Thursday, June 09, 2016 • ג׳ סיון תשע״ו
עושה לבכות הפרק הזה
כפי שזלמן לייב אומר זה מחולק לחלקים, ויש בה כמו פזמון שחוזר בכל חלק אותם מרכיבים בקשר אחר
1, מדבר על התורה, הצדק, שמחפשים אותם, או שהיא בלב
2, מבטיח על השגת התורה, תורה מאתי תצא דרשו או גרסו תורה חדשה מאתי תצא, ואשים דברי בפיך
3, מדבר על מציאות השם שעובר העולם שבלה, מזכיר את נבואות הראשונות בספר .
4, חוזר לשיבת ציון המבטא כל אלה.
אבל לא מוצא איך לבטא מה כתוב פה
כמובן
אבל תורת משה היתה גם אמורה להיות teachings…
אני חושב על כך שיש סוג של חילוף של המילה תורה פה מנבואה או ציווי
לא “התורה”, אבל גם לא החכמה או דבר השם או הנבואה
או הלימודים מה לעשות בכלל או מה שצריך הוראה
לא חושב שיש חילוק בין כל אלה
בקשר לקריעת ים סוף, אני חושב שפשוט שאין הכוונה תמיד לאיזה סיפור שהיה פעם שעברו ממצרים בים, אלא הרעיון שהשם עושה ים ליבשה, זה היה נחשב בעיניהם פלא או הפלגה, אולי אפילו עצם זה שיש יבשה והים לא עובר אותו, כמו רוקע הארץ על המים, אם יש רפרנס לקריעת ים סוף זה רק משל ששם ראו הדבר הזה, נראה לי שזה גם פשוט הפזט של הזכרת רבות של קריס בתפלה ושירה
לפעמים עוברים ליד הים מבינים על מה זה מדבר .
לא סותר
מסתמא גם המיתולוגיה שהיה או לא היה בשמות אלה ביטאו על השאלות האלה איך יש ים ויבשה וכו, ואם הנביא התכוון ליצורים ממש או למה שהם ביטאו אין ככ הבדל
אני לא יודע אם זה נכון במקרא, אבל למשל היום אנו פעמים משתמשים בשמות מיתיים עבור הרעיון שלהם לא כי אנו מאמינים בהם, אם אומר הלא השם שולח חיצי אפרודיטה לא אומר שאני חושב שיש אל כזה או בכלל מתפלמס איתו אלא זה הפך לרעיון, כך אפשר את הוא המחצבת רהב מדבר על כוח הים לא על המפלצת שנקרא כך
אני לא יודע, ישעיה הזה שלפני כמה פרקים צחקתם עליו שחושב שהאלילים זה עצים ואבנים האמין שהם קיימים?
תמיד אפשר לתרץ שהפסוק הזה כתב אחר 😜
אבל אני בכלל חושב באמת שנשתנה כאן הסגנון אולי יש מי שאומר שזה ישעיה ג?
Thursday, January 02, 2020 • ה׳ טבת תש״פ
יש היום הפטרה רביעית מז דנחמתא – משום מה לא הלכו פה על פי הסדר והקדימו עניה סוערה, אם מישהו יודע טעם לזה שיספר לי
שאלה טובה. זה תלוי כיצד קוראים הרבה כינויים פה כמו הוויכוח על עבדי, האם זה פשוט כמו שמות מליציים נרדפים לישראל או לכורש או מי שזה לא יהיה, או שהוא באמת מתכוון שמדבר אל רודפי צדק או למשיחו או עבדו וכדומה, בטח זה שניהם הוא רוצה שישראל יהיו רודפי צדק כמו שאמר בפרק הקודם ואומר אברהם אבינו היה רודף צדק וכו׳, וכמו שהתלונן שם שיש עיוות משפט, אז זה קצת גם וגם אולי
אני בעד המהלך הזה.. יש לפרט אותו ולפרש..
דיברתי בשיעור זוהר שלי על פסוק בפרק סג שהולך בכיוון ההפוך של זה
youtube.com/watch?v=9hyov-oPQdQ
אבל לא מדרבנן..
חשבתי שמישהו יגיד שזה בדיוק המהלך של פאולוס..
אבל נו זה לא אומר שזה מופרך..
Friday, January 03, 2020 • ו׳ טבת תש״פ
אתה חושב פסוק ג כי נחם ה ציון וכו׳ לא קשור כלל לקודמו ולאחריו הוא סתם עומד בפני עצמו?
אחד קראתיו וארבהו – יש פה משחק מורכב. פירוש אחד אברהם היה אחד בלבד ואז הרביתיו. פירוש שני אברהם היה אחד בין האומות. כנראה ישעיה מתכוון לשניהם
פסוק ג – וערבתה כגן ה׳ – זה חוזר לסיפור של סדום שהיה כגן ה׳ כארץ מצרים – והוא האיזור שנקרא אחרי זה הערבה (? לא בטוח), והנביא מנבא שיחזור להיות כגן ה׳.
פסוק ד מה פירוש לאור עמים ארגיע, מה זה ארגיע
זה גם המקור למימרא הידועה תורה חדשה מאיתי תצא..
אבל אני לא בטוח אם הוא מתכוון פה לתורה במובן של דרך לחיות או לימוד או שזה רק מטואפורה לצדק שיעשה השם דין נכון בעולם
“עם תורתי בלבם” זה תואר יפה בשבילנו..
יכול להיות שפסוק ז ח זה פתרון לפסוק ו, שמים וארץ הם האומות או עושי עוול
זה חוזר למחלוקת של רמבם וכו׳ אם הנבואות על שינוי הארץ הם כפשוטם או שהכל משל לאומות
נראה לי הוא מתייחס בפירוש לפסוקים כאלה
איך קריעת ים סוף נכנס לפה? כאילו בקריעת ים סוף הראה השם שהוא יותר חזק משר הים?
עכפ ישעיה אומר ה יורת חזק מהאלים האלה שנקראים ים ורהב ותנין, בשפה של חזל אפשר לקרוא להם שרים או מלאכים
והוא משווה את זה לפדויי השם ששבים ציון ברינה
אפילו שלא עברו בים בדרך אבל נו בשביל המשל זה מספיק טוב..
כלומר להיפך אם אנחנו מבינים שים זה רק דוגמא לקליפות או שרים אחרים שהיה צריך להתגבר עליהם אז גם שיבת ציון שהיה צריך להתגבר על אותם הקליפות הוא ממש קריעת ים סוף
פסוק ג זה אמנות – ותפחד תמיד מפני חמת המציק. ואיה חמת המציק?
פסוק טו מה פירוש רוגע הים? שמרגיע אותו או להיפך שמעורר אותו ויהמו גליו
פסוק טז נדרש בהקדמת הזוהר שכאשר דברי השם התורה בפינו אנחנו בכח זה עושים שמים וארץ חדשים וגם גאולה מסתמא..
שכרת ולא מיין הפשט פה לא כמו הדימוי המקובל.. אלא חוזר למה שאומר ששתו מיד השם את כוס התרעלה, הצרות נמשלים כמו כוס ששותים, וזה לא כוס של יין אלא להיפך כוס תרעלה..
אה פירוש מעניין צריך להתבונן בזה
(1) ספר מורה נבוכים – חלק ב פרק כט
ועוד, כאשר התחיל ישעיה לבשר את ‘ישראל׳ באבדת סנחריב וכל האומות והמלכים אשר עמו, כמו שנתפרסם, והעזרם בעזרת האלוה, לא דבר אחר, אמר להם, ממשל, ראו איך נמקו השמים ההם ובלתה הארץ ההיא וימת מי שעליה, ואתם נעזרים – כאילו אמר, שהם אשר מלאו את הארץ והיה נחשב בהם העמידה והקיום כשמים, על דרך גוזמא, אבדו מהר וכלו ככלות העשן; ועניניהם, הקימים כקימות הארץ, אבדו הענינים ההם כאבידת הבגד הבלה. תחלת זה הענין – אמר, “כי נחם יי ציון, נחם כל חורבותיה וגו׳; הקשיבו אלי, עמי וגו׳; קרוב צדקי, יצא ישעי וגו׳; שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת, כי שמים כעשן נמלחו; והארץ כבגד תבלה, ויושביה כמו כן ימותון – וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת”:
ואמר בשוב מלכות ‘ישראל׳ וקיומו והתמדתו, שהאלוה יחדש שמים וארץ, כי כבר נמשך זה בדבריו, שישים מלכות המלך כאילו הוא עולם מיוחד לו – רצוני לומר, שמים וארץ. וכאשר התחיל ב׳נחמות׳ ואמר, “אנכי אנכי הוא מנחמכם”, ומה שדבק בזה – אמר, “ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון, עמי אתה” ואמר בהשאר המלכות ל׳ישראל׳ וסורו מן הגדולים המפורסמים, “כי ההרים ימושו וגו'”. ואמר בהתמדת מלכות ה׳משיח׳ ושלא תנתץ מלכות ‘ישראל׳ אחרי כן, אמר, “לא יבוא עוד שמשך וגו'”. ועוד, כי ישעיה הנהיג דבריו על אלו ההשאלות הנמשכות למי שיבין עניני הדברים וסיפר עניני ה׳גלות׳ ופרטיהם, ואחר כן סיפר שוב המלכות והמחות האבל ההוא כולו, ואמר, ממשל, אני אברא שמים אחרים וארץ אחרת, וישכחו הראשונות וימחה זכרם; ואחר כן באר זה בדבקות המאמר, ואמר, זה אשר אמרתי, ‘אברא׳ – אני רוצה בו, שאני אשימכם בענין שמחה תדירה וחדוה – במקום האבל ההוא והצער, ולא יזכר האבן ההוא הקודם: