זכריה י – דברים מקבוצת הדיון

Friday, February 10, 2017 • י״ד שבט תשע״ז

שירת אחדות ההפכים – ביבשה בתוך הים

אני רואה שבח במי שהולך אחרי רעיון ואינו שם ליבו לאשתו ולבניו ולמשפחתו “האומר לאביו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע”

אני גם רואה שבח במי שמעדיף את חייו את אהבת בניו ואת בנותיו על כל מיני רעיונות ואידאות “כרחם אב על בנים” “בין כך ובין כך קרויים בנים”

אני רואה שבח עצום במי שנלחם בעד האמת והצדק ואינו נותן לעצמו מנוחה עד שמשיג את דעתו.

אני גם רואה שבח במי שמנענע ראשו על כל גל וגל ואומר גם זה יעבור.

אני רואה שבח במי שנאמן מאד לעצמו לעמו למשפחתו ולארצו ונלחם בעדם בכל נפשו.

אני גם רואה שבח במי שמבין אפילו את שונאיו ומסתכל על הכל במבט מנותק ורוצה שלום ואחווה עם כל העולם.

אני רואה שבח במי שמאד ריאלי ואני רואה שבח במי שמאד פנטסטי ורחפני.

אני רואה שבח במי שמאד אינטלקטואלי ואני רואה שבח במי שמאד רגשי ואינטואיטיבי.

אני רואה שבח באמונה פשוטה ואני רואה שבח בחקירה והתחכמות אחרי האמת.

אני רואה שבח בתכנון מדויק ושליטה על הלוח, ואני רואה שבח בספונטניות וחיות.

אפשר להמשיך ככה כמעט על כל דבר שבני אדם דנים עליו לשבח או לגנאי.

האם אפשר ליישב בין שני שבחים אלו ולעשותם אחד? אולי יש למישהו איזה רעיון לתרץ תמיד. אריסטו התחכם ואמר תמיד יש לקחת את הדרך הממוצע. אבל הקאצקער אמר באמצע הדרך הולכים הסוסים. אני רואה שבח במיצוע לא לקחת שום דבר לאבסורד קיצוני כמו אריסטו, אבל אני גם רואה שבח בהקצנה ומבין למי שאומר שמיצוע הוא סתם תירוץ לחלשים.

כשאני מודה על האמת, אני יודע שאי אפשר ליישב את הכל. יש ערך ושבח בזה ויש ערך ושבח בזה. כשאני מסתכל לצד הזה אני מלא הערכה והערצה לצד הזה וכשאני מסתכל לצד השני אני מלא הערכה והערצה לצד השני.

אז, כשאני מפסיק לנסות לדון את הכל לצד זה או לצד זה, אני מתחיל לראות את העולם כמו סיפור, או כמו שירה. אני רואה בה קונפליקטים, זה מנצח את זה וזה מנצח את זה. אבל אני לא גוזר עליהם לטוב ולרע למוות ולחיים. אני יכול לספר את סיפורי שלי כמו שאני יכול לספר את הסיפור של שונאי. אני יכול לשורר לכולם.

אשירה לה׳ כי גאה גאה. אשירה גם אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל. אני מספר מנקודת המבט שלי ומנקודת המבט של פרעה.

למלאכי השרת שהם שכליים נפרדים יש בעיה בשירה זו, מעשי ידי טובעים בים, אכן בעיה, לא יפה. אני מבין את זה מאד. אבל אני לא מלאך שאינו עושה שתי דברים בפעם אחת. אשיר גם על זה. אני אנושי, אנושי מאד. שר על מעשי ידי הטובעים בים ועל מעשי ידי שניצלו מסוסי פרעה. עכשיו שאני אדם וניצלתי אני שמח ומודה מנקודת המבט הקטנה שלי. “רק על עצמי לספר ידעתי”.

מלאכים גם לא יודעים מי צודק, הללו והללו, ואני פשוט בן אדם שנמצא בהללו אחד שבאיזה מזל של הגורל עכשיו נמצאתי בצד שיצא מן הים ליבשה. אשירה לה׳ כי גאה גאה.

Friday, September 04, 2020 • ט״ו אלול תש״פ

פרק ט

לא מובן מה הוא מנבא שיקרה לעקרון, שיהיו ריקים או שיצטרפו ליהודה⁦:?

גילי מאד בת ציון – זה הפרשה מנבא על מלך שיבוא עני רוכב על החמור. משיח? למה שיבוא עני על חמור? אולי הפירוש עני עניו, שלא ירבה לו סוסים כמו המלכים הרעים , ככה משמע בהמשך, והכרתי רכב מאפרים וכו׳

מדבר על חירות של אסירים שיש להם תקוה, “אסירי התקוה” ביטוי יפה , אולי התקוה אוסרת אותם .

לא יודע מי זה, ישראל חוזרים מגלות?

בהמשך מדבר על מלחמה נגד יונים

.אולי כי מלכי יוונים אסרו את ישראל בארצם, אז היה להם תקוה ישתחררו מעולם, ואז ה עורר בני ציון ללחום אתם, היינו החשמונאים (ומתי נכתב נבואה זו..)

ואז ה יראה עליהם עם חץ כברק ושופר שנשמע עד סערות תימן

פסוק של תפלת ראש השנה

אבל מה הפירוש? שזה ביטוי לעזרת ה׳ במלחמה זו

מה הקשר סערות תימן איפה זה

יהיו בחורים ובתולות יפים וצעירים על האדמה

פרק י

מעשה חדש. יש לשאול מטר מה ולא מקסמים ותרפים.

מפסוק ג עוד עניין. יש לו טענות על המנהיגים שלא ניהלו נכון את המלחמה⁦:?

אולי הרועים הם הגוים?

יש לנביא רעיון שהשם ישים את עמו כסוסים, שלא יצטרכו סוסים אלא על רגליהם ינצחו את רוכבי הסוסים

סוס זה מה שהיום טנק