Monday, July 25, 2016 • י״ט תמוז תשע״ו
לגבי אותי עזבו אני חייב רק להעיר שהפשט לא אורתופרקס הפשט של תורתי שמרו הוא להיות חברה הוגנת. וזה באותו רעיון של הנביא כל הזמן שלא יסמכו על השם במקדש והקרבנות וכו ויעשו מה שבא להם אלא יתקנו דרכיהם הרעים.
בדרך כלל משומש המאמר של אותי עזבו להיות בדיוק ההיפך מכוונתו, כאילו העיקר להניח תפילין אבל לא צריך לחשוב על אלהים כלומר לחשוב על הצדק.
הפרק הזה עוד לא הבנתי
פסוק א – ד מה הוא רוצה?
ה – ח דרשה מובנת על הבטחון.
פסוק ט – י דרשה על הלב וכ
יא – ?
יב – יח ?
יט – כז משהו על הבאת משא ביום השבת
זה פעם ראשונה בנביא שעושה עסק מן השבת?
באמת מעניין נושא הבטחון פה שהוא קצת נגד הדרשה של ירמיה כל הזמן שלא יהיו בטוחים ויפחדו..
זה יותר מזה שמדבר על מצווה, זה שעושה את שמירת השבת דבר עיקרי פה, שמאיים שאם לא ישמרו שבת יבוא חורבן, זה משהו שאנו רגילים יותר מחזל ואצלנו ששמירת שבת מגדיר הרבה שמחלל שבת הוא כגוי, אצל הנביא לרוב זה עבודה זרה ומשפט.
בחומש תופס שמירת שבת גם חלק עיקרי
אני לא חושב שזה כאילו שרירות בגלל שכתוב בתורה, יש באמת הגיון שבעולם שלנו שבת שקולה כ- או מחליפה – עבודה זרה. זה כמו צורת היהודי השומר תורה. אבל יש אומרים שכן בגלל שאימץ את ערכי החומש שמדגיש את השבת.
עוד דבר שצריך לראות הוא איך הוא מבין את השבת – עיקר השבת אצל ירמיה (וכן להלן בספר עזרא נחמיה) הוא סגירת השער הינו השוק למשא היינו ביזנז
ישעיה אומר דברים אחרים קצת וקראת לשבת עונג
חזל משום מה הבינו שהוצאה היא מלאכה בלי קשר לביזנס, ואת הביזנס עצמו עשו לכמעט אפילו לא דרבנן.
זה דבר שאני לא מבין בכלל, אם יש הסבר.
צריך להבין את הקשר שהוא עושה פה : אם לא יביאו משא בשער בשבת, אז יבואו בה מלכים מבית דוד וכו׳ להביא קרבנות, ואם לא ישמעו אז יצית אש באותם שערים – וממילא לא יבואו כל המלכים וכו׳. יש איזה הגיון פואטי או מידה כנגד מידה.
ירמיה כבר אומר כאשר צוותי את אבתיכם פסוק כב
אני חושב שמבינים שמצוות השבת היה נהוג בעם מלפנים, הרי לזה יש כאן דיבור על משא שלא כתוב בתורה כלל
היה הרבה דברים מתורה שבעל פה או מנהג אבות
כבר מזמן אבותינו דורשים לילך בדרכי אבותינו שאף הם לא הלכו בדרכי אבותינו ☺
מאשי כבר פירשתי את זה פעם בענין שמיטה
זה הולך ככה: לא נחתם מרצון אז תנוחו מאונס
לא תסגור את החנות בשבת ? זה ייסגר כל השבוע
לא שבתם בשמיטה? הארץ תשבות כל השנים
מידה כנגד מידה אפשר כדי שנלמד על מה זה עונש, אם לא איך נדע..
הפירוש הפסיכולוגי שלי זה שאם אדם לא לוקח חופש מדי פעם הוא מקבל בסוף דכאון ואז יש לו חופש הרבה יותר..
אבל כמובן ירמיה מסתמא לא התכוון לזה
הארד ווארק זה קללת אדם..
שכחת סנדל המסומר
לא כל גזירות שבת יש להם סנס..
אתה בטוח שלא הגזמת עם כל יהודי ירא אלהים..
?
אני יהודי ירא אלהים ולא חושב ככה.. בכלל אם ככה לא אמור להיות הבדל בין שמירת שבת לבין לבישת מנעל ימין תחילה ועובדה שיש הבדל
אבל בפועל אפילו ספר ויקרא או דברים לא אומר שיגלו אם לא ילכו למקווה רק אם יעבדו עבודה זרה או לא ישמרו שביעית
זה עונש על פרט שלא מקיים
זה וודאי יש על הרבה שטויות
ולא בגלל חוקה חקקתי אלא כי זה נורא חשוב
הרי אפילו בזה יש הבדל
יש שעונשו כך ויש שעונשו כך
Tuesday, February 18, 2020 • כ״ג שבט תש״פ
נמחקו לי ההודעות מהבוקר ועד הערב היום, אבל אני זוכר שזלמן לייב אמר שהנביא מזהיר על ההוצאה לפי שזה היה המלאכה שהם עברו ולא היו עוברים על שאר מלאכות.
לפי המפרשים האחרונים עיקר הוצאת משא פה הכוונה לפתיחת השוק למכור ולישא וליתן, כמו שנראה בנחמיה, זה לשערי ירושלים. כלומר אין לירמיה המושג החזלי של הוצאה מרשות לרשות גרידא אלא ההוצאה שהוא אוסר זה להביא הסחורה למכור בשוק. ואם כן צריך לדעת איך ומתי נהיה האיסור סתם להוציא.
דעת מקרא מביא ראיות שונות ששבת היה ידוע והיו שומרים אותו מזה שהנביאים מזכירים אותו דרך אגב וגם בתוכחותיהם. כמו שכח ה׳ בציון מועד ושבת משמע שהיה שבת ידוע. אמנם זה ראיה רק על חגיגת השבת וקרבנות כו׳ לא על שביתה ממלאכה. נראה מתוך דברי ירמיה שהיו יודעים על השבת אבל היו עושים בו מסחר, הוא צועק כמו המונקאטשער רב שבת זה לא לאכול קוגל זה לשבות ממלאכה..
ובאמת הוצאה מלאכה גרועה ועד היום מזלזלים בה..
פרק יח. הסיפור עם בית היוצר מעניין זה נראה שהשם מראה לו מראה ופתרון בעולם הממשי, שירד ממש אל בית היוצר ומשם ילמד כחורמ ביד היוצר וכו׳. לא רק כמו בהתחלה שראה במראה או חלום מקל שקד אלא שילך לשם ממש.
יש עוד יותר קשר של מראה זה לתחילת נבואה בתחילת הספר, זה נראה ממש קיום מה שהובטח שם לנתוש ולנתוץ ולהאביד לבנות ולנטוע, כך הוא מפרט רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש וכו׳ בפסוק ח, ובפסוק י ורגע אדבר וכו לבנות ולנוטע
אולי פרק זה שייך בעצם למעלה אצל פרק א
בפסוק י משמע שיש חזרה גם ממידה טובה, ואפשר לדחוק שזה לא כשזה נאמר בנבואה
זה גם קטע שנגד רוב הדרשות של ירמיה שנכתם עונך לפניך. פה הוא מציג את הכל כתלוי במעשיהם ישובו יהיה יורת טוב יהיו יותר רעים יהיה יותר רע
אבל ישראל אמרו נואש לא רצו לשוב. היו מיואשים.. לכן הוא צועק עליהם תוכחה מי שמע כזאת הפיכה, ואיזה צרות יבואו להם.
והמשך הפרק שהשומעים אומרים בוא נכה אותו בלשון, כלומר נלשין עליו, כי הם לא מאמינים שתאבד תורה מכהן וכו׳, הם צעקו חלילה לתורה שישתכח מישראל איך ירמיה מנבא כאלה כפירות, בא נטפל בו שלא נצטרך לשמוע עוד הכפירות שלו. וירמיה מתחיל להתפלל ואומר לה׳ זכור שאני לקחתי את הצד שלהם והתפללתי לך עליהם, אני לא באמת שונא אותם רק הם לא רוצים לשמוע ממאנים לשוב, אז תעניש אותם עכשיו שהם רוצים לפגוע בי.
Monday, September 11, 2023 • כ״ה אלול תשפ״ג
שירת האזינו. שיש מעגלים בהיסטוריה ואין הרבה לעשות לזה זה קצת דטרמיניסטי. זה נכון. רק שהיהודי חושבים תמיד שהם היוצאים מן הכלל….
רק העניין של אחדות האל הוא יוצא מהכלל באמת אבל זה לא באמת קשור להצלחה פוליטית
ראיתי זוהר יפה. הוא אומר ישעיה ראה שהדור רשעים אז הוא קיבץ תלמידים ולימד אותם כיצד להוליד ילדים טובים (מסתמא הכוונה לקדושת התשמיש ולהיזהר מגויות וכו׳ או חינוך בכלל), וכך הוא בנה לעצמו חבורה אצילית, ואותם הילדים של החבורה שלו הוא קורא הילדים אשר חנן אותי השם. כנראה זה תוכנית פעולה של מחברי הזוהר..
אפשר להבין שזה לא דרך לשבות והוא מניח שהכל היו אמורים להבין
אני מתכוון שזה יכול להיות כמו אם מישהו ישחק עם חתול באמצע שמונה עשרה, לא צריך להיות כתוב שזה אסור..
זה כבר שאלה כללית
אבל הכוונה לא שעל העבירה על האיסור הזה מגיע, זה רק סימן שלא לוקחים את השבת ברצינות
אני מתכוון שזה כמו אם מישהו יבוא ויצעק החנות שלך פתוחה בשבת
ובאמת מותר שחנות תהיה פתוחה בשבת באיזה תנאים
רק זה לא הכוונה
הוא לא אומר שילכו לגלות כי סמכו על עירוב מפוקפק..
בכלל לא כתוב פה הוצאה מרשות לרשות ויכולים גם להגיד שמדבר על טלטול מוקצה…
אבל הפשט הפשוט הוא כדברי