Sunday, September 18, 2016 • ט״ו אלול תשע״ו
צודק. כבר העיר זלמן לייב. והערתי עוד להלן..
👍
אבל יש יותר מזה, זה מה שרמבן קורא פועל דמיוני, או בלעז sympathetic magic
כאילו הוא מתנבא דרך הפעולות לא רק דרך המילים, הוא עושה משחק של מה שיהיה וזה גורם שיהיה כמו נבואה
לא בטוח, צריך לחפש המפרשים הנמשל של הרמבם.. הוא מתכוון שהם מחומר אחד? בכל אופן רואים כאן הדיאלקטיקה שיש חיה אחת וד חיות מאיזה הסתכלות
פסוק א וחקת עליה עיר את ירושלים שוב הכלל ואחכ הפרט
פסוק כ אות הוא לבית ישראל לפי הגמרא האות הוא שמחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל להשם.
מעניין שלפי זה הנביא הוא דוגמא להשם בציור.
אבל הפשט כנראה שהמחבת דוגמא לחומת העיר ויחזקאל דוגמא לאויבים שסביב כמש וצרת עליה.
סנהדרין לט א אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל (יחזקאל ד, ד) שכב על צדך השמאלי וכתיב (יחזקאל ד, ו) ושכבת על צדך הימני אתא ההוא תלמידא א״ל מ״ט דשביעתא א״ל השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייהו אמר הקב״ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא והן לא עשו כן אלא חטאו וגלו מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כולן אם רחמן הוא הורג חצים אם רחמן מלא רחמים הוא מייסר הגדולים שבהן ביסורין אף כך הקב״ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל
כמדומה שיש מפרשים שכל אלה היו רק במראה שלו ולא עשה כן בפועל?
לא שאני מבין מה התשובה לטענת המין שאלהים גחכן..
אכן מפורש במונ ב מוואני אזכיר לד מזה מה שלא יטעה בו שום אדם, ואסמיך לכך מקצת דברים שהן ממינו, ומאותו המקצת תלמד על מה שלא אזכיר. והנה מן הפשוטים אשר לא יטעה בו שום אדם, מה שאמר יחזקאל, אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני וגו׳ ותישא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלמה במראות אלוהים 7.
כך אמרו ואקום ואצא אל הבקעה 8 לא היה אלא במראות אלוהים, כמו שנאמר באברהם ויוצא אותו החוצה 9 והיה זה במחזה.
כך אמרו ויניחני בתוך הבקעה 10 לא היה אלא במראות אלוהים.
והזכיר יחזקאל באותו המראה אשר הובא בו לירושלם אמר דבר שזה לשונו, ואראה והנה חור אחד בקיר ויאמר אלי בן אדם חתר נא בקיר ואחתור בקיר והנה פתה וגו׳ 11, וכשם שהוא ראה במראות אלוהים שהוא נצטווה לחתור בקיר כדי שיכנס ויראה מה שנעשה שם, וחתר כפי שהזכיר במראות אלוהים, ונכנס במחתרת וראה מה שראה וכל זה במראה הנבואה, כך מה שאמר לו ואתה קח לך לבנה וגו׳ ואתה שכב על צדך השמאלי וגו׳ ואתה קח לך חיטין ושיעורים וגו׳ 12, וכן מה שאמר לו והעברת על ראשך ועל זקנך 13 כל זה במראה הנבואה ראה שהוא עשה את המעשים אשר נצטווה לעשותם.
וחלילה לאל שיעשה את נביאיו לעג וקלס לנבלים14 ויצוום לעשות מעשי שטות 15, נוסף על הציווי בעבירה, לפי שהוא היה כהן, וחייב שני לאווין על כל פאת זקן או פאת ראש. 16 אלא כל זה היה במראה הנבואה.
הרמבם סובר כמו קושית המין שאי אפשר שהשם יעשה לעג מהנביא ..
אני לא בטוח אם דעת הרמבם נכנס לפסוקים..
הרמבם מפרש תמיד על אלה שהמין היה טיפש חשב שקרה כפשוטו ולפי דעתו ענהו..
כן אבל זה לא כזה פשוט. כי אצל המקרא הנבואי אין גבול ברור בין מראה הנבואה למציאות לבין פירוש המראה. לכן באמת יש מקום לרמבם הפשט רק שצריך לעיין בזה.
למשל מה שאומר על הפרק הקודם שהיציאה אל הבקעה היה בנבואה, זה מיישב הפשט כי אחרת מוזר שיצא באמצע הנבואה ואם השם מדבר רק בבקעה איך דיבר אליו בעיר.
ולפי זה צריכים לומר שגם הסיפור עם גללי אדם ובהמה הוא משל למשהו
בכל מקרה אפשר כך שהרי הכל פה דוגמא גם אם עשה אותה
אני לא יודע אם התכוונת לזה אבל הרמבם אומר בחלק ב פרק מז – פרק אחרי זה שהבאתי – שוט הוא מאוד שכל דבר מתחדש יש לו סיבה קרובה חדשה אותו, ולאותה הסיבה סיבה, וכך עד שיסתיים הדבר לסיבה הראשונה לכל דבר, כלומר: רצון ה׳ וחפצו 1. ולפיכך פעמים נשמטים בדבר הנביאים כל אותם הסיבות האמצעיות, ומיחסים לה׳ אותה הפעולה הפרטית המתחדשת, ואומרים שהוא יתעלה עשאה.
ומביא הרבה דוגמאות לכל זה
[ה׳ הוא הסיבה הראשונה, והנביאים משמיטים הסיבות שבדרך]
פשוט הוא מאוד שכל דבר מתחדש יש לו סיבה קרובה חדשה אותו, ולאותה הסיבה סיבה, וכך עד שיסתיים הדבר לסיבה הראשונה לכל דבר, כלומר: רצון ה׳ וחפצו 1. ולפיכך פעמים נשמטים בדבר הנביאים כל אותם הסיבות האמצעיות, ומיחסים לה׳ אותה הפעולה הפרטית המתחדשת, ואומרים שהוא יתעלה עשאה.
וכל זה ידוע, וכבר דברנו בו אנחנו וזולתנו מאנשי האמת 2, והיא השקפת כל אנשי תורחנו.
ואחר הצעה זו שמע מה שאבאר בפרק זה והתבונן בו התבוננות מיוחדת לו, יותר על התבוננותך שאר פרקי מאמר זה, והדבר אשר אבאר לך הוא זה.
דע, שכל הסיבות הקרובות אשר מהם נתחדש מה שנתחדש, אין הבדל בין שהיו אותן הסיבות עצמיות טבעיות או בחיריות או מקריות על דרך האירוע 3.
וכוונתי בבחיריות שתהא סבת אותו המתחדש בחירת אדם 4, ואפילו היתה הסיבה רצון בעל חי מכל בעלי החיים, הרי [רע] כל זה מתיחס לה׳ יתעלה בספרי הנביאים, ואומרים בסתם בדברם על אותה הפעולה כי ה׳ עשאה, או ציווה בה, או אמרה. ונאמרו בכל הדברים הללו לשון אמירה, ולשון דיבור, וליבון ציווי, ולשון קריאה, ולשון שליחה.
וזהו העניין אשר רציתי להעיר עליו בפרק זה. והוא, כיון שה׳ כפי שהונח *4 הוא אשר עורר אותו הרצון לאותו החי הבלתי הוגה, והוא אשר חייב אותה הבחירה לחי ההוגה, והוא אשר הנהיג הדברים הטבעיים כפי מהלכם 5, והאירוע הוא מטוב הדבר הטבעי 6 כמו שנתבאר 7, ורובו משותף בין הטבע והבחירה והרצון *7, נתחייב לפי כל זה לומר על מה שמתחייב מאותן הסיבות כי ה׳ ציווה שייעשה כך או אמר יהיה כך.
ואני אזכיר לך מכל אלו דוגמאות ועליהן תדון כל מה שלא אומר.
אמר במה שנוהג תמיד מן הדברים הטבעיים, כנמיסת השלג כאשר מתחמם האויר, והמית גלי מי הים בעת משב הרוח.
אמר ישלח דברו וימסם 8.
ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו 9.
ואמר בירידת המטר ועל העבים אצווה מהמטיר וגו׳ 10.
ואמר במה שתהיה סיבתו בחירות אנושיות, כמלחמת עם שנמסר בידו עם אחר, או אדם שנתעורר להזיק לאדם אחר, ואפילו בקללה.
אמר בהשתלטות נבוכדנצר הרשע וצבאותיו, אני צוויתי למקדשי גם קראתי גיבורי לאפי 11, ואמר בגוי חנף אשלחנו 12.
ובפרשת שמעי בן גרא אמר כי ה׳ אמר לו קלל את דוד 13.
ובהצלת יוסף הצדיק מן הכלא אמר שלח מלך ויתירהו 14.
ובניצחון פרס ומדי על הכשדים אמר ושלחתי לבבל זרים וזרוה 15.
ובפרשת אליהו ע״ה כאשר סבב לו ה׳ אשה לכלכלו 16 נאמר לו הנה צוויתי שם אשה אלמנה לכלכלך17.
ואמר יוסף הצדיק לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים 18
ואמר במה שהייתה סיבתו רצון בעל חי ותנועתו לצרכיו החיוניים, ויאמר ה׳ לדג 19, כיון שה׳ הוא אשר עורר בו אותו הרצון, לא שהוא עשאו נביא והראה לו חזון 20.
וכך נאמר בארבה שבא בימי יואל בן פתואל כי עצום עושה דברו 21.
וכך נאמר גם בהשתלטות חיות הטרף על ארץ אדום בזמן חורבנה בימי סנחריב, והוא הפיל להן גורל וידו הלקתה להן בקו 22, ואף על פי שלא הזכיר כאן לשון אמירה ולא ציווי ולא שליחה, אבל עניין הדברים דומה ופשוט. ועל כל הדומה לדוגמא זו מן הדברים תדון.
ואמר גם בדברים שיארעו במקרה בהחלט. אמר בפרשת רבקה ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה׳ 23.
ובפרשת דוד ויהונתן אמר לך כי שלחך ה׳ 24.
ובפרשת יוסף וישלחני אלוהים לפניכם 25.
הנה נתבאר לך היאך אומרים על עתוד הסיבות איך שנתעתדו, בין שהיו סיבות בעצם, או במקרה, או בבחירה, או ברצון, בחמשת לשונות אלו, והם:
צווי
אמירה
דבור
שליחה
קריאה.
סליחה או תודה שאני הופך את זה לשיעור מונ..
בקיצור מן הפרק הזה יש שלמדו את היסוד הזה שהרי בעצם בסוף סיבת הכל זה השם וממילא כשהפסוק אומר השם אמר כך או השם עשה כך זה רק שהוא מדלג על הסיבות האמצעיות אבל זה לא באמת שונה מכל דבר אחר בעולם..
ובמפורש הוא מחיל את זה גם על הפסוק הכי חשוב בנבואה שזה ויאמר השם.
נו ב״ג חשב את עצמו שפינוזיסט..
מעניין
הגמרא שהובא למעלה אומר שהיה עונש לכפר על האומה, ואם כן כך הוא פירש
כשחושבים על זה זה מוזר לצוות על מישהו לעשות לעצמו ייסורים לכפר, זה כבר ממש כמו רעיון הסיגופים האשכנזי.. זה בעצם מה ששאל המין, והתשובה היה שזה לא מגוחך כי ייסורי הצדיק מכפר על הדור, משמע שלא היה ציווי כאילו אלא ששלח לו ייסורים לכפר. באמת כמו שהעירו כתוב עבותים שמשמע ככה, רשי מפרש הדיבור שלי יהיה כמו עבותים אבל אפשר לפרש להיפך העבותים שהם המחלה וכדו הם הדיבור
Monday, September 19, 2016 • ט״ז אלול תשע״ו
תודה. הוא קיוט הזקן הזה שיודע בדיוק הכל כולל מה טוב לערבים.. ושהוא בערך שפינוזיסט רק לא לגמרי מסכים עם שפינוזה.. אבל לא ניכנס לזה
Wednesday, April 22, 2020 • כ״ח ניסן תש״פ
יחזקאל ד, א – ג
ירושלים הקטנה בבית יחזקאל
כשם שהחוש הויזואלי בנבואת יחזקאל הכי מפותח ביחס לשאר הנביאים, כך גם ה׳פועל דמיוני׳ שלו הכי מפורט ומפותח ביחס לשאר הנביאים. ירמיה יכול לזרוק אבן לנהר וכדומה אבל יחזקאל ממש בונה לו מודל של ירושלים מלגו בביתו ושם סביבה מצור מלגו ומחנות ואז שם מחבת ברזל שהוא מחיצת ברזל המפסקת ומצירה על העיר.
יחזקאל נמצא בגולה ומנבא על מצור ירושלים, כי הוא גלה לפני זה עם יהויכין, אבל מעניין למי הוא מנבא את זה לבני הגולה או שחושב לשלוח לארץ ישראל?
במשל שלו יחזקאל הוא האויב הצר על העיר.. שזה גם מעניין
ומה זה ממקומו לפי זה
צריך להיות להיפך? ואשמע אחרי קול רעש גדול ברום כבוד ה׳ ממקומו, כלומר שמתרומם מהמקום שחנה שם וחוזר בעצם לאן שבא ממנו.
אבל זה כאלה דברים שאם קבלה נקבל.. לא יודע מה היה קשה בגירסא ברוך שצריך לתקן..
זה חמוד איך יחזקאל עושה מכלי ביתו הפשוטים משל לכל הדברים, לוקח לבנה מהבנין וחוקק עליה עם קצת עפר, וממה עשה הדיק בטח מקצת קמח או משהו, והמחנות לקח מענטשעלך של הילד שלו או מה.. והכרים שהם לפי ד״מ כלי אילי הברזל, אולי היו באמת עשויים מכרים וכסתות של הבית שלו שסימלו את כלי המשחית, ואז לקח מהמטבח מחבת וזה היה לו סימן לחומה המפסקת בין העיר לבין הצרים עליה.
ככה נראים חיי הבית של נביא..
ויש בזה גם סמל כי מצור זה מצב שהחומה שנבנה להגן עליך נהפך לך לרועץ, תחת שהוא לא יתן לאויב ליכנס הוא לא נותן לך לצאת.. וזה כמו שהמחבת שעשויה לבישול נהפך כאן לסימן רע של מצור.
למה, כפי שפירשתי או שזה מה שהחיות דיברו בקולם או שזה תגובה של הנביא, לא קשה לי בקריאה פשוטה
יחזקאל ד, ד – ט
שכיבת יחזקאל על צידו
יש מפרשים שלא נוח להם שיחזקאל ישכב ממש על צידו ככה ויעשה את כל המעשים האלה, אלא שזה הכל במראה הנבואה או במליצה בלבד. אבל משמעות הכתובים שהכל היה כפשוטו. ואחרת אין מובן לכל הצעקה שלו שאינו רוצה לאכול גללי אדם. ומה שיש קושיות מתאריכים שונים שלא יוצא שיש מספיק זמן שישכב ולא יעשה כלום לא קשה כי מסתמא גם הלך לשירותים באותו זמן.. זה הרי לא כפשוטו ממש שלא יקום מהמיטה לעולם אלא רוב זמנו שכב ככה וכו׳.
ההגיון של יום לשנה יום לשנה כבר מופיע בספר במדבר לגבי המרגלים אלא ששם ההגיון להיפך. אבל הסמליות עוברת דרך המספר ולא משנה אם המציאות של יוםן לא אותו דבר כמו שנה.
עיקר הדוגמא פה נראה לי שזה המשך להסגר יחזקאל בפרק שלמעלה. כלומר זה הכל סמל למצב הדכאוני שאין למי לדבר לה׳ אין למי לדבר לנביאיו אין למי לדבר וזה הכל ככה כבר הרבה זמן בעצם והמצב נהיה יותר ויותר גרוע ובסוף יהיה מצור שזה בעצמו ציור של כזה מצב דכאוני שלא יוצאים מהבית. ככה יחזקאל שהוא הנביא שחווה כל זה מנפשו היה לו כזה כבידות ודכאון במשך 390 ועוד 40 ימים שממש לא יכל לזוז מהמיטה או אפילו להסתובב על צידו, העבותים ששם עליו גם מסתמא היה שם עבותים ממש אבל יותר מכך הם סמל ודוגמא לדכאון כזה עמוק שהוא ממש עבותות המקשרים את האדם למיטה שלו.
בסך הכל פעם אחת הצליח להסתובב מצד שמאל לצד ימין ואז נשאר ככה לעוד 40 יום.. זה הכל דוגמא לכבדות הגדולה שה׳ מתמודד איתו שלא מצליח לשנות את העם ואם כבר משנה משהו זה כמו לישון ולהסתובב מצד לצד… ככה נראה התשובה שלנו על פי רוב.. וככה בערך ההבדל בין ישראל ליהודה כבר הגלה את ישראל והחליף ליהודה אבל מה הם אותו דבר.. שינה על צד ימין שינה על צד שמאל מה זה משנה כולם ישנים..
פסוק ז
ובכל אותו הזמן זרועו חשופה כלפי המודל הקטן של ירושלים שלו והוא מנבא עליו
חשיפת הזרוע הכוונה כמו שאומרים ‘זיך ארויפגעשארבען די ארבעל׳. כשכתוב חשף ה׳ את זרועו הדוגמא הוא כמו גיבור שיוצא לקרב שאוסף את בגדיו מעל זרועו כדי שיהיה פנוי להכות בידו וככה יוצא בזרוע חשוף.
וכך יחזקאל עושה דוגמא לחיל האויב שיבוא ככה על העיר.
יחזקאל ד, ט – יז
מאכל יחזקאל בזמן השכיבה שלו
לפי שלא יצא מהבית צריך לפחות משהו לאכול, זה לא היה כמו הסגר שלנו שהמכולת פתוח והולכים אליו, זה היה סגר אמיתי. אז השם מדריך אותו להכין לעצמו כלי של חטים ושעורים ופול ועדשים ודחן וכוסמים, שהם כולם מאכלים שנשמרים לאורך זמן, וישים אותם בכלי ליד מיטתו. וכבר שיער לו כמה הוא צריך לכל יום עשרים שקל ליום שידע להכפיל את המספר הזה שיכין לו מספיק. וגם זה מעט כנראה כלומר שלא ישבע יותר מדי. וכן נתן לו מים במשורה שיכין לעצמו.
אבל החיטים ושעורים צריכים לפחות לאפות לעוגות לפני שאוכלים, וה׳ אומר שיעשה בעיקר עוגת שעורים שנחשב מאכל יותר פחות, ואיך יאפה אותם אם לא יצא לאסוף עצים וגחלים וכו׳.
לכן באה התשובה שתקח גללי אדם ותשרפם וככה תאפה.. גללי האדם הכוונה פה גללי יחזקאל עצמו. כלומר זה כזה מצב באדמה שאין שום אינפוט מן החוץ הכל מסתובב בבוץ של עצמו, שיבשל את מאכליו על אש גלליו..
וה׳ אומר שזה יהיה דוגמא ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים, טמא פה זה לאו דווקא הלכתי, וכי יש איזה טומאה בצואה. כנראה זה ראיה שטומאה במקור כוונתו לכלוך וגועל (הכוזרי יש לו תמיהה על דיני טהרה הייתכן שזרע שיותר נקי לכאורה מצואה יותר טמא ממנה. ויש לו תשובה מעניינת אבל לפי הפשט אכן בוודאי צואה יותר טמאה. הרי יש דין וכסית את צאתך ואין כזה דין על זרע. אלא מסתמא להיפך בכלל שבאופו טבעי בני אדם כבר יתרחקו מצואה לא צריך לעשות אותו טומאה כמו לכלוכים יותר עדינים לפי ערך שצריך בפירוש להזהיר מהם) וה׳ אומר זה מגעיל נכון, ככה בדיוק כזה גואל יהיה לבני ישראל לא יהיה להם מאיפה לאכול באופן מכובד יצטרכו לאכול ככה.
ואמר אהה ה׳ הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטריפה לא אכלתי מנעורי. פה יחזקאל מתקומם נגד גזירה זו ואומר לו מנעורי לא אכלתי טריפות פתאום אתה רוצה שאוכל.. גם זה כנראה אינו טענה הלכתית שהוא הקפיד תמיד על מאכל כשר ולמה שה׳ יכשיל אותו. בכלל זה לא טענה הרי אם ה׳ מצווה לאכול את זה זה כשר. אבל להיפך נבילה וטריפה הם מאוסים ומסתמא לכן נאסרו בכלל, ויחזקאל היה אריסטוקרט כהן מעולם לא הורגל לאכול אפילו נבילה הוא אומר, זה שייך לכלבים לכלב תשליכון אותו, הוא אוכל רק מה שנשחט באופן טקסי חגיגי הוא יכול למות מזה שיאכל כזה דבר מאוס..
ולא בא בפי בשר פיגול – יש כאן עיון כי פיגול לפי חזל זה שחשב לאכלו חוץ לזמנו ומקומו. אבל זה לא פשוטו של מקרא בויקרא. לכאורה הפשט הוא שפיגול הוא אכן הבשר שנאכל חוץ לזמנו והטעם פשוט כי בשר ללא מקרר לא מחזיק ומתחיל להסריח אחרי יומיים, ולכן לפי פירוש זה מתאים למהלך שלי שאומר שלא אכל אפילו בשר פיגול, אפילו שאנשים נורמלים אוכלים בשר אולי אחר יומיים אבל הוא כהן שהורגל לאכול רק בשר טרי ממש.
פסוק טו
ה׳ נעתר לבקשת יחזקאל ואומר לו שלא ישתמש בגללי אדם אלא בגללי בהמה. לא בדיוק מבין את זה וכי גללי בהמה יותר נקיים? אבל לפי דרכי שהאדם זה יחזקאל הנקרא בן אדם בכל הספר, זה לפחות יותר טוב שלא יצטרך להשתמש בגללים שלו עצמו.
לכאורה הבקשה הזו הוא לא באמת רק על הדוגמא אלא גם על הנמשל. הרי הם הולכים ביחד. ואפשר לראות שאכן גם הפתרון השתנה אחרי התפלה של יחזקאל. מקודם היה משל שיאכל על גללי אדם וככה יאכלו את לחמם טמא. ואחרי זה צפיעי בקר והפתרון הנני שובר מטה לחם. שזה מתאים בדיווק למשל שזה מצד אחד יותר גרוע אבל לפחות אינו טמא..
אולי זה אירוני כלפי יחזקאל הכהן שמקפיד כל כך על הטומאה אבל מזה שלא יהיה לאכול הוא פחות מודאג..
זה מעשה סודי.. נמצא בספר של צבי מרק כל סיפורי ר נחמן
אהממ מניסיון שלי רשעים יקשיבו יותר מצדיקים…אבל אולי הם לא הצדיקים והם לא הרשעים…
Sunday, November 05, 2023 • כ״א חשון תשפ״ד
אז מה אתם רוצים ללמוד המרכבה? היה לנו סדרה שלמה של לימוד על זה אבל זה הכל חייב להיות כתוב פה…
יחזקאל היה חייב להיות משוגע הוא רואה בזמנים כאלה את המרכבה, בגולה
יש על זה זוהר חשוב בפרשת שמות
אבל אני לא יודע איך לקיים את זה כראוי
אבל באמת אולי היה חייב להיות בגולה , ירמיהו שישב בירושלים לא ראה כלום
אצל יחזקאל הכל כבר היה שמועות
יש איפשהו ואז היה פעם יש איפשהו מקדש , הוא שומע על מלך בבל שהולך לירושלים, הכל אצלו שמיעה ולא ראיה
אבל את המרכבה הוא רואה
והוא הכי ברור שהנבואה שלו לא בשביל להועיל
אלא בשביל מה, בשביל שהוא יעשה את שלו
לא יודע
יש רק זוהר אחד, של רבי שמעון 😃
נראה לי בתחלת הפרשה דף ב עמוד ב
https://www.sefaria.org/Zohar
,_Shemot_2.6
מדבר על זה שגלות בבל היתה גלות אמיתית
כי כבר היה להם מצבים טובים
לא כמו מצרים שזה היה טבעי שיהיה רע
ולא ידעו מה לעשות
אז הוצרכו ללמוד קבלה להרגיש את האלוהות
טוב זה לא מה שכתוב …
כבר חמשה שנים יחזקאל יושב בגולה
עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה…
כל הראשי ישיבות והכהנים החשובים היו בגולה
התמקמו שם איכשהו, לא ידעו מה הולך להם
והיו כאלה שתלו כינורותיהם על גדות נהרות בבל
זה הנהר הידוע אולי, לא ברור מה זה נהר כבר
היה שיתוק מוחלט, אבל מה להם לעשות, מצב כזה תקוע, יש מלך בירושלים בובה של מלך בבל אבל כל מי שיודע משהו באמת בבבל תקוע
ופתאום נפתחים השמים לאיזה יחזקאל בן בוזי
הוא לא תיכנן את זה
למרות שהרמבם חושב בטח שכן
יד השם הכוונה תקיפות נבואה שהוא מתגבר עליו כך נראה לי
הוא כאילו היה שקוע במחשבות לא היה לו עבודה שם בבבל לא נתנו לו תפקיד
בכלל לכהנים אין מה לעשות בעולם
ללויים יש הוה אמינא לשיר את שיר השם על אדמת נכר
אבל כהן תקח ממנו את העבודה מה נשאר לו
רק מחשבות שלו
אז כן פתאום פרצו לו כל המחשבות
אבל הוא לא הלך לחפש גדולות כמו ברוך
לא הבנתי מה ההכרח, גם הנביא עצמו יכול לכתוב בגוף שלישי אין חוק האוסר על אדם לכתוב על עצמו ככה…רק שזה קוטע הרצף אפשר הוא עצמו תיקן או אפשר מישהו שלישי כתב גם הגוף ראשון שלו…
זה מוזר ברגע שאין לנו סרט אפשר לדמיין מה שרוצים…ברור שכל ספר עובר איזשהו עריכה לא משנה מי מה
היום קראתי מחקר שלם אם השיחות שעמוס עוז מתאר בספרו פה ושם וכו׳ היו או לא או אם שיכתב, עם כל מיני ראיות ודיוקים…מוזר..
כאילו היה אפשר לשאול אותו אבל לא היה עונה… או היה אומר וודאי הכל אמת… אבל זה משחקים ספרותיים … אמת זה לא להיות טייפ…
בקיצור כך בטח יחזקאל וכל מישהו אחר שכתב אי פעם ספר
רק ייקים מוזרים כותבים בדיוק מה שהיה
מי שיש לו ראש ספרותי זה כבר קורה מעורבב….
זה אולי חלק מהמסר אבל זה שראה בכזה פירוט זה עצמו צריך הסבר . ועל זה כבר חכמים שגם ישעיה ראה וכו׳
גם אם עזב השאלה לאיפה הלך, הזוהר בונה על זה שהשכינה יורדת בגלות עם ישראל אז זה הרעיון פה.
אפשר גם להגיד שעולה לשמים ואז זה לא מתאים…
כן לכאורה המדרש אומר שיחזקאל היה בן כפר שהתלהב…
אבל עבורנו או כל היהודים שרצו לדרוש במרכבה זה לא משנה עבורם יחזקאל הוא הגיבור בפועל גם אם מבחינה פנימית בינו ובין ישעיה וכו׳ זה לא ככה
אבל יש בבירור איזה התפתחות של התיאור במקרא, אצל אברהם מילה אחת ואצל משה כמה משפטים וכו עד שזה מגיע לגילוי המלא פה
וירא אליו ה 😃
וה אמר המכסה אני מאברהם
וה – הוא ובית דינו
אולי אות אחת ..
על פי מדרש של הפסוק ראיתי את השם יושב על כסאו
של נח, כבר אמרת פה..אבל לא כתוב שם שזה כבוד השם, רק פה זה מתפרש
אנחנו מניחים פה שכל הנביאים היה להם אותם דמיונות או דומות רק היו יותר שומרי סוד
ובזמן המשבר היה צורך לגלות את הסודות
כמו כל הרעיון של כתיבת תורה שבעל פה וכו׳
יש לזה הצלה פורתא זה לא באמת פותר את הבעיה
יש מקדש פנימי היה תמיד
(יש תאוריות של אליאור שהמקדש העליון היה קונטרה למקדש התחתון אבל זה שטויות, תמיד היו שניהם)
קונטרה
counter
contra
נגד
שהקומראן שברחו מהמקדש חשבו שהוא טמא ולכן פיתחו את ההיכלות
כל המבקרים שלה אומרים שהיא הוזה..
בקיצור שאין הוכחה שזה עובד כך וגם אני חושב שזה לא עובד כך
מקדש גשמי יפה זה מאד יפה אבל תמיד לאנשי רוח יש מראות גם בחלומות שלהם וכו׳
רק הרעיון פה זה שכאשר זה עובד לא צריך לדבר כל כך
פתאום זה לא באמת עובד אז מדברים
אני לא יודע אם השאלה כ״כ אם יש לו גוף ותמונה. זה הכל בעיות מאוחרות קצת. כלומר אין לו תמונה זה לא הספק. הספק הוא היש הויה בקרבנו.
לא כל מי, רק מי שבא מוכן..
כתוב במסכת חגיגה שהיו מתבוננים במרכבה בעליה לרגל
או לפחות רמוז..
השתנה שלא היו מאמינים שהשם איתם בלי לספר כל מיני סודות ותאוריות
אם השם עוזר אז הוא פה בלי כל זה
אם הוא מנצח המלחמות שלנו
והכל עובד
אם שום דבר לא עובד אז אולי אם יראו אותו יאמינו
כולי האי ואולי
כאיל
כאילו
הציונים צודקים שהם לא צריכים את הדת
וזה מאד עלוב שכל פעם שהם מפסידים חוזרים בתשובה..
כי מה הרשעים האמיתיים לא חוזרים
כן
כן זה שצריכים להניח תפילין בשביל לראותו אותו
ולא מספיק לקום בבקר
זה
נביא אחד שעמוס עוז המציא 🙂
אולי
אז אפשר לעשות את המעגל שוב..
אבל אני לא חושב
מה אפילו הכלבים צועקים לאלהים
ואפילו יורת טוב
שהם לא יודעים להגיד “אנחלנו יותר דתיים מהאלה שהולכים עם כיפה״זה
המשפט השקרי היחיד פה..
מה אכפת לך מה אלה שהולכים עם כיפה
אבל יחזקאל היה צדיק כזה, הוא שכב על הצד שלו וכל מיני דברים כאלה
לא עסק בלשים כיפה
Monday, November 06, 2023 • כ״ב חשון תשפ״ד
מה זה “היה היה” אולי זה מבטא החידוש פה