קרבן חטאת – ויקרא פרק ד

[בענין אימורי הקרבנות – כנראה שבמקרא קרב וכליות נחשב האברים הפנימיים העיקריים של בעל חי, כמו שכתוב בנשמת וכל קרב וכליות יזמרו לשמך, ולכן שני אלה והחלב שלהם הוא מה שמקריבים ברוב הקרבנות.]

קרבנות חובה

מכאן נקרא קרבנות חובה, לעומת פרשיות עולה מנחה ושלמים שנקראים נדבה. אבל יש לשים לב שחובה זו אינו אומר שאין בהקרבת קרבנות אלה רצון כלל וכאילו שזה סתם איזה חוק יבש בשונה מנדבת לב שבעולה. כי חטאת הוא קרבן של תשובה. והיינו כאשר אדם שם לב שחטא בשוגג ומתעורר ליבו שהוא צריך לכפר על כך. ואז יש דין כיצד מתכפר בדיוק כל חטא באיזה קרבן. אבל הדין לא אומר כל כך שחייב להביא חטאת, אלא כמו בעולה הדין הוא כיצד יביא חטאת אם הוא רוצה כפרה. במילים אחרות מה אם אדם לא רוצה כפרה ואומר מה אכפת לי שחטאתי בשוגג, אין מה שיכריח אותו או אולי אפילו יחייב אותו להביא חטאת. החטאת הוא קרבן בדיוק כמו העולה שבא מרצונו של אדם שרוצה להתקרב לה’, אלא שהחטאת יש לו סגולה מיוחדת שהוא מכפר על חטאים ויש סדר כיצד עושים שזה יכפר. ומי שמקריב אותו הוא מי שנפשו מבקשת קירבה כזו שהחטא בשוגג מפריע לו והוא מרגיש צורך לשוב בתשובה על כך. (וזה הפשט אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו, כי אם אינו רוצה מי יכריח אותו להביא חטאת על שגגתו יכול סתם להתעלם מכך).

ולפי דעתי בפשט זה אחד ההבדלים בין חטאת ואשם, שהם שני סוגי קרבנות הבאים על החטא, אבל החטאת בא בנדבה כשאדם רוצה כפרה, אשם הוא בדבר שהתוודה או באו עדים נגדו ואז בית דין מחייבים אותו להביא קרבן כפרה וזה כבר ממש קרבן חובה הבאה מחובה או אשמה חיצונית.

על איזה חטא חייב חטאת

פשט הכתובים נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה’ אשר לא תעישנה. משמע שמביאים חטאת על כל מצות לא תעשה. אבל חז”ל אמרו לא על כולם דווקא על דבר שזדונו בלאו וכרת. ויש לדבריהם טעם גדול שרק מצוות שיש להם כרת כי כרת הוא שנכרת נפשו מהברית ולכן גם בשוגג נעשה כמו חסרון בברית (כמו נגיד ערל גם אם הוא בשוגג או באונס עדיין זה חסרון בברית) ועיקר סגולת החטאת הוא להחזיר את האדם לתוך הברית. ולפי דעתם על עבירות אחרות אין שייך חטאת אלא קרבן אחר עולה או אשם לפעמים.

מכל מקום לפי פירושי ייתכן שזה אכן על כל המצוות אלא שאין בכך גדר ברור לפעמים מרגיש אדם שנתרחק מאד על ידי ששגג בעבירה קלה ומביא חטאת ולפעמים אינו מרגיש גם בעבירה גדולה ואינו מביא. וחז”ל נתנו לדבר גדר ברור בהלכה והשאירו מקום למה שבא מתוך התחושה בקרבנות אחרים.

פר כהן משיח

עוד נחלק החטאת וזה תלוי מי הוא שעשה את החטא. יש דברים שאין זה משנה אם המלך חטא או שמש בית המדרש, גנבת דולר תשלם דולר לא משנה אם אתה מלך או מה התפקיד שלו. אבל בגלל שהחטאת אינו על חטא פרטי בלבד אלא הוא מחבר שוב את האדם לברית, אם כן זה משנה מאד מי עשה את החטא. ולמשל אם הכהן גדול חטא הרי הוא זה שצריך לכפר על כל הכלל בכל הקרבנות ואם הוא מרוחק צריך עבודה יותר עמוקה ושורשית להחזיר אותו אל הברית ואז יוכל לכפר על שאר הציבור. (ופעולה זו עושה כל שנה בפר של יום הכיפורים שעבודתו דומה לפר של הכהן המשוח פה שהוא מכפר על עצמו ואחרי זה יכול לכפר על כל ישראל בשעירים).

ולכן אם הכהן המשיח יחטא -זה לאשמת העם כי כל העם התלוים בעבודתו ותפילתו מנותקים עכשיו – צריך להביא חטאת דווקא של פר תמים.

וסדר עבודת הפר הזה יש בו הזאה מיוחדת של הדם על ידי אצבע הכהן אל פני הפרוכת. כי כאילו גם הקדש עצמו נפגם אם הכהן אינו בסדר ושניהם צריכים להתכפר שוב על ידי הדם, זריקת הדם מכפר ועושה ברית כמו שמצינו בסיני. ונותן עוד מן הדם אל מזבח הקטורת כי גם הוא צריך להיכלל שוב ואת שאר הדם שופך על מזבח החיצון ששם רוב הקרבנות.

וחטאת זו מקריבים ממנו האימורים בדומה לפר השלמים (והפסוק עצמו משווה אותם כאשר יורם משור זבח השלמים).

ויש בו דין מיוחד מעניין שאת שאר הבשר שלו אינו נאכל כלל כמו שאר החטאות ששאר הבשר שלהם נאכל לכהנים, אלא נשרף בחוץ. וזה כי כל חטאת חלוקת אכילתו דומה לשלמים אימורים למזבח והשאר לבני אדם, אלא ששלמים לבעלים וחטאת לכהנים שעל ידי אכילתם מתכפר בעלים. אבל כאן הרי הכהן עצמו כמו נפגם ואיך יכפר אכילתו על עצמו, (וייתכן עיקר כפרת האכילה הוא כמו צדקה שהישראל תומך בכהנים על ידי זה), ומאידך אינו עולה שיהא נשרף כליל, אז אין מה לעשות איתו ונשרף בחוץ.

פר העלם דבר של ציבור

מה אם כל הכלל טועה במשהו ונעלם דבר מהם והם חוטאים. חזל מפרשים שזה ציבור שעשו בהוראת בית דין טועה בית דין בהוראתו. אבל לפחות בפשט לא הוראת הבית דין הוא הנקודה אלא שזו עבירה כללית, זה לא יחיד ששגג אלא כל הציבור טעו במשהו וחטאו. והרי זה דומה לכהן משוח שחטא שכאשר נודע להם שטעו צריך קרבן שיכניס שוב את הקהל בברית לכן גם הם מביאים פר ועושים לו ככל הסדר של פר כהן משיח.

חטאת נשיא

אם הנשיא דהיינו המלך או מנהיג פוליטי אחר חוטא בשוגג.

נראה בפשט שיש שני סוגים, יש שגג שזה כמו שגגת מעשה חשב שזה שומן ואכל חלב וכדו’. ויש או הודע שלא ידע שזה דבר אסור. ולכן בציבור לא שייך שוגג אלא נודעה חטאתם. ובהלכה עשו בזה עוד פרטים.

והנשיא הוא לא תפקיד של כפרה כמו הכהן והוא לא הכלל עצמו, אבל הוא מייצג את הכלל ולכן הוא מביא חטאת פחות מהכהן, אבל יותר מיחיד.

חייב להביא שעיר זכר תמים. שעיר הוא לא שור אבל נחשב חשוב בין הצאן ודווקא זכר.

והחטאת שלו היא חטאת רגילה שנותנים את הדם על קרנות המזבח ומקטירים החלב והכהן מכפר עליו מחטאתו ונסלח לו.

חטאת יחיד

אם פרט יחיד חוטא אז הוא לא צריך פר או שעיר זכר אלא מביא כשבה או שעירה, מה שהוא רוצה. ועושים לו סדר חטאת רגיל שמביא לאהל מועד ועושה סמיכה נשחט בצפון כמו עולה (חטאת זה קרבן חשוב כמו עולה זה לא שלמים, ונקרא קדשי קדשים(. ומקריבים האימורים שלו והשאר נאכל וכפר עליו הכהן ונסלח לו.

ומה שנראה שחטאת הנשיא הוא לא כללי כמו הפר כהן ושל ציבור אלא זה חטאת פרטי שמביא הנשיא, אלא בגלל שהוא נשיא צריך להביא שעיר.

המשך הכתובים

ואם עוקבים אחרי הסיפור כפשוטו כמו שעשינו מבינים כל מיני דברים בפסוקים וההמשך שלהם.
והוא שעולה ושלמים הם כמו אבות לכל דיני הקרבנות ונאמרו ראשונה והפסוק כל הזמן מציין לפסוקים קודמים שזה נעשה כמו זה. החטאת נשחט במקום העולה. והאימורים שלו קרבים כמו בשלמים. וכו’.
והפסוקים וכפר עליו הכהן מובנים בפשטות גם, העולה לא צריך לכהן שיכפר כי זה בעלים לגמרי מביאים ונאכל למזבח. החטאת מכפר הכהן שלא חטא או נתכפר כבר בפר כהן על הבעלים שחטאו ואוכלים הנשאר מהקרבן.

צריך להבין למה אכילת הקרבנות לא כתוב במפורש בפסוקים כלל אלא במנחה וכנראה בעניין זה המנחה הוא אב לכולם נמצא מעולה אב לדיני שחיטה והקטרה מנחה לאכילה שלמים להגדרת האימורים.