Sunday, July 24, 2016 • י״ח תמוז תשע״ו
פסוק א – ד. לנביא היה שכל אם יש מקום כזה גרוע לא שווה להביא שם ילדים. סבתא שלי הולידה ארבעה ילדים תוך כדי בריחה מהנאצים. מה ההבדל..
אבל אם היא לא היתה כזה קרייזי לא הייתי קיים..אז אני לא יכול לשפוט
What r u referring to?
מה הקשר לגוים
שוב נזכרתי כבר אמרו בגמרא שהיה ראוי להיבטל מפריה ורביה מן החורבן אלא שאי אפשר. אז ירמיה עוד חשב שיוכל להיות טוב אבל סבתא שלי ידעה כבר שאלף שנה יש בעיה כזו, ואם לא תוליד בשעת צרה אף פעם לא יהיו בנים..
יידל אני הבנתי הפשט כמו שאמרתי הוא אומר אל תוליד בנים כי הכל ייחרב ממילא
איך אתה מבין?
פסוק יד טו איך נכנסו לפה? זלמן לייב מי הכניס את זה פה?
גם כ כא לא קשור
הוא אומר שיצודו אותן כדגים וכו
תודה
המילה לכן בתחלת פסוק יד מכפיל את הקושיא..
מהסתקרנתי לגבי הולדה בשעת השואה אז חיפשתי מעט ומצאתי שהרב אהרנסון בספר עלי מרורות פסק בפשטות שאסור לשמש מדין אסור לשמש בשעת רעבון וכתב ראיה שהנשים שניצולו הם דווקא אלה שלא היה להם ילדים וכן הוכיח מעמרם שפרש מאשתו בשעת גזירת פרעה לולא טענת בתו שלא גזר אלא על הזכרים
אמנם הוא חולק על המונקאטשער בנימוקי או״ח תקעד שהתיר במלחמת עולם הראשונה וטעמו כיון שהוא דבר שאין לו שיעור המלחמה הזו, וגם לדעתו שזה חבלי משיח בלהבלה,
יש כמה נקדות שאפשר לחשוב, אחד הוא שיש זמנים שלא שווה או ראוי להביא ילדים מפני מצב העולם, שני שהולדת ילדים זה פשוט מסוכן כי אשה מעוברת או תינוק יותר מסוכו, שלישי הסברא של הגמרא שלא ראוי שהעולם בצער ואתה הולך ונהנה עם אשתך.
מחשבה חרדית היה בוודאי לא להתחשב עם המציאות כשני טעמים ראשונים כי מצווה להוליד בלהבלה, המונקאטשער הוא דוגמא לזה, אבל ההלכה בפשטות וכן ראינו בנביא כאן, אם שאפשר שזה סתם מליצה, להתחשב עם זה.
ולגבי סבתא שלי אני לא יודע.. אני חושב שהיתה מטורפת אבל כנראה לא חשבה שזה כזה סכנה ..
Sunday, February 16, 2020 • כ״א שבט תש״פ
לפחות בזמן המשנה וגמרא היה מנהג לשתות הרבה בבית אבל
יש לירמיהו משהו שהוא מבין שהקלקול נוגע לא רק לדברים גדולים תאלוגיים. יהיה עצמאות לא יהיה עצמאות יהיה בית מקדש לא יהיה בית מקדש. הוא אומר מאחר ואנחנו במצב כזה, גם דברים נורמליים כמו להתחתן ולישא אשה ולהוליד ילדים ולהצטער כאשר הם מתים, לכל זה אין טעם אם פספסו את הכל כמו שהם פספסו והכל מושחת.
זה רגישות של נביא שהוא בעצם נושא על בשרו את המצב היותר כללי. הוא לא יכול להבדיל ולומר נו אני לפחות אשמח באשה וילדים שלי. אם הכל הולך קאפוט אז הוא גם הולך קאפוט ואין לו טעם לאכול ולשתות ולישא אשה ולהוליד בנים.
אין אפילו על מה להתאבל כאשר הם מתים העולם כולו חרב ומת בין כך ובין כך
הרי להצטער שמישהו מת משמע יש סדר נורמלי שילדים לא מתים ופתאום זה מצער. אבל כאשר כל העולם מתפורר הסימן הכי גדול זה שכבר לא בוכים אפילו בלוויות. לא עושים לוויות בכלל. הכל מתים מה משנה אם מתו ככה או ככה העיקר שלא ימותו עם יותר מדי צער, עדיף כבר למות קודם טובים היו חללי חרב וגו׳
מפסוק יד לכן הנה ימים באים נאום ה׳ זה נחמה קיצונית לא קשורה לכל התוכחה הקיצונית שקדמה לה. או כמו שאתם מפרשים שזה לעומת זה בגלל שהכל מושחת צריך לאתחל את העולם מחדש
פסוק יט זה תפלה פתאום, גם נמצא בתהלים מילים דומות להתחלתו
ופסוק כא זה ביטוי של ספר שמות. בפעם הזאת הנני שולח את כל מגפותי אל לבך. הדיבור חוזר פה למעלה וה׳ אומר בעצם נכשלתי כל מה שהראיתי במצרים לא היה מספיק להראות גבורתי, אבל בפעם הזאת אני כבר אודיע באופן סופי וכבר לא יישאר ספק
זה בעצם כל ההגיון גם של לא יאמר עוד חי ה׳. יכול להיות שירמיה מבין שלעשות תשובה לא יעזור כי אם זה נכשל סימן שלא היה טוב לכתחילה. בעצם ה׳ אשם שלא נתן משהו מספיק טוב ביציאת מצרים. אז זה לא שיחזרו לומר חי ה׳ שהעלנו ממצרים אלא שיעשה משהו חדש ויאמרו חי ה׳ על זה
כל זה גם הסיבה למה כל כך נקשר השמחה ואבל האישיים לכלליים. כמו שאנו מעלים ירושלים על ראש שמחתנו המשמח כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים וכו׳. זה הולך ביחד כמו שהביטול של המשמעות הכללית גורמת שאין טעם לחיות כך אולי ילך גם להיפך אם איש אחד יעשה קול ששון וקול שמחה אולי לאט לאט גם הכלל יתעורר ויחזרו שיהיה טעם בחיים בכלללות
אבל בגמרא זה היה טקס רציני, ישתה ישכח רישו. ר מוטל חושב שזה חכמה להתעלם מן המוות..
מעניין שבתשעה באב הוא לא נוהג כמו המנהג החסידי הזה.
למעשה גם בזמננו זה דבר נורמלי. אם מישהו יש לו צרה הוא ילך לפאב להשיח את ליבו עם חבריו. לא דבר מופרך בכלל.
לא ראיתי אף פעם בשבעה שמישהו ישתכר אבל מסתמא זה גם קוורה..
אגב הרמבן טוען שבאמת קיימו את הפסוק לא יאמר עוד חי ה׳ ולכן ביטלו את שמות החודשים שהיו מונים מניסן ראשון ושני ליציאת מצרים והתחילו למנות חודשים לפי השמות הבבליים לזכר היציאה מגלות בבל.
מה המשל שלו עם הדגים והדיייגים בפסוק טז?
דווקא כן.. דברים פרק יד
א בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם: לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְלֹא-תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם–לָמֵת. ב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה
אבל אפשר הפסוק התכון יותר מדי או יש אופנים שמותרים, נראה לי יש ראיות על כך מעוד פסוקים או סיפורים שבפועל היו נוהגים דברים דומים ויש על זה כל מיני תירוצים
אבל בקיצור אם יש פסוק אז סימן שנהגו ככה..
והנביא לאו דווקא פה להקפיד שכל דבר יהיה לפי ההלכה. יכול להית שמתאר מצב של אבלות כפי המציאות לא כפי הראוי להיות
אני בכלל חושב שאם מישהו כותב שירה או סיפרות שלא כדאי להצטצמם רק למעשים מותרים לפי ההלכה כי זה לא יוכל לתאר את הרגשות. למשל אם מישהו רוצה לתאר אהבה כמו שלמה בשיר השירים אז האם יגיד את זה רק כמו שהחניוקעס נוהגים? וודאי הוא מסכים שכך ראוי לנהוג אבל זה לא יבטא האהבה בכלל. צריך לתאר כיצד רודפים אחד אחר השני ומסתתרים מההורים ומתחבקים ומתנקשים וכו׳ אפילו שזה אסור לפי הדין, כי ככה מתואר באמת הרגש, אולי בסוף טוב שיהיה הרגש אבל לא המעשה אבל נו.. וכך גם בתיאורי אבלות
ראיתי ברוקח שהטעם שלא מוזכר שם ה׳ בשיר השירים זה כי לא יפה להזכיר שם ה׳ במשל כזה…
וגם במגילת אסתר זה הרי סיפור מאד לא הלכתי דתי..
אבל מי הדגים ואיפה ברחו
היום בטח אנשים עושים עבירות אחרות שאפשר לעשות משל.. אבל באמת אבלות אצל אשכנזים זה לא אייטם בכלל אין להם מושג איך לעשות את זה..
דיני אבלות זה לא מן הדברים המוצלחים ביהדות שלנו
אגב לא רק זה אלא שבספר ויקרא זה אסור רק לכהנים וספר דברים הרחיב את האיסור על כל ישראל.
כן שכחתי אותו..
אפשר באמת נתקיימה קללת ירמיה ואנחנו לא יודעים כיצד להתאבל..
הוא אומר שיגיע זמן ולא ידעו גם את זה והוא מכין את עצמו לזה ולא מוליד ילדים
אגב מה באמת קרה ירמיה לא לקח אשה?
זה מעניין. הושע עשה דוגמא באשה זונה שלו ושמות הבנים שלה לעם ישראל. ישעיה עשה דוגמא עם הילדים שלו והשמות שלהם. יחזקאל מתה אשתו וה׳ אומר לו לא להתאבל. ירמיה אסור לו בכלל לקחת אשה כי לא יתאבלו. באמת הוא הכי מסכן.
זה ממש נגד האמונות שמספרים לנו שצריך תמיד אמונה ולהוליד כמה שיותר ילדים וכו׳.. סבתא שלי שהולידה ארבעה ילדים באמצע בריחה מהנאצים לא אחזה כמו ירמיה שחבל להוליד
בקיצור ואז מתפלאים למה לא לקחו את ירמיה ברצינות.. איזה אלטער בחור שטוען שלא התחתן כי חבל להוליד ילדים במקום מושחת כזה..
אפילו רשי לא עשה ככה …
וגם לא המגיד מקאזניץ
אז לא יודע… נראה לי הם היו מספיק חניוקעס
לא נכון.רשי בפירוש מסביר בנפרד המשל והנמשל
אני לא מסכים. רשי אוחז שהפשט הוא שזה משל אבל בכדי להבין את זה צריכים להבין את משמעות הדימויים לפי פשוטו ואת זה הוא עושה בהרחבה בשהש ןאגב בעוד הרבה מקומות
במילים אחרות אם אתה רוצה להבין מה פירוש הנה הסתיו עבר. אז רשי מפרש שזה מתאים לדוד להגיד לרעיה שעכשיו זמן מתאים לאהבה
וזה נקרא אצל רשי הדוגמא
ושוב יש לזה נמשל שזה מה שהשם אמר לישראל ביציאת מצרים בחודש האביב וכדו׳
אבל רשי לא מדלג להבין פשט הסיפור לפי לשונותיו והקשרי ענייניו
והוא מחפש שהנמשל של המדרש יתאים לזה כמה שיותר
כלומר שזה לא יהיה סתם להגיד הסתיו גימטריא תורה או משהו
אלא שזה יתאים שכמו שדוד יגיד ככה השם יגיד במצב דומה
אבל יש אולי ברשי גם מגמה לפרש כפי הדוגמה בלבד. וזה גם לא סותר שזה בסוף בין הקבה לכנסת ישראל אלא שזה הדרך לצבוע את האהבה הכי טוב. וזה היה עיקר כוונתי למעלה.
למשל כתוב ישקני מנשיקות פיהו. מפרש רשי כלומר אל תנשק אותי על היד או על הלחי כמו איזה אוהב שחצי אוהב תנשק כמו שמנשקים לכלה פה אל פה.
זה פירוש נהדר לפי הדוגמה ויש בו הרבה טעם בפני עצמו
ושוב יש עוד רובד של פירוש שזה בקשת כנסת ישראל שיפרש להם טעמי תורה וכו׳.
אבל אם לא מבינים את הדוגמה גם לא מבינים את הנמשל והרגש שהוא מנסה להביע
אני חושב שזה רק שהוא לא עקבי בסדר הפירוש שלו. הרבה פעמים אחרי כמה פסוקים רשי נסכר לפרש הדוגמה של כל הפרשה או להיפך
ויכול להיות שלפעמים הוא חושב שהפשט מובן מאליו או להיפך
בכלל אחד המאפיינים של פירוש רשי שהמתודה שלו אף פעם לא לגמרי עקבית
*נזכר
ברור הרי שצריך לפרש גם נמשל זה הרי לא כתוב בתנ״ך סתם כשיר אהבה…
אבל גם ברור שצריך להבין הפשט כי אחרת אין בזה טעם…הרי למה לכתוב בכתב סתרים היה אפשר לכתוב ישר…
אני חושב שרשי מסכים אתך באופן כללי… לא יודע מה פירוש עד הסוף יש בכלל מבוכה אם שיר השירים זה סיפור אחד או כמה סיפורים.
בכלל המפרשים הקדמונים שלא כמו המפרשים החדשים מניחים שהקורא מבין בעצמו את רוב הפירוש הפשוט ומעירים רק במקום שיש קושי ניכר…