Monday, April 22, 2019 • י״ז ניסן תשע״ט
אבל לא ממשיכים הוואכעדיגע סדר לימוד
זה חילול יום טוב כזה
על פי פנימיות
צריך ללמוד מענייני החג או מה
ר מוטל בדרך כלל אומר את הענין הזה בדרשה של משקל החסידות שזה נכון אבל לא אומר שבאמת אסור ללמוד נגלה..
אבל אני מרגיש שזה בדרך כלל נכון גם בחגים
שמעתי מר מוטל איזהו חסיד שוטה, מי שבטיש בליל שבת באמצע כשהרבי אוכל הוא מסתכל במשנה ברורה שלא יהא ביטול תורה
אני חושב חסיד שוטה זה מי שמשלים דף היומי לפני נעילה
זה לא עובד ככה יש מוחין של הזמנים וצריך להתרכז בהם..
ר חיים ויטאל אומר שנכון יש גם אורות רגילים של יום שלישי בחגים אבל זה כמו מישהו שעומד באמצע מבול ומנסה להתרכז על איזה טיפה של מים
אז ליודע אשתדל להשלים על יהושע אחרי זה..
אני עוסק בסוגיא של יציאת מצרים
אגיד מה שקשור למקרא בקיצור
יש כזה וורט בכמה ספרים שהרבה מצוות נתלו ביציאת מצרים אפילו כאלו שאינם תלוים בזכר יציאת מצרים בפשט
אבל חיפשתי בכל התורה ולא מצאתי את המצוות האלה
יש יציאת מצרים רק או על כללות כל המצוות
שזה מובן
או על מצוות שנקראו אותות דהיינו שבת ציצית ותפילין
שזה גם מובן כי שם נכרת ברית הכללי בין ישראל להש
והמקומות שנשארו זה רק פרשת שרצים ופרשת משקולות. שחזל הבינו שאני ה׳ אשר הוצאתי וכו׳ הולך עליהם, אבל לי נראה שהפשט הוא שאותם אזכרות של יציאת מצרים הם החתימות של השם על אותו הפרשה
שיש פרשה ארוכה של כמה מצוות ודברים ובסוף השם חותם את עצמו אני ה׳ אשר הוצאתי מארץ מצרים
כמו שהזדהה בתחילת התורה אנכי אשר הוצאתיך
ואין הכוונה לקשר אותם מצוות פרטיות ליציאת מצרים
גם שם זה סיום של פרשה ארוכה
דוק ותשכח שבשום מקום לא יש סיום של אני אשר הוצאתיך אלא בסיום ענין שלם
לא בגלל, הזהות שלו איזה השם הוא, הוא השם שהוציא אותנו ממצרים
ואת זה אפשר לפרש שבגלל זה אנו עבדים לו או חייבים לו או בדרכים אחרות, אבל לא שהמצוות עצמם קשורים ליציאת מצרים
מה שאנו אומרים בשבת זכר הוא על כל פנים פסוק מפורש בלוחות שניות וזכרת כי עבד היית במצרים על כן צווך
הלשון של מעלה אתכם נראה לי בפשט שהוא תמיד מתייחס מתי שהוא מדבר על זה שירשו ארץ ישראל ממצרים, כמו שכתוב אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה וכו׳. וצריך לבדוק בכל המקרים
אבל צריך לדעת למה לפעמים מדבר על זה ולפעמים על זה
כן
בשבת אני מסכים
וגם בהענקה לעבד
שלפי הפשט האבן עזרא צודק
שזה הטעם שיש לנו לרחם על עבדים ולתת להם לנוח בשבת כי בעצמנו היינו עבדים במצרים
זה הדרך של משנה תורה באופן כללי שהוא אוחז שצריך ללמוד מהגלות כיצד להתנהג לגולים שבתוכנו
כן
אני חולק פה על רמבן
אין קשר לחידוש העולם
זה סתם המצאה שלו
גם כתוב ככה לגבי לתת ללוי ולעני במועדים
ככה נראה לי
באופן כללי דברים מפרש הרבה מצוות במובן של עזרה לחלשים, מה שבספרים אחרים יש להם הסברים יותר בין אדם למקום. כמו מעשר עני
אבל מה אתה רואה משם
זה וידוי ביכורים
וזה פשוט שזה הודאה על כל הסדר שבאו לארץ ומביא ביכורים
ואני חושב שזה התפלה היחידה שיש לה נוסח בתורה והוא הודאה על יציאת מצרים ולכן מובן מאד שזה נתקן לומר בהגדה
אוקיי עוד חידוש של ההגדה והזכרות יציאת מצרים במקרא.
יש שאלה למה לא נזכר משה בכלל בסיפור יציאת מצרים כמחולל הניסים.
ובאמת כאשר מעיינים בפסוקים בכל התורה מודגש מאד שהשם הוציא אותנו ממצרים
שלשה פעמים כתוב שמשה העלה את ישראל ממצרים
והם כולם בסיפורי פורענות העגל, כאשר השם כועס על משה הוא אומר לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים.
ושוב הוא אומר לו לך עלה אתה והעם אשר העלית, ומשה מאד לא מסכים לזה והוא טוען ראה אתה אומר אלי העלה את העם הזה וכו׳, והוא מבקש בקשות גדולות אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה
וכן נכפל בדברים כי שחת עמך אשר העלית
נמצינו למדים שבחומש ייחוס הגאולה למשה הוא תמיד פורענות, הוא אומר אינכם ראוים שהשם יגאל אתכם רק זה מתייחס למשה.
וזהו אני ולא השליח דהיינו שאנו מקפידים לא לספר שמשה הוציאנו אלא השם
(רק פעם אחת כתוב בדברי משה לאדום וישלח מלאך ויוציאני ממצרים ואולי לגוים היה יותר מובן לספר ככה)
ועוד פעם אחת בסיום התורה כתוב לכל היד החזקה וכו לפרעה ולכל ארצו כו׳ האותות והמופתים וכו׳ אשר עשה משה לעיני כל ישראל
הוורט של ההגדה הוא שאנחנו דורשים את הפרשה של הביכורים. שהוא בכללות הודאה על יציאת מצרים ונתינת הארץ. שכך היה הסדר לדרש בימי חזל לוקחים פרשה ומפרשים כל מילה על פי פסוקים אחרים ועוד מדרשים וכו׳. וכך התקינו לעשות בליל הסדר. אחרי זה זה נהיה נוסח קבוע לדרוש מדרש מסוים שנמצא ברזל על זה אבל במקור היה כל אחד דורש את הפרשה לפי דעתו
זה קשיא של איזה הגדות חדשות ציוניות.. כנראה בגלל שנתקן בזמן הגלות לא דורשים אותו פסוק, אבל במשנה כתוב עד סוף הפרשה. וצריך לחפש במפרשים.
באופן כללי בוודאי חג הפסח בישראל היה חלק גדול שלו על שהוציאנו ממצרים והביאנו לארץ ורק בגלות נשתנה הדגש להיות על יציאת מצרים ולא על העליה ממצרים לארץ
המשנה בפשטות אומר עד סוף הפרשה
איני יודע עוד מקור צריך לחפש
לא השאלה הוא על השם של משה
השאלה הוא שהוא לא נחשב המשיח של מצרים
כמו נגיד לגבי הגאולה אנו מדברים הכל על דוד המשיח
לגבי ויאמינו במשה זה קצת צד לזה, אבל כבר האריכו המפרשים להבין מה הכוונה על מה היה הספק להאמין או לא אם בנבואה או משהו אחר וצל״ע
כן זה הפשט, המנהג לקחת פחות הוא מאוחר בגלל ספק ברכה
ולפי דעתי יש לנהוג כמו הרמבם
איזה מין שגעון זה לצום שעתיים בליל הסדר.. לפחות שיאכלו קצת כרפס..
אכן וכך נהגתי… אבל אז שוב יש אותו ספק של הברכה וכבר אפשר לאכול גם כזית כרפס…
באמת רציתי לעשות שיעור על נוסח ההגדה להבין המבנה והפשט שלה בפשטות
כי זה מאד יפה לדעתי וחבל שכולם מכירים רק פילפולים וקושיות ולא שומעים את הדרשה היפה של חזל
כל אכילה לפני סעודה נעשה שאלה של ברכה אחרונה, אאלט
כן. גם שירת הים מגיע עד ארץ ישראל ובית המקדש
אבל זה הרי פשוט. ועכשיו שנחסר לנו אני מחליפים בתפלות שיגיענו למועדים וכו׳
גם המוסף ומפני חטאנו, זה לא שפתאום ביום טוב אנו עושים תשעה באב. זה בגלל שבזמן הבית היו מודים בתפלה על הבית ובמקום זה
אנחנו מעוררים צפיה ותפלה שנחזור לזה
זה הפשט של הא לחמא עניא גם.שהוא כנראה תוספת של ההגדה שמתחבר יותר מאוחר אפילו בגלות
שאנו כאילו מתנצלים שכל הסדר שלנו הוא לא באמת עושה סנס אלא כי לשנה הבאה וכו׳. כי בעצם עיקר ההודאה היה אמור להיות על העליה לארץ ממצרים
ולפיכך נראה לי שלא עשו פסח במדבר מזמן הגזירה במרגלים עד שנכנסו לארץ וכפי שכתבתי פה ביהושע
גם בעומר הרחמן הוא יחזיר לנו
כל התפלה שלנו הוא הרי כך
חצי השמונה עשרה הוא על הגלות
אבל זה מסדר בגלל שספירה בזמן הזה דרבנן
ולא באמת נעשה כלום ולא עשינו עומר
כן אנו עושים זכר למקדש כהלל
וריבז תיקן לולב כל שבעה זכר למקדש
Tuesday, April 23, 2019 • י״ח ניסן תשע״ט
מה משנה בפירוש מותר לשתות בין כוס ראשון לשני
בסדר על כל פנים אומרים הרחמן על זה שחסר הקרבן
🥂🎸*הזמנה מיוחדת*✨🎼
לכבוד חג הגאולה יתקיים התוועדות לחברי החבורה
בעיר הקודש מאנסי יצ״ו
הערב בשעה 7:30
בבית ידידינו הרה״ח ר׳ אייליש ווערצבערגער
44 sandy brook drive
Spring valley NY 10977
הקהל הקדוש מוזמן
🍷🍷*שישו ושמחו בשמחת הגאולה (ממצרים)* 🍷🍷
נא להודיע על ההגעה לתועלת העסקנים
והלא דברים קל וחומר 🙂 ומה אם רבי אחד יוצא ממאסר נהיה חג הגאולה, כל ישראל יוצאים מבית עבדים לא כל שכן
אגב חיפשתי וזה כן לשון שהיו משתמשים בו לפסח
בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סא עמוד ב
מר רבא: למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית, יציאת מצרים גבי ציצית, יציאת מצרים במשקלות? אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור – אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית, וממי שטומן משקלותיו במלח, וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. רבינא איקלע לסורא דפרת. אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא: יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים למה לי? – אמר ליה: אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאין בקרבי דגים טהורין, ומוכרן לישראל. – אמר ליה: אנא המעלה קא קשיא לי, מאי שנא הכא המעלה דכתב רחמנא? – אמר ליה: לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: אמר הקדוש ברוך הוא: אילמלא (לא) העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה, שאין מטמאין בשרצים – דיי. – אמר ליה: ומי נפיש אגרייהו טפי מרבית ומציצית וממשקלות? – אמר ליה: אף על גב דלא נפיש אגרייהו טפי, מאיסי למכלינהו.
Sunday, November 13, 2022 • י״ט חשון תשפ״ג
עבר הירדן…
באותו פרשה? איני יודע, אבל זו מילה שהוא כמו ציון שם מקום ובפועל צריכים לבדוק איפה עומדים כדי לדעת איפה העבר השני… וזה לא מספיק לדעת איפה עומד המדבר הרי בספר דברים לפעמים הכוונה הצד המזרחי ולפעמים הצד המערבי
אה טעיתי חשבתי אתה מדבר על חצי המעשה..
סליחה
לה הישועה על עמך ברכתך סלה אני זוכר כדוגמה של מה שאתה מדבר
לפי רשי, יש אולי עוד פירושים
הישועה על עמך – על עמך לברך אותך
לכאורה הפשט ברור פה שהיה ארבע והוא היה האדם הכי גדול בענקים. ונפק״מ לפרשת השבוע. אבל גם פה וגם שם יש מדרשים אחרים
בפסוק ג – שוב הוא חוזר על בני לוי, מה זה כל החזרות על זה
רש״י פה שואל שלא ברור שהיה באמת שבועה שיתנו לכלב באופן אישי נחלה את חברון, הפשט של ‘ולו אתן את הארץ אשר דרך בה׳ הוא פשוט לאפוקי מה שנאמר בפסוק הקודם ששאר הדור לא יראו את הארץ, הפירוש הזה שכלב באופן אישי יקבל למשפחתו נחלה מסוימת שבמקרה דרך בה נראה חידוש פה
אבל הוא אומק ‘תנה לי את ההר הזה אשר דבר ה׳ ביום ההוא׳
אז צריכים להבין מה זה לתת למישהו נחלה בכלל
החשבון שהוא אומר ארבעים וחמש שנה , אבל בפשט מדובר פה עוד לפני סיום הכיבוש אז החשבון של שבע שחילקו לא מסתדר
רק באמת זה מסודר פה בספר בתור חלוקת הארץ, ובאמצע יש שגם הוא צריך עוד לכבוש את זה
כדברי מאשה כל השיחה פה זה משהו בין שני חברים שהיו בצעירות לוחמים ומרגלים ביחד ועכשיו אחד נהיה המלך והשני מבקש ממנו שלפעמים יקבל משהו במנהיגות שלו ומזכיר לו ימי נעורים שלהם, משהו כזה
אה, ואילו יהושע כבר זקן, מעניין
זה בעיה כללית, כל הסיפור של כלב מתעלם מזה שיהושע גם נשלח איתו, חוץ מפסוק אחד שאולי רומז לזה ‘אשר דבר ה׳ על אודותי ועל אודותיך׳
שאפשר באמת להבין בלי קשר למרגלים
וזה בעיה גם בפרשת שלח שבכמה מקומות נשמט שם יהושע, וגם בספר דברים בפסוק שהוא רומז אליו שאפשר להבין שכלב הוא היחיד מן המרגלים שמילא אחרי
ולכן יש תיאוריה שיש גירסא של סיפור המרגלים בלי יהושע..
אבל בפשט זה לא כזה קשה כי יהושע נהיה המלך, וגם בספר דברים מוזכר רגע אחרי זה שיהושע הוא ינהיג
לא מתאים להגיד יהושע המרגל היחיד הוא יהיה הרבי, זה חלק מהעונש של הכלל של משהה, שלא ייכנס הוא ודורו רק יהושע ודורו
וכן כאן, הסיפור של יהושע הוא לא שמילא אחרי ה׳, נראה שלכתחילה זה לא הבעיה שלו, עצם זה שהוא מנהיג זה מראה שכולם לא מילאו אחרי ה׳.. קצת קשה לומר כאילו שנמלט מצרת המגרלים
אבל משמע כאן שזה לא אותו דבר מלחמה ולצאת ולבוא?
אבל באמת אולי הוא היה כבר זקן.. גם אם כלב יכול לנהל מלחמות בן שמונים אולי יהושע לא יכול..
יש את המדרש שיהושע בדווקא חיכה כי חשב שזה ביטוח חיים שלו..
רעיון קצת מוזר אבל בטח בפועל אנשים חושבים ככה, תירוצים של דחיינות יש תמיד
אבל מעניין שהוא לא אומר את זה, והיה אפשר לפרש ‘זה ארבעים וחמש שנה.. אשר הלך ישראל במדבר׳ שהוא חושב שהלכו 45 שנים במדבר
גם כלב אומר ליהושע שהוא ‘שמע” ביום ההוא על הענקים. ולכאורה יהושע לא רק שמע אלא גם ראה, כמ״ש וגם בני הענק ראינו שם
משמע כאן שהוא כולל את יהושע בישראל שמקבלים דיווח מפי המרגלים
וכן הערים הבצורות שזה חלק מהדיווח שלהם
יש גם סתירה גדולה לגבי חברון בין פרק זה לבין האמור למעלה בפרק יא שיהושע הכרית הענקים מחברון, אפשר להגיד בדוחק יהושע שלח את כלב וזה נחשב שהוא, זה דוחק גדול
זה היה פשוט אלמלא כל הפירוט שהכרית הענקים וכו׳, והנה פה כלב מדבר על הענקים ושהוא לא מפחד מהם
יש בסיפור של פרק היום נקודה עיקרית שאומר ש*לא* יהושע כבש את חברון
לא חייבים זה בגלל הדוחק…
זה אכן פשוט, אבל כתוב ‘ויבא יהושע בעת ההיא” מה זה שיהושע בא, בפשטות שהוא בא בראש הצבא. ומה זה בעת ההיא?
“ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי”. המפרשים טרחו לפרש מהו כאשר עם לבבי. נראה לי שזה בניגוד אל ‘המסיו את לב העם׳. כלומר הם היה להם לב פחדן ונמס, ואילו אני השיבותי דבר כאשר טבע לבבי, האמיץ, עלה נעלה כי נוכל להם, וכפי שהוא מראה את כח לבבו עתה שאיננו פוחד מלהילחם עם הענקים.