Monday, July 04, 2016 • כ״ח סיון תשע״ו
כבר הרמבם עצמו אמר שפסוקים רבים יש שמורים היפך הבחירה וניסה ליישבם עם הרעיון שלו מפרעה..
בגמרא יומא פירשו הפסוק על העובר שרוצה לאכול חזיר
ורשי מפרש שהראה הקבה לאדם דור דור דורשיו כו
אבל בפשטות אפשר שמי יהיה מנהיג וכאלה דברים פשוט שהם לא ממש הבחירה של היחיד הרי הגע בעצמך אם כולם יבחרו להיות צדיקים האם לא יהיה אחד שיהיה המנהיג מסגולה או מייעוד מראש, כך שבטרם אצרך ידעתיך להיות נביא לא אומר ידעתיך להיות צדיק.
רק האמת לא צריך לזה כי אין בחירה והרמבם קשיא עליו..
Yossi why did you post the English together with the Hebrew today?
לג מה תטיבי דרכך לבקש אהבה פסוק זה על כו נאמר ודל
כולם מכירים הפרק הזה מההפטרה אז אין מה לחדש..
לא הבנתי הקשיא? מה למהות הנבואה פה?
אם אתה רוצה להעמיק במהות הנבואה יש לפסוק זה פירוש אחר
כדי להתנבא צריך להגיע לדרגה של בטרם אצרך בבטן שהנביא רואה עצמו טרם היותו וזה אינהרנטי לנבואה וזה לא תוכן הנבואה, אבל זה ענין עמוק לא הסברתי פה
תמצית פרק ב זה שהשם מאוכזב מאד מישראל שהיו פעם אוהבים הוא אהב אותם והם אהבו אותו ופתאום כבר לא הם פנו לאחרים ואז באים אליו רק לפעמים כשיש להם בעיה. והוא משתמש בכל מיני מליצות ומשלים להסביר האכזבה שלו מהבגידה הזו
מה פירוש פסוק טו? טז ?
מספר עריך היו אלהיך יהודה פירוש יהיה לך אדמור מבאבוב ואדמור מצאנז וכל עיר במזרח אירופה ייקרא על שמו אליל אחר
מה באמת הפשט אם גוי לא המיר אלהים למה שישראל כן? נראה לי שזה גוזמא בעלמא כל הזמן ממירים גוים אלהיהם
זה היה להם יומיומי לראות את זה לא גרו בעיר כמונו..
I liked the old way, but on second thought maybe this is good also, hard to say it’s mostly what I’m used to.
באמת צריך לחזור לתרח…
אין הבדל בין להקשות על הקיום של האל לבין להקשות על המעשים שלו
אבל כאן לא שיעור תאלוגיה..
רק באמת הפרק הזה ממש מראה הפוכה לבעיית ויזל, ובעצם ירמיה עצמו במקומות אחרים שטען שהשם עזב אותנו..
אם אנו צריכים את האל יותר משהור צריך אותנו אז גם אם הוא מתנהג לא יפה איזה ברירה יש לנו..
אני חושב שזה באמת הפשט של היהודים באושוויץ
בפסוק ט מאשים הכהנים תופסי התורה הרועים והנביאים ולא מזכיר העם
Tuesday, July 05, 2016 • כ״ט סיון תשע״ו
לגבי נכתם עונך גם אני קראתי שזה חלק מכל ההקשר פה שמייסר נגד שמכחישים שחטאו ובאים לבקש טובות כאילו לא עשו כלום. לא נראה מההקשר שזה הנקודה של כבר נגזרה גזירה.
Monday, January 27, 2020 • א׳ שבט תש״פ
פרק ב
הלוך וקראת – זו הנבואה הראשונה שנשלח ירמיהו לומר לישראל. ככתוב הלוך וקראת וגו׳. זו פתיחה מאד יפה. ואחריה באה הנבואה הראשונה שלו שהוא כולו תוכחה גדולה שמעו דבר ה׳ וכו׳ עד סוף הפרק. אבל בהתחלה התחיל עם דיבורים יפים כיצד זכר להם חסד נעורים וכיצד הם לו כקודש וכתרומה שכל האוכל יאשם.
ויש מובן להמשך הדימוי לתרומה אל הפסוק חסד נעוריך. כי תרומה הוא הראשונה כמו שאומר ראשית דגנך. לפי שהם היו הראשונים שהתחברו לה׳ לכן הם כמו התרומה של העולם. זה גם למה ישראל בתחילה היו כהנים כי הם ראשונים הם אוכלי התרומה. ולכן כדין האוכל תרומה יאשם. כלומר הוא חייב קרבן אשם כדין הזר האוכל תרומה.
פסוק ד – וכל משפחות בית ישראל. זה מקביל למעלה משפחות ממלכות הצפון. בכלל ירמיהו משתמש הרבה בביטוי משפחות. לא בטוח אם זה אומר משהו. (המילה משפחות נמצא בכל המקרא 20 פעם, 7 מהם בספר ירמיהו).
בפשטות משפחה זה קבוצה קצת פחות משבט אבל יותר מיחיד. בערך כמו שאנו משתמשים משפחה. אולי זה מרמז שבימיו לא היו שבטים מסודרים אבל כן היו משפחות. חמולות.
דעת מקרא אומר שזה מרמז למשפחות שנשארו מבית ישראל כלומר עשרת השבטים שירמיהו רוצה לדבר גם אליהם.
אבל זה רק בהנחה שבית יעקב הפירוש מלכות יהודה ואיני יודע מה הכרח להנחה זו
ובקיץ הוא יותר בצפון, לא?
אוקיי אני צריך להיות פחות עם הארץ באסטרונומיה.. או להסתכל על השמש לפעמים..
התוכחה הראשונה של ירמיהו קשורה גם לחסד נעוריך, הוא טוען למה אתם לא זוכרים את יציאת מצרים ואת מסעות המדבר וירושת הארץ.
שנית הוא טוען שהם לא מסורתיים מספיק, אפילו הגוים לא ממירים את האל שלהם ואתם ממירים את האל הישן שלהם, ולא עוד אלא ששלכם הוא אמיתי והם סתם עובדים לשטויות. אז אתם חוטאים בכפלים גם עוזבים את הבאר מים חיים וגם מחליפים אותו בהבל
כמדומה שכבר דיברנו פעם על זה האם זו טענה נכונה, בכלל לא נראה לי נכון שהגוים הם כאלה אדוקים תמיד במסורת שלהם.. המהר״ל טוען שהיא הנותנת, גוים הם סתם מסורתיים אז לא ממירים כבודם, ישראל מחפשים את האמת אז הם לא שומרים מנהג אבותיהם בידיהם..
יש פירוש אנטי ציוני בפסוק כי מספר עריך היו אלהיך יהודה – עשיתם את ערי יהודה לאלוהות..
כאילו כמה שיותר ערים יהיה לנו יותר אלוהות..
ירמיהו מוכיח את אבותיהם. הוא צועק עליהם למה אתם כבר דורות רבים עובדים אלהים אחרים. כלומר למעשה הוא כן מבקש מישראל לא להיות מסורתיים , אלא להחזיר עטרה ליושנה ולעבוד את ה׳ שהוציאם ממצרים. הוא אומר מה מצאו אבותיכם בי עול. ואז הוא פונה אל הדור הזה ואומר הדור אתם ראו, תחזרו אתם בתשובה על חטאי אבותיכם.
ויש לי עוד רמז. כל עיר יש לה אלוה על שם עירה. הרבי מוויזניץ הוא אלוה הרבי מגור הרבי מטשרנוביל וכו׳.
“ולא אמרו איה ה'” והכהנים לא אמרו איה ה׳. כנראה שהתפקיד של הכהנים ובכלל הוא לומר איה ה׳. יש כאן אולי רמז שבעצם יש לישראל כן טענה. ה׳ טוען מה רע עשיתי לכם הלא הולכתי אתכם במדבר. נו מתי זה היה לפני מיליון שנה מה הוא עשה מאז. הוא טוען שהיו צריכים לזכור אותו ולחפש אותו גם אם הם כבר לא במדבר וכו׳. אפשר הם חשבו הוא אלוה המדבר והמלחמה לא אלוה הארץ והשלום.
פסוק ח׳ אפשר ללמוד מה כל אחד היה אמור לעשות. כהנים צריכים לומר איה ה׳. תופסי תורה צריכים לדעת אותו. הרועים צריכים להיות נאמנים, לא מורדים בו, רועה נאמן מול הרועים פשעו בי, הנביאים צריכים להתנבאות בה׳ לא בבעל.
פסוק ט – ואת בניכם אריב. כל הזמן המהלך שלו הוא האבות חטאו אבל הבנים עוד ישובו. אם לא אתם תעשו תשובה על חטאי אבותיכם אז הבנים שלכם יעשו תשובה עליכם
פסוק יג צריך להתבונן בדימוי שלו. יש באר מים חיים. הוא מביע מים חיים חדשים כל העת. הוא לא שמור הוא פתוח כי הוא צריך להביע כל הזמן. לעומת באר יש בור. הוא לא מעיין נובע אבל לפחות הוא יכול לשמור מים מזמן לזמן ושומרים בתוכו מים מקיץ לחורף וכו׳. לפעמים אנשים מעדיפים בור על באר, הם שמרנים לא רוצים באר נובע הם רוצים שישמרו מה שיש. אבל הם לא די שהחליפו באר בבור, הבור שהם מצאו היה עם חורים הוא בכלל לא שומר את המים, כבר עדיף שתחזרו אל הבאר שכל הזמן יש לו מים חדשים ולא צריך לחשוש לו אם יש לו חורים.
פסוק יד – יט. מגמתו הוא לומר שהם חשבו שזה כיף לעבוד עבודה זרה. אז העונשים שבאים עליהם יראו להם שזה לא כיף. אלא רע ומר עזבך את ה׳. (לא כמו פירוש רבינו יונה שזה איזה דין בתשובה. פה זה דין בעונש העונש מלמד את זה). כנראה הוא מתכוון לצרות שכבר באו עליהם על ידי אשור היינו הגלות של ישראל, לכן מזכיר את אשור וישראל, הוא אומר שהם צריכים ללמוד מזה שהדרך שלהם רעה וכואבת.
פסוק כג – כו, וכן בפסוק לה, הוא מתווכח עם הטענה שהם לא חטאו. איני יודע מה בדיוק היה הטענה הם טענו שלא עבדו את הבעלים או שזה לא נורא מה כבר יכול להיות.
נראה מתוך הענין שהיה מנהגם לזנות בעבודה זרה לפי המצב רוח החודשי, אבל בראש השנה כולם היו באים לבית הכנסת וצועקים אבינו מלכנו, או בעת צרה וכדומה. וכאילו זה לא סתירה או אפשר כביכול לרמות. או עושים תשובה וכדומה. נגד זה הוא צועק מה אתה מסתיר. הלא על כל גבעה את צועה זונה. החטא שלך הוא לא מן הסוג שיורד עם קצת נתר. צריך באמת להפסיק את החטא גם בקיץ לא רק בעשרת ימי תשובה.
הטענה שלו (זה בתחילת פרק ג אבל זה סיום דרשה זו וחלוקת הפרקים טועה) לאמר הן ישלח איש את אשתו, לפעמים חושבים שהוא מתנגד לכל רעיון התשובה. וכן הפסוק אם תכבסי בנתר וכו׳. אני חושב שהוא בעיקר נגד תשובה מן הסוג הזה. הוא אומר לכם אם אתם סוברים שזהו תשובה ללכת יום אחד לבעלים ויום שני לחזור לה׳. הלא זה עוד יותר גרוע. כמו במשל של האיש והאשה. שהאשה חוזרת לבית בעלה אחרי לילה של ניאופים זה לא עושה אותה יותר טובה אלא יותר גרועה.
אין לפרש שהוא נגד התשובה שאם כן כל דבריו הם לשוא וזה בלתי הגיוני.
כבושת גנב כי ימצא כן הובישו בית ישראל המה מלכיהם שריהם כהניהם נביאיהם. (אגב אלה הם ממש ארבעת סוגי המנהיגים שמפורטים בפרשת שופטים, שסימנם משכ״ן. מלך שופט/שר כהן נביא.) כמו שהגנב בא לבית הכנסת ופתאום מתוך החליפה שלו מבצבץ הסידור שגנב ואז הוא פותח את הארון קודש ורואים שחסר שם ספר תורה כי גנב אותו ואז הוא מתפלל לפני העמוד עם ניגון שגנב.. פתאום חוטפים אותו עם הגניבה כך הנביא מנכיח להם את העבודה זרה ושאר חטאים שלהם בעת שהם באים אליו כאילו לחזור בתשובה והם מתביישים
ונגד זה הוא אומר, בפסוק כח, נו אני אפסיק לשחק את המשחק שלכם, שמי שעבדתם לו כל הקיץ יבוא ויושיע אתכם גם בתשרי..
לפי הנראה יש לזה גם הקשר גיאופליטי. חצי מהסיבה שעבדו את אלהי העמים היה כי זה היה התרבות מסביב אמרו ישראל מה אנו פרימטיביים, אנו גם יכולים לעבוד לאלהי אשור ומצרים וכו׳. אבל הבעיה שאם אתה נכנע תרבותית לאשור מחר בא מלך אשור ואומר אם כן תבואו ואני אמלוך עליכם, למה אתם כאלה ישנים מתעקשים על עצמאות מדינית אם ממילא אנו הכל אוניברסלים הכל אותו דבר. זה באמת מה שקרה עם עשרת השבטים והרבה מתבוללים בכל מיני מצבים. כניעה תרבותית מביאה כניעה מדינית. ממש בציור של הנביא, עבדתם כל הזמן לאלהי גרמניה, אז שאלהי גרמניה יציל אתכם מהנאצים. זה בעיה אמיתית. מי שמתעקש על היבדלות בעבודת ה׳ שלו לפחות יש לו איזה רפרנס חיצוני שהוא יכול לצעוק אליו בעת צרה ואני חושב שהנביא צדק ויהודה שרדו במידה שהם התעקשו לא לעבוד לאלהי העמים.
חברה רק היום השני של ירמיהו עדיין מותר ללמוד אפילו שזה פרק ארוך..
כרגיל ההפטרה הבין יותר טוב והוא המשיך עד פרק ג פסוק ד, אם כי אני לא מבין גם אותו היה צריך לסיים עד פסוק ה׳, אולי רצה לסיים בפסוק שנשמע יותר טוב אלוף נעורי אתה, ולא לסיים ותעשי הרעות ותוכל
Monday, August 21, 2023 • ד׳ אלול תשפ״ג
קיט זה בכל מקרה פסוק אחד שכתוב ב176 אופנים 😃
תהיי בטוחה,מקסימום יבואו אחד שנים
נגיד ב4 שלנו
חושב שהפשט אינו על שמירת מסורת, הפשט הוא על הכרת הטוב. שזה מעיקרי טענותיו פה כל הזמן. ראוי להחזיק טובה לאל שעזר לך. כל שכן מאלה שמחזיקים טובה לאלה שנדמה להם שהם עוזרים להם למרות שהם לא באמת עוזרים..
11? מדי מאוחר?
כן, אני לא יודע איך אבל לכתך אחרי במדבר חייב גם להיות חלק מזה שהוא אומר שזה עבד לכם, זה לא שבח על ישראל אלא יותר שבח על השם , או לומר שהוא הדריך אותם במדבר וכו׳
והוא לקח עליכם אחריות, כל אכליו יאשמו וכו
אבל אתם לא מחזירים לו טובה כראוי
ירמיהו בכלל נראה לי מאוהב באל של המדבר
זה כתוב קצת בספר דברים אבל זה כמה פסוקים שם
דברים עוסק יותר ביציאת מצרים וההבאה לארץ,
כלומר לכתך אחרי זה לא כמו רשי איזה מאוהבים הם היו שהלכו אחריו לארץ לא זרועה. הכוונה שהוא הוליך אותם, שהצליח להם בארץ לא זרועה,
אז הוא יחזיר אותם למדבר ושם יצטרכו אותו….
נו אבל אז מה ירמיה רצה…לא יודע צריכים לחפש איך הוא צדק…
שישראל נכבשו והוגלו
כל המונוגמיה זה הרי משל…שיש לו תפקיד רטורי, השומעים מסכימים שאשה בוגדת זה רעה והוא מראה להם שזה הוא. אם לא מסכימים למשל הרטוריקה אכן לא תעבוד אבל זה לא אומר שאי אפשר למצוא משל אחר לאותו הטענה…
וצריכים לדעת מה הטענה עצמו
בטח ירמיהו של היום היה מוצא דרך להגיד איך אתם בורחים מהחופש…
וגם חלק גדול מהתוכחה פה זה הצביעות, בעת רעתם יאמרו קומה והושיענו. כלומר גם הם בעצם חשבו שנכון צריכים לעבוד את השם ועשו עצמן כעושים תשובה וכו׳. זה בטח מתכוון לכל מיני תנועות תשובה של חזקיה ויאשיהו וכו׳ שירמיה טוען שלא היו רציניים
זה משהו חשוב ששמתי לב פתאום, יש פה בעקביות טענות שכל הרפורמות הידועות לא באמת היו מה שצריכים להיות, הוא אומר יאשיהו המלך רק עשה עצמו צדיק, או לפחות רוב העם, לא בטוח הוא לא כותב שמות אבל זה מוסר נבואי נגד התשובות הידועות הנזכרות בספר מלכים והלא מופיעות בספר זה
ואולי באמת הוא טוען שהעיקר זה משהו שבלב, או לא יודע מה
נו אני לא יודע אני קורא את זה על מי שאני שונא בזמננו וזה מתאים לי…
עושים עצרות התעוררות לא מתכוונים באמת לשנות שום דבר שצריך תיקון
וכו׳, אני לא קורא את זה כתוכחה על אבותינו, הם צדקו אולי. .
אז מה תגיד נדב, הם יענו אנחנו באמת קוראים לבעלים קומה והושיענו…אבל כנראה שלא, באמת מוזר אם לא היו צועקים גם לבעלים וכו׳…
ויש כל הזמן גם התוכחה על חוסר צדק שנראה לי קשור
כבר סוקרטס טוען בעקביות שהאלילים הם נגד הצדק, כי מי שגונב תמיד יש איזה סגולה שיציל אותו מהגיהנום
זה לא טענה שיחזקאל קויפמן המציא..
ויש הרבה קטעים בירמיה שנראה שאומר את זה , אומרים היכל השם ארון ברית השם, אז בטח על כל גבעה יש צדיק זה מסוגל להציל נואפים וזה גנבים וזה לוקחי שוחד אבל השם שהוציא ממצרים הוא הטוב בעצמו זה לא עובד אצלו ואי אפשר לקנות אותו עם תשובה ותפלה וצדקה
רק מה אתם חושבים באמת הבעיה של ירמיה היה עם איזה פסל חמוד על ההר? לא יודע אולי בכלל לא
ומה לעשות שהטוב המוחלט יש רק אחד
אני בכל מקרה לא מאמין למונותאיזם אחר וקשה לי להאמין שהיה פעם מישהו שהאמין אחרת
עם הרבה לבושים, אוקיי, אבל זה לא הנושא אף פעם איזה לבוש, אני לא מאמין בזה,
אבל יצאתי מהענין…
אבל זה עוהד באמת כטיעון נגד האלילים אם מאמינים שיש כמה אלים…
אני חושב שאלילים בירמיה זה משהו כמו קפיטליזם אצל מוכיחים בזמננו
כזה סמל לרוע בינלאומי שמאוד קשה להימלט ממנו
כי זה באמת הסיסטם
אולי הטענה של יציאת מצרים זה כי לפי זה לא היינו אמורים לצאת מעולם
אפשר לטעון ככה בזמן הזה למשל למה ישראל פוזלת לאמריקה הרי אם השיטה של אמריקה צודקת אין לה זכות קיום בכלל מעיקרא, וכו׳
ויענו אין הכי נמי טוב שם..
יש לי סוד, שזה באמת היה השיטה של עשרת השבטים…
ויש קטע להלן שירמיה אומר הם צדקו…
כתיים וקדר פה הם כמו הודו בזמננו…כלומר זה לא הגוים השכנים שהם מכירים, זה סמל לכזה גוים אליליים רחוקים, ששומרים על אלהיהם
כי אני חושב שהקרובין להם ממש לא היו כאלה או הטיעון לא היה עובד
אם כבר מחפשים סמלים להויה מול אלילים, הסמל של מקור מים חיים מול בורות נשברים הרבה יותר יפה בעיני ..
האלוהות האמת היא מקור מים, תמיד נובע ומחדש.
האלילים הם בורות , צריך למלא אותם עם מים, ואפילו בתור בורות הם נשברים, לא כמו בור סיד שאינו מאבד .. לא יכילו המים
במילים אחרות יש בהם רק מה שאדם מכניס לתוכם , וגם זה לא נשמר ..
ואפשר להבין הפיתוי של הבור, כי הוא לא זקוק להתחדשות כל הזמן
שזה באמת הבעיה של האל שאני מאמין בו
שהוא לא מחזיק מאתמול להיום
אז יש לנו כל מיני בורות נשברים שאנחנו מדמים שהכלנו אותו בתוכם…זה כמו הירח בכלי של חעלם….
ולנביא יש טענה שאנחנו מזלזלים בעצמנו מדי
הוא אומר אולי את זה תלמדו מהקדריים האלה לפחות לכבד את עצמכם יותר
יש סיבה טובה שאנחנו קשה לנו כזה לכבד את עצמנו כי האל שלנו באמת אי אפשר לתפוס, ומכל מקום אפשר לעשות קל וחומר מסוים
זה שאנחנו התחתננו עם המקור מיםצחיים זה הפלא של כל הזמנים
אפלטון למד אצל ירמיהו כן ..
בבחינת מים במדבר
אני מפרש שהמדבר זה הפשיטות של האינסוף ובאמת זה מלא נחשים וכו׳ אבל אנחנו מצאנו דרך שם במדבר להתחתן
עם האלהים, והוא הוציא לנו מים מן הסלע
מסתמא לא בחינם מקודם רמק כתב ספר פרדס רימונים אבל אז חזר בו כותב ספר אלימה עם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים במדבר
אבל זה פירוש סמלי…הפשט קשור איפשהן
פסוק ח מונה את ארבעת סוגי המנהיגות של פרשת שופטים
כהנים
תופסי תורה = שופטים
רועים = מלכים
נביאים
ומסתמא נקרא אלימה על שם אלי״ם, או אותיות אלהי״ם
נראה לי שיפה ככה, אפשר להאריך עוד פעם..
אסור להגיד איזה פסוק הכי יפה 🙂
אבל נזכרתי שהפסוק הראשון הכי יפה.. שישעיה שרד ארבעה מלכים…
נראה מסובך
ספר מורה נבוכים – חלק ב פרק מג
וכאילו פועל הכח המדמה הוא – להראות דבר, יש לו שם משותף, יורה אחד מעניניו על ענין אחר, שזה גם כן מין מן ההמשל – כמאמר ירמיה, ‘מקל שקד׳, והיתה הכונה להורות משיתוף ‘שקד׳, ואמר, “כי שוקד אני וגו'” – לא מענין המקל ולא מענין השקדים; וכן ראית עמוס ‘כלוב קיץ׳ – להורות ממנו על תום מדת הזמן, ואמר, “בא הקץ”:
ויותר נפלא מזה – שתהיה ההערה בשם אחד, אותיות השם ההוא הם אותיות שם אחר בשינוי סדרם, ואף על פי שאין שם גזרה בין שני השמות ההם ולא שיתוף ענין ביניהם בשום פנים – כמו שתמצא במשלי זכריה בלקחו שני המקלות לרעות הצאן ‘במראה הנבואה׳ וקראו האחד, ‘נעם׳, והאחר, ‘חובלים׳; והיתה הכונה בזה המשל – שהאומה בתחילת ענינה היתה ב׳נועם יי׳, והוא אשר הנהיגה והישירה, והיתה שמחה בעבודת האלוה, מאושרת לזה, והאלוה רוצה אותה, אוהבה, כמו שאמר, “את יי האמרת היום וגו׳, ויי האמירך היום וגו'” – ומנהיגה ומישירה אז משה ומי שאחריו מן הנביאים; ואחר כן נעתק ענינה עד שמאסה עבודת האלוה, ומאסה האלוה ושם מנהיגיה ‘חובלים׳, כירבעם ומנשה. הנה זאת המילה לפי הגיזרה – כי ‘חובלים׳ מן ‘מחבלים כרמים׳; ואחר כן למד ממנו גם כן – רצוני לומר, מקרוא שמו, ‘חובלים׳ – על מאסם בתורה ומאוס האלוה אותם – וזה הענין לא יגזר מ׳חובלים׳ אלא בהחליף סדר החי״ת והבי״ת והלמ״ד – ואמר בענין המיאוס והגעילה מזה המשל, “ותקצר נפשי בהם, וגם נפשם בחלה בי” – והפך אותיות ‘חבול׳ ושמהו ‘בחול׳:
זה המקור שהתכוונתי ומפה טוען אבולעפיה שהרמ רומז לחכמת הצירוף