Sunday, July 05, 2020 • י״ג תמוז תש״פ
קצת על שובה ישראל
קחו עמכם דברים ושובו זה דימוי מושלם כמי שאומר קח את הדבר הזה והשב אותו אל החנות. כיצד משיבים אל ה על ידי דברים. לא על ידי קרבנות . זה גם ונשלמה פרים שפתותינו. כדרך הנביא שסובר שוידוי דברים עדיף על קרבנות שהם משחק בעיניו. חזל הפכו את זה לומר שהדברים הם במקום קרבנות שיוצא שעדיין קרבנות הם העיקר אבל צריך לדייק בזה
כל תשא עון = תשא כל עון. כאמור הושע לא הקפיד על דקדוק..
Sunday, January 28, 2024 • י״ח שבט תשפ״ד
יש פה משהו שלא נמצא בשאר תוכחות הנביאים וזה שזה ממש מספר כיצד מתרגשים מהצרה אז מתאספים לצום וכו׳ וה׳ עוזר, תיאור מאד חי, לא רק תיאורטי שצריך לשוב וכו׳, אלא ממש פרקטי של היום שהחליטו לשוב וכו׳
נראה רחוק שזה הכל משל לחיל אשור, הוא אומר שהארבה נמשל כעם ערוך מלחמה.. יהיה קצת מוזר אם המשל של המלחמה נמשל למלחמה…
תשובה באופן כללי… נו ממש דרשה לתענית. .לא בטוח מה חטאו אבל בטח צריך לעשות תשובה…
יכול להיות שקשור שאם אן לאכול אז ישלטו בהם האויבים ממילא
או הדוחק שאמרו מזמור תהלים לא קשור..
מאד מעניין מה שהוא מתאר שאין למזבח קרבנות כאילו זה הבעיה של רעב
הנפקא מינא אם החתן צריך לצאת מחדרו לצום או למלחמה 🙂
פרק ב
אני חוזר לראש
שמעו הזקנים – צריך לשאול אותם כי הם זוכרים אם היה כזאת..
לבניכם ספרו וכו׳ – ברור שהוא לוקח משמות ומסתמא לא להיפך
חושב שהנקודה בזה כי מכות ארבה קטנים קורה מידי פעם,
אבל הנקודה גם במצרים וגם פה הוא שזה לא משהו נורמלי אלא באופן חריג, משהו שמספרים לבנים ושואלים לזקנים אם זוכרים כזה
כמו בימינו שמדברים כשיש מזג אוויר חריג שזה רקורד שלא היה מאז מתישהו
הקושיא אם במצרים כן היה או לא היה יותר גדול לא באמת קשה כן זה ברור.. זה נוסח
האם ברור שגזם וילק וחסיל וארבה זה סוגי ארבה? אולי זה משהו כמו שמסופר אצל ברד וארבה, יש דברים שנשברים כי הם חזקים ויש שדווקא נאכלים כי הם קטנים וכו׳
אולי אלה מחלות שונות של התבואה או בעיות אחרות
אני אוהב איך השיכורים צריכים להקיץ ולבכות… כי לא יהיה להם יין..
עכשיו מישהו (העם כולו?) צריך לחגור שק על בעל נעוריה, אולי בעצם הארץ חוגרת שק, בעל נעוריה זה כאילו הפירות שהלכו ממנה
אף פעם לא הבנתי איך בתולה יש לה כבר בעל… מה היא אלמנה מן האירוסין?
או שבתולה פה הכוונה בת צעירה ולא מילולי?
על רעב המזבח כבר דברנו, אולי זה כמו שמזכירים בצרות החורבן הופסקה התמיד, זה סמל שממש אין, אבל בעצם מדובר פה גם על הכהנים שאין להם מנחות ותרומות וכו׳, כי שדד שה וכו׳
בסיום פרק א, גם בהמות אין להם לאכול, והם גם מתפללים, מזכיר את נינוה, או שממש בהמות צועקים כשהם רעבים וזה התפלה שלהם ליי כמו שיש ביטויים בתהלים
פרק ב יש קושי, תקיעת שופר זה לכאורה להזהיר על צרה שבאה, והוא מדבר שהיא כבר באה וכבר אומרים איכה עליו?
‘יום יי׳, מה זה, בהמשך נשמע שזה איזה יום שיהיה לעתיד, אבל לכאורה זה תיאור ל׳יום נורא׳, או ‘היום׳, ‘יבוא יומו׳, כאילו, היום שמפחדים או מקווים ממנו, לא ברור לי
איך ענן וערפל זה כשחר פרש על ההרים? זה הרי ענן וחשך לא שחר?
“כגן עדן הארץ לפניו – ואחריו מדבר שממה”, זה נפלא
“כאנשי מלחמה יעלו חומה” מכאן הלשון לעלות בחומה? הכוונה פשוט לפרוץ לעיר שיש לו חומה? כמו ביהושע זה נקרא עלו על החומה?
‘בעד החלונים יעלו כגנב׳ לא נכנס פה, הוא לא כזה נכנס כגנב יותר ככובש..
‘וגם עתה נאום ה׳, כאילו אפילו שכבר בא היום, עדיין שובו עדי?
כתוב פעמיים אותו פתיחה לקדש צום וכו׳, לא הבנתי מה המהלך פה, כבר צמו וזה לא עבד<
סוף פרק ב גם מעניין, אם יש רעב או ארבה התשובה הוא שישלם את השנים, כאילו יתן כפליים בשנה הבאה וישבעו גם עבור הזמן שעבר…
זה לא בדיוק עובד כך שביעה אבל זה נקודה..
יש עוד דברים כאלה שאני מתפלא שכולם לוקחים נוסחאות הפלגה מילולית
כמו… ‘ולא קם נביא בישראל כמשה׳..
או כמו ‘ויחכם מכל אדם׳.. והלשון בדה״י ‘ואחריך לא יהיה כן׳
או הנאמר על יאשיהו ‘ואחריו לא קם כמוהו׳
לכאורה כל המפרשים פירשו הארבה כפשוטו, עד האברבנאל שמתפלא על זה ואומר שזה משל