Tuesday, July 12, 2016 • ו׳ תמוז תשע״ו
אבל זה לא סותר התיאוריה שלה כי בפועל הפרושים היו יותר דרשנים מפרשנים.. להיפך הצדוקים היו בפשט
בודאי אומרים, אבל פה זה רע.. על דרך דרש בטוח שאמרו צריך לחפש..
מה יש לומר להם ירמיהו הנביא כבר צעק עליהם…
ברצינות יש לדבר על זה אבל אכמ, בכללי זה תיאוריה מוזרה של כמה אחרונים ואין לא נביא ולא פילוסוף ולא מקובל שחושב ככה אלא נפש החיים והתניא ומשה מדסוי
נראה לי שהכוונה פשוט לאסוף, הוא משתמש כמה פעמים פה בדימוי של האסיף , יאסוף אותם עד שאין תאנה וכו, זה משל לכליון
מצלצל באזניים הנוסח של המוסר במסלת ישרים כלה שב במרוצתו כסוס שוטף במלחמה, אייאייאייאיאייאייי
ומה האמת..? זה לא כמו מבליג בעברית?
והנה ירמיהו היה מתאונן על רוע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המדה הזאת, שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם: הלהעשות אם להעזב? ואמר עליהם (ירמיה ח): אין איש נחם על רעתו לאמר וגו׳ כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה. והיינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה.
מסלת ישרים ג
מצאתי דרך האפליקציה של ספריה יש להם פיצר שמראה בכל פסוק כל מקום שזה מוזכר בכל הספריה שלהם, מומלץ
https://play.google.com/store/apps/details
הרמבן כבר עמד על זה
ואברהם זקן בא בימים חזר הכתוב לאמר כן להודיע הסבה שבעבורה השביע את עבדו ואמר כי ראה עצמו זקן מאד וחשב בלבו שאם ישלח לארץ מולדתו אולי טרם יחזור השליח ילך לו אל בית עולמו ולכן השביע את עבדו אשר ילך יצחק אחרי עצתו כי הוא המושל בכל אשר לו שלא יקח לו אשה מבנות כנען ובבראשית רבה (נט ו) אמרו כאן זקנה שיש בה לכלוכית ולהלן זקנה שאין בה לכלוכית ירצו לפרש כי “באים בימים” מתחילים בימי הזקנה כי “באים” מורה על זמן עומד כמו הבאים בשערים האלה (ירמיהו ז ב) וכאן אמר שהיה זקן מאד שכבר בא בימים כמו בא אחיך במרמה (להלן כז לה) “ברך את אברהם בכל” – בעושר ונכסים וכבוד אורך ימים ובנים וזאת כל חמדת האדם (אבן עזרא) והזכיר הכתוב זה לאמר כי היה שלם בכל לא חסר דבר זולתי שיראה בנים לבנו שינחלו מעלתו וכבודו ולכן התאוה לזה ולרבותינו בזה ענין נפלא אמרו (ב״ב טז) וה׳ ברך את אברהם בכל רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת רבי יהודה אומר בת היתה לו אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה דרש רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם וזו לו לברכה כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם עבודה זרה כמותם כי האשה ברשות בעלה ואברהם לא יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה אשתו חוצה לארץ ואף כי יעבוד עבודה זרה ורבי יהודה דרש כי בת היתה לו דאפילו ברתא לא חסריה רחמנא (שם קמא) והיא הברכה בכל כי היה לו כל אשר יחמדו האנשים לא חסר דבר ובאו אחרים והזכירו שם הבת ובאמת שאין הכוונה לאחרים והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה שיאמר הכתוב כי ברך אתו השם בבת אחת ששמה כך אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה ואמרו כי “בכל” תרמוז על ענין גדול והוא שיש להקב״ה מדה תקרא “כל” מפני שהיא יסוד הכל ובה נאמר (ישעיהו מד כד) אנכי ה׳ עושה כל והוא שנאמר (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדולה השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא והיא המדה השמינית מי״ג מדות ומדה אחרת תקרא בת נאצלת ממנה ובה הוא מנהיג את הכל והיא בית דינו של הקב״ה הנרמז במלת וה׳ בכל מקום (ב״ר נא ב) והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים בעבור שהיא כלולה מן הכל והיא שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל במקומות רבים בעבור שהיא כנוסת הכל והמדה הזאת היתה לאברהם כבת כי הוא איש החסד ויתנהג בזו ולכך אמרו אחרים כי אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו או שלא הוליד אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל ולכן תקרא גם היא כל כלשון כי שמי בקרבו (שמות כג כא) והנה הוא מבורך בשמים ובארץ ולכך אמר בה׳ אלהי השמים ואלהי הארץ והענין הזה נמצא לרבותינו רמוז בהגדות במקומות רבים כענין שאמרו במדרש חזית (שיר השירים ג כא) שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אליעזר ברבי יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו (שיר השירים ג יא) אמר לו הן אמר לו היאך אמר לו משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי כך בתחילה חבב הקב״ה את ישראל וקראן בתי הדא הוא דכתיב (תהלים מה יא) שמעי בת וראי ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי שנאמר (שיר השירים ה ב) פתחי לי אחותי רעיתי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי שנאמר (ישעיהו נא ד) הקשיבו אלי עמי ולאומי לאמי כתיב עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו אמר לו אילו לא באתי אלא לשמוע זה הדבר מפיך די ומבואר זה במדרשו של ר׳ נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר כב) אמרו בפסוק אנכי ה׳ עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי (ישעיהו מד כד) אני כשנטעתי אילן זה להשתעשע בו כל העולם ורקעתי בו הכל וקראתי שמו כל שהכל תלוי בו והכל ממנו יוצא והכל צריכין לו ובו צופין ולו מחכים ומשם פורחים נשמות לבדי הייתי כשעשיתי אותו ולא יגדל עליו מלאך לאמר אני קדמתי לך גם בעת שרקעתי ארצי שבה נטעתי ושרשתי אילן זה ושמחתים ביחד ושמחתי בהם מי אתי שגליתי לו סודי זה עד כאן ועוד שם מבואר מאי ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג ב) אמר בעת שחטאו לך בניך ותכעס עליהם רחם תזכור ומאי רחם תזכור זכור אותו שאמר ארחמך ה׳ חזקי (תהלים יח ב) ונתת לו המדה הזאת שהיא שכינתן של ישראל וזכור בנו שירשה ונתת לו המדה הזאת שהיא שכינתו של ישראל דכתיב (מלכים א ה כו) וה׳ נתן חכמה לשלמה וזכור אביהם אברהם דכתיב זרע אברהם אוהבי (ישעיהו מא ח) ובקרב שנים תודיע (חבקוק ג ב) ומהיכן היתה בת לאברהם הן דכתיב וה׳ ברך את אברהם בכל וכתיב (ישעיהו מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ההיא ברכה היתה בתו או לא היתה אלא אמו הן בתו היתה משל לאדון שהיה לו עבד שלם תמים לפניו ונסהו בכמה נסיונות ועמד בכולן אמר האדון מה אתן לעבד זה או מה אעשה לו אלא אצונו לאחי הגדול ליעצו ולשמרו ולכבדו חזר העבד עם אחיו הגדול ולמד מדותיו אהבו האח וקראו אוהבי דכתיב זרע אברהם אוהבי אמר מה אתן לו או מה אעשה לו הנה כלי נאה עשיתי ובו מרגליות נאות ואין כמותן והם סגולת מלכים אתננה לו ויזכה במקומי הדא הוא דכתיב וה׳ ברך את אברהם בכל עד כאן ואם תבין מה שכתבתי תדע מאמר הנשים הארורות שאמרו ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל (ירמיהו מד יח) ולמה נכתבה המלה חסרת האל״ף ותשכיל דברים רבים סתומים בתורה ומקרא ואילו ידע זה המתהדר בסודותיו תאלמנה שפתיו מהלעיג על דברי רבותינו ולכן כתבתי זה לסכור פי הדוברים על הצדיקים עתק
לעיל ז יט האותי הם מכעיסים פנ הסוד שמאחורי כל הספר, נראה שהשם מאד כועס אבל באמת בכלל לא כועס זה רק בעיה שלנו.. הכל משחק.
הרמ ביסודי התורה הביא פסוק זה לראיה על הפשטת האל מכל התפעלות
פסוק ח , הוא אומר שאם כותבים תורה ולא מקיימים אותה זה שקר, כי אמירה ללא נמען הוא שקר, איך תאמרו חכמים אנחנו אתם עושים לשקר הסופר שכתב את התורה. תורת אמת זו תורה מקויימת תורה תיאורטית זו תורת שקר
וחכמת מה להם יש סוד
פסוק יד נראה שיש משחק על המילה נדמה – הדמנו. הראשון משמעות נשתוק או נקבל הדין כמו וידם אהרן והשני מלשון שבירה או חורבן
פסוק כ אפשר לראות שחוזר לדימוי החקלאי של אסף אסיפם, עבר קציר וכו
פסוק כג ניתק פה מי שניתק את הפרק אבל צריך לקרוא ביחד מי יתן ראשי מים ואבכה על עמי – מי יתנני במדבר ואעזוב את עמי.
זה המחשה יפה של הדואליות של כל הספר
תודה
Tuesday, February 04, 2020 • ט׳ שבט תש״פ
אפשר ליישב שכאשר הגר״א וכו׳ אומרים בית ראשון הם מתכוונים למדרגה שנקרא כך, לא לזמן ההיסטורי שהיה אז בעבר.. (לפי הזוהר בית ראשון מרמז למדרגת בינה. ולפי האריז״ל בשער מיעוט הריח הוא מרמז לזמן של מדרגת היחוד פב״פ במדרגה גדולה).
בסדר אבל המגיד מקאזניץ רוצה לדמיין כזה מצב שאפילו ילדים עושים יחודים וכו׳ וזה מסתדר לפי איזה דרוש על זמן בית ראשון
האמת הרי יש בזה משהו כי היה אז נבואה וכו גם נביאי שקר אז אפשר שהיה יותר נפוץ איזה תובנה רוחנית אפילו שהיו רשעים
נכון אבל לא לשיטת הגרא….
אני גם חושב שיש גם היום נביאים והכל
רק עדיין זה נחמד כזה ציור של מצב שכולם כאלה צדיקים בטבעיות כזאת לא כמו שאנחנו מתמודדים וכו׳ כולי האי ואולי
בקיצור אני אומר שזה סיפור יפה הגרא הזה… לא שזה היה היסטורי
בסדר עיין המאמרים שלי על ירידת הדורות. יש על זה שיחות מפורשות בגמרא על היחס בין בית ראשון לבית שני שמצד אחד נראה שהיו יותר רשעים ומצד שני נראה שהיה בהם איזה מעלה וגם השראת השכינה וגם שהרי הגלות שלהם נגמרה..
אני נגד ירידת הדורות אבל זה לא אומר שאין הבדלים בין דורות ותמיד יש מעלות וחסרונות, אז מי שמדבר ככה מצביע על המעלה שהיה
פסוק ח זה האיכה הראשון של ירמיהו (?) – איכה תאמרו חכמים אנחנו …
מפסוק יג הפטרת תשעה באב. צריך להבין אם זה התחלה של ענין ומה הענין
פסוק ב אומר משהו מעניין. האלילים הם כולם outdoors gods השמש הירח הכוכבים. זה משהו פראי כזה אבל גם חסר הגנה. אלהי ישראל דווקא יושב בבית או בשמים. הוא אומר להם שתעבדו את האלים בחוץ תחת כיפת השמים תישארו גם שמה..נשטח את גופותיכם אל אותם האלים. איני יודע מה לחשוב על זה
פסוק ד אומר האם זה חוק שצריכים להישאר נפולים? הלא אפילו העופות חוזרים מדרכם לפעמים. למה אתם כאלה עקשנים. תעשו כבר תשובה.
אני קורא את זה כי יש הרבה אנשים שלא משתנים כי נדמה להם יש כזה חוק שאומר חייב כל אדם להיות עקבי מה שהיה אתמול יהיה מחר. נו ברצינות ואם נפלת תישאר נפול?
פסוק י מנביא ועד כהן.. תרשה לי להזכיר אתם שירמיה הוא נביא וכהן..
וירפו את שבר בת עמי על נקלה. הנחמות שלכם מידי זולים. מנחמים על מיליאר דולר בפרוטה. אומרים שלום שלום מחר יהיה שלום אובמה יעשה שלום טרמפ יעשה שלום דער רבי איז געזונט חי וקיים, אבל אין שלום..
פסוק יב – לפחות תתביישו. אבל אתם אפילו לא יודעים כיצד להתבייש כאלה טיפשים אתם.
פסוק כ עבר קציר כלה קיץ. מן הסתם יש לזה הקשר פשוט. פעם וגם היום היה המנהג לעשות את עיקרי המלחמות בקיץ. בחורף הלא קשה ליסוע בדרכים וכו׳. אז אנשים כבושים שהיו מצפים למישהו שיבוא ויעזור להם היו מחכים שיבוא הקציר ואז יצאו. גם יציאת מצרים בזמן הקציר הראשון נראה לי קשור לזה, באביב זה הזמן המתאים להתחיל מרידות, בחורף לא כדאי יתקעו בשלג.. והנה עבר קציר גם הקיץ כבר עבר ואף אחד לא בא לעזור לנו.
פסוק כב הצרי אין בגלעד, מה נכנס לפה גלעד.
פסוק כג זה עצוב. הוא אומר אין לי כח לבכות מספיק מה שצריך על הצרות. הראש שלי הרי מלא עם מח וכל מיני דברים. העינים שלי יש להם דמעות אבל הם נגמרים באיזשהו שלב. וגם אין לי זמן ביום הוא נגמר וצריך ללכת לעבודה ובלילה צריך ללכת הבית ואני מרגיש שלא התחחלתי לבכות על גודל הצרה. הלוואי שהראש שלי היה מלא רק עם מים והעיניים שלי היו מקור של דמעות כמו נחל. ומי יתן שלא יהיה לי עוד עבודה ומה לעשות ביום ובלילה ולא אצטרך לאכול ולישון רק אשב יום ולילה ואבכה את חללי בת עמי
אה. נשמע יותר טוב. אבל אפשר גם
ככה מפרש האנגלית עולתיכם ספו על זבחיכם
כלומר חורבן הבית זה חינוך שהעיקר שמוע מזבח טוב
השאלה אם זה עבד
ליודע מה היה בבית שני?
החכמים באמת סוברים העיקר לימוד תורה וחסד
אבל זה אחרי חורבן שני
אצל בני עלי משמע הטענה עליהם זה שלא כיבדו את בית השם. זה שונה ממה שירמיה אוצר
Tuesday, August 29, 2023 • י״ב אלול תשפ״ג
זה פסוק נפלא, הוא אומר החסידה יודעת בדיוק מתי לחזור הביתה, אבל אתם לא יודעים שכבר חודש אלול צריך לעשות תשובה 🙂
(ח) אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהוָה אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים.
יש פירוש אחר, אבל אני מפרש, אם אתם חכמים, ואתם לא, אם כן לשקר כתבו סופרים את התורה. כי תורה שאין לה פעולה היא הרי שקר. היא לא נכתבה כדי שתהיה בארון או שתהיו אתם החכמים ותקימו את זה אלא זה כמו שטר חוב שיש לו אחריות, ואם זה לא פועל את הפעולה אז בעצם זה משקר את השטר עצמו, כי הוא לא חל, אז בזה שאתם לא מקיימים התורה אתם עושים את התורה לשקר
חבל לכתוב אם אין מי שמקיים
ולכן מאידך גיסא מי שלומד ועושה הוא מקים את דבי התורה כפשוטו הוא מכניס בתוך התורה את החיות הוא עושה את התורה אמת
הקטע הראשון פה זה כזה, אתם אוהבים להשתטח לשמש, נעשה את זה לקברים שלכם..