זכריה יב – דברים מקבוצת הדיון

Monday, September 07, 2020 • י״ח אלול תש״פ

מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל נְאֻם־יְהוָ֗ה נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ וְיֹסֵ֣ד אָ֔רֶץ וְיֹצֵ֥ר רֽוּחַ־אָדָ֖ם בְּקִרְבּֽוֹ׃ (פ)

A pronouncement: The word of the LORD concerning Israel. The utterance of the LORD, Who stretched out the skies And made firm the earth, And created man’s breath within him:

הִנֵּ֣ה אָ֠נֹכִי שָׂ֣ם אֶת־יְרוּשָׁלִַ֧ם סַף־רַ֛עַל לְכָל־הָעַמִּ֖ים סָבִ֑יב וְגַ֧ם עַל־יְהוּדָ֛ה יִֽהְיֶ֥ה בַמָּצ֖וֹר עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃

Behold, I will make Jerusalem a bowl of reeling for the peoples all around. Judah shall be caught up in the siege upon Jerusalem,

וְהָיָ֣ה בַיּוֹם־הַ֠הוּא אָשִׂ֨ים אֶת־יְרוּשָׁלִַ֜ם אֶ֤בֶן מַֽעֲמָסָה֙ לְכָל־הָ֣עַמִּ֔ים כָּל־עֹמְסֶ֖יהָ שָׂר֣וֹט יִשָּׂרֵ֑טוּ וְנֶאֶסְפ֣וּ עָלֶ֔יהָ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃

when all the nations of the earth gather against her. In that day, I will make Jerusalem a stone for all the peoples to lift; all who lift it shall injure themselves.

בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהוָ֗ה אַכֶּ֤ה כָל־סוּס֙ בַּתִּמָּה֔וֹן וְרֹכְב֖וֹ בַּשִּׁגָּע֑וֹן וְעַל־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ אֶפְקַ֣ח אֶת־עֵינַ֔י וְכֹל֙ ס֣וּס הָֽעַמִּ֔ים אַכֶּ֖ה בַּֽעִוָּרֽוֹן׃

In that day—declares the LORD—I will strike every horse with panic and its rider with madness. But I will watch over the House of Judah while I strike every horse of the peoples with blindness.

וְאָֽמְר֛וּ אַלֻּפֵ֥י יְהוּדָ֖ה בְּלִבָּ֑ם אַמְצָ֥ה לִי֙ יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם בַּיהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵיהֶֽם׃

And the clans of Judah will say to themselves, “The dwellers of Jerusalem are a task set for us by their God, the LORD of Hosts.”

בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא אָשִׂים֩ אֶת־אַלֻּפֵ֨י יְהוּדָ֜ה כְּֽכִיּ֧וֹר אֵ֣שׁ בְּעֵצִ֗ים וּכְלַפִּ֥יד אֵשׁ֙ בְּעָמִ֔יר וְאָ֨כְל֜וּ עַל־יָמִ֧ין וְעַל־שְׂמֹ֛אול אֶת־כָּל־הָעַמִּ֖ים סָבִ֑יב וְיָשְׁבָ֨ה יְרוּשָׁלִַ֥ם ע֛וֹד תַּחְתֶּ֖יהָ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (פ)

In that day, I will make the clans of Judah like a flaming brazier among sticks and like a flaming torch among sheaves. They shall devour all the besieging peoples right and left; and Jerusalem shall continue on its site, in Jerusalem.

וְהוֹשִׁ֧יעַ יְהוָ֛ה אֶת־אָהֳלֵ֥י יְהוּדָ֖ה בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה לְמַ֨עַן לֹֽא־תִגְדַּ֜ל תִּפְאֶ֣רֶת בֵּית־דָּוִ֗יד וְתִפְאֶ֛רֶת יֹשֵׁ֥ב יְרוּשָׁלִַ֖ם עַל־יְהוּדָֽה׃

The LORD will give victory to the tents of Judah first, so that the glory of the House of David and the glory of the inhabitants of Jerusalem may not be too great for Judah.

בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יָגֵ֤ן יְהוָה֙ בְּעַד֙ יוֹשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלִַ֔ם וְהָיָ֞ה הַנִּכְשָׁ֥ל בָּהֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּדָוִ֑יד וּבֵ֤ית דָּוִיד֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים כְּמַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃

In that day, the LORD will shield the inhabitants of Jerusalem; and the feeblest of them shall be in that day like David, and the House of David like a divine being—like an angel of the LORD—at their head.

וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲבַקֵּ֗שׁ לְהַשְׁמִיד֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃

In that day I will all but annihilate all the nations that came up against Jerusalem.

וְשָׁפַכְתִּי֩ עַל־בֵּ֨ית דָּוִ֜יד וְעַ֣ל ׀ יוֹשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלִַ֗ם ר֤וּחַ חֵן֙ וְתַ֣חֲנוּנִ֔ים וְהִבִּ֥יטוּ אֵלַ֖י אֵ֣ת אֲשֶׁר־דָּקָ֑רוּ וְסָפְד֣וּ עָלָ֗יו כְּמִסְפֵּד֙ עַל־הַיָּחִ֔יד וְהָמֵ֥ר עָלָ֖יו כְּהָמֵ֥ר עַֽל־הַבְּכֽוֹר׃

But I will fill the House of David and the inhabitants of Jerusalem with a spirit of pity and compassion; and they shall lament to Me about those who are slain, wailing over them as over a favorite son and showing bitter grief as over a first-born.

בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִגְדַּ֤ל הַמִּסְפֵּד֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם כְּמִסְפַּ֥ד הֲדַדְ־רִמּ֖וֹן בְּבִקְעַ֥ת מְגִדּֽוֹן׃

In that day, the wailing in Jerusalem shall be as great as the wailing at Hadad-rimmon in the plain of Megiddon.

וְסָפְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ מִשְׁפָּח֥וֹת מִשְׁפָּח֖וֹת לְבָ֑ד מִשְׁפַּ֨חַת בֵּית־דָּוִ֤יד לְבָד֙ וּנְשֵׁיהֶ֣ם לְבָ֔ד מִשְׁפַּ֤חַת בֵּית־נָתָן֙ לְבָ֔ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָֽד׃

The land shall wail, each family by itself: The family of the House of David by themselves, and their womenfolk by themselves; the family of the House of Nathan by themselves, and their womenfolk by themselves;

מִשְׁפַּ֤חַת בֵּית־לֵוִי֙ לְבָ֔ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָ֑ד מִשְׁפַּ֤חַת הַשִּׁמְעִי֙ לְבָ֔ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָֽד׃

the family of the House of Levi by themselves, and their women-folk by themselves; the family of the Shimeites by themselves, and their womenfolk by themselves;

כֹּ֗ל הַמִּשְׁפָּחוֹת֙ הַנִּשְׁאָר֔וֹת מִשְׁפָּחֹ֥ת מִשְׁפָּחֹ֖ת לְבָ֑ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָֽד׃ (ס)

and all the other families, every family by itself, with their womenfolk by themselves.

פרק זה חוזר למוטיבים של פרק ט – י. ה׳ יתן לבני יהודה כח יותר מן הסוסים וינצחו את הגוים

מה פירוש פסוק ז? למה לא תגדל תפארת בית דויד על ירושלים

אני חושב אולי זה נבואה על חשמונאים, שאכן היו משבט יהודה – כלומר השתייכו לשבט אפילו שגזעית היו כהנים – אבל לא מבית דוד. והוא קובל על כך שנכדי בית דוד לא התעוררו ללחום עם היוונים אבל בני יהודה הצעירים יהודה המכבי וחבריו התעוררו. הוא קורא להם אלופי יהודה והם לא בית דוד וירושלים

מה ההספד פתאום על מי? אולי על אחד המצביאים שמת

“נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח האדם בקרבו” זה ביטוי יפה כינוי לי״י. סגנון נבואי.

הענין בו שיש דברים שהם מעשי שמים וארץ והם ממש מעשי ה׳ ישירות כלומר הטבע ויש דברים שהוא מנהיג בו דרך רוח האדם שיש בחירה אבל ה׳ יוצר רוח האדם בקרבו

ב – ירושלים תהיה סף רעל לכל העמים. סף פירוש כוס כמו הדם אשר בסף. הוא אומר כל מי שירצה לשתות – לכבוש את ירושלים יינקם ממנה כאילו היא סם.

ג – עוד דימוי שתהיה אבן כבדה מאד השורט כל מי שמנסה לשאת אותה

יש כאלה ערים או אוכלוסיות שהם סם למחזיק בהם.. כי הם אנשים קשים או טריטוריה קשה שמתנקם במי שמשתלט על זה

ד – סוסי הגוים יוכו בעיורון ורוכביהם בשגעון. לאו דווקא כפשוטו אלא כמו יככה ה׳ בשגעון ובעיוורון ובתמהון לבב. וילאו למצוא הפתח. לא ידעו לאיפה הם הולכים ויובילו את רוכביהם לאבדון. ועל בית יהודה להיפך אפקח את עיני וינהיגים נצחון אפילו שאין להם מספיק סוסים

זה דימוי של רבים ביד מעטים, עומדי הרגלים מול רוכבי הסוס

ה- אז שיראו אלופי יהודה שהם מנצחים שלא כסדר יאמרו בליבם אכן אתחזק בה׳. אלופי יהודה הם יושבי הכפרים הפרברים כמו חשמונאים שגרו בייישובי יהודה סביב לירושלים , מודיעין, לא בערים הגדולות. זה גם חלק של הרבים ביד מעטים שכמה חברה מהשכונות פתאום הצליחו בקרב שלהם ויושבי העיר הגדולה התקנאו והצטרפו

ו – עוד דימוי יפה (כמו בפרק הקודם) אלופי יהודה הם כמו כיור אש. כיור שופך מים והם ישפכו אש.. flamethrower או כלפיד אש בעמיר שנדלק מהר, ויבערו את יערות הגוים סביב. וירושלים עוד יושבת לבטח לא חלק מהקרב.

ז – ביארתי

והושיע ה׳ את אהלי יהודה בראשונה – יושבי האהלים לא הערים

זה הכל קשור למאבק שלו נגדהסוסים… הסוס הם כח צבאי מאורגן מסודר של המלך. והוא מתגאה בריבוי סוסיו שילחם מלחמתנו. ולכן גם רודה בעמו. כאשר החברה הקטנים מהכפר בלי סוסים ינצחו זה משפיל את גאות המלך והסוסים שלו ככתוב ולא ירבה לו סוסים לבלתי רום לבבו מאחיו.

נראה לי שזה הסיפור של החשמונאים. אמנם בני דוד כבר לא שלטו לא בטוח מה הסיפור. אבל זה בעצם היה מרד נגד הבית דוד באמת כמו שהיה נגד יונים כי הבית דוד היו מתגאים בסוסיהם ורודים בעם ועכשיו נהיה המלך מן הכהנים והעם ולא מאיזה בית דוד. נו אז רמבן לא אוהב את זה אבל הפסוק כן.

ח – הכי קטן – הנכשל – מן הצבא הצעיר יהיה גיבור כמו דוד. שכחתם שדוד הוא הצעיר הוא לא אמור להיות הגלית… אז עכשיו אנחנו הדוד.

ובית דוד כאלהים כמלאך הויה לפניהם – אופס הפירוש שלי נכשל פה.

אבל שיהיה אלהים ומלאך רק לא רודן..

ט – חוזר על עצמו?

י – עכשיו מספר איך נשפך עליהם רוח חן ותחנונים, שזה היפך רוח גאווה. ויספדו על אשר דקרו. ויספדו עליו מאד כמו שמתאבלים על בן יחיד ועל בכור.

זה נשמע שאחד מהמורדים החדשים דקר את בית דוד והם יבכו על זה

ולכן הוא מאריך לתאר את ההספד, כי הוא בצד של הרוצחים

זה כמו הקינות הלעגניות במקרא, הוא מאריך כמה יבכו

אבל אולי ישימו לב להתנהג קצת עם רכות לב

יא – יהיה מספד גדול כמו שהיה אצל הדדרמון בבקעת מגידון. אף אחד לא יודע מי זה עיר בגמרא. הדדרימון נשמע שם אדומי הדד בן הדד וכו׳.

יב – יד. יספדו משפחות משפחות לבד . הגמרא רצתה ללמוד מזה דין מחיצה אצל הספד שצריך להפריד גבים מנשים. על דעתי הוא מתכוון בזה להשפיל את כל משפחות האצולה ואומר אתם תבכו לבד גם נשיכם תבכו לבד והולך ומונה כל המשפחות החשובות שהיו אז שכולם יבכו.

ונשיהם כנראה היה להם איזה מעמד בפני עצמם, הגברים רודים בבית הכנסת והנשים בעזרת נשים, או שחושבות שהן מולידות בנים ראויים למלכות בזכות הלידה האצילית שלהם.. אז שיבכו גם הנשים לבד

עד כאן הפרק של היום. מה אתם אומרים להמצאות שלי?<

👍ככה פירשתי באמת בסוף עם כל ההוספת שלי..