Thursday, December 19, 2019 • כ״א כסלו תש״פ
גם הפסוק איש את רעהו יעזרו שמשתמשים בו לפי הקשר זה הוא לרע.. אבל לא כל כך הבנתי
מי העיר ממזרח לכאורה זה המשיח? אבל אז מי פעל ועשה משמע שהתשובה לכל השאלות הרטוריות אמורים להיות השם על משקל כל השאלות הקודמות מי מדד בשעלו וכו׳
אבל בפשטות לא קשה או עכפ הכוונה אחת, זה נמשך לפחד האומות מפני ה או המשיח והם מנסים לחזק את עצמם וליצור להם פסלים יפים שיעזרו להם
אומר לדבק טוב, כן זה אני מסכים, הם אומרים ליוצר הפסלים שידבק טוב את חלקי הפסל ויחזקהו במסמרים וכו׳, רק לא הבנתי למה צריך לשנות המקום של הפסוק
אגב יצחק הוא כמעט אף פעם לא השם של אבינו..ז
זרע אברהם בני יעקב בני ישראל
יצחק המסכן שכחו ממנו כמעט תמיד..
לא הבנתי
Friday, December 20, 2019 • כ״ב כסלו תש״פ
טוב צריך לפרש קצת יותר טוב הפרק של היום באופן כללי.
א = כאמור זה המשך מהענין שהתחיל בפרק הקודם פסוק כז למה תאמר יעקב, וכדעת ההפטרה.
ותורף הענין הראשון שאחר שניחם ואמר שלה׳ יש תמיד כח ולא התעייף ואמר גם שהשם יתן כח לעמו אפילו ששאר הגוים כאין נגדו, המשיך ואמר אם תחרישו אלי איים אז גם לאומים יחליפו כח, כלומר נבואה זו הוא כלפי האומות שעזרו לישראל או נלחמו נגדם והוא רוצה להוכיח אותם, יחדו למשפט נקרבה, ולומר להם שלא בכחם הוא שהשיגו אלא שיתבוננו
מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגלו, יתן לפנייו גוים ומלכים ירד, תחשבו מי זה הכח מאחורי הנצחון המופלא הזה, שיתן בחרבו הכל לעפר ועם קשתו הכל כקש (לשון נופל על לשון כקש קשתו) והוא ירדוף ויעבור את אויביו בשלום ולא יוכלו לו . אורח ברגליו לא יבוא איני יודע פירושו
מי עשה כל זה? מי שולט לא רק בעבים ועולם הצמיחה אלא גם בהיסטוריה? הלא זה ה׳ קורא הדורות מראש אני ה ראשון ואת אחרונים אני הוא, זה הביטוי הגדול ביותר של אלהי ההיסטוריה, הוא סידר כל הדורות מראש
ואז אם ישימו לב לזאת ראו איים ויראו קצות הארץ ויחרדו וינסו לחזק זה את זה רעהו וכו׳ אבל לא יכולים כי נחלשו מפני שימת לב זאת שהכל קורא הדורות מראש (כך בפשט או כפירוש זלמן ליב שהפסוק שלא במקומו עכפ זה גם ענין דומה שהאלילים לא יכולים להתחרות עם קורא הדורת מראש)
ב = עכשיו הנבואה פונה לישראל ובוחר אותם למיועד שלו מבין כל האומות שדיבר אליהם מקודם, ומספר זאת גם במילותיו, אתה ישראל עבד, יעקב אשר בחרתי, זרע אברהם אהבי, ומספר על קיבוץ גלויות אשר החזקתיך מקצות הארץ ובחרתי בך ולא מאסתיך, כלומר גם אחרי שנראה שמאסתיך חזרתי ולקחתי אותך והראיתי שבחרתי אותך. אתה אל תירא. כל האיים ייראו כאשר יראו קורא הדורות מראש אבל אתה אל תירא, כי עמך אני, אל תשתע (מה פירוש? כמו לשון שעיה,?) , אמצתיך, אף תמכתיך. אדרבה כל הנחרים בך (הכועסים עליך?) יבשו ויכלמו וכו׳, אבל אליך ה׳ מחזיק בימינך ואומר לך אל תירא.
תבקשם ולא תמצאם אנשי מצתך וכו׳ פירוש כמו אלה שכל הזמן צחקו עליך שאתה מפחד מהם ומסתתר מפניהם ואומרים בוא תחפשו אותי לקרב, פתאום הם יהיו אלה שמבקשים אותם ולא מוצאים כי מפחדים להראות את פניהם..
אלו דברי חיזוק ונחמה מאד ישירים וגם הופכים את הענין שלו לומר שזה שכל הגוים כאין נגדו הוא אכן כן רק לגוים כי אעפ שתוקף הדר גאונו ממוסס הכל הוא לוקח את ישראל בימין צדקו. כלומר אני חושב שיש כאן רגע תאלוגי, בדרך כלל אדם צריך להתמוסס מפני השם והיחוד של בחירה בישראל זה בדיוק זה שלפעמים השם בוחר לומר למישהו אל תירא, ממי אל תירא, ממני עצמי, אני אתמוך בך דווקא בגדלותי.
ג = אל תיראי תולעת יעקב זה כמו סיכום לענין זה שמבטא הכי חזק את ההפיכה הזו של הרוח שקומל הכל אל משהו שדווקא אל תירא, הוא קורא לו תולעת יעקב כמו תולעת שמיר ושית שמכלה את הכרם של המשלים העתיקים שלמדנו בתחילת הספר ובאמצעו, אתה לא צריך לפחד שתהיה כמו תולעת הכרם, מתי ישראל אפילו שאתה מתי מעט, כי גואלך קדוש ישראל
ואז הופך אותו דימוי חקלאי ונותן את ישראל בצד החזק, שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות, אתה תהיה כמו כלי המחרישה או הדישה (זה מורג? משהו כזה) שהוא שמוחץ את כל התבואה, ואותם הרים וגבאות שיתמוססו מפני כל גיא ינשא אתה תהיה זה שתשים אותם כמוץ, כמו הבעל הבית שמסתובב עם הקומביין הגדול החדש שלו ועושה מוץ מכל השדה הענקי שלו כן תסתובבו בעולם
והשונאים והמזלזלים אותם תזרם הם יהיו המוץ שתפריד מהתבואה ורוח תשאם יפרחו ברוח כמו הדישה הישנה שהרוח מפריח את החלק הקל, ואתה תגיל בה׳ בקדוש ישראל תתהלל. כמו חג האסיף שהוא זמן הגילה מתאים לסיום של דימוי זה תשמח שנשארת עם הזרע וכל המוץ פרח וזה בקדוש ישראל תתהלל.
ד = הענים והאביונים מבקקשים מים. הערשי אומר שזה נבואה על הגשם בשעת בצורת. או שהמים פה דימוי למשהו. עכפ המשכו התפלאות נבואית קלאסית מהשם שיכול להפוך מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים, ממש מילים של תהילים גם כן בפרק קז, ואומר שיכול לתת במדבר ארז שטה והדס שאין מקומם אלא במקום שיש הרבה מים על פי רוב, ועץ שמן בערבה, עם ברוש תדהר ותאשרו עוד שלשה סוגי אילנות, והכל למען יראו, וידעו, וישימו, וישכילו, כי יד ה׳ עשתה זאת שרק הוא יכול לעשות כזה מהפכה
ישעיה יש לו הרבה לשונות של הכרה אנושית, ראיה ידיעה שמיעה שימה (כנראה קיצור לשימת לב) השכלה.
הוא גם כנראה משתמש בהשכלה במובן שלנו, לא כמו בחומש ותהלים שפירושו הצלחה
ויש עוד כמו למעלה הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם
ה = קרבו ריבכם. זה סגנון נבואי של עריכת וויכוח, הנביא אומר בא נערוך את ההוויכח ישטח כל אחד את טענותיו מה אתם אומרים, לכו נא ונווכחה, הגישו עצמותיכם (כמו עצומה אצליינו? petition) ‘ כמו בקירבה לדין, נראה מי יוצא צודק. מלך יעקב הביטוי פה כי המלך פעם היה השופט כפשוטו והוא משחק פה כמו שופט שיכריע הוויכוח. הווכוח נראה בין האלילים לבין השם
אז כולם באים יגישו אשר תקרינה, יבואו עם כל הסיפורים, מה הסיפורים הראשונות, ומה קרה אחר כך ונדע אחריתן, או מה יהיה אחרי זה הבאות השמיענו. הכוונה שכל האלילים אומרים נבואות ויש להם סיפורים אז שיבואו ויספרו איזה יציאת מצרים עשו או איזה גאולת בבל עשו.
ואז אומר הנביא הגידו האותיות לאחור, כלומר לא חכמה להגיד נבואות לעתיד מי יודע אם יתקימו העיקר שירגישו טוב, צריך לחזור לאחור לראות אם האותיות שאמרתם התקימו (אותיות פה פירושו אותות לא letters) ואם אתם צודקים לאחור ונדעה כי אלהים אתם מטיבים ומריעים.
אבל מה רואים, אתם מאין, ופעלכם מאפע (לא יודע פירושו, אבל עניינו מובן זה מין ביטוי כמו בולשיט..גארניקס), אם כבר עשיתם משהו אז זה תועבה, אז אולי תועבה יבחר בכם.
ואילו אני, העירותי מצפון ויאת, ניבאתי ביד ירמיה שיביא מלך מצפון והנה הוא בא, דהיינו נבוכדנצר. ניבאתי ביד ישעיה שיבוא ממזרח שמש יקרא בשמי, דהיינו כורש, ויבא הנה הוא בא, “סגנים כמו חומר וכו'” לא יודע פירושו. אולי משהו שהמלכים באו עם כל התערוכה עם סגנים ערוכים כמו חומר ליוצר שעושה אותם מטיט לא יודע.
מי הגיד מראש ונדעה האם אתם ניבאתם כאלה נבואות מראש, לא, אף אין מגיד, אף אחד מכם לא ידע על זאת מראש, אף אין משמיע, אף אין שומע אמריכם, לא היה לכם נביא כזה אף אחד אפילו לא שמע מזה אפילו שמועות אין על זה.
ואילו אני מנבא ומבשר ראשון לציון הנה הנם, כך ניבאתי והנה הוא,
והנה פסק המסקנה, וארא ואין איש ומאלה ואין יועץ וכו׳ כל האלים האחרים ונביאים הם גארניקס אף אחד מהם אין לו תוכנית, הן כולם און ואפס מעשיהם, וממילא רוח ותהו נסכיהם אלא שמנסכים להם עובדים על חינם .
אני רוצה לעשות עוד קבוצה לפרשת השבוע ונחזור כל שנה לא רק פעם בשלש שנים..
אבל בינתיים גם פה כולם ישנים.. טוב שתים בלילה מה אני רוצה
גם דילגנו במחזור שני פרשיות אלה ברובם ואני לא מבין אותם
אז משהו להתחיל הפרשה..
נו מה. בא נמשיך בפרשה
מעשה אבות סימן לבנים. אבל מה דין פרשיות יוסף ואחיו. לכאורה אלה הם כבר ה׳בנים׳ שמעשה האבות סימן אליהם.. הלא למשל אברהם ירד למצרים וזה סימן, אבל בני יעקב כבר יורדים למצרים בעצמם וזה המעשה שזה היה סימן לו..
פעם שמעתי וורט שזה הפירוש ברש״י שאומר ביקש יעקב לישב בשלוה. כי יעקב אבינו ידע שהאבות צריכים לעשות סימן על הכל עד ביאת המשיח. אז עקב אחרי מהלך הסימנים וראה שכבר הגיעו לימות המשיח, עד אבוא אל אדוני שעירה. חשב אוקיי אפשר לנוח כבר נגמר לנו העבודה של האבות. אבל אז קפץ עליו רוגזו של יוסף אמר השם נכון יפה מאד סיימת את העבודה של האבות אבל עכשיו מתחיל התקופה של הבנים והנה יוסף וכו׳..
אבל האמת הוא שזה לא לגמרי נכון כי פרשיות יוסף ואחיו גם הם סימן לבנים במובן חשוב מאד. באופן כללי פרשיות אברהם יצחק ויעקב סימן למה שיקרה לבנים עם האומות אברהם עם פרעה ואבימלך ואז עם בניו ישמעאל ויצחק ויעקב עם עשו ולבן וכו׳. אבל פרשיות יוסף ואחיו הם סימן למה שיקרה לבנים בינם לבין עצמם. דהיינו כמו שכבר אמרו הנביאים פירוד הממלכות של עץ יוסף ועץ יהודה וכו׳.
ולכן כולם נרתעים מפרשיות אלה כי זה פוליטיקה פנימית ומתגלה שאנחנו לא הרבה יותר טובים כאשר אנחנו רבים עם אחינו מאותם הגוים שאנחנו רבים עמהם חיצונית. אז יש כל מיני פלפולים אבל עכ״פ זה באמת הסימן. אחים מוכרים את יוסף ויהודה הולך לאיזה זונה ומתברר שהיא תמר וער ואונן רעים וכו׳ וכו זה הסיפורים שלנו כאשר אין לנו תירוץ לומר זה הגויים..