הלכות קידוש החודש פרק י
⏱️ Chapters
(00:00) פארשידענע הלכות וואס זענען תלוי אין תקופת שמואל
(07:30) דער מקור פון "תקופת רב אדא" — היסטארישע אנאליז
(10:31) דער היסטארישער הינטערגרונט פון תקופת שמואל
(15:13) נבואה און חכמת השמים — דער אייבערשטער וויל אז מענטשן זאלן דיסקאווערן
(16:47) דער עיקר נושא פון חשבון — פרעדיקציע פון די ריאליטי
(18:44) הלכה א: שנת החמה לפי תקופת רב אדא
(20:00) שנת החמה לפי חכמי ישראל – 365 יום, 5 שעות, 997 חלקים, 48 רגעים
(46:10) דער חידוש: ס'בלייבט נישט קיין תוספת במחזור
▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור — הלכות קידוש החודש פרק י״א
—
הקדמה צום פרק: פארוואס ברענגט דער רמב״ם צוויי חשבונות פון שנת החמה?
דער רמב״ם׳ס שיטה: צוויי חשבונות
דער רמב״ם האט אין פרק ט׳ געגעבן דעם ערשטן חשבון פון שנת החמה (365 טעג מיט א פערטל — באקאנט אלס “תקופת שמואל”), און אין פרק י״א גיט ער דעם צווייטן חשבון, וואס איז אביסל גענויער — א חילוק פון אפאר מינוט (באקאנט אלס “תקופת רב אדא”).
פשט: דער רמב״ם זאגט אז ס׳איז געווען א מחלוקת צווישן חכמי יון און חכמי פרס, און אויך צווישן חכמי ישראל אליין, וועגן דער פונקטליכער לענג פון א שנת החמה. ביידע חשבונות זענען “בקירוב” — נישט בדיוק ריכטיג.
חידושים און הסברות:
1) דער רמב״ם׳ס מנהג נישט צו ברענגען נעמען:
דער רמב״ם ברענגט נישט די נעמען “שמואל” אדער “רב אדא בר אהבה” — ער זאגט סתם “חכמי ישראל.” דאס איז כדרכו בכל מקום — ער ברענגט נישט נעמען (חוץ רב, וואס ער דערמאנט ביים נאמען בנוגע א טעות). מ׳זאל נישט מאכן קיין “קאנספירעסיס” פון דעם — דער רמב״ם האלט פשוט אז ס׳איז נישט נוגע ווער ס׳האט געזאגט, נאר וואס ס׳איז געזאגט געווארן. ס׳קען אבער זיין אז דער רמב״ם איז געווען סקעפטיש צי דער חשבון איז טאקע פון רב אדא בר אהבה.
2) למאי נפקא מינה צוויי חשבונות?
קיין איינער פון ביידע חשבונות איז נישט נוגע הלכה למעשה היינט, ווייל מ׳גייט לויט א פעסטן לוח. אפילו בזמן שקידשו על פי הראיה, האט מען געדארפט נוצן נאר דעם ריכטיגן חשבון. פארוואס ברענגט דער רמב״ם דעם “פאלשן” חשבון?
ערשטער תירוץ (ווערט אפגעשטעלט): דער רמב״ם זאגט אז חכמת התכונה איז אליין א מצוה — נישט נאר צו וויסן וויאזוי צו טון, נאר צו פארשטיין די חכמה אליין (אנדערש ווי לולב, וואו מ׳דארף נישט וויסן וויאזוי ער וואקסט). אבער דאס פארענטפערט נאר פארוואס מ׳ברענגט דעם ריכטיגן חשבון — נישט דעם פאלשן.
3) פארשידענע הלכות וואס זענען תלוי אין תקופת שמואל:
– ברכת החמה — אלע 28 יאר, ווען לויט דעם חשבון די זון קומט צוריק צום זעלבן פונקט (מיטוואך ביינאכט, אנהייב מזל טלה). קשיא: וואס איז דער גרויסער ענין פון ברכת החמה? די זון האט גארנישט געטוישט — ס׳איז נאר אונזער חשבון וואס קומט אויס גלייך. ס׳איז נישט מער לאגיש ווי צו מאכן א ברכה אלע 19 יאר פאר׳ן מחזור פון עיבור השנה. תירוץ: אפשר איז די ברכה “מער אויף אונז” — אז מיר באמערקן אונזערע חשבונות — נישט אויף די זון.
– שאלת גשמים — אין חוץ לארץ הייבט מען אן 60 טעג נאך די תקופה. דער רמב״ם ברענגט די הלכה אבער זאגט נישט אויסדריקליך אז ס׳גייט לויט תקופת שמואל.
– נישט טרינקען וואסער בשעת התקופה — א מנהג באזירט אויף אסטראלאגישע טעמים (ווייל די מלאכים טוישן זיך). דער שולחן ערוך זאגט אז דאס גייט לויט תקופת שמואל. אבער דאס איז זיכער נישט וואס דער רמב״ם האט געמיינט.
מסקנא: דאס אז תקופת שמואל איז נוגע פאר ברכת החמה איז א “פאני” סיבה פארוואס דער רמב״ם זאל ברענגען דעם חשבון דווקא דא אין הלכות קידוש החודש. דער אמת׳דיגער טעם פארוואס דער רמב״ם ברענגט תקופת שמואל איז ווייל ער דארף ברענגען וואס שטייט אין דער גמרא. דער רמב״ם׳ס חידוש קומט אין סוף פרק י״א, ווען ער זאגט “יראה לי” אז דער בית דין וואלט זיך יא סומך געווען אויף דער מער פונקטליכער חשבון.
—
דער מקור פון “תקופת רב אדא” — היסטארישע אנאליז
חידושים און הסברות:
1) דער ספר העיבור פון ר׳ אברהם בר חייא:
דער ערשטער וואס דערמאנט דעם חשבון פון “רב אדא בר אהבה” איז דער ספר העיבור פון רבי אברהם בר חייא — אן אסטראנאם און אסטראלאג פון ספרד. ער פארציילט אז ס׳איז דא א “ברייתא” מיוחס צו רב אדא בר אהבה מיט אן אנדערע חשבון פון די תקופה.
2) סקעפטיציזם וועגן דער “ברייתא דרב אדא”:
– קיינער האט קיינמאל נישט געזען די ברייתא — ס׳איז נישט אין קיין גמרא. ווער ס׳לערנט נאר גמרא ווייסט גארנישט פון דעם צווייטן חשבון.
– אן אמורא מאכט נישט קיין ברייתות — רב אדא בר אהבה איז אן אמורא, און א ברייתא איז א תנאישע מקור. דער תירוץ איז אז “ברייתא” מיינט דא סתם א ספר מחוץ לסדר (ברייתא = חיצונית), אבער דאס אליין איז א סימן אז “עפעס איז פישי.”
– ס׳איז אומקלאר וועלכער רב אדא בר אהבה — ס׳זענען געווען צום ווייניגסטן צוויי אמוראים מיט דעם נאמען, און קיינער ווייסט נישט וועלכער ס׳איז געמיינט.
3) דער לשון “תקופת שמואל בפרהסיא ותקופת רב אדא בצנעא”:
די ראשונים ברענגען א מסורה אז בפרהסיא האט מען גענוצט תקופת שמואל, אבער בצנעא האט מען גענוצט תקופת רב אדא. דער טעם: שמואל האט אויך געוואוסט דעם גענויערן חשבון, נאר ער האט אים נישט מפרסם געווען, ווייל אויב מ׳ווייסט די פונקטליכע תקופות, קען מען אויסרעכענען ווען די זון איז אין מזל טלה, און דערפון קען מען מאכן כישוף (אן אסטראלאגישער טעם).
4) קעגן די “קאנספיראציע-תורה” אז מ׳האט אלעמאל געוואוסט דעם אמת׳ן חשבון און באהאלטן:
עס ווערט שארף אפגעווארפן דער צוגאנג אז די חכמים האבן אלעמאל געוואוסט דעם מער מדויק׳דיגן חשבון אבער האבן עס באהאלטן. דער כלל איז: ווען איינער זאגט “מ׳האט געוואוסט אבער באהאלטן,” איז דאס א דיפלאמאטישע וועג צו זאגן אז מ׳האט נישט געוואוסט. דער פשוט׳סטער אופן צו פארשטיין איז אז תקופות זענען זייער שווער אויסצורעכענען פונקטליך, און פאר הונדערטער יארן — אפילו ביי די גרעסטע חכמים אין דער וועלט (די יוונים, נאך פאר תלמי) — איז תקופת שמואל געווען דער בעסטער באקאנטער חשבון. דאס איז א “געוואלדיגע חידוש” אז זיי זענען אנגעקומען ביז אהין מיט זייערע אינסטרומענטן.
5) היפארקוס און דער צייטליכער פראגע:
היפארקוס איז געקומען מיט א מער פונקטליכע תקופה שוין אסאך פאר די גמרא און פאר די תנאים. אבער דאס מיינט נישט אז שמואל האט עס געמוזט וויסן — אזוי ווי אסאך זאכן, נעמט עס הונדערטער יארן ביז אן אנטדעקונג גייט אריין אין דעם “קוריקולום” און ווערט פאפולערייזד. ס׳איז נישט מוכרח אז שמואל האט גערעדט פון היפארקוס׳עס חשבון, כאטש ער וואלט געקענט.
6) דער בית דין האט זיך גערעכנט מיט דער בעסטער סייענס פון זייער צייט:
דאס איז נישט קיין “עוולה” צו זאגן. עס איז אסאך א גרעסערע השפלה פאר די חכמים צו זאגן אז זיי זענען פאר׳עקשנ׳ט און קוקן נישט אויף די רעאליטעט, ווי צו זאגן אז זיי האבן נישט אלעס געוואוסט. זיי זענען אנשי אמת, און ווי מער אסטראנאמיע איז אנטוויקלט געווארן, האבן זיך די חכמים מיטגעכאפט מיט דער בעסטער ווערסיע.
7) קעגן דעם דוחק׳דיגן תירוץ אז “לשמואל איז בערך”:
שפעטערדיגע חכמי ישראל, ווען זיי האבן דערוואוסט אז תקופת שמואל איז נישט מדויק, האבן געוואלט זאגן אז דער אמת׳דיגער חשבון (תקופת רב אדא) איז באמת גענוצט געווארן, און שמואל׳ס חשבון איז נאר “בערך.” דאס ווערט אפגעשטעלט אלס א גרויסער דוחק, ווייל עס איז נישט דא קיין אמת׳דיגע הלכה וואס הענגט אויף די פונקטליכע מינוטן. דער טענה אז א פשוט׳ער איד קען נישט רעכענען מיט נאך צוויי מינוט ווערט אנגערופן “א זייער שוואכע תורה.”
8) נבואה און חכמת השמים:
עס ווערט אפגעשטעלט דער הנחה אז נבואה דארף פארציילן חכמת השמים. ס׳איז נישט דא קיין שום ריזן אז דער אייבערשטער וואלט געדארפט פארציילן פאר משה רבינו די פונקטליכע תקופה. דער אייבערשטער וויל אז מענטשן זאלן דיסקאווערן זאכן — אזוי זעט אויס אין דער ריאליטי. אפילו ר׳ גמליאל האט געזאגט “מקובלני מבית אבי אבא” — ער זאגט נישט “איך האב געהערט פון משה רבינו.” ספעציעל לגבי תקופה, וואס בסך הכל ווילן מיר אז ניסן זאל זיין אין אביב — די קליינטשיגע חילוקים זענען ווייניגער נוגע.
9) דער עיקר נושא פון חשבון — פרעדיקציע:
דער עיקר נושא פון חשבון התקופות איז אז מ׳זאל קענען פרעדיקטן וואס מ׳קען אליינס זען. א פשוט׳ער איד דארף ארויסגיין אינדרויסן און זען צו ס׳איז דא א לבנה — א חכם קען אים זאגן “מארגן גייט זיין די לבנה.” דאס איז ממש א מין נבואה — אבער א נבואה וואס געשעט אלעמאל, ווייל עס איז געבויט אויף דער טבע וואס דער אייבערשטער האט געמאכט פונקטליך: “חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם.” ווי מער מ׳לערנט, פיגערט מען אויס פונקטליכער וויאזוי עס ארבעט.
[דיגרעסיע: מיר זענען צוגעוואוינט אז אלעס איז גרינג צו וויסן — מ׳קוקט א לוח, ס׳שטייט ווען גייט זיין די שקיעה א גאנץ יאר. אבער פאר טויזנטער יארן האט מען נישט גענומען אויסצופיגערן אז מ׳קען דאס וויסן.]
[דיגרעסיע: דער משל פון קאלומבוס — ער האט פאראויסגעזאגט א ליקוי חמה ווייל ער האט געוואוסט אסטראנאמיע, און די לאקאלע אמעריקאנער האבן אים געהאלטן פאר א בעל רוח הקודש.]
—
פרק ט׳ — צוויי שיטות אין שנת החמה (הקדמה צו פרק י״א)
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “למי שיאמר שיהא פחות מרביע.”
פשט: דער רמב״ם האט אין פרק ט׳ געבראכט צוויי שיטות: (1) 365 טעג מיט א פערטל (תקופת שמואל), (2) פחות מרביע (תקופת רב אדא). יעצט אין פרק י״א גייט ער אויסרעכענען לויט דער צווייטער שיטה.
חידושים:
פריער האט דער רמב״ם גערעדט פון א מחלוקת צווישן חכמי ישראל און חכמי אומות העולם. די שיטה פון 365 און א פערטל איז סיי א שיטה פון חכמי ישראל סיי פון חכמי אומות העולם. אבער די שיטה פון פחות מרביע — דאס איז ספעציפיש פון חכמי ישראל, און דאס איז טאקע מער מדויק.
—
הלכה א (פרק י״א) — שנת החמה לפי חכמי ישראל
דער רמב״ם: “שנת החמה לפי חכמי ישראל היא שלש מאות וחמשה וששים יום וחמש שעות ותשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע. והרגע אחד מששים ושבעים בחלק.”
פשט: דער רמב״ם ברענגט דעם חשבון פון חכמי ישראל (תקופת רב אדא) פאר די לענג פון שנת החמה: 365 טעג, 5 שעות, 997 חלקים, און 48 רגעים. א רגע איז 1/76 פון א חלק.
חידושים און הסברות:
1) פארוואס ברענגט דער רמב״ם דווקא דעם חשבון פון חכמי ישראל?
אינערהאלב דער שיטה פון פחות מרביע, זענען דא פארשידענע חשבונות — חכמי אומות העולם (ווי היפרכוס/Hipparchus) האבן אנדערע פונקטליכע נומערן געגעבן. דער רמב״ם גייט אבער מיט דעם חשבון פון חכמי ישראל, נישט מיט היפרכוס׳ס נומערן.
2) ווי נאענט איז דער חשבון צו א פערטל טאג?
א שעה האט 1,080 חלקים. דער חשבון זאגט 997 חלקים — דאס איז בלויז 83 חלקים פון 1,080, א זייער קליינע דיפערענץ פון א פולע רביע היום. פלוס נאך 48 רגעים. דער חילוק פון איין יאר איז נאר אפאר מינוט, אבער במשך פון אסאך יארן זאמלט זיך אן אפאר טעג א חילוק, און דאס ווערט גרעסער און גרעסער.
3) תוספת שנת החמה על שנת הלבנה:
דער רמב״ם: “לפי חשבון זה, תוספת שנת החמה על שנת הלבנה: עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאה ועשרים ואחד חלקים ושמונה וארבעים רגעים. וסימן להם י׳ כ״א קכ״א מ״ח.”
דער רמב״ם גיט א סימן (10, 21, 121, 48) צו געדענקען די נומערן — אזוי ווי א פאסווארד פון דריי-פיר נומערן.
—
הלכה (המשך) — תוספת המחזור: קיין שארית אין 19 יאר
דער רמב״ם: “ולא תמצא תוספת במחזור של תשע עשרה שנה.”
פשט: לויט דעם חשבון פון תקופת רב אדא בלייבט נישט קיין שום תוספת נאך א מחזור פון 19 יאר. די 235 חדשים (12 שנים פשוטות + 7 שנים מעוברות) שטימען פונקטליך מיט 19 שנות חמה.
חידושים און הסברות:
1) דער גרויסער חילוק צווישן תקופת שמואל און תקופת רב אדא — דער מחזור:
לויט תקופת שמואל (365.25 טעג) בלייבט נאך יעדע מחזור פון 19 יאר א תוספת פון שעה א׳ תפ״ח חלקים. דאס אקומולירט זיך איבער פילע מחזורים און שאפט א פראבלעם — ס׳איז נישט דא קיין הלכה אז מען לייגט צו דעם עקסטרא. דאס אליין איז א ראיה אז מען דארף גיין מיט תקופת רב אדא, ווייל נאר לויט דעם חשבון שטימט די מחזור פונקטליך אן קיין תוספת.
2) דער מקור פון תקופת רב אדא — א פונדאמענטאלער חידוש:
אלע שפעטערדיגע מפרשים זאגן אז ס׳זעט אויס אז דער מקור פון תקופת רב אדא איז דערפון אליין — פון דעם פאקט אז די מחזור פון 19 יאר דארף פונקטליך שטימען. דער וואס האט געמאכט תקופת רב אדא האט נישט אומאפהענגיק געמאסטן די שנת החמה (וואס איז זייער שווער צו טון פונקטליך), נאר ער האט א פשוט׳ע זאך געטון: ער האט צוטיילט 235 חדשים (יעדער כ״ט י״ב תשצ״ג) אויף 19 יאר, און אזוי אויסגערעכנט ווי לאנג א שנת החמה דארף זיין כדי עס זאל פונקטליך אריינגיין. דאס הייסט: דער חשבון איז נישט אן אומאפהענגיקע מעסטונג פון די שנת החמה, נאר א מאטעמאטישע קאנסעקווענץ פון דעם אנגענומענעם מחזור.
3) דער מקור פון די מחזור פון 19 יאר:
די מחזור פון 19 יאר מיט 7 עיבורים שטייט נישט אין די גמרא. ס׳איז א קבלה פון זמן הגאונים. אין גמרא שטייט בלויז כ״ט י״ב תשצ״ג (די לענג פון א חודש לבנה), אבער נישט דער סיסטעם פון ניינצן-יאר מחזורים. אמאל פלעגט מען יעדע יאר באזונדער באשליסן וועגן עיבור.
4) פארוואס פונקט רגעים פון 1/76?
דאס איז דער שליסל-חידוש: ווען מען צוטיילט 235 חדשים אויף 19 יאר, בלייבט 12/19 פון א חלק פאר יעדע יאר. ווייל מען וויל וויסן תקופות (פערטל יאר), דארף מען טיילן אויף 4. דאס גיט 12/(19×4) = 12/76 פון א חלק פאר יעדע תקופה. דערפאר איז א רגע דעפינירט אלס 1/76 פון א חלק — כדי מען זאל אויסקומען מיט גאנצע נומערן:
– פאר א יאר: 4 × 12 = 48 רגעים
– פאר א תקופה: 12 רגעים
– 4 × 19 = 76, דערפאר 1/76
דאס איז א שטארקע ראיה אז דער גאנצער חשבון איז געבויט אויף צוטיילן די מחזור, נישט אויף אן אומאפהענגיקע מעסטונג פון שנת החמה.
5) צי איז תקופת רב אדא א קבלה אדער א חשבון?
ס׳איז דא א מחלוקת: עטליכע האלטן אז תקופת רב אדא איז א קבלה (הלכה למשה מסיני אדער עפעס אזוינס), און אנדערע האלטן אז ס׳איז פשוט א מאטעמאטישע קאנסטרוקציע. “אלע אפיקורסים” (בשפאס) — דאס הייסט, אלע וואס גלייבן נישט אז ס׳איז א סודות׳דיגע קבלה — זאגן אז ס׳איז פשוט א חשבון פון צוטיילן די מחזור.
6) היפרכוס׳ס נומער אלס מעגליכע השפעה:
ס׳קען זיין אז דער וואס האט געמאכט תקופת רב אדא האט אפשר געזען היפרכוס׳ס נומער (1/300 פון א טאג), אבער האט עס אביסל אנגעפאסט כדי עס זאל אריינשטימען אין דעם מחזור פון 19 יאר. דערפאר איז דער נומער אביסל אנדערש פון היפרכוס.
—
הלכה (המשך) — די לענג פון יעדע תקופה
דער רמב״ם: “בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה — אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ואחד ושלשים רגעים. סימן להם: צע״ת זדק״ת ל״ך.”
פשט: יעדע תקופה (פון די פיר תקופות אין א יאר) איז פונקט 91 טעג, 7 שעות, 519 חלקים, און 31 רגעים. דאס איז אביסל ווייניגער ווי א האלבע שעה מער ווי ביי תקופת שמואל (וואו יעדע תקופה איז 91 טעג און 7.5 שעות).
חידושים:
דער חילוק פון תקופת שמואל: אנשטאט פשוט 91 טעג מיט 7.5 שעות (ווי ביי שמואל), רעכנט מען דא מיט רגעים — אביסל ווייניגער ווי א האלבע שעה. ס׳ווערט דערמאנט אז דער רמב״ן האט אפשר אנגעפאסט זיין נומער פון תקופת רפ״ח (288) כדי עס זאל אריינשטימען מיט דעם מחזור-חשבון, דערפאר איז עס אביסל אנדערש ווי אנדערע קוואלן וואס האבן א נומער פון 1/300.
—
הלכה ב — תקופת ניסן הראשונה
דער רמב״ם: “תקופת ניסן הראשונה היתה בשנה ראשונה של יצירה, קודם מולד ניסן בתשע שעות ושש מאות וארבעים ושנים חלקים. וכן הוא לעולם.”
פשט: די ערשטע תקופת ניסן איז געווען 9 שעות און 642 חלקים פאר מולד ניסן פון שנה ראשונה. און ווייל דער מחזור פון רב אדא קומט אויס פונקט גלייך (אן שום שארית), איז יעדע ערשטע יאר פון יעדן מחזור האט די זעלבע פארהעלטעניש — תקופת ניסן איז אלעמאל 9 שעות 642 חלקים פאר דעם מולד.
חידושים און הסברות:
1) פארוואס רעכנט מען תקופות פון ניסן:
דער חשבון פון תקופות הייבט זיך אן פון ניסן, ווייל טלה (Aries) איז דער ערשטער מזל, און די סדר התקופות הייבט זיך אן פון ניסן. דאס איז לכל הדעות אזוי, אפילו ווען מ׳רעכנט מולדות פון תשרי.
2) בניסן נברא העולם vs. בתשרי:
פאר מולדות רעכנט מען פון תשרי (ווי ר׳ אליעזר), אבער פאר תקופות רעכנט מען פון ניסן (ווי ר׳ יהושע). דער ניסן וואס מ׳רעכנט איז דער ניסן פאר דעם תשרי פון בריאת העולם — א חצי יאר פריער ווען די וועלט איז נאך נישט געווען. אבער דאס מאכט נישט אויס ווייל דער חשבון איז נישט א היסטארישע פאקט נאר א מאטעמאטישע סיסטעם.
3) ראיה אז דער חשבון איז נאר א רעכענונג-סיסטעם:
אין גמרא עבודה זרה ווערט דערמאנט אז אדם הראשון האט זיך מתייחס געווען צו תקופת טבת — וואס קען נאר שטימען מיט׳ן חשבון אז מ׳הייבט אן אין תשרי. דאס באווייזט אז די מחלוקת בניסן/בתשרי נברא העולם איז נישט נאר א היסטארישע מחלוקת, נאר אויך א מחלוקת וויאזוי מ׳רעכנט חשבונות — מיט נפקא מינות פאר פראקטישע חשבונות.
4) דער גרויסער חילוק צווישן שמואל און רב אדא — דער מחזור:
ביי רב אדא קומט יעדער מחזור (19 יאר) אויס פונקט גלייך — קיין שארית בלייבט נישט איבער. דערפאר איז יעדע ערשטע יאר פון יעדן מחזור אידענטיש: תקופת ניסן איז אלעמאל 9 שעות 642 חלקים פאר דעם מולד. ביי שמואל, וואו דער מחזור האט א שארית (א׳ תפ״ה), טוישט זיך דאס יעדע מחזור.
5) דער חילוק פון 7 טעג:
ביי שמואל איז דער ערשטער מולד געווען 7 טעג, 9 שעות, 642 חלקים נאך די תקופה. ביי רב אדא איז עס נאר 9 שעות 642 חלקים (אן די 7 טעג). דער טעם: שמואל האלט בתשרי נברא העולם (ר׳ אליעזר), אבער פאר תקופות רעכנט ער פון ניסן (ר׳ יהושע). ער דארף צוריקרעכענען 6 חדשים, און ווייל די וועלט איז באשאפן געווארן מיטוואך (יום רביעי), מוז ער צולייגן 7 טעג כדי עס זאל אויסקומען אויף א מיטוואך. ביי רב אדא, וואס האלט בניסן נברא העולם, איז תחלת תקופת ניסן געווען גלייך אנהייב יום רביעי (ווען ניתלו המאורות), און דער מולד איז געווען 9 שעות 642 חלקים שפעטער.
6) [דיגרעסיע: דער מדרש פון “לכי ומעטי את עצמך”]:
דער מפרש (אויף קצות החושן, בשם א כתב יד פון ראשונים — “פירוש רמ״זל”, וואס מ׳האט געמיינט איז דער רמב״ם אבער איז לכאורה א צווייטער רבינו משה אדער רבינו מאיר) גיט א רעמארקאבלע פשט אין דעם באקאנטן מדרש:
– די קשיא אויפ׳ן מדרש: וואס הייסט אז זון און לבנה זענען געווען ביידע “שני המאורות הגדולים” און נאכדעם איז די לבנה קלענער געווארן? די לבנה און זון האבן בכלל נישט קיין שייכות אין גרויס — די לבנה איז נאר מקבל אור פון די זון, ס׳איז א גאנץ אנדערע סארט הימלקערפער.
– דער פשט: “לכי ומעטי את עצמך” מיינט אז די לבנה איז באשאפן געווארן ווען זי איז נאך געווען “גרויס” — ד.ה. זיכטבאר, נישט אין איר מולד (ווען זי איז אומזיכטבאר). זי איז באשאפן געווארן 9 שעות 642 חלקים פאר איר מולד, ווען זי איז נאך געווען אביסל באלויכטן. גלייך נאך בריאה האט זי אנגעהויבן ווערן קלענער (ממעט) ביז צום מולד — דאס איז “לכי ומעטי את עצמך.”
– דאס גיט א נאטורליכן פשט אין דעם מדרש: די לבנה ווערט יעדן חודש קלענער ביז צום מולד (קיבוץ), ווען מ׳קען זי בכלל נישט זען. ביי בריאה איז זי באשאפן געווארן אין א שטאפל ווען זי איז נאך זיכטבאר געווען, און גלייך אנגעהויבן צו ווערן קלענער.
—
הלכה ג — ווי אזוי צו רעכענען תקופת ניסן פאר א געוויסע יאר אין מחזור
דער רמב״ם: “אם תרצה לידע מתי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה בכל שנה שתרצה — תדע מנין השנים שעברו מן המחזור, ותקח לכל שנה מהם תוספת [הסימן י״כ א׳ וכו׳], וקבץ כל הרגעים חלקים, וכל החלקים שעות, וכל השעות ימים… ותגרע מן הכל תשע שעות ושש מאות וארבעים ושנים חלקים, והנשאר תשליכהו על כ״ט י״ב תשס״ג, והנשאר שאין בו חודש לבנה תוסיפהו על מולד ניסן של אותה השנה.”
פשט: צוויי מעטאדן צו רעכענען תקופת ניסן פאר א באשטימטע יאר:
– מעטאד 1: פון תקופת ניסן פון ערשטע יאר אין מחזור, לייג צו 91 טעג 7 שעות 519 חלקים 31 רגעים פאר יעדע תקופה, ביז דו קומסט צו דיין יאר.
– מעטאד 2 (גרינגער): נעם וויפיל יארן זענען פאראיבער אין מחזור, לייג צו דעם תוספת-סימן פאר יעדע יאר, קאמביניר אלע רגעים/חלקים/שעות/טעג, נעם אראפ 9 שעות 642 חלקים (דער אפשטאנד פון תקופה ביז מולד), טייל דורך א חודש לבנה (29 טעג 12 שעות 793 חלקים), און דעם רעשט לייג צו אויפ׳ן מולד ניסן פון יענע יאר — דאס איז ווען תקופת ניסן פאלט אויס.
חידושים:
– דער חשבון איז פאראלעל צו דעם וואס מ׳האט פריער געלערנט ביי תקופת שמואל, נאר מיט די פרעציזערע נומערן פון רב אדא (מיט רגעים).
– דער עיקר ריוח פון תקופת רב אדא איז אז די מחזורים זענען “פערפעקט” — עס בלייבט נישט איבער קיין רעשט, וואס מאכט דעם חשבון סיסטעמאטיש גרינגער איבער לאנגע צייט-פעריאדן.
—
סוף הלכה — סוף החשבון פון תקופת ניסן
דער רמב״ם: “והנשאר תשליכהו… וברגע שהגיע המנין בו תקופת ניסן של אותה השנה.”
פשט: מען טיילט אויף כ״ט י״ב תשצ״ג, דער שארית וואס בלייבט (וואס איז נישט א גאנצער חודש לבנה) לייגט מען צו צום מולד ניסן פון יענעם יאר, און דער רגע וואס מען קומט אן — דאס איז תקופת ניסן.
חידושים:
דער חשבון דא איז דער זעלבער חשבון ווי פריער אין פרק, נאר פיל פשוט׳ער. מען דארף נישט וויסן די שארית פון בריאת העולם — מען הייבט נאר אן פון אנהייב מחזור, רעכנט אויס וויפיל תוספת החמה על הלבנה בלייבט, וויפיל חדשים זענען אריבער, און מען ווייסט ווען תקופת ניסן קומט אויס.
—
הלכה יב — “מראין לי הדברים” — דער רמב״ם׳ס חידוש להלכה
דער רמב״ם: “מראין לי הדברים שעל חשבון תקופה זו היו סומכין ומעברין את השנה, לפי שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון, והוא קרוב לדברים שנתבארו באצטגנינות יותר מן החשבון הראשון שהיתה בו שנת החמה שלש מאות וחמשה וששים יום ורביע יום.”
חידוש 1 — “מראין לי” vs. “נראה לי” — דער רמב״ם האט נישט קיין קבלה
דער רמב״ם זאגט נישט “נראה לי” נאר “מראין לי הדברים” — דאס הייסט, די חשבונות אליינס ווייזן מיר. ווען ס׳קומט צו חשבון, רעדט דער חשבון פאר זיך אליין. אבער דער עיקר וואס ער מיינט מיט “מראין לי” איז “לא קיבלתי” — ער האט נישט קיין מסורה דערויף. דער רמב״ם איז נישט סומך אויף די מסורה וואס שרייבט צו אז תקופת רב אדא בר אהבה איז א קבלה וואס מען האט בפועל גענוצט. ער זאגט נאר אז ס׳זעט אים אויס פשוט אז ס׳איז א בעסערע חשבון, און דעריבער געפעלט עס אים מער.
חידוש 2 — להלכה: דער בית דין האט (אדער וועט) נוצן די בעסערע חשבון
דער רמב״ם זאגט אז ווען מען האט בפועל מעבר געווען די שנים לויט תקופות, האט מען גענוצט די צווייטע חשבון פון פרק י״א (תקופת רב אדא), ווייל:
– “חשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון” — ביידע חשבונות האבן אין זיך אן אמת, אבער דאס איז מער מדויק.
– “קרוב לדברים שנתבארו באצטגנינות” — ס׳איז נענטער צו וואס די חכמי האסטרונומיה האבן אויסגערעכנט.
דער רמב״ם פארשטייט אז דער בית דין וואלט געדארפט נוצן די ריכטיגע חשבון, אבער ער האט נישט קיין מקור דערפון — ער גלייבט נישט אין די מסורה אז ס׳איז דא אזא קבלה. ער זאגט נאר: וויבאלד ער ווייסט אז ס׳איז מער אמת, טראכט ער אז מסתמא להלכה דארף מען גיין מיט דעם.
חידוש 3 — וואס איז מיט תקופת שמואל?
דער רמב״ם זאגט נישט בפירוש וואס ס׳איז געשען מיט דעם פריערדיגן חשבון. בעיסיקלי איז ער א טעות — ס׳איז נאר אביסל גרינגער צו רעכנען. דער רמב״ם טרייט עס צו זאגן בדרך כבוד: קודם האט מען גענוצט דעם פריערדיגן, נאכדעם האט מען עס מער אויסגעשאפט.
חידוש 4 — אפילו תקופת רב אדא איז נישט פונקטליך
דער רמב״ם אנטפלעקט אז אפילו תקופת רב אדא איז נאר “קרוב לדברים שנתבארו באצטגנינות” — נישט עקזעקט. “די ארץ הגרונים ווייסן אביסל בעסער.” ס׳איז אויך חילוקים פון אפאר מינוט. אפשר האט דער רמב״ם אליינס נישט געוואוסט די עקזעקטע נומער, אבער ער זאגט אז ס׳זעט אויס אז דאס איז מער אמת.
חידוש 5 — א פראקטישע נפקא מינה לעתיד
אפשר מיינט דער רמב״ם מיט “היו סומכין” נישט א היסטארישע מעשה, נאר: אויב ס׳וועט זיין א בית דין, וועט מען דאס נוצן. ווען אידן וועלן האבן א סנהדרין, וועט מען זען וואס איז די בעסטע חשבון, מען וועט געבן קרעדיט פאר שמואל און רב אדא בר אהבה אויף וועם מיר שטייען, און מען וועט מאכן לויט די בעסטע. דאס איז דער גאנצער טעם פארוואס דער רמב״ם לערנט אונז אלע חשבונות — כדי מיר זאלן וויסן, און זיך קענען מאכן די בעסטע חשבונות פאר אונזער צייט.
—
סוף הלכה יב — מהלך אמצעי vs. מקום השמש האמיתי
דער רמב״ם: “הכל בקירוב, והוא במהלך השמש האמצעי ולא מקומו האמיתי. אבל במקום השמש האמיתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו כמו שני ימים קודם שתהיה תקופה שיוצאה מחשבון זה, בין מחשבון מי שמחשבו רביעי יום גמור בין מחשבון מי שמחשבו פחות מרביעי יום.”
חידוש 1 — הסבר פון “מהלך אמצעי” vs. “מקומו האמיתי”
דער רמב״ם מיינט מיט “אמצעי” נישט סתם א ממוצע. די חכמי האסטרונומיה האבן געהאט א הנחה אז די זון פארט אין א פערפעקט סירקל (דער ערשטער וואס האט דאס מחדש געווען אנדערש איז געווען קעפלער). אויב ס׳איז א סירקל, מוזן אלע פיר תקופות זיין גלייך — א פערטל פון א סירקל.
אבער למעשה, ווען מען קוקט אויף די זון, זעט מען אז ס׳קומט נישט אן צו מזל טלה פונקטליך אין אזויפיל טעג נאך מזל טבת — ס׳איז דא חילוקים פון גאנצע טעג צווישן תקופה און תקופה. האבן זיי אויסגעקומען מיט א תיאוריה (וואס מען וועט לערנען אין שפעטערדיגע פרקים): סאמהאו פארט די זון טאקע אויף א סירקל, אבער ס׳איז דא עפעס וואס מאכט אז אונז זעען די זון אנדערש ווי ס׳איז אמת׳דיג.
– מהלך אמצעי = די אמת׳דיגע באוועגונג פון די זון אויף איר סירקל (לויט זייער תיאוריה).
– מקומו האמיתי = דער פלאץ פון די זון ביחס צו די צוועלף מזלות ווי ס׳זעט זיך אויס פון דער ערד.
חידוש 2 — תקופת ניסן קומט אן צוויי טעג פריער לויט מקום השמש האמיתי
לויט מקום השמש האמיתי קומט תקופת ניסן אויס כמו שני ימים פריער ווי דער חשבון זאגט — סיי לויט תקופת שמואל, סיי לויט תקופת רב אדא. דאס מיינט אז תקופת טבת דויערט לענגער ווי די אנדערע תקופות — די פיר תקופות פון די יאר זענען נישט אמת׳דיג גלייך.
דאס איז א גרויסע נפקא מינה להלכה: דער בית דין האט נאר אויסגערעכנט תקופת ניסן (פאר עיבור השנה), און די צוויי טעג חילוק קענען אויסמאכן א גאנצע דיפערענס.
חידוש 3 — “בזמנים אלו” — דער חילוק טוישט זיך במשך די היסטאריע
דער רמב״ם זאגט “בזמנים אלו” ווייל ער האט געוואוסט אז דער צוויי-טעג חילוק טוישט זיך לאורך הזמן. דאס הענגט אפ פון “גובה השמש” (וואס מען וועט לערנען שפעטער). בזמן הרמב״ם איז עס צוויי טעג, אבער אין אנדערע תקופות קומט עס אויס אנדערש. היינט איז עס נישט עקזעקטלי צוויי טעג.
חידוש 4 — דער חילוק איז נישט מצטבר — ס׳איז נאר בתוך די יאר
א וויכטיגע הבהרה: די צוויי טעג חילוק קומט נישט צו יעדע יאר. די אורך השנה איז כמעט פונקטליך — דער חשבון פון מחזור בלייבט דער זעלבער. דער חילוק איז נאר בתוך די יאר: די פיר תקופות זענען נישט פונקטליך א פערטל פון די יאר. תקופת ניסן קומט אן פריער ווי א פערטל יאר נאך תקופת טבת, אבער די גאנצע יאר איז יא די זעלבע. ס׳קומט נישט צו יעדע מאל צוויי טעג.
[דיגרעסיע: דער רמב״ן פארציילט אז ס׳איז דא א “סוד” אז ווען מען וועט מאכן א נייע סנהדרין, זאל מען נישט גיין מיט קיין חשבון — נישט שמואל, נישט רב אדא — נאר אויב די תקופה קומט אויס ט״ו אדער ט״ז, זאלסטו וויסן אז ס׳איז נאך גוט. מען דארף וויסן אויב ס׳גייט אונז אן די אמיתי אדער די אמצעי — און ס׳דארף דאך אנגיין די אמיתי, ווייל “שמור את חדש האביב” — אביב מיינט די ריעלע פרילינג.]
—
עד כאן פרק י״א.
תמלול מלא 📝
הלכות קידוש החודש פרק י״א: דער צווייטער חשבון פון שנת החמה — תקופת רב אדא
הקדמה: פארוואס ברענגט דער רמב״ם צוויי חשבונות?
Speaker 1: א גוטן. מיר לערנען דעם רמב״ם הלכות קידוש החודש פרק י׳. יא? יא. זייער גוט.
און וואס גייען מיר לערנען היינט? מיר האלטן אינמיטן די סוגיא פון וויאזוי מען רעכנט אויס די שנת החמה, וואס איז נוגע לגבי עיבור השנה.
אין די פריערדיגע פרק, פרק ט׳, האט אונז דער רמב״ם געגעבן א בעיסיק חשבון, חשבון נאמבער וואן, וויאזוי מען רעכנט אויס ווי לאנג א שנת החמה איז, וויאזוי זאל מען וויסן וויאזוי מען דארף מאכן עיבור השנה. יא?
ער האט אנגעהויבן אז ס׳איז דא צוויי וועגן וויאזוי ס׳זאל עס צו רעכענען. זיי זענען אינגאנצן נאנט, זיי זענען געריגן מיט ניין שעה. נישט ניין שעה, וויפיל שעה? אפאר מינוט איז עס געריגן. א רביע, אדער… זעקס שעה אריין אין די טאג? שאלה, אדער זעקס שעה אן אביסל, אביסל ווייניגער ווי זעקס שעה, אנטשולדיגט. א קליינע חילוק.
און דער רמב״ם האט געזאגט אז דאס איז א מחלוקת געווען צווישן די חכמי יון און חכמי פרס, און אויך צווישן די חכמי ישראל און די חכמי ישראל. דער רמב״ם ברענגט נישט די נעמען, אבער די חכמי ישראל איז אנגענומען אז אין פריערדיגע פרק האט ער געזאגט די חשבון פון שמואל, און דא גייט ער אונז זאגן די חשבון וויאזוי ס׳קומט אויס אפאר מינוט ווייניגער.
דער רמב״ם׳ס שיטה: נישט ברענגען נעמען
דער רמב״ם כדרכו האט נישט געהאלטן אז ס׳איז וויכטיג צו וויסן די נעמען פון ווער ס׳האט געזאגט זאכן. ס׳זאגט ער נישט דא די נעמען, נישט פון די חכמי ישראל, נישט פון די חכמי יון. ס׳קען זיין אז דער רמב״ם איז געווען סקעפטיק צו ס׳איז טאקע רב אדא בר אהבה.
דו געדענקסט אז דער רמב״ם זאגט נישט נעמען, ס׳איז נישט זיין מנהג צו קיינמאל זאגן נעמען. רב דערמאנט אים ביים נאמען, מיט טעות ביי מעשה. ער זאגט קיינמאל א מחלוקת. דאס איז דער רמב״ם׳ס און בענטשן. קומען צו קיין שום קאנספירעסיס, און פארשטיין פארוואס דער רמב״ם זאגט נישט ווער ער איז, ווייל ס׳איז נישט נוגע ווער ער איז. ס׳איז דא חכמים וואס זאגן אזוי, ס׳איז דא חכמים וואס זאגן אזוי, ביידע זענען געווען גרויסע חכמים, אבער איינער פון זיי איז ראנג, אויף קורס.
דער רמב״ם אליינס זאגט אז ביידע זענען ראנג, אבער דאס הייסט, ער זאגט נישט קלאר אז ביידע זענען ראוי. ביידע זענען בקירוב, זאגט ער. ביידע זענען נישט בדיוק. מ׳וועט שוין זען וואס ער זאגט עגזעקטלי. זאגן בדיוק, זאגן זיי נישט בדיוק און ראוי געזונט. די זעלבע זאך, ס׳איז נאר מער פאליטיקלי קארעקט געזאגט. קען זיין.
קשיא: למאי נפקא מינה די ביידע חשבונות?
על כל פנים, יא, סאו, דא אין די פרק גייט דראמא ברענגען א צווייטע חשבון. מ׳דארף פארשטיין. פארוואס דער רמב״ם ברענגט די צוויי חשבונות? דאס הייסט, קיין איינער פון זיי איז נישט נוגע היינט הלכה למעשה, ווייל אונז מאכן דאך עיבור לויט א לוח. בזמן ההוא ווען מ׳האט געדארפט וויסן די חשבון, לכאורה האט מען געדארפט נוצן נאר די ריכטיגע, אזוי זאגט דער רמב״ם אט ליעסט. איז פארוואס דארף דער רמב״ם ברענגען בכלל צוויי חשבונות? למאי נפקא מינה די ביידע חשבונות?
אפשר וועט מען רעדן וועגן דעם אין די ענד פון די פרק ווען אונז גייען זען וואס דער רמב״ם זאגט, ווייל מ׳קען זען דעמאלטס. איך מיין אז אונז ווייסן שוין אביסל, ווייל דער רמב״ם זאגט אז דאס איז א מצוה פון… נישט קיין חכמת התכונה, אבער וויסן חכמת התכונה איז א מצוה. ס׳טייטש, אנדערע הלכות דארף מען נאר וויסן וויאזוי צו טון, מען דארף וויסן וויאזוי צו נעמען א לולב. מען דארף נישט וויסן וויאזוי א לולב וואקסט. משא״כ חכמת התכונה דארף מען וויסן וויאזוי די חכמה ביהיינד איט.
אונז וועלן זען מער וועגן דעם אין די אנהייב פון די נעקסטע פרק אויך וואס איז די מצוה, אבער ס׳העלפט נישט, ווייל דאס פארענטפערט נאר די ריכטיגע. דאס מאך איך מסכים, די ריכטיגע חשבון דארף מען ווירקליך וויסן. דא איז מער אזוי ווי די היסטוריה פון די דריי מהלכים, די צוויי מהלכים אט ליעסט. פארוואס דארף מען וויסן די נישט ריכטיגע? למאי נפקא מינה? ס׳טוט נישט גארנישט.
פארשידענע הלכות וואס זענען תלוי אין תקופת שמואל
סאו, מ׳דארף וויסן, ס׳איז דא אסאך מענטשן וואס זאגן, אלע מפרשים דא בעיסיקלי זאגן, אז די פריערדיגע חשבון וואס הייסט תקופת שמואל, דאס שטייט אין די גמרא, שמואל האט געזאגט אז צווישן א תקופה און א תקופה איז דא די 91 טעג, די חשבון וואס אונז האבן געלערנט.
איז, ס׳איז דא וואס זאגן אז ס׳איז נוגע להלכה אויך בזמן הזה פאר פארשידענע זאכן, אזוי ווי ברכת החמה.
ברכת החמה — א קשיא אויף דעם ענין
ס׳איז דא א זאך וואס הייסט ברכת החמה, דער רמב״ם ברענגט עס אין הלכות ברכות. אה, אז דאס איז געבויט לויט די חשבון וואס אונז האבן געלערנט אין די פריערדיגע פרק, וואס אונז האבן דערמאנט אז די זון יעדע אכט און צוואנציג יאר קומט אן אין די זעלבע… נישט קומט אן ערגעץ נישט, ביי די וועי. די זון טוט נישט גארנישט מיט די חשבון פון ברכת החמה, ס׳איז גארנישט אנדערש די זון. די גאנצע זאך איז אז ער קומט אן אין די זעלבע צייט און די זעלבע טאג אין די וואך. מיטוואך ביינאכט, דעמאלטס גייט אריין די זון אין מזל טלה, דאס הייסט תקופת ניסן הייבט זיך אן די זעלבע שעה אין די טאג. דאס איז די מחזור.
פארוואס לכבוד דעם זאל מען מאכן א ברכה האב איך נישט קיין מושג? אויב איינער קען מיר מסביר זיין די נעקסטע מאל וואס ס׳איז דא א קידוש החמה, וואס איז די גרויסע ענין דערפון? דאס הייסט, ס׳מאכט אזוי פיל סענס ווי צו זאגן, ס׳איז דא א מחזור ניינצן יאר פון די לבנה, רייט? דאס הייסט, פון עיבור השנה, זאל מען מאכן עפעס א ברכה דא אנהייב פון יעדע ניינצן יאר, ווייל ס׳הייבט זיך אן צוריק. וואס איז די שייכות? ס׳זאגט נישט גארנישט.
ס׳איז א ברכה וואס מ׳זאגט עניוועי, ברוך עושה מעשה בראשית, ווי דער רמב״ם האט געזאגט, מ׳זאגט ווען מ׳זעט הרים גדולות, איך מיין, ס׳איז אן אפטע דאס איז נאך א ברכה וואס מ׳מאכט אויף nature. דאס אז אונז קענען מיר אויסרעכענען ווען דאס איז בערך.
Speaker 2: יא, ס׳איז גארנישט מיט דיין טיר, ס׳איז דא מיט דיין חשבון.
Speaker 1: איך זאג, ווען ס׳וואלט געווען עפעס א ברכה מחודשת, וואלסטו געהאט א שטערקערע קשיא. אבער ס׳איז דאך א ברכה כללית אויף נפלאות הבורא, אויף נפלאות הבריאה. מ׳זאגט עס אין די צייט, וועלן מיר באמערקן נאכאמאל אז אה, אונז האבן עפעס חשבונות. איך פארשטיי עס נישט. דאס קען זיין אז די ברכה איז מער אויף אונז, ווייל אונז האבן חשבונות ווי אויף די זון, ווייל די זון האט גארנישט געטוישט. נאר אונז, אה, וואו, איך באמערק אז… איך האב אים א מהלך.
Speaker 2: זאל מען מאכן שוין חלק און מחשבות לרע. וואס איז לרע? לרע, לרע, לרע. אקעי.
Speaker 1: קיצור, איך פארשטיי נישט. אבער ניין, איך דערמאן דאס נאר צו זאגן, ווייל ווער ס׳קוקט דורך די חשבון וועט זען, אזוי ווי מ׳האט געזען דא, יענע חשבון גייט לפי תקופת שמואל, נישט לפי די צווייטע תקופה וואס אונז לערנען יעצט.
פארוואס דער רמב״ם ברענגט תקופת שמואל — א פאנע תירוץ
ממילא זאגן מענטשן, דער רמב״ם האט געדארפט ברענגען יענע חשבון וואס איז נוגע להלכה לענין הלכות ברכות. לי נראה אז דאס איז זייער פאני. קודם כל, דער רמב״ם האט דאס געדארפט זאגן, אבער ער וואלט דאס זאגן, ווייל חשבון איז סומך לענין ברכת החמה. דער רמב״ם זאגט נישט דאס. אונז קענען גראדע זיין אז ס׳זעט מיר נישט אויס אזוי ריכטיג צו זאגן אז וועגן דעם דארף ער דער רמב״ן ברענגט דעם חשבון, ווייל מ׳איז נוגע לענין ברכת החמה. ס׳איז זייער א פאני, דו פארשטייסט אז ס׳איז פאני.
אנדערע הלכות וואס גייען לויט תקופת שמואל
אבער פריער האט אויך דער רמב״ם געזאגט אז ס׳איז דא זאכן וואס מ׳קען אויסרעכענען מער ווי איין וועג. אין פרק ו׳ האט ער נישט געהאט עפעס צוויי וועגן וויאזוי מ׳קען אויסרעכענען דעם מולד?
Speaker 2: ניין. ניין, נישט וואס איך ווייס. ס׳איז נישט געווען איין ריכטיגער, איין נישט ריכטיגער. אבער ער האט יא געזאגט איין חשבון, און ער האט געזאגט נאך א וועג וויאזוי מ׳קען עס זאגן.
Speaker 1: ניין, סתם וועגן וויאזוי צו מאכן א חשבון, וואס גייט דאך אן. אבער דאס איז נישט צוויי מהלכים, ס׳איז די זעלבע זאך, ס׳איז נאר א קליינע דיפערענץ אין דעם. ס׳טוישט נישט די ריאליטי. דער רמב״ם האט געהאט אן עצה וויאזוי דו קענסט רעכענען, נאר דו ווייסט נאר די טאג פון די וואך, דו האסט נישט קיין נערוון צו רעכענען קליינע נאמבערס. איך מיין, פרעקשאנס, דאס איז מלכאווער.
אבער דא זאגסטו דאך א זאך וואס ס׳איז דא א פאקט, ס׳איז דא א זאך וואס הייסט די תקופה, רייט? און דער רמב״ם זאגט דאך אז א פאלשע וועג איז צו רעכענען. לאיזה ענין זאל מען וויסן די פאלשע וועג? ס׳איז דאך זייער פאני.
און ס׳איז דא נאך הלכות, אזוי ווי מענטשן זאגן אז ס׳איז דא נאך הלכות, אזוי ווי, אקעי, ס׳איז דא עפעס א פאני מנהג, אז בשעת די תקופה טרינקט מען נישט קיין וואסער, ווייל עס טוישן זיך די מלאכים, און אינצווישן זיי האלטן זיך אינמיטן טוישן, קען מען נישט וויסן ווער נעמט קעיר, סאו מ׳דארף עס נזהר זיין. און דער שולחן ערוך שטייט אז דאס גייט לויט תקופת שמואל. באט אקעי, דאס איז שוין זיכער נישט וואס דער רמב״ם האט געמיינט.
ס׳איז דא די נושא פון שאלת גשמים, וואס אין חוץ לארץ, אין בבל, פירט מען זיך זעכציג טעג נאך די תקופה. אויכעט, ברענגט דער רמב״ם יענע הלכה, אבער ער זאגט נישט אז מ׳גייט לויט תקופת שמואל. אונז נעמען אן אז ס׳איז אזוי, אבער ס׳שטייט נישט דאס.
סאו לאמיר זען וואס מ׳קען פארשטיין וועגן דעם. איך מיין אז די סיקרעט איז אזוי זייער פשוט. ס׳איז זיכער אז… דאס הייסט, לאמיר פארציילן אביסל די סטורי, די קאנספירעסי וואס איך זאג.
דער מקור פון “תקופת רב אדא” — היסטארישע אנאליז
דער ספר העיבור פון ר׳ אברהם בר חייא
דער צווייטער חשבון הייסט אין די ראשונים. דער ערשטער וואס האט עס געזאגט איז דער ספר העיבור פון רבי אברהם בר חייא, וואס איז געווען אן אסטראדאם און אן אסטרעלאג, און אן אינטערעסאנטער איד.
Speaker 2: ניין, אביסל שפעטער. ער איז געווען אין ספרד האט ער געוואוינט.
Speaker 1: דער רמב״ם, ס׳קען זיין אז ער ברענגט אים, ער ברענגט נישט אויף א נאמען קיינמאל נישט, ווייל ער ברענגט נישט קיין נעמען. ס׳איז דא א פלאץ וואס דער רמב״ם דערמאנט אז ער האט געלערנט עפעס א ספר פון איינער פון חכמי ספרד, וואס איז א זייער גוטע ספר אויף דעם עבור, און אויך א זייער א גרויסע חלקה פון הלכות קידוש החודש זעט אויס אז ס׳גייט לויט זיין חזבונות, לויט זיין סדר. איז דא וואס זאגן אז דער רמב״ם האט גענומען פון אים, ער האט זיכער גענומען, ער האט דאך געליינט זאכן, ער האט נישט אויסגעטראכט אליינס, אבער ער ברענגט נישט קיין נאמען.
על כל פנים, דער ספר איז דער ערשטער וואס פארציילט אז ס׳איז דא עפעס א ברייתא וואס איז מיוחס צו רב אדיר בר אהבה. דאס הייסט, ער זאגט אז ס׳איז דא א ברייתא פון רב אדיר בר אהבה, און דארט שטייט אן אנדערע חשבון, נישט די חשבון פון תקופה.
לאמיר אנדערע ווערטער, ווען איינער לערנט לערנען גמרא, ווייסט ער נאר די פריערדיגע חשבון. ער ווייסט נישט גארנישט פון קיין אנדערע חשבון. ממילא לגבי אלע ענינים, דארף מען לכאורה, גייט מען לכאורה מיט יענע חשבון, ווייל דאס איז וואס מ׳ווייסט.
Speaker 2: די הלכה, מ׳מיינט צו זאגן ווען שאלת גשמים אדער ברכת החמה?
Speaker 1: ניין, שמואל, ווייל שמואל רעדט וועגן איבער השנה. דער… איך מיין, איך וויל רעדן וועגן דעם, אז אלע הלכות וואס זענען עכטע הלכות פון תקופה, נישט קליינע הלכה׳לעך, אין די גמרא ווייסט מען נישט פון קיין שום אנדערע חשבון.
קשיא: וויאזוי קען זיין א “ברייתא” פון אן אמורא?
קומען געוויסע ראשונים, פארציילן זיי א מעשה וואס איז עפעס אזא פלא, ער זאגט אז ס׳איז דא א ברייתא — קיינער האט קיינמאל נישט געזען די ברייתא — וואס אין די ברייתא שטייט אן אנדערע חשבון, און ס׳שטייט אפילו א נאמען.
קודם כל, ס׳מאכט נישט קיין סענס, אן אמורא האט נישט געמאכט קיין ברייתות. סאו וויאזוי קען זיין א ברייתא פון רב אדא בר אהבה, האב איך נישט קיין אנונג. ער מיינט צו זאגן עפעס א ברייתא, עפעס א ספר וואס איז נישט אין די גמרא. אסאך מאל רופט מען עס ברייתא ווייל ס׳איז מחוץ לסדר.
Speaker 2: דו קענסט נאך א זאך וואס מ׳רופט ברייתא וואס איז פון אן אמורא? מדרשים. מ׳רופט עס א מדרש אסאך מאל.
Speaker 1: אקעי, מדרש איז מדרש. מדרש איז א תורה. די ווארט ברייתא, יא. ס׳איז שוין א שטיקל סימן אז עפעס איז פישי, לפי דעתי, ווייל וואס איז שייכות א ברייתא פון רב אדא בר אהבה?
און בקיצור פון דעם וואס מ׳ווייסט נישט ווער רב אדא בר אהבה איז געווען, דאס הייסט, ס׳איז געווען על כל פנים צוויי אמוראים וואס האבן געהייסן רב אדא בר אהבה, קיינער ווייסט נישט וועלכע. איז אזוי ברענגען זיי, און דאס איז די צווייטע חשבון וואס אונז גייען לערנען.
“תקופת שמואל בפרהסיא ותקופת רב אדא בצנעא”
און יעצט, ס׳איז דא א לשון וואס ווערט געברענגט אין די ראשונים אז זיי האבן געזאגט אז “תקופת שמואל בפרהסיא ותקופת רב אדא בצנעא”. זיי האבן אנגענומען, אזוי לערנען די מפרשים אין קידוש החודש און אנדערע מענטשן, אז בעצם די חכמי ישראל האבן געוואוסט, כאילו שמואל האט אויך געוואוסט דעם מער ריכטיגן חשבון, נאר ער האט נישט געוואלט אויסזאגן. בצנעא האט מען גענוצט תקופת רב אדא, אבער בפרהסיא האט מען געזאגט פאר׳ן עולם תקופת שמואל.
און ער זאגט אויך א טעם על פי אסטרולוגיע פארוואס: ווייל אויב מ׳ווייסט די תקופות, קען מען דאך וויסן פונקטליך ווען די זון איז אין מזל טלה וכדומה, און לויט דעם קען מען מאכן עפעס כישוף.
תקופת שמואל לעומת תקופת רב אדא — דיוק פון די שנת החמה
דער היסטארישער הינטערגרונט פון תקופת שמואל
Speaker 1:
אזוי ווי קאלאמבוס האט געטון קעגן די לאקאלע, קעגן די אמעריקאנער. ער האט געמאכט כישוף? ער האט זיי געזאגט אז דעמאלטס און דעמאלטס גייט קומען א ליקוי חמה, ווייל ער איז געווען אן אסטראנאמער, ער האט געוואוסט. ניין, זיי האבן אים געהאלטן פאר א בעל רוח הקודש. ניין, ער זאגט אז אויב מ׳ווייסט קען מען וויסן, בקיצור, און מ׳קען מזיק זיין, איז בעסער אז מ׳ווייסט נישט.
אקעי, דאס איז א שטיקל קאנספיראציע. אבער דו דארפסט נאר דערמאנען אז דער חילוק איז זייער זייער קליין. מענטשן מיינען אז מ׳רעדט עפעס פון צוויי אנדערע… מ׳רעדט פון אפאר מינוט. דאס הייסט, במשך פון אסאך יארן קען זיך אנזאמלען אפאר טעג א חילוק, אבער… דער חילוק איז א גרויסער חילוק. איך מיין, פון איין יאר איז עס א קליינע חילוק, אבער פון א גאנץ יאר ווערט שוין גרעסער דער חילוק, און אזוי ווייטער.
קעגן די “קאנספיראציע-תורה” — דער פשוט׳סטער אופן צו פארשטיין
Speaker 1:
יעצט, די ריאליטעט איז לכאורה, לפי עניות דעתי, דער אופן הכי פשוט צו טראכטן וועגן דעם איז זייער פשוט. מ׳דארף נישט אנקומען צו קיין שום קאנספיראציעס. איך וועל רעדן פארוואס מ׳דארף מאכן אזעלכע פאני תורות אז יעדער איינער האט אמאל געוואוסט און מ׳האט באהאלטן. יעדער איינער ווייסט אז דער כלל איז, ווען איינער זאגט צו מ׳האט געוואוסט אבער מ׳האט עס באהאלטן, מיינט עס אויף אידיש, אזויווי דו זאגסט, א דיפלאמאטישע וועג צו זאגן אז מ׳האט נישט געוואוסט.
וואס איז די ענטפער? תקופות האבן מיר געלערנט אין די פריערדיגע פריערדיגע פרקים. ס׳איז נישט קיין גרינגע זאך צו וויסן, ס׳איז זייער שווער אויסצורעכענען פונקטליך ווען די תקופה איז. און ס׳איז אמת אז פאר הונדערטער יארן, איז די גרעסטע חכמים אין די וועלט, זיי האבן גערעדט פון די יונים, וויאזוי האט ער געהייסן? תלמי? אדער פאר דעם? אסאך פאר תלמי.
Speaker 2:
יא, און פאר דעם איז געווען א צווייטער וואס זיי האבן גערעדט, איך געדענק נישט זיין נאמען.
Speaker 1:
אלע האבן געגאנגען מיט תקופת שמואל. דאס איז געווען די אנגענומענע. ס׳איז דאך בערך, ס׳איז כמעט, ס׳פעלט אפאר מינוט. ס׳איז א געוואלדיגע חידוש זיי זענען אנגעקומען ביז אהין. אונז זענען מיר דא געוואוינט צו בעלי גאוות, ווייל… עניוועיס, זיי זענען אנגעקומען צו גאר גאר מדויק׳דיגע חשבונות לויט זייערע אינסטרומענטס. מ׳דרייט זיך אין פינף און זעכציג און א פערטל טעג. ניין, ס׳איז נישט אזוי שווער צו אנקומען צו א פערטל טעג. אבער עניוועיס, דאס איז דער חשבון געווען אנגענומען ביי אלע מענטשן, און מסתמא איז בזמנם, דער בית דין האט אויך נאר געוואוסט פון דעם, און זיי האבן זיך גערעכנט מיט דעם אויף וויפיל זיי האבן זיך גערעכנט מיט די תקופה.
ס׳איז נישט קיין שום עוולה, איך ווייס נישט פארוואס ס׳איז אן עוולה דאס צו זאגן, אז מ׳האט זיך גערעכנט מיט די בעסטע סייענס וואס איז דעמאלטס געווען.
היפארקוס און דער צייטליכער פראגע
Speaker 1:
שפעטער איז געווארן בעסערע חכמים, און שפעטער מיין איך שוין בזמן הגאונים. איך מיין, דער אמת איז אזוי ווי דער היפארקוס וואס איז געקומען מיט א תקופה מער פונקטליך, איז שוין געווען זייער אסאך, שוין אסאך פאר די גמרא, שוין אסאך פאר די תנאים. ס׳איז נישט אמת אז ס׳איז נתגלה געווארן בזמן הגאונים, וואס פון דעמאלטס האבן אונז די תקופת רב אדא, ס׳איז שוין אסאך פריער.
די גמרא וואלט שוין געמעגט וויסן, אבער ס׳איז נישט קיין ראיה השמועה. אפשר איז עס נאכנישט געווען פאפולערייזד. דאס איז אזא זאך וואס איז נתגלה געווארן פון אראביש און טרענסלעיטעד געווארן, כדומה. איך רעד נישט פון די ספר, די ספר איבריגע, ס׳איז געווען שפעטער, אבער די ספר פון די היפארקוס, איך ווייס נישט, ס׳איז נישט מוכרח אז שמואל האט גערעדט דערפון. ס׳איז גראדע געווען, ס׳איז ער וואלט געקענט, ס׳איז נישט פשט אז מ׳האט עס שפעטער נאר דיסקאווערד, אבער אזוי ווי אסאך זאכן, ס׳נעמט הונדערטער יארן ביז אזא זאך גייט אריין אין די קוריקולום און מער… ס׳איז נישט קיין סימפל זאך.
די חכמי ישראל האבן זיך מיטגעכאפט מיט דער בעסטער ווערסיע
Speaker 1:
אבער שפעטער, די חכמי ישראל האבן שוין געוואוסט אז שמואל איז נישט ריכטיג. האבן זיי געהאט א פראבלעם. וויאזוי קען זיין אז די גמרא שטייט א חשבון וואס איז נישט מדויק? האבן זיי געזאגט, און ס׳איז דא א ריזן, ס׳איז דא אויך א ריזן, פארוואס זיי האבן אנגעקומען צו דעם חשבון פון רב אדא, וואס מ׳וועט שוין זען, מ׳וועט זען אין די רמב״ם אינעווייניג, כמעט בפירוש. האבן זיי געוואלט זאגן אז די חשבון האט מען באמת גענוצט, און לשמואל איז בערך.
ס׳איז א דוחק׳דיגע תירוץ. דו פארשטייסט פארוואס ס׳איז א גרויסע דוחק׳דיגע תירוץ? ווייל ס׳איז נישט דא קיין אמת׳דיגע שום הלכה. מ׳קען מיינען אז א פשוט׳ער איד, זאגן מיר אז א פשוט׳ער איד איז שווערער צו רעכענען די מער פונקטליכע חשבון. יא, ווייל א פשוט׳ער איד ווייסט וואס מיינט ברכת החמה, רייט? דאס איז אים גרינג צו רעכענען, נאר מיט נאך צוויי מינוט דאס קען ער נישט רעכענען. במחילה, ס׳איז זייער א שוואכע תורה.
דער אמת איז פשוט אז מ׳האט אמאל געמיינט תקופת שמואל, און וועגן דעם ברענגט עס דער רמב״ם אויכעט, ווייל דער רמב״ם דארף ברענגען וואס שטייט אין די גמרא. דער רמב״ם דאך, ס׳איז אמת אז דא איז די סייענס, אבער ס׳איז דאך געבויט אויף די תלמוד, און דער רמב״ם האט געוואוסט אז אין די גמרא שטייט נאר די חשבון, און דער רמב״ם סוף די חשבון זאגט א חידוש, אז יראה לי אז מיט די בית דין האט זיך יא סומך געווען אויף די מער פונקטליכע חשבון.
דאס הייסט, ער זאגט אז אויב… ער מיינט צו זאגן, נישט היסטוריה. ווען בית דין וואלט די חשבון, וואלט ער געזאגט, אבער וואלט די בית דין וואס ווייסט דאס, דארף זיך רעכענען מיט דעם.
אנשי אמת — נישט פאר׳עקשנ׳ט
Speaker 1:
ס׳איז אסאך א גרעסערע השפלה פאר די חכמים צו זאגן אז זיי זענען פאר׳עקשנ׳ט און זיי קוקן נישט אויף די רעאליטי, ווי צו זאגן אז זיי האבן נישט געוואוסט אלעס. זיי זענען אנשי אמת, און וואס זעט אויס די מערסטע אמת? דאס זענען זיי אויף אמת. אבער בשעת ס׳איז נאך נישט געווען אזוי שטארק אנטוויקלט די חכמות אסטראנאמיע, ווי מער ס׳איז געווארן אנטוויקלט האבן די חכמים זיך מיטגעכאפט מיט די בעסטע ווערזשען, יא, אזוי זעט עס נאר אמאל.
און מ׳דארף פארשטיין אויך אז… נאר וואס דען, ס׳איז דא אן עמי רצון וואס מ׳טאר זיי נישט זאגן די זאך, זאגט מען אז ס׳איז געווען בצינה, אזוי ווי אסאך זאכן. אזוי ווי מ׳זאגט, אסאך מאל ווען איינער קריגט זיך אויף איינעם פאר אים, זאגט תלמוד תואר כזבין. נישט אייביג מיינט ער באמת אז ער זאל תלמוד תואר כזבין, אבער ער וויל נישט זאגן, ווייל איינער וואס וועט עס לערנען מיט א כלות הראש גייט יעצט מיינען אן עמי רצון. דא פון זיין חבר. ער האט נישט גענוג רעספעקט צו וויסן אז… יא.
נבואה און חכמת השמים — דער אייבערשטער וויל אז מענטשן זאלן דיסקאווערן
Speaker 1:
דאס איז ווייל מענטשן האבן מיר אצל, מ׳ווייסט נישט וויאזוי מ׳לערנט. דארפסטו געדענקען אז אסטראנאמיע איז ביי נעיטשור, אזוי זאגט דער רמב״ם אויך, ער רעדט אפילו לגבי אריסטו, אז די נעיטשור פון די זאך איז אז ס׳נעמט הונדערטער יארן אויסצופיגערן, ווייל וויאזוי האט מען געווען פונקטליך ווי לאנג א יאר איז? נאר דורך חשבון פאר אויס הונדערטער יארן. און דאס מיינט אז מ׳דארף אויך זיין די זעלבע מוסד, מ׳דארף אנגיין פון הונדערטער יארן, מ׳דארף קענען רעכענען, מ׳דארף קענען פון זייער… און ס׳איז דא די אינסטיטוסן וואס האלט די צעטלעך, וואס האלט די צייכענונגען, חוץ כאילו.
ס׳זעט מיר אויס אז די הנחה פון אנדערע מענטשן איז אז ס׳וואלט געדארפט זיין אזוי ווי א הלכה למשל סימן, ס דער אייבערשטער וואלט געדארפט פארציילן פאר משה רבינו די פונקטליכע תקופה. איך ווייס נישט וואו מ׳זעט אז נבואה דארף פארציילן חכמת השמים. ס׳איז נישט דא קיין שום ריזן, איך זע נישט פארוואס. דער אייבערשטער וויל אז מענטשן זאלן דיסקאווערן זאכן, אזוי זעט אויס אין די ריאליטי.
ער נעמט מענטשן, זאגסטו אז אויב איינער וואלט געזאגט אז ער זאגט אז איינס און איינס איז דריי, קען מען דאך גרינג זען. אבער דאס איז דאך א זאך וואס מ׳קען נישט זען. ס׳מוז זיין אז ווי לענגער מ׳האט בעסערע חשבונות, ווייסט מען בעסער, ווייל ס׳נעמט דאך משום דארף מען אסאך צייט עס אויסצופיגערן.
אויף די לבנה קענסטו אפשר זאגן אז ווען דער אייבערשטער האט געוויזן הרהור באצבע אפשר מיינט דאס. ער האט געזאגט אז כ״ט י״ב תשצ״ג. פארוואס? דאס האט מען גערעכנט שפעטער. איך זע נישט פארוואס. אפילו דער ר׳ גמליאל האט געזאגט מקובלני מבית אבי אבא. ס׳הייסט, איך האב געהערט פון איינעם. ער זאגט נישט, איך האב געהערט פון משה רבינו.
ספעשעלי איבער אחמא, דאך בסך הכל ווילן אונז אז ניסן זאל זיין אין אביו. די אלע קליינטשיגע חילוקים איז ווייניגער נוגע. ס׳איז נישט אפילו נוגע באמת׳דיגע הלכה, ווייל אויב וויפיל ס׳וועט ווערן טאקע, ס׳וועט זיין צו הייס צו קאלט, וועט מען דאך זען. מ׳רעכט זיך נאר אפילו אפילו שעה, וואס שטימט נישט?
דער עיקר נושא פון חשבון — פרעדיקציע פון די ריאליטי
Speaker 1:
אזוי ווי מיר זעען, דער עיקר גרויסער פראבלעם פון די סוד העיבור וואס אונז לערנען דא איז אז דער חשבון זאל זיין גרינג. בזמן וואס מ׳איז נישט געגאנגען על פי חשבון, פעלט בכלל נישט אויס די גאנצע זאך. סאו ווען דער רמב״ם זאגט פריער אין הלכות איבער השנה, האט מען געקענט מעביר זיין השנה בעיסד אויף תקופה און אויף די אנדערע זאכן. מ׳מוז נישט מיינען די עקזעקטע חשבונות פון תקופה, נאר עס מיינט יא. ס׳מיינט יא. ס׳מיינט יא. ס׳מיינט יא.
Speaker 2:
ניין, ניין, תקופה דארט מיינט אלעמאל חשבון. יא.
Speaker 1:
אבער איך זאג נאר אז די פראקטיס אויף די הלכות פעלט עס נישט אויס. ס׳איז נישט אז די ליכט וועט ווערן ראנג אויב מ׳וועט נישט וויסן די חשבון. די חשבון איז נאר אויף צו וויסן די ריאליטי. סאו מ׳דארף עס אפילו בעסער מסביר זיין. די עיקר נושא פון חשבון איז אז מ׳זאל קענען פרעדיקטן וואס מ׳קען אליינס זען.
וואס איז די גאנצע מעלה פון ידולה חשב תקופת מהזרה? ס׳איז א פשוט׳ער איד, נישט קיין סייענטיסט, נישט קיין חכם. מ׳דארף ארויסגיין אינדרויסן און זען צו ס׳איז דא א לבנה. א חכם קען דיר זאגן, אזוי ווי דו האסט פארציילט פון קאלומבוס, דאס איז די חכמה. איך קען דיר זאגן, מארגן גייט זיין די לבנה.
און די אמת איז, ס׳איז ממש א פלא, אונז זענען זייער צוגעווארט. אונז לערנען א מין נבואה, א מין נבואה. א חכם האט אזא זכור אדיר מינאווי, ווייל די נבואה געשעט אלעמאל. די אלע תירוצים וואס דער רמ״א האט מלכות נבואה אמאל געשעט, נישט אמאל געשעט, יא? דאס געשעט אלעמאל. “חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם”. עקזעקטלי, ווייל ס׳איז געבויט אויף די טבע וואס דער אייבערשטער האט געמאכט פונקטליך. אבער, עגעין, ווי מער מ׳לערנט, פיגערט מען אויס פונקטליך וויאזוי די פונקטליכקייט ארבעט, און זאכן טוישן זיך, נישט אלעס איז מיליאן פראצענט פונקטליך אלעמאל.
אבער אונז זענען עפעס מורא׳דיג צוגעוואוינט אז אלעס איז גרינג צו וויסן. מ׳קוקט א לוח, ס׳שטייט ווען גייט זיין די שקיעה א גאנץ יאר. דו כאפסט אז פאר טויזנטער יארן האט מען נישט גענומען אויסצופיגערן אז מ׳קען וויסן וויפיל אזייגער גייט זיין די שקיעה א גאנץ יאר?
דיסקוסיע: דער חשבון לגבי בית דין — רמב״ן׳ס שיטה
Speaker 2:
אבער די חשבון איז אפשר וויכטיג פאר נאך א זאך. לויט די שיטה אז די פריערדיגע חכמים האבן מקדש געווען אלע יארן, קענען זיי עס נאר טון אויב זיי האבן א גוטן חשבון, חכמת החשבון.
Speaker 1:
אבער דער רמב״ן… קודם כל, דער רמב״ן האט נישט די שיטה. איך זאג, לויט דער רמב״ן קען מען עס נאר טון אז מען פארשטייט חשבון, קען מען פונקט אזוי מעבר זיין די יאר פאר טויזנט יאר אריין און פאר יעצט.
הלכה א: שנת החמה לפי תקופת רב אדא
Speaker 1:
אקעי, לאמיר רעדן וועגן דעם אין א סעקונדע. לאמיר לערנען קודם וואס שטייט דא. לאמיר נישט רעדן וועגן דעם, ווייל דא גייט מען זען נאך א וויכטיגע זאך וועגן די צווייטע חשבון.
אקעי. ס׳זאגט דער רמב״ם אזוי, לערנט פאר די שטאטע צוויי שטאט. שנת החמה… די שנת החמה, וויפיל טעג איז דארט די שנת החמה? זאגט דער רמב״ם, יש מיר חכמי ישראל… למי שיאמר… למי שיאמר… אה, דער רמב״ם, אין פרק ט׳ האט דער רמב״ם געזאגט אז ס׳איז דא צוויי שיטות. זאגט דער רמב״ם, איין שיטה איז אז ס׳איז דריי הונדערט און פינף און זעכציג טעג מיט א פערטל, און ס׳איז דא וואס זאגן אז ס׳איז אביסל ווייניגער ווי א פערטל.
זאגט דער רמב״ם, למי שיאמר, לויט די צווייטע שיטה, דאס וואס דו האסט גערופן שיטת רב אדא בר אהבה, שיהא פחות מרביע. שיהא פחות מרביע לויט די חכמי ישראל. דער פון די חכמי ישראל וואס האלטן אזוי, ער וועט זאגן אזוי. איך וועל זאגן די סוד וואס ער מיינט. איך טייטש דאך נאר די ווערטער, איך מיין אז דאס איז די טייטש.
פריער האט מען געזאגט אז ס׳איז דא א מחלוקת צווישן חכמי ישראל און צווישן חכמי אומות העולם ווי לאנג די יאר איז. יעצט, איז דא אזוי, ס׳איז דא איין שיטה, וואס דאס איז סיי א שיטה פון חכמי ישראל, סיי פון חכמי אומות העולם, אזוי ווי מיר האבן גערעדט לעצטנס, וואס זאגט ערבי היום. דארט איז דאס זעלבע. יעצט, דא וואס זאגן אז ס׳איז ווייניגער פון רפואה, דאס איז טאקע מער פונקטליך. לגבי יענע שיטה איז דא פארשידענע שיטות. די חכמי ישראל וואס גייען מיט יענע, באופן כללי פחות מרפואה, האבן די חכמים.
שנת החמה לפי חכמי ישראל – 365 יום, 5 שעות, 997 חלקים, 48 רגעים
די חכמי אומות העולם, היפרכוס, וואס האט געמאכט א מער פונקטליכע חשבון, האט נישט געזאגט דאס. ער האט געזאגט ס׳איז אפ מיט אפאר סעקונדעס, ער האט געזאגט אנדערע נאמבערס.
פון דעם זאגט דער רמב״ם, אז within די שיטה אז ס׳איז פחות מרביע, גייט ער אונז זאגן די חשבון פון חכמי ישראל. ווייל חכמי אומות העולם, סיי די גאר אלטע, סיי בזמן הרמב״ם איז שוין געווען אנדערע, האבן זיי געזאגט אביסל אנדערע חשבונות פון דעם מער פונקטליכן חשבון. שטימט.
זאגט ער אזוי, די לשון איז אביסל, ווייל ער קען זאגן “למי מחכמי ישראל שאומר”? ניין, ווייל “אומר פחות מרביע” איז דא פארטן. אויך איז די school of thought פון פחות מרביע, די אידישע פארט פון דעם. אקעי.
“אומר ששלוש מאות וחמשה וששים יום וחמש שעות ותשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע.”
וועל איך זאגן אזוי: אומר, יענער זאגט, די חכמי ישראל וועלן זאגן אז די שנת החמה איז שלש מאות וחמשה וששים יום – דריי הונדערט און פינף און זעכציג – פלאס חמש שעות, ותשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע.
מיר האבן שוין געלערנט אז א שעה האט וויפיל? אכצן הונדערט חלקים? טויזנט און אכציג. טויזנט און אכציג, אנטשולדיג, איך האב געדענקט עפעס אכצן. טויזנט און אכציג.
סאו, דאס איז מיט דארטן עפעס אזוי צוויי הונדערט ווייניגער. תשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע. ניין הונדערט און זיבן און זיבעציג. וויפיל חלקים ווייניגער איז עס? פון 1,080? ס׳איז 99 חלקים ווייניגער. ס׳איז זייער א קליינטשיגע… רייט? און אביסל מער, אין 48 רגע׳ס.
וויפיל רגעים איז דא אין א חלק? זאגט דער הייליגער רמב״ם, “והרגע אחד מששים ושבעים בחלק”. א רגע איז איינס פון 76 אין א חלק.
באלד קענען אונז דיסקאווערן וואס איז איינגעפאלן אזא פאני נאמבער. פארוואס טיילט מען נאך די חלק אויך? ניין, ווייל כדי צו… דער תירוץ וועסטו שוין זען, לאמיר שוין ענדיגן.
תוספת שנת החמה על שנת הלבנה
זאגט ער, “לפי חשבון זה”, די גרעסערע זאך איז אויסרעכענען די שנת… דאס איז דאך די תכלית פון עיבור שנה, אז די שנת חמה און שנת לבנה זאלן ארבעטן צוזאמען.
זאגט ער, “לפי חשבון זה, תוספת שנת החמה על שנת הלבנה”, וויפיל גייט די שנת החמה זיין לענגער ווי צוועלף לבנה חדשים? וועט אויסקומען צען טעג, אביסל ווייניגער ווי לויט די פריערדיגע חשבון. אביסל ווייניגער, מיט די עטליכע ניינציג חלקים ווייניגער.
וועט אויסקומען “עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאה ועשרים ואחד חלקים ושמונה וארבעים רגעים. וסימן להם י׳ כ״א קכ״א מ״ח”.
זיי געבן נאמבערס צו געדענקען. אנשטאט פעסווארדס געבן זיי דיר אויך אסאך מאל סעטס פון דריי נאמבערס, און דאס קען ער געדענקען. קיצור, צען טעג, איין און צוואנציג שעה, הונדערט איין און צוואנציג חלקים, מיט אכט און פערציג רגעים.
דער חידוש: ס׳בלייבט נישט קיין תוספת במחזור
קומט אויס, דאס איז די וויכטיגע זאך, קומט אויס לויט דעם חשבון, “ולא תמצא תוספת במחזור של תשע עשרה שנה”.
דער רמב״ם האט אונז פריער אויסגעלערנט אז אונז רעכענען אויס די מולדות אין מחזורים פון ניינצן יאר. יא, באט ריעלי, אין אנדערע ווערטער, און זיי האבן גערעדט וועגן דעם פריער, אז לויט תקופת שמואל, וואס די יאר פון שנת החמה איז אזוי דריי הונדערט פינף און זעכציג און א פערטל טעג, קומט אויס אז אפילו נאך די גאנצע מחזור פון ניינצן יאר וואס מ׳האט געמאכט זיבן חדשי עיבור, ס׳בלייבט נאך אלץ א שעה מיט תפ״ח חלקים תוספת המחזור.
וועגן דעם, ווען מ׳האט גערעכנט דעמאלטס די מולדות, האבן זיי געדארפט א גאנצע צייט צולייגן דאס, ווייל דאס בלייבט איבער אין יעדע מחזור נאך מער. איז דאך אסאך מחזורים זאלן מיט זיך אן.
אבער מיט דעם מחזור בלייבט נישט קיין עקסטערע שעות. די מחזור איז פונקטליך. דורכאויס די תקופה איז די מחזור פון עיבורים פונקטליך.
קומט אויס, יעדע מחזור פון ניינצן יאר, שני החמה, שני הלבנה, פשוטות והמעוברות, אין אנדערע ווערטער, צוויי הונדערט פינף און דרייסיג חדשים, וואס דאס איז ניינצן יאר, שבהם צוועלף שנים פשוטות און זיבן שנים מעוברות, איז פונקטליך די זעלבע.
ס׳טיילט זיך, אין אנדערע ווערטער, ס׳טיילט זיך צוויי הונדערט פינף און דרייסיג מאל כ״ט י״ב תשצ״ג, ס׳טיילט זיך פונקטליך אויף די זעלבע amount פון… אויב דו טיילסט עס אויף צוועלף… נישט אויף צוועלף, אויף צוויי הונדערט פינף און דרייסיג, ס׳טיילט זיך פונקטליך אויף א יאר פון שנת החמה, וואס דאס איז די חשבון וואס מיר האבן יעצט גערעדט פון אביסל ווייניגער פון א רביע היום.
דער מקור פון תקופת רב אדא: א דבר פלא
יעצט וועסטו דיסקאווערן א דבר פלא, אז ס׳זעט אויס, זאגן אלע שפעטערדיגע מפרשים, אז ס׳זעט אויס אז דער מקור פון תקופת רב אדא איז באמת פון דא.
ווייל דו דארפסט געדענקען אז ס׳איז זייער שווער צו רעכענען ווי לאנג די זון איז, ווי לאנג פונקטליך ווען שנת החמה איז, ס׳איז זייער נישט קיין פשוט׳ע זאך צו חשבונ׳ען. און אפילו אויב יא, קען ווייטער זיין חילוקים. די היינטיגע שיטה איז נאך אביסל אנדערש פון די חשבון.
לכאורה, דער וואס האט געמאכט תקופת רב אדא, וואס ער האט געטון איז, ער האט פשוט געזען, ער האט געטראכט אזוי: מסתמא די מחזור, אונז מאכן א מחזור איבער. די מחזור פון י״ט שנים שטייט אויכעט נישט אין די גמרא. ס׳איז א קבלה, איך ווייס נישט פון וואו מ׳האט עס אנגעהויבן, אבער ס׳איז די אידישע סיסטעם פון עיבור שנים.
יא, אבער די אידישע חשבון העיבור שטייט נישט אין ערגעץ. ס׳שטייט אין די גמרא כ״ט י״ב תשצ״ג, ס׳שטייט נישט אין ערגעץ אין די גמרא אז יעדע ניינצן יאר מאכט מען זיבן עיבורים. דאס שטייט נישט אין די גמרא. אזוי איז אנגענומען פון די זמן הגאונים.
אמאל פלעגט מען דאך מאכן יעדע יאר אן עיבור, זעסטו דאך קלאר אין די זמן הגמרא, אויך לויט די תקופה, אבער ס׳שטייט נישט א מחזור. די מחזור קבוע פון ניינצן יאר איז א אידישע סדר, אזוי טוען אונזער לוח שוין א לאנגע צייט.
דיסקוסיע: פארוואס פונקט ניינצן יאר?
יעצט, איז דארף מען טראכטן אויף וואס איז געבויט די מחזור? פארוואס פונקט ניינצן יאר?
יעצט, אויב מ׳גייט מיט תקופת שמואל, מאכט עס אויך סענס. ס׳איז דא וועגן דעם א מחלוקת צו די מחזור פון האט מען געמאכט לויט תקופת שמואל אדער לויט תקופת רב אדא. דאס הייסט, ס׳קען זיין אז די נענטסטע וואס מ׳קען אנקומען איז אין די חשבון פון ניינצן יאר האט מען געמאכט אזוי.
אבער על כל פנים, לויט א מינוט, לויט תקופת שמואל וועט מען דארפן צולייגן א טאג איינמאל אין… ניין, ניין, מ׳לייגט נישט צו. מ׳לייגט נישט צו. האבן גערעדט וועגן דעם פריערדיגן פארק.
דאס איז א גרויסע קשיא, אז אויב וואלט געווען די חשבון לויט תקופת שמואל, שטימט נישט. קומט האלט עס אין איין ווערן שפעטער, יעדע באנטש פון מחזורים. און טו בעט, ס׳איז נישט דא קיין הלכה אז מען לייגט צו.
לויטשטאר פון דא האסטו א ראיה אז ס׳דארף זיין ווי מ׳גייט מיט רב אדא, ווייל מ׳זאל ווערן נישט אז מ׳זאל צולייגן.
די שיטה: מען האט צוטיילט די מחזור
ממילא איז דא אנדערע וואס זאגן אז טאמער ער האט געטראכט, דער וואס האט געמאכט די חשבון פון תקופת רב אדא, אז מסתמא די חשבון איז געבויט אויף א פונקטליכע חשבון. איז ממילא האט ער געטון א פשוט׳ע זאך, ער האט צעטיילט ניינצן יאר אויף פונקטליכע יארן, דאס הייסט מיט די סך הכל חמה לבנה זאל שטימען.
איז ער אויפגעקומען אז די שנת החמה איז נישט אביסל מער ווי די גאנצע… ס׳בלייבט נישט… עגזעקטלי, ס׳מוז זיין אביסל קלערער.
לויט דעם חשבון קומט עס אויס פונקטליך צו די… ער גייט אריין אין ניינצן יאר. קומט אויס אז נאך ניינצן יאר דארף מען גארנישט צולייגן. ס׳מאכט זייער אסאך סענס.
ווער זאגט אזוי? ס׳מאכט זייער אסאך סענס אויף ווען דא קומט עס. אזוי זאגן אלע אפיקורסים, אלע מענטשן וואס גלייבן נישט אז ס׳איז געווען עפעס א קבלה הלכה למשה מסיני סיקרעט, וואס קיינער האט נישט געהערט ביז ר׳ אברהם בר חייא. שקייט שטירה.
עניוועיס, ס׳איז דא יא די… בקיצור, ס׳איז דא ענין פון דעם ווער ס׳וויל לערנען חקירות מיט היסטוריה קען לערנען, אבער דאס איז זיכער די חשבון.
פארוואס פונקט 76 רגעים אין א חלק?
און לויט דעם פארשטייט מען אויכעט פארוואס איז דא פונקטליך די רגעים. שוין זען ביי די נעקסטע שטיקל, ס׳זעט אפילו בעסער. אבער על כל פנים, די רעזען פארוואס ס׳איז דא די רגעים איז פשוט כדי מ׳זאל קענען אויסרעכענען א פונקטליכע נאמבער.
סאו, בעיסיקלי אזוי, אויב דו צוטיילסט די צוויי הונדערט פון פינף און דרייסיג חדשים פונקטליך אויף אויף די ניינצן יאר פון די מחזור, וועט דיר אויסקומען אז דו ווייסט דאס אויף צוועלף, איז דאס א צוועלף פון ניינצן. דאס הייסט, ס׳קומט אויס ניינצנטליך דארף מען צוטיילן, ווייל ס׳בלייבט נישט א גאנצע חלק אין די ענד, דארף מען צוטיילן אויף ניינצן.
יעצט, צוועלף ניינצנטליך, איז יעדע יאר בלייבט צוועלף ניינצנטליך שבחלק.
יעצט, וויבאלד אונז ווילן דאך וויסן די תקופות, אונז ווילן דאך נישט נאר וויסן די יאר, דער עיקר חשבון איז דא איז געוויסן די תקופות, דארף מען צוטיילן א יאר אויף פיר.
ניינצנטלעך, נאר פיר מאל ניינצן, וואס דאס איז זעקס און זיבעציג. ממילא האט מען געזאגט אז א יאר, דער סוף איז אכט און פערציג, דאס הייסט ס׳איז דא צוועלף, פיר מאל צוועלף איז אכט און פערציג, פיר מאל ניינצן איז זעקס און זיבעציג.
קומט אויס, מ׳זאגט אז יעדע יאר איז ו׳ מ״ח רגעים, פון דא קומט די חשבון פון רגעים. און דאס איז א גרויסע ראיה אז דער גאנצער חשבון איז געבויט אויף צוטיילן די יארן. נישט אז ער האט געציילט די שנת החמה און ס׳וועט אנקומען אזוי, נאר ער האט צוטיילט די יארן פון די מחזור פון ניינצן יאר, איז אים אנגעקומען אז מ׳דארף האבן די סארט רגעים.
פארוואס נישט? ווייל אונז ווילן דאך אלעמאל אז אין די ענד פון די חשבון זאל זיין א גאנצע נומער, נישט קיין האלבע נומער.
אויב דו ווילסט גיין צו א חודש, למשל וועסטו יא, זאגט ער א דריטל רגע, ווייל א תקופה איז דריי חדשים, קומט אויס א דריטל רגע. אבער דאס איז נישט נוגע פאר די חשבון.
דאס איז די חשבון פארוואס ס׳קומט אויס די רגעים. די רגעים נוצן נישט קיינמאל נישט אנדערש, נאר דא. דאס איז דער חשבון פון… און די מעשה איז, אזוי ווי דער רמב״ם גייט זאגן אז דער חשבון איז אויך נישט הונדערט פראצענט פונקטליך ווי מ׳וועט עס זען, סאו, וואטעווער, ס׳איז מער פונקטליך.
א מעגליכקייט: היפרכוס׳ס נומער אלס השפעה
זאגט דער רמב״ם ווייטער, בין כל תקופה ותקופה… איך וואלט אויסגעפירט פאר דעם, קען זיין אז דער וואס האט געמאכט תקופת רב אדא, קען זיין ער האט למשל אויך געזען, למשל, היפרכוס׳ס נומבער פון איינס פון דריי הונדערט, אבער ער האט געוואלט אריינשטימען דא, ממילא עס איז אביסל אנדערש פון יענץ, כדי טאקע אז ער זאל אריינשטימען דער חשבון פון דעם.
קומט אויס, לויט דעם חשבון, ס׳איז געווען כל תקופה ותקופה.
הלכה ב: תקופת ניסן הראשונה ודער חילוק פון שמואל
Speaker 1:
סאו וואטעווער, ס׳איז מער פונקטליך, זאגט דער רמב״ן ווייטער.
בין כל תקופה ותקופה, ער וויל אויספירן, פארדעם קען זיין אז דער רמב״ן האט געמאכט תקופת רפ״ח, קען זיין ער האט למשל אויך געזען למשל די פרקיס איז נאמבער פון איינס פון דריי הונדערט, אבער ער האט געוואלט אריינשטימען דא, ממילא איז עס אביסל אנדערש פון יענץ, כדי טאקע אז ס׳זאל אריינשטימען דער חשבון פון די מחזור.
קומט אויס, לויט דעם חשבון, קומט אויס אז בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה איז אחד ותשעים יום, ושבע שעות, וחמש מאות ותשעה עשר חלקים, ואחד ושלשים רגעים. סימן להם צעת זדקת לך. יא, דאס איז יעדע תקופה די זעלבע לאנג, פיר מאל אזוי אין א יאר.
כשתדע תקופה מן התקופות אימתי היתה, זאגט ער יעצט, ווען דו ווילסט וויסן סיי וועלכע תקופה ווען ס׳האט זיך אנגעהויבן, קענסטו פון דעם וויסן ענין אנדערע תקופה. וועסטו אויסרעכענען מאותה רגע, תחשב מאותה רגע מנין זה, ותדע תקופה שאחריה על הדרך שביארנו בתקופת השנה שהיא רביע. די זעלבע זאך ווי רביע. נאר וועסטו גיין לויט די חשבון, וועסטו אראפנעמען די ביסל פון רביע, און וועסטו ווייסן אראפנעמען די זעלבע חזרה.
איך וועל רעכענען, אינסטעט פון תקופת שמואל וואס מ׳רעכנט פשוט 91 טעג מיט 9 שעה, רייט? דא וועסטו מאכן פלאס פאר די נאמבער. מיט די רגעים. וועסט מאכן די נאמבער, נישט די בין א האלב שעה, אביסל ווייניגער ווי א האלב שעה, וועסטו רעכנען לויט די נאמבער. יא. שוין, גייט ער יעצט אריין.
דער אנהייב פון חשבון תקופות – תקופת ניסן הראשונה
אזוי ווי דער פריערדיגער חלק, דארפן אונז וויסן, וואו הייבט זיך אן דער גאנצער חשבון פון די ערשטע תקופת ניסן? איך האב געזאגט, די תקופת ניסן לפי חשבון זה, די ערשטע תקופת ניסן היתה בשנה ראשונה של יצירה, קודם מולד ניסן. די ערשטע תקופת ניסן, מ׳גייט דא מיט אז בניסן נברא העולם רעדט מען דא?
יא, אונז האבן שוין גערעדט אויך אין די פריערדיגע פרק, ווייל די חשבון פון תקופות הייבט זיך אן פון ניסן. דאס איז דאך די סדר התקופות, אונז זאגן אז טלה איז די ערשטע מזל, די תקופות השנה הייבט זיך אן פון ניסן. ממילא, לכל הדעות פון די חשבון פון תקופות איז ניסן די ערשטע.
ס׳איז א פגם אז די חשבון פון בריאת העולם, אונז זענען אלע לערנען, לגבי די חשבון פון די מזלות, די מולדות האבן עס גערעכנט פון תשרי. דער ניסן איז א ניסן פון פאר דער תשרי, אזוי רעכנט מען כאילו. איי, ס׳איז נישט געווען קיין וועלט? וואס איז א חילוק? דער חשבון איז נישט קיין עכטער חשבון. דער חשבון איז… דאס איז לויט שיטת שמואל.
ס׳איז דא א מחלוקת אין די מפרשים צו רב אדא האלט אויך אז בתשרי נברא העולם. דער אמת איז, די אלע זאכן איז נישט קיין חילוק. ווען מ׳זאגט אלע חשבונות, איז אלעס… מ׳רעדט נישט כדי מ׳זאל קענען אנהייבן דעם חשבון קלאר.
איך האב א ראיה, ווייל די עקטשועל, אין די גמרא, ווען אדם האט זיך מתייחס געווען צו די תקופה, איז תקופת טבת, און יענץ קען נאר זיין מיט׳ן חשבון אז ער האט אנגעהויבן אין תשרי. ער האט אנגעהויבן מיט׳ן חשבון פון תקופה. דאס הייסט, ס׳איז אויך א מדרש, אמת?
Speaker 2:
יא, יא, יא, א גמרא אין עבודה זרה, יא.
Speaker 1:
יא, אבער ס׳איז נישט קיין… קיצור, ס׳קען אבער זיין אז די מחלוקת פון ראש השנה וועגן בניסן נברא העולם איז אויך א מחלוקת וויאזוי מ׳וועט רעכנען דעם חשבון. דאס הייסט, לאו דוקא אז ס׳איז א מחלוקת היסטוריש אדער פשט אין פרשת בראשית. ס׳קען זיין די ריזען איז פאר יענע מחלוקת איז אויך ווייל עפעס א נפקא מינה ווען מ׳מאכט חשבונות שפעטער, ווייל אז נישט סתם א מחלוקת.
מעשה שואל, און מיין אויף קומען מיר נישט, על פי דרש קען מען זאגן אסאך תורות, אבער… עניוועי, ס׳קומט אויס לויט די מהלך, איך רעכן… איך מיין, די גאנצע סיפור פון… ס׳שטייט דאך דארטן והיה לאותות ולמועדים ולימים ולרגלים, אז די חשבונות דארטן, מה שאין הגאה לענינינו, איז פאר די חשבונות.
Speaker 2:
אמת, אבער… די היסטורי אליין איז נסתר, איז הייליגע זאכן. וואס שטייט דארט?
Speaker 1:
אקעי, אקעי.
בקיצור, איז לויט דעם חשבון, לויט תקופת רב אדא, איז רעכנט מען תקופת ניסן אין די ערשטע יאר לעכנט מען עס ניין שעה און זעקס הונדערט און צוויי און פערציג חלקים פאר מולד ניסן. דאס הייסט, מיר האבן געלערנט ווען מולד ניסן איז געווען, וואס מיר האבן עס געלערנט אין א פריערדיגע פרק.
אין די אנדערע ווערטער, really, the way to say this is the other way around, ווייל תקופת ניסן איז ווען ראש חודש ניסן הייבט זיך אן, איז ווען די יאר וועלט האט זיך באשאפן געווארן, דאס הייבט זיך עס אן. סאו, די אנדערע וועלט קענסטו זאגן אז דער מולד איז געווען ניין שעה מיט 642 חלקים נאך די וועלט איז באשאפן געווארן, נאך התחלת תקופת ניסן. אדער… רייט?
יעצט, לויט דעם חשבון קומט אויס אן אינטערעסאנטע זאך, וכן הוא לעולם. דאס הייסט, לויט די פריערדיגע חשבון איז יעדע תקופה, יעדע מחזור קומט דאך צו א׳ תפ״ה, דארף מען א גאנצע צייט צולייגן דאס צו וויסן ווען די התחלה, ווען די תקופה הייבט זיך אן אין דעם מחזור. אבער לויט דעם מחזור ענדיגט זיך עס אינגאנצן. איז ממילא יעדע מחזור, נישט יעדע יאר, יעדע ראשונה של המחזור, קומט אויס אז די תקופת ניסן איז פונקטליך ניין שעה און זעקס הונדערט צוויי און פערציג חלקים פאר דעם מולד, ווייל יעדע מחזור קומט אן צו זערא לויט דעם חשבון. שטימט?
דער חילוק צווישן שמואל און רב אדא – די זיבן טעג
יעצט, וועסטו באמערקן אז די גאנצע חילוק פון דעם שיטה מיט די פריערדיגע שיטה איז אז לויט די פריערדיגע שיטה איז די חילוק פון די ערשטע, דער ערשטער מולד, לויט שיטת שמואל, איז געווען זיבן טעג און ניין שעה, זעקס הונדערט צוויי און פערציג חלקים נאך די תקופה, און לויט אים איז נישט דא קיין זיבן טעג, ס׳איז נאר די ניין און תרנ״ב.
Speaker 2:
און דער מפרש קומט אויך ביי יעדע מחזור וועט עס זיין די זעלבע זאך?
Speaker 1:
ניין, ווייל לויט שמואל איז יעדע מחזור טוישט זיך, ווייל דער מחזור האט דאך א שארית. לא לויט דא, ס׳איז אינגאנצן אנדערש לויט יעדע מחזור. לויט די שיטה איז יעדע מחזור הייבט זיך אן די זעלבע.
אבער די ערשטע איז געווען די זעלבע טאג, ווייל די תירוץ איז, אזוי ווי דער מפרש איז מסביר, אז די שיטה האלט, אזוי ווי רבי יהושע, אז בניסן נברא עולם, ממילא איז מדרש די ערשטע טאג פון די וועלט אז די ערשטע מחזור ביום רביעי, יום רביעי ווען ס׳איז ניתלו המאורות, אנהייב יום רביעי איז געווען די שמש תחלת תקופת ניסן, ווייל דאס טייטשט דאס רבי יהושע.
און די לבנה, איז דא עפעס א קבלה, זאגט ער, אז די לבנה איז נישט באשאפן געווארן די זעלבע צייט. דאס הייסט, ס׳איז באשאפן געווארן די זעלבע צייט, אבער די מולד הלבנה איז נישט געווען אין די ערשטע מינוט פון בריאת העולם. די לבנה איז נישט באשאפן געווארן אין איר מולד. די לבנה איז באשאפן געווארן פונקטליך ניין שעה מתרנ״ב חלקים פאר דעם מולד.
דיגרעסיע: דער פשט אין מדרש “לכי ומעטי את עצמך”
און דער מפרש זאגט אז דאס איז דער פשט פון די מדרש הידוע, אז ס׳איז געווען קודם “שני המאורות הגדולים”, און נאכדעם האט דער אייבערשטער געזאגט פאר די לבנה “לכי ומעטי את עצמך”. זאגט ער אז די פשט איז, וואס איז די טייטש “לכי ומעטי את עצמך”?
יעדער איינער וואס ווייסט אביסל הלכות קידוש החודש פרעגט אויף דעם מדרש, אז ס׳איז דאך א מעשה פלא, די לבנה מיט די זון האבן נישט קיין טראפ שייכות, די לבנה איז אסאך מקבל אור פון די זון, ס׳איז בכלל א גאנצע אנדערע סארט זאך פון די זון. וואס איז שייך צו זאגן אז ס׳זענען געווען ביידע די זעלבע גרויסע, קלענער געווארן? וואס מיינט דאס? ס׳איז א מדרש פליאה. פארשטייט זיך, על פי קבלה קען מען עס פארשטיין, אבער על פי פשט.
זאגט ער, דער מפרש אויף קצות החושן, אפשר האט ער עס גענומען, ער זאגט דארט ער האט עס גענומען פון א פירוש רמ״זל, א כתב יד פון די ראשונים. מ׳האט געמיינט אז דאס איז דער רמב״ם, אבער ס׳איז לכאורה נישט דער רמב״ם. ס׳איז א צווייטער רבינו משה אדער רבינו מאיר, אדער איך ווייס נישט וועם, וואס ער האט געזאגט אז דער פשט פון דעם מדרש איז אז די לבנה איז באשאפן געווארן ווען ס׳איז נאך געווען אביסל גרויס.
די לבנה ווערט דאך ממעט יעדע חודש. סוף חודש ווערט עס קלענער און קלענער, ביז ס׳ווערט קלענער, ס׳זעט אויס קלענער, ביז דער מולד איז די קלענסטע, ס׳איז די קיבוץ, מ׳קען עס בכלל נישט זען. זאגט ער אז ס׳איז מקובל, דער מדרש איז מסביר אז ניין שעה גרעסער איז די לבנה געווען ביי די בריאה ווי בשעת איר מולד. איז ממילא, גלייך ביי בריאת העולם האט די לבנה געהאלטן אין איין ווערן קלענער ביז ס׳איז צוריקגעבוירן געווארן, און אדם הראשון האט נאך מקדש געווען די חודש פרייטאג, האב איך שוין נישט געקענט זען, וואטעווער.
על כל פנים, דאס איז א פשט, ס׳איז א גוטע פשט אויף די מדרש, ווייל נישט אז די מדרש מאכט נישט קיין סענס.
צוריק צו דעם חילוק צווישן שמואל און רב אדא
עניוועיס, דאס איז די זאך. מה שאין כן לויט שמואל, שמואל האט גערעכנט אז בכלל בתשרי נברא העולם, אזוי ווי שמואל איז מפורש אין די גמרא אז לתקופות רעכנט מען כרבי יהושע, אבער אנדערש ווי רבי אליעזר, למולדות רעכנט מען אזוי ווי רבי אליעזר. ממילא האט ער געדארפט רעכענען די זעקס חדשים פריער, אבער ער ווייסט אז די וועלט איז באשעפן געווארן מיטוואך, אזוי שטייט אין די חומש, מוז זיין א מיטוואך פריער.
ממילא האט ער צוגעלייגט זיבן טעג צו זיין חשבון, אז די וועלט איז באשעפן געווארן א וואך פריער, מיט נאך ניין שעה נאך די תחלת התקופה, כאילו פאר די תחלת התקופה איז באשעפן געווארן, איז געווען זיבן טעג, א גאנצע וואך פריער פון דעם מולד. אבער לויט תקופת רב אדא איז נאר געווען די זעלבע טאג, אבער נאר ניין שעה פאר דעם מולד.
Speaker 2:
דו קענסט זאגן אז אין דעם ווענדט זיך אויך אז לויט רב אדא איז יעדע מחזור הייבט זיך אן די זעלבע צייט ווי בריאת העולם? און לויט שמואל קען עס נישט געשען, ווייל די ערשטע מאל איז עס אויך נישט געווען אין א צייט.
Speaker 1:
ניין, יא, אמת. אבער עגעין, די אלע זאכן זענען נאך חשבונות, אבער די אמת איז אז די עיקר ריוח פון תקופת רב אדא איז דאס, אז די מחזורים זענען פערפעקט, ס׳בלייבט נישט איבער קיין רעשט.
הלכה ג: ווי אזוי צו רעכענען תקופת ניסן אין א געוויסע יאר
זאגט ער, אז דו ווילסט וויסן תקופת ניסן של שנה ראשונה מן המחזור, תחשיב ממנו, וועסטו רעכענען, אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשע עשרה חלקים ואחד ושלושים רגע לכל תקופה ותקופה עד סוף המחזור. דאס הייסט, די רגע וואס דו ווייסט די תקופת ניסן פון די ראשון ראשון, וואס דאס ווייסטו, וואס ס׳שטייט אין די פריערדיגע הלכה, און דו ווייסט ווי לאנג יעדע תקופה איז, וועסטו רעכענען דארטן פיר מאל ניינצן תקופות עד סוף המחזור. בקיצור, דו וועסט רעכענען ביז דו וועסט וויסן ווען תקופת ניסן איז אין א געוויסע יאר, וועסטו צולייגן אזויפיל נאמבערס.
אבער אויב דו ווילסט מאכן אביסל גרינגער, קענסטו לידע מתי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה? דאס הייסט, דו ווילסט וויסן ווען די נעקסטע גייט זיין… נישט די נעקסטע, די נעקסטע גייט אלעמאל זיין א יאר אינמיטן די מחזור. ער זאגט אזוי, דו קענסט פשוט צולייגן וויפיל יארן דו ווייסט זענען פאראיבער, אבער ער זאגט דאך אביסל א מער קלארערע וועג.
ער זאגט וואס זאלסטו טון? מנין השנים שעברו מן המחזור, וויפיל יארן זענען שוין אדורכגעגאנגען. ותקח לכל שנה מהם תוספת, וועסטו צולייגן די סימן וואס ער האט פריער געזאגט, די י״כ א׳ און ווייטער. וקבץ כל הרגעים חלקים, די רגעים גייט שוין האבן גענוג רגעים צו מאכן חלקים, און פון די חלקים שעות, וכל השעות ימים, כדרך שתחשב במולדות, אזוי ווי מיר האבן פריער אויסגעלערנט.
ותגרע מן הכל, און נאכדעם וועסטו אראפנעמען, תשע שעות ושש מאות וארבעים ושנים חלקים, וואס דאס איז ווי פאר פריער די תקופות פון די מולד. והנשאר תשליכהו על כ״ט י״ב תשס״ג, וועסטו טיילן אויף כ״ט י״ב תשס״ג. והנשאר שאין בו חודש לבנה תוסיפהו על מולד ניסן של אותה השנה, וברגע שיגיע המנין, בוא תקופת ניסן של אותה השנה.
יא, שטימט. ס׳איז זייער פשוט דער חשבון וואס ער זאגט.
פרק י״ג — חשבון תקופת רב אדא בר אהבה: סיום החשבון, מעלת החשבון, ומהלך אמצעי לעומת מקום אמיתי
—
הלכה יא — סיום החשבון: וויאזוי מען רעכנט אויס תקופת ניסן
והנשאר תשליכהו, דו וועסט עס צוטיילן אויף כ״ט י״ב תשצ״ג, והנשאר שאין בו חודש לבנה תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה השנה, וברגע שהגיע המנין, בו תקופת ניסן של אותה השנה.
יא, שטימט. ס׳איז זייער פשוט. דער חשבון וואס ער זאגט איז דער זעלבער חשבון וואס ער האט געמאכט פריער, נאר דא איז עס אסאך פשוט׳ער, ווייל דו דארפסט נישט וויסן די שארית פון בריאת העולם, דו דארפסט נאר אנהייבן פון אנהייב מחזור און צוטיילן אויף די וויפיל ס׳בלייבט תוספת החמה על הלבנה, וויפיל חדשים ס׳איז אריבער, ווייסטו פון ווען דו גייסט אנהייבן תקופת ניסן דעם יאר.
—
הלכה יב — „מראין לי הדברים”: דער רמב״ם׳ס חידוש להלכה
יעצט זאגט דער רמב״ם א גרויסע חידוש: מראין לי הדברים, יא? ער זאגט נישט „נראה לי”, ער זאגט, די חשבונות ווייזן מיר. ווען ס׳קומט צו חשבון, דער חשבון רעדט אליין. ער רעדט. ער זאגט א חידוש להלכה, נישט א חידוש אין חשבון. ער זאגט, דער חשבון ווייזט מיר, ווייל ס׳איז אזא גוטע חשבון. אבער וואס ער מיינט צו זאגן „נראה לי” מיינט ער צו זאגן „לא קיבלתי”. ס׳זעט דא אויס אז דער רמב״ם איז נישט סומך אויף די מסורה וואס שטייט אז תקופת רב אדא בר אהבה. ער גלייבט נישט דאס. ער זאגט, ס׳זעט מיר אליינס אויס. ס׳זעט מיר אויס פשוט אז ס׳איז א בעסערע חשבון, און פארדעם געפעלט עס מיר מער.
זאגט ער, וואס זאגט ער? מראין לי הדברים, אז וואס? שעל חשבון תקופה זו היו סומכין ומעברין את השנה, אז ווען מ׳האט עקטשועלי געמאכט עיבור השנים, לויט די תקופה, אזויווי דער רמב״ם האט געלערנט פריער, לויט וועלכע חשבון? לויט די חשבון פון די לעצטע, די צווייטע חשבון פון פרק י״א. לפי שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון, דער חשבון שטימט בעסער ווי די פריערדיגע. ס׳איז מער אמת. ס׳איז מער אמת. ביידע האבן אין זיך אן אמת, אבער דאס איז מער מדויק. והוא קרוב לדברים דאס איז נאנט צו די דברים. דער רמב״ם זאגט אסאך מאל קרוב מי, במקום ווען אונז זענען מיר צוגעוואוינט זאגן קרוב לה. ס׳איז קרוב לדברים שנתבארו באצטגנינות יותר מן החשבון הראשון שהיתה בו שנת החמה שלש מאות וחמשה וששים יום ורביע יום. היות אז דער נייער חשבון איז אביסל ווייניגער ווי דער רביע, איז אביסל בעסער אויסגעהאלטן מיט אצטגנינות, מיט די חכמת החשבון, גלייב איך אז חז״ל האבן גענוצט די קלוגערע.
חידוש: דער רמב״ם האט נישט קיין מקור דערפון — ס׳איז נאר זיין סברא
איז דא זעסטו זייער קלאר, דער רמב״ם האט פארשטאנען אז דער בית דין וואלט געדארפט נוצן די ריכטיגע חשבון, אבער ער האט נישט קיין מקור דערפון. דאס הייסט, ער גלייבט נישט אין די מסורה אז ס׳איז עפעס א ועדה אדער אז ס׳איז דא אזא קבלה אז מצינו האט מען דאס גענוצט. ער זאגט נאר אז וויבאלד ער ווייסט אז ס׳איז אמת, און דאס זאגט ער אויך א סוד, ס׳איז נישט. די אצטגנינים האבן נאך א מער פונקטליכע חשבון. אה, קרוב לדברים, א גאנצע גאר מיינט ער אין ריעליטי. די ריעליטי איז אביסל אנדערש, אבער דער חשבון איז דאך נענטער, און דער חשבון איז דאך אויך א שטיקל קבלה. טראכט ער אז מסתמא להלכה דארף מען גיין מיט דעם. איי, וואס מיט די פריערדיגע? ער זאגט נישט וואס ס׳איז געשען מיט די פריערדיגע. פריערדיג איז א טעות, בעיסיקלי. ס׳איז נאר אביסל גרינגער צו רעכנען, אבער די מה נפקא מינה…
דער רמב״ם זאגט, אז קודם האט מען געטון די פריערדיגע, און נאכדעם האט מען עס אויסגעשאפט מער. און ער טרייט עס צו זאגן בדרך כבוד, ווייל איך האב נישט קיין אנדערע טייטש, עברי טייטש. סאו, ווייל איך האב נישט קיין בית דין הגדול, אבער ווי לאנג ס׳איז נאך געווען א בית דין, ס׳איז טייטש, לאמיר זאגן, סוף בית דין האבן זיי שוין געכאפט די בעסערע. ניין, ניין, ביי די וועי, ער זאגט נישט היסטאריעס. ער זאגט, יא, היו סומכים. אבער אפשר מיינט ער, אויב ס׳וועט זיין א בית דין, וועט מען דאס נוצן. ער זאגט נישט קיין מעשה. לכאורה קומט פון דא אויך ארויס א הלכה וואס ער וויל אונז זאגן, אבער ער זאגט אונז נישט, אז ווען אונז וועלן מיר האבן א בית דין, ווען אונז וועלן מיר האבן א סנהדרין, ווען אידן וועלן זיך קענען צוזאמקומען און נישט זיין אזוי צוקריגט, וועלן אונז דעמאלטס זען וואס איז די בעסטע חשבון. און מ׳וועט פארשטייט זיך, מ׳וועט געבן קרעדיט פאר שמואל, רבי אדיר בר אהבה, וואס זיי זענען די אנהאק, אויף וועם אונז שטייען מיר, און מ׳וועט מאכן לויט די בעסטע, אזוי ווי לויט די רמב״ם, אזוי זאגט עס דא לכאורה. אנדערש האט נישט קיין פשט פארוואס ער לערנט די אלע הלכות. די אלע הלכות איז כדי אונז זאלן וויסן, און נאכדעם זאלן מיר אונז קענען פון דעם מאכן די בעסטע חשבונות פאר אונזער צייט.
חידוש: אפילו תקופת רב אדא איז נישט פונקטליך
ווי דער רמב״ם אין חשבון שטייט, תקופת רב אדיר איז אביסל מער פונקטליך, אבער אלעס איז אלעס חילוקים פון אפאר מינוט מער פונקטליך ווי תקופת שמואל, ס׳איז אויך נישט פונקטליך. די ארץ הגרונים ווייסן אביסל בעסער. אזוי זאגט דער רמב״ם. אפשר דער רמב״ם האט אליינס נישט געוואוסט, ס׳איז שווער צו וויסן, אבער דער רמב״ם זאגט אז ס׳זעט אויס אז דאס איז מער אמת, אבער קען זיין ער האט נישט געוואוסט אמת׳דיג. איז דאך אויך חילוקים פון אפאר מינוט. היינט קענסטו פרעגן, נו, ס׳איז דאך אויך אפאר מינוט א חילוק. דאס איז קודם כל. אבער יעצט דארף מען וויסן נאך א זאך, אז די גאנצע חשבון וואס מען מאכט פון תקופות לויט ביידע, נישט קיין חילוק וועלכע חשבון, איז קיינמאל נישט גאנץ און פונקטליך. פארוואס? ווייל די פיר תקופות פון די יאר זענען נישט אמת׳דיג דאס זעלבע. אונז צעטיילן אין פיר פערפעקט סלייסעס, אבער אין אמת׳ן איז נישט אזוי.
—
סוף הלכה יב — מהלך אמצעי לעומת מקום אמיתי: די פיר תקופות זענען נישט גלייך
זאגט דער רמב״ם, דער רמב״ם איז מסביר, די אלע תקופות וואס מ׳האט מבאר געווען וויאזוי מ׳מאכט די חשבונות, הכל בקירוב, איז אלעס נאנט צו די אמת, איז נאנט צו די עקזעקט ווען די זון קומט אן צו די זעלבע פלאץ וכדומה, והוא במהלך השמש האמצעי, ס׳איז לויט די חשבון אז אונז מאכן א ממוצע פון וויאזוי די זון גייט, ולא מקומו האמיתי, נישט ווען די טשעינדזש געשעט אין ריעליטי.
הסבר: וואס מיינט „מהלך אמצעי” לעומת „מקום אמיתי”?
וואס דער רמב״ם מיינט צו זאגן איז, ווייל איך וועל אים זאגן בקיצור, און מ׳וועט לערנען אין שפעטערדיגע פרקים די אמת׳דיגע הסבר פון דעם, אז ווען ער זאגט אמצעי מיינט ער נישט א ממוצע. ס׳איז אמת אז ס׳איז א ממוצע, אבער דאס איז וואס ער מיינט. וואס ער מיינט איז, אז די חכמי האסטרונומיה וואס דער רמב״ם האט געלערנט האבן געטרייט דאס גופא מסביר צו זיין, ווייל זיי האבן געהאט א הנחה, א הנחה וואס דער ערשטער וואס האט מחדש געווען נישט אזוי ווי די הנחה איז געווען קעפלער, אבער די אלע אסטראנאמערס האבן געהאט א הנחה אז די זון מיט אלע גרמי השמים דארפן גיין אין א פערפעקט סירקל. אזוי האבן זיי געהאט א הנחה, אז די זון פארט אין א סירקל. ס׳איז געווען תיאוריות פארוואס, דאס איז געווען זייער סברא. אויב ס׳איז א סירקל, מוז דאך זיין אז אלע תקופות זענען די זעלבע, ס׳איז דאך א פערטל פון א סירקל, ס׳קען דאך נישט זיין אנדערש.
איי, יעצט, למעשה, ווען מ׳קוקט אויף די זון זעט מען אז ס׳איז נישט אזוי, מ׳זעט אז ס׳קומט נישט אן צו די מזל טלה פונקטליך אין אזויפיל טעג נאכדעם וואס ס׳קומט אין די מזל פון טבת וכדומה. ס׳איז דא חילוקים, ניין, פון גאנצע טעג איז דא חילוקים צווישן א תקופה און א תקופה, ווי לאנג די תקופה איז געווען. איז האבן זיי אויסגעקומען מיט א תיאוריה, מ׳וועט זען שפעטער וואס די תיאוריה איז, אז סאמהאו ס׳איז אמת אז די זון פארט אויף א סירקל, אבער ס׳איז דא נאך עפעס א זאך וואס מאכט אז אונז זאלן אויסזען די זון אנדערש ווי ס׳איז אמת׳דיג. סאו די אמצעי וואס ער זאגט דא איז די אמת׳דיגע זאך אין הימל לויט די זון אליינס, אבער לויט ווי ס׳זעט אונז, לויט ווי ס׳קאנעקט זיך מיט די מזלות צו אונז, איז דא אן אנדערע זאך, וואס דאס רופט ער מקומו האמיתי. מקומו האמיתי מיינט מקומו האמיתי במזלות. אין אנדערע ווערטער, לויט זייער תיאוריה, דער פלאץ וואו די זון איז אין די מזלות. איז נישט די זעלבע פון די זון סירקל וואס ער פארט זיך אליינס, פאר וואטעווער ריזען.
חידוש: תקופת ניסן קומט אן צוויי טעג פריער לויט מקום השמש האמיתי
ממילא זאגט ער אז די חשבון און די תקופות איז אלעס לויט די מהלך האמצעי, וויאזוי ער אליינס פארט, אבער די מקום השמש האמיתי איז אנדערש. אבל במקום השמש האמיתי, אויב וועט מען רעכענען מיט די מקום השמש האמיתי — מקום מיינט ביחס צו די צוועלף מזלות — דעמאלטס תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו, בזמנים אלו מיינט ער היינטיגע צייטן, **כמו שני ימים קודם שתהיה תקופה שיוצאה מחשבון זה. אבל תקופת ניסן וועט אויסקומען אביסל שנעלער. דאס הייסט, תקופת טבת דויערט אביסל לענגער ווי די אנדערע תקופות.
קערצער. לענגער. אה, קורצער, יא. תקופת ניסן רוקט זיך אן צוויי טעג פריער, בין מחשבון מי שמחשבו רביעי יום גמור, בין מחשבון מי שמחשבו פחות מרביעי יום. דאס הייסט, דער וואס רעכנט פחות מרביעי יום איז טאקע בעסער אז די ניינצן יאר זאל אויסקומען גאנץ, אבער אויב וועלן מיר קוקן אויף די ריעליטי פון ווען די זון קומט אן צו די פלאץ כלפי די מזלות, איז יעדע יאר רוקט זיך עס מיט ניסן. נישט רוקט זיך יעדע יאר, נאר תקופת ניסן איז אייביג צוויי טעג לענגער. דאס הייסט, אלעמאל צוויי טעג פריער פון די חשבון. דאס הייסט, אפילו די נעקסטע אפאר מינוט וועט דאך נישט סאלווען די פראבלעם, ס׳איז א חילוק פון צוויי גאנצע טעג.
נפקא מינה להלכה: תקופת ניסן איז די איינציגסטע וואס איז נוגע
אבער ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל דאס האט מיט א גאנץ אנדערע זאך, ווייל נישט אלע פיר תקופות זענען אמת׳דיג איקוואל, לפחות לויט די מזלות. דאס איז דער חידוש. און די אמת׳ע סיבה איז פארוואס? נישט נאר ווייל די זון איז נישט עקזעקטלי א באלי, אדער ווייל די גאנצע… איך זאג נישט אויס וואס איז די אמת׳ע… אבער די אינטערעסאנטע זאך איז אז די איינציגסטע וואס איז נוגע איז תקופת ניסן, און ס׳איז דאך ארויסגעקומען א גרויסע נפקא מינה להלכה, אז ווען די בית דין האט אויסגערעכנט, האבן זיי נאר אויסגערעכנט תקופת ניסן, און די צוויי טעג קענען אויסמאכן די גאנצע דיפערענט.
דיגרעסיע: דער רמב״ן׳ס „סוד” — ווען מען וועט מאכן א נייע סנהדרין
אמת, אמת. דער רמב״ן פארציילט אז ס׳איז דא א סיקרעט אז ווען מ׳וועט מאכן א נייע סנהדרין, זאל מען נישט גיין מיט די חשבון, נישט שמואל, נישט רב אדא בר אהבה, נאר אויב די תקופה קומט אויס ט״ו אדער ט״ז, זאלסטו וויסן, אבער למעשה ביסטו נאך גוט. מ׳דארף וויסן אויב ס׳גייט אונז אן די אמיתי אדער די אמצעי. ניין, ס׳דארף דאך אנגיין די אמיתי, ווייל „שמור את חדש האביב”. אביב מיינט דאס בערך רע. איך ווייס נישט.
„בזמנים אלו” — דער חילוק טוישט זיך לאורך הזמן
און דאס וואס ער זאגט „בזמן זה”, ווייל חוץ פון דעם חילוק איז דא נאך א זאך וואס טוישט זיך במשך די היסטאריע פון די וועלט, וואס עפעס הייסט גובה השמש, וואס מיר גייען דאס אויך לערנען שפעטער, וואס בזמן הרמב״ם איז עס צוויי טעג, און אנדערע מאל קומט עס אויס אנדערש. היינט איז עס נישט עקזעקטלי צוויי טעג, ס׳איז עפעס אן אנדערע נומער, וואס איך ווייס נישט וואס. אבער דער רמב״ם זאגט „בזמנים אלו”, ווייל דער רמב״ם האט געוואוסט שוין אז דאס אליינס טוישט זיך לאורך הזמן.
הבהרה: דער חילוק איז נישט מצטבר — ס׳איז נאר בתוך די יאר
אבער דער רמב״ם זאגט נישט אז מיר גייען דארפן פיקסן כאילו יעצט. אז אויב מיר וועלן יעצט מאכן בדיוק, וועלן מיר האבן הונדערטער טעג צו פיקסן, יא? ווייל יעדע יאר… ניין, ניין, ס׳איז נישט מצטבר. די צוויי טעג איז נאר בתוך די יאר. איך האב געזאגט, די אורך השנה איז כמעט פונקטליך. די חשבון פון מחזור בלייבט די זעלבע חשבון, נישט נאר פון מחזור, פון די גאנצע יאר. מ׳דארף איבעררעכענען צוויי טעג מער פריער. דאס וואס שטייט אין די הלכה איז נאר אז די פיר תקופות פון די יאר זענען נישט פונקטליך א פערטל פון די יאר. די תקופת ניסן קומט אן פריער ווי א פערטל יאר, אבער די גאנצע יאר איז יא די זעלבע. ס׳קומט נישט צו יעדע מאל צוויי טעג.
—
שוין, עד כאן פרק י״ג.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
YI אידיש ›
סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור — הלכות קידוש החודש פרק י״א
—
הקדמה לפרק: מדוע מביא הרמב״ם שני חשבונות של שנת החמה?
שיטת הרמב״ם: שני חשבונות
הרמב״ם נתן בפרק ט׳ את החשבון הראשון של שנת החמה (365 יום ורביע — הידוע כ״תקופת שמואל”), ובפרק י״א הוא נותן את החשבון השני, שהוא מעט יותר מדויק — הפרש של כמה דקות (הידוע כ״תקופת רב אדא”).
פשט: הרמב״ם אומר שהייתה מחלוקת בין חכמי יון וחכמי פרס, וגם בין חכמי ישראל עצמם, לגבי האורך המדויק של שנת החמה. שני החשבונות הם “בקירוב” — לא בדיוק נכונים.
חידושים והסברות:
1) מנהג הרמב״ם שלא להביא שמות:
הרמב״ם אינו מביא את השמות “שמואל” או “רב אדא בר אהבה” — הוא אומר סתם “חכמי ישראל.” זו דרכו בכל מקום — הוא אינו מביא שמות (חוץ מרב, שהוא מזכיר בשמו לגבי טעות). אין לעשות “קונספירציות” מזה — הרמב״ם פשוט סובר שאין זה נוגע מי אמר, אלא מה נאמר. אך יתכן שהרמב״ם היה ספקן האם החשבון הוא באמת מרב אדא בר אהבה.
2) למאי נפקא מינה שני חשבונות?
אף אחד משני החשבונות אינו נוגע הלכה למעשה כיום, כי הולכים לפי לוח קבוע. אפילו בזמן שקידשו על פי הראייה, היה צריך להשתמש רק בחשבון הנכון. מדוע מביא הרמב״ם את החשבון ה״שגוי”?
תירוץ ראשון (שנדחה): הרמב״ם אומר שחכמת התכונה היא עצמה מצווה — לא רק לדעת איך לעשות, אלא להבין את החכמה עצמה (בניגוד ללולב, שאין צריך לדעת איך הוא גדל). אך זה עונה רק מדוע מביאים את החשבון הנכון — לא את השגוי.
3) הלכות שונות שתלויות בתקופת שמואל:
– ברכת החמה — כל 28 שנה, כאשר לפי החשבון השמש חוזרת לאותה נקודה (ליל רביעי, תחילת מזל טלה). קושיא: מה הענין הגדול של ברכת החמה? השמש לא השתנתה כלל — זה רק החשבון שלנו שיוצא בדיוק. זה לא יותר הגיוני מאשר לעשות ברכה כל 19 שנה על המחזור של עיבור השנה. תירוץ: אולי הברכה היא “יותר עלינו” — שאנו מבחינים בחשבונותינו — לא על השמש.
– שאלת גשמים — בחוץ לארץ מתחילים 60 יום אחרי התקופה. הרמב״ם מביא את ההלכה אך אינו אומר במפורש שזה הולך לפי תקופת שמואל.
– איסור שתיית מים בשעת התקופה — מנהג המבוסס על טעמים אסטרולוגיים (כי המלאכים מתחלפים). השולחן ערוך אומר שזה הולך לפי תקופת שמואל. אך זה בוודאי לא מה שהרמב״ם התכוון.
מסקנא: העובדה שתקופת שמואל נוגעת לברכת החמה היא סיבה “מצחיקה” מדוע הרמב״ם יביא את החשבון דווקא כאן בהלכות קידוש החודש. הטעם האמיתי מדוע הרמב״ם מביא תקופת שמואל הוא כי הוא צריך להביא את מה שכתוב בגמרא. חידושו של הרמב״ם בא בסוף פרק י״א, כאשר הוא אומר “יראה לי” שבית הדין היה כן סומך על החשבון המדויק יותר.
—
מקור “תקופת רב אדא” — ניתוח היסטורי
חידושים והסברות:
1) ספר העיבור של ר׳ אברהם בר חייא:
הראשון שמזכיר את החשבון של “רב אדא בר אהבה” הוא ספר העיבור של רבי אברהם בר חייא — אסטרונום ואסטרולוג מספרד. הוא מספר שיש “ברייתא” המיוחסת לרב אדא בר אהבה עם חשבון אחר של התקופה.
2) ספקנות לגבי “ברייתא דרב אדא”:
– אף אחד מעולם לא ראה את הברייתא — היא אינה בשום גמרא. מי שלומד רק גמרא אינו יודע כלל על החשבון השני.
– אמורא אינו עושה ברייתות — רב אדא בר אהבה הוא אמורא, וברייתא היא מקור תנאי. התירוץ הוא ש״ברייתא” פירושה כאן סתם ספר מחוץ לסדר (ברייתא = חיצונית), אך זה עצמו סימן ש״משהו חשוד כאן.”
– לא ברור איזה רב אדא בר אהבה — היו לפחות שני אמוראים בשם זה, ואף אחד אינו יודע למי הכוונה.
3) הלשון “תקופת שמואל בפרהסיא ותקופת רב אדא בצנעא”:
הראשונים מביאים מסורה שבפרהסיא השתמשו בתקופת שמואל, אך בצנעא השתמשו בתקופת רב אדא. הטעם: שמואל גם ידע את החשבון המדויק יותר, אלא שלא פרסמו, כי אם יודעים את התקופות המדויקות, אפשר לחשב מתי השמש במזל טלה, ומזה אפשר לעשות כשפים (טעם אסטרולוגי).
4) נגד “תורת הקונספירציה” שתמיד ידעו את החשבון האמיתי והסתירו:
נדחית בחריפות הגישה שהחכמים תמיד ידעו את החשבון המדויק יותר אך הסתירו אותו. הכלל הוא: כאשר מישהו אומר “ידעו אך הסתירו,” זו דרך דיפלומטית לומר שלא ידעו. הדרך הפשוטה ביותר להבין היא שתקופות קשה מאוד לחשב במדויק, ומאות שנים — אפילו אצל החכמים הגדולים בעולם (היוונים, עוד לפני תלמי) — תקופת שמואל הייתה החשבון הידוע הטוב ביותר. זה “חידוש נפלא” שהגיעו עד כאן עם המכשירים שלהם.
5) היפרכוס והשאלה הכרונולוגית:
היפרכוס הגיע לתקופה מדויקת יותר כבר הרבה לפני הגמרא ולפני התנאים. אך זה לא אומר ששמואל היה חייב לדעת זאת — כמו הרבה דברים, לוקח מאות שנים עד שגילוי נכנס ל״תכנית הלימודים” ומתפרסם. לא בהכרח ששמואל דיבר על חשבון היפרכוס, אף שהיה יכול.
6) בית הדין חישב עם המדע הטוב ביותר של זמנם:
אין זו “עוולה” לומר זאת. הרבה יותר השפלה לחכמים לומר שהם עקשנים ולא מסתכלים על המציאות, מאשר לומר שלא ידעו הכול. הם אנשי אמת, וככל שהאסטרונומיה התפתחה, החכמים התעדכנו עם הגרסה הטובה ביותר.
7) נגד התירוץ הדחוק ש״לשמואל זה בערך”:
חכמי ישראל מאוחרים יותר, כאשר גילו שתקופת שמואל אינה מדויקת, רצו לומר שהחשבון האמיתי (תקופת רב אדא) באמת נעשה בו שימוש, וחשבון שמואל הוא רק “בערך.” זה נדחה כדוחק גדול, כי אין שום הלכה אמיתית שתלויה בדקות המדויקות. הטענה שיהודי פשוט לא יכול לחשב עם עוד שתי דקות נקראת “תורה חלשה מאוד.”
8) נבואה וחכמת השמים:
נדחית ההנחה שנבואה צריכה לספר חכמת השמים. אין שום סיבה שהקב״ה היה צריך לספר למשה רבינו את התקופה המדויקת. הקב״ה רוצה שבני אדם יגלו דברים — כך זה נראה במציאות. אפילו רבן גמליאל אמר “מקובלני מבית אבי אבא” — הוא לא אומר “שמעתי ממשה רבינו.” במיוחד לגבי תקופה, שבסך הכל רוצים שניסן יהיה באביב — ההבדלים הקטנים פחות נוגעים.
9) עיקר הנושא של חשבון — חיזוי:
עיקר הנושא של חשבון התקופות הוא שיוכלו לחזות מה שאפשר לראות בעצמם. יהודי פשוט צריך לצאת החוצה ולראות אם יש לבנה — חכם יכול לומר לו “מחר תהיה הלבנה.” זה ממש מעין נבואה — אך נבואה שקורית תמיד, כי היא בנויה על הטבע שהקב״ה עשה במדויק: “חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם.” ככל שלומדים יותר, מבינים במדויק יותר איך זה עובד.
[סטייה: אנו רגילים שהכול קל לדעת — מסתכלים בלוח, כתוב מתי תהיה השקיעה כל השנה. אך אלפי שנים לא הבינו שאפשר לדעת זאת.]
[סטייה: משל קולומבוס — הוא חזה ליקוי חמה כי ידע אסטרונומיה, והאמריקאים המקומיים חשבו שהוא בעל רוח הקודש.]
—
פרק ט׳ — שתי שיטות בשנת החמה (הקדמה לפרק י״א)
דברי הרמב״ם: “למי שיאמר שיהא פחות מרביע.”
פשט: הרמב״ם הביא בפרק ט׳ שתי שיטות: (1) 365 יום ורביע (תקופת שמואל), (2) פחות מרביע (תקופת רב אדא). כעת בפרק י״א הוא הולך לחשב לפי השיטה השנייה.
חידושים:
קודם דיבר הרמב״ם על מחלוקת בין חכמי ישראל וחכמי אומות העולם. השיטה של 365 ורביע היא גם שיטה של חכמי ישראל וגם של חכמי אומות העולם. אך השיטה של פחות מרביע — זו ספציפית של חכמי ישראל, וזו באמת מדויקת יותר.
—
הלכה א (פרק י״א) — שנת החמה לפי חכמי ישראל
הרמב״ם: “שנת החמה לפי חכמי ישראל היא שלש מאות וחמשה וששים יום וחמש שעות ותשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע. והרגע אחד מששים ושבעים בחלק.”
פשט: הרמב״ם מביא את החשבון של חכמי ישראל (תקופת רב אדא) לאורך שנת החמה: 365 יום, 5 שעות, 997 חלקים, ו-48 רגעים. רגע הוא 1/76 מחלק.
חידושים והסברות:
1) מדוע מביא הרמב״ם דווקא את החשבון של חכמי ישראל?
בתוך השיטה של פחות מרביע, יש חשבונות שונים — חכמי אומות העולם (כמו היפרכוס/Hipparchus) נתנו מספרים מדויקים אחרים. אך הרמב״ם הולך עם החשבון של חכמי ישראל, לא עם המספרים של היפרכוס.
2) כמה קרוב החשבון לרבע יום?
שעה יש בה 1,080 חלקים. החשבון אומר 997 חלקים — זה רק 83 חלקים מתוך 1,080, הפרש קטן מאוד מרבע יום שלם. בתוספת עוד 48 רגעים. ההפרש של שנה אחת הוא רק כמה דקות, אך לאורך שנים רבות מצטבר הפרש של כמה ימים, וזה הולך וגדל.
3) תוספת שנת החמה על שנת הלבנה:
הרמב״ם: “לפי חשבון זה, תוספת שנת החמה על שנת הלבנה: עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאה ועשרים ואחד חלקים ושמונה וארבעים רגעים. וסימן להם י׳ כ״א קכ״א מ״ח.”
הרמב״ם נותן סימן (10, 21, 121, 48) לזכור את המספרים — כמו סיסמה של שלושה-ארבעה מספרים.
—
הלכה (המשך) — תוספת המחזור: אין שארית ב-19 שנה
הרמב״ם: “ולא תמצא תוספת במחזור של תשע עשרה שנה.”
פשט: לפי החשבון של תקופת רב אדא לא נשארת שום תוספת אחרי מחזור של 19 שנה. 235 החדשים (12 שנים פשוטות + 7 שנים מעוברות) מתאימים בדיוק ל-19 שנות חמה.
חידושים והסברות:
1) ההבדל הגדול בין תקופת שמואל ותקופת רב אדא — המחזור:
לפי תקופת שמואל (365.25 יום) נשארת אחרי כל מחזור של 19 שנה תוספת של שעה א׳ תפ״ח חלקים. זה מצטבר לאורך מחזורים רבים ויוצר בעיה — אין הלכה שמוסיפים את העודף. זה עצמו ראיה שצריך ללכת עם תקופת רב אדא, כי רק לפי החשבון הזה המחזור מתאים בדיוק בלי תוספת.
2) מקור תקופת רב אדא — חידוש יסודי:
כל המפרשים המאוחרים אומרים שנראה שמקור תקופת רב אדא הוא מזה עצמו — מהעובדה שהמחזור של 19 שנה צריך להתאים בדיוק. מי שעשה תקופת רב אדא לא מדד באופן עצמאי את שנת החמה (שקשה מאוד לעשות במדויק), אלא הוא עשה דבר פשוט: הוא חילק 235 חדשים (כל אחד כ״ט י״ב תשצ״ג) על 19 שנה, וכך חישב כמה ארוכה שנת החמה צריכה להיות כדי שזה ייכנס בדיוק. כלומר: החשבון אינו מדידה עצמאית של שנת החמה, אלא תוצאה מתמטית של המחזור המקובל.
3) מקור המחזור של 19 שנה:
המחזור של 19 שנה עם 7 עיבורים לא כתוב בגמרא. זו קבלה מזמן הגאונים. בגמרא כתוב רק כ״ט י״ב תשצ״ג (אורך חודש הלבנה), אך לא המערכת של מחזורי תשע-עשרה שנה. פעם היו מחליטים כל שנה בנפרד על עיבור.
4) מדוע דווקא רגעים של 1/76?
זה חידוש המפתח: כאשר מחלקים 235 חדשים על 19 שנה, נשארים 12/19 מחלק לכל שנה. כי רוצים לדעת תקופות (רבע שנה), צריך לחלק ב-4. זה נותן 12/(19×4) = 12/76 מחלק לכל תקופה. לכן רגע מוגדר כ-1/76 מחלק — כדי לצאת במספרים שלמים:
– לשנה: 4 × 12 = 48 רגעים
– לתקופה: 12 רגעים
– 4 × 19 = 76, לכן 1/76
זו ראיה חזקה שכל החשבון בנוי על חלוקת המחזור, לא על מדידה עצמאית של שנת החמה.
5) האם תקופת רב אדא היא קבלה או חשבון?
יש מחלוקת: יש שסוברים שתקופת רב אדא היא קבלה (הלכה למשה מסיני או משהו כזה), ואחרים סוברים שזה פשוט קונסטרוקציה מתמטית. “כל האפיקורסים” (בצחוק) — כלומר, כל מי שלא מאמינים שזה קבלה סודית — אומרים שזה פשוט חשבון של חלוקת המחזור.
6) מספר היפרכוס כהשפעה אפשרית:
יתכן שמי שעשה תקופת רב אדא אולי ראה את המספר של היפרכוס (1/300 מיום), אך התאים אותו מעט כדי שיתאים למחזור של 19 שנה. לכן המספר שונה מעט מהיפרכוס.
—
הלכה (המשך) — אורך כל תקופה
הרמב״ם: “בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה — אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ואחד ושלשים רגעים. סימן להם: צע״ת זדק״ת ל״ך.”
פשט: כל תקופה (מארבע התקופות בשנה) היא בדיוק 91 יום, 7 שעות, 519 חלקים, ו-31 רגעים. זה מעט פחות מחצי שעה יותר מאשר בתקופת שמואל (שבה כל תקופה היא 91 יום ו-7.5 שעות).
חידושים:
ההבדל מתקופת שמואל: במקום פשוט 91 יום עם 7.5 שעות (כמו אצל שמואל), מחשבים כאן עם רגעים — מעט פחות מחצי שעה. מוזכר שהרמב״ן אולי התאים את המספר שלו מתקופת רפ״ח (288) כדי שיתאים לחשבון המחזור, לכן הוא שונה מעט ממקורות אחרים שיש להם מספר של 1/300.
—
הלכה ב — תקופת ניסן הראשונה
הרמב״ם: “תקופת ניסן הראשונה היתה בשנה ראשונה של יצירה, קודם מולד ניסן בתשע שעות ושש מאות וארבעים ושנים חלקים. וכן הוא לעולם.”
פשט: תקופת ניסן הראשונה הייתה 9 שעות ו-642 חלקים לפני מולד ניסן של שנה ראשונה. ומכיוון שהמחזור של רב אדא יוצא בדיוק שווה (בלי שארית), כל שנה ראשונה של כל מחזור יש לה את אותו יחס — תקופת ניסן היא תמיד 9 שעות 642 חלקים לפני המולד.
חידושים והסברות:
1) מדוע מחשבים תקופות מניסן:
החשבון של תקופות מתחיל מניסן, כי טלה (Aries) הוא המזל הראשון, וסדר התקופות מתחיל מניסן. זה לכל הדעות כך, אפילו כאשר מחשבים מולדות מתשרי.
2) בניסן נברא העולם vs. בתשרי:
למולדות מחשבים מתשרי (כר׳ אליעזר), אך לתקופות מחשבים מניסן (כר׳ יהושע). הניסן שמחשבים הוא הניסן לפני תשרי של בריאת העולם — חצי שנה קודם כשהעולם עדיין לא היה. אך זה לא משנה כי החשבון אינו עובדה היסטורית אלא מערכת מתמטית.
3) ראיה שהחשבון הוא רק מערכת חישוב:
בגמרא עבודה זרה מוזכר שאדם הראשון התייחס לתקופת טבת — שיכול להתאים רק לחשבון אם מתחילים בתשרי. זה מוכיח שהמחלוקת בניסן/בתשרי נברא העולם אינה רק מחלוקת היסטורית, אלא גם מחלוקת איך מחשבים חשבונות — עם נפקא מינות לחישובים מעשיים.
4) ההבדל הגדול בין שמואל ורב אדא — המחזור:
אצל רב אדא כל מחזור (19 שנה) יוצא בדיוק שווה — לא נשארת שארית. לכן כל שנה ראשונה של כל מחזור זהה: תקופת ניסן היא תמיד 9 שעות 642 חלקים לפני המולד. אצל שמואל, שבו למחזור יש שארית (א׳ תפ״ה), זה משתנה בכל מחזור.
5) ההבדל של 7 ימים:
אצל שמואל המולד הראשון היה 7 ימים, 9 שעות, 642 חלקים אחרי התקופה. אצל רב אדא זה רק 9 שעות 642 חלקים (בלי ה-7 ימים). הטעם: שמואל סובר בתשרי נברא העולם (ר׳ אליעזר), אך לתקופות הוא מחשב מניסן (ר׳ יהושע). הוא צריך לחשב אחורה 6 חודשים, ומכיוון שהעולם נברא ביום רביעי, הוא צריך להוסיף 7 ימים כדי שיצא ביום רביעי. אצל רב אדא, שסובר בניסן נברא העולם, תחילת תקופת ניסן הייתה בדיוק תחילת יום רביעי (כשניתלו המאורות
), והמולד היה 9 שעות 642 חלקים מאוחר יותר.
6) [סטייה: המדרש של “לכי ומעטי את עצמך”]:
המפרש (על קצות החושן, בשם כתב יד של ראשונים — “פירוש רמ״זל”, שחשבו שהוא הרמב״ם אך לכאורה הוא רבינו משה שני או רבינו מאיר) נותן פירוש מדהים למדרש המפורסם:
– הקושיא על המדרש: מה פירוש ששמש ולבנה היו שניהם “שני המאורות הגדולים” ואחר כך הלבנה נעשתה קטנה יותר? ללבנה ולשמש בכלל אין שום קשר בגודל — הלבנה רק מקבלת אור מהשמש, זה סוג שונה לגמרי של גוף שמימי.
– הפירוש: “לכי ומעטי את עצמך” פירושו שהלבנה נבראה כשהיא עדיין “גדולה” — כלומר נראית, לא במולד שלה (כשהיא בלתי נראית). היא נבראה 9 שעות 642 חלקים לפני המולד שלה, כשהיא עדיין מעט מוארת. מיד לאחר הבריאה היא התחילה להיות קטנה (ממעט) עד למולד — זהו “לכי ומעטי את עצמך.”
– זה נותן פירוש טבעי למדרש: הלבנה נעשית קטנה יותר בכל חודש עד למולד (קיבוץ), כשאי אפשר לראות אותה כלל. בבריאה היא נבראה בשלב שבו היא עדיין נראית, ומיד התחילה להיות קטנה יותר.
—
הלכה ג — כיצד לחשב תקופת ניסן לשנה מסוימת במחזור
הרמב״ם: “אם תרצה לידע מתי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה בכל שנה שתרצה — תדע מנין השנים שעברו מן המחזור, ותקח לכל שנה מהם תוספת [הסימן י״כ א׳ וכו׳], וקבץ כל הרגעים חלקים, וכל החלקים שעות, וכל השעות ימים… ותגרע מן הכל תשע שעות ושש מאות וארבעים ושנים חלקים, והנשאר תשליכהו על כ״ט י״ב תשס״ג, והנשאר שאין בו חודש לבנה תוסיפהו על מולד ניסן של אותה השנה.”
פשט: שתי שיטות לחשב תקופת ניסן לשנה מסוימת:
– שיטה 1: מתקופת ניסן של שנה ראשונה במחזור, הוסף 91 יום 7 שעות 519 חלקים 31 רגעים לכל תקופה, עד שתגיע לשנה שלך.
– שיטה 2 (קלה יותר): קח כמה שנים עברו במחזור, הוסף את סימן התוספת לכל שנה, צרף את כל הרגעים/חלקים/שעות/ימים, הורד 9 שעות 642 חלקים (המרחק מהתקופה למולד), חלק בחודש לבנה (29 יום 12 שעות 793 חלקים), ואת השארית הוסף על מולד ניסן של אותה שנה — זה מתי תקופת ניסן חלה.
חידושים:
– החשבון מקביל למה שלמדנו קודם בתקופת שמואל, רק עם המספרים המדויקים יותר של רב אדא (עם רגעים).
– העיקר רווח של תקופת רב אדא הוא שהמחזורים “מושלמים” — לא נשארת שארית, מה שעושה את החשבון שיטתי וקל יותר לאורך תקופות זמן ארוכות.
—
סוף הלכה — סוף החשבון של תקופת ניסן
הרמב״ם: “והנשאר תשליכהו… וברגע שהגיע המנין בו תקופת ניסן של אותה השנה.”
פשט: מחלקים על כ״ט י״ב תשצ״ג, השארית שנשארת (שאינה חודש לבנה שלם) מוסיפים על מולד ניסן של אותה שנה, והרגע שמגיעים אליו — זו תקופת ניסן.
חידושים:
החשבון כאן הוא אותו חשבון כמו קודם בפרק, רק הרבה יותר פשוט. אין צורך לדעת את השארית מבריאת העולם — מתחילים רק מתחילת המחזור, מחשבים כמה תוספת החמה על הלבנה נשארת, כמה חדשים עברו, ויודעים מתי תקופת ניסן יוצאת.
—
הלכה יב — “יראה לי הדברים” — חידושו של הרמב״ם להלכה
הרמב״ם: “יראה לי הדברים שעל חשבון תקופה זו היו סומכין ומעברין את השנה, לפי שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון, והוא קרוב לדברים שנתבארו באצטגנינות יותר מן החשבון הראשון שהיתה בו שנת החמה שלש מאות וחמשה וששים יום ורביע יום.”
חידוש 1 — “יראה לי” vs. “נראה לי” — הרמב״ם אין לו קבלה
הרמב״ם אינו אומר “נראה לי” אלא “יראה לי הדברים” — כלומר, החשבונות עצמם מראים לי. כאשר מדובר בחשבון, החשבון מדבר בעד עצמו. אך העיקר שהוא מתכוון ב״יראה לי” הוא “לא קיבלתי” — אין לו מסורה על כך. הרמב״ם אינו סומך על המסורה שמייחסת שתקופת רב אדא בר אהבה היא קבלה שבפועל השתמשו בה. הוא אומר רק שנראה לו פשוט שזה חשבון טוב יותר, ולכן זה מוצא חן בעיניו יותר.
חידוש 2 — להלכה: בית הדין השתמש (או ישתמש) בחשבון הטוב יותר
הרמב״ם אומר שכאשר בפועל עיברו את השנים לפי תקופות, השתמשו בחשבון השני של פרק י״א (תקופת רב אדא), כי:
– “חשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון” — שני החשבונות יש בהם אמת, אך זה מדויק יותר.
– “קרוב לדברים שנתבארו באצטגנינות” — זה קרוב יותר למה שחכמי האסטרונומיה חישבו.
הרמב״ם מבין שבית הדין היה צריך להשתמש בחשבון הנכון, אך אין לו מקור על כך — הוא לא מאמין במסורה שיש קבלה כזו. הוא אומר רק: מכיוון שהוא יודע שזה יותר אמת, הוא חושב שכנראה להלכה צריך ללכת עם זה.
חידוש 3 — מה עם תקופת שמואל?
הרמב״ם אינו אומר במפורש מה קרה עם החשבון הקודם. בעצם זו טעות — זה רק קצת יותר קל לחשב. הרמב״ם מנסה לומר זאת בדרך כבוד: קודם השתמשו בקודם, אחר כך שיפרו את זה יותר.
חידוש 4 — אפילו תקופת רב אדא אינה מדויקת
הרמב״ם מגלה שאפילו תקופת רב אדא היא רק “קרוב לדברים שנתבארו באצטגנינות” — לא מדויק. “הגויים יודעים קצת יותר טוב.” יש גם הבדלים של כמה דקות. אולי הרמב״ם עצמו לא ידע את המספר המדויק, אך הוא אומר שנראה שזה יותר אמת.
חידוש 5 — נפקא מינה מעשית לעתיד
אולי הרמב״ם מתכוון ב״היו סומכין” לא למעשה היסטורי, אלא: אם יהיה בית דין, ישתמשו בזה. כאשר יהודים יהיה להם סנהדרין, יראו מה החשבון הטוב ביותר, יתנו קרדיט לשמואל ולרב אדא בר אהבה שעליהם אנו עומדים, ויעשו לפי הטוב ביותר. זה כל הטעם מדוע הרמב״ם מלמד אותנו את כל החשבונות — כדי שנדע, ונוכל לעשות את החשבונות הטובים ביותר לזמננו.
—
סוף הלכה יב — מהלך אמצעי vs. מקום השמש האמיתי
הרמב״ם: “הכל בקירוב, והוא במהלך השמש האמצעי ולא מקומו האמיתי. אבל במקום השמש האמיתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו כמו שני ימים קודם שתהיה תקופה שיוצאה מחשבון זה, בין מחשבון מי שמחשבו רביעי יום גמור בין מחשבון מי שמחשבו פחות מרביעי יום.”
חידוש 1 — הסבר של “מהלך אמצעי” vs. “מקומו האמיתי”
הרמב״ם מתכוון ב״אמצעי” לא סתם ממוצע. חכמי האסטרונומיה היו להם הנחה שהשמש נעה במעגל מושלם (הראשון שחידש אחרת היה קפלר). אם זה מעגל, כל ארבע התקופות חייבות להיות שוות — רבע של מעגל.
אך למעשה, כאשר מסתכלים על השמש, רואים שהיא לא מגיעה למזל טלה בדיוק באותו מספר ימים אחרי מזל טבת — יש הבדלים של ימים שלמים בין תקופה לתקופה. הם הגיעו לתיאוריה (שנלמד בפרקים מאוחרים יותר): איכשהו השמש באמת נעה על מעגל, אך יש משהו שגורם שאנו רואים את השמש אחרת ממה שהיא באמת.
– מהלך אמצעי = התנועה האמיתית של השמש על מעגלה (לפי התיאוריה שלהם).
– מקומו האמיתי = מיקום השמש ביחס לשנים עשר המזלות כפי שזה נראה מהארץ.
חידוש 2 — תקופת ניסן מגיעה יומיים קודם לפי מקום השמש האמיתי
לפי מקום השמש האמיתי תקופת ניסן יוצאת כשני ימים קודם ממה שהחשבון אומר — בין לפי תקופת שמואל ובין לפי תקופת רב אדא. זה אומר שתקופת טבת נמשכת יותר מהתקופות האחרות — ארבע התקופות של השנה אינן באמת שוות.
זו נפקא מינה גדולה להלכה: בית הדין רק חישב תקופת ניסן (לעיבור השנה), ושני הימים הבדל יכולים לעשות הבדל שלם.
חידוש 3 — “בזמנים אלו” — ההבדל משתנה לאורך ההיסטוריה
הרמב״ם אומר “בזמנים אלו” כי הוא ידע שההבדל של יומיים משתנה לאורך הזמן. זה תלוי ב״גובה השמש” (שנלמד מאוחר יותר). בזמן הרמב״ם זה יומיים, אך בתקופות אחרות זה יוצא אחרת. היום זה לא בדיוק יומיים.
חידוש 4 — ההבדל אינו מצטבר — זה רק בתוך השנה
הבהרה חשובה: שני הימים הבדל לא מצטברים בכל שנה. אורך השנה כמעט מדויק — החשבון של המחזור נשאר אותו דבר. ההבדל הוא רק בתוך השנה: ארבע התקופות אינן בדיוק רבע מהשנה. תקופת ניסן מגיעה קודם מרבע שנה אחרי תקופת טבת, אך כל השנה היא אותו דבר. זה לא מצטבר כל פעם יומיים.
[סטייה: הרמב״ן מספר שיש “סוד” שכאשר יעשו סנהדרין חדשה, לא ילכו עם שום חשבון — לא שמואל, לא רב אדא — אלא אם התקופה יוצאת ט״ו או ט״ז, תדע שזה עדיין טוב. צריך לדעת אם זה הולך לנו על האמיתי או האמצעי — וזה צריך להיות על האמיתי, כי “שמור את חדש האביב” — אביב פירושו האביב האמיתי.]
—
עד כאן פרק י״א.
תמלול מלא 📝
הלכות קידוש החודש פרק י״א: החשבון השני של שנת החמה — תקופת רב אדא
הקדמה: מדוע מביא הרמב״ם שני חשבונות?
דובר 1: בוקר טוב. אנחנו לומדים את הרמב״ם הלכות קידוש החודש פרק י׳. י״א? י״א. יפה מאוד.
ומה נלמד היום? אנחנו נמצאים באמצע הסוגיה של איך מחשבים את שנת החמה, שזה נוגע לגבי עיבור השנה.
בפרק הקודם, פרק ט׳, נתן לנו הרמב״ם חשבון בסיסי, חשבון מספר אחד, איך מחשבים כמה זמן שנת החמה היא, איך צריך לדעת איך צריך לעשות עיבור השנה. כן?
הוא התחיל שיש שתי דרכים איך לחשב את זה. הן קרובות מאוד זו לזו, הן נבדלות בתשע שעות. לא תשע שעות, כמה שעות? כמה דקות זה נבדל. רבע, או… שש שעות בתוך היום? שאלה, או שש שעות פחות קצת, קצת פחות משש שעות, סליחה. הבדל קטן.
והרמב״ם אמר שזו הייתה מחלוקת בין חכמי יוון וחכמי פרס, וגם בין חכמי ישראל וחכמי ישראל. הרמב״ם לא מביא את השמות, אבל חכמי ישראל מקובל שבפרק הקודם הוא אמר את החשבון של שמואל, וכאן הוא הולך לומר לנו את החשבון איך זה יוצא כמה דקות פחות.
שיטת הרמב״ם: לא להביא שמות
הרמב״ם כדרכו לא סבר שחשוב לדעת את השמות של מי שאמר דברים. הוא לא אומר כאן את השמות, לא של חכמי ישראל, לא של חכמי יוון. יכול להיות שהרמב״ם היה ספקן אם זה באמת רב אדא בר אהבה.
אתה זוכר שהרמב״ם לא אומר שמות, זה לא מנהגו לומר שמות אף פעם. רק מזכיר אותו בשמו, עם טעות במעשה. הוא אף פעם לא אומר מחלוקת. זה הרמב״ם ובנטשן. אל תבואו לשום קונספירציות, ותבינו למה הרמב״ם לא אומר מי הוא, כי זה לא נוגע מי הוא. יש חכמים שאומרים כך, יש חכמים שאומרים כך, שניהם היו חכמים גדולים, אבל אחד מהם טועה, כמובן.
הרמב״ם עצמו אומר ששניהם טועים, אבל זאת אומרת, הוא לא אומר בבירור ששניהם ראויים. שניהם בקירוב, הוא אומר. שניהם לא בדיוק. נראה מה הוא אומר בדיוק. אומר בדיוק, אומר שהם לא בדיוק וראוי בריאות. אותו דבר, זה רק יותר פוליטיקלי קורקט לומר. יכול להיות.
קושיה: למה נפקא מינה שני החשבונות?
על כל פנים, כן, אז כאן בפרק הזה הולך הרמב״ם להביא חשבון שני. צריך להבין. למה הרמב״ם מביא את שני החשבונות? כלומר, אף אחד מהם לא נוגע היום הלכה למעשה, כי אנחנו עושים עיבור לפי לוח. בזמן ההוא כשהיו צריכים לדעת את החשבון, לכאורה היו צריכים להשתמש רק בנכון, כך אומר הרמב״ם לפחות. אז למה צריך הרמב״ם להביא בכלל שני חשבונות? למה נפקא מינה שני החשבונות?
אולי נדבר על זה בסוף הפרק כשנראה מה הרמב״ם אומר, כי אפשר לראות אז. אני חושב שאנחנו יודעים כבר קצת, כי הרמב״ם אומר שזו מצווה של… לא רק חכמת התכונה, אלא לדעת חכמת התכונה זו מצווה. זאת אומרת, הלכות אחרות צריך רק לדעת איך לעשות, צריך לדעת איך ליטול לולב. לא צריך לדעת איך לולב גדל. משא״כ חכמת התכונה צריך לדעת איך החכמה מאחורי זה.
נראה עוד על זה בתחילת הפרק הבא גם מהי המצווה, אבל זה לא עוזר, כי זה עונה רק על הנכון. זה אני מסכים, את החשבון הנכון צריך באמת לדעת. כאן זה יותר כמו ההיסטוריה של שלושת המהלכים, שני המהלכים לפחות. למה צריך לדעת את הלא נכון? למה נפקא מינה? זה לא עושה כלום.
הלכות שונות שתלויות בתקופת שמואל
אז צריך לדעת, יש הרבה אנשים שאומרים, כל המפרשים כאן בעצם אומרים, שהחשבון הקודם שנקרא תקופת שמואל, זה עומד בגמרא, שמואל אמר שבין תקופה לתקופה יש 91 יום, החשבון שלמדנו.
אז יש מי שאומרים שזה נוגע להלכה גם בזמן הזה לעניינים שונים, כמו ברכת החמה.
ברכת החמה — קושיה על העניין
יש דבר שנקרא ברכת החמה, הרמב״ם מביא את זה בהלכות ברכות. אה, שזה בנוי לפי החשבון שלמדנו בפרק הקודם, שהזכרנו שהשמש כל עשרים ושמונה שנה מגיעה לאותו… לא מגיעה לשום מקום, דרך אגב. השמש לא עושה כלום עם החשבון של ברכת החמה, אין שום דבר אחר בשמש. כל העניין הוא שהיא מגיעה לאותו זמן ולאותו יום בשבוע. ליל רביעי, אז נכנסת השמש למזל טלה, כלומר תקופת ניסן מתחילה באותה שעה ביום. זה המחזור.
למה לכבוד זה צריך לעשות ברכה אין לי מושג? אם מישהו יכול להסביר לי בפעם הבאה שיש קידוש החמה, מה העניין הגדול בזה? כלומר, זה הגיוני כמו לומר, יש מחזור תשע עשרה שנה של הלבנה, נכון? כלומר, של עיבור השנה, אז צריך לעשות איזו ברכה בתחילת כל תשע עשרה שנה, כי זה מתחיל מחדש. מה השייכות? זה לא אומר כלום.
זו ברכה שאומרים בכל מקרה, ברוך עושה מעשה בראשית, כמו שהרמב״ם אמר, אומרים כשרואים הרים גדולים, אני מתכוון, זו עוד ברכה שעושים על הטבע. זה שאנחנו יכולים לחשב מתי זה בערך.
דובר 2: כן, זה לא קשור לדלת שלך, זה קשור לחשבון שלך.
דובר 1: אני אומר, אם הייתה איזו ברכה מחודשת, היית מקבל קושיה חזקה יותר. אבל זו ברכה כללית על נפלאות הבורא, על נפלאות הבריאה. אומרים אותה בזמן, נשים לב שוב שאה, יש לנו איזה חשבונות. אני לא מבין את זה. יכול להיות שהברכה היא יותר עלינו, כי יש לנו חשבונות מאשר על השמש, כי השמש לא השתנתה. רק אנחנו, אה, וואו, אני שם לב ש… יש לי מהלך.
דובר 2: צריך לעשות שכל ומחשבות לרע. מה זה לרע? לרע, לרע, לרע. אוקיי.
דובר 1: בקיצור, אני לא מבין. אבל לא, אני מזכיר את זה רק כדי לומר, כי מי שמסתכל על החשבון יראה, כמו שראינו כאן, אותו חשבון הולך לפי תקופת שמואל, לא לפי התקופה השנייה שאנחנו לומדים עכשיו.
למה הרמב״ם מביא תקופת שמואל — תירוץ מוזר
ממילא אומרים אנשים, הרמב״ם היה צריך להביא את אותו חשבון שנוגע להלכה לעניין הלכות ברכות. לי נראה שזה מאוד מוזר. קודם כל, הרמב״ם היה צריך לומר את זה, אבל הוא היה אומר את זה, כי החשבון סומך לעניין ברכת החמה. הרמב״ם לא אומר את זה. אנחנו יכולים בדיוק להיות שזה לא נראה לי כל כך נכון לומר שבגלל זה הרמב״ם מביא את החשבון, כי זה נוגע לעניין ברכת החמה. זה מאוד מוזר, אתה מבין שזה מוזר.
הלכות אחרות שהולכות לפי תקופת שמואל
אבל קודם גם הרמב״ם אמר שיש דברים שאפשר לחשב יותר מדרך אחת. בפרק ו׳ לא היו לו איזה שתי דרכים איך אפשר לחשב את המולד?
דובר 2: לא. לא, לא מה שאני יודע. זה לא היה אחד נכון, אחד לא נכון. אבל הוא כן אמר חשבון אחד, והוא אמר עוד דרך איך אפשר לומר את זה.
דובר 1: לא, סתם איך לעשות חשבון, שעובד. אבל זה לא שני מהלכים, זה אותו דבר, זה רק הבדל קטן בזה. זה לא משנה את המציאות. הרמב״ם היה לו עצה איך אתה יכול לחשב, רק אתה יודע רק את יום השבוע, אין לך עצבים לחשב מספרים קטנים. אני מתכוון, שברים, זה מסובך.
אבל כאן אתה אומר דבר שיש עובדה, יש דבר שנקרא התקופה, נכון? והרמב״ם אומר שיש דרך שגויה לחשב. לאיזה עניין צריך לדעת את הדרך השגויה? זה מאוד מוזר.
ויש עוד הלכות, כמו שאנשים אומרים שיש עוד הלכות, כמו, אוקיי, יש איזה מנהג מוזר, שבשעת התקופה לא שותים מים, כי המלאכים מתחלפים, ובינתיים הם נמצאים באמצע החלפה, אי אפשר לדעת מי מטפל, אז צריך להיזהר. והשולחן ערוך כותב שזה הולך לפי תקופת שמואל. אבל אוקיי, זה בטוח לא מה שהרמב״ם התכוון.
יש את הנושא של שאלת גשמים, שבחוץ לארץ, בבבל, מתנהגים שישים יום אחרי התקופה. גם כן, מביא הרמב״ם את אותה הלכה, אבל הוא לא אומר שהולכים לפי תקופת שמואל. אנחנו מניחים שזה כך, אבל זה לא כתוב.
אז בואו נראה מה אפשר להבין על זה. אני חושב שהסוד הוא כל כך פשוט. זה בטוח ש… כלומר, בואו נספר קצת את הסיפור, הקונספירציה שאני אומר.
המקור של “תקופת רב אדא” — ניתוח היסטורי
ספר העיבור של ר׳ אברהם בר חייא
החשבון השני נקרא בראשונים. הראשון שאמר את זה הוא ספר העיבור של רבי אברהם בר חייא, שהיה אסטרונום ואסטרולוג, ויהודי מעניין.
דובר 2: לא, קצת יותר מאוחר. הוא היה בספרד הוא גר.
דובר 1: הרמב״ם, יכול להיות שהוא מביא אותו, הוא לא מביא על שם אף פעם, כי הוא לא מביא שמות. יש מקום שהרמב״ם מזכיר שהוא למד איזה ספר של אחד מחכמי ספרד, שזה ספר טוב מאוד על העיבור, וגם חלק גדול מאוד מהלכות קידוש החודש נראה שהולך לפי החשבונות שלו, לפי הסדר שלו. יש מי שאומרים שהרמב״ם לקח ממנו, הוא בטוח לקח, הוא קרא דברים, הוא לא המציא לבד, אבל הוא לא מביא שמות.
על כל פנים, הספר הוא הראשון שמספר שיש איזו ברייתא שמיוחסת לרב אדא בר אהבה. כלומר, הוא אומר שיש ברייתא של רב אדא בר אהבה, ושם כתוב חשבון אחר, לא החשבון של התקופה.
במילים אחרות, כשמישהו לומד גמרא, הוא יודע רק את החשבון הקודם. הוא לא יודע כלום על שום חשבון אחר. ממילא לגבי כל העניינים, צריך לכאורה, הולכים לכאורה עם אותו חשבון, כי זה מה שיודעים.
דובר 2: ההלכה, מתכוון לומר מתי שאלת גשמים או ברכת החמה?
דובר 1: לא, שמואל, כי שמואל מדבר על עיבור השנה. ה… אני מתכוון, אני רוצה לדבר על זה, שכל ההלכות שהן הלכות אמיתיות של תקופה, לא הלכות קטנות, בגמרא לא יודעים על שום חשבון אחר.
קושיה: איך יכולה להיות “ברייתא” של אמורא?
באים ראשונים מסוימים, מספרים הם סיפור שהוא כזה פלא, הוא אומר שיש ברייתא — אף אחד מעולם לאראה את הברייתא — שבברייתא כתוב חשבון אחר, וכתוב אפילו שם.
קודם כל, זה לא הגיוני, אמורא לא עשה ברייתות. אז איך יכולה להיות ברייתא של רב אדא בר אהבה, אין לי מושג. הוא מתכוון לומר איזו ברייתא, איזה ספר שלא בגמרא. הרבה פעמים קוראים לזה ברייתא כי זה מחוץ לסדר.
דובר 2: אתה יודע עוד דבר שקוראים לו ברייתא שהוא מאמורא? מדרשים. קוראים לזה מדרש הרבה פעמים.
דובר 1: אוקיי, מדרש זה מדרש. מדרש זה תורה. המילה ברייתא, כן. זה כבר קצת סימן שמשהו חשוד, לדעתי, כי מה השייכות ברייתא של רב אדא בר אהבה?
ובקיצור ממה שלא יודעים מי רב אדא בר אהבה היה, כלומר, היו על כל פנים שני אמוראים ששמם רב אדא בר אהבה, אף אחד לא יודע מי. אז כך מביאים, וזה החשבון השני שנלמד.
“תקופת שמואל בפרהסיא ותקופת רב אדא בצנעא”
ועכשיו, יש לשון שמובא בראשונים שהם אמרו ש״תקופת שמואל בפרהסיא ותקופת רב אדא בצנעא”. הם הניחו, כך לומדים המפרשים בקידוש החודש ואנשים אחרים, שבעצם חכמי ישראל ידעו, כאילו שמואל גם ידע את החשבון היותר נכון, רק הוא לא רצה לומר. בצנעא השתמשו בתקופת רב אדא, אבל בפרהסיא אמרו לעולם תקופת שמואל.
והוא אומר גם טעם על פי אסטרולוגיה למה: כי אם יודעים את התקופות, אפשר לדעת בדיוק מתי השמש במזל טלה וכדומה, ולפי זה אפשר לעשות איזה כישוף.
תקופת שמואל לעומת תקופת רב אדא — דיוק של שנת החמה
הרקע ההיסטורי של תקופת שמואל
דובר 1:
כמו שקולומבוס עשה נגד המקומיים, נגד האמריקאים. הוא עשה כישוף? הוא אמר להם שאז ואז יבוא ליקוי חמה, כי הוא היה אסטרונום, הוא ידע. לא, הם חשבו שהוא בעל רוח הקודש. לא, הוא אומר שאם יודעים אפשר לדעת, בקיצור, ואפשר להזיק, אז עדיף שלא יודעים.
אוקיי, זו קצת קונספירציה. אבל אתה רק צריך לזכור שההבדל הוא מאוד מאוד קטן. אנשים חושבים שמדברים על משהו משני… מדברים על כמה דקות. כלומר, במשך הרבה שנים יכול להצטבר כמה ימים הבדל, אבל… ההבדל הוא הבדל גדול. אני מתכוון, משנה אחת זה הבדל קטן, אבל משנה שלמה זה כבר נעשה גדול יותר ההבדל, וכן הלאה.
נגד “תורת הקונספירציה” — הדרך הפשוטה ביותר להבין
דובר 1:
עכשיו, המציאות היא לכאורה, לפי עניות דעתי, הדרך הכי פשוטה לחשוב על זה היא מאוד פשוטה. לא צריך להגיע לשום קונספירציות. אדבר למה צריך לעשות תורות מוזרות כאלה שכולם פעם ידעו והחביאו. כולם יודעים שהכלל הוא, כשמישהו אומר שידעו אבל החביאו, זה אומר באידיש, כמו שאתה אומר, דרך דיפלומטית לומר שלא ידעו.
מה התשובה? תקופות למדנו בפרקים הקודמים. זה לא דבר פשוט לדעת, זה מאוד קשה לחשב בדיוק מתי התקופה היא. וזה אמת שמאות שנים, החכמים הגדולים ביותר בעולם, הם דיברו על היוונים, איך קראו לו? תלמי? או לפני זה? הרבה לפני תלמי.
דובר 2:
כן, ולפני זה היה שני שעליו דיברו, אני לא זוכר את שמו.
דובר 1:
כולם הלכו עם תקופת שמואל. זה היה המקובל. זה בערך, זה כמעט, חסר כמה דקות. זה חידוש נפלא שהגיעו עד שם. אנחנו פה רגילים לבעלי גאווה, כי… בכל מקרה, הם הגיעו לחשבונות מדויקים מאוד מאוד לפי המכשירים שלהם. מסתובבים בשלוש מאות שישים וחמישה ורבע ימים. לא, זה לא כל כך קשה להגיע לרבע יום. אבל בכל מקרה, זה היה החשבון המקובל אצל כל האנשים, וכנראה בזמנם, בית הדין גם רק ידע על זה, והם חישבו עם זה כמה שהם חישבו עם התקופה.
זו לא עוולה, אני לא יודע למה זו עוולה לומר את זה, שחישבו עם המדע הטוב ביותר שהיה אז.
היפרכוס והשאלה הזמנית
דובר 1:
אחר כך נעשו חכמים טובים יותר, ואחר כך אני מתכוון כבר בזמן הגאונים. אני מתכוון, האמת היא שכמו היפרכוס שבא עם תקופה יותר מדויקת, זה כבר היה הרבה מאוד, כבר הרבה לפני הגמרא, כבר הרבה לפני התנאים. זה לא נכון שזה התגלה בזמן הגאונים, שמאז יש לנו את תקופת רב אדא, זה כבר הרבה קודם.
הגמרא כבר יכלה לדעת, אבל זו לא ראיה השמועה. אולי זה עדיין לא היה פופולרי. זה דבר שהתגלה מערבית ותורגם, כדומה. אני לא מדבר על הספר, הספר בעברית, זה היה מאוחר יותר, אבל הספר של היפרכוס, אני לא יודע, זה לא מוכרח ששמואל דיבר עליו. זה בדיוק היה, זה הוא יכול היה, זה לא פשוט שגילו את זה רק מאוחר יותר, אבל כמו הרבה דברים, זה לוקח מאות שנים עד שדבר כזה נכנס לתכנית הלימודים ויותר… זה לא דבר פשוט.
חכמי ישראל השתמשו בגרסה הטובה ביותר
דובר 1:
אבל אחר כך, חכמי ישראל כבר ידעו ששמואל לא נכון. היה להם בעיה. איך יכול להיות שבגמרא כתוב חשבון שלא מדויק? אמרו, ויש סיבה ענקית, יש גם סיבה ענקית, למה הם הגיעו לחשבון של רב אדא, שנראה כבר, נראה ברמב״ם בפנים, כמעט בפירוש. רצו לומר שהחשבון הזה באמת השתמשו בו, ולשמואל זה בערך.
זו תירוץ דחוק. אתה מבין למה זה תירוץ דחוק מאוד? כי אין כאן שום הלכה אמיתית. אפשר לחשוב שיהודי פשוט, נגיד שיהודי פשוט קשה לו לחשב את החשבון המדויק יותר. כן, כי יהודי פשוט יודע מה זה ברכת החמה, נכון? זה קל לו לחשב, אבל עם עוד שתי דקות הוא לא יכול לחשב. במחילה, זו תורה חלשה מאוד.
האמת היא פשוט שפעם התכוונו לתקופת שמואל, ועל זה מביא זאת גם הרמב״ם, כי הרמב״ם צריך להביא מה שכתוב בגמרא. הרמב״ם הרי, נכון שכאן יש את המדע, אבל זה בנוי על התלמוד, והרמב״ם ידע שבגמרא כתוב רק החשבון, והרמב״ם בסוף החשבון אומר חידוש, שיראה לי שבית הדין כן נסמך על החשבון המדויק יותר.
כלומר, הוא אומר שאם… הוא מתכוון לומר, לא היסטוריה. אם בית הדין היה עושה את החשבון, היה אומר, אבל אם בית הדין יודע זאת, צריך להתחשב בזה.
אנשי אמת — לא עקשנים
דובר 1:
זו הרבה יותר השפלה לחכמים לומר שהם עקשנים והם לא מסתכלים על המציאות, מאשר לומר שהם לא ידעו הכל. הם אנשי אמת, ומה נראה האמת הכי גדולה? על זה הם על האמת. אבל בזמן שעדיין לא היתה מפותחת כל כך חכמת האסטרונומיה, ככל שהיא התפתחה יותר החכמים תפסו את הגרסה הטובה ביותר, כן, כך זה נראה לפעמים.
וצריך להבין גם ש… אבל מה אז, יש עם הארץ שאסור לומר להם את הדבר, אומרים שזה היה בצנעה, כמו הרבה דברים. כמו שאומרים, הרבה פעמים כשאחד מתווכח עם מישהו לפניו, אומר תלמוד תורה כנגדן. לא תמיד הוא מתכוון באמת שהוא צריך תלמוד תורה כנגדן, אבל הוא לא רוצה לומר, כי מי שילמד את זה בלי כלות הראש יחשוב עכשיו עם הארץ. כאן מחברו. אין לו מספיק כבוד לדעת ש… כן.
נבואה וחכמת השמים — הקב״ה רוצה שאנשים יגלו
דובר 1:
זה כי אצל אנשים יש לנו, לא יודעים איך לומדים. צריך לזכור שאסטרונומיה היא בטבע, כך אומר גם הרמב״ם, הוא מדבר אפילו לגבי אריסטו, שהטבע של הדבר הוא שלוקח מאות שנים לגלות, כי איך היו מדויקים כמה זמן שנה היא? רק דרך חשבון במשך מאות שנים. וזה אומר שצריך גם להיות אותו מוסד, צריך להמשיך במשך מאות שנים, צריך לדעת לחשב, צריך לדעת מאוד… ויש את המוסדות ששומרים את הניירות, ששומרים את הרישומים, חוץ כביכול.
נראה לי שההנחה של אנשים אחרים היא שזה היה צריך להיות כמו הלכה למשה מסיני, שהקב״ה היה צריך לספר למשה רבינו את התקופה המדויקת. אני לא יודע איפה רואים שנבואה צריכה לספר חכמת השמים. אין שום סיבה, אני לא רואה למה. הקב״ה רוצה שאנשים יגלו דברים, כך זה נראה במציאות.
הוא לוקח אנשים, אתה אומר שאם אחד היה אומר שאחד ואחד זה שלוש, אפשר בקלות לראות. אבל זה דבר שאי אפשר לראות. זה חייב להיות שככל שיש חשבונות טובים יותר, יודעים יותר טוב, כי זה לוקח הרבה זמן לגלות את זה.
על הלבנה אולי אפשר לומר שכשהקב״ה הראה זה הירח באצבע אולי זה מתכוון. הוא אמר שכ״ט י״ב תשצ״ג. למה? את זה חישבו אחר כך. אני לא רואה למה. אפילו רבן גמליאל אמר מקובלני מבית אבי אבא. כלומר, שמעתי ממישהו. הוא לא אומר, שמעתי ממשה רבינו.
במיוחד לגבי התקופה, הרי בסך הכל רוצים שניסן יהיה באביב. כל החילוקים הקטנים האלה פחות נוגעים. זה אפילו לא נוגע להלכה אמיתית, כי אם כמה שיהיה בפועל, אם יהיה חם מדי או קר מדי, יראו. מדברים רק אפילו על שעה, מה לא מסתדר?
העיקר בחשבון — חיזוי המציאות
דובר 1:
כמו שאנחנו רואים, העיקר הבעיה הגדולה של סוד העיבור שאנחנו לומדים כאן היא שהחשבון יהיה קל. בזמן שלא הלכו על פי חשבון, בכלל לא חסר את כל הדבר הזה. אז כשהרמב״ם אומר קודם בהלכות ראש השנה, יכלו להיות מעבר את השנה בהתבסס על התקופה ועל הדברים האחרים. לא צריך להתכוון לחשבונות המדויקים של התקופה, אלא זה אומר כן. זה אומר כן. זה אומר כן. זה אומר כן.
דובר 2:
לא, לא, תקופה שם תמיד אומר חשבון. כן.
דובר 1:
אבל אני אומר רק שבפרקטיקה של ההלכות זה לא חסר. זה לא שהלוח יהיה שגוי אם לא נדע את החשבון. החשבון הוא רק כדי לדעת את המציאות. אז צריך להסביר את זה אפילו יותר טוב. העיקר בחשבון הוא שנוכל לחזות מה אפשר לראות בעצמנו.
מה כל המעלה של ידיעת חשבון תקופת המהזורה? זה יהודי פשוט, לא מדען, לא חכם. צריך לצאת החוצה ולראות אם יש לבנה. חכם יכול לומר לך, כמו שסיפרת על קולומבוס, זו החכמה. אני יכול לומר לך, מחר תהיה הלבנה.
והאמת היא, זה ממש פלא, אנחנו מאוד רגילים. אנחנו לומדים מין נבואה, מין נבואה. לחכם יש כוח כזה נורא מהנביא, כי הנבואה קורית תמיד. כל התירוצים שהרמ״א אמר שנבואה פעם קרתה, לא פעם קרתה, כן? זה קורה תמיד. “חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם”. בדיוק, כי זה בנוי על הטבע שהקב״ה עשה מדויק. אבל, שוב, ככל שלומדים יותר, מגלים בדיוק איך הדיוק עובד, ודברים משתנים, לא הכל מיליון אחוז מדויק תמיד.
אבל אנחנו איכשהו נורא רגילים שהכל קל לדעת. מסתכלים בלוח, כתוב מתי תהיה השקיעה כל השנה. אתה מבין שלפני אלפי שנים לא התחילו לגלות שאפשר לדעת באיזו שעה תהיה השקיעה כל השנה?
דיון: החשבון לגבי בית דין — שיטת הרמב״ן
דובר 2:
אבל החשבון אולי חשוב לעוד דבר. לפי השיטה שהחכמים הקודמים היו מקדשים כל השנים, הם יכולים לעשות את זה רק אם יש להם חשבון טוב, חכמת החשבון.
דובר 1:
אבל הרמב״ן… קודם כל, לרמב״ן אין את השיטה הזו. אני אומר, לפי הרמב״ן אפשר לעשות את זה רק אם מבינים חשבון, אפשר בדיוק כך לעבר את השנה לאלף שנה קדימה ולעכשיו.
הלכה א: שנת החמה לפי תקופת רב אדא
דובר 1:
אוקיי, בוא נדבר על זה בעוד שניה. בוא נלמד קודם מה כתוב כאן. בוא לא נדבר על זה, כי כאן נראה עוד דבר חשוב על החשבון השני.
אוקיי. אומר הרמב״ם כך, למד את שני הפסוקים. שנת החמה… שנת החמה, כמה ימים יש שם בשנת החמה? אומר הרמב״ם, יש מי מחכמי ישראל… למי שיאמר… למי שיאמר… אה, הרמב״ם, בפרק ט׳ אמר הרמב״ם שיש שתי שיטות. אומר הרמב״ם, שיטה אחת היא ששלוש מאות וחמישה וששים יום עם רבע, ויש מי שאומרים שזה קצת פחות מרבע.
אומר הרמב״ם, למי שיאמר, לפי השיטה השנייה, זה שקראת שיטת רב אדא בר אהבה, שיהא פחות מרביע. שיהא פחות מרביע לפי חכמי ישראל. זה מחכמי ישראל שסוברים כך, הוא יאמר כך. אני אגיד את הסוד שהוא מתכוון. אני רק מתרגם את המילים, אני חושב שזה התרגום.
קודם אמרנו שיש מחלוקת בין חכמי ישראל לבין חכמי אומות העולם כמה ארוכה השנה. עכשיו, יש כך, יש שיטה אחת, שזו גם שיטה של חכמי ישראל, גם של חכמי אומות העולם, כמו שדיברנו בפעם הקודמת, שאומרת רבע היום. שם זה אותו דבר. עכשיו, כאן מי שאומרים שזה פחות מרביע, זה בעצם יותר מדויק. לגבי אותה שיטה יש שיטות שונות. חכמי ישראל שהולכים עם זו, באופן כללי פחות מרביע, יש לחכמים.
חכמי אומות העולם, היפרכוס, שעשה חשבון מדויק יותר, לא אמר את זה. הוא אמר שזה פחות בכמה שניות, הוא אמר מספרים אחרים.
מזה אומר הרמב״ם, שבתוך השיטה שזה פחות מרביע, הוא יגיד לנו את החשבון של חכמי ישראל. כי חכמי אומות העולם, גם הישנים מאוד, גם בזמן הרמב״ם כבר היו אחרים, הם אמרו חשבונות קצת שונים מהחשבון המדויק יותר הזה. נכון.
אומר הוא כך, הלשון קצת, כי הוא יכול לומר “למי מחכמי ישראל שאומר”? לא, כי “אומר פחות מרביע” יש שם. גם זה בית הספר של פחות מרביע, החלק היהודי של זה. אוקיי.
“אומר ששלוש מאות וחמישה וששים יום וחמש שעות ותשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע.”
אומר אני כך: אומר, אותו אומר, חכמי ישראל יאמרו ששנת החמה היא שלוש מאות וחמישה וששים יום – שלוש מאות חמישה וששים – פלוס חמש שעות, ותשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע.
כבר למדנו ששעה יש כמה? אלף ושמונים חלקים? אלף ושמונים. אלף ושמונים, סליחה, חשבתי משהו שמונה עשרה. אלף ושמונים.
אז, זה שם בערך כמאתיים פחות. תשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע. תשע מאות תשעים ושבעה. כמה חלקים פחות זה? מ-1,080? זה 83 חלקים פחות. זה מאוד קטן… נכון? ועוד קצת, ב-48 רגעים.
כמה רגעים יש בחלק? אומר הרמב״ם הקדוש, “והרגע אחד משבעים וששה בחלק”. רגע הוא אחד מ-76 בחלק.
מיד נוכל לגלות מה נפל מספר כזה מוזר. למה מחלקים עוד את החלק? לא, כי כדי ל… את התירוץ כבר תראה, בוא נסיים.
תוספת שנת החמה על שנת הלבנה
אומר הוא, “לפי חשבון זה”, הדבר הגדול יותר הוא לחשב את שנת… זו הרי התכלית של עיבור שנה, ששנת חמה ושנת לבנה יעבדו ביחד.
אומר הוא, “לפי חשבון זה, תוספת שנת החמה על שנת הלבנה”, כמה תהיה שנת החמה ארוכה יותר משנים עשר חודשי לבנה? יצא עשרה ימים, קצת פחות מלפי החשבון הקודם. קצת פחות, עם אותם תשעים וכמה חלקים פחות.
יצא “עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאה ועשרים ואחד חלקים ושמונה וארבעים רגעים. וסימן להם י׳ כ״א קכ״א מ״ח”.
הם נותנים מספרים לזכור. במקום סיסמאות הם נותנים לך גם הרבה פעמים סטים של שלושה מספרים, וזה הוא יכול לזכור. בקיצור, עשרה ימים, עשרים ואחת שעות, מאה עשרים ואחד חלקים, עם ארבעים ושמונה רגעים.
החידוש: לא נשאר תוספת במחזור
יצא, זה הדבר החשוב, יצא לפי החשבון הזה, “ולא תמצא תוספת במחזור של תשע עשרה שנה”.
הרמב״ם לימד אותנו קודם שאנחנו מחשבים את המולדות במחזורים של תשע עשרה שנה. כן, אבל באמת, במילים אחרות, והם דיברו על זה קודם, שלפי תקופת שמואל, שהשנה של שנת החמה היא כך שלוש מאות חמישה וששים ורבע ימים, יצא שאפילו אחרי כל המחזור של תשע עשרה שנה שעשו שבעה חודשי עיבור, עדיין נשאר עוד שעה עם תשמ״ח חלקים תוספת המחזור.
על זה, כשחישבו אז את המולדות, היו צריכים כל הזמן להוסיף את זה, כי זה נשאר בכל מחזור עוד יותר. הרי הרבה מחזורים מצטברים.
אבל עם המחזור הזה לא נשאר שעות נוספות. המחזור מדויק. לאורך התקופה המחזור של העיבורים מדויק.
יצא, כל מחזור של תשע עשרה שנה, שני החמה, שני הלבנה, פשוטות והמעוברות, במילים אחרות, מאתיים שלושים וחמישה חודשים, שזה תשע עשרה שנה, שבהם שתים עשרה שנים פשוטות ושבע שנים מעוברות, זה בדיוק אותו דבר.
זה מתחלק, במילים אחרות, זה מתחלק מאתיים שלושים וחמישה כפול כ״ט י״ב תשצ״ג, זה מתחלק בדיוק על אותו כמות של… אם אתה מחלק את זה על שנים עשר… לא על שנים עשר, על מאתיים שלושים וחמישה, זה מתחלק בדיוק על שנה של שנת החמה, שזה החשבון שדיברנו עליו עכשיו של קצת פחות מרביע היום.
המקור של תקופת רב אדא: דבר פלא
עכשיו תגלה דבר פלא, שנראה, אומרים כל המפרשים המאוחרים, שנראה שהמקור של תקופת רב אדא הוא באמת מכאן.
כי אתה צריך לזכור שזה מאוד קשה לחשב כמה זמן השמש, כמה בדיוק מתי שנת החמה, זה מאוד לא דבר פשוט לחשב. ואפילו אם כן, עדיין יכולים להיות חילוקים. השיטה של היום עדיין קצת שונה מהחשבון.
לכאורה, מי שעשה את תקופת רב אדא, מה שהוא עשה זה, הוא פשוט ראה, הוא חשב כך: בוודאי המחזור, אנחנו עושים מחזור. המחזור של י״ט שנים גם לא עומד בגמרא. זו קבלה, אני לא יודע מאיפה התחילו את זה, אבל זו המערכת היהודית של עיבור שנים.
כן, אבל החשבון היהודי של העיבור לא כתוב בשום מקום. כתוב בגמרא כ״ט י״ב תשצ״ג, לא כתוב בשום מקום בגמרא שכל תשע עשרה שנה עושים שבעה עיבורים. זה לא כתוב בגמרא. כך התקבל מזמן הגאונים.
פעם היו עושים כל שנה עיבור, אתה רואה ברור בזמן הגמרא, גם לפי התקופה, אבל לא כתוב מחזור. המחזור הקבוע של תשע עשרה שנה הוא סדר יהודי, כך עושים הלוח שלנו כבר זמן רב.
דיון: למה דווקא תשע עשרה שנה?
עכשיו, צריך לחשוב על מה בנוי המחזור? למה דווקא תשע עשרה שנה?
עכשיו, אם הולכים עם תקופת שמואל, גם זה הגיוני. יש על זה מחלוקת האם המחזור נעשה לפי תקופת שמואל או לפי תקופת רב אדא. כלומר, יכול להיות שהקרוב ביותר שאפשר להגיע זה בחשבון של תשע עשרה שנה עשו כך.
אבל על כל פנים, לפי רגע, לפי תקופת שמואל יצטרכו להוסיף יום פעם ב… לא, לא, לא מוסיפים. לא מוסיפים. דיברו על זה בפרק הקודם.
זו קושיה גדולה, שאם היה החשבון לפי תקופת שמואל, לא מסתדר. יוצא שזה מתאחר אחר כך, כל קבוצת מחזורים. ובבקשה, אין שום הלכה שמוסיפים.
לכאורה מכאן יש לך ראיה שזה חייב להיות שהולכים עם רב אדא, כי לא יהיה שיצטרכו להוסיף.
השיטה: חילקו את המחזור
ממילא יש אחרים שאומרים שאולי הוא חשב, מי שעשה את החשבון של תקופת רב אדא, שבוודאי החשבון בנוי על חשבון מדויק. אז ממילא הוא עשה דבר פשוט, הוא חילק תשע עשרה שנה על שנים מדויקות, כלומר שהסך הכל חמה לבנה יסתדר.
אז הוא הגיע לכך ששנת החמה היא לא קצת יותר מכל ה… לא נשאר… בדיוק, זה חייב להיות קצת יותר ברור.
לפי החשבון הזה זה יוצא בדיוק ל… הוא נכנס לתשע עשרה שנה. יצא שאחרי תשע עשרה שנה לא צריך להוסיף כלום. זה הגיוני מאוד.
מי אומר כך? זה הגיוני מאוד על מתי זה בא. כך אומרים כל האפיקורסים, כל האנשים שלא מאמינים שהיה איזושהי קבלה הלכה למשה מסיני סודית, שאף אחד לא שמע עד ר׳ אברהם בר חייא. שקט שטויות.
בכל אופן, יש כן את הענין הזה של מי שרוצה ללמוד חקירות עם היסטוריה יכול ללמוד, אבל זה בוודאי החשבון.
למה דווקא 76 רגעים בחלק?
ולפי זה מבינים גם למה יש בדיוק את הרגעים. כבר רואים בחלק הבא, זה נראה אפילו יותר טוב. אבל על כל פנים, הסיבה למה יש את הרגעים היא פשוט כדי שנוכל לחשב מספר מדויק.
אז, בעיקרון כך, אם אתה מחלק את מאתיים שלושים וחמישה החודשים בדיוק על תשע עשרה השנה של המחזור, יצא לך שאתה יודע את זה על שנים עשר, זה שנים עשר מתשע עשרה. כלומר, יצא שתשע עשרה צריך לחלק, כי לא נשאר חלק שלם בסוף, צריך לחלק על תשע עשרה.
עכשיו, שנים עשר תשיעיות עשרה, כל שנה נשאר שנים עשר תשיעיות עשרה בחלק.
עכשיו, מאחר שאנחנו רוצים לדעת את התקופות, אנחנו רוצים לא רק לדעת את השנה, העיקר חשבון כאן הוא לדעת את התקופות, צריך לחלק שנה על ארבע.
תשיעיות עשרה, אבל ארבע כפול תשע עשרה, שזה שבעים ושש. ממילא אמרו ששנה, הסוף הוא ארבעים ושמונה, כלומר יש שנים עשר, ארבע כפול שנים עשר זה ארבעים ושמונה, ארבע כפול תשע עשרה זה שבעים ושש.
יצא, אומרים שכל שנה היא מ״ח רגעים, מכאן בא החשבון של רגעים. וזו ראיה גדולה שכל החשבון בנוי על חלוקת השנים. לא שהוא ספר את שנת החמה וזה יגיע כך, אלא הוא חילק את השנים של המחזור של תשע עשרה שנה, אז הגיע לו שצריך להיות את הסוג הזה של רגעים.
פרק י״ג — חשבון תקופת רב אדא בר אהבה: סיום החשבון, מעלת החשבון, ומהלך אמצעי לעומת מקום אמיתי
למה לא? כי אנחנו רוצים תמיד שבסוף החשבון יהיה מספר שלם, לא מספר חצי.
אם אתה רוצה ללכת לחודש, למשל כן, הוא אומר שליש רגע, כי תקופה היא שלושה חודשים, יוצא שליש רגע. אבל זה לא נוגע לחשבון.
זה החשבון למה יוצאים הרגעים. הרגעים לא משתמשים בהם לעולם אלא כאן. זה החשבון של… והמעשה היא, כמו שהרמב״ם הולך לומר שהחשבון גם לא מאה אחוז מדויק כמו שנראה, אז, בכל מקרה, זה יותר מדויק.
אפשרות: מספר היפרכוס כהשפעה
אומר הרמב״ם הלאה, בין כל תקופה ותקופה… הייתי מוציא לפני כן, יכול להיות שמי שעשה תקופת רב אדא, יכול להיות שהוא גם ראה, למשל, את המספר של היפרכוס של אחד מתוך שלוש מאות, אבל הוא רצה להתאים כאן, ממילא זה קצת שונה מזה, כדי שבאמת יתאים החשבון של זה.
יוצא, לפי החשבון, היה בין כל תקופה ותקופה.
הלכה ב: תקופת ניסן הראשונה והחילוק של שמואל
דובר 1:
אז בכל מקרה, זה יותר מדויק, אומר הרמב״ם הלאה.
בין כל תקופה ותקופה, הוא רוצה להוציא, לפני כן יכול להיות שהרמב״ם עשה תקופת רפ״ח, יכול להיות שהוא גם ראה למשל את המספר של פרקיס של אחד מתוך שלוש מאות, אבל הוא רצה להתאים כאן, ממילא זה קצת שונה מזה, כדי שבאמת יתאים החשבון של המחזור.
יוצא, לפי החשבון, יוצא שבין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה הוא אחד ותשעים יום, ושבע שעות, וחמש מאות ותשעה עשר חלקים, ואחד ושלושים רגעים. סימן להם צעת זדקת לך. כן, זה כל תקופה באותו אורך, פי ארבעה בשנה.
כשתדע תקופה מן התקופות אימתי היתה, אומר הוא עכשיו, כשאתה רוצה לדעת איזו תקופה שהיא מתי התחילה, אתה יכול מזה לדעת את התקופה האחרת. תחשוב מאותה רגע מנין זה, ותדע תקופה שאחריה על הדרך שביארנו בתקופת השנה שהיא רביע. אותו דבר כמו רביע. רק אתה תלך לפי החשבון, תוריד את המעט מרביע, ותדע להוריד את אותה חזרה.
אני ארכן, במקום תקופת שמואל שמחשבים פשוט 91 ימים עם 9 שעות, נכון? כאן תעשה פלוס את המספר. עם הרגעים. תעשה את המספר, לא בין חצי שעה, קצת פחות מחצי שעה, תחשב לפי המספר. כן. אז, הוא נכנס עכשיו.
ההתחלה של חשבון תקופות – תקופת ניסן הראשונה
כמו החלק הקודם, אנחנו צריכים לדעת, מאיפה מתחיל כל החשבון של תקופת ניסן הראשונה? אמרתי, תקופת ניסן לפי חשבון זה, תקופת ניסן הראשונה היתה בשנה ראשונה של יצירה, קודם מולד ניסן. תקופת ניסן הראשונה, הולכים כאן עם זה שבניסן נברא העולם מדברים כאן?
כן, כבר דיברנו גם בפרק הקודם, כי החשבון של תקופות מתחיל מניסן. זה הרי סדר התקופות, אנחנו אומרים שטלה הוא המזל הראשון, תקופות השנה מתחילה מניסן. ממילא, לכל הדעות של החשבון של תקופות ניסן הוא הראשון.
יש בעיה שהחשבון של בריאת העולם, אנחנו כולנו לומדים, לגבי החשבון של המזלות, המולדות חישבו אותו מתשרי. הניסן הוא ניסן שלפני התשרי, כך מחשבים כאילו. אה, לא היה עולם? מה ההבדל? החשבון הוא לא חשבון אמיתי. החשבון הוא… זה לפי שיטת שמואל.
יש מחלוקת במפרשים האם רב אדא סובר גם שבתשרי נברא העולם. האמת היא, כל הדברים האלה אין הבדל. כשאומרים כל החשבונות, הכל… לא מדברים כדי שנוכל להתחיל את החשבון בבירור.
יש לי ראיה, כי בפועל, בגמרא, כשאדם התייחס לתקופה, זה תקופת טבת, וזה יכול להיות רק עם החשבון שהוא התחיל בתשרי. הוא התחיל עם החשבון של תקופה. זאת אומרת, זה גם מדרש, נכון?
דובר 2:
כן, כן, כן, גמרא בעבודה זרה, כן.
דובר 1:
כן, אבל זה לא… בקיצור, אבל יכול להיות שהמחלוקת של ראש השנה לגבי בניסן נברא העולם היא גם מחלוקת איך נחשב את החשבון. זאת אומרת, לאו דווקא שזו מחלוקת היסטורית או פשט בפרשת בראשית. יכול להיות שהסיבה למחלוקת ההיא היא גם כי יש נפקא מינה כשעושים חשבונות מאוחר יותר, כי אם לא זו סתם מחלוקת.
מעשה שואל, ואני חושב שלא נכנס, על פי דרש אפשר לומר הרבה תורות, אבל… בכל אופן, יוצא לפי המהלך, אני מחשב… אני מתכוון, כל הסיפור של… הרי כתוב שם והיה לאותות ולמועדים ולימים ולשנים, שהחשבונות שם, מה שאין כן לעניננו, הם לחשבונות.
דובר 2:
אמת, אבל… ההיסטוריה עצמה היא נסתרת, היא דברים קדושים. מה כתוב שם?
דובר 1:
אוקיי, אוקיי.
בקיצור, לפי החשבון, לפי תקופת רב אדא, מחשבים תקופת ניסן בשנה הראשונה תשע שעות ושש מאות וארבעים ושניים חלקים לפני מולד ניסן. זאת אומרת, למדנו מתי היה מולד ניסן, שלמדנו אותו בפרק קודם.
במילים אחרות, really, the way to say this is the other way around, כי תקופת ניסן היא כשראש חודש ניסן מתחיל, כשהעולם נברא, זה מתחיל. אז, אפשר לומר שהמולד היה תשע שעות עם 642 חלקים אחרי שהעולם נברא, אחרי התחלת תקופת ניסן. או… נכון?
עכשיו, לפי החשבון יוצא דבר מעניין, וכן הוא לעולם. זאת אומרת, לפי החשבון הקודם כל תקופה, כל מחזור מגיע ל-א׳ תפ״ה, צריך כל הזמן להוסיף את זה כדי לדעת מתי ההתחלה, מתי התקופה מתחילה במחזור הזה. אבל לפי המחזור הזה זה נגמר לגמרי. ממילא כל מחזור, לא כל שנה, כל ראשונה של המחזור, יוצא שתקופת ניסן היא בדיוק תשע שעות ושש מאות ארבעים ושניים חלקים לפני המולד, כי כל מחזור מגיע לאפס לפי החשבון הזה. מסכים?
החילוק בין שמואל ורב אדא – שבעת הימים
עכשיו, תשים לב שכל ההבדל של השיטה הזו מהשיטה הקודמת הוא שלפי השיטה הקודמת ההבדל של הראשון, המולד הראשון, לפי שיטת שמואל, היה שבעה ימים ותשע שעות, שש מאות ארבעים ושניים חלקים אחרי התקופה, ולפי זה אין כאן שבעה ימים, יש רק התשע ותרנ״ב.
דובר 2:
והמפרש אומר גם בכל מחזור יהיה אותו דבר?
דובר 1:
לא, כי לפי שמואל כל מחזור משתנה, כי למחזור יש שארית. לא לפי כאן, זה לגמרי שונה לפי כל מחזור. לפי השיטה הזו כל מחזור מתחיל באותו אופן.
אבל הראשון היה באותו יום, כי התירוץ הוא, כמו שהמפרש מסביר, שהשיטה סוברת, כמו רבי יהושע, שבניסן נברא העולם, ממילא מדרש היום הראשון של העולם שהמחזור הראשון ביום רביעי, יום רביעי כשניתלו המאורות, תחילת יום רביעי היה השמש תחילת תקופת ניסן, כי כך מפרש רבי יהושע.
והלבנה, יש איזו קבלה, אומר הוא, שהלבנה לא נבראה באותו זמן. זאת אומרת, היא נבראה באותו זמן, אבל מולד הלבנה לא היה ברגע הראשון של בריאת העולם. הלבנה לא נבראה במולדה. הלבנה נבראה בדיוק תשע שעות ותרנ״ב חלקים לפני המולד.
דיגרסיה: הפשט במדרש “לכי ומעטי את עצמך”
והמפרש אומר שזה הפשט של המדרש הידוע, שהיה קודם “שני המאורות הגדולים”, ואחר כך הקב״ה אמר ללבנה “לכי ומעטי את עצמך”. אומר הוא שהפשט הוא, מה הפירוש “לכי ומעטי את עצמך”?
כל אחד שיודע קצת הלכות קידוש החודש שואל על המדרש הזה, שזה מעשה פלא, הלבנה והשמש אין להם שום קשר, הלבנה מקבלת הרבה אור מהשמש, זה בכלל דבר אחר לגמרי מהשמש. מה שייך לומר ששניהם היו באותו גודל, ונעשו קטנים יותר? מה זה אומר? זה מדרש תמוה. מובן, על פי קבלה אפשר להבין, אבל על פי פשט.
אומר הוא, המפרש על קצות החושן, אולי הוא לקח את זה, הוא אומר שם שהוא לקח את זה מפירוש רמ״זל, כתב יד מהראשונים. חשבו שזה הרמב״ם, אבל לכאורה זה לא הרמב״ם. זה רבינו משה אחר או רבינו מאיר, או אני לא יודע מי, שהוא אמר שהפשט של המדרש הזה הוא שהלבנה נבראה כשעדיין היתה קצת גדולה.
הלבנה הרי מתמעטת כל חודש. סוף חודש היא נעשית קטנה יותר וקטנה יותר, עד שהיא נעשית קטנה, היא נראית קטנה יותר, עד שהמולד הוא הקטן ביותר, זה הקיבוץ, אי אפשר בכלל לראות אותה. אומר הוא שמקובל, המדרש מסביר שתשע שעות גדולה יותר היתה הלבנה בבריאה מאשר בשעת מולדה. ממילא, מיד בבריאת העולם הלבנה החלה להתמעט עד שנולדה מחדש, ואדם הראשון עוד קידש את החודש ביום שישי, כבר לא יכולתי לראות, בכל מקרה.
על כל פנים, זה פשט, זה פשט טוב על המדרש, כי לא שהמדרש לא הגיוני.
חזרה להבדל בין שמואל ורב אדא
בכל אופן, זה הדבר. מה שאין כן לפי שמואל, שמואל חישב שבכלל בתשרי נברא העולם, כמו ששמואל מפורש בגמרא שלתקופות מחשבים כרבי יהושע, אבל אחרת מרבי אליעזר, למולדות מחשבים כמו רבי אליעזר. ממילא הוא היה צריך לחשב ששה חודשים קודם, אבל הוא יודע שהעולם נברא ביום רביעי, כמו שכתוב בתורה, חייב להיות יום רביעי קודם.
ממילא הוא הוסיף שבעה ימים לחשבון שלו, שהעולם נברא שבוע קודם, עם עוד תשע שעות אחרי תחילת התקופה, כאילו לפני תחילת התקופה נברא, היה שבעה ימים, שבוע שלם לפני המולד. אבל לפי תקופת רב אדא היה רק באותו יום, אבל רק תשע שעות לפני המולד.
דובר 2:
אתה יכול לומר שבזה תלוי גם שלפי רב אדא כל מחזור מתחיל באותו זמן כמו בריאת העולם? ולפי שמואל זה לא יכול לקרות, כי בפעם הראשונה זה גם לא היה בזמן.
דובר 1:
לא, כן, אמת. אבל שוב, כל הדברים האלה הם חשבונות, אבל האמת היא שהעיקר היתרון של תקופת רב אדא הוא זה, שהמחזורים מושלמים, לא נשאר שארית.
הלכה ג: איך לחשב תקופת ניסן בשנה מסוימת
אומר הוא, אם אתה רוצה לדעת תקופת ניסן של שנה ראשונה מן המחזור, תחשוב ממנו, תחשב, אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ואחד ושלושים רגע לכל תקופה ותקופה עד סוף המחזור. זאת אומרת, ברגע שאתה יודע את תקופת ניסן של הראשון ראשון, שזה אתה יודע, שכתוב בהלכה הקודמת, ואתה יודע כמה זמן כל תקופה, תחשב שם ארבע פעמים תשעה עשר תקופות עד סוף המחזור. בקיצור, תחשב עד שתדע מתי תקופת ניסן בשנה מסוימת, תוסיף כל כך מספרים.
אבל אם אתה רוצה לעשות קצת יותר קל, אתה יכול לידע מתי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה? זאת אומרת, אתה רוצה לדעת מתי הבאה תהיה… לא הבאה, הבאה תמיד תהיה שנה באמצע המחזור. הוא אומר כך, אתה יכול פשוט להוסיף כמה שנים אתה יודע שעברו, אבל הוא אומר דרך יותר ברורה.
הוא אומר מה תעשה? מנין השנים שעברו מן המחזור, כמה שנים כבר עברו. ותקח לכל שנה מהם תוספת, תוסיף את הסימן שהוא אמר קודם, הי״כ א׳ והלאה. וקבץ כל הרגעים חלקים, הרגעים כבר יהיו מספיק רגעים לעשות חלקים, ומהחלקים שעות, וכל השעות ימים, כדרך שתחשוב במולדות, כמו שלמדנו קודם.
ותגרע מן הכל, ואחר כך תוריד, תשע שעות ושש מאות וארבעים ושנים חלקים, שזה כמו קודם התקופות מהמולד. והנשאר תשליכהו על כ״ט י״ב תשס״ג, תחלק על כ״ט י״ב תשס״ג. והנשאר שאין בו חודש לבנה תוסיפהו על מולד ניסן של אותה השנה, וברגע שיגיע המנין, בו תקופת ניסן של אותה השנה.
כן, מסכים. זה מאוד פשוט החשבון שהוא אומר.
פרק י״ג — חשבון תקופת רב אדא בר אהבה: סיום החשבון, מעלת החשבון, ומהלך אמצעי לעומת מקום אמיתי
—
הלכה יא — סיום החשבון: איך מחשבים תקופת ניסן
והנשאר תשליכהו, תחלק אותו על כ״ט י״ב תשצ״ג, והנשאר שאין בו חודש לבנה תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה השנה, וברגע שהגיע המנין, בו תקופת ניסן של אותה השנה.
כן, מסכים. זה מאוד פשוט. החשבון שהוא אומר הוא אותו חשבון שהוא עשה קודם, רק כאן זה הרבה יותר פשוט, כי אתה לא צריך לדעת את השארית של בריאת העולם, אתה צריך רק להתחיל מתחילת מחזור ולחלק על כמה נשאר תוספת החמה על הלבנה, כמה חודשים עברו, תדע מאיפה אתה מתחיל תקופת ניסן השנה.
—
הלכה יב — “מראין לי הדברים”: חידושו של הרמב״ם להלכה
עכשיו אומר הרמב״ם חידוש גדול: מראין לי הדברים, כן? הוא לא אומר “נראה לי”, הוא אומר, החשבונות מראים לי. כשמדובר בחשבון, החשבון מדבר בעצמו. הוא מדבר. הוא אומר חידוש להלכה, לא חידוש בחשבון. הוא אומר, החשבון מראה לי, כי זה חשבון כל כך טוב. אבל מה שהוא מתכוון לומר “נראה לי” הוא מתכוון לומר “לא קיבלתי”. נראה כאן שהרמב״ם לא סומך על המסורה שכתוב שתקופת רב אדא בר אהבה. הוא לא מאמין בזה. הוא אומר, נראה לי בעצמי. נראה לי פשוט שזה חשבון טוב יותר, ולכן זה מוצא חן בעיני יותר.
אומר הוא, מה הוא אומר? מראין לי הדברים, שמה? שעל חשבון תקופה זו היו סומכין ומעברין את השנה, שכשבאמת עשו עיבור השנים, לפי התקופה, כמו שהרמב״ם למד קודם, לפי איזה חשבון? לפי החשבון של האחרון, החשבון השני של פרק י״א. לפי שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון, החשבון מדויק יותר מהקודם. זה יותר אמת. זה יותר אמת. שניהם יש בהם אמת, אבל זה יותר מדויק. והוא קרוב לדברים זה קרוב לדברים. הרמב״ם אומר הרבה פעמים קרוב מי, במקום שאנחנו רגילים לומר קרוב לה. זה קרוב לדברים שנתבארו באצטגנינות יותר מן החשבון הראשון שהיתה בו שנת החמה שלש מאות וחמשה וששים יום ורביע יום. מאחר והחשבון החדש הוא קצת פחות מהרביע, הוא קצת יותר מתאים לאצטגנינות, לחכמת החשבון, אני מאמין שחז״ל השתמשו בחכם יותר.
חידוש: לרמב״ם אין מקור לכך — זו רק סברתו
כאן אתה רואה מאוד ברור, הרמב״ם הבין שבית הדין היה צריך להשתמש בחשבון הנכון, אבל אין לו מקור לכך. זאת אומרת, הוא לא מאמין במסורה שיש איזו ועדה או שיש קבלה כזו שממצינו השתמשו בזה. הוא אומר רק שמאחר והוא יודע שזה אמת, וזה הוא אומר גם סוד, זה לא. האצטגנינים יש להם חשבון עוד יותר מדויק. אה, קרוב לדברים, לגמרי הוא מתכוון במציאות. המציאות היא קצת אחרת, אבל החשבון הרי יותר קרוב, והחשבון הוא גם קצת קבלה. הוא חושב שכנראה להלכה צריך ללכת עם זה. אה, מה עם הקודם? הוא לא אומר מה קרה עם הקודם. הקודם הוא טעות, בעצם. זה רק קצת יותר קל לחשב, אבל מה נפקא מינה…
הרמב״ם אומר, שבהתחלה עשו את הקודם, ואחר כך שיפרו את זה יותר. והוא מנסה לומר בדרך כבוד, כי אין לי תרגום אחר, תרגום עברי. אז, כי אין לי בית דין הגדול, אבל כל עוד עוד היה בית דין, זה אומר, נניח, בסוף בית דין כבר תפסו את הטוב יותר. לא, לא, אגב, הוא לא אומר היסטוריה. הוא אומר, כן, היו סומכים. אבל אולי הוא מתכוון, אם יהיה בית דין, ישתמשו בזה. הוא לא אומר מעשה. לכאורה יוצא מכאן גם הלכה שהוא רוצה לומר לנו, אבל הוא לא אומר לנו, שכשיהיה לנו בית דין, כשיהיה לנו סנהדרין, כשיהודים יוכלו להתכנס ולא להיות כל כך מפוזרים, נראה אז מה החשבון הטוב ביותר. וכמובן, ייתנו קרדיט לשמואל, רב אדא בר אהבה, שהם הבסיס, שעליהם אנחנו עומדים, ויעשו לפי הטוב ביותר, כמו שלפי הרמב״ם, כך נאמר כאן לכאורה. אחרת אין פשט למה הוא לומד את כל ההלכות האלה. כל ההלכות האלה הן כדי שנדע, ואחר כך נוכל מזה לעשות את החשבונות הטובים ביותר לזמננו.
חידוש: אפילו תקופת רב אדא אינה מדויקת
כפי שהרמב״ם עומד בחישוב, תקופת רב אדא היא מעט יותר מדויקת, אבל הכל בסך הכל הם הבדלים של כמה דקות יותר מדויקות מתקופת שמואל, גם היא אינה מדויקת. חכמי האסטרונומיה יודעים מעט יותר טוב. כך אומר הרמב״ם. אולי הרמב״ם עצמו לא ידע, קשה לדעת, אבל הרמב״ם אומר שנראה שזה יותר אמת, אבל יכול להיות שלא ידע באמת. הרי גם זה הבדלים של כמה דקות. היום אפשר לשאול, נו, הרי גם זה כמה דקות הבדל. זה קודם כל. אבל עכשיו צריך לדעת עוד דבר, שכל החישוב שעושים של תקופות לפי שניהם, לא משנה איזה חישוב, אינו לעולם מדויק לגמרי. למה? כי ארבע התקופות של השנה אינן באמת אותו הדבר. אנו מחלקים לארבעה חלקים מושלמים, אבל באמת אינו כך.
—
סוף הלכה יב — מהלך אמצעי לעומת מקום אמיתי: ארבע התקופות אינן שוות
אומר הרמב״ם, הרמב״ם מסביר, כל התקופות שהתבאר איך עושים את החישובים, הכל בקירוב, הכל קרוב לאמת, קרוב למדויק מתי השמש מגיעה לאותו מקום וכדומה, והוא במהלך השמש האמצעי, זה לפי החישוב שאנו עושים ממוצע של איך השמש הולכת, ולא מקומו האמיתי, לא מתי השינוי קורה במציאות.
הסבר: מה פירוש “מהלך אמצעי” לעומת “מקום אמיתי”?
מה שהרמב״ם מתכוון לומר הוא, כי אני אומר לו בקצרה, ונלמד בפרקים מאוחרים יותר את ההסבר האמיתי של זה, שכאשר הוא אומר אמצעי אינו מתכוון לממוצע. נכון שזה ממוצע, אבל זה לא מה שהוא מתכוון. מה שהוא מתכוון הוא, שחכמי האסטרונומיה שהרמב״ם למד ניסו את הדבר עצמו להסביר, כי היתה להם הנחה, הנחה שהראשון שחידש שלא כמו ההנחה היה קפלר, אבל כל האסטרונומים היתה להם הנחה שהשמש עם כל גרמי השמים צריכים ללכת במעגל מושלם. כך היתה להם הנחה, שהשמש נוסעת במעגל. היו תיאוריות למה, זו היתה סברתם. אם זה מעגל, הרי חייב להיות שכל התקופות הן אותו הדבר, הרי זה רבע של מעגל, לא יכול להיות אחרת.
אה, עכשיו, למעשה, כאשר מסתכלים על השמש רואים שאינו כך, רואים שלא מגיעה למזל טלה בדיוק באותו מספר ימים אחרי שמגיעה למזל של טבת וכדומה. יש הבדלים, כן, של ימים שלמים יש הבדלים בין תקופה לתקופה, כמה זמן התקופה היתה. אז הם יצאו עם תיאוריה, נראה מאוחר יותר מה התיאוריה, שאיכשהו נכון שהשמש נוסעת על מעגל, אבל יש עוד משהו שגורם לכך שנראה לנו את השמש אחרת ממה שהיא באמת. אז האמצעי שהוא אומר כאן הוא הדבר האמיתי בשמים לפי השמש עצמה, אבל לפי איך שנראה לנו, לפי איך שזה מתחבר עם המזלות אלינו, יש דבר אחר, שזה הוא קורא מקומו האמיתי. מקומו האמיתי פירושו מקומו האמיתי במזלות. במילים אחרות, לפי התיאוריה שלהם, המקום שבו השמש נמצאת במזלות אינו אותו הדבר של מעגל השמש שהיא נוסעת בעצמה, מכל סיבה שהיא.
חידוש: תקופת ניסן מגיעה יומיים מוקדם יותר לפי מקום השמש האמיתי
ממילא אומר הוא שהחישוב והתקופות הכל לפי המהלך האמצעי, איך שהיא עצמה נוסעת, אבל מקום השמש האמיתי הוא אחר. אבל במקום השמש האמיתי, אם ירצו לחשב עם מקום השמש האמיתי — מקום פירושו ביחס לשנים עשר המזלות — אז תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו, בזמנים אלו פירושו זמנים של היום, כמו שני ימים קודם שתהיה תקופה שיוצאה מחשבון זה. אבל תקופת ניסן תצא מעט מהר יותר. כלומר, תקופת טבת נמשכת מעט יותר מהתקופות האחרות.
קצרה. ארוכה. אה, קצרה, כן. תקופת ניסן מתקדמת יומיים מוקדם יותר, בין מחשבון מי שמחשבו רביעי יום גמור, בין מחשבון מי שמחשבו פחות מרביעי יום. כלומר, מי שמחשב פחות מרביעי יום הוא אכן טוב יותר שתשע עשרה השנה תצא שלמה, אבל אם נסתכל על המציאות של מתי השמש מגיעה למקום כלפי המזלות, כל שנה זה מתקדם עם ניסן. לא מתקדם כל שנה, אלא תקופת ניסן היא תמיד יומיים ארוכה יותר. כלומר, תמיד יומיים מוקדם יותר מהחישוב. כלומר, אפילו הכמה דקות הבאות לא יפתרו את הבעיה, זה הבדל של שני ימים שלמים.
נפקא מינה להלכה: תקופת ניסן היא היחידה שנוגעת
אבל זה מעניין, כי זה קשור לדבר אחר לגמרי, כי לא כל ארבע התקופות הן באמת שוות, לפחות לפי המזלות. זה החידוש. והסיבה האמיתית היא למה? לא רק כי השמש אינה בדיוק כדור, או כי כל ה… אני לא אומר מה הסיבה האמיתית… אבל הדבר המעניין הוא שהיחידה שנוגעת היא תקופת ניסן, ויצאה נפקא מינה גדולה להלכה, שכאשר בית הדין חישב, הם רק חישבו תקופת ניסן, והשני ימים יכולים לעשות את כל ההבדל.
דיגרסיה: “הסוד” של הרמב״ן — כשיעשו סנהדרין חדשה
אמת, אמת. הרמב״ן מספר שיש סוד שכאשר יעשו סנהדרין חדשה, לא ילכו עם החישוב, לא שמואל, לא רב אדא בר אהבה, אלא אם התקופה יוצאת ט״ו או ט״ז, תדע, אבל למעשה אתה עדיין טוב. צריך לדעת אם זה נוגע לנו האמיתי או האמצעי. לא, הרי צריך לנגוע האמיתי, כי “שמור את חדש האביב”. אביב פירושו בערך האביב. אני לא יודע.
“בזמנים אלו” — ההבדל משתנה לאורך הזמן
ומה שהוא אומר “בזמן זה”, כי מלבד ההבדל יש עוד דבר שמשתנה במשך ההיסטוריה של העולם, שמשהו נקרא גובה השמש, שגם אנחנו נלמד אותו מאוחר יותר, שבזמן הרמב״ם זה יומיים, ופעמים אחרות זה יוצא אחרת. היום זה לא בדיוק יומיים, זה איזה מספר אחר, שאני לא יודע מה. אבל הרמב״ם אומר “בזמנים אלו”, כי הרמב״ם כבר ידע שזה עצמו משתנה לאורך הזמן.
הבהרה: ההבדל אינו מצטבר — הוא רק בתוך השנה
אבל הרמב״ם לא אומר שאנחנו נצטרך לתקן כאילו עכשיו. שאם אנחנו נעשה עכשיו בדיוק, יהיו לנו מאות ימים לתקן, כן? כי כל שנה… לא, לא, זה לא מצטבר. השני ימים הם רק בתוך השנה. אמרתי, אורך השנה הוא כמעט מדויק. החישוב של מחזור נשאר אותו חישוב, לא רק של מחזור, של כל השנה. צריך לחשב מחדש יומיים מוקדם יותר. מה שכתוב בהלכה הוא רק שארבע התקופות של השנה אינן בדיוק רבע של השנה. תקופת ניסן מגיעה מוקדם יותר מרבע שנה, אבל כל השנה היא כן אותו הדבר. זה לא מגיע כל פעם יומיים.
—
עד כאן פרק י״ג.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
HE עברית ›
📋 Shiur Overview
Summary of Shiur — Hilchos Kiddush HaChodesh Chapter 11
—
Introduction to the Chapter: Why Does the Rambam Bring Two Calculations of Shnas HaChamah?
The Rambam’s Approach: Two Calculations
The Rambam gave in Chapter 9 the first calculation of shnas hachamah (365 days with a quarter — known as “tekufas Shmuel”), and in Chapter 11 he gives the second calculation, which is a bit more precise — a difference of a few minutes (known as “tekufas Rav Ada”).
Pshat: The Rambam says there was a machlokes between chachmei Yavan and chachmei Paras, and also among chachmei Yisrael themselves, regarding the precise length of a shnas hachamah. Both calculations are “b’kiruv” — not exactly correct.
Chiddushim and Hisborus:
1) The Rambam’s custom not to bring names:
The Rambam doesn’t bring the names “Shmuel” or “Rav Ada bar Ahava” — he simply says “chachmei Yisrael.” This is k’darko b’chol makom — he doesn’t bring names (except Rav, whom he mentions by name regarding a mistake). One shouldn’t make any “conspiracies” from this — the Rambam simply holds that it’s not nogeia who said it, but what was said. However, it’s possible that the Rambam was skeptical whether the calculation is actually from Rav Ada bar Ahava.
2) L’mai nafka minah two calculations?
Neither of the two calculations is nogeia halacha l’ma’aseh today, because we go according to a fixed luach. Even bizman shekideshu al pi hara’aya, one only needed to use the correct calculation. Why does the Rambam bring the “false” calculation?
First teretz (which is rejected): The Rambam says that chochmas hatechuna is itself a mitzvah — not just to know how to do it, but to understand the wisdom itself (unlike lulav, where one doesn’t need to know how it grows). But this only answers why we bring the correct calculation — not the false one.
3) Various halachos that are dependent on tekufas Shmuel:
– Birchas hachamah — every 28 years, when according to the calculation the sun returns to the same point (Wednesday night, beginning of mazal Taleh). Kashya: What’s the big deal of birchas hachamah? The sun hasn’t changed anything — it’s only our calculation that comes out even. It’s no more logical than making a berachah every 19 years for the machzor of ibur hashanah. Teretz: Perhaps the berachah is “more on us” — that we notice our calculations — not on the sun.
– She’eilas geshamim — in chutz la’aretz one begins 60 days after the tekufah. The Rambam brings the halachah but doesn’t explicitly say it goes according to tekufas Shmuel.
– Not drinking water b’sha’as hatekufah — a minhag based on astrological reasons (because the malachim switch). The Shulchan Aruch says this goes according to tekufas Shmuel. But this is certainly not what the Rambam meant.
Maskana: That tekufas Shmuel is nogeia for birchas hachamah is a “funny” reason why the Rambam should bring the calculation specifically here in Hilchos Kiddush HaChodesh. The true reason why the Rambam brings tekufas Shmuel is because he needs to bring what’s stated in the Gemara. The Rambam’s chiddush comes at the end of Chapter 11, when he says “yireh li” that the beis din would indeed have relied on the more precise calculation.
—
The Source of “Tekufas Rav Ada” — Historical Analysis
Chiddushim and Hisborus:
1) The Sefer Ha’ibur of R’ Avraham bar Chiya:
The first one who mentions the calculation of “Rav Ada bar Ahava” is the Sefer Ha’ibur of Rabbeinu Avraham bar Chiya — an astronomer and astrologer from Sefarad. He relates that there is a “baraisa” attributed to Rav Ada bar Ahava with a different calculation of the tekufah.
2) Skepticism regarding the “Baraisa d’Rav Ada”:
– No one has ever seen the baraisa — it’s not in any Gemara. Whoever learns only Gemara knows nothing of this second calculation.
– An Amora doesn’t make baraisos — Rav Ada bar Ahava is an Amora, and a baraisa is a Tannaitic source. The teretz is that “baraisa” here simply means a sefer michutz laseder (baraisa = external), but this itself is a sign that “something is fishy.”
– It’s unclear which Rav Ada bar Ahava — there were at least two Amoraim with this name, and no one knows which one is meant.
3) The lashon “tekufas Shmuel b’farhesya u’tekufas Rav Ada b’tzin’a”:
The Rishonim bring a mesorah that b’farhesya they used tekufas Shmuel, but b’tzin’a they used tekufas Rav Ada. The reason: Shmuel also knew the more precise calculation, but he didn’t publicize it, because if one knows the precise tekufos, one can calculate when the sun is in mazal Taleh, and from that one can do kishuf (an astrological reason).
4) Against the “conspiracy theory” that they always knew the true calculation and kept it hidden:
The approach that the Chachamim always knew the more precise calculation but kept it hidden is sharply rejected. The rule is: when someone says “they knew but kept it hidden,” that’s a diplomatic way of saying they didn’t know. The simplest way to understand is that tekufos are very difficult to calculate precisely, and for hundreds of years — even among the greatest chachamim in the world (the Greeks, even before Ptolemy) — tekufas Shmuel was the best known calculation. It’s a “tremendous chiddush” that they arrived at this with their instruments.
5) Hipparchus and the temporal question:
Hipparchus came up with a more precise tekufah already long before the Gemara and before the Tannaim. But this doesn’t mean Shmuel had to know it — just as with many things, it takes hundreds of years until a discovery enters the “curriculum” and becomes popularized. It’s not necessary that Shmuel spoke of Hipparchus’s calculation, although he could have.
6) The beis din calculated with the best science of their time:
This is not an “injustice” to say. It’s much more degrading to the Chachamim to say they were stubborn and didn’t look at reality, than to say they didn’t know everything. They were anshei emes, and as astronomy developed more, the Chachamim kept up with the best version.
7) Against the forced teretz that “l’Shmuel it’s be’erech”:
Later chachmei Yisrael, when they discovered that tekufas Shmuel is not precise, wanted to say that the true calculation (tekufas Rav Ada) was actually used, and Shmuel’s calculation is only “be’erech.” This is rejected as a great dochak, because there’s no real halachah that depends on the precise minutes. The claim that a simple Jew can’t calculate with another two minutes is called “a very weak Torah.”
8) Nevuah and chochmas hashamayim:
The assumption that nevuah must relate chochmas hashamayim is rejected. There’s no reason at all that Hashem would have had to tell Moshe Rabbeinu the precise tekufah. Hashem wants people to discover things — that’s how it looks in reality. Even Rabban Gamliel said “mekubalani mibeis avi aba” — he doesn’t say “I heard from Moshe Rabbeinu.” Especially regarding tekufah, where basically we want Nisan to be in aviv — the small differences are less nogeia.
9) The main subject of calculation — prediction:
The main subject of cheshbon hatekufos is that one should be able to predict what one can see oneself. A simple Jew needs to go outside and see if there’s a levanah — a chacham can tell him “tomorrow there will be a levanah.” This is literally a kind of nevuah — but a nevuah that happens always, because it’s built on the teva that Hashem made precisely: “chok u’zman nasan lahem shelo yeshanu es tafkidam.” The more one learns, the more precisely one figures out how it works.
[Digression: We’re accustomed that everything is easy to know — one looks at a luach, it says when shkiah will be for a whole year. But thousands of years ago, people didn’t take to figuring out that one can know this.]
[Digression: The mashal of Columbus — he predicted a likui chamah because he knew astronomy, and the local Americans held him to be a ba’al ruach hakodesh.]
—
Chapter 9 — Two Shitos in Shnas HaChamah (Introduction to Chapter 11)
The Rambam’s words: “L’mi she’yomar sheyehei pachus merevi’a.”
Pshat: The Rambam brought in Chapter 9 two shitos: (1) 365 days with a quarter (tekufas Shmuel), (2) pachus merevi’a (tekufas Rav Ada). Now in Chapter 11 he’s going to calculate according to the second shitah.
Chiddushim:
Earlier the Rambam spoke of a machlokes between chachmei Yisrael and chachmei umos ha’olam. The shitah of 365 and a quarter is either a shitah of chachmei Yisrael or of chachmei umos ha’olam. But the shitah of pachus merevi’a — this is specifically from chachmei Yisrael, and this is actually more precise.
—
Halachah 1 (Chapter 11) — Shnas HaChamah According to Chachmei Yisrael
The Rambam: “Shnas hachamah l’fi chachmei Yisrael hi shalosh me’os vachamishah v’shishim yom vachamesh sha’os u’tsha me’os v’shiv’ah v’tish’im chalakim u’shmonah v’arba’im rega. V’harega echad mishishim v’shiv’im bachelak.”
Pshat: The Rambam brings the calculation of chachmei Yisrael (tekufas Rav Ada) for the length of shnas hachamah: 365 days, 5 hours, 997 chalakim, and 48 rega’im. A rega is 1/76 of a chelek.
Chiddushim and Hisborus:
1) Why does the Rambam bring specifically the calculation of chachmei Yisrael?
Within the shitah of pachus merevi’a, there are different calculations — chachmei umos ha’olam (like Hipparchus) gave other precise numbers. But the Rambam goes with the calculation of chachmei Yisrael, not with Hipparchus’s numbers.
2) How close is the calculation to a quarter day?
An hour has 1,080 chalakim. The calculation says 997 chalakim — that’s only 83 chalakim from 1,080, a very small difference from a full revi’a hayom. Plus another 48 rega’im. The difference of one year is only a few minutes, but over many years a few days of difference accumulates, and this becomes greater and greater.
3) Tosefes shnas hachamah al shnas halevanah:
The Rambam: “L’fi cheshbon zeh, tosefes shnas hachamah al shnas halevanah: asarah yamim v’achas v’esrim sha’os u’me’ah v’esrim v’echad chalakim u’shmonah v’arba’im rega’im. V’siman lahem yud kaf-alef kuf-kaf-alef mem-ches.”
The Rambam gives a siman (10, 21, 121, 48) to remember the numbers — like a password of three-four numbers.
—
Halachah (Continuation) — Tosefes HaMachzor: No Remainder in 19 Years
The Rambam: “V’lo timtza tosefes b’machzor shel tsha esreh shanah.”
Pshat: According to the calculation of tekufas Rav Ada, no remainder is left after a machzor of 19 years. The 235 months (12 shanim peshutos + 7 shanim me’ubaros) match precisely with 19 shenos chamah.
Chiddushim and Hisborus:
1) The great difference between tekufas Shmuel and tekufas Rav Ada — the machzor:
According to tekufas Shmuel (365.25 days), after every machzor of 19 years a tosefes of sha’ah alef taf-peh-ches remains. This accumulates over many machzorim and creates a problem — there’s no halachah that one adds to this extra. This itself is a proof that one must go with tekufas Rav Ada, because only according to this calculation does the machzor match precisely without any tosefes.
2) The source of tekufas Rav Ada — a fundamental chiddush:
All later mefarshim say that it appears that the source of tekufas Rav Ada is from this itself — from the fact that the machzor of 19 years must match precisely. The one who made tekufas Rav Ada didn’t independently measure shnas hachamah (which is very difficult to do precisely), but he did a simple thing: he divided 235 months (each kaf-tes yud-beis taf-shin-tzadik-gimmel) by 19 years, and thus calculated how long a shnas hachamah must be so it should fit in precisely. This means: the calculation is not an independent measurement of shnas hachamah, but a mathematical consequence of the assumed machzor.
3) The source of the machzor of 19 years:
The machzor of 19 years with 7 iburim is not stated in the Gemara. It’s a kabalah from zman hage’onim. In the Gemara it only says kaf-tes yud-beis taf-shin-tzadik-gimmel (the length of a chodesh levanah), but not the system of nineteen-year machzorim. Once upon a time, they would decide each year separately regarding ibur.
4) Why precisely rega’im of 1/76?
This is the key chiddush: when one divides 235 months by 19 years, 12/19 of a chelek remains for each year. Because one wants to know tekufos (quarter year), one must divide by 4. This gives 12/(19×4) = 12/76 of a chelek for each tekufah. Therefore a rega is defined as 1/76 of a chelek — so that one should come out with whole numbers:
– For a year: 4 × 12 = 48 rega’im
– For a tekufah: 12 rega’im
– 4 × 19 = 76, therefore 1/76
This is a strong proof that the entire calculation is built on dividing the machzor, not on an independent measurement of shnas hachamah.
5) Is tekufas Rav Ada a kabalah or a calculation?
There’s a machlokes: some hold that tekufas Rav Ada is a kabalah (halachah l’Moshe miSinai or something like that), and others hold that it’s simply a mathematical construction. “All apikorsim” (jokingly) — that is, all who don’t believe it’s a secret kabalah — say that it’s simply a calculation of dividing the machzor.
6) Hipparchus’s number as a possible influence:
It’s possible that the one who made tekufas Rav Ada perhaps saw Hipparchus’s number (1/300 of a day), but adjusted it a bit so it should fit into the machzor of 19 years. Therefore the number is a bit different from Hipparchus.
—
Halachah (Continuation) — The Length of Each Tekufah
The Rambam: “Bein kol tekufah u’tekufah l’fi cheshbon zeh — echad v’tish’im yom v’sheva sha’os v’chamesh me’os u’tsha asar chalakim v’echad u’sheloshim rega’im. Siman lahem: tzadik-ayin-tav zayin-dalet-kuf-tav lamed-vav.”
Pshat: Each tekufah (of the four tekufos in a year) is exactly 91 days, 7 hours, 519 chalakim, and 31 rega’im. This is a bit less than half an hour more than by tekufas Shmuel (where each tekufah is 91 days and 7.5 hours).
Chiddushim:
The difference from tekufas Shmuel: instead of simply 91 days with 7.5 hours (as by Shmuel), one calculates here with rega’im — a bit less than half an hour. It’s mentioned that the Ramban perhaps adjusted his number from tekufas refa”ch (288) so it should fit with the machzor-calculation, therefore it’s a bit different from other sources that have a number of 1/300.
—
Halachah 2 — Tekufas Nisan HaRishonah
The Rambam: “Tekufas Nisan harishonah haysah b’shanah rishonah shel yetzirah, kodem molad Nisan b’tesha sha’os v’shesh me’os v’arba’im u’shnayim chalakim. V’chen hu l’olam.”
Pshat: The first tekufas Nisan was 9 hours and 642 chalakim before molad Nisan of shanah rishonah. And because the machzor of Rav Ada comes out exactly even (without any remainder), every first year of every machzor has the same relationship — tekufas Nisan is always 9 hours 642 chalakim before the molad.
Chiddushim and Hisborus:
1) Why do we calculate tekufos from Nisan:
The calculation of tekufos begins from Nisan, because Taleh (Aries) is the first mazal, and the seder hatekufos begins from Nisan. This is l’chol hade’os so, even when one calculates molados from Tishrei.
2) B’Nisan nivra ha’olam vs. b’Tishrei:
For molados one calculates from Tishrei (like R’ Eliezer), but for tekufos one calculates from Nisan (like R’ Yehoshua). The Nisan that one calculates is the Nisan before the Tishrei of brias ha’olam — half a year earlier when the world didn’t yet exist. But this doesn’t matter because the calculation is not a historical fact but a mathematical system.
3) Proof that the calculation is only a reckoning system:
In Gemara Avodah Zarah it’s mentioned that Adam HaRishon related to tekufas Teves — which can only fit with the calculation if one begins in Tishrei. This proves that the machlokes b’Nisan/b’Tishrei nivra ha’olam is not only a historical machlokes, but also a machlokes how one calculates cheshbonos — with nafka minos for practical calculations.
4) The great difference between Shmuel and Rav Ada — the machzor:
By Rav Ada every machzor (19 years) comes out exactly even — no remainder is left over. Therefore every first year of every machzor is identical: tekufas Nisan is always 9 hours 642 chalakim before the molad. By Shmuel, where the machzor has a remainder (alef taf-peh-hei), this changes every machzor.
5) The difference of 7 days:
By Shmuel the first molad was 7 days, 9 hours, 642 chalakim after the tekufah. By Rav Ada it’s only 9 hours 642 chalakim (without the 7 days). The reason: Shmuel holds b’Tishrei nivra ha’olam (R’ Eliezer), but for tekufos he calculates from Nisan (R’ Yehoshua). He needs to calculate back 6 months, and because the world was created on Wednesday (yom revi’i), he must add 7 days so it should come out on a Wednesday. By Rav Ada, who holds b’Nisan nivra ha’olam, the beginning of tekufas Nisan was right at the beginning of yom revi’i (when nisalu hame’oros), and the molad was 9 hours 642 chalakim later.
6) [Digression: The midrash of “lechi u’ma’ati es atzmech”]:
The mefaresh (on Ketzos HaChoshen, b’shem a kesav yad of Rishonim — “peirush Rama”zal”, which was thought to be the Rambam but is apparently a second Rabbeinu Moshe or Rabbeinu Meir) gives a remarkable pshat in the well-known midrash:
– The kashya on the midrash: What does it mean that sun and moon were both “shnei hame’oros hagedolim” and afterwards the moon became smaller? The moon and sun have no connection at all in size — the moon only receives light from the sun, it’s a completely different type of celestial body.
– The pshat: “Lechi u’ma’ati es atzmech” means that the moon was created when it was still “large” — i.e. visible, not at its molad (when it’s invisible). It was created 9 hours 642 chalakim before its molad, when it was still a bit illuminated. Right after creation it began becoming smaller (mema’et) until the molad — this is “lechi u’ma’ati es atzmech.”
– This gives a natural pshat in the midrash: the moon becomes smaller every month until the molad (kibutz), when one can’t see it at all. At creation it was created at a stage when it was still visible, and immediately began to become smaller.
—
Halachah 3 — How to Calculate Tekufas Nisan for a Given Year in the Machzor
The Rambam: “Im tirtzeh leida masai tihyeh tekufas Nisan l’fi cheshbon zeh b’chol shanah shetirtzeh — teda minyan hashanim she’avru min hamachzor, v’tikach l’chol shanah mehem tosefes [hasiman yud-chaf alef v’chu’], u’kabetz kol harega’im chalakim, v’chol hachalakim sha’os, v’chol hasha’os yamim… v’tigra min hakol tesha sha’os v’shesh me’os v’arba’im u’shnayim chalakim, v’hanishar tashlichehu al kaf-tes yud-beis taf-shin-samech-gimmel, v’hanishar she’ein bo chodesh levanah tosifeihu al molad Nisan shel oso hashanah.”
Pshat: Two methods to calculate tekufas Nisan for a specific year:
– Method 1: From tekufas Nisan of the first year in the machzor, add 91 days 7 hours 519 chalakim 31 rega’im for each tekufah, until you reach your year.
– Method 2 (easier): Take how many years have passed in the machzor, add to it the tosefes-siman for each year, combine all rega’im/chalakim/hours/days, subtract 9 hours 642 chalakim (the distance from tekufah to molad), divide by a chodesh levanah (29 days 12 hours 793 chalakim), and the remainder add to molad Nisan of that year — this is when tekufas Nisan falls out.
Chiddushim:
– The calculation is parallel to what we learned earlier by tekufas Shmuel, just with the more precise numbers of Rav Ada (with rega’im).
– The main advantage of tekufas Rav Ada is that the machzorim are “perfect” — no remainder is left over, which makes the calculation systematically easier over long time periods.
—
End of Halachah — End of the Calculation of Tekufas Nisan
The Rambam: “V’hanishar tashlichehu… u’varega shehigi’a haminyan bo tekufas Nisan shel oso hashanah.”
Pshat: One divides by kaf-tes yud-beis taf-shin-tzadik-gimmel, the remainder that’s left (which is not a whole chodesh levanah) one adds to molad Nisan of that year, and the rega that one arrives at — that is tekufas Nisan.
Chiddushim:
The calculation here is the same calculation as earlier in the chapter, just much simpler. One doesn’t need to know the remainder from brias ha’olam — one just starts from the beginning of the machzor, calculates how much tosefes hachamah al halevanah remains, how many months have passed, and one knows when tekufas Nisan comes out.
—
Halachah 12 — “Mera’in Li HaDevarim” — The Rambam’s Chiddush L’Halachah
The Rambam: “Mera’in li hadevarim she’al cheshbon tekufah zo hayu somchin u’mabrin es hashanah, l’fi shecheshbon zeh hu ha’emes yoser min harishon, v’hu karov ladevarim shenitba’aru ba’itztagninot yoser min hacheshbon harishon shehaysah bo shnas hachamah shalosh me’os vachamishah v’shishim yom u’revi’a yom.”
Chiddush 1 — “Mera’in Li” vs. “Nireh Li” — The Rambam Has No Kabalah
The Rambam doesn’t say “nireh li” but “mera’in li hadevarim” — that is, the calculations themselves show me. When it comes to calculation, the calculation speaks for itself. But the main thing he means with “mera’in li” is “lo kibalti” — he has no mesorah on this. The Rambam is not somech on the mesorah that attributes that tekufas Rav Ada bar Ahava is a kabalah that was actually used in practice. He only says that it seems to him simple that it’s a better calculation, and therefore he likes it more.
Chiddush 2 — L’Halachah: The Beis Din Has (or Will) Use the Better Calculation
The Rambam says that when they actually were me’aber the shanim according to tekufos, they used the second calculation of Chapter 11 (tekufas Rav Ada), because:
– “Cheshbon zeh hu ha’emes yoser min harishon” — both calculations have truth in them, but this is more precise.
– “Karov ladevarim shenitba’aru ba’itztagninot” — it’s closer to what the chachmei astronomy calculated.
The Rambam understands that the beis din would have had to use the correct calculation, but he has no source for this — he doesn’t believe in the mesorah that there is such a kabalah. He only says: since he knows it’s more true, he thinks that probably l’halachah one must go with this.
Chiddush 3 — What About Tekufas Shmuel?
The Rambam doesn’t explicitly say what happened with the earlier calculation. Basically it’s a mistake — it’s only a bit easier to calculate. The Rambam tries to say it b’derech kavod: first they used the earlier one, afterwards they developed it more.
Chiddush 4 — Even Tekufas Rav Ada Is Not Precise
The Rambam reveals that even tekufas Rav Ada is only “karov ladevarim shenitba’aru ba’itztagninot” — not exact. “The astronomers know a bit better.” There are also differences of a few minutes. Perhaps the Rambam himself didn’t know the exact number, but he says that it appears that this is more true.
Chiddush 5 — A Practical Nafka Minah L’Asid
Perhaps the Rambam means with “hayu somchin” not a historical event, but: if there will be a beis din, this will be used. When Jews will have a Sanhedrin, they’ll see what is the best calculation, they’ll give credit to Shmuel and Rav Ada bar Ahava on whom we stand, and they’ll do according to the best. This is the entire reason why the Rambam teaches us all the calculations — so we should know, and be able to make the best calculations for our time.
—
End of Halachah 12 — Mahalach Emtza’i vs. Mekom HaShemesh Ha’amiti
The Rambam: “Hakol b’kiruv, v’hu b’mahalach hashemesh ha’emtza’i v’lo mekomo ha’amiti. Aval b’mekom hashemesh ha’amiti tihyeh tekufas Nisan bizmanim eilu k’mo shnei yamim kodem shetihyeh tekufah sheyotzei mecheshbon zeh, bein mecheshbon mi shemechashvo revi’i yom gamur bein mecheshbon mi shemechashvo pachus merevi’i yom.”
Chiddush 1 — Explanation of “Mahalach Emtza’i” vs. “Mekomo Ha’amiti”
The Rambam doesn’t mean by “emtza’i” simply an average. The chachmei astronomy had an assumption that the sun travels in a perfect circle (the first one who was mechadeish otherwise was Kepler). If it’s a circle, all four tekufos must be equal — a quarter of a circle.
But l’ma’aseh, when one looks at the sun, one sees that it doesn’t arrive at mazal Taleh precisely in so many days after mazal Teves — there are differences of whole days between tekufah and tekufah. So they came up with a theory (which will be learned in later chapters): somehow the sun does indeed travel on a circle, but there’s something that makes us see the sun differently than it truly is.
– Mahalach emtza’i = the true movement of the sun on its circle (according to their theory).
– Mekomo ha’amiti = the place of the sun in relation to the twelve mazalos as it appears from the earth.
Chiddush 2 — Tekufas Nisan Comes Two Days Earlier According to Mekom HaShemesh Ha’
Chiddush 2 — Tekufas Nisan Comes Two Days Earlier According to Mekom HaShemesh Ha’amiti
According to mekom hashemesh ha’amiti, tekufas Nisan comes out approximately two days earlier than the calculation says — whether according to tekufas Shmuel or according to tekufas Rav Ada. This means that tekufas Teves lasts longer than the other tekufos — the four tekufos of the year are not truly equal.
This is a great nafka minah l’halachah: the beis din only calculated tekufas Nisan (for ibur hashanah), and the two-day difference can make a whole difference.
Chiddush 3 — “Bizmanim Eilu” — The Difference Changes Throughout History
The Rambam says “bizmanim eilu” because he knew that the two-day difference changes over time. This depends on “govah hashemesh” (which will be learned later). In the time of the Rambam it’s two days, but in other periods it comes out differently. Today it’s not exactly two days.
Chiddush 4 — The Difference Is Not Cumulative — It’s Only Within the Year
An important clarification: the two-day difference doesn’t accumulate each year. The orech hashanah is almost precise — the calculation of the machzor remains the same. The difference is only within the year: the four tekufos are not precisely a quarter of the year. Tekufas Nisan comes earlier than a quarter year after tekufas Teves, but the whole year is indeed the same. It doesn’t add up two days each time.
[Digression: The Ramban relates that there’s a “sod” that when one will make a new Sanhedrin, one shouldn’t go with any calculation — not Shmuel, not Rav Ada — but if the tekufah comes out on the 15th or 16th, you should know it’s still good. One needs to know if it’s the amiti or the emtza’i that concerns us — and it must be the amiti, because “shamor es chodesh ha’aviv” — aviv means the real spring.]
—
Until here Chapter 11.
📝 Full Transcript
Laws of Sanctifying the New Moon Chapter 11: The Second Calculation of the Solar Year — The Tekufah of Rav Ada
Introduction: Why Does the Rambam Bring Two Calculations?
Speaker 1: Good. We are learning the Rambam, Laws of Sanctifying the New Moon, Chapter 10. 11? 11. Very good.
And what are we going to learn today? We are in the middle of the topic of how one calculates the solar year, which is relevant regarding intercalating the year.
In the previous chapter, Chapter 9, the Rambam gave us a basic calculation, calculation number one, of how one calculates how long a solar year is, how one should know how to intercalate the year. Yes?
He began that there are two ways to calculate it. They are very close, they differ by nine hours. Not nine hours, how many hours? A few minutes is the difference. A quarter, or… six hours in the day? Question, or six hours and a bit, a bit less than six hours, excuse me. A small difference.
And the Rambam said that this was a dispute between the Greek sages and the Persian sages, and also between the Jewish sages and the Jewish sages. The Rambam doesn’t bring the names, but the Jewish sages – it is assumed that in the previous chapter he stated the calculation of Shmuel, and here he is going to tell us the calculation of how it comes out a few minutes less.
The Rambam’s Method: Not Bringing Names
The Rambam, in his way, didn’t hold that it’s important to know the names of who said things. He doesn’t say here the names, not of the Jewish sages, not of the Greek sages. It could be that the Rambam was skeptical whether it’s really Rav Ada bar Ahava.
You remember that the Rambam doesn’t say names, it’s not his practice to ever say names. Rav mentions him by name, with an error in an incident. He never says a dispute. This is the Rambam’s way. Don’t come to any conspiracies, and understand why the Rambam doesn’t say who he is, because it’s not relevant who he is. There are sages who say this way, there are sages who say that way, both were great sages, but one of them is wrong, of course.
The Rambam himself says that both are wrong, but that means, he doesn’t say clearly that both are correct. Both are approximate, he says. Both are not exact. We’ll see what he says exactly. To say exact, they don’t say exactly and correctly. The same thing, it’s just said more politically correctly. Could be.
Question: What’s the Practical Difference Between the Two Calculations?
In any case, yes, so, here in this chapter he’s going to bring a second calculation. One must understand. Why does the Rambam bring the two calculations? That is, neither of them is relevant today for practical halacha, because we intercalate according to a calendar. At that time when one needed to know the calculation, apparently one needed to use only the correct one, as the Rambam says at least. So why does the Rambam need to bring two calculations at all? What’s the practical difference between the two calculations?
Perhaps we’ll talk about this at the end of the chapter when we see what the Rambam says, because one can see then. I think we already know a bit, because the Rambam says that this is a mitzvah of… not just the wisdom of astronomy, but knowing the wisdom of astronomy is a mitzvah. That means, other laws one only needs to know how to do, one needs to know how to take a lulav. One doesn’t need to know how a lulav grows. But regarding the wisdom of astronomy one needs to know how the wisdom behind it works.
We’ll see more about this at the beginning of the next chapter too, what the mitzvah is, but it doesn’t help, because that only answers for the correct one. I agree with that, one really needs to know the correct calculation. Here it’s more like the history of the three orbits, the two orbits at least. Why does one need to know the incorrect one? What’s the practical difference? It doesn’t do anything.
Various Laws That Depend on Tekufat Shmuel
So, one must know, there are many people who say, all the commentators here basically say, that the previous calculation which is called Tekufat Shmuel, this is stated in the Gemara, Shmuel said that between one tekufah and another tekufah there are these 91 days, the calculation that we learned.
So, there are those who say that it’s relevant for halacha even nowadays for various things, such as Birkat HaChamah.
Birkat HaChamah — A Question on This Matter
There is something called Birkat HaChamah, the Rambam brings it in the Laws of Blessings. Ah, that this is built according to the calculation that we learned in the previous chapter, which we mentioned that the sun every twenty-eight years comes to the same… doesn’t come anywhere, by the way. The sun doesn’t do anything with the calculation of Birkat HaChamah, the sun is no different. The whole thing is that it comes to the same time and the same day of the week. Tuesday night, then the sun enters Aries, that is, Tekufat Nisan begins at the same hour of the day. This is the cycle.
Why in honor of this should one make a blessing I have no idea? If someone can explain to me the next time there is a Kiddush HaChamah, what is the great significance of it? That is, it makes as much sense as to say, there is a nineteen-year cycle of the moon, right? That is, of intercalating the year, one should make some blessing at the beginning of every nineteen years, because it starts again. What’s the connection? It says nothing.
It’s a blessing that one says anyway, Baruch oseh ma’aseh bereishit, as the Rambam said, one says when one sees great mountains, I mean, it’s often this is another blessing that one makes on nature. That we can calculate when this is approximately.
Speaker 2: Yes, there’s nothing with your door, there is with your calculation.
Speaker 1: I’m saying, if it were some new blessing, you would have a stronger question. But it’s a general blessing on the wonders of the Creator, on the wonders of creation. One says it at the time, we’ll note again that ah, we have some calculations. I don’t understand it. It could be that the blessing is more on us, because we have calculations, than on the sun, because the sun hasn’t changed at all. Only we, ah, where, I notice that… I have a process for it.
Speaker 2: One should make a portion and thoughts for evil. What is for evil? For evil, for evil, for evil. Okay.
Speaker 1: In short, I don’t understand. But no, I mention this only to say, because whoever looks through the calculation will see, as we saw here, that calculation goes according to Tekufat Shmuel, not according to the second tekufah that we’re learning now.
Why the Rambam Brings Tekufat Shmuel — A Strange Answer
Therefore people say, the Rambam had to bring that calculation which is relevant for halacha regarding the Laws of Blessings. It seems to me that this is very strange. First of all, the Rambam had to say this, but he would say it, because the calculation is adjacent to the matter of Birkat HaChamah. The Rambam doesn’t say this. We can just be that it doesn’t seem so right to me to say that because of this the Rambam brings this calculation, because it’s relevant to the matter of Birkat HaChamah. It’s very strange, you understand that it’s strange.
Other Laws That Go According to Tekufat Shmuel
But earlier the Rambam also said that there are things that one can calculate more than one way. In Chapter 6 didn’t he have two ways how one can calculate the molad?
Speaker 2: No. No, not that I know. It wasn’t one correct, one incorrect. But he did say one calculation, and he said another way how one can say it.
Speaker 1: No, just about how to make a calculation, which works. But this isn’t two processes, it’s the same thing, it’s just a small difference in it. It doesn’t change the reality. The Rambam had an idea how you can calculate, only you know only the day of the week, you don’t have nerves to calculate small numbers. I mean, fractions, that’s complicated.
But here you’re saying something where there’s a fact, there’s something called the tekufah, right? And the Rambam says a false way to calculate. For what purpose should one know the false way? It’s very strange.
And there are other laws, as people say that there are other laws, such as, okay, there’s some strange custom, that during the tekufah one doesn’t drink water, because the angels are changing, and meanwhile they’re in the middle of changing, one can’t know who’s taking care, so one must be careful. And the Shulchan Aruch states that this goes according to Tekufat Shmuel. But okay, this is certainly not what the Rambam meant.
There is the topic of asking for rain, which in the Diaspora, in Babylonia, one conducts oneself sixty days after the tekufah. Also, the Rambam brings that law, but he doesn’t say that one goes according to Tekufat Shmuel. We assume that it’s so, but it doesn’t state this.
So let’s see what one can understand about this. I think the secret is so very simple. It’s certain that… That is, let me tell a bit of the story, the conspiracy that I’m saying.
The Source of “Tekufat Rav Ada” — Historical Analysis
The Sefer HaIbbur of Rabbi Avraham bar Chiya
The second calculation is called in the Rishonim. The first who said it is the Sefer HaIbbur of Rabbi Avraham bar Chiya, who was an astronomer and an astrologer, and an interesting Jew.
Speaker 2: No, a bit later. He was in Spain, he lived.
Speaker 1: The Rambam, it could be that he brings him, he never brings by name, because he doesn’t bring any names. There is a place where the Rambam mentions that he learned some book from one of the sages of Spain, which is a very good book on intercalation, and also a very large portion of the Laws of Sanctifying the New Moon looks like it goes according to his calculations, according to his order. There are those who say that the Rambam took from him, he certainly took, he read things, he didn’t think of it himself, but he doesn’t bring any names.
In any case, the book is the first that tells that there is some Baraita that is attributed to Rav Adir bar Ahava. That is, he says that there is a Baraita of Rav Adir bar Ahava, and there is stated a different calculation, not the calculation of the tekufah.
In other words, when one learns Gemara, he only knows the previous calculation. He doesn’t know anything about any other calculation. Therefore regarding all matters, one must apparently, one apparently goes with that calculation, because that’s what one knows.
Speaker 2: The law, you mean to say regarding asking for rain or Birkat HaChamah?
Speaker 1: No, Shmuel, because Shmuel speaks about intercalating the year. The… I mean, I want to speak about this, that all the laws that are real laws of tekufah, not small laws, in the Gemara one doesn’t know of any other calculation.
Question: How Can There Be a “Baraita” from an Amora?
Certain Rishonim come, they tell a story which is such a wonder, he says that there is a Baraita — no one has ever seen the Baraita — that in the Baraita is stated a different calculation, and it even states a name.
First of all, it doesn’t make sense, an Amora didn’t make Baraitot. So how can there be a Baraita of Rav Ada bar Ahava, I have no idea. He means to say some Baraita, some book that isn’t in the Gemara. Often one calls it a Baraita because it’s outside the order.
Speaker 2: Can you think of another thing that one calls a Baraita that’s from an Amora? Midrashim. One calls it a Midrash often.
Speaker 1: Okay, Midrash is Midrash. Midrash is Torah. The word Baraita, yes. It’s already a bit of a sign that something is fishy, in my opinion, because what’s the connection of a Baraita of Rav Ada bar Ahava?
And in short from what one doesn’t know who Rav Ada bar Ahava was, that is, there were in any case two Amoraim who were called Rav Ada bar Ahava, no one knows which. So they bring it, and this is the second calculation that we’re going to learn.
“Tekufat Shmuel Publicly and Tekufat Rav Ada Privately”
And now, there is a phrase that is brought in the Rishonim that they said that “Tekufat Shmuel publicly and Tekufat Rav Ada privately.” They assumed, so the commentators in Kiddush HaChodesh and other people learn, that essentially the Jewish sages knew, as if Shmuel also knew the more correct calculation, but he didn’t want to say it publicly. Privately one used Tekufat Rav Ada, but publicly one said to the world Tekufat Shmuel.
And he also says a reason according to astrology why: because if one knows the tekufot, one can know exactly when the sun is in Aries and the like, and according to this one can do some sorcery.
Tekufat Shmuel Versus Tekufat Rav Ada — The Precision of the Solar Year
The Historical Background of Tekufat Shmuel
Speaker 1:
Just as Columbus did against the locals, against the Americans. He did sorcery? He told them that then and then there will be a solar eclipse, because he was an astronomer, he knew. No, they held him to be a prophet. No, he says that if one knows one can know, in short, and one can be harmful, so it’s better that one doesn’t know.
Okay, this is a bit of a conspiracy. But you just need to remember that the difference is very very small. People think that one is speaking of two different… one is speaking of a few minutes. That is, over many years a few days of difference can accumulate, but… The difference is a big difference. I mean, from one year it’s a small difference, but from a whole year it becomes a bigger difference, and so on.
Against the “Conspiracy Theory” — The Simplest Way to Understand
Speaker 1:
Now, the reality is apparently, in my humble opinion, the simplest way to think about this is very simple. One doesn’t need to come to any conspiracies. I’ll speak about why one needs to make such strange theories that everyone once knew and it was kept secret. Everyone knows that the rule is, when someone says one knew but it was kept secret, it means in Yiddish, as you say, a diplomatic way to say that one didn’t know.
What is the answer? Tekufot we learned in the previous previous chapters. It’s not an easy thing to know, it’s very hard to calculate exactly when the tekufah is. And it’s true that for hundreds of years, the greatest sages in the world, they spoke of the Greeks, what was his name? Ptolemy? Or before him? Much before Ptolemy.
Speaker 2:
Yes, and before him there was a second one that they spoke of, I don’t remember his name.
Speaker 1:
Everyone went with Tekufat Shmuel. This was the accepted one. It’s approximately, it’s almost, a few minutes are missing. It’s a tremendous innovation they arrived at this. We are accustomed to arrogance, because… anyway, they arrived at very very precise calculations according to their instruments. One is dealing with three hundred sixty-five and a quarter days. No, it’s not so hard to arrive at a quarter day. But anyway, this was the accepted calculation by all people, and presumably in their time, the Beit Din also only knew of this, and they calculated with this as much as they calculated with the tekufah.
It’s no wrongdoing, I don’t know why it’s a wrongdoing to say this, that one calculated with the best science that was then.
Hipparchus and the Temporal Question
Speaker 1:
Later there became better sages, and later I mean already in the time of the Geonim. I mean, the truth is that Hipparchus who came with a more precise tekufah, was already very much, already much before the Gemara, already much before the Tannaim. It’s not true that it was revealed in the time of the Geonim, that from then we have Tekufat Rav Ada, it’s much earlier.
The Gemara could have already known, but it’s no proof from tradition. Perhaps it wasn’t yet popularized. This is something that was revealed from Arabic and was translated, and the like. I’m not speaking of the book, the book itself, it was later, but the book of Hipparchus, I don’t know, it’s not necessary that Shmuel spoke of it. It’s just that it was, if he could have, it’s not simple that one only discovered it later, but like many things, it takes hundreds of years until such a thing enters the curriculum and more… It’s not a simple thing.
The Jewish Sages Caught Up with the Better Version
Speaker 1:
But later, the Jewish sages already knew that Shmuel is not correct. Did they have a problem. How can it be that the Gemara states a calculation that is not precise? They said, and there is a giant, there is also a giant reason, why they arrived at this calculation of Rav Ada, which we’ll see, we’ll see in the Rambam inside, almost explicitly. They wanted to say that this calculation was actually used, and for Shmuel it’s approximate.
English Translation
It’s a forced answer. You understand why it’s a very forced answer? Because there’s no real halacha at all. One could say that a simple Jew, let’s say a simple Jew finds it harder to calculate the more precise calculation. Yes, because a simple Jew knows what Birkat HaChama means, right? That’s easy for him to calculate, but two more minutes he can’t calculate. Excuse me, it’s a very weak Torah.
The truth is simply that they once meant tekufat Shmuel, and about this the Rambam also brings it, because the Rambam has to bring what’s stated in the Gemara. The Rambam, it’s true that here is the science, but it’s built on the Talmud, and the Rambam knew that in the Gemara only this calculation is stated, and the Rambam at the end of the calculation says a chiddush, that yirah li that with the Beit Din they indeed relied on the more precise calculation.
That means, he says that if… he means to say, not history. When the Beit Din would do the calculation, he would have said, but if the Beit Din that knows this, must reckon with this.
Anshei Emet — Not Stubborn
Speaker 1:
It’s much more degrading for the Chachamim to say that they’re stubborn and they don’t look at reality, than to say that they didn’t know everything. They are anshei emet, and what looks like the most truth? That’s what they’re on truth. But when the wisdom of astronomy wasn’t yet so strongly developed, the more it became developed, the Chachamim caught up with the best version, yes, that’s how it looks sometimes.
And one must understand also that… but what then, there’s an am ha’aretz that one may not tell them this thing, so one says it was b’tzinah, like many things. Like one says, many times when someone argues with someone before him, it says talmud toar kazavin. Not always does he really mean that he should talmud toar kazavin, but he doesn’t want to say, because someone who will learn it with a klalut harosh will now think an am ha’aretz. Here from his friend. He doesn’t have enough respect to know that… yes.
Nevuah and Chochmat HaShamayim — Hashem Wants People to Discover
Speaker 1:
This is because we have people, we don’t know how one learns. You must remember that astronomy is by nature, as the Rambam also says, he even speaks regarding Aristotle, that the nature of the thing is that it takes hundreds of years to figure out, because how was one precise about how long a year is? Only through calculation over hundreds of years. And this means that one must also be the same institution, one must go on for hundreds of years, one must be able to calculate, one must be able to from their… and there are the institutions that hold the papers, that hold the drawings, chutz k’ilu.
It seems to me that the assumption of other people is that it should have been like a halacha l’Moshe miSinai, that Hashem should have told Moshe Rabbeinu the precise tekufah. I don’t know where we see that nevuah must tell chochmat hashamayim. There’s no reason at all, I don’t see why. Hashem wants people to discover things, that’s how it looks in reality.
He takes people, you say that if someone would say that he says that one and one is three, one can easily see. But this is something that one cannot see. It must be that the longer one has better calculations, one knows better, because it takes time to figure it out.
About the moon you could perhaps say that when Hashem showed harei baetzba perhaps that means. He said that it’s 29 days, 12 hours, 793 chalakim. Why? That was calculated later. I don’t see why. Even Rabban Gamliel said mekubal ani mibeit avi aba. That means, I heard from someone. He doesn’t say, I heard from Moshe Rabbeinu.
Especially about the sun, after all basically we want that Nissan should be in aviv. All these small differences are less relevant. It’s not even relevant to real halacha, because if however much it will actually be, it will be too hot or too cold, one will see. One only calculates even a half hour, what doesn’t fit?
The Main Topic of Calculation — Prediction of Reality
Speaker 1:
As we see, the main big problem of the sod ha’ibur that we learn here is that the calculation should be easy. At the time when one didn’t go according to calculation, the whole thing isn’t lacking at all. So when the Rambam says earlier in Hilchot Kiddush HaChodesh, one could be me’aber the year based on tekufah and on the other things. One doesn’t have to mean the exact calculations of tekufah, but it means yes. It means yes. It means yes. It means yes.
Speaker 2:
No, no, tekufah there always means calculation. Yes.
Speaker 1:
But I’m just saying that in practice regarding the halachot it’s not lacking. It’s not that the calendar will be wrong if one won’t know the calculation. The calculation is only to know the reality. So one must explain it even better. The main topic of calculation is that one should be able to predict what one can see oneself.
What is the whole advantage of a simple Jew calculating tekufat hamachzor? It’s a simple Jew, not a scientist, not a chacham. One must go outside and see if there’s a moon. A chacham can tell you, like you told about Columbus, that’s the wisdom. I can tell you, tomorrow there will be a moon.
And the truth is, it’s literally a wonder, we’re very accustomed. We learn a kind of nevuah, a kind of nevuah. A chacham has such a great memory from Sinai, because the nevuah happens always. All these answers that the Rama had about nevuah sometimes happening, not sometimes happening, yes? This happens always. “Chok uzman natan lahem shelo yishanu et tafkidam”. Exactly, because it’s built on the nature that Hashem made precisely. But, again, the more one learns, one figures out precisely how the precision works, and things change, not everything is a million percent precise always.
But we’re somehow terribly accustomed that everything is easy to know. One looks at a calendar, it says when the sunset will be for a whole year. Do you grasp that for thousands of years one didn’t take to figure out that one can know what time the sunset will be for a whole year?
Discussion: The Calculation Regarding Beit Din — Ramban’s Shita
Speaker 2:
But the calculation is perhaps important for another thing. According to the shita that the earlier Chachamim were mekadesh every year, they can only do it if they have a good calculation, chochmat hacheshbon.
Speaker 1:
But the Ramban… first of all, the Ramban doesn’t have this shita. I’m saying, according to the Ramban one can only do it if one understands calculation, one can just as well be me’aber the year for a thousand years ahead and for now.
Halacha 1: Shnat HaChama According to Tekufat Rav Ada
Speaker 1:
Okay, let’s talk about this in a second. Let’s first learn what’s stated here. Let’s not talk about this, because here one will see another important thing about the second calculation.
Okay. The Rambam says like this, learn for the state two states. Shnat hachama… the shnat hachama, how many days is the shnat hachama? Says the Rambam, yesh mi mechachmei Yisrael… lemi she’omar… lemi she’omar… ah, the Rambam, in perek tet the Rambam said that there are two shitot. Says the Rambam, one shita is that it’s three hundred and sixty-five days with a quarter, and there are those who say that it’s a bit less than a quarter.
Says the Rambam, lemi she’omar, according to the second shita, that which you called shitat Rav Ada bar Ahava, sheyihyeh pachot merevi’a. Sheyihyeh pachot merevi’a according to the chachmei Yisrael. The one from the chachmei Yisrael who hold this way, he will say this way. I will say the secret that he means. I’m only translating the words, I think that this is the translation.
Earlier it was said that there’s a machloket between chachmei Yisrael and between chachmei umot ha’olam how long the year is. Now, there’s this, there’s one shita, which is either a shita of chachmei Yisrael, or of chachmei umot ha’olam, as we spoke last time, which says exactly the day. There it’s the same. Now, here those who say that it’s less than a quarter, that’s actually more precise. Regarding that shita there are different shitot. The chachmei Yisrael who go with that one, generally pachot merevi’a, the Chachamim have.
Shnat HaChama According to Chachmei Yisrael – 365 Days, 5 Hours, 997 Chalakim, 48 Rega’im
The chachmei umot ha’olam, Hipparchus, who made a more precise calculation, didn’t say that. He said it’s off by a few seconds, he said other numbers.
From this the Rambam says, that within the shita that it’s pachot merevi’a, he will tell us the calculation of chachmei Yisrael. Because chachmei umot ha’olam, either the very old ones, or in the time of the Rambam there were already others, they said slightly different calculations from this more precise calculation. Right.
He says like this, the language is a bit, because he can say “lemi mechachmei Yisrael she’omer”? No, because “omer pachot merevi’a” is there already. Also is the school of thought of pachot merevi’a, the Jewish part of this. Okay.
“Omer sheshalosh me’ot vachamisha veshishim yom vachamesh sha’ot utesha me’ot veshiv’a vetish’im chalakim ushmonah ve’arba’im rega.”
I’ll say like this: omer, that one says, the chachmei Yisrael will say that the shnat hachama is shalosh me’ot vachamisha veshishim yom – three hundred and sixty-five – plus chamesh sha’ot, utesha me’ot veshiv’a vetish’im chalakim ushmonah ve’arba’im rega.
We already learned that an hour has how much? Eighteen hundred chalakim? One thousand and eighty. One thousand and eighty, excuse me, I remembered something eighteen. One thousand and eighty.
So, this is with there something like two hundred less. Tesha me’ot shiv’a vetish’im chalakim ushmonah ve’arba’im rega. Nine hundred and ninety-seven. How many chalakim less is it? From 1,080? It’s 83 chalakim less. It’s a very small… right? And a bit more, in 48 rega’im.
How many rega’im are there in a chelek? Says the holy Rambam, “veharega echad mishishim veshiv’im bachelek”. A rega is one of 76 in a chelek.
Soon we can discover what such a funny number came about. Why does one divide the chelek further too? No, because in order to… the answer you’ll already see, let’s finish.
Addition of Shnat HaChama Over Shnat HaLevana
He says, “lefi cheshbon zeh”, the bigger thing is to calculate the shnat… this is the tachlit of ibur shanah, that the shnat chama and shnat levana should work together.
He says, “lefi cheshbon zeh, tosfet shnat hachama al shnat halevana”, how much will the shnat hachama be longer than twelve levana months? Will come out ten days, a bit less than according to the previous calculation. A bit less, with those several ninety chalakim less.
Will come out “asarah yamim ve’achat ve’esrim sha’ot ume’ah ve’esrim ve’echad chalakim ushmonah ve’arba’im rega’im. Vesiman lahem yud kaf-alef kuf-kaf-alef mem-chet”.
They give numbers to remember. Instead of passwords they also give you many times sets of three numbers, and this he can remember. In short, ten days, twenty-one hours, one hundred twenty-one chalakim, with forty-eight rega’im.
The Chiddush: No Addition Remains in the Machzor
It comes out, this is the important thing, it comes out according to this calculation, “velo timtza tosfet bamachzor shel tesha esreh shanah”.
The Rambam taught us earlier that we calculate the moladot in cycles of nineteen years. Yes, but really, in other words, and they spoke about this earlier, that according to tekufat Shmuel, where the year of shnat hachama is like three hundred sixty-five and a quarter days, it comes out that even after the whole machzor of nineteen years that one made seven months of ibur, there still remains an hour with 748 chalakim addition of the machzor.
About this, when one calculated then the moladot, they had to add this the whole time, because this remains over in each machzor more. There are many machzors together.
But with this machzor no extra hours remain. The machzor is precise. Throughout the period the machzor of iburim is precise.
It comes out, each machzor of nineteen years, shanei hachama, shanei halevana, peshutot veham’ubarot, in other words, two hundred thirty-five months, which is nineteen years, shebahem twelve shanim peshutot and seven shanim me’ubarot, is precisely the same.
It divides, in other words, it divides two hundred thirty-five times 29 days, 12 hours, 793 chalakim, it divides precisely on the same amount of… if you divide it on twelve… not on twelve, on two hundred thirty-five, it divides precisely on a year of shnat hachama, which is the calculation that we just spoke of a bit less than a quarter of a day.
The Source of Tekufat Rav Ada: A Wonder
Now you will discover a wonder, that it seems, say all later commentators, that it seems that the source of tekufat Rav Ada is actually from here.
Because you must remember that it’s very hard to calculate how long the sun is, how long precisely when shnat hachama is, it’s very not a simple thing to calculate. And even if yes, there can further be differences. Today’s shita is still a bit different from the calculation.
Seemingly, the one who made tekufat Rav Ada, what he did is, he simply saw, he thought like this: presumably the machzor, we make a machzor over. The machzor of nineteen years also doesn’t stand in the Gemara. It’s a kabbalah, I don’t know from where one started it, but it’s the Jewish system of ibur shanim.
Yes, but the Jewish cheshbon ha’ibur doesn’t stand anywhere. It stands in the Gemara 29 days, 12 hours, 793 chalakim, it doesn’t stand anywhere in the Gemara that every nineteen years one makes seven iburim. That doesn’t stand in the Gemara. This was accepted from the time of the Geonim.
Once one used to make an ibur every year, you see clearly in the time of the Gemara, also according to the tekufah, but a machzor doesn’t stand. The fixed machzor of nineteen years is a Jewish order, this is how our calendar has been for a long time.
Discussion: Why Exactly Nineteen Years?
Now, one must think on what the machzor is built? Why exactly nineteen years?
Now, if one goes with tekufat Shmuel, it also makes sense. There’s about this a machloket whether the machzor was made according to tekufat Shmuel or according to tekufat Rav Ada. That means, it could be that the closest one can come is in the calculation of nineteen years one made it so.
But in any case, according to a minute, according to tekufat Shmuel one will need to add a day once in… no, no, one doesn’t add. One doesn’t add. We spoke about this in the previous chapter.
This is a big question, that if the calculation would have been according to tekufat Shmuel, it doesn’t fit. It comes to hold together later, every bunch of machzorim. And you bet, there’s no halacha that one adds.
Specifically from here you have a proof that it must be that one goes with Rav Ada, because it shouldn’t be that one should add.
The Shita: One Divided the Machzor
Therefore there are others who say that perhaps he thought, the one who made the calculation of tekufat Rav Ada, that presumably the calculation is built on a precise calculation. So therefore he did a simple thing, he divided nineteen years on precise years, that means with the total chama levana should fit.
So he came up that the shnat hachama is not a bit more than the whole… it doesn’t remain… exactly, it must be a bit clearer.
According to this calculation it comes out precisely to the… it goes into nineteen years. It comes out that after nineteen years one doesn’t need to add anything. It makes very much sense.
Who says this? It makes very much sense on when this comes. This is what all apikorsim say, all people who don’t believe that there was some kabbalah halacha l’Moshe miSinai secret, which no one heard until Rabbi Avraham bar Chiya. Shkait shtira.
Anyway, there is yes the… in short, there is an inyan of this whoever wants to learn investigations with history can learn, but this is certainly the calculation.
Why Exactly 76 Rega’im in a Chelek?
And according to this one also understands why there are precisely the rega’im. Already see in the next piece, it looks even better. But in any case, the reason why there are the rega’im is simply so that one should be able to calculate a precise number.
So, basically like this, if you divide the two hundred thirty-five months precisely on the nineteen years of the machzor, it will come out that you know this on twelve, so this is a twelfth of nineteen. That means, it comes out nineteenthly one must divide, because a whole chelek doesn’t remain in the end, one must divide by nineteen.
Now, twelve nineteenths, each year remains twelve nineteenths in a chelek.
Now, since we want to know the tekufot, we don’t just want to know the year, the main calculation here is to know the tekufot, one must divide a year by four.
Nineteenths, but four times nineteen, which is seventy-six. Therefore one said that a year, the end is forty-eight, that means there are twelve, four times twelve is forty-eight, four times nineteen is seventy-six.
It comes out, one says that each year is 48 rega’im, from here comes the calculation of rega’im. And this is a great proof that the whole calculation is built on dividing the years. Not that he counted the shnat hachama and it will come out so, but he divided the years of the machzor of nineteen years, so it came to him that one must have this sort of rega’im.
Chapter 13 — The Calculation of Tekufat Rav Ada bar Ahava: Completion of the Calculation, Excellence of the Calculation, and Average Course versus True Position
Why not? Because we always want that at the end of the calculation there should be a whole number, not a half number.
If you want to go to a month, for example, you would have, he says, a third of a rega, because a tekufa is three months, it comes out to a third of a rega. But that’s not relevant for the calculation.
This is the calculation of why the regaim come out. The regaim are never used any other way, only here. This is the calculation of… And the thing is, as the Rambam will say that the calculation is also not one hundred percent accurate as we’ll see, so, whatever, it’s more accurate.
A Possibility: Hipparchus’s Number as an Influence
The Rambam says further, between each tekufa and tekufa… I would have explained before this, it could be that the one who made tekufat Rav Ada, it could be he also saw, for example, Hipparchus’s number of one in three hundred, but he wanted to fit it in here, so it’s a bit different from that, in order that the calculation of this should fit.
It comes out, according to this calculation, it was between each tekufa and tekufa.
Law 2: The First Tekufat Nisan and the Difference from Shmuel
Speaker 1:
So whatever, it’s more accurate, the Rambam says further.
Between each tekufa and tekufa, he wants to explain, before this it could be that the Rambam made tekufat 288, it could be he also saw for example Hipparchus’s number of one in three hundred, but he wanted to fit it in here, so it’s a bit different from that, in order that the calculation of the cycle should fit.
It comes out, according to this calculation, it comes out that between each tekufa and tekufa according to this calculation is ninety-one days, and seven hours, and five hundred and nineteen parts, and thirty-one regaim. Their sign is tzaet tzedeket lach. Yes, this is each tekufa the same length, four times like this in a year.
When you know a tekufa from the tekufot when it was, he says now, when you want to know any tekufa when it began, you can know from this any other tekufa. You will calculate from that rega, you will calculate from that rega this number, and you will know the tekufa that follows it in the way that we explained regarding the tekufa of the year which is a quarter. The same thing as a quarter. Only you will go according to the calculation, you will subtract the bit from the quarter, and you will know to subtract the same repetition.
I will calculate, instead of tekufat Shmuel which we simply calculate 91 days with 9 hours, right? Here you will make plus for the number. With the regaim. You will make the number, not the half hour, a bit less than a half hour, you will calculate according to the number. Yes. So, he now goes in.
The Beginning of the Calculation of Tekufot — The First Tekufat Nisan
Just like the previous section, we need to know, where does the entire calculation of the first tekufat Nisan begin? I said, the tekufat Nisan according to this calculation, the first tekufat Nisan was in the first year of creation, before the molad of Nisan. The first tekufat Nisan, do we go here with the view that the world was created in Nisan?
Yes, we already spoke also in the previous chapter, because the calculation of tekufot begins from Nisan. This is the order of the tekufot, we say that Aries is the first constellation, the tekufot of the year begins from Nisan. So, according to all the views of the calculation of tekufot, Nisan is the first.
It’s a problem that the calculation of the creation of the world, we all learn, regarding the calculation of the constellations, the moladot were calculated from Tishrei. The Nisan is a Nisan from before the Tishrei, so we calculate as if. Eh, there was no world? What’s the difference? The calculation is not a real calculation. The calculation is… This is according to the view of Shmuel.
There is a dispute among the commentators whether Rav Ada also holds that the world was created in Tishrei. The truth is, all these things make no difference. When we say all calculations, everything is… We’re not speaking in order that we should be able to begin the calculation clearly.
I have a proof, because the actual, in the Gemara, when Adam related to the tekufa, it’s tekufat Tevet, and that can only be with the calculation that he began in Tishrei. He began with the calculation of tekufa. That means, it’s also a midrash, right?
Speaker 2:
Yes, yes, yes, a Gemara in Avoda Zara, yes.
Speaker 1:
Yes, but it’s not… In short, it could be that the dispute of Rosh Hashana about whether the world was created in Nisan is also a dispute about how we will calculate the calculation. That means, it’s not necessarily that it’s a historical dispute or the plain meaning in the portion of Bereishit. It could be the reason for that dispute is also because there’s some practical difference when we make calculations later, because it’s not just a dispute.
A story question, and we can’t come up with, according to midrash one can say many teachings, but… Anyway, it comes out according to this approach, I calculate… I mean, the whole story of… It says there “and they shall be for signs and for appointed times and for days and for years,” that the calculations there, what’s not relevant to our matter, is for the calculations.
Speaker 2:
True, but… The history itself is hidden, it’s holy things. What does it say there?
Speaker 1:
Okay, okay.
In short, according to this calculation, according to tekufat Rav Ada, we calculate tekufat Nisan in the first year we calculate it nine hours and six hundred and forty-two parts before the molad of Nisan. That means, we learned when the molad of Nisan was, which we learned in a previous chapter.
In other words, really, the way to say this is the other way around, because tekufat Nisan is when Rosh Chodesh Nisan begins, is when the world was created, that’s when it begins. So, the other way you can say that the molad was nine hours with 642 parts after the world was created, after the beginning of tekufat Nisan. Or… right?
Now, according to this calculation comes out an interesting thing, and so it is forever. That means, according to the previous calculation, each tekufa, each cycle comes to 1485, one needs to add a whole time to know when the beginning, when the tekufa begins in that cycle. But according to this cycle it ends completely. So each cycle, not each year, each first of the cycle, it comes out that tekufat Nisan is exactly nine hours and six hundred forty-two parts before the molad, because each cycle comes to zero according to this calculation. Right?
The Difference Between Shmuel and Rav Ada — The Seven Days
Now, you will notice that the entire difference of this method with the previous method is that according to the previous method, the difference of the first, the first molad, according to the view of Shmuel, was seven days and nine hours, six hundred forty-two parts after the tekufa, and according to him there are no seven days, it’s only the nine and 642.
Speaker 2:
And the commentator also comes by each cycle it will be the same thing?
Speaker 1:
No, because according to Shmuel each cycle changes, because the cycle has a remainder. Not according to here, it’s completely different according to each cycle. According to this method each cycle begins the same.
But the first was the same day, because the answer is, as the commentator explains, that this method holds, like Rabbi Yehoshua, that the world was created in Nisan, so the midrash is the first day of the world that the first cycle on the fourth day, the fourth day when the luminaries were hung, the beginning of the fourth day was when the sun was at the beginning of tekufat Nisan, because that’s what Rabbi Yehoshua means.
And the moon, there is some tradition, he says, that the moon was not created at the same time. That means, it was created at the same time, but the molad of the moon was not at the first minute of the creation of the world. The moon was not created at its molad. The moon was created exactly nine hours and 642 parts before the molad.
Digression: The Plain Meaning in the Midrash “Go and Diminish Yourself”
And the commentator says that this is the plain meaning of the well-known midrash, that there was first “the two great luminaries,” and afterwards the Almighty said to the moon “go and diminish yourself.” He says that the plain meaning is, what is the meaning of “go and diminish yourself”?
Everyone who knows a bit of the laws of sanctifying the month asks on this midrash, that it’s a miraculous thing, the moon with the sun have no connection at all, the moon receives much light from the sun, it’s completely a different kind of thing from the sun. What does it mean to say that they were both the same size, became smaller? What does that mean? It’s a wondrous midrash. Of course, according to Kabbalah one can understand it, but according to the plain meaning.
He says, the commentator on Ketzot HaChoshen, perhaps he took it, he says there he took it from a commentary of Rabbeinu Moshe z”l, a manuscript from the Rishonim. They thought this was the Rambam, but apparently it’s not the Rambam. It’s another Rabbeinu Moshe or Rabbeinu Meir, or I don’t know who, who said that the plain meaning of this midrash is that the moon was created when it was still a bit large.
The moon becomes diminished each month. At the end of the month it becomes smaller and smaller, until it becomes smaller, it looks smaller, until the molad is the smallest, it’s the conjunction, you can’t see it at all. He says that it’s a tradition, the midrash explains that nine hours larger the moon was at creation than at the time of its molad. So, right at the creation of the world the moon began becoming smaller until it was reborn, and Adam still sanctified the month on Friday, I couldn’t see anymore, whatever.
In any case, this is a plain meaning, it’s a good plain meaning on the midrash, because otherwise the midrash doesn’t make sense.
Back to the Difference Between Shmuel and Rav Ada
Anyway, this is the thing. However, according to Shmuel, Shmuel calculated that the world was created in Tishrei, as Shmuel is explicit in the Gemara that for tekufot we calculate like Rabbi Yehoshua, but unlike Rabbi Eliezer, for moladot we calculate like Rabbi Eliezer. So he had to calculate six months earlier, but he knows that the world was created on Wednesday, as it says in the Torah, it must be a Wednesday earlier.
So he added seven days to his calculation, that the world was created a week earlier, with another nine hours after the beginning of the tekufa, as if before the beginning of the tekufa it was created, it was seven days, a whole week before the molad. But according to tekufat Rav Ada it was only the same day, but only nine hours before the molad.
Speaker 2:
You can say that in this it also turns out that according to Rav Ada each cycle begins at the same time as the creation of the world? And according to Shmuel it can’t happen, because the first time it also wasn’t at a time.
Speaker 1:
No, yes, true. But again, all these things are still calculations, but the truth is that the main advantage of tekufat Rav Ada is this, that the cycles are perfect, there’s no remainder left over.
Law 3: How to Calculate Tekufat Nisan in a Given Year
He says, if you want to know tekufat Nisan of the first year of the cycle, you will calculate from it, you will calculate, ninety-one days and seven hours and five hundred and nineteen parts and thirty-one regaim for each and every tekufa until the end of the cycle. That means, the moment you know tekufat Nisan of the first first, which you know, which is stated in the previous law, and you know how long each tekufa is, you will calculate there four times nineteen tekufot until the end of the cycle. In short, you will calculate until you will know when tekufat Nisan is in a given year, you will add that many numbers.
But if you want to make it a bit easier, you can know when tekufat Nisan will be according to this calculation? That means, you want to know when the next will be… not the next, the next will always be a year in the middle of the cycle. He says like this, you can simply add how many years you know have passed, but he says a somewhat clearer way.
He says what should you do? The number of years that have passed from the cycle, how many years have already gone through. And you will take for each year from them an addition, you will add the sign that he said before, the 10, 1 and further. And gather all the regaim into parts, the regaim will already have enough regaim to make parts, and from the parts hours, and all the hours into days, in the way that you calculate for moladot, as we learned before.
And you will subtract from everything, and afterwards you will subtract, nine hours and six hundred and forty-two parts, which is how much before the tekufot from the molad. And the remainder you will cast upon 29, 12, 793, you will divide by 29, 12, 793. And the remainder that doesn’t have a lunar month you will add to the molad of Nisan of that year, and at the moment that the number arrives, then comes tekufat Nisan of that year.
Yes, correct. It’s very simple the calculation that he says.
Chapter 13 — The Calculation of Tekufat Rav Ada bar Ahava: Completion of the Calculation, Excellence of the Calculation, and Average Course versus True Position
—
Law 11 — Completion of the Calculation: How One Calculates Tekufat Nisan
And the remainder you will cast, you will divide it by 29, 12, 793, and the remainder that doesn’t have a lunar month you will add to the molad of Nisan of that year, and at the moment that the number arrives, then is tekufat Nisan of that year.
Yes, correct. It’s very simple. The calculation that he says is the same calculation that he made before, only here it’s much simpler, because you don’t need to know the remainder from the creation of the world, you only need to start from the beginning of the cycle and divide by how much remains the addition of the sun over the moon, how many months have passed, you know from when you begin tekufat Nisan this year.
—
Law 12 — “The Things Appear to Me”: The Rambam’s Innovation in Law
Now the Rambam says a great innovation: The things appear to me, yes? He doesn’t say “it appears to me,” he says, the calculations show me. When it comes to calculation, the calculation speaks for itself. It speaks. He says an innovation in law, not an innovation in calculation. He says, the calculation shows me, because it’s such a good calculation. But what he means to say “it appears to me” means to say “I did not receive it.” It seems here that the Rambam is not relying on the tradition that states that tekufat Rav Ada bar Ahava. He doesn’t believe this. He says, it appears to me myself. It appears to me simply that it’s a better calculation, and therefore I like it more.
He says, what does he say? The things appear to me, that what? That on this tekufa calculation they relied and intercalated the year, that when they actually made the intercalation of years, according to the tekufa, as the Rambam learned before, according to which calculation? According to the calculation of the last, the second calculation of chapter 11. Because this calculation is more true than the first, the calculation fits better than the previous one. It’s more true. It’s more true. Both have truth in them, but this is more precise. And it is close to the things this is close to the things. The Rambam says many times “close to” instead of where we are accustomed to say “close to.” It’s close to the things that were clarified in astronomy more than the first calculation in which the solar year was three hundred and sixty-five days and a quarter of a day. Since the new calculation is a bit less than the quarter, it’s a bit better aligned with astronomy, with the science of calculation, I believe that the Sages used the wiser one.
Innovation: The Rambam Has No Source for This — It’s Only His Reasoning
So here you see very clearly, the Rambam understood that the court would have had to use the correct calculation, but he has no source for this. That means, he doesn’t believe in the tradition that there’s some council or that there’s such a tradition that we find that they used this. He only says that since he knows that it’s true, and this he also says as a secret, it’s not. The astronomers have an even more accurate calculation. Ah, close to the things, completely he means in reality. The reality is a bit different, but the calculation is closer, and the calculation is also a piece of tradition. He thinks that probably in law one must go with this. Eh, what about the previous one? He doesn’t say what happened with the previous one. The previous one is a mistake, basically. It’s only a bit easier to calculate, but the practical difference…
The Rambam says, that first they did the previous one, and afterwards they refined it more. And he tries to say it respectfully, because I have no other translation, Hebrew translation. So, because I don’t have a Great Court, but as long as there was still a court, it means, let’s say, at the end of the court they already grasped the better one. No, no, by the way, he doesn’t say histories. He says, yes, they relied. But perhaps he means, if there will be a court, they will use this. He doesn’t say any story. Apparently comes out from here also a law that he wants to tell us, but he doesn’t tell us, that when we will have a court, when we will have a Sanhedrin, when Jews will be able to come together and not be so scattered, we will then see what is the best calculation. And of course, we will give credit to Shmuel, Rav Ada bar Ahava, who are the foundation, on whom we stand, and we will make according to the best, as according to the Rambam, so it says here apparently. Otherwise there’s no plain meaning why he teaches all these laws. All these laws are so that we should know, and afterwards we should be able to make from this the best calculations for our time.
Innovation: Even Tekufat Rav Ada Is Not Exact
As the Rambam states in the calculation, Tekufat Rav Ada is a bit more exact, but all in all the differences are a few minutes more exact than Tekufat Shmuel, it’s also not exact. The astronomers know a bit better. So says the Rambam. Perhaps the Rambam himself didn’t know, it’s hard to know, but the Rambam says that it seems that this is more true, but it’s possible he didn’t know truly. So there are also differences of a few minutes. Today you can ask, well, it’s also a few minutes difference. That’s first of all. But now one must know another thing, that the entire calculation that one makes of tekufot (seasons) according to both, no matter which calculation, is never completely and exactly accurate. Why? Because the four tekufot of the year are not truly the same. We divide them into four perfect slices, but in truth it’s not so.
—
End of Halacha 12 — Average Movement Versus True Position: The Four Tekufot Are Not Equal
Says the Rambam, the Rambam explains, all these tekufot that have been explained how one makes the calculations, hakol bekiruv, it’s all close to the truth, it’s close to the exact when the sun comes to the same place and so forth, vehu bemahaleich hashemesh ha’emtza’i, it’s according to the calculation that we make an average of how the sun goes, velo mekomo ha’amiti, not when the change happens in reality.
Explanation: What Does “Average Movement” Mean Versus “True Position”?
What the Rambam means to say is, because I will tell him briefly, and one will learn in later chapters the true explanation of this, that when he says emtza’i he doesn’t mean an average. It’s true that it’s an average, but that’s what he means. What he means is, that the scholars of astronomy that the Rambam learned from tried to explain this very thing, because they had an assumption, an assumption where the first one who innovated not like the assumption was Kepler, but all these astronomers had an assumption that the sun with all the heavenly bodies must go in a perfect circle. So they had an assumption, that the sun travels in a circle. There were theories why, that was their reasoning. If it’s a circle, it must be that all tekufot are the same, it’s a quarter of a circle, it can’t be otherwise.
Ah, now, in practice, when one looks at the sun one sees that it’s not so, one sees that it doesn’t come to the mazal Taleh (Aries) exactly in so many days after it comes to the mazal of Tevet and so forth. There are differences, yes, of whole days there are differences between one tekufah and another tekufah, how long the tekufah was. So they came out with a theory, one will see later what the theory is, that somehow it’s true that the sun travels on a circle, but there’s something else that makes us see the sun differently than it truly is. So the emtza’i that he says here is the true thing in heaven according to the sun itself, but according to how it appears to us, according to how it connects with the mazalot (constellations) to us, there’s another thing, which he calls mekomo ha’amiti. Mekomo ha’amiti means its true position in the mazalot. In other words, according to their theory, the place where the sun is in the mazalot is not the same as the sun’s circle that it travels itself, for whatever reasons.
Innovation: Tekufat Nisan Comes Two Days Earlier According to the True Position of the Sun
Therefore he says that the calculation and the tekufot are all according to the mahaleich ha’emtza’i, how it itself travels, but the position of the sun is truly different. Aval bimkom hashemesh ha’amiti, if one will calculate with the true position of the sun — position means in relation to the twelve mazalot — then tihyeh tekufat Nisan bizmanim eilu, bizmanim eilu means current times, kemo shnei yamim kodem shetihyeh tekufah sheyotza’ah mecheshbon zeh. But Tekufat Nisan will come out a bit quicker. That is, Tekufat Tevet lasts a bit longer than the other tekufot.
Shorter. Longer. Ah, shorter, yes. Tekufat Nisan moves up two days earlier, bein cheshbon mi shemechashvo revi’i yom gamur, bein cheshbon mi shemechashvo pachot merevi’i yom. That is, the one who calculates less than a quarter day is indeed better that the nineteen years should come out whole, but if we will look at the reality of when the sun comes to the place relative to the mazalot, then every year it moves with Nisan. Not that it moves every year, but Tekufat Nisan is always two days longer. That is, always two days earlier than the calculation. That is, even the next few minutes won’t solve the problem, it’s a difference of two whole days.
Practical Halachic Implication: Tekufat Nisan Is the Only One That Matters
But it’s interesting, because this has to do with a completely different thing, because not all four tekufot are truly equal, at least according to the mazalot. That’s the innovation. And the true reason is why? Not only because the sun isn’t exactly a ball, or because the whole… I’m not saying what the true… But the interesting thing is that the only one that matters is Tekufat Nisan, and it turned out to be a great practical halachic implication, that when the Beit Din calculated, they only calculated Tekufat Nisan, and the two days can make the whole difference.
Digression: The Ramban’s “Secret” — When One Will Make a New Sanhedrin
True, true. The Ramban relates that there’s a secret that when one will make a new Sanhedrin, one shouldn’t go with the calculation, not Shmuel, not Rav Ada bar Ahava, but if the tekufah comes out the 15th or 16th, you should know, but in practice you’re still good. One must know if it concerns us the amiti or the emtza’i. No, it must concern the amiti, because “shamor et chodesh ha’aviv.” Aviv means approximately spring. I don’t know.
“Bizmanim Eilu” — The Difference Changes Over Time
And what he says “bizman zeh,” because besides this difference there’s another thing that changes throughout the history of the world, which is called govah hashemesh (solar altitude), which we will also learn later, which in the time of the Rambam it’s two days, and other times it comes out differently. Today it’s not exactly two days, it’s some other number, which I don’t know what. But the Rambam says “bizmanim eilu,” because the Rambam already knew that this itself changes over time.
Clarification: The Difference Is Not Cumulative — It’s Only Within the Year
But the Rambam doesn’t say that we will need to fix as if now. That if we will now make it exact, we will have hundreds of days to fix, yes? Because every year… No, no, it’s not cumulative. The two days is only within the year. I said, the length of the year is almost exact. The calculation of the cycle remains the same calculation, not only of the cycle, of the whole year. One must recalculate two days earlier. What’s written in the halacha is only that the four tekufot of the year are not exactly a quarter of the year. Tekufat Nisan comes earlier than a quarter year, but the whole year is indeed the same. It doesn’t add up two days each time.
—
So, until here Chapter 13.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On