מכל אדם.
ווען מען פארשטייט אמת, מיינט מען אז יעדער זאגט עס
אבער ווען איך פארשטיי אז עפעס איז אמת, נישט איך בין עפעס א מחדש פון די אמת. דרך אגב, פון דעם, דער וואס פארשטייט, געווענליך ווען מענטשן פארשטייען עפעס א דבר אמת, זיי מיינען אז יעדער איינער זאגט עס. איך זאג, קען זיך מאכן א טעות, ווייל יענער פארשטייט עפעס וואס דו פארשטייסט נישט. אבער די ריזען פארוואס ס׳קומט די טעות איז, ווייל איך פארשטיי נישט עפעס וואס איך האב מחדש געווען, נאר איך פארשטיי אז אזוי איז עס. איך טרעף, אז איך לערן א שטיקל גמרא, איך לערן פשט, איך טרעף א צווייטער האט געלערנט די זעלבע גמרא. ער זאגט דאך דעם, כולי עלמא, די גמרא האט שוין געזאגט מיין פשט. און אסאך מאל איז עס אמת. מ׳זאגט, אז מ׳גייט גראד טרעפט מען אסאך חברים. אסאך מאל זאג איך טאקע, איך זאג נישט אז איך זאג עפעס וואס דו ווייסט נישט. איך זאג אבער אז די זאך פארקערט, וויבאלד די זאך געהערט נישט פאר מיר, ס׳געהערט פאר די מציאות העולם, געהערט עס פאר יעדן.
א מענטש איז א גאנצע עולם — דער ערך פון צען יודן
און וואס איך וויל זאגן נאר איז דאס, אז מ׳זאל נישט מיינען אז אויב אזוי, וואס ס׳איז דא ווייניג מענטשן מאכט עס אויס. ס׳מאכט גארנישט אויס. נישט נאר ס׳מאכט נישט אויס, א מענטש איז דאך א גאנצע עולם. וואס הייסט א מענטש איז א גאנצע עולם? וואס מיינט אז א מענטש איז א עולם מלא? קענסטו מיר מסביר זיין? איך זאג דיר צו אז יעדער איינער פון אונז קען מארגן שטארבן, קיינער וועט נישט וויסן דערפון, חוץ פון זיין ווייב. ס׳שטייט א גמרא, אין לו דומה אלא אשתו. קיינער קערט נישט. חוץ פון א ווייב, קען שטארבן, דו ביסט געלעגן, מאכט נישט קיין חילוק פאר קיינעם נישט.
יעדער מענטש קען ארויסהאבן די גאנצע עולם
וואס מיינט אז א מענטש איז א גאנצע עולם? ס׳מיינט זיין חלק, אז דער מענטש קען ארויסהאבן די גאנצע עולם. ווייט אים, אויב א מענטש קען אויסלערנען פאר א צווייטן די גאנצע עולם, מיר לערנען צוזאמען, מיר לערנען, ס׳ווערט בעסער די גאנצע, ס׳ווערט קלארער די גאנצע, כל העולם איז צו אונז, איז צוויי גאנצע עולמות, נישט קיין סתירה, ס׳איז צוויי. און דריי מענטשן איז דריי. ס׳איז שוין פול. אז דו האסט צען יודן, מ׳קען נישט דא קיין חילוקים, ס׳איז דא זאכן וואס איז אבער א דין, א דין מזומן, א דין ציבור פון צען יודן. די רגע וואס דו האסט צען יודן איז שוין דא א גאנצע וועלט.
צען יודן רעפרעזענטירן א קראס-קאט פון אלע מענטשן
איך דארף האבן א שכל אין דעם, צען מענטשן רעפרעזענטירן געווענליך א קראס קאט פון אלע סארט מענטשן וואס זענען דא, מער ווייניגער. יעצט, ס׳איז א חילוק וואס די מענטשן דארפן. יעדער מענטש, יעדער יוד וואס איז דא ביים עמוד דארף סייעתא דשמיא, ס׳איז דא אלע מיני נשמות, מענטשן וואס זענען אין זיין דירעקשן, וואס זענען זיינע שכנים, וואס האבן זיין סארט תכונת הנפש, וכו׳ וכו׳.
איך האב איך געזאגט, פריער גראדע האב איך עס אויך געזאגט, איך זאג אז אונזער אדווערטייזמענט איז די צען יודן וואס זיצן דא, דעטס אלל. ס׳איז נאר דא צען יודן עניוועיס אויף די וועלט. אלע אנדערע זענען אנדערע רעפרעזענטאציעס פון די זעלבע צען יודן. יעדער איינער קען זיין נאך א גאנצע עולם. אבער א מענטש איז א גאנצע עולם, ער איז נישט קיין קליינער, ער איז נישט עפעס א נאמבער. דער וואס זאגט אז ער איז א נאמבער, ער דארף צוזאמען יא אלע מענטשן.
שמחת תורה מיט צען יודן — ס׳פעלט גארנישט
און איך זאג נאך מער אפילו, איך זאג אויף אסאך חסידים, ער פארט צו א רבי, אבער אזא רבי איז דא וואס שבועות צען טויזנט יודן. אה, פארשטייט זיך אזוי, איך קען נישט, איך האב א קליינע, לאמיר זאגן א קליינע בית המדרש׳ל ביי אונז אין געגנט, איך ארבעט זייער שטארק אויף צו זיין יום טוב, איך האב נישט קיין כח ארויפצופארן און אוועקצופארן אויף יום טוב. איך וויל האבן יום טוב א מנין וואס איך קען פארברענגען אביסל צוזאמען. און די אלע מענטשן, ס׳איז דאך מענטשן זענען חסידים. אז דו האסט אין דעם שול פון צען יודן גיי איך פראווען שמחת תורה, די עקובות וואס איז א נארמאלע מענטש, ער זאגט אה, פארשטייט זיך אזוי, דו גלייבסט נישט אמת׳דיג אז דו ווילסט זיך פרייען מיט די תורה. דו גייסט אין א גרויסע שול, ס׳איז דא צוויי טויזנט מענטשן אויף די ברענטשעס, טראכסטו, אזוי ווערט דאך. ס׳קען נישט זיין אז איך בין די איינציגסטע וואס איז משוגע, אז צוויי טויזנט מענטשן טאנצן מיט די תורה, מסתמא איז דא א פוינט פון טאנצן מיט די תורה. צען יודן טאנצן מיט די תורה, מאכט ער דאס.
ברוב עם הדרת מלך — אבער ס׳פעלט נישט גארנישט
איך זאג נישט אז ס׳איז נישט דא אזא ענין פון די רוב עם, ס׳איז דאך א ענין פון רוב עם, ס׳איז דאך א ענין פון מאכן סאך מער געשמאק אז ס׳איז דא טויזנטער יודן, ס׳איז אוודאי בעסער. אבער ס׳פעלט נישט גארנישט פון צען יודן. אנשטאט צען יודן איז א פראבלעם, דו קענסט נישט מאכן קדושה בקדיש, דו קענסט נישט מאכן קיין מנין הוגן. דו האסט צען יודן, ס׳פעלט נישט גארנישט. זייער העפי. דו קענסט אים אפקוקן דרך אגב די ז׳ אדר וואס דו האסט געזאגט איז אמת. די מענטשן וואס האבן א לענג צו א חיות און טאנצן מיט די תורה שמחת תורה, אדער זאגן די אקדמות שבועות, ס׳שטערט זיי נישט אז ס׳איז דא נאר צען אידן אין בית המדרש. אפילו בעסער, ווייניגער מענטשן איז בעסער, מ׳דארף זיך נישט שטיפן, ס׳איז דא פלאץ, ס׳איז דא עיקר נישט, ס׳איז אלעס דא, ס׳איז דא גענוג כיבוד קעיק פאר יעדן, ס׳איז אלעס דא.
דער מענטש וואס האט א פראבלעם מיט דעם, ער טראסט זיך נישט אליין. ווייל דו ביסט עפעס גערעכט, א מענטש דארף זיך נישט אליין טראסטן, אבער אין סוף וועמען גייסטו טראסטן אויב נישט א איד יואל?
רעדן צו איין מענטש — די כח פון התכללות
אמת׳דיגע שמחה דארף נישט קיין המונים
אקעי, ס׳איז דא צען אידן, ס׳פעלט נישט גארנישט, מ׳איז זייער העפי. דו קענסט ארומקוקן, און די ראיה אויף די דבר אכילה וואס איך זאג איז אמת, די מענטשן וואס האבן א לאנגע צייט חיות און טאנצן מיט די תורה שמחת תורה, אדער זאגן די אקדמות אין שבועות, ס׳שטערט זיי נישט אז ס׳איז דא נאר צען אידן אין ביהמ״ד. אפילו בעסער, ווייניגער מענטשן איז בעסער, מ׳דארף זיך נישט שטיפן, ס׳איז דא פלאץ, די עקענדישן איז אלעס דא, ס׳איז דא גענוג תשועות כנגד חיות רעות, ס׳איז אלעס דא.
דער מענטש וואס האט א פראבלעם מיט דעם, ער טראסט זיך נישט אליינס. האסטו עפעס גערעכט, א מענטש דארף זיך נישט אליינס טראסטן, אבער אין סוף וועמען גייסטו טראסטן פאר א גוט יאר? ער טראסט זיך נישט אליינס. איך, איך האלט, ווייסטו וואס? איך האלט אז די תורה איז גוט, און איך פריי זיך ביי די שמחת תורה. טו מיר עפעס, דו האלטסט נישט? גיי צו די רבי טאקע און טאנץ דארט, ווייל דו דארפסט אז מענטשן זאלן דיך מחזק זיין א גאנצע צייט. צען טויזנט מענטשן, אה, מעיבי, מעיבי ס׳איז עפעס.
וועגן דעם, ס׳ווערט דאך יעדע יאר גרעסער און גרעסער די מעמדות, טראץ די מנין ווערט קלענער און קלענער. און נישט ווייל ס׳האט זיך צעטיילט, יעדע צען אידן האבן דאך אן אנדערע סארט. דו קענסט נישט טאנצן מיט צען טויזנט מענטשן, איך קען נישט טאנצן מיט צען טויזנט מענטשן וואס האבן זיך געפרייט. פארוואס נישט? ס׳איז זייער שווער, ווייל יעדע איד האט דאך אן אנדערע, איך האב אן אנדערע פירוש אין די הקפות ווי יענער. איך קען זיך צושטעלן צו זיינע הקפות, מיט מיינע פאר ברידער, מיט מיינע חברים, מיט מיינע שכנים, איך קען, איך ווייס שוין וויאזוי צו דילן מיט זיי. דו ווייסט וויאזוי צו דילן מיט צען טויזנט מענטשן׳ס פשט אין די חומש? און האבן זיי אלע געענדיגט די זעלבע חומש שמחת תורה? זיי האבן נישט די זעלבע חומש געענדיגט. אין מיין חומש שטייט אנדערע זאכן ווי אין זיין חומש. ויקרבו זה אל זה.
נאר וואס, ס׳האט נישט גארנישט. וואס דו זאגסט כלפי די עדות ה׳ נאמנה, צען טויזנט אידן טאנצן, דער רבי שרייט אויף תורת ה׳ תמימה, ס׳מוז זיין אז ס׳איז דא עפעס א פוינט. אבער אויב איינער פארשטייט פארקערט, ווי קלענער איז בעסער, און די קלענער מיינט נישט אז ס׳איז ווייניגער, ס׳מיינט נישט אז דיין תורה רעדט נישט פון די גאנצע וועלט. ס׳איז בכלל נישט קיין סתירה, ס׳איז נישט נאר נישט קיין סתירה, ס׳איז מער ריכטיג אזוי, די מער און די אמת׳ן אזוי.
דער רמב״ם׳ס מורה נבוכים — געשריבן פאר איין מענטש
ווי מער, דער הייליגער רמב״ם האט געשריבן א ספר מורה נבוכים, ווייסט פאר וועמען ער האט עס געשריבן? ווייסט? פאר ר׳ יוסף בן שמעון, ס׳איז דא אזא איד. דארט זאגט ער, ווען דער רמב״ם שרייבט, ער שרייבט, “איך שרייב עס איינס פאר דיר”. ער זאגט, “יהא בזה שכר כמוך”. ס׳איז נישט דא קיין שכר כמוך, אפילו יענער, דער רמב״ם איז געווען דיסעפוינטעד אביסל פון זיין פארשטאנד. איך שרייב א ספר פאר איין מענטש? פאר איין מענטש?
דער רמב״ם איז געווען א גרויסער איד, יא, ער האט געהאט א גוטע ביזנעס, ער האט געפירט דעם מלך דארט, דער רופא דארט, ער האט געהאט א פאזיציע, ער האט געקענט ארויפגיין. און ער האט געהאט איבערגעדרייט מיט דעם ספר וואס ער האט געשריבן פאר איין מענטש. פאר וויפיל מענטשן האט ער עכט געשריבן דעם ספר, למעשה אין די ענד? בערך פאר איין מענטש אין די ענד, הא? אבער למעשה, די גאנצע וועלט האט ער איבערגעדרייט מיט דעם ספר וואס ער האט געשריבן פאר איין מענטש. פארוואס? ווייל at least האט ער עס געשריבן פאר א מענטש. דא איז א מענטש וואס שרייבט א ספר.
דער מיטעלער רבי — יעדער ספר פאר א באשטימטן חסיד
מ׳זאגט אז דער מיטעלער רבי האט געשריבן, איך מיין ער האט ארויסגעגעבן פיר, זעקס ספרים, איך געדענק נישט. זאגט דער ריי״ץ, דער פריערדיגער ליובאוויטשער רבי, אז ער געדענקט, ער האט א מסורה, אז יעדער ספר וואס דער רבי האט געשריבן האט ער געמיינט איין חסיד. ער האט געוואוסט אפילו די נעמען. שער האורה האט ער געשריבן פאר יענעם. ער האט עס געשריבן לויט יענעמ׳ס תכונות הנפש.
ער האט געהאלטן, און אין אנדערע ווערטער, דער מיטעלער רבי איז געווען א שטיקל מתבודד, נישט ליב געהאט אזוי צו זיין צווישן מענטשן, ער איז געזעסן אין זיין צימער. דערפאר זענען זיינע ספרים אזוי לאנג, ווייל ער רעדט זיך אזוי מיט מענטשן. ער האט זיך געשריבן דעם מאמר, האט ער זיך פארגעשטעלט ווי ער רעדט צו יענעם חסיד, און ער האט זיך געמוזט געבן לויט ווי ער האט געהאלטן אז יענער האט פארשטאנען. די אנדערע ספר האט ער געשריבן פאר א צווייטן חסיד. אוודאי, יעדער איינער ענדזשויט עס. אזוי ענדזשויט מען א ספר וואס איז געשריבן צו א real מענטש, נישט געשריבן צו א number.
איך הייס נישט יאזעף סטאלין — רעדן צו מענטשן, נישט צו נומערס
ווען איינער שרייבט א ספר, און ער גייט צו א marketing agency, זאגט ער אים, “דו שרייב א זאך וואס גייט אפילן צו די מערסטע מענטשן.” מיינסטו זאגן אז דו ווילסט נישט רעדן צו קיין איין מענטש, נאר צו נאמבערס? איך הייס נישט יאזעף סטאלין, איך וויל רעדן צו איין מענטש. מ׳רעדט צו איין מענטש, און דורכדעם רעדט מען צו די גאנצע וועלט, ווייל יעדער מענטש איז דאך א גאנצע וועלט. אויב מ׳קען אמת׳דיג איבערנעמען איין מענטש, האט מען איבערגענומען די גאנצע וועלט. און בוודאי אויב יעדער מענטש איז זיך, כל שכן נאך א איד.
יעדער איד טראגט אין זיך אלע אידן — שרי אלפים, שרי מאות, שרי עשרות
דאס איז וואס מיר זעען, אז יעדער איינער פון די צען אידן אין דעם מנין דארף אליינס ברענגען צען טויזנט דאלאר אדער הונדערט טויזנט דאלאר, און די צען איז נישט גענוג. און דאס איז דאך דער ניצוץ וואס ליגט דאך אונטער יעדן איד. יעדער איד איז דאך דא, ליגט דאך אונטער אים שרי אלפים, שרי מאות, שרי עשרות. עס ליגט דאך אונטער יעדן איד אזויפיל אידן. און ס׳מוז דאך אזוי זיין.
איך קען דאך נאר רעדן א שיעור, איך קען נישט רעדן אין די לופט. איך דארף רעדן צו געוויסע מענטשן. און ס׳איז זייער שטארק צו מהלך פון יעדן מענטש, נישט רעדן אין די לופט צו א קאמערע, ווייל נאך אידן זענען נכלל אין דעם. דאס איז די התכללות. די קאמערע איז נאר בשם כל ישראל. איך דארף זיך מחייב זיין אז יעדער דארף בשם כל ישראל. דארף איך מאכן די קאמערע. יעצט איז עס בשם כל ישראל, ס׳איז נישט נאר פאר אונז. אונזערע אלע מעשים און ענינים זענען נישט נאר פאר אונז. נאר באמת, יעדער איינער איז אחראי אויף די גאנצע וועלט.
סיום — די פראקטישע השלכה
ממילא זאל ער ברענגען גענוג געלט פאר די גאנצע וועלט, און ס׳זאל זיין א גאולה שלימה, און מ׳זאל משלים זיין די אלע דריי הונדערט זעכציג טויזנט דאלאר פאר די יאר. און וועט צום נעקסטן יאר זיין 720,000 טאלער.
מל תמלול לחץ לפתיחה
📋 Shiur Overview
The Beit Midrash — What It Is, What It Produces, and Why It Never Ends
—
A. Defining “Beit Midrash” — An Action, Not a Building
The Topic and the Question
What is the true meaning of “beit midrash” in the language of the Sages, and how does this differ from what people imagine today?
Introduction: The Term “Chazal”
The term “Chazal” is problematic — it turns “Chachmeinu Zichronam Livracha” (our Sages of blessed memory) into a cold abstraction. Among the Rishonim it almost always says “Chachmeinu” — this expresses a living relationship: *our* Sages, in contrast to *their* sages (of the nations). The hypothesis is that the term “Chazal” originates from a maskil, though there is no proof of this.
The Fundamental Principle: Beit Midrash Is an Action
When the Sages say “beit midrash,” they don’t mean a physical building with tables, benches, and an aron kodesh. They mean what we today call a “shiur” — people who come together and learn. When it says “asu beit midrash” it means they *made* a shiur. “Ein beit midrash belo chiddush” doesn’t mean there’s no new shul, but rather that a shiur without a chiddush is not a real beit midrash.
In Gemara Berachot, where it says that davening in a beit midrash is different from davening in a beit haknesset — it only means davening in the place where the shiur was learned. It’s not a din in the *place*, but a din in the *action* — in the people who come together and learn.
Thought Is an Action
Just as thought is not merely information that one puts into one’s head (like Wikipedia), but something one *does* — so too a beit midrash is an *action*, not a *place*. In Aristotelian language: the building is only “b’koach” (potential — one *can* learn there), but when one learns together it is “b’poel” (actual).
The Word “Midrash”
“Midrash” means *to investigate* (today one says “mechkar”). A beit midrash is a place where one comes together not only to learn, but also to *think*. This comes from “lidrosh et Hashem” in the Prophets — “davar zeh tzarich lish’ol v’lidrosh.”
Sources: Gemara Berachot (distinction between beit midrash and beit haknesset), language of the Rishonim (“asu midrash”), “lidrosh et Hashem” in Prophets/Writings.
—
B. Why Does One Need a New Campaign Every Year?
The Topic
It is a custom every year before Shavuot to bring forth the principle of the beit midrash. Why does one need this anew every year?
The Answer
Because a beit midrash is an *action* and not a *building*, one can never “finish building” it. Every shiur, every gathering — in Lakewood, Monsey, Eretz Yisrael, on Zoom, WhatsApp, Telegram, email — is a new action of building the beit midrash. This is the intention of Sefirat HaOmer: one must rebuild the Torah every year.
The Parable
Two fundraisers — one builds a building and afterwards he can no longer raise money because no one wants to pay for lectures. The other never finishes building. The beit midrash is like the second one — it never ends.
—
C. The Model of Large Yeshivot and “Hadrat HaTorah” — A Question on the Beit Midrash
The Topic
How do large yeshivot (Lakewood, Mir) raise money, and what is the problem with this model for the beit midrash?
The Explanation
A baal habayit asks: if the yeshiva closes tomorrow, what changes? Everyone continues learning in his beit midrash. The yeshiva consists of checks that are sent every month — but why should a baal habayit give for this?
The answer of the “chachmei hador”: one makes a large gathering every year in a stadium, one brings together all the yungeleit, their wives, children — fifty thousand people — and one shows the baal habayit: *this* is the yeshiva! Physical proof for the physical eyes.
The Problem for the Beit Midrash
The beit midrash, which is action-based and not building-based, has a harder time with the stadium model. It has no physical location. But through “analytics” on the internet one can see in black and white how many people are watching — approximately one hundred and fifty thousand shiurei Torah views a year. One can show this directly on YouTube and Google, though one can also falsify, but it’s harder.
—
D. The Product of a Rebbe — People, Not Numbers
The Principle
What does one who teaches Torah sell? He sells people. The product of a rebbe is talmidim.
The Story with R’ Shmuel Munkes
R’ Shmuel Munkes, a chassid of the Alter Rebbe (R’ Shneur Zalman of Liadi), was a badchan — a prankster. He once hung himself on a tree in front of the Rebbe’s house. When the Rebbe asked what he was doing, he answered: “I am your sign, your advertisement.” His reasoning: every business hangs outside what it sells — a shoe store hangs a shoe, a hat store hangs a hat. The Rebbe makes chassidim — people — so he hangs out a chassid.
Making People, Not Golems
A rebbe doesn’t make books — a book is a type of monument. A rebbe makes living people — himself, his friends, his students. But one must be careful: every person is a bit different. When one makes fifty people who all go in the same track — one has made golems, not people. Sefer Yetzirah can make people, but what comes out? Golems. There are rebbes who go with the literal meaning of “efshar asu adam b’churban” (Sanhedrin) — they make an assembly line of golems. Real people must have their own understanding of the rebbe, each one a bit different.
“Ishenu Po V’Eishenu She’eino Po”
Every person who is here carries within himself souls of other people — whoever once heard from him, through whom a link comes to a second person, a word to a third. Thus the word and the idea go around the entire world. The beit midrash is the people — not the walls, not the books, not the emails.
—
E. Stalin’s Principle — The Difference Between People and Numbers
Stalin said: one person is a tragedy, a million people is a statistic. One who kills one person face to face is a murderer. But one who drops bombs from an airplane doesn’t see any people at all — he is an “ish hamisparim,” he only looks at numbers, not the things the numbers represent. This is not just a teaching — it’s a practical detail in every business that deals with people.
—
F. The Rambam: Perfection Must Spread
The Rambam says that this is a law in reality: everything that has a good thing, a perfection, its law is that it continues. It’s not possible that a person should have wisdom and not want to tell it to another. Whoever says “I have wisdom and I tell it to no one” — has very little wisdom, only enough for himself. True wisdom has enough for other people.
This agrees with Kabbalah as well: the more one receives, the more comes to the sefirot — this is the nature of the thing. The Rambam and the mekubalim completely agree on this principle.
Wisdom Doesn’t Belong to the Person
Everyone who has wisdom knows that wisdom doesn’t belong to anyone — wisdom belongs to the Ribbono Shel Olam, wisdom belongs to the wisdom itself. This is not megalomania. The nature of wisdom is that it wants to spread everywhere.
It cannot be that a person knows something and he doesn’t want his children to know it. This is the meaning of “u’limadtem otam et bneichem” — “bneichem u’vnei bneichem”: at Matan Torah, what did you see? You want to tell it to your grandchildren. Just as a person who went on a safari tells his grandchildren, so whoever sees a chiddush in the unity of Hashem also wants to tell it.
A person who calls himself a wise man and doesn’t want to share his wisdom — the Gemara calls such a creature “shedim yihyu lo,” some kind of androgynous, an aylonit, not a normal creature.
—
G. The Goal: A Beit Midrash in Every Jewish Community
The goal is to have a beit midrash in every Jewish community in the world — just as the Belzer Rav wants a Belzer shtiebel in every city where there are ten Jews. But “shtiebel” doesn’t mean a building — a building is the vessel, it’s certainly good. But the essence means ten people who think in one way, who have learned in one manner. This costs even more than a building.
Rav Kook’s “Yeshiva Merkazit Ha’olamit”
Rav Kook with the Rav HaNazir opened a yeshiva with the name “Yeshiva Merkazit Ha’olamit” — the worldwide yeshiva. In truth there were only two-fifty students there, in a tiny house on Rechov HaRav Kook in Jerusalem, a classroom smaller than a table. But the meaning is: Rav Kook understood what wisdom means — wisdom belongs to the entire world, therefore he called it “ha’olamit.”
Jews and Missionarism
If I understand something, it’s understood that others can also understand. It cannot be that one has a point of truth, a point of wisdom, and he doesn’t want to spread it. When people say “Jews are not missionaries” — does this mean that Jews don’t know anything that is true? This cannot be. Jews are not missionaries only for practical reasons — one has no strength, one must be careful. But certainly Jews are missionaries in essence. It says in the Prophet: “she’al mimeni v’etnah goyim nachalatecha” — there will come a time of apostolism.
—
H. The Danger: Numbers-Thinking vs. People-Thinking
The Stalinist Mindset
Here lies a great danger. When one sees that there are only ten people, one begins to think: “It’s only ten, I need to speak to the entire world!” — one wants to send flyers, thousands of letters, emails, “holech igrot k’chtav kora sofrei hamelech l’chol am va’am medinah u’medinah k’chtavah v’am va’am k’lshono” (Megillat Esther). This “only ten” comes from counting numbers, not people. This is a Stalinist mindset — Stalin had no interest in ten people, he wanted to deal with millions, he was a worldly leader of the international revolution. But the reason why we say that the entire world must hear our Torah is because we are people, not because we are numbers. The world is made of people, not of numbers.
Kedusha and Angels
When one says kedusha in shul — “kadosh kadosh kadosh Hashem tzeva’ot melo chol ha’aretz kevodo” — there’s a midrash: “Ein malachei hashareit omrim kadosh ad sheYisrael omrim Shema Yisrael.” The angels must receive permission from Jews. This doesn’t mean that I know what angels don’t know — but rather that for me there is an aspect, a clarity, a chiddush, that I know and he doesn’t know, and I want to tell it to everyone.
Truth Is Not “My” Truth
If you grasp that something is true, you don’t grasp it because it’s “my” truth. One must climb out of the mindset that truth belongs to me. When a person understands a true thing, he usually thinks that everyone says it — because he doesn’t understand that he has been mechadesh something, but rather that “this is how it is.” Like when one learns a piece of Gemara, one meets another who has the same interpretation — “kulei alma, the Gemara already said my interpretation.” One says: if one goes straight, one meets many friends.
—
I. A Person Is an Entire World — The Value of Ten Jews
“Chayav Adam Lomar Bishvili Nivra Ha’olam”
A person is an entire world — what does this mean? None of us, if he dies tomorrow, will anyone know about it except his wife (as the Gemara: “ein lo domeh ela ishto”). But “a person is an entire world” means: the person can bring out, produce, the entire world. Two people who learn together — it becomes better, clearer — are two entire worlds, no contradiction. Three people is three worlds. It’s already full.
Ten Jews Is an Entire World
There is a law of a tzibur of ten Jews. The moment one has ten Jews there is already an entire world. Ten people usually represent a “cross-cut” of all kinds of people. There are only ten Jews in the world — all others are other representations of the same ten Jews. Each one can be another entire world.
Simchat Torah with Ten Jews vs. Two Thousand
A chassid travels to a rebbe where on Shavuot there are ten thousand Jews. But in a small beit midrash with ten Jews — nothing is missing. People who have a desire, a vitality to dance with the Torah on Simchat Torah or say Akdamot on Shavuot — it doesn’t bother them that there are only ten Jews. There is a concept of “b’rov am hadrat melech” — it’s certainly better with thousands of Jews. But nothing is missing from ten Jews. One can make kedusha, kaddish, a proper minyan — everything is there. Even better: fewer people, more space, enough honor-cake for everyone.
The person who cannot console himself — who needs ten thousand people in order to feel that there’s a point — this person has a problem. He needs others to strengthen him constantly. The large gatherings become bigger every year, but the minyan becomes smaller — and this is not a contradiction, this is actually more correct.
—
J. Writing for One Person — The Rambam and the Mitteler Rebbe
The Rambam and the Moreh Nevuchim
The Rambam wrote the Moreh Nevuchim for one person — R’ Yosef ben Shimon. He writes explicitly: “I write it only for you.” The Rambam was even a bit disappointed with his student’s understanding. And yet — with the book he wrote for one person he turned over the entire world. Why? Because he wrote it for a person, not for a number.
The Mitteler Rebbe
The Mitteler Rebbe (the second Lubavitcher Rebbe) published several books. The Rayatz (the previous Lubavitcher Rebbe) has a tradition that every book the Mitteler Rebbe wrote was intended for one specific chassid. He knew the names — Shaar HaOrah was written for that chassid, according to that one’s character traits. The Mitteler Rebbe was somewhat secluded, he sat in his room, and therefore his books are so long — because he imagined himself speaking to that chassid, and he adapted himself according to that one’s understanding. Specifically a book that is written to a real person — not to a number — this one enjoys.
The Fundamental Principle
When a person writes for a “marketing agency” — he wants to appeal to the most people — he speaks to no one. “I’m not called Joseph Stalin, I want to speak to one person.” One speaks to one person, and through this one speaks to the entire world — because every person is an entire world. If one can truly reach one person, one has reached the entire world — all the more so a Jew.
—
K. Hitkalelut — Every Jew Carries Within Himself All Jews
Each one of the ten Jews in the minyan must bring ten thousand or one hundred thousand dollars — because under every Jew lies the spark of sarei alafim, sarei me’ot, sarei asarot — so many Jews are included in him. A shiur cannot be spoken in the air — one speaks to certain people, but other Jews are included in them. This is hitkalelut: a camera (for example) is only b’shem kol Yisrael — every person must obligate himself b’shem kol Yisrael. All actions and matters are not only for us — each one is responsible for the entire world.
—
L. Conclusion — Practical Call
Therefore let everyone bring enough money for the entire world, let us complete the 360,000 dollars for this year, and may there be a geulah sheleimah — and by next year it will be 720,000 dollars.
—
All Sources Mentioned:
Gemara Berachot (distinction beit midrash/beit haknesset) • Language of the Rishonim (“asu midrash”) • “lidrosh et Hashem” (Prophets) • “ishenu po v’eishenu she’eino po” (Midrash, Matan Torah) • “efshar asu adam b’churban” (Sanhedrin) • Sefer Yetzirah • Rambam (Moreh Nevuchim; abundance from sefirot; nature of perfection) • Kabbalah (sefirot) • “u’limadtem otam et bneichem” (Devarim) • “bneichem u’vnei bneichem” • “shedim yihyu lo” (Gemara) • “she’al mimeni v’etnah goyim nachalatecha” (Tehillim) • “kadosh kadosh kadosh Hashem tzeva’ot” (Yeshayahu/Kedusha) • “ein malachei hashareit omrim kadosh ad sheYisrael omrim Shema Yisrael” (Midrash/Gemara) • “chayav adam lomar bishvili nivra ha’olam” (Mishnah Sanhedrin) • “ein lo domeh ela ishto” (Gemara) • “b’rov am hadrat melech” (Mishlei) • “holech igrot… l’chol am va’am” (Megillat Esther) • “lo lagiborim hamilchama” (Kohelet 9:11) • “hachacham gover b’oz” (Mishlei 24:5) • “lo lakalim hameratz” (Kohelet 9:11) • Rav Kook, HaRav HaNazir, Yeshiva Merkazit Ha’olamit • The Rayatz (tradition about the Mitteler Rebbe’s books) • The Mitteler Rebbe (Shaar HaOrah, etc.)
📝 Full Transcript
The Beit Midrash: An Action, Not a Building
State of the Union Address — The Foundation of Our Beit Midrash
Rabbotai, State of the Union address, literally. It’s the custom every year before Shavuot to bring forth into the world of speech, from the world of thought to the world of speech, what is the foundation of our beit midrash.
The Merit of Explaining the Language of the Sages
As Reb Yoel said, that one should explain the language of the sages, is a great kindness.
Why “Chachmeinu” and Not “Chazal”
What we call Chazal, I am opposed to this title, because it’s a desecration of the name of our colleagues. Imagine you meet someone in the mikvah, “Ah, good morning Reb Chazal, what?” Ah, you know what? Two things, you know what? One is “after Chazal,” two is “hey Chazal.” No way.
Chachmeinu zichronam livracha — that we should be a blessing. But our sages, the merit of my title is that then you grasp it, there isn’t such a group of people called Chazal. Chachmeinu, may they live and may their memory be a blessing, we should be blessed from them and they should be blessed from us. Here are our sages, there are their sages, the gentiles also have their sages. Here are our sages, chachmeinu.
This is how the Rishonim almost always write chachmeinu, it doesn’t say Chazal. I think that the title Chazal was invented by a maskil, that’s my conjecture, I have no proof. One can check, one can search sources and find out. Find who was the first honest Jew who wrote Chazal. I think it wasn’t any honest Jew, in my opinion. That’s my conjecture, I don’t know. We’re talking history now.
What Is a Beit Midrash? — The True Meaning
Beit Midrash in the Language of the Sages
In any case, in the language of the sages, and the language of the sages is a language of the sages, a language unto itself. In the language of the sages there is such a word called beit hamidrash, or midrash, or beit midrash. Beit midrasho shel Shem, we have fantasized much, imagined how Avraham Avinu had a beit midrash, and Yitzchak Avinu had a beit midrash, and so forth.
And one must note, that when we say the word beit midrash, and when the sages say the word beit midrash, it has a different meaning. When we say the word beit midrash, we imagine such a place with such a pillar, with an aron kodesh, with tables, with benches, some building, a real building alone.
When the sages say a beit hamidrash, they mean what we call in our language a shiur.
“Asu Beit Hamidrash” — Made a Shiur
When it says “asu beit hamidrash”, “ein beit hamidrash belo chiddush”, yes? What does “belo chiddush” mean? It doesn’t mean that there isn’t any beit midrash, or any new type of shul. Every one that matches the same shul, or it’s from the same company, it’s no chiddush. “Ein beit hamidrash belo chiddush” doesn’t mean… It’s no chiddush that Jews sit together learning, there’s no chiddush. And so forth ad infinitum, with fear of the sages.
Beit Midrash and Beit Knesset — Not Two Buildings
The same thing when it says a beit hamidrash. People think that once there were two types of buildings. There weren’t two types of buildings. Beit midrash simply means the corner in the beit knesset, or downstairs, upstairs, some other place, no difference where it was, where one learns.
It says in the Gemara in Berachot that it’s different to pray in a beit midrash than in a beit knesset, it simply means right by the shiur, or in the place where one had the shiur. But it’s not a law in the place, it’s a law in the people, in the action that one comes together and learns there.
Everyone Are Sages
Whoever learns in the Gemara and sources from the sages in the times of the end of the Second Temple, no, they’re all sages, the young bachurim are all sages. But whoever learns in the… or even later, our sages from the time of the making of the Torah, our sages from the ancient times, yes, our sages from the ancient times, when they said, and even the Rishonim too, one sees in the Rishonim, the language “asu midrash” always means made a shiur.
The language of a shiur is much later, perhaps in the Acharonim, I don’t know from when. Perhaps it’s perek, perek is the translation of shiur, if one thinks about it. In any case, let’s not talk about this now.
Midrash Means to Investigate
Ah, simply, it’s clear that this is the plain meaning. I say, for us, I have something that I call beit midrash. About seven, eight years ago I founded this matter. I thought to see what to call it, and I thought, what are we going to do? We’re going to do what our sages did, and we’re going to make a beit midrash. That’s the whole thing.
And until today, when I tell a person I have a beit midrash, they ask when one prays mincha there. What does a beit midrash have to do with praying mincha? Beit midrash means to say, people who come together and learn. That’s the meaning of beit midrash.
How do I do it? What does midrash mean? Midrash means to investigate. Today they call it mechkar. Today they call it mechkar. Ah, you say well. Today in midrash they say mechkar, yes. But that’s the meaning. Exactly.
The question arises, who was the doresh? Who was the nidrash? Who was the one who investigated the words of Hashem? It was nice, it was fine. But certainly, a beit midrash comes from there, from “davar zeh tzarich lishol velidrosh”. No, by “lidrosh et Hashem” in the Prophets and Writings it says. Okay, we need to connect. It’s another thing, I want to get to us, I don’t have a history lesson here.
Beit Midrash Is an Action, Not a Building
Thought Is an Action
So, but the truth is, our beit midrash, as it says in the Gemara, as it says in the Rishonim, a beit midrash is a thing, an action. As we like to say, thought is an action. Yes, people think that thought is something that one puts into a chamber, that a person has in his head a Wikipedia and he puts in more thoughts and more thoughts. No, thought is something that one does.
So too is a beit midrash, that it’s not something where one goes, not a building that one has, it’s something that one does. It’s an action. Aristotle would call it be’fo’el. It’s a davar befo’el. It’s not a davar bekoach. A beit midrash, the building is only bekoach. One can learn in the building. But when one learns and comes together, that’s actually a beit midrash, something that one does, it’s a pe’ulah.
This Answers All Questions
And everyone understands, if so, with this one answers all questions. The truth is, I didn’t make all the questions, because the world acts like the Satmar Rebbe used to conduct himself.
[Note: Yes, but machshava can mean intentions. “Machshev bakodashim” doesn’t mean thought, he had intention. True, true. No, I just want to bring out, therefore it’s called beit midrash, “ein lemachshava” they called it. It doesn’t fit the grammar, but there’s a concept in this. But the point is, that it’s a beit midrash. Beit midrash means a place where one comes together not only to learn, but also to think. We’ll talk about this next.]
First Question: Why a Campaign Every Year?
The Question and the Answer
So that’s the first thing, it answers with this the question. Rebbe Reb Tzvi Elimelech used to ask a list of seventeen questions, afterwards he answers it. If one fell asleep during the questions and woke up when it comes to the mussar at the end, so I skipped the questions, I say briefly that the questions are answered.
The first question that is answered is, why does one need to make a campaign every year? And one could do the action, so I met two rabbis or two fundraisers, the same idea, it’s the same job with a different name, and they asked each other how he makes money?
He says, “What do you mean? Everyone wants to give me a building and write his name, building so-and-so.” He builds a building and he makes money. He says, “Yes, I also built a building, and after finishing building the building, now it’s hard to raise money, no one has any desire to give money to pay the electric in the building.” The other one said, “You fool, when am I going to finish building?”
One Can Never Finish Building
Our beit midrash, since our beit midrash is not something that one can finish building at all, it’s obvious, renewal in action, every shiur, every time one comes together to learn here in Lakewood, in Monsey, in Eretz Yisrael, on Zoom, on WhatsApp, on Telegram, on email, every place is an action of building beit midrash. It’s a beit midrash, one comes together to discuss in a beit midrash.
So it’s obvious that one can put up the name every time, heichal so-and-so, sha’ar so-and-so, every time, it’s not something that finishes building. So it’s obvious that it’s not a question at all that every year… This is the intention of sefirat ha’omer, each and every one, one must rebuild the Torah every year. And this is obviously the plain meaning. The first thing, one question has been answered.
Second Question: The Model of Large Yeshivot
The Question from the Baal Habayit
The second question is answered, that I have a question, and I tried to answer the answer last year with a different way, but it’s not the true answer. There’s another question, that usually, so is our custom, yes? There is such an institution called… One shouldn’t misunderstand. Hadrat HaTorah, today there are the two largest yeshivot in the world, one camp the largest yeshivot in the world, they make money how?
I mean I have… They are very large yeshivot, very large operations, it costs I know, a few million dollars a year just the electric, just the paper there basically, and so forth. How are they going to make money? They said that one must make kavod haTorah, as befits them.
But what they mean to say, so ask the askanim, so they say, what they mean to say is this: that you come to a baal habayit, baal habayit means a person who is engaged in the building of the beit midrash, everyone is the baal habayit, yes? And you come to him, and you say to him, I have a huge yeshiva, there learn so many and so many people, you must support it, it’s a great merit, and certainly he already believes in this, he’s an honest Jew, he already believes in this, he himself learned in yeshiva.
He looks and he says, “Yes, how many people do you have in your yeshiva?” You tell him a number. “By us in Lakewood there are six thousand yungeleit and another two thousand bachurim. By us in Mir there are eight thousand yungeleit and another two thousand bachurim,” or vice versa, no difference.
He says, “I hear, you have a number on paper. I also have numbers. A person who belongs to your bachurim, but I also learned once without you. If my yeshiva closes tomorrow, nothing changes in Beit Yisrael. Everyone learns in the same beit midrash further. What does Mir yeshiva consist of? Lakewood yeshiva closes tomorrow, and the seventeen batei midrashim that are around Lakewood, everyone comes early in the morning with his chavruta. What does the beit midrash consist of? Ah, it’s a kollel, one sends a check every month for certain yungeleit. Okay, so the checks, for the checks alone doesn’t make sense, right? The checks are to pay for something. So what’s going on?”
The Answer: Hadrat HaTorah in a Stadium
So the sages of the generation invented an answer. That one is going to gather together every year after Shavuot in a stadium, a large stadium, and one is going to bring together, they say all the yungeleit will come, one is going to tell them that one gives them honor, one gives them honor. One must tell that they belong to me, right? They are part of the yeshiva. When you ask who is the yeshiva, the yeshiva is the one who has six thousand yungeleit who fill a whole stadium. Not only the yungeleit, their wives, their friends, their children, bring together the whole, fifty thousand people one brings together, and one puts the yungeleit in the middle of the yeshiva. Now you see the yeshiva? I have a picture for you, you can come over. You don’t even need a picture, you can come live every year to the event. This is the yeshiva! The proof, the evidence, that there is a yeshiva, that there are six thousand people in Lakewood yeshiva, because you don’t believe me. And he’s right, he doesn’t believe. From where should he know? Even so one can’t know, it’s just dragged-along people, but in any case one can see people. Something is shown to the physical eyes.
This is the answer that they found, the sages of the generation, and as our halacha always is, on what the wisdom is there to do, especially those who make money must certainly learn from him. You can’t be a… And they should be criticized on those who make money, and must share those who make money. I don’t have the wisdom to be the sage who has no money and say, “Ah, I have no money, I am a sage.” You are as wise as your money.
Therefore, this is the way they do. So now, in my beit midrash there is a little problem. What is the problem? That I have
The Product of a Rebbe: People, Not Numbers
The Verses That Are Twisted
Yes, the verse is like “lo lagiborim hamilchama”. One thinks it means that warriors don’t have war? No, on the contrary, they do have war. But the Almighty helps them. Simply twisting a verse. In that verse it says “hachacham gover be’oz”. True? A simple verse. “Lo lakalim hamarotz”. You also say, whoever exercises doesn’t run faster? No, that’s an answer that lazy people who call themselves sages say. Real sages don’t say that. So what then? On the contrary, this isn’t our discussion, I’m just saying what I hold.
The Reality of Our Beit Midrash
So what then? Our beit midrash doesn’t have such a thing as locations, and one hears it. Every week the shiur is heard by a few hundred people. Every shiur is heard by a few hundred people across the entire world. But it’s hard to show.
Analytics and Numbers
Last year I also tried an idea, one can go. There is something called… I used to work in this even, Reb Yeshaya knows. There is something called “analytics” on the internet. One can, according to what the sages of technology say, one can see how many people have heard and seen and looked. One can gather it in numbers, and approximately it’s approximately true, and say, yes, I can show you, from here come in two thousand people, from here ten thousand people, from here one hundred thousand people.
In total, in total over a year, approximately, every year there are in this beit midrash approximately one hundred and fifty thousand shiurei Torah. It’s a fact. It means views. Now, in practice, you don’t have to believe me. I said, okay, I can… You know what, I’ll show you this yourself. I’ll go to the wealthy man, I’ll show him. You don’t have to believe my document. I’ll open my Google for you, you see this is YouTube, I’ll show you black on white. You can also forge, but it’s harder to forge, yes? I’ll show you black on white how many people see. Okay, you can do that. That’s one thing you can do.
But This Is Not Right At All
But when we came down to it, that this is not right at all. Small voices. Why?
The Product of a Rebbe Is Talmidim
There is on YouTube a shiur, I think the title is called “The Product of a Rebbe Is Talmidim,” some such title. Do you remember such a shiur? Approximately. If that’s not exactly the title, ask AI what it’s called. It’s called approximately that.
The result of this is, what do I sell? What does everyone who teaches Torah sell? Reb Yonatan, everyone, what does one who teaches Torah sell? What he sells is this: he sells people.
The Story with Reb Shmuel Munkes
You know the story, yes? There was a chassid by the old Rebbe, Reb Shneur Zalman of Liadi, he was called Reb Shmuel Munkes. Reb Shmuel Munkes, one day, he was a prankster, such a lively young man. By chassidim it was always introduced that one who is a rebbe’s, he must be joyful. It’s not a concept to be such a Litvak who always goes like this.
He once made, what do you call it, a prank. He made pranks. By the rebbes they used to, so was the custom. Today it’s not introduced by the rebbes, one must introduce it back. So, do so. I tell you, certainly one must introduce this. So Reb Shmuel Munkes was a prankster. In the chassidic writings he’s a badchan. A badchan isn’t one who says rhymes that everyone already knows by the mitzvah dance. He made pranks, practical jokes.
One day comes, he’s standing outside the Rebbe’s house, and he’s hanging on a tree. The Rebbe comes out and asks him, “Shmuel, what are you doing there on the tree?” He says, “What do you mean? I am your sign, I am your advertisement.”
Wisdom Belongs to the Entire World — Not to the Individual
The Nature of Wisdom: It Wants to Spread Everywhere
There’s something called being a fantasizer, delusions of grandeur (shigayon gedolot), yes? But this isn’t delusions of grandeur. Wisdom belongs to no one. Wisdom belongs to wisdom itself, to the Almighty who is the wisdom. Wisdom belongs to wisdom itself.
But the nature of wisdom is that it wants to go everywhere. It can’t be that a person knows something and doesn’t want his small children to know it. It can’t be, this is what the Torah means “and you shall teach them to your children,” which means “your children and your children’s children,” which came at the giving of the Torah and saw, what did you see? You want to tell it to your grandchildren.
The nature of a person is such, that if a person traveled on a safari in Africa, he tells his grandchildren. Truly, if he saw some novelty (chiddush) in the unity of God, he also wants to tell it to his grandchildren. It’s a strange thing, a person calls himself wise and doesn’t want to share his wisdom. As the Gemara calls it “he will have demons” (shedim yihiyu lo), it’s some strange creature, it’s some androgynous, a barren woman (aylonit), he’s not a normal thing, he’s not a normal person.
Wisdom is Cosmic — Universal (Olami)
And how strongly one understands the wisdom, this is the reason why people don’t fall into delusions of grandeur, one must lower the character traits (middot), I’m not talking now about that matter, this isn’t a lecture on character traits, it’s a lecture on wisdom. Whoever has recognition of the value of wisdom and thinks he grasps some matter of wisdom in the world, understands that wisdom is something that belongs to the entire world. There’s a word for this in English, cosmic, yes? Universal (olami)!
Rav Kook’s “Central Universal Yeshiva”
Rav Kook opened a yeshiva, he called it with Rav HaNazir “Central Universal Yeshiva” (Yeshiva Merkazit Ha’olamit), it’s the worldwide yeshiva. This means worldwide, do you know how many people learned there? There were two hundred fifty people, the entire yeshiva, I was there in that building, there’s Beit HaRav Kook on Rechov HaRav Kook it’s called today there in Jerusalem, it’s a tiny house, it’s smaller than this, the entire building together has a few rooms there, the lecture room is smaller than the table we’re sitting at here. It was tiny, yes, there was the original Merkaz HaRav, it’s tiny, no people fit in there, they broke through a bit so you can make a minyan, it’s weak stories. But what’s the point? He was a Jew who understood what wisdom means. Wisdom is something that belongs to the entire world.
Jews and Missionizing — The Spreading of Truth
It belongs, that if I understand something, it’s understood that others, that person can also understand. On the contrary, let’s say what he understands, I’ll say, “leave me alone, he shouldn’t make himself.” But wisdom is something that belongs to the entire world. It can’t be that someone understands a matter of wisdom, a matter of truth, and doesn’t want to be a missionary and tell the entire world. It can’t be. Someone says, Jews aren’t missionaries. Does this mean to say that Jews don’t know anything that is true? It can’t be. Jews aren’t missionaries because we don’t have the strength, we must be careful. This is a simple practical thing. But certainly Jews are missionaries. One just needs to think about what it says in the prophet, that it will be with apostolism, “Ask of Me, and I will make the nations your inheritance” (she’al mimeni ve’etnah goyim nachalatecha). Fine. But there can’t be such a thing, it can’t be that he has a point of truth, a point of wisdom, and doesn’t want to spread it to the entire world. This is the nature of things (teva hadvarim), this is the foundation of the matter (yesod hadavar).
The Danger of Numbers-Thinking
Now we’ll continue. If so, there’s a great danger here. A great danger. What’s the danger? That one comes here, and thinks, I’m explaining now the lecture from last week better, yes? And one thinks, I come I give out flyers for the lecture, because I say it’s a cosmic lecture, it’s a lecture of the worlds, okay? I’ll agree. Lecture of the mountain of intellect, matters of thought, lecture of the worlds. Universal center. You know, in these times, every Hasidic group has a “Universal Center of Hasidei Alexander.” I remember that… yes, universal center. This is a pitiful creation, this doesn’t make sense. It must be universal. It is universal. Universal? One world? The worlds! “A person is obligated to say ‘the world was created for me'” (chayav adam lomar “bishvili nivra ha’olam”)? What is this not mine? It’s only one… only when one lives must one speak? One thinks one died too. And in the next world too.
The Angels Are Waiting for Us
And the angels, the angels, Master of the Universe, you say Kedusha, huh? You say Kedusha in shul, the crown (keter)? Do you know what it says there? It says like this, I just learned a bit about the sanctification of the Name, “Holy, holy, holy is the Lord of Hosts, the whole earth is full of His glory” (kadosh kadosh kadosh Hashem tzeva’ot melo chol ha’aretz kevodo), and I hold that the angels may come to me to hear what I have to say about this, yes? “Angels standing above, with Your people Israel gathered below” (malachim omdim mima’al, im amcha Yisrael kevutzim matah). This is built on a midrash, that “the ministering angels don’t say Kedusha until Israel says Shema Yisrael” (ein malachei hashareit omrim kadosh ad sheYisrael omrim Shema Yisrael), until they hear receiving permission from the Jews, yes? It’s a Gemara. Okay. So this is the meaning. I hold that the angels may come to me to hear. That means, I know what the angels don’t know? I don’t know what the angels know. I know for myself here some aspect, some clarity, some novelty, that I know and he doesn’t know, and I want to tell it to everyone. If it becomes a problem, it becomes a big problem.
The Stalinist Thought: “Only Ten People”
What’s the problem? Besides the problem that one begins to answer the knowledge means the body, if this means mind building, it doesn’t mean mind building, it means the wisdom itself, that’s the simple meaning. There’s a second problem. The problem is, now he comes and he says, I saw ten people there, I saw, someone told me the story literally, I saw a beit midrash there in a Pesach village, there are ten people there, they shout Kadosh, they say that the angels are waiting for them to light up Gehinnom again, they’ll say, “yes yes, have mercy, just normal people, these are three disconnected Jews there in Shidward there in Hungary, and the angels are waiting for you to light up Gehinnom again? Yes, for you they’re waiting, for you they’re waiting.”
Meaning to say, I, what I understand about the Gehinnom that closes on Shabbat, isn’t an understanding that I understand by myself, it’s an understanding that I understand in the world and how the world is. The understanding belongs to the entire world. So to the extent that I have some novelty, even without a novelty, the understanding lies on me, it belongs to the entire world. But here there’s a problem that a person sees, there are only ten people here. What’s the problem? One begins to think like this, literally a Hitler, a Stalinist thought begins to think. One begins to think like Stalin. He says, “ah, so the ten people, so you have a numbers game? I need to speak to the entire world. So I need to send flyers and send letters ‘as the king’s scribes write to every people and people, province and province in its script and people and people in its language’ (kichtav kore sofrei hamelech lechol am va’am, medinah umedinah kichtavah ve’am va’am kilshono).” I need to write thousands of letters and thousands of emails and faxes and I don’t know what people send today, and maybe it will reach the entire world. The ten Jews are nothing, they’re only ten.
So the “only ten” comes from what? From counting numbers, not people, yes? So only ten, only ten in which aspect? In the aspect of numbers, of counting, like Stalin counted that it’s only ten. Stalin wasn’t interested in killing ten people, he had nothing against ten people. Yes ten people, not ten people, makes no difference at all. He wanted to do something about millions of people, he was a world leader, yes? The international revolution he led, not just anything. Right? Ah, then he must reckon with millions of people. This isn’t a normal thought, this is a Stalinist thought.
The World is Made of People, Not Numbers
If you understand that the whole reason we say that the whole world needs to hear your Torah, the whole world needs to understand what we understand, is because we are people, not because we are numbers. The world is not made of numbers. The world is made of people. The human world likes to make numbers.
But if fewer people hold something, it could be that they’re making mistakes.
And what is the wisdom? Ten people hold this way, you count ten people.
Let’s understand. Let’s understand.
No, it’s less true.
It could be. It could also be less. Everything…
Truth Is Not “My” Truth
If fewer people hold something, you count ten people.
Let’s talk about what Reb Avraham Chaim told me. My custom is only to respond to what Reb Avraham Chaim told me. What I will tell him is that if you grasp that it’s truth, you grasp that it’s truth not because it’s my truth. One must climb out of the thought that truth is mine.
Very good. We should learn from all these precious people who have something to say. They are all invited to come explain to us why we are wrong. An open invitation, no problem. Sit down, with yishuv hadaas (composure), explain to me why I’m wrong. Certainly. Every person has some portion of wisdom, and one must also learn from every person. There’s no doubt. One must be lomed mikol adam (learning from every person).
When One Understands Truth, One Thinks Everyone Says It
But when I understand that something is truth, I’m not some innovator of the truth. By the way, from this, whoever understands, usually when people understand some davar emes (matter of truth), they think that everyone says it. I say, a mistake can happen, because the other person understands something that you don’t understand. But the reason this mistake comes is because I don’t understand something that I innovated, rather I understand that this is how it is. I find, when I learn a piece of Gemara, I learn the pshat (straightforward meaning), I meet another person who learned the same Gemara. He says this, kulei alma (everyone), the Gemara already said my pshat. And many times it’s true. They say, when one goes straight, one meets many friends. Many times I indeed say, I’m not saying that I’m saying something you don’t know. But I say the opposite, since the thing doesn’t belong to me, it belongs to the reality of the world, it belongs to everyone.
A Person Is an Entire World — The Value of Ten Jews
And what I just want to say is this, that one shouldn’t think that if so, that there are few people makes a difference. It makes no difference. Not only does it make no difference, a person is an entire world. What does it mean a person is an entire world? What does it mean that a person is a world full? Can you explain to me? I tell you that any one of us could die tomorrow, no one will know about it, except for his wife. There’s a Gemara, ein lo domeh ela ishto (he has no equal except his wife). No one cares. Except for a wife, he can die, you’re lying down, it makes no difference to anyone.
Every Person Can Bring Out the Entire World
What does it mean that a person is an entire world? It means his portion, that the person can bring out the entire world. Woe to him, if a person can teach another person the entire world, we learn together, we learn, the entire thing becomes better, the entire thing becomes clearer, kol ha’olam (the entire world) is to us, it’s two entire worlds, not a contradiction, it’s two. And three people is three. It’s already full. When you have ten Jews, there can be no distinctions, there are things that are however a din (law), a din mezuman (quorum law), a din tzibbur (communal law) of ten Jews. The moment you have ten Jews there’s already an entire world.
Ten Jews Represent a Cross-Section of All People
I need to have understanding in this, ten people usually represent a cross-cut of all sorts of people that exist, more or less. Now, there’s a difference what people need. Every person, every Jew who stands at the amud (prayer lectern) needs siyata dishmaya (heavenly assistance), there are all kinds of souls, people who are in his direction, who are his neighbors, who have his sort of tkhunos hanefesh (character traits), etc., etc.
I said, earlier I also said it, I say that our advertisement is the ten Jews who sit here, that’s all. There are only ten Jews anyway in the world. All the others are other representations of the same ten Jews. Each one can be another entire world. But a person is an entire world, he’s not smaller, he’s not some number. Whoever says he’s a number, he needs to gather all people together.
Simchas Torah with Ten Jews — Nothing Is Missing
And I say even more, I say about many Chassidim, he travels to a Rebbe, but there’s such a Rebbe where on Shavuos there are ten thousand Jews. Ah, obviously so, I can’t, I have a small, let’s say a small beis medrash in our area, I work very hard to be there for yom tov, I don’t have the strength to travel up and travel away on yom tov. I want to have yom tov with a minyan where I can spend a little time together. And all these people, they’re Chassidim. When you have in that shul of ten Jews, I’ll try Simchas Torah, the hakafos (dancing circuits) which is a normal person, he says ah, obviously so, you don’t truly believe that you want to rejoice with the Torah. You go to a large shul, there are two thousand people on the branches, you think, that’s how it becomes. It can’t be that I’m the only one who’s crazy, if two thousand people are dancing with the Torah, probably there’s a point to dancing with the Torah. Ten Jews dance with the Torah, he does this.
Berov Am Hadras Melech — But Nothing Is Missing
I’m not saying there’s no such concept of rov am (multitude), there is a concept of rov am, there is a concept of making much more geshmak (enjoyment) when there are thousands of Jews, it’s certainly better. But nothing is missing from ten Jews. Instead ten Jews is a problem, you can’t make kedusha (sanctity) in Kaddish, you can’t make a proper minyan. You have ten Jews, nothing is missing. Very happy. You can look at him by the way, the 7th of Adar that you said is true. The people who have a longing for life and dancing with the Torah on Simchas Torah, or saying the Akdamus on Shavuos, it doesn’t bother them that there are only ten Jews in the beis medrash. Even better, fewer people is better, you don’t have to push, there’s room, the main thing isn’t, everything is there, there’s enough honor cake for everyone, everything is there.
The person who has a problem with this, he doesn’t trust himself. Because you’re somewhat right, a person doesn’t need to trust himself alone, but in the end whom will you trust if not a Jew like yourself?
Speaking to One Person — The Power of Hiskallalus (Integration)
True Joy Doesn’t Need Masses
Okay, there are ten Jews, nothing is missing, one is very happy. You can look around, and the proof to what I’m saying is true, the people who have a long-standing life and dancing with the Torah on Simchas Torah, or saying the Akdamus on Shavuos, it doesn’t bother them that there are only ten Jews in the beis medrash. Even better, fewer people is better, you don’t have to push, there’s room, the main thing is everything is there, there’s enough salvation against evil beasts, everything is there.
The person who has a problem with this, he doesn’t trust himself. You’re somewhat right, a person doesn’t need to trust himself alone, but in the end whom will you trust for a good year? He doesn’t trust himself. I, I hold, you know what? I hold that the Torah is good, and I rejoice on Simchas Torah. Do me something, you don’t hold? Go to the Rebbe indeed and dance there, because you need people to strengthen you all the time. Ten thousand people, ah, maybe, maybe it’s something.
Therefore, every year the gatherings become bigger and bigger, despite the minyan becoming smaller and smaller. And not because it split up, every ten Jews have a different sort. You can’t dance with ten thousand people, I can’t dance with ten thousand people who rejoiced. Why not? It’s very difficult, because every Jew has a different, I have a different interpretation in the hakafos than the other person. I can adjust to his hakafos, with my few brothers, with my friends, with my neighbors, I can, I already know how to deal with them. Do you know how to deal with ten thousand people’s pshat in the Chumash? And did they all finish the same Chumash on Simchas Torah? They didn’t finish the same Chumash. In my Chumash different things are written than in his Chumash. Vayikrevu zeh el zeh (And they drew near to one another).
But what, it has nothing. What you say regarding edus Hashem ne’emana (the testimony of God is faithful), ten thousand Jews dance, the Rebbe shouts Toras Hashem temima (the Torah of God is perfect), there must be some point. But if one understands the opposite, the smaller is better, and smaller doesn’t mean it’s less, it doesn’t mean your Torah doesn’t speak about the entire world. It’s not a contradiction at all, it’s not only not a contradiction, it’s more correct this way, the more and the truth is this way.
The Rambam’s Moreh Nevuchim — Written for One Person
The more, the holy Rambam wrote a sefer Moreh Nevuchim (Guide for the Perplexed), do you know for whom he wrote it? Do you know? For Reb Yosef ben Shimon, there’s such a Jew. There he says, when the Rambam writes, he writes, “I write it only for you.” He says, “yehei bezeh sakhar kamocha” (may there be in this reward like you). There’s no sakhar kamocha, even that one, the Rambam was a bit disappointed from his understanding. I write a sefer for one person? For one person?
The Rambam was a great Jew, yes, he had a good business, he led the king there, the doctor there, he had a position, he could go up. And he turned over with this sefer that he wrote for one person. For how many people did he actually write the sefer, in practice in the end? About for one person in the end, huh? But in practice, the entire world he turned over with this sefer that he wrote for one person. Why? Because at least he wrote it for a person. Here is a person who writes a sefer.
The Mitteler Rebbe — Each Sefer for a Specific Chassid
They say that the Mitteler Rebbe wrote, I mean he published four, six sefarim, I don’t remember. Says the Rayatz, the previous Lubavitcher Rebbe, that he remembers, he has a tradition, that every sefer that the Rebbe wrote he meant one chassid. He even knew the names. Shaar HaOrah he wrote for that one. He wrote it according to that one’s tkhunos hanefesh (character traits).
He held, and in other words, the Mitteler Rebbe was somewhat a misvoded (recluse), didn’t like to be among people so much, he sat in his room. Therefore his sefarim are so long, because he talks this way with people. He wrote the maamar (discourse), he imagined how he speaks to that chassid, and he had to give according to how he held that the other understood. The other sefer he wrote for a second chassid. Certainly, everyone enjoys it. This is how one enjoys a sefer that is written to a real person, not written to a number.
I’m Not Called Joseph Stalin — Speaking to People, Not to Numbers
When someone writes a sefer, and he goes to a marketing agency, he tells him, “You write something that will appeal to most people.” Do you mean to say that you don’t want to speak to any one person, but to numbers? I’m not called Joseph Stalin, I want to speak to one person. One speaks to one person, and through that one speaks to the entire world, because every person is an entire world. If one can truly reach one person, one has reached the entire world. And certainly if every person is himself, kal vachomer (all the more so) a Jew.
Every Jew Carries Within Himself All Jews — Sarei Alafim, Sarei Meios, Sarei Asaros
This is what we see, that each one of the ten Jews in this minyan must himself bring ten thousand dollars or a hundred thousand dollars, and the ten is not enough. And this is the spark that lies beneath every Jew. Every Jew is here, beneath him lies sarei alafim (officers of thousands), sarei meios (officers of hundreds), sarei asaros (officers of tens). So many Jews lie beneath every Jew. And it must be so.
I can only give a shiur, I can’t speak into the air. I need to speak to certain people. And it’s very powerful from the conduct of every person, not to speak into the air to a camera, because other Jews are included in this. This is the hiskallalus (integration). The camera is only beshem kol Yisrael (in the name of all Israel). I must obligate myself that everyone must be beshem kol Yisrael. I must make the camera. Now it’s beshem kol Yisrael, it’s not only for us. All our deeds and matters are not only for us. But truly, each one is responsible for the entire world.
Conclusion — The Practical Implication
Therefore he should bring enough money for the entire world, and there should be a geulah sheleima (complete redemption), and one should complete all three hundred sixty thousand dollars for the year. And next year it will be 720,000 dollars.
מל תמלול לחץ לפתיחה
סיכום השיעור 📋
בית המדרש — מהו, מה הוא מייצר, ולמה הוא לעולם אינו נגמר
—
א. הגדרת “בית המדרש” — מעשה, לא בניין
הנושא והשאלה
מהי המשמעות האמיתית של “בית המדרש” בלשון חכמים, וכיצד זה שונה ממה שאנשים מדמיינים היום?
הקדמה: הכינוי “חז״ל”
הכינוי “חז״ל” הוא בעייתי — הוא הופך את “חכמינו זכרונם לברכה” להפשטה קרה. אצל הראשונים כתוב כמעט תמיד “חכמינו” — זה מבטא שייכות חיה: *שלנו* חכמים, בניגוד ל*שלהם* חכמים (של האומות). ההשערה היא שהכינוי “חז״ל” מקורו במשכיל, אם כי אין לכך ראיה.
היסוד העיקרי: בית המדרש הוא פעולה
כאשר חכמים אומרים “בית המדרש,” אינם מתכוונים לבניין פיזי עם שולחנות, ספסלים וארון קודש. הם מתכוונים למה שאנו קוראים היום “שיעור” — אנשים שמתכנסים ולומדים. כאשר נאמר “עשו בית המדרש” פירושו ש*עשו* שיעור. “אין בית המדרש בלא חידוש” פירושו לא שאין בית כנסת חדש, אלא ששיעור ללא חידוש אינו בית מדרש אמיתי.
בגמרא ברכות, שם נאמר שיש הבדל בתפילה בבית המדרש לעומת בית הכנסת — הכוונה רק להתפלל במקום שבו למדו את השיעור. אין זה דין ב*מקום*, אלא דין ב*מעשה* — באנשים שמתכנסים ולומדים.
מחשבה היא מעשה
כשם שמחשבה אינה רק מידע שמכניסים לראש (כמו ויקיפדיה), אלא דבר ש*עושים* — כך בית המדרש הוא *פעולה*, לא *מקום*. בלשון אריסטוטלית: הבניין הוא רק “בכוח” (פוטנציאל — *אפשר* ללמוד שם), אבל כאשר לומדים ביחד זה “בפועל” (אקטואלי).
המילה “מדרש”
“מדרש” פירושו *לחקור* (היום אומרים “מחקר”). בית המדרש הוא מקום שבו מתכנסים לא רק ללמוד, אלא גם *לחשוב*. זה נובע מ״לדרוש את ה'” בנביאים — “דבר זה צריך לשאול ולדרוש.”
מקורות: גמרא ברכות (חילוק בין בית המדרש ובית הכנסת), לשון הראשונים (“עשו מדרש”), “לדרוש את ה'” בנביאים/כתובים.
—
ב. מדוע צריך בכל שנה קמפיין חדש?
הנושא
יש מנהג בכל שנה לפני שבועות להעלות את יסוד בית המדרש. מדוע צריך זאת בכל שנה מחדש?
התירוץ
מכיוון שבית המדרש הוא *מעשה* ולא *בניין*, לעולם אי אפשר “לסיים לבנות” אותו. כל שיעור, כל התכנסות — בלייקווד, במונסי, בארץ ישראל, בזום, בוואטסאפ, בטלגרם, באימייל — היא פעולה חדשה של בניין בית המדרש. זוהי הכוונה של ספירת העומר: צריך לבנות מחדש את התורה בכל שנה.
המשל
שני מגייסי כספים — האחד בונה בניין ואחר כך אינו יכול עוד לגייס כסף כי אף אחד לא רוצה לשלם עבור הרצאות. השני לעולם אינו מסיים לבנות. בית המדרש הוא כמו השני — הוא לעולם אינו נגמר.
—
ג. המודל של ישיבות גדולות ו״הדרת התורה” — קושיה על בית המדרש
הנושא
כיצד ישיבות גדולות (לייקווד, מיר) מגייסות כסף, ומהי הבעיה במודל זה עבור בית המדרש?
ההסבר
בעל הבית שואל: אם הישיבה נסגרת מחר, מה משתנה? כל אחד ממשיך ללמוד בבית המדרש שלו. הישיבה מורכבת מצ׳קים ששולחים בכל חודש — אבל למה בעל הבית צריך לתת על זה?
התשובה של “חכמי הדור”: עושים כינוס גדול בכל שנה באצטדיון, מכנסים את כל האברכים, נשותיהם, ילדיהם — חמישים אלף איש — ומראים לבעל הבית: *זו* הישיבה! הוכחה פיזית לעיניים בשריות.
הבעיה עבור בית המדרש
בית המדרש, שמבוסס על מעשה ולא על בניין, מתקשה יותר עם מודל האצטדיון. אין לו מיקום פיזי. אבל באמצעות “אנליטיקס” באינטרנט אפשר לראות בשחור על גבי לבן כמה אנשים צופים — כמאה וחמישים אלף צפיות בשיעורי תורה בשנה. אפשר להראות זאת ישירות ביוטיוב ובגוגל, אם כי אפשר גם לזייף, אבל זה יותר קשה.
—
ד. התוצר של רבי — אנשים, לא מספרים
היסוד
מה מוכר מי שמלמד תורה? הוא מוכר אנשים. התוצר של רבי הוא תלמידים.
המעשה עם ר׳ שמואל מונקעס
ר׳ שמואל מונקעס, חסיד של האדמו״ר הזקן (ר׳ שניאור זלמן מליאדי), היה בדחן — prankster. פעם הוא תלה את עצמו על עץ מול בית הרבי. כאשר הרבי שאל מה הוא עושה, הוא ענה: “אני המגן שלך, הפרסומת שלך.” הסברה שלו: כל עסק תולה בחוץ את מה שהוא מוכר — חנות נעליים תולה נעל, חנות כובעים תולה כובע. הרבי עושה חסידים — אנשים — אז הוא תולה חסיד.
עושים אנשים, לא גולמים
רבי אינו עושה ספרים — ספר הוא בחינת מצבה. רבי עושה אנשים חיים — את עצמו, את חבריו, את תלמידיו. אבל צריך להיזהר: כל אדם הוא קצת שונה. כאשר עושים חמישים אנשים שכולם הולכים באותו הספורט — עשו גולמים, לא אנשים. ספר יצירה יכול לעשות אנשים, אבל מה יוצא? גולמים. יש רבנים שהולכים עם הפשט של “אפשר עשו אדם בחורבן” (סנהדרין) — הם עושים פס ייצור של גולמים. אנשים אמיתיים צריכים להיות בעלי פירוש משלהם על הרבי, כל אחד קצת שונה.
“אתנו פה ואשר אינו פה”
כל אדם שנמצא כאן נושא בתוכו נשמות של אנשים אחרים — מי ששמע ממנו פעם, דרך מי קישור מגיע לשני, דיבור לשלישי. כך מסתובבת בכל העולם המילה והרעיון. בית המדרש הוא האנשים — לא הקירות, לא הספרים, לא האימיילים.
—
ה. כלל סטלין — ההבדל בין אנשים למספרים
סטלין אמר: אדם אחד הוא טרגדיה, מיליון אנשים הוא סטטיסטיקה. מי שהורג אדם אחד פנים אל פנים הוא רוצח. אבל מי שמטיל פצצות ממטוס בכלל לא רואה אנשים — הוא “איש המספרים,” הוא רואה רק מספרים, לא את הדברים שהמספרים מייצגים. זו לא רק תורה — זה פרט מעשי בכל עסק שעוסק באנשים.
—
ו. הרמב״ם: שלימות חייבת להתפשט
הרמב״ם אומר שזה דין במציאות: כל דבר שיש בו דבר טוב, שלימות, הדין שלו הוא שהוא ממשיך הלאה. אי אפשר שאדם יהיה לו חכמה ולא ירצה לספר לזולת. מי שאומר “יש לי חכמה ואני לא מספר לאף אחד” — יש לו מעט מאוד חכמה, רק מספיק לעצמו. חכמה אמיתית יש בה מספיק לעוד אנשים.
זה מתאים גם לקבלה: ככל שמקבלים יותר, מגיעים יותר לספירות — זה טבע הדבר. הרמב״ם והמקובלים מסכימים לחלוטין על עיקרון זה.
חכמה אינה שייכת לאדם
כל מי שיש לו חכמה יודע שחכמה אינה שייכת לאף אחד — חכמה שייכת לריבונו של עולם, חכמה שייכת לחכמה עצמה. זה לא שיגעון גדלות. טבע החכמה הוא שהיא רוצה להתפשט לכל מקום.
אי אפשר שאדם יודע משהו והוא לא רוצה שילדיו ידעו זאת. זה הפשט של “ולמדתם אותם את בניכם” — “בניכם ובני בניכם”: במתן תורה, מה ראית? אתה רוצה לספר לנכדיך. כשם שאדם שנסע לספארי מספר לנכדיו, כך מי שרואה חידוש באחדות ה׳ רוצה גם לספר.
אדם שמכנה את עצמו חכם ולא רוצה לשתף את חכמתו — הגמרא קוראת לבריאה כזו “שדים יהיו לו”, משהו אנדרוגינוס, אילונית, לא בריאה נורמלית.
—
ז. המטרה: בית מדרש בכל קהילה יהודית
המטרה היא שיהיה בית מדרש בכל קהילה יהודית בעולם — כשם שהרבי מבעלזא רוצה שטיבל בעלזא בכל עיר שיש בה עשרה יהודים. אבל “שטיבל” לא אומר בניין — בניין הוא הכלים, זה בוודאי טוב. אבל העיקר פירושו עשרה אנשים שחושבים באותו אופן, שלמדו באותה דרך. זה עולה יותר מבניין.
“ישיבה מרכזית העולמית” של הרב קוק
הרב קוק עם הרב הנזיר פתחו ישיבה בשם “ישיבה מרכזית העולמית” — הישיבה העולמית. למעשה היו שם רק חמישים תלמידים, בבית קטן ברחוב הרב קוק בירושלים, חדר שיעור קטן משולחן. אבל הפשט הוא: הרב קוק הבין מה חכמה אומרת — חכמה שייכת לכל העולם, לכן הוא קרא לה “העולמית.”
יהודים ומיסיונריות
אם אני מבין משהו, מובן שאחרים יכולים גם להבין. אי אפשר שלאחד יש נקודה של אמת, נקודה של חכמה, והוא לא רוצה להפיץ אותה. כאשר אנשים אומרים “יהודים אינם מיסיונרים” — האם זה אומר שיהודים לא יודעים כלום שהוא אמת? זה לא יכול להיות. יהודים אינם מיסיונרים רק מסיבות מעשיות — אין כוח, צריך להיזהר. אבל בוודאי יהודים הם מיסיונרים בעצם. כתוב בנביא: “שאל ממני ואתנה גוים נחלתך” — יבוא זמן של אפוסטוליזם.
—
ח. הסכנה: חשיבת מספרים מול חשיבת אנשים
החשיבה הסטליניסטית
כאן טמונה סכנה גדולה. כאשר רואים שיש רק עשרה אנשים, מתחילים לחשוב: “יש רק עשרה, אני צריך לדבר לכל העולם!” — רוצים לשלוח פשקווילים, אלפי מכתבים, אימיילים, “הולך אגרות ככתב קורא סופרי המלך לכל עם ועם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו” (מגילת אסתר). ה״רק עשרה” בא מספירת מספרים, לא אנשים. זו חשיבה סטליניסטית — סטלין לא התעניין בעשרה אנשים, הוא רצה לעסוק במיליונים, הוא היה מנהיג עולמי של המהפכה הבינלאומית. אבל הסיבה שאנו אומרים שכל העולם צריך לשמוע את התורה שלנו היא כי אנחנו אנשים, לא כי אנחנו מספרים. העולם עשוי מאנשים, לא ממספרים.
קדושה ומלאכים
כאשר אומרים קדושה בבית הכנסת — “קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו” — עומד על כך מדרש: “אין מלאכי השרת אומרים קדוש עד שישראל אומרים שמע ישראל.” המלאכים צריכים לקבל רשות מישראל. זה לא אומר שאני יודע מה שמלאכים לא יודעים — אלא שבשבילי יש היבט מסוים, בהירות, חידוש, שאני יודע והוא לא יודע, ואני רוצה לספר לכולם.
אמת אינה “שלי”
אם אתה תופס שמשהו הוא אמת, אתה לא תופס אותו כי זה “שלי”. צריך לעלות מהחשיבה שאמת שייכת לי. כאשר אדם מבין דבר אמת, הוא בדרך כלל חושב שכולם אומרים זאת — כי הוא לא מבין שהוא חידש משהו, אלא ש״כך זה.” כמו שלומדים קטע גמרא, פוגשים שני שיש לו אותו פשט — “כולי עלמא, הגמרא כבר אמרה את הפשט שלי.” אומרים: כשהולכים ישר, פוגשים הרבה חברים.
—
ט. אדם הוא עולם שלם — ערכם של עשרה יהודים
“חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם”
אדם הוא עולם שלם — מה זה אומר? אף אחד מאיתנו, אם הוא ימות מחר, אף אחד לא ידע על כך חוץ מאשתו (כמו הגמרא: “אין לו דומה אלא אשתו”). אבל “אדם הוא עולם שלם” פירושו: האדם יכול להוציא, להביא, את כל העולם. שני אנשים שלומדים ביחד — זה נעשה טוב יותר, ברור יותר — הם שני עולמות שלמים, אין סתירה. שלושה אנשים זה שלושה עולמות. זה כבר מלא.
עשרה יהודים זה עולם שלם
יש דין ציבור של עשרה יהודים. ברגע שיש עשרה יהודים כבר יש עולם שלם. עשרה אנשים מייצגים בדרך כלל “חתך רוחב” של כל סוגי האנשים. יש רק עשרה יהודים בעולם — כל האחרים הם ייצוגים אחרים של אותם עשרה יהודים. כל אחד יכול להיות עוד עולם שלם.
שמחת תורה עם עשרה יהודים מול אלפיים
חסיד נוסע לרבי שבו בשבועות יש עשרת אלפים יהודים. אבל בבית מדרש קטן עם עשרה יהודים — לא חסר כלום. אנשים שיש להם אורך, חיות לרקוד עם התורה בשמחת תורה או לומר אקדמות בשבועות — לא מפריע להם שיש רק עשרה יהודים. יש ענין של “ברוב עם הדרת מלך” — בוודאי טוב יותר עם אלפי יהודים. אבל לא חסר כלום מעשרה יהודים. אפשר לעשות קדושה, קדיש, מנין הגון — הכל יש. אפילו יותר טוב: פחות אנשים, יותר מקום, מספיק עוגת כבוד לכולם.
האדם שאינו יכול לנחם את עצמו — שצריך עשרת אלפים אנשים כדי להרגיש שיש משהו — לאדם זה יש בעיה. הוא צריך שאחרים יחזקו אותו כל הזמן. המעמדות הגדולים נעשים גדולים יותר בכל שנה, אבל המנין נעשה קטן יותר — וזו לא סתירה, זה דווקא יותר נכון.
—
י. כתיבה לאדם אחד — הרמב״ם והאדמו״ר האמצעי
הרמב״ם ומורה הנבוכים
הרמב״ם כתב את מורה הנבוכים לאדם אחד — ר׳ יוסף בן שמעון. הוא כותב בפירוש: “אני כותב זאת רק בשבילך.” הרמב״ם אפילו היה מעט מאוכזב מהבנת תלמידו. ובכל זאת — עם הספר שכתב לאדם אחד הוא הפך את כל העולם. למה? כי הוא כתב אותו לאדם, לא למספר.
האדמו״ר האמצעי
האדמו״ר האמצעי (האדמו״ר השני מליובאוויטש) הוציא כמה ספרים. הריי״ץ (האדמו״ר הקודם מליובאוויטש) יש לו מסורה שכל ספר שהאדמו״ר האמצעי כתב היה מיועד לחסיד מסוים אחד. הוא ידע את השמות — שער האורה נכתב עבור אותו חסיד, לפי תכונות נפשו. האדמו״ר האמצעי היה מעט מתבודד, הוא ישב בחדרו, ולכן ספריו כל כך ארוכים — כי הוא דמיין איך הוא מדבר לאותו חסיד, והוא התאים את עצמו להבנתו. דווקא ספר שנכתב לאדם אמיתי — לא למספר — אותו נהנים.
היסוד העיקרי
כאשר אדם כותב ל״סוכנות שיווק” — הוא רוצה לפנות לכמה שיותר אנשים — הוא מדבר לאף אחד. “אני לא יוסף סטלין, אני רוצה לדבר לאדם אחד.” מדברים לאדם אחד, ובכך מדברים לכל העולם — כי כל אדם הוא עולם שלם. אם אפשר באמת להשפיע על אדם אחד, השפענו על כל העולם — כל שכן יהודי.
—
יא. התכללות — כל יהודי נושא בתוכו את כל היהודים
כל אחד מעשרת היהודים במנין צריך להביא עשרת אלפים או מאה אלף דולר — כי תחת כל יהודי טמון הניצוץ של שרי אלפים, שרי מאות, שרי עשרות — כל כך יהודים נכללים בו. שיעור אי אפשר לדבר באוויר — מדברים לאנשים מסוימים, אבל יהודים אחרים נכללים בהם. זו התכללות: קמיע (לדוגמה) היא רק בשם כל ישראל — כל אדם צריך להתחייב בשם כל ישראל. כל המעשים והעניינים אינם רק בשבילנו — כל אחד אחראי על כל העולם.
—
יב. סיום — קריאה מעשית
לפיכך כל אחד יביא מספיק כסף עבור כל העולם, נשלים את 360,000 הדולר לשנה, ותהיה גאולה שלמה — ולשנה הבאה יהיה 720,000 דולר.
—
כל המקורות המוזכרים:
גמרא ברכות (חילוק בית המדרש/בית הכנסת) • לשון הראשונים (“עשו מדרש”) • “לדרוש את ה'” (נביאים) • “אתנו פה ואשר אינו פה” (מדרש, מתן תורה) • “אפשר עשו אדם בחורבן” (סנהדרין) • ספר יצירה • רמב״ם (מורה נבוכים; שפע של ספירות; טבע השלימות) • קבלה (ספירות) • “ולמדתם אותם את בניכם” (דברים) • “בניכם ובני בניכם” • “שדים יהיו לו” (גמרא) • “שאל ממני ואתנה גוים נחלתך” (תהלים) • “קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות” (ישעיהו/קדושה) • “אין מלאכי השרת אומרים קדוש עד שישראל אומרים שמע ישראל” (מדרש/גמרא) • “חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם” (משנה סנהדרין) • “אין לו דומה אלא אשתו” (גמרא) • “ברוב עם הדרת מלך” (משלי) • “הולך אגרות… לכל עם ועם” (מגילת אסתר) • “לא לגבורים המלחמה” (קהלת ט:יא) • “החכם גובר בעוז” (משלי כד:ה) • “לא לקלים המרוץ” (קהלת ט:יא) • רב קוק, הרב הנזיר, ישיבה מרכזית העולמית • הריי״ץ (מסורה על ספרי האדמו״ר האמצעי) • האדמו״ר האמצעי (שער האורה, ועוד)
תמלול מלא 📝
בית המדרש: מעשה, לא בניין
נאום על מצב האיחוד — היסוד של בית המדרש שלנו
רבותי, נאום על מצב האיחוד, פשוטו כמשמעו. זה המנהג בכל שנה לפני שבועות להוציא לעולם הדיבור, מעולם המחשבה לעולם הדיבור, מה הוא היסוד של בית המדרש שלנו.
המעלה של להסביר לשון חכמים
כמו שר׳ יואל אמר, שלהסביר לשון חכמים הוא חסד גדול.
למה “חכמינו” ולא “חז״ל”
את מי שאנו קוראים חז״ל, אני מתנגד לכינוי הזה, כי זה מחלל שם חבריו. תאר לעצמך שאתה פוגש במקווה, “אה, בוקר טוב ר׳ חז״ל, מה?” אה, אתה יודע מה? שניים, אתה יודע מה? אחד הוא עדיין חז״ל, שניים הוא היי חז״ל. בשום אופן לא.
חכמינו זכרונם לברכה — שאנחנו נהיה ברכה. אבל חכמינו, המעלה של הכינוי שלי היא שאז אתה תופס את זה, אין קבוצת אנשים כזאת שנקראת חז״ל. חכמינו, שיחיו וזכרונם לברכה, שנתברך מהם והם יתברכו ממנו. יש את חכמינו, יש את חכמיהם, הגויים גם יש להם חכמיהם. יש את חכמינו, חכמינו.
זה הראשונים כמעט תמיד כתוב חכמינו, לא כתוב חז״ל. אני חושב שהכינוי חז״ל המציא משכיל, זו השערתי, אין לי ראיה. אפשר לבדוק, אפשר לחפש מקורות ולגלות. תמצאו מי היה היהודי הכשר הראשון שכתב חז״ל. אני חושב שלא היה יהודי כשר, לדעתי. זו השערתי, אני לא יודע. אנחנו מדברים עכשיו על היסטוריה.
מה זה בית המדרש? — הפירוש האמיתי
בית המדרש בלשון חכמים
על כל פנים, בלשון חכמים, ולשון חכמים היא לשון חכמים, לשון חכמים לחוד. בלשון חכמים יש מילה כזאת שנקראת בית המדרש, או מדרש, או בית מדרש. בית מדרשו של שם, התפנטזנו הרבה, דימינו, איך אברהם אבינו היה לו בית מדרש, ויצחק אבינו היה לו בית מדרש, וכן הלאה.
וצריך לשים לב, שכאשר אנחנו אומרים את המילה בית מדרש, וכאשר החכמים אומרים מילה בית מדרש, יש לזה משמעות אחרת. אנחנו אומרים מילה בית מדרש, אנחנו מדמים מקום כזה עם עמוד, עם ארון קודש, עם שולחנות, עם ספסלים, איזה בניין, בניין ממשי בלבד.
כאשר החכמים אומרים בית המדרש, הם מתכוונים למה שאנחנו קוראים בשפה שלנו שיעור.
“עשו בית המדרש” — עשו שיעור
כאשר כתוב “עשו בית המדרש”, “אין בית המדרש בלא חידוש”, כן? מה זה אומר “בלא חידוש”? לא אומר שאין בית המדרש, או סוג חדש של בית כנסת. כל אחד שמגיע לאותו בית כנסת, או שזה מאותה חברה, אין זה חידוש. “אין בית המדרש בלא חידוש” לא אומר… אין זה חידוש שיהודים יושבים ביחד ולומדים, אין בזה חידוש. וכן הלאה עד אין סוף, במורא החכמים.
בית המדרש ובית הכנסת — לא שני בניינים
אותו דבר כאשר כתוב בית המדרש. אנשים חושבים שפעם היו שני סוגי בניינים. לא היו שני סוגי בניינים. בית המדרש פירושו סך הכל הפינה בבית הכנסת, או למטה, למעלה, איזה מקום אחר, אין הבדל איפה זה היה, איפה לומדים.
כתוב בגמרא בברכות שיש הבדל להתפלל בבית המדרש מאשר בבית הכנסת, פירושו סך הכל ממש ליד השיעור, או במקום שבו למדו את השיעור. אבל אין זה דין במקום, זה דין באנשים, במעשה שמתאספים ולומדים שם.
כולם חכמים
מי שלומד בגמרא ובמקורות של חכמים בתקופת סוף בית שני, כן, כולם חכמים, הבחורים הקטנים כולם חכמים. אבל מי שלומד ב… או אפילו מאוחר יותר, חכמינו מזמן עשיית התורה, חכמינו מהזמנים העתיקים, כן, חכמינו מהזמנים העתיקים, כאשר הם אמרו, ואפילו הראשונים גם, רואים בראשונים, הלשון “עשו מדרש” תמיד אומר עשו שיעור.
הלשון של שיעור היא הרבה יותר מאוחרת, אולי באחרונים, אני לא יודע מאימתי. אולי זה פרק, פרק הוא התרגום של שיעור, אם חושבים על זה. על כל פנים, בואו לא נדבר על זה עכשיו.
מדרש פירושו לחקור
אה, פשוט, ברור שזה הפשט. אני אומר, אצלנו, יש לי דבר שאני קורא לו בית המדרש. בערך לפני שבע, שמונה שנים ייסדתי את הענין. חשבתי לראות איך לקרוא לזה, וחשבתי, מה אנחנו הולכים לעשות? אנחנו הולכים לעשות מה שחכמינו עשו, ואנחנו הולכים לעשות בית המדרש. זה הכל.
ומאז ועד היום, כאשר אני אומר לאדם שיש לי בית המדרש, הם שואלים מתי מתפללים מנחה שם. מה הקשר בין בית המדרש לתפילת מנחה? בית המדרש פירושו לומר, אנשים שמתאספים ולומדים. זה הפירוש של בית המדרש.
איך אני עושה את זה? מה זה פירוש מדרש? מדרש פירושו לחקור. היום קוראים לזה מחקר. היום קוראים לזה מחקר. אה, אתה אומר נכון. היום במדרש אומרים מחקר, כן. אבל זה הפירוש. בדיוק.
השאלה נשאלת, מי היה הדורש? מי היה הנדרש? מי חיבר את דברי ה׳? היה יפה, היה טוב. אבל בוודאי, בית המדרש בא משם, מ“דבר זה צריך לשאול ולדרוש”. כן, ב“לדרוש את ה'” בנביאים ובכתובים כתוב. בסדר, אנחנו צריכים לחבר. זה עוד דבר, אני רוצה להגיע אלינו, אין לי שיעור היסטוריה כאן.
בית המדרש הוא מעשה, לא בניין
מחשבה היא מעשה
אז, אבל האמת היא, בית המדרש שלנו, כמו שכתוב בגמרא, כמו שכתוב בראשונים, בית המדרש הוא דבר, מעשה. כמו שאנחנו אוהבים לומר, מחשבה היא מעשה. כן, אנשים חושבים שמחשבה היא דבר ששמים בתא, שלאדם יש בראש ויקיפדיה והוא שם עוד מחשבות ועוד מחשבות. לא, מחשבה היא דבר שעושים.
כך גם בית המדרש, שזה לא דבר שהולכים אליו, לא בניין שיש, זה דבר שעושים. זה מעשה. אריסטו היה קורא לזה בפועל. זה דבר בפועל. זה לא דבר בכוח. בית המדרש, הבניין הוא רק בכוח. אפשר ללמוד בבניין הזה. אבל כאשר לומדים ומתאספים, זה ממש בית המדרש, דבר שעושים, זו פעולה.
זה עונה על כל הקושיות
וכל אחד מבין, אם כך, בזה עונים על כל הקושיות. האמת, לא עשיתי כל הקושיות, כי הציבור נוהג כמו שהסאטמרער רבי היה נוהג.
[הערה: כן, מחשבה אבל יכולה לומר כוונות. “מחשב בקדשים” לא אומר חשב, היה לו כוונה. אמת, אמת. לא, אני רוצה להוציא רק, לכן נקרא בית המדרש, “עין למחשבה” קראו לזה. זה לא מתאים לדקדוק, אבל יש בזה ענין. אבל העיקר הוא, שזה בית המדרש. בית המדרש פירושו מקום שמתאספים לא רק ללמוד, אלא גם לחשוב. נדבר על זה אחר כך.]
קושיה ראשונה: למה בכל שנה קמפיין?
הקושיה והתירוץ
אם זה הדבר הראשון, זה עונה בזה על הקושיה. הרבי ר׳ צבי אלימלך היה שואל רשימה של שבע עשרה קושיות ואחר כך הוא עונה. אם נרדמים בקושיות ומתעוררים כשמגיע למוסר בסוף, אז דילגתי על הקושיות, אני אומר בקצרה שעונים על הקושיות.
הקושיה הראשונה שעונים עליה היא, למה צריך לעשות קמפיין בכל שנה? ואפשר את המעשה, אז פגשתי שני רבנים או שני מגייסי כספים, אותה רעיון, זו אותה עבודה עם שם אחר, והם שאלו אחד את השני איך הוא מגייס כסף?
אומר הוא, “מה זה אומר? כל אחד רוצה לתת לי בניין ולכתוב את שמו, בניין פלוני ופלוני.” הוא בונה בניין והוא מגייס כסף. אומר הוא, “כן, גם אני בניתי בניין, ואחרי שסיימתי לבנות את הבניין, עכשיו קשה לגייס כסף, אף אחד לא רוצה לתת כסף לשלם את החשמל בבניין.” אמר לו האחר, “אתה חושב, מתי אני אסיים לבנות?”
אי אפשר לסיים לבנות לעולם
בית המדרש שלנו, מכיוון שבית המדרש שלנו אינו דבר שאפשר לסיים לבנות בכלל, זה פשוט, התחדשות במעשה, כל שיעור, כל פעם שמתאספים ללמוד כאן בלייקווד, במונסי, בארץ ישראל, בזום, בוואטסאפ, בטלגרם, באימייל, כל מקום הוא פעולה של בניין בית המדרש. זה בית המדרש, מתאספים ביחד בבית המדרש.
אז פשוט שאפשר כל פעם לשים את השם, היכל פלוני ופלוני, שער פלוני ופלוני, כל פעם, זה לא דבר שמסיימים לבנות. אז פשוט שאין זו שאלה בכלל שבכל שנה… זו הכוונה של ספירת העומר, יכול כל אחד ואחד, צריך לבנות מחדש את התורה בכל שנה. וזה פשוט פשט. הדבר הראשון, קושיה אחת נענתה.
קושיה שנייה: המודל של ישיבות גדולות
הקושיה של בעל הבית
הקושיה השנייה נענתה, שיש לי קושיה, וניסיתי לענות על התירוץ בשנה שעברה בדרך אחרת, אבל זה לא התירוץ האמיתי. יש עוד קושיה, שבדרך כלל, כך המנהג שלנו, כן? יש מוסד כזה ש… רק שלא יבינו לא נכון. הדרת התורה, היום יש את שתי הישיבות הגדולות ביותר בעולם, מחנה הישיבות הגדולות ביותר בעולם, מגייסים את הכסף איך?
אני מתכוון… הן ישיבות גדולות מאוד, מפעלים גדולים מאוד, זה עולה אני יודע, כמה מיליון דולר בשנה רק החשמל, רק הנייר שם בסך הכל, וכדומה. איך הם הולכים לגייס כסף? הם אמרו שצריך לעשות כבוד התורה, כמו שזה אצלם.
אבל מה שהם מתכוונים לומר, כך שואלים העסקנים, כך הם אומרים, מה שהם מתכוונים לומר הוא כך: שאתה בא לבעל בית, בעל בית פירושו אדם שהוא העוסק בבניין של בית המדרש, כל אחד הוא בעל הבית, כן? ואתה בא אליו, ואתה אומר לו, יש לי ישיבה ענקית, לומדים שם כך וכך אנשים, אתה צריך לתמוך בזה, זו זכות גדולה, ובוודאי הוא מאמין בזה, הוא יהודי כשר, הוא מאמין בזה, הוא בעצמו למד בישיבה.
הוא מסתכל והוא אומר, “כן, כמה אנשים יש לך בישיבה שלך?” אתה אומר לו מספר. “אצלנו בלייקווד יש שישה אלף אברכים ועוד אלפיים בחורים. אצלנו במיר יש שמונה אלף אברכים ועוד אלפיים בחורים,” או להיפך, אין הבדל.
אומר הוא, “אני שומע, יש לך מספר על נייר. גם לי יש מספרים. אני שייך לבחורים שלך, אבל גם אני למדתי פעם בלי אותך. אם הישיבה שלי תיסגר מחר, לא משתנה כלום בבית ישראל. כל אחד לומד באותו בית המדרש הלאה. ממה מורכבת ישיבת מיר? ישיבת לייקווד תיסגר מחר, ושבעה עשר בתי המדרש שסביב לייקווד, כל אחד בא מוקדם עם החברותא שלו. ממה מורכב בית המדרש? אה, זה כולל, שולחים צ׳ק כל חודש לאברכים מסוימים. בסדר, אז הצ׳קים, לצ׳קים לבד אין טעם, נכון? הצ׳קים זה לשלם עבור משהו. אז מה קורה?”
התירוץ: הדרת התורה באצטדיון
אז חכמי הדור המציאו תירוץ. שהולכים להתאסף כל שנה אחרי שבועות באצטדיון, אצטדיון גדול, והולכים לאסוף, אומרים כל האברכים יבואו, הולכים לתת להם כבוד, נותנים להם כבוד. צריך לספר שהם שייכים לנו, נכון? הם חלק מהישיבה. כאשר אתה שואל מי הישיבה, הישיבה היא זה שיש לו שישה אלף אברכים שממלאים אצטדיון שלם. לא רק האברכים, נשותיהם, חבריהם, ילדיהם, מביאים את כולם, חמישים אלף אנשים מביאים ביחד, ושמים את האברכים באמצע הישיבה. עכשיו אתה רואה את הישיבה? יש לי תמונה בשבילך, אתה יכול לבוא. אתה אפילו לא צריך תמונה, אתה יכול לבוא בשידור חי כל שנה לאירוע. זו הישיבה! הראיה, ההוכחה, שיש ישיבה, שיש שישה אלף אנשים בישיבת לייקווד, כי אתה לא מאמין לי. והוא צודק, הוא לא מאמין. מאיפה הוא יידע? אפילו כך אי אפשר לדעת, זה סתם אנשים שנגררו, אבל על כל פנים רואים אנשים. יש משהו שמוצג לעיניים הבשריות.
זה התירוץ שמצאו חכמי הדור, וכמו שההלכה שלנו תמיד, על מה שהחכמה צריכה לעשות, בפרט אלה שמגייסים כסף צריכים בוודאי ללמוד ממנו. אי אפשר להיות… ולהיות מבוקר על אלה שמגייסים כסף, וצריכים לחלוק עם אלה שמגייסים כסף. אין לי חכמה להיות החכם שאין לו כסף ולומר, “אה, אין לי כסף, אני חכם.” אתה חכם כמו הכסף שלך.
ממילא, זו הדרך שהם עושים. אז עכשיו, בבית המדרש שלי יש בעיה קטנה. מה הבעיה? שיש לי
התוצר של רבי: אנשים, לא מספרים
הפסוקים שמעוותים
כן, הפסוק הוא כמו “לא לגבורים המלחמה”. חושבים שזה אומר שלגיבורים אין מלחמה? לא, אדרבה, יש להם כן מלחמה. אלא הקב״ה עוזר להם. סתם מעוותים פסוק. באותו פסוק כתוב “החכם גיבור בעוז”. אמת? פסוק פשוט. “לא לקלים המרוץ”. אתה גם אומר, מי שעושה אימונים לא רץ מהר יותר? לא, זה תירוץ שאנשים עצלנים שקוראים לעצמם חכמים אומרים. חכמים אמיתיים לא אומרים את זה. אז מה? אדרבה, זה לא השיחה שלנו, אני רק אומר מה אני חושב.
המציאות של בית המדרש שלנו
אז מה? בית המדרש שלנו אין לו מיקומים, ושומעים את זה. כל שבוע שומעים את השיעור כמה מאות אנשים. כל שיעור שומעים כמה מאות אנשים בכל העולם. אבל קשה להראות.
אנליטיקס ומספרים
בשנה שעברה ניסיתי גם דעה, אפשר ללכת. יש דבר שנקרא… אפילו עבדתי בזה, ר׳ ישעיה יודע. יש דבר שנקרא “אנליטיקס” באינטרנט. אפשר, לפי מה שחכמי הטכנולוגיה אומרים, אפשר לראות כמה אנשים שמעו וראו והסתכלו. אפשר לאסוף את זה במספרים, ובערך זה בערך אמת, ולומר, כן, אני יכול להראות לך, מכאן נכנסים אלפיים אנשים, מכאן עשרת אלפים אנשים, מכאן מאה אלף אנשים.
סך הכל, סך הכל במשך שנה, בערך, כל שנה יש בבית המדרש הזה בערך מאה וחמישים אלף שיעורי תורה. זו עובדה. זה אומר צפיות. עכשיו, למעשה, אתה לא צריך להאמין לי. אמרתי, בסדר, אני יכול… אתה יודע מה, אני אראה לך בעצמך את זה. אני אלך לעשיר, אני אראה לו. אתה לא צריך להאמין למסמך שלי. אני פותח לך את הגוגל שלי, אתה רואה זה יוטיוב, אני מראה לך שחור על גבי לבן. אתה גם יכול לזייף, אבל קשה יותר לזייף, כן? אני מראה לך שחור על גבי לבן כמה אנשים רואים. בסדר, אתה יכול לעשות את זה. זה דבר אחד שאתה יכול לעשות.
אבל זה בכלל לא נכון
אבל בשבילשבנאנטו, שזה בכלל לא נכון. קולות קטנים. למה?
התוצר של רבי הוא תלמידים
יש ביוטיוב שיעור, אני חושב שהכותרת נקראת “התוצר של רבי הוא תלמידים”, איזו כותרת כזאת. אתה זוכר שיעור כזה? בערך. אם לא כתוב ממש הכותרת, שאל AI איך זה נקרא. זה נקרא בערך כך.
התוצאה של זה היא, שמה אני מוכר? מה מוכר כל אחד שמלמד תורה? ר׳ יונתן, כל אחד, מה מוכר מי שמלמד תורה? מה שהוא מוכר הוא כך: הוא מוכר אנשים.
המעשה עם ר׳ שמואל מונקעס
אתם יודעים את המעשה, כן? היה חסיד אצל הרבי הישן, ר׳ שניאור זלמן מליאדי, הוא נקרא ר׳ שמואל מונקעס. ר׳ שמואל מונקעס, יום אחד, הוא היה עושה קונדסים, בחור צעיר מלא חיים. אצל חסידים תמיד היה מקובל שמי שהוא של רבי, הוא צריך להיות שמח. אין ענין להיות ליטוואק כזה שהולך תמיד ככה.
הוא עשה פעם, איך קוראים לזה, prank. הוא עשה pranks. אצל הרבי היה, כך היה המנהג. היום זה לא מקובל אצל הרבי, צריך להחזיר את זה. אז, עושים כך. אני אומר לך, בוודאי צריך להחזיר את זה. אז ר׳ שמואל מונקעס היה prankster. בכתבים החסידיים הוא בדחן. בדחן זה לא מי שאומר גראמען שכל אחד יכול כבר בריקוד המצווה. הוא עשה pranks, practical jokes.
בא יום אחד, הוא עומד בחוץ מבית הרבי, והוא תלוי על עץ. יוצא הרבי ושואל אותו, “שמואל, מה אתה עושה שם על העץ?” אומר הוא, “מה זה אומר? אני השלט שלך, אני הפרסומת שלך.”
הוא חישב, כל חנות תולה בחוץ את הדבר שהוא מוכר
הוא חישב, כל חנות תולה בחוץ את הדבר שהוא מוכר. חנות נעליים אתה רואה בחוץ תלויה נעל, חנות כובעים תולה כובע, חנות בגדים תולה בגד יפה כזה. הוא אומר מה הרבי עושה, הרבי עושה חסידים. הוא החליט שהוא צריך לתלות, שהרבי יצא חסיד.
רבי עושה אנשים
גם זה אמת, רבי הוא אדם שעושה אנשים. חסידים זה מילה אחת, מה זה אומר, הוא עושה אנשים. זה לא שהוא עושה ספרים. מי שמחבר ספרים, שדיברנו עליו כאן בשיעורים אחרים, שיעשה ספרים. איך הוא מניח את הספרים? זה מצבה? כן, ספר הוא בבחינת מצבה. רבי צריך אנשים חיים.
הוא שואל, איך הוא עושה את זה בכלל? הוא אומר שיעור, זה מה שהוא כותב ספר, זה מה שהוא שולח אימייל, זה מה שהוא שולח ציוץ, זה הכל על מה שהוא עושה אנשים. אבל המוצר, הדבר שהוא עושה באמת, הוא אדם. הוא עושה את עצמו קודם כל, הוא עושה את חבריו, הוא עושה את תלמידיו.
עושים אנשים, לא גולמים
מה זה אומר הוא עושה אדם? האם אפשר לעשות אדם? כן, אברהם אבינו עשה אנשים.
ספר יצירה וגולמים
אולי עם ספר יצירה אפשר. יש ענין של גרפיקס, לא הלשון, אבל זה לא אפשרי. אתה אומר ספר יצירה, אתה אומר מפורש שעשו אנשים. אבל אתה יודע מה קורה כשעושים אנשים עם ספר יצירה? מה יוצא? גולמים.
יש אכן רבנים שהולכים עם הפשט של “אפשר עשו אדם בחורבן”, הם עושים הרבה גולמים. אתה יודע, אפשר לעשות, זה נקרא קו ייצור, איך זה נקרא? פס ייצור? קו הרכבה. עושים, יוצאים גולמים. אני אומר לך, אפשר לעשות עם ספר יצירה, אנתרופיקס, יש חברה שהם עושים גולמים טובים, יפים.
כל אדם הוא שונה
אבל לעשות אנשים, צריך לשים לב שכל אדם הוא קצת שונה, כל אחד מקבל מהרבי. אתה לא יכול לומר, “אני רואה, יש לי חמישים, שישים אנשים שהולכים באותה הספורטיבית כמוני.” אתה יודע מה? עשית גולמים. כן? צריך לעשות אנשים. ואנשים, כל אחד הוא קצת שונה, לכל אחד יש פירוש משלו על הרבי, הוא אומר את זה הלאה, וכדומה.
“ישנו פה וישנו שאינו פה”
אז על זה החלטתי, על זה אמרתי שהחברה הולכת להתכנס עם האנשים. האנשים, יש כאן קשר, שלא כל האנשים נמצאים כאן. יש כאן “ישנו פה וישנו שאינו פה”. אפשר כבר את מה שכתוב במדרש במתן תורה. כל אחד שנמצא כאן, כאן צריך לעלות למנין, זה בקדושה.
כל אחד שנמצא כאן, נושא בתוכו כל מיני נשמות של אנשים אחרים ששמעו ממנו פעם, ושדרכו מגיע קישור לשני, ודרכו מגיעה מילה לשלישי. שהולכת סביב כל העולם המילה והרעיון.
אבל האנשים, כמו שאמרתי, הפרסומות, לא האנשים, לא רק את האנשים עושים, אבל האנשים, זה הדבר. אז בית המדרש שלנו הוא כל האנשים, זה לא הקירות, לא הספרים, לא האימיילים, לא כלום, אלא האנשים. אז כאן נמצאים האנשים.
אדם אחד הוא אדם, מליון הוא מספר
אדם, כל אחד צריך לדעת כלל, אני אומר את זה לעצמי גם את החיזוק, אבל זה מאוד חשוב לתפוס, כן?
כלל של סטלין
סטלין אמר שאדם אחד הוא אדם, מליון אנשים הם מספר, כן? איך זה נאמר? סטטיסטיקה, כן? אדם אומר רוצח, מי שהרג אדם אחד, שני אנשים, עשרה אנשים, הוא רוצח. מי שהרג מליון אנשים, מה הוא? רוצח הוא לא.
אמת, יכול להיות אפילו שאין לו את מידת הרצח בנפש. אני זוכר שהימלר הלך למחנות והוא התמוטט. הוא לא יכול היה לראות, הוא היה חולה כמה ימים. הוא לא יכול היה לראות. אז מצאו דרכים אחרות שיהיה יותר, שיהיה קל יותר.
ההבדל בין רוצח לרוצח המונים
רוצח הוא מי שיכול להרוג, לשחוט אדם. אה, מה שקוראים רוצח המונים, זה סוג אחר של דבר. שד, כן, זה אפילו לא דבר אנושי, אמת. אבל הוא לא רואה אנשים, שם מתחילה הבעיה, לא שם מתחילה הבעיה, הוא מחפש מספרים.
תחשוב ככה, בסך הכל, אנחנו הולכים תמיד רק לעשות עושי רצונו כאחד, אבל תשמע רגע מה זה עושי רצונו, זה יותר מעניין לדבר על זה.
תאוות רציחה מול מספרים
אז תחשוב ככה, שיש אדם שיש לו תאוות הרציחה, כן? הוא חותך, הוא הורג אדם אחד. האחר יש לו תאוות ניאוף, גם הוא הרג אדם אחד. אותו דבר. זה אחד, שניים, זה הנאה. הנאה, לא הנאה. איקס? בסדר, אז פשוט אתה לא רוצח. אתה משהו אחר. רוצח סדרתי, כן. או משהו… זה לא בן אדם.
לא, זה רק חייל, אדם, מי ששם… טוב מאוד, סדרתי אומר מספר. אותו דבר, או אפילו מי ששם פצצות מהמטוס. הוא כבר לא רוצח. זו דרגה אחרת. אני לא יודע איך קוראים לזה. זו לא רציחה. הוא בכלל לא רואה אנשים בכלל, נכון?
אדם אחד הוא בוודאי לא הרג. להפך, קשה להרוג אדם פנים אל פנים. אתה צריך להיות גיבור, להרוג אותו מול פניו. לא, הוא לא יכול לעשות את זה. הוא יכול להרוג מרחוק, מכפתור. זו לא רציחה. הוא איש מספרים, כן? הוא איש, איש המספרים. הוא… העולם נברא במספרים. הוא רואה רק את המספרים, לא את הדברים שהמספרים עשו.
זו לא סתם תורה
זו לא סתם תורה זו, אני לא מתכוון לזה. יש פרט באנשים שעושים בעסקים שקשור לדבר. אנשים, כל עסק, כל עסק שרוצים להביא אנשים חדשים, זה חשוב.
הרמב״ם: שלמות חייבת להתפשט
הדין של תורה, הרמב״ם אומר שזה דין במציאות. כן, זה אחד הדברים שהרמב״ם והמקובלים מסכימים לגמרי. שהדין, הרמב״ם אומר את זה כדי להסביר את השפע של עשר הספירות שיש.
הדין של כל מי שיש לו שלמות מסוימת, אומר הרמב״ם, כל דבר שיש בו דבר טוב, כל טוב שיש, הדין של זה הוא שזה הולך הלאה. זה לא אפשרי שאדם יהיה לו חכמה והוא לא ירצה לספר לאחר. כי אחד אומר, “יש לי חכמה, אני לא מספר לאף אחד”? לא מובן. יש לך מעט מאוד חכמה, זה רק מספיק לך.
אבל חכמה אמיתית יש מספיק לעוד אנשים. להפך, כמה שהוא משפיע מגיע יותר, כמו שכתוב בקבלה, שכמה שאנחנו מקבלים, מגיע גם לספירות יותר, כי זה טבע הדבר. אז דבר טוב הוא לא… כשאחד אומר, “זה לא יכול להיות,” צריך לשמוע את זה.
המטרה: בית מדרש בכל קהילה יהודית
המטרה שלי היא שיהיה בית מדרש בכל קהילה יהודית בעולם. הרבי מבעלז יש לו אותה מטרה. הוא רוצה בית מדרש בעלזי בכל עיר בעולם. איפה שיש עשרה יהודים, יהיה גם בית מדרש בעלזי. אני רוצה גם את אותו דבר, בכל מקום שיש עשרה יהודים, יהיה לאנשים שלנו בית מדרש.
בית מדרש לא אומר הבניין
בית מדרש לא אומר הבניין. זה יותר זול, אמת. אני לא רוצה שיהיה בניין. אני רוצה שיהיו עשרה אנשים שחושבים באותו אופן כמו שלימדתי אותם. בניין זה בוודאי טוב, צריך בניין, זה הכלים. אני אומר שזה לא אומר רק הבניין, זה אומר עוד יותר, וזה עולה עוד יותר, אמת. אני לא אומר את המילה “הבניין”, אני אומר מה שאני מתכוון.
זה לא שיגעון גדלות
אם אני אומר את זה, אני צריך לומר אמת. אם אני אומר את זה, הוא יגיד שהוא… איך קוראים לזה? פנטזיונר, שיגעון גדלות, כן. אבל זה לא שיגעון גדלות. אני רוצה לומר לו, אני רוצה את השיגעון, או חיים, אני מכיר מישהו שיגיד שיש לו שיגעון גדלות, אולי אני אכן עושה גורל. היית רוצה? אני יכול גם אבל כלום, אני אגיד לך.
לא, אני מתכוון שזה צריך להיאמר. אני מתכוון שראשית זו לא גדלות של האדם, כל מי שיש לו חכמה יודע שחכמה לא שייכת לאף אחד, חכמה שייכת לריבונו של עולם, אין שום שייכות עם החכמה. חכמה שייכת לחכמה עצמה.
חכמה שייכת לכל העולם — לא ליחיד
טבע החכמה: היא רוצה להתפשט בכל מקום
יש דבר שקוראים לו פנטזיונר, שיגעון גדלות, כן? אבל זה לא שיגעון גדלות. חכמה לא שייכת לאף אחד. חכמה שייכת לחכמה עצמה, לקדוש ברוך הוא שהוא החכמה. חכמה שייכת לחכמה עצמה.
אבל טבע החכמה הוא שהיא רוצה ללכת לכל מקום. זה לא יכול להיות שאדם יודע משהו והוא לא רוצה שילדיו הקטנים ידעו את זה. זה לא יכול להיות, זה אומר התורה “ולמדתם אותם את בניכם”, שפירושו “בניכם ובני בניכם”, שבא במתן תורה וראה, מה ראית? אתה רוצה לספר לנכדים שלך.
טבע האדם הוא כך, שאדם נסע לספארי באפריקה, הוא מספר לנכדים שלו. אמת, אם הוא ראה חידוש באחדות ה׳, הוא רוצה גם לספר לנכדים שלו. זה דבר מוזר, אדם נקרא חכם והוא לא רוצה לשתף את חכמתו. כמו שהגמרא קוראת לזה “שדים יהיו לו”, זו איזושהי בריאה מוזרה, זה איזה אנדרוגינוס, איילונית, הוא לא דבר נורמלי, הוא לא אדם נורמלי.
חכמה היא קוסמית — עולמית
וכמה שמבינים את החכמה, זו הסיבה שאנשים לא נופלים בשיגעון גדלות, צריך להשפיל את המידות, אני לא מדבר עכשיו על הענין הזה, זה לא שיעור על מידות, זה שיעור על חכמה. מי שיש לו הכרה בערך החכמה והוא חושב שהוא תופס איזה דבר חכמה בעולם, הוא מבין שחכמה היא דבר ששייך לכל העולם. יש על זה מילה באנגלית, cosmic, כן? עולמי!
רב קוק ה״ישיבה המרכזית העולמית”
הרב קוק פתח ישיבה, הוא קרא לה עם הרב הנזיר “ישיבה מרכזית העולמית”, זו הישיבה העולמית. זה אומר עולמית, אתה יודע כמה אנשים למדו שם? היו שם מאתיים חמישים איש, כל הישיבה, הייתי שם בבניין, יש שם בית הרב קוק ברחוב הרב קוק נקרא היום שם בירושלים, זה בית קטן, זה קטן יותר מזה, כל הבניין ביחד יש שם כמה חדרים, חדר השיעור קטן יותר מהשולחן שאנחנו יושבים כאן. זה היה קטן, כן, שם היה המרכז הרב המקורי, זה קטן, לא נכנסו אנשים שם, הרחיבו קצת אפשר לעשות מנין, זה מעשיות חלשות. אבל מה הפשט? הוא היה יהודי ששמע מה זה אומר חכמה. חכמה היא דבר ששייך לכל העולם.
יהודים ומיסיונריות — הפצת האמת
זה שייך, שאם אני מבין משהו, מובן שאחרים, האחר יכול גם להבין. להפך, נגיד מה שהוא מבין, אני אגיד, “מנוני מנוני, שזה לא יקרה”. אבל חכמה היא דבר ששייך לכל העולם. זה לא יכול להיות שאחד מבין דבר חכמה, דבר אמת, והוא לא רוצה להיות מיסיונר ולספר לכל העולם. זה לא יכול להיות. אחד אומר, יהודים לא מיסיונרים. זה אומר שיהודים לא יודעים כלום מה זה אמת? זה לא יכול להיות. יהודים לא מיסיונרים כי אין כוח, צריך להיזהר. זה דבר פרקטי פשוט. אבל בוודאי יהודים מיסיונרים. צריך רק לחשוב על מה שכתוב בנביא, שיהיה עם שליחות, “שאל ממני ואתנה גוים נחלתך”. בסדר. אבל זה לא יכול להיות דבר כזה, זה לא יכול להיות שיש לו נקודה של אמת, נקודה של חכמה, והוא לא רוצה להפיץ את זה על כל העולם. זה טבע הדברים, זה יסוד הדבר.
הסכנה של חשיבת מספרים
עכשיו נמשיך. אם כך, יש כאן סכנה גדולה. סכנה גדולה. מה הסכנה? שבאים לכאן, ואני מסביר עכשיו את השיעור של שבוע שעבר טוב יותר, כן? וחושבים, אני בא אני נותן פלייר של השיעור, כי אני אומר שזה שיעור קוסמי, זה שיעור העולמות, בסדר? אני אסכים. שיעור הר השכל, עניני מחשבה, שיעור העולמות. מרכז עולמי. אתה יודע, בזמנים, כל חסידות יש לה “מרכז עולמי דחסידי אלכסנדר”. אני זוכר ש… כן, מרכז עולמי. זו בריאה עלובה, זה לא נכון. זה צריך להיות עולמי. הוא עולמי. עולמי? עולם אחד? העולמות! חייב אדם לומר “בשבילי נברא העולם”? מה זה לא שלי? זה רק אחד… רק כשחיים צריך לדבר? חושבים שמתו גם. ובעולם הבא גם.
המלאכים מחכים לנו
והמלאכים, המלאכים, ריבונו של עולם, אתם אומרים קדושה, הא? אתם אומרים בבית הכנסת קדושה, כתר? אתה יודע מה כתוב שם? כתוב כך, למדתי עכשיו קצת על קדושת השם, “קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו”, ואני חושב שהמלאכים יכולים לבוא אלי לשמוע מה יש לי להגיד על זה, כן? “מלאכים עומדים ממעל, עם עמך ישראל קבוצים מטה”. זה בנוי על מדרש, ש“אין מלאכי השרת אומרים קדוש עד שישראל אומרים שמע ישראל”, עד שהם שומעים מקבלים רשות מהיהודים, כן? זו גמרא. בסדר. אז זה הפירוש. אני חושב שהמלאכים יכולים לבוא אלי לשמוע. זה אומר, אני יודע מה שהמלאכים לא יודעים? אני לא יודע מה המלאכים יודעים. אני יודע לעצמי כאן איזה היבט, איזו בהירות, איזה חידוש, שאני יודע והוא לא יודע, ואני רוצה לספר לכולם. אם זה נהיה בעיה, זה נהיה בעיה גדולה.
המחשבה הסטליניסטית: “רק עשרה אנשים”
מה הבעיה? מלבד הבעיה שמתחילים לענות את הידיעה פירושה הגוף, אם זה אומר בניית מוח, זה לא אומר בניית מוח, זה אומר את החכמים עצמם, זה הפשט. יש בעיה שנייה. הבעיה היא, עכשיו הוא בא והוא אומר, ראיתי עשרה אנשים שם, ראיתי, מישהו סיפר לי את המעשה ממש, ראיתי בית מדרש שם בכפר פסח, יש שם עשרה אנשים, הם צועקים קדוש, הם אומרים שהמלאכים מחכים להם להדליק בחזרה את הגיהנום, הם יגידו, “כן כן, רחם, סתם אנשים נורמליים, אלה שלושה יהודים מנותקים שם בשידווארד שם בהונגריה, והמלאכים מחכים לך להדליק בחזרה את הגיהנום? כן, לך הם מחכים, לך הם מחכים.”
זה אומר, אני, מה שאני מבין על הגיהנום שנסגר בשבת, זו לא הבנה שאני מבין אצלי, זו הבנה שאני מבין בעולם ואיך העולם הוא. ההבנה שייכת לכל העולם. אז כמה שיש לי איזה חידוש, אפילו לא חידוש, מוטלת עלי ההבנה, זה שייך לכל העולם. אבל כאן יש בעיה שאדם רואה, יש כאן רק עשרה אנשים. מה הבעיה? מתחילים לחשוב כך, ממש כמו היטלר, מחשבה סטליניסטית מתחילים לחשוב. מתחילים לחשוב כמו סטלין. הוא אומר, “אה, אז העשרה אנשים, אז יש לך משחק מספרים? אני צריך לדבר לכל העולם. אז אני צריך לשלוח פלאיירים ולהוליך מכתבים ככתב קורא סופרי המלך לכל עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו.” אני צריך לכתוב אלפי מכתבים ואלפי אימיילים ופקסים ואני יודע מה שולחים היום, ואולי זה יגיע לכל העולם. עשרת היהודים הם כלום, הם רק עשרה.
אז ה״רק עשרה” בא מאיפה? מספירת מספרים, לא אנשים, כן? אז רק עשרה, רק עשרה באיזו בחינה? בבחינה של מספרים, של ספירה, כמו שסטלין ספר שזה רק עשרה. סטלין לא התעניין בהריגת עשרה אנשים, לא היה לו כלום נגד עשרה אנשים. כן עשרה אנשים, לא עשרה אנשים, לא עושה שום הבדל. הוא רצה לעשות משהו עם מיליוני אנשים, הוא היה מנהיג עולמי, כן? המהפכה הבינלאומית הוא הוביל, לא סתם. נכון? אה, אז הוא חייב להתחשב במיליוני אנשים. זו לא מחשבה נורמלית, זו מחשבה סטליניסטית.
העולם עשוי מאנשים, לא ממספרים
תרגום לעברית
אבל אם אתה מבין שכל העניין למה אנחנו אומרים שכל העולם צריך לשמוע את התורה שלך, כל העולם צריך להבין מה שאנחנו מבינים, זה בגלל שאנחנו בני אדם, לא בגלל שאנחנו מספרים. העולם לא עשוי ממספרים. העולם עשוי מבני אדם. העולם האנושי אוהב לעשות מספרים.
אבל אם פחות אנשים מחזיקים משהו, יכול להיות שהם עושים טעויות.
ומה החכמה? עשרה אנשים מחזיקים כך, אתה סופר עשרה אנשים.
בוא נבין. בוא נבין.
לא, זה פחות אמת.
יכול להיות. יכול גם להיות פחות. כל דבר…
אמת אינה “האמת שלי”
אם פחות אנשים מחזיקים משהו, אתה סופר עשרה אנשים.
בוא נדבר על מה שר׳ אברהם חיים אמר לי. המנהג שלי הוא רק לענות למה שר׳ אברהם חיים אמר לי. מה שאני אגיד לו הוא שאם אתה תופס שזה אמת, אתה תופס שזה אמת לא בגלל שזו האמת שלי. צריך לצאת מהמחשבה שאמת היא שלי.
יפה מאוד. בוא נלמד מכל האנשים היקרים האלה שיש להם מה לומר. כולם מוזמנים לבוא ולהסביר לנו למה אנחנו טועים. הזמנה פתוחה, אין בעיה. שב בישוב הדעת, הסבר לי למה אני טועה. בוודאי. לכל אדם יש חלק מסוים של חכמה, וצריך גם ללמוד מכל אדם. אין שום ספק. צריך להיות לומד מכל אדם.
כשמבינים אמת, חושבים שכולם אומרים את זה
אבל כשאני מבין שמשהו הוא אמת, לא אני מחדש את האמת. דרך אגב, מזה, מי שמבין, בדרך כלל כשאנשים מבינים דבר אמת, הם חושבים שכל אחד אומר את זה. אני אומר, יכול להיות טעות, כי אותו אדם מבין משהו שאתה לא מבין. אבל הסיבה שבאה הטעות היא, כי אני לא מבין משהו שחידשתי, אלא אני מבין שכך זה. אני פוגש, כשאני לומד קטע גמרא, אני לומד פשט, אני פוגש אחר שלמד את אותה גמרא. הוא אומר את זה, כולי עלמא, הגמרא כבר אמרה את הפשט שלי. והרבה פעמים זה אמת. אומרים, שכשהולכים ישר פוגשים הרבה חברים. הרבה פעמים אני אומר באמת, אני לא אומר שאני אומר משהו שאתה לא יודע. אבל אני אומר את הדבר הפוך, מכיוון שהדבר לא שייך לי, זה שייך למציאות העולם, זה שייך לכל אחד.
אדם הוא עולם שלם — הערך של עשרה יהודים
ומה שאני רוצה לומר רק זה, שלא יחשבו שאם כך, מה שיש מעט אנשים עושה הבדל. זה לא עושה שום הבדל. לא רק שזה לא עושה הבדל, אדם הוא עולם שלם. מה זה אומר אדם הוא עולם שלם? מה זה אומר שאדם הוא עולם מלא? אתה יכול להסביר לי? אני אומר לך שכל אחד מאיתנו יכול למות מחר, אף אחד לא ידע מזה, חוץ מאשתו. כתוב בגמרא, אין לו דומה אלא אשתו. אף אחד לא אכפת לו. חוץ מאישה, יכול למות, אתה שוכב, לא עושה שום הבדל לאף אחד.
כל אדם יכול להוציא את כל העולם
מה זה אומר שאדם הוא עולם שלם? זה אומר את חלקו, שהאדם יכול להוציא את כל העולם. אוי לו, אם אדם יכול ללמד לאחר את כל העולם, אנחנו לומדים ביחד, אנחנו לומדים, נעשה יותר טוב הכל, נעשה יותר ברור הכל, כל העולם הוא אצלנו, זה שני עולמות שלמים, אין סתירה, זה שניים. ושלושה אנשים זה שלושה. זה כבר מלא. כשיש לך עשרה יהודים, אי אפשר לעשות חילוקים, יש דברים שזה דין, דין מזומן, דין ציבור של עשרה יהודים. ברגע שיש לך עשרה יהודים יש כבר עולם שלם.
עשרה יהודים מייצגים חתך רוחב של כל האנשים
אני צריך להיות בעל שכל בזה, עשרה אנשים מייצגים בדרך כלל חתך רוחב של כל מיני אנשים שיש, פחות או יותר. עכשיו, יש הבדל מה האנשים צריכים. כל אדם, כל יהודי שעומד ליד העמוד צריך סייעתא דשמיא, יש כל מיני נשמות, אנשים שהם בכיוון שלו, שהם שכנים שלו, שיש להם את תכונת הנפש שלו, וכו׳ וכו׳.
אני אמרתי, קודם בדיוק גם אמרתי את זה, אני אומר שהפרסום שלנו הוא עשרת היהודים שיושבים כאן, זה הכל. יש רק עשרה יהודים בכל מקרה בעולם. כל האחרים הם ייצוגים אחרים של אותם עשרה יהודים. כל אחד יכול להיות עוד עולם שלם. אבל אדם הוא עולם שלם, הוא לא קטן יותר, הוא לא איזה מספר. מי שאומר שהוא מספר, הוא צריך לצרף כן את כל האנשים.
שמחת תורה עם עשרה יהודים — לא חסר כלום
ואני אומר עוד יותר אפילו, אני אומר על הרבה חסידים, הוא נוסע לרבי, אבל יש רבי כזה שיש שבועות עשרת אלפים יהודים. אה, מובן מאליו כך, אני לא יכול, יש לי קטן, נניח בית מדרש קטן אצלנו באזור, אני עובד מאוד קשה כדי להיות ביום טוב, אין לי כוח לנסוע ולחזור ביום טוב. אני רוצה להיות ביום טוב מניין שאני יכול לפרבנגן קצת ביחד. וכל האנשים האלה, יש אנשים שהם חסידים. כשיש לך בבית הכנסת הזה עשרה יהודים אני הולך לנסות שמחת תורה, העקבות שזה אדם נורמלי, הוא אומר אה, מובן מאליו כך, אתה לא מאמין באמת שאתה רוצה לשמוח עם התורה. אתה הולך לבית כנסת גדול, יש שם אלפיים אנשים על הענפים, אתה חושב, כך זה נעשה. לא יכול להיות שאני היחיד שמשוגע, כשאלפיים אנשים רוקדים עם התורה, בוודאי יש נקודה של לרקוד עם התורה. עשרה יהודים רוקדים עם התורה, הוא עושה את זה.
ברוב עם הדרת מלך — אבל לא חסר כלום
אני לא אומר שאין עניין כזה של רוב עם, יש עניין של רוב עם, יש עניין של לעשות הרבה יותר טעם כשיש אלפי יהודים, זה בוודאי יותר טוב. אבל לא חסר כלום מעשרה יהודים. במקום עשרה יהודים זו בעיה, אתה לא יכול לעשות קדושה בקדיש, אתה לא יכול לעשות שום מניין הגון. יש לך עשרה יהודים, לא חסר כלום. מאוד שמח. אתה יכול להסתכל עליו דרך אגב ז׳ אדר שאמרת זה אמת. האנשים שיש להם כיסופים לחיות ולרקוד עם התורה בשמחת תורה, או לומר את האקדמות בשבועות, לא מפריע להם שיש רק עשרה יהודים בבית המדרש. אפילו יותר טוב, פחות אנשים זה יותר טוב, לא צריך להידחק, יש מקום, יש עיקר לא, הכל יש, יש מספיק כיבוד עוגה לכל אחד, הכל יש.
האדם שיש לו בעיה עם זה, הוא לא סומך על עצמו. כי אתה משהו צודק, אדם לא צריך לסמוך על עצמו, אבל בסוף על מי אתה הולך לסמוך אם לא על יהודי יואל?
לדבר לאדם אחד — הכוח של ההתכללות
שמחה אמיתית לא צריכה המונים
אוקיי, יש עשרה יהודים, לא חסר כלום, מאוד שמח. אתה יכול להסתכל מסביב, והראיה על הדבר שאני אומר היא אמת, האנשים שיש להם זמן ארוך חיות ורוקדים עם התורה בשמחת תורה, או אומרים את האקדמות בשבועות, לא מפריע להם שיש רק עשרה יהודים בבית המדרש. אפילו יותר טוב, פחות אנשים זה יותר טוב, לא צריך להידחק, יש מקום, העיקר הכל יש, יש מספיק ישועות כנגד חיות רעות, הכל יש.
האדם שיש לו בעיה עם זה, הוא לא סומך על עצמו. יש לך משהו צודק, אדם לא צריך לסמוך על עצמו, אבל בסוף על מי אתה הולך לסמוך לשנה טובה? הוא לא סומך על עצמו. אני, אני מחזיק, אתה יודע מה? אני מחזיק שהתורה טובה, ואני שמח בשמחת תורה. תעשה לי משהו, אתה לא מחזיק? לך לרבי באמת ותרקוד שם, כי אתה צריך שאנשים יחזקו אותך כל הזמן. עשרת אלפים אנשים, אה, אולי, אולי יש משהו.
בגלל זה, נעשה כל שנה יותר ויותר גדול המעמדות, למרות שהמניין נעשה יותר ויותר קטן. ולא בגלל שזה התחלק, כל עשרה יהודים יש להם סוג אחר. אתה לא יכול לרקוד עם עשרת אלפים אנשים, אני לא יכול לרקוד עם עשרת אלפים אנשים ששמחו. למה לא? זה מאוד קשה, כי לכל יהודי יש אחר, יש לי פירוש אחר בהקפות מאשר לאותו אדם. אני יכול להתאים את עצמי להקפות שלו, עם ארבעת האחים שלי, עם החברים שלי, עם השכנים שלי, אני יכול, אני כבר יודע איך להתמודד איתם. אתה יודע איך להתמודד עם הפשט בחומש של עשרת אלפים אנשים? והאם כולם סיימו את אותו חומש בשמחת תורה? הם לא סיימו את אותו חומש. בחומש שלי כתובים דברים אחרים מאשר בחומש שלו. ויקרבו זה אל זה.
אבל מה, אין בכלל. מה שאתה אומר כלפי עדות ה׳ נאמנה, עשרת אלפים יהודים רוקדים, הרבי צועק תורת ה׳ תמימה, חייב להיות שיש איזו נקודה. אבל אם אחד מבין הפוך, ככל שיותר קטן זה יותר טוב, והקטן לא אומר שזה פחות, זה לא אומר שהתורה שלך לא מדברת על כל העולם. זו בכלל לא סתירה, זו לא רק לא סתירה, זה יותר נכון כך, היותר והאמת כך.
המורה נבוכים של הרמב״ם — נכתב לאדם אחד
יותר, הרמב״ם הקדוש כתב ספר מורה נבוכים, יודע למי הוא כתב אותו? יודע? לר׳ יוסף בן שמעון, יש יהודי כזה. שם הוא אומר, כשהרמב״ם כותב, הוא כותב, “אני כותב את זה רק בשבילך”. הוא אומר, “יהא בזה שכר כמוך”. אין שכר כמוך, אפילו אותו אדם, הרמב״ם היה קצת מאוכזב מההבנה שלו. אני כותב ספר לאדם אחד? לאדם אחד?
הרמב״ם היה יהודי גדול, כן, היה לו עסק טוב, הוא ניהל את המלך שם, הרופא שם, היה לו תפקיד, הוא יכול היה לעלות. והוא התהפך עם הספר שכתב לאדם אחד. לכמה אנשים הוא באמת כתב את הספר, למעשה בסוף? בערך לאדם אחד בסוף, הא? אבל למעשה, את כל העולם הוא הפך עם הספר שכתב לאדם אחד. למה? כי לפחות הוא כתב אותו לאדם. כאן יש אדם שכותב ספר.
האדמו״ר האמצעי — כל ספר לחסיד מסוים
אומרים שהאדמו״ר האמצעי כתב, אני חושב שהוא הוציא ארבעה, שישה ספרים, אני לא זוכר. אומר הריי״ץ, האדמו״ר הקודם מליובאוויטש, שהוא זוכר, יש לו מסורה, שכל ספר שהרבי כתב הוא התכוון לחסיד אחד. הוא אפילו ידע את השמות. שער אורה הוא כתב לאותו אדם. הוא כתב אותו לפי תכונות הנפש של אותו אדם.
הוא החזיק, ובמילים אחרות, האדמו״ר האמצעי היה קצת מתבודד, לא אהב כל כך להיות בין אנשים, הוא ישב בחדר שלו. לכן הספרים שלו כל כך ארוכים, כי הוא מדבר כך עם אנשים. הוא כתב את המאמר, הוא דמיין איך הוא מדבר לאותו חסיד, והוא היה צריך לתת לפי איך הוא החזיק שאותו אדם הבין. את הספר האחר הוא כתב לחסיד שני. בוודאי, כל אחד נהנה מזה. כך נהנים מספר שנכתב לאדם אמיתי, לא נכתב למספר.
אני לא נקרא יוסף סטלין — לדבר לאנשים, לא למספרים
כשמישהו כותב ספר, והוא הולך לסוכנות שיווק, אומר לו, “תכתוב דבר שיפנה לרוב האנשים.” אתה מתכוון לומר שאתה לא רוצה לדבר לאף אדם אחד, אלא למספרים? אני לא נקרא יוסף סטלין, אני רוצה לדבר לאדם אחד. מדברים לאדם אחד, ובכך מדברים לכל העולם, כי כל אדם הוא עולם שלם. אם אפשר באמת להשפיע על אדם אחד, השפענו על כל העולם. ובוודאי אם כל אדם הוא בפני עצמו, כל שכן עוד יהודי.
כל יהודי נושא בתוכו את כל היהודים — שרי אלפים, שרי מאות, שרי עשרות
זה מה שאנחנו רואים, שכל אחד מעשרת היהודים במניין הזה צריך בעצמו להביא עשרת אלפים דולר או מאה אלף דולר, והעשרה לא מספיקים. וזה הניצוץ שמונח תחת כל יהודי. כל יהודי שיש, מונח תחתיו שרי אלפים, שרי מאות, שרי עשרות. מונח תחת כל יהודי כל כך הרבה יהודים. וזה חייב להיות כך.
אני יכול רק לתת שיעור, אני לא יכול לדבר באוויר. אני צריך לדבר לאנשים מסוימים. וזה מאוד חזק בהליכה של כל אדם, לא לדבר באוויר למצלמה, כי עוד יהודים כלולים בזה. זו ההתכללות. המצלמה היא רק בשם כל ישראל. אני צריך להתחייב שכל אחד צריך בשם כל ישראל. אני צריך לעשות את המצלמה. עכשיו זה בשם כל ישראל, זה לא רק בשבילנו. כל המעשים והעניינים שלנו הם לא רק בשבילנו. אבל באמת, כל אחד אחראי על כל העולם.
סיום — ההשלכה המעשית
ממילא שיביא מספיק כסף לכל העולם, ושתהיה גאולה שלמה, ושישלימו את כל שלוש מאות שישים אלף הדולרים לשנה. ולשנה הבאה יהיה 720,000 דולר.