Sunday, January 07, 2018 • כ׳ טבת תשע״ח
אנה הלך דודך
בעקבות רשי אני חושב שזה המשך של הדיאלוג בפרק הקודם. אחרי שאמרו מה דודך מדוד וכו׳ והיא ענתה. אז החברות שלה מציעות אנה הלך דודך וכו׳, אם הוא כזה יפה ונהדר בואו ונעזור לך לחפש אותו.
אבל היא כבר לא נאיבית לתת להם לעזור לחפש את דודה. והיא עונה להם בנוסח שענה לה הדוד בפרק א, אה בטח ירד לגנו, לרעות בגנים קצת, ושם אני לדודי ודודי לי. שוב הסובטקסט הוא אני לדודי ולא אתם והוא לי ולא לכם.
ומה שנסתר פה הוא שהגן שלו הוא גופה. כמו שנרמז כבר בפרק הקודם באתי לגני וכו׳. הגן הוא הגוף של הרעיה עצמו. היא אומרת הוא נסתר ממני אבל הוא נמצא בגופי הוא פשוט מחפש איך בדיוק להריח את הבושם שלי ואיזה שושנים שלי הוא יותר אוהב. אני זאת שושנה בין החוחים.
והנמשל הוא שההסתר של הקבה הוא יחוד בתוכנו
והנמשל של אנה פנה דודך ונבקשנו זה הציונים..
יפה את רעיתי כתרצה אומרים רזל את יפה כשאת רצויה לי וזה נהדר.
כפי שאמרו רזל beauty is in the eyes of the beholder.
כלומר, מה שאומר לה את יפה הוא לא סתם איזה משפט אוביקטיבי. או החפצה בלעז. שהיא יפה. זה משפט של קשר , יפה את – רעיתי. ולכן כשאת רצויה לי. וכשאת לא רצויה לי את מכוערת…
אבל הפשט כבר למדתם תרצה שם מקום או אשה
אני חושב שיפה כתרצה נאוה כירושלים אימה כנדגלות זה שלשה שלבים עולים , כמו השבח מחריף והולך. קודם כתרצה אחרי זה כירושלים אחרי זה כנדגלות.כשאני מסתכל עליך מעט את כתרצה. שוב אני מסתכל עוד וההתאהבות שלי מזה מעמיקה ואני רואה אותך נאוה כירושלים. ואז אני עוד יותר מתלהב ממך ואת אימה כנדגלות. זה הכל דברים יותר מוצקים נראה לי. תרצה היה כפר חמוד כזה בצפון. ירושלים זה כבר עיר מלוכה. נדגלות זה כבר צבא שלם מדוגל ומסודר וזה כבר איום. וזה שלבי הסתכלות של אהבה כמו שידוכים אירוסין נישואין או משהו כזה.
הסבי עיניך מנגדי שהם הרהובני. שוב אני עם רשי. הוא אומר לה אל תסתכלי בי כי המבט שלך שובה אותי ואני אקח אותך בלי עת. תסבי עינים קצת כי זה כבר מטריף אותי..
זה גם דרך של לראות את המרחק כחלק מריקוד האהבה.
וזה מסתדר לי מאד עם הפסוק הקודם שבה ככל שהסתכל ביפיה הוא ראה עוד משהו עד נדגלות וכשזה ככ מתגבר עד שלא יכול להתאפק הוא אומר הסבי עיניך מנגדי
והנמשל בעבודה הוא כשאדם נהנה מזיו השכינה צריך שלא לחטוא כמו נדב או זקני ישראל ויאכלו וישתו צריך לקיים ותאכל ותשבע ותותר ולהחזיר פנים מעט בבושה ויסתר משה פניו ולא לקחת הכל .
ר פנחס קוריצר אומר כשאדם מתאמץ להתפלל לפעמים זה כמו לקחת את בת המלך בחוזק. צריך לפתות אותה בנחת .
ול@יואלי, זה בדיוק ההיפך מאוהב.
מאונס סורי
שערך כעדר וכו׳, זה גלישה מאחר ודיבר על עיניה חזר מעט לשבח שיעור קומה שלה של הפרק הקודם.
ובכל שבחי הקומה הזאת צריך עוד להתעמק הרבה כי יש שלש מערכות כאלה בשיר השירים והם שבחי שיעור קומה ואיני יודע כעת
ששים המה מלכות וכו׳ מי זאת הנשקפה וכו׳ זה הכל התמונת מראה של הפסוקים הנה מטתו שלשלמה וכו׳ אפריון עשה לו המלך שלמה וכו׳ צאינה וראינה וכו׳
השלמה יש לו ששים גבורים סביב ועוד מחנות שלימות. לה יש ששים מלכות ושמונים פילגשים וכו׳. הוא עולה באפריון וכו׳ והיא נשקפה כמו שחר ושוב עולה קודם כלבנה אחרי זה כחמה אחרי זה אימה כנדגלות (זה מחזק התאוריה שלי שאימה כנדגלות זה שיא השבח )
ששים וכו׳ מתלבש מאד על שלמה המלך שהיה לו אלף נשים – מסתמא גוזמא. אבל גם ששים פה זה סתם ריבוי .ומכולן היה אחת אשר אהב. חזל אמרו על בת פרעה. אבל לא ידוע באמת מי היתה האחת וזה רק משל.
אל גינת אגוז ירדתי נראה לי תשובת הדוד שמאשר את ההשערה שלה שדודי ירד לגנו.
לא ידעתי נפשי שמתני פסוק זה איני יודע פירושו.
אחת היא לאמה זה גם המראה של בעטרה שעטרה לו אמו
רציתי להסביר רק מה הפשט בשיר השירים קודש קדשים כפי שאני מבין, בהקשר של הפירוש החזלי שהוא משל על היחסים ההיסטוריים בין כנסת ישראל להקבה.
שבעצם על היחסים האלה נועד כל התנך. וביותר מה שאפשר לכנות הסדרה הדויטרונומית דהיינו ספר דברים עד סוף ספר מלכים וירמיה. שזה הכל סיפור של מעגל כזה ישראל טובים השם אוהב אותם ועושה להם טוב חוטאים אז הוא כועס וגולים ואז שבים וחוזר חלילה המעגל.
ושיר השירים זה reframing של כל הסיפור הזה בתור סיפור אהבה. שאומר בעצם כשהשם כועס ומגלה אותם וכו׳ זה לא בתור איזה אל מפחיד קנא ונוקם של דברים אלא הקנאה פה זה כמו קנאת אוהב לאהובתו . וכל הריחוקים זה משחק גם הכעס יש וביותר בין האוהבים אבל זה סיפור שונה לגמרי.
עכשיו גם בנביאים אחרים מצינו השיר הזה והמשל הזה ישעיה אמר כרם וכו׳ והושע אמר שהן אשה וירמיה אמר לכתך אחרי וכו׳ אבל בכל הנביאים זה לא יצא מגדר משל שנועד להעביר המוסר. כלומר הושע בעצם נמצא באותו נימה צועקת שהנביא צועק על ישראל שישובו מעבודה זרה וכדי להמחיש להם או להסביר להם החטא הגדול שהם עושים הוא אומר אתם אשתו של אלהים ואתם זונים ממנו וכו .
שיר השירים שונה מזה בכך שאין פה נמשל. כלומר המשל של איש ואישה הוא לא פה עבור איזה מסר כאילו ובכן צריך להפסיק לעבוד עבודה זרה ולעשות תשובה ולא לדבר לשון הרע. אין פה שום מסר. המסר שלו הוא פשוט ההיפוך הזה במחשבה, שכל הסיפור ההיסטורי כל המעגל הזה של קרבה חטא כעס תשובה גלות קרבה חטא כעס תשובה, זה הכל סיפור אהבה. וזה הכל ריקוד של רעים בין ערוגות בושם והרי בשמים.
וזה כל השירים כלומר כל המשלים והשירים הנבואיים קודש , ושיר השירים קודש קדשים. שהוא היפוך של היות המשל עבור הנמשל המוסרי אל ההיפך, הוא אומר כל הנביאים שאומרים מוסר הם עבור המשל שהוא סיפור האהבה.
Sunday, August 01, 2021 • כ״ג אב תשפ״א
יש פה משהו פוליטי כי תרצה היה בירת מלכי ישראל וירושלים בירת מלכי בית דוד
דגול זה משהו בולט, כמו דגול מרבבה שהוא ניכר מתוך רבבה, דגלו עלי אהבה, שהנדגלות שלו יאהב אותי, או אולי שאהבתנו תתפרסם כמו דגל. איומה כמו דברים שהם נדגלות
למה לא יכול להיות שזה הכל על אבריו במשלים של המתכות האלה
אני כל הזמן קורא על גופו.. לכן פשוט שהכתר זה השערות הגולשות שלו רק היא סותרת את עצמה איזה צבע זה..
צריך כל הזמן לזכור (או לא לזכור..) איזה אברים מדלגים ומה רומז למה. כידוע ירכיים ושוקיים הם הרבה פעמים ביטוי במקרא לאברי הרביה, כמו יוצאי ירכו. וכן מעיים זה הרחם באשה בדרך כלל. וגם בגבר כמו משל המו מעי עליו, זה לא האצטמוכא זה כאילו אם הייתי אמא והיה לי רחם. גם בתיאורים שלו וגם בתיאורים שלה זה מובלע כזה.
אבל מעניין שהכל המלך שלמה פה ופתאום תרצה. ירבעם הרי גר שם..
יש חשיבה שבדווקא עושה סתירות האלה והם הרבה בין השחור ללבן או אדום ללבן , כאילו את ממוזגת כזה יש השבח של אדום וגם השבח של לבן. על פי קבלה בוודאי זה ככה..
יואל אשר הזכיר לי גמרא זו
בבא מציעא פד
האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דר׳ יוחנן
בתרגום שטיינזלץ
האי מאן דבעי מחזי שופריה [מי שרוצה לראות מה היה יופיו] של ר׳ יוחנן, נייתי כסא דכספא מבי סלקי [שיביא כוס כסף מבית הצורף] כשהיא חדשה והכסף לבן ביותר, ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא [וימלא אותה גרעיני רימון אדום], ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה [וישים זר ורדים אדומים על פיו] של הכוס, ונותביה בין שמשא לטולא [ויעמיד אותה בין החמה והצל], ההוא זהרורי [אותו הזוהר] שיש לציור זה הוא מעין שופריה [יופיו] של ר׳ יוחנן.
זה גם נראה מנסה לבטא איזה צבע הכי מושלם, כזה אדום ומאיר ולבן ביחד
קראתי בשבת בפירוש רבי עזריאל לשה״ש (הנדפס ע״ש הרמב״ן) ובהקדמתו הוא אומר שהנמשל הוא הנשמה והספירות אבל לא כל מילה במשל מתאים לנמשל, למשל ישקני מנשיקות זה מיתת נשיקה אבל הפה לא שייך בנמשל זה סתם שהמשל יתאים. אלה הם דברי הרמבם בהקדמת המורה. הדבר המעניין שבסוף הספר הוא תוקף מי שאומר והכנעני אז בארץ כתב עזרא (כנראה כבר הבינו אבן עזרא ככה אז? או מישהו אחר אמר את זה.. הוא לא מזכיר שמות בכלל בכל הספר) כי כל מילה בתורה חשובה. אבל פה הוא עדיין בעמדת הרמבם שהמילים של המשל לא חשובות לנמשל מה שחשבתי תמיד שהמקובלים יתנגדו.
כמדומה אריה שטרן כבר העיר מזה הגמרא אומרת שגם מרים מתה בנשיקה אלא שלא מתאים לכתוב על פי ה׳ לאשה. שזה אמירה מוזרה כי זה כבר מניח את הקריאה ההיפר-ליטרלית של המדרש כאילו על פי ה׳ ממש ולא כפשט פשוט שזה כמו על פי ציווי ה׳, ואז אומרת שמכל מקום זה היה אלא שלא יפה לכתוב זאת. והרי בנמשל ה׳ וודאי לא גבר ואין הבדל בין גבר לאשה.. זה הרי כל מה שהגמרא אומרת פה גם אשה יכולה למות בנשיקה.. דבקות זה לא משהו מגדרי.. ואז הופכת ואומרת אבל לא יהיה נכון להגיד את זה ככה..
מכל מקום פשר אולי ללמוד שכל מה שכתוב בשיר השירים כן יפה להגיד איכשהו כי גם במשל הזה היה צריך ליזהר מניבול פה וכו׳
האמת אבל שניבול פה הוא תלוי הקשר, אף פעם לא הבנתי למשל שמיימוני היה טוען שכתבי הארי הם פורנגרפיים. הם פורנגרפים בערך כמו שספר לימוד ביולוגיה הוא פורנוגרפי.. זה הרי תיאור טכני מדויק כזה. ואם המשל ברור כמו בדברי ר׳ יואל קהן שחיים הביא אז כבר לא משנה איזה מילים אתה אומר, אז כלפי מי השאלה.
וייתכן כמובן שגם ניבול פה כפשוטו יש לו את מקומו כמו רב שח ושחק ועשה צרכיו, רק זה כבר לא דרך ארץ לדבר על זה במקום אחר.
אז איפה שיר השירים? מסתמא זה הכל הדברים שראוי להגיד בפומבי. ולכן באמת הוא לא אומר דברים מפורשים אף פעם. זה דברי אהבה שמתאים כנראה גם במשל להגיד בפרהסיא איכשהו
זה
צריך לבדוק התרגום הזה הוא לאנשים שלא הבינו את העברית כמו תרגום אונקלוס או שמעיקרא התכוון להיות כמו פירוש
האמת הרי שגישה זו קשה ביחס לשה״ש, כי יוצא שממש עושים מילים שאין להם מובן רק לפי הדמיון הגופני, ולמשל הוא אומר שאל תחפש מה זה בדיוק נרד וכרכום בנמשל, זה לפי מה שאשה היתה אומרת, וכדומה. זה בעצם גישה א׳ שסידרתי למעלה.
חכמים כנראה כן מפרשים כל מילה במשל,
אני תמיד תוהה אם הרמבם אמר את זה רק כי היה סופר חלש . הרי גור׳ג אורוול יכול לעשות משלים שכל מילה מדויקת אז למה לא התורה
יש הרי בגמרא גם שירים לשורר לכלה כלה נאה וחסודה וכו׳. עכשיו שזה כתוב בגמרא הקדושה יגיד מישהו חלילה לקחת מילים קדושות מהגמרא ולשיר לכלה בשר ודם?
ויש גם בגמרא ששרו אותם שירים של הכלה עבור תלמידי חכמים בהקשר אחר. לא כחל ולא שרק ולא פרכוס ויעלת חן.
זה הרי ממש יפה
כי אתא רב דימי אמר הכי משרו קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן כי סמכו רבנן לרבי זירא שרו ליה הכי לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן
אולי זה הסוד של כל פירושיהם לשה״ש על התורה וכו׳..
שורה אחת שרו ככה לכלה שורה שניה שרו ככה בהכתרת רבי זירא..
אני רוצה שמישהו ישיר בהכתרת האדמור איזה שיר של בריטני ספירז או משהו
אבל מה אם נגיד כמו החוקרים שזה במקור היה שירי חתונה. ולמה שירי חתונה במקרא זה יותר מוזר משירי חתונה בגמרא
זה עצמו בוודאי עושים ויש על זה דיונים.. יש את הוורט הזה שירו לה שיר חדש תהלתו בקהל חסידים.. שהחסידים גנבו את השירים לכבוד ה׳ ושרו לרבי אז צריך לעשות לה׳ שיר חדש..
אבל זה באמת על מלך ישראל או משהו, נו דיברנו בספר תהלים שכבר עשו ככה אז..
בקיצור אני חוזר למה שאמרתי שהגמרא בכלל לא התנגדה לשיר שיר השירים בחתונה. היא התנגדה לשיר את זה בפאב בסתם יום שלישי עבור הכיף
זה הרי באמת מוזר שאיזה משורר זקן כתב בצעירותו שיר לאיזה אהובה שלו ואז שאר החיים שלו הוא צריך לעשות את עצמו כאילו זה מעניין אותו ולשיר אותו בקונצרטים..
על זה רבי עקיבא אומר שזה ביזיון התורה 🙂
שזה משל על בית החתונה. או שהגוים שרו את זה בבאר ואז השתמשו בזה רק לחתונה..
אני חושב שכל אחד מפרש לפי מה שהוא.. התלמידי חכמים חושבים שמה הכי יפה בעולם בטח תלמיד חכם שממציא פירוש חדש
אז מה יכול להיות שיר השירים אם לא זה
המיסטיקנים חושבים מה הכי יפה מי שהגיע לדבקות, אז וכו׳
וכן הלאה
עשיתי את העבודת בית שלך… אין לי פירוש ברור רק רמזים..
קודם כל הפשט לפי רשי לפחות שהשאלה היה מי אומר למי כי טובים דודיך, ואם צריך לקרוא דודיך בסגול או בפתח, לא כמו שהיה נשמע מדבריך שזה השאלה אם לקרוא דדיך או דודיך. אבל אולי יש קשר כי דדיך לא שייך לומר לו..
זה מסתמא איכשהו קשור כי מדובר על שמן גוים ועל יין גוים ואם גבינת גוים דומה להם אז זה הזכיר לו את השמן והיין…
ומסתמא ההקשר הוא אם גבינת גוים אסורים מדאורייתא בעצם כי הם נבילה וכו׳, או שזה איזה תקנה להתרחק מן הגוים כמו יינם, וזה השאלה מה אם הוא אומר לה טובים מיין או היא לו, אם
שני המדרשים שהגמרא מביאה על זה ודאי קשורים להקשר. אחד שטובים דברי דודים (רשי מפרש תקנות דרבנן, לא ברור לי) יותר מיינה של תורה. וזה וודאי על תקנות כאלה.
ושני שתלמיד חכם מגולה ריחה נודף ומתגלים לו תורה בקלות כשהוא מלמד. זה וודאי נגד מה שלא רצה לגלות לו הטעם ואומר שדברי תורה צריך כן לגלות הטעם..
ויש לציין שאמנם לכאורה בפרק א היא אומרת לו שטובים דודיו מיין ושמן. הרי בפרק ד בוודאי הוא עונה לה באותו מטבע, מה טובו דודיך מיין וריח שמניך מכל בשמים.
כי את חושבת אם זה עדין יותר קל לעשות לנמשל..