Tuesday, November 07, 2017 • י״ח חשון תשע״ח
פרק ג. איוב קילל את יום היוולדו שזה בערך מה שאשתו אמרה ברך אלהים ומת. כאילו אמר שהיה יותר טוב אם היה מת.
לא קילל אלהים אבל קילל את יומו. ואיזה הבדל גדול כבר יש בין שני אלה
ואשר יגרתי יבוא לי. הוא אומר מזה פחדתי כל הזמן שהקרבתי קרבנות והייתי כזה צדיק והקפדתי מכל חטא ובסוף לא עזר כל הזהירות זה בא לי.
אפשר מאיר צודק ואילו לא היה מפחד מזה כל כך לא היה מביא את זה על עצמו..
קיבלתי השראה גם מרילקה קניתי ספר שלו stories of God. והוא מתאר בו איך אלהים מחפש בני אדם וכו׳. צריך לקרוא את זה…
אני מסכים לחלק שזה צריך להיות יבינו בנפרד אבל לא חושב שאנשים סובלים מזה ולא מקשר והייתם כאלהים וכבר כתבתי הפשט שלי..
זה הפשט של איוב לא היה ולא נברא. הוא היה עבור הפואטיקה.. כמו כבר הבאתי הגל אמר שהטרוגן וואר היה בגלל האודיסי ולא האודיסי מספר את סיפור המלחמה
בינינו מה באמת משמעותי שהיה איש כזה איוב שסבל או שיש ספר כזה. למי אכפת מהאיש כבר מת באמת אלף פעמים אבל המילים שלו מעניינים..
מעניין
אני חושב שלא ביטאתם מה שאיוב מבטא. אפשר זה סואיסיידל אבל זה לא הנקודה. הוא מתאר את היופי של השתוות וחירות המיתה. במתים חפשי כמו שנאמר . שם חדלו רוגז וכו׳ וכו׳. אני כמעט חושב שזה לא צער אלא ביטוי מאד יפה של המיתה כמציאות שבו הכל משתווה העשיר והעני הקטן והגדול העבד ורבו. לא מספיק יודע לבטא מה שאני אומר שזה פשוט לא עצוב זה יפה..
בקשר לקלל את יומו מסתמא הראשונים מפרשים שהוא חשב אולי המזל של האדם תלוי ביום שנולד בו לפי הכוכבים וכו׳ אז הוא מאשים את היום שנולד בו.
אבל זה מסתמא לא הפשט אלא זה משהו פואטי
אני לא חשוב שהפשט כמו יואליש בפסוקים יד-טו אלא זה מקביל את כל היגיעה של העולם מול המנוחה של המוות. הוא אומר חבל לנסות אפילו להיות עם מלכים או עם שרים כבר יותר קל לנוח להיות מת מיד
מה זה העתידים עורר לויתן
פרק ד
האליפז הזה היה שייגעץ.. מין righteous prick שלא מצאנו כבר הרבה זמן.
בקיצור אליפז אומר לאיוב אתה הרי זה שכל הזמן הסתובבת ואמרת דברי חיזוק ומוסר לאנשים שהכל השם צודק ופתאון כשזה מגיע אליך אתה בדכאון.
פתאום שכחת כבר כל התורות שלך שלרשעים מגיע רע וכו׳
איזה מילים רעות..
ואז הוא אומר שהיה לו מראות נבואות והבין שאלוהים תמיד צודק וכולם רשעים מבחינתו.
ובני אדם כמו מטבעם פגומים ולכן כולם מתים בסוף (כמו שאיוב רצה..)
אם מתעלמים מכל מיני מילים ודימוים מסובכים הדיאלוג של ספר איוב יחסית פשוט ומובן
I think it means that it should be retroactively deleted and thus he would not have been born.
Interesting.
אני זכרתי הגמרא שאומרת שזה דוגמא לאונאת דברים. אבל האמת לא מוכרח שזה הפשט שלהם פה אלא כדוגמא.
ובאמת אם קוראים את זה אחרי פרק ב שישבו איתו שבעה ימים בשתיקה והשתתפו בצערו זה נשמע פחות מרושע
Actually no he made simple folk stories. The preface says he wants to make God stop being a rumor and become something more real
הן בעבדיו לא יאמין זה לא יפה מצדו.. אם הם כבר עבדיו שיאמין בהם קצת..
אפשר שזה קשור למה שאמרתי במוצש שכאן זה גישה של גבורה וניתוק מאד אבל באברהם בסוף האמין השם עכפ אחרי הנסיונות
קראתי קצת רלבג הבנתי כי טענת איוב שהיה טוב לו למות מתקשר למה שכתוב אך את נפשו שמור. כלומר איוב טוען שהרעיון הזה לא נכון שכאילו אומרים למי שיש לו ייסורים אבל לפחות אתה חי. אז הוא אומר שלהיפך אילו היה מת היה הכל בסדר שם רשעים חדלו רוגז. ואדרבה לחיים צריך הצדקה במה הם טובים ואם למישהו יש חיים רעים כבר עדיף לו למות וזה אכזריות שיהיה מוכרח לחיות ולסבול. באמת יש משהו מאד מרושע באך את נפשו שמור. כמו
Torture him as much as possible but make sure to keep him alive we need him to be our prisoner he can’t die .
ועל זה אליפז עונה לו -בעיקר
בפרק ה׳ שלפעמים זה שווה שהשם מוכיח מישהו ביסורים ואחרי זה הוא חוזר לחיים יפים וזה עדיף מאשר ימות
וגם יונה רצה להתאבד וישאל את נפשו למות.
דוד של התהלים דווקא היה איש שמח תמיד בסוף ובאמת דוד המלך בסוף היה איש מוצלח..
אבל בין הנביאים אנו מוצאים יותר דכאון ממש כמו ירמיה ויונה ו?
בקיצור לרצות למות זה לא משהו שלא כתוב בתורה..
אפילו שר׳ מוטל זילבר חושב שזה לא דבר טבעי.
התניא מתאר תמיד מרירות כ״מואס בחייו ממש” שזה במילים אחרות לרצות למות.
גם אליהו במלכים א יט
וישאל את נפשו למות ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי כי לא טוב אנכי מאבתי
הצד השווה באלה שמדובר בנביאים שנכזבו מהנבואה כלומר שהנבואה שלהם לא עשתה רושם או נכזבה.
וכפי שאליפז מספר גם איוב היה תמיד דורש לאנשים דעה אחת ופתאום היא נכזבה לו כאן.
(וגם זה אברהם היה הפוך שעל זה נאמר והאמין בהשם אחרי שלא באה לו ההבטחה שקיבל בנבואה וגם העקידה היה הופך הדרשות שלו תמיד כאשר ביארו(
במילים אחרות כמו שדברי הנבואה חזקים מאד על הנביא עצור במילים לא אוכל לכן גם שבירתם הוא לוקח מהנביא את חיותו לגמרי . סתם אדם לא תמיד רוצה למות אם יש לו בעיה אבל נביא הוא לא סתם אדם והוא לוקח כל דבר בתוקף מאד כשהוא חי הוא ממש רואה אלהים אבל כשלא אז מרגיש באמת שטוב לו למות.
נדמה לי שיש הבדל בין זה לזה. קצתי בחיי זה סתם מילים אף אחד לא חושב שזה באמת
Wednesday, June 02, 2021 • כ״ב סיון תשפ״א
אליפז התימני נשמע נכד של עשו. בני אליפז אלוף תימן. כנראה היה לו נכד בשם אליפז שהיה גם אלוף תימן או גר שם. ונמצא שאני צודק שזה הכל אנשים ממשפחת אברהם, אפילו מחכמות נכדי עשו מצוטטים פה. גם יש עוד פסוק שמדבר על חכמי אדום בעובדיה ואבדתי חכמים מאדום
מצינו בגמרא ‘במה הארכת ימים׳. ואולי עוד דברים בכיוון כזה. אולי גם בסיפורים יותר מאוחרים. צריך להיזכר..