Tuesday, October 06, 2015 • כ״ג תשרי תשע״ו
כנראה הלוים היו גם רוצחים. .
אבל גם על פי פשוט אפשר להבין שהם ילמדו הרוצחים לא לרצוח ככ וכו
או שהם היו המשטרה ושמרו על התפיסה
אבל זה השוגג לא?
אבל כנראה שמאשימים אותם קצת?
Friday, May 03, 2019 • כ״ח ניסן תשע״ט
לפי הפשט אין סתירה, מי שרצח גואל הדם ירדוף אחריו אז בורח לעיר מקלט עד שמביאים אותו למשפט. במשפט מחליטים אם באמת היה שוגג או מזיד וכו׳, ואם הדין שזה שוגג הוא מקבל דין גלות וחוזר לעיר מקלט. ולכמה זמן דין הגלות? עד זמן מות הכהן. אני חושב שזה כמו המקביל של lifetime sentence / אלא שזה לא החיים שלו זה החיים של הכהן שהוא המנהיג של ישראל. הפסוקים פה הולכים כנראה עם זה שהכהן הוא השופט ולכן כשיש שופט חדש זה נחשב כמו תקופה חדשה ולא ממשיכים את העונשים שהיו בתקופה הישנה.
אכן מי שזוכר מה כתבנו בדברים ובשמות לגבי עיר מקלט מבין שזה שיש פה באמצע משפט הוא מראה שזה כבר שלב יותר מתקדם של מסירת המשפט לידי בית דין קבוע ומסודר, ולא הדין הישן של עיר מקלט שבו המשפט מתבסס על גאולת דם וכו׳.
ופה זה כמו שלב בינתיים, או אפילו השלב האחרון כפי שזה במשנה וגמרא שגלות הוא פשוט עונש כמו מאסר, לא שזה מקום שפשוט מגינים עליו מפני גואל הדם
הפרשה של היום הוא שאעפ שכתוב הרבה פעמים לא לתת ללוים נחלה, אין הפירוש שלא יהיה להם איפה לגור… אלא אין להם נחלה ומקום לעצמם שהם שולטים עליהם, אלא יש כמו מעשר. כשם שנותנים תרומה ומעשר מהפירות של כולם שללויים יהיה להם מה לאכול כך ציוה משה לתת ללוים תרומה ערים לשבת בתוך הנחלה של שאר השבטים
וזה פרשה בפני עצמה שכמעט נראה סותר את כל ריבוי האזהרות הקודמות לא לתת נחלה כלל לנביאים, זה נראה שאחרי כל החלוקה זה באו למשה וטענו שהם צריכים איפה לגור אז נתן להם את זה.
אבל בוודאי קצת טיפשי לחשוב כמו החוקרים שבאמת התוכנית האחרת היתה שהלויים יפרחו באוויר… אבל גם אחרי הפרק הזה הלוים הם כמו אורחים הם חיים בטובת שאר השבטים אין להם שליטה באמת על המקום שלהם
אבל נראה כאן כאילו יהושע שכח מזה והיו הלוים צריכים להזכיר אותו?
צריכים להבין פה כל הזמן מתי שנאמר שמשהו היה בבקקשה כמו באתערותא דלתתא מה הפשט
דעתי הוא בכללות שבכל דבר שבעולם יש אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא, שזה בעצמו מה שכינינו בפרקים קודמים נס וטבע, זה חוק סדר העולם שככה הוא עובד תמיד. אלא שלפעמים מודגש הצד הזה ולפעמים הצד הזה וכן הפסוקים לפעמים מזכירים הצד הזה ולפעמים הזה. וכל תנועות העולם תלוים בהרכבות שונות של אתעדל״ת ואתעדל״ע. כמו שאנו אומרים פסח אתעדל״ע ספירה אתעדל״ת. זה אף פעם לא כפשוטו שיש רק זה. אלא לפעמים זה מתחיל מפה לפעמים משם לפעמים משהו באמצע ועוד מיליון צירופים אפשריים זה כל המגוון של העולם
בפרק הזה מתסיימת בעצם החלק השני של הספר שהוא ערכה של ארץ ישראל, נחלת כל השבטים, צריך לזכור שכל החלוקה הזו בין השבטים הוא בעצם מופת של שלום. ואפשר לראות בהמשך שזה לא תמיד באמת עבד בכזה אידליה.. אבל צריך להבין שבתקופה הזו השבטים השונים חיו כמעט כמו עמים שונים, כמו שכתוב בתורה עמים הר יקראו. ובאופן נורמלי יב שבטים בארץ אחת קטנה היה צריך להיות ביניהם כל יום מלחמות (לא כמו שהיה באמת פעם בכמה מאות שנים פלגש בגבעה כזה..). אבל לשבטי ישראל היה מסורת מיהושע בן נון שהוא עשה גורל לפני ה׳ בשילה וחילק את הארץ לכל אחד במקומו ונחלתו, ועל בסיס זה חלקו ביניהם וישבו באחדות, עד שכולם היו עולים לרגל לאותו משכן בשילה ששם אומר להם המסורת נחלק הארץ בגורל (אכן ליהודה ואפרים נחלק כבר בגלגל, אבל עכפ הרוב). שאלנו קצת מה המשמעות של המשכן בשילה. נראה כאן שאחד המשמעות הגדולות של המשכן הזה הוא זה עצמו ששם נחלק לכל שבט נחלתו וזה מקור השלום והאחדות שביניהם. וכן אחרי זה כשעבר המרכז לירושלים נאמר ששם עלו שבטים וכו, ונאמר ברשי שזה היה חידוש בעיני הגוים שכולם עובדים לאל אחד, החידוש פה הוא לא מונותאיזם, החידוש הוא שיש יב שבטים וכולם עולים למקדש אחד.
פסוק מג – מה הוא סיום יפה לכל הספר וחזרה למטרתו כפי שכתבתי במבוא. הוא לא מובן לפי הסדר כי עדיין לא כבשו הכל פה, אבל הוא סיכום כולל, שהשם נתן הכל לישראל ונתם להם מנוחה מכל אויביהם ולא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה׳ אל בית ישראל הכל בא. כזה פסוק שמח ומנחם.
זה מתחרז עם הפסוק בפרשת בהעלותך נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר השם אותו אתן לכם .. כי השם דיבר טוב על ישראל
הרבי מסלונים אמר שהוא רוצה ללכת בערב שבת בהעלותך עם תופים ומחולות לבית כנסת, מרוב שמחה על פסוק כזה “כי השם דיבר טוב על ישראל”.
הכל יחסי. זה החזיק יותר יפה מהאחדות שבין שאר שבטים במצב דומה
אבל כאן דווקא לוי קיבל חלקו בסוף לא בראש כמו תרומה
זה סיפור יפה לא צריך לקלקל אותו במציאת החסרונות שלו …..
התירוצים שכתבו הם דוחקים כאלה הנקודה הוא שתכלס ירשו את הארץ וכו׳. המציאות אף פעם לא מושלמת כמו הסיפורים אבל מותר לפעמים לשמוח לא צריך כל פעם להזכיר אבל נהרגו כמה וכו׳…
Wednesday, November 23, 2022 • כ״ט חשון תשפ״ג
נראה לי שכתבו את זה, שעדיף שגואל הדם לא יפגוש כל יום את הרוצח. זה מרגיע את שני הצדדים שאחד גולה למקום אחר.
פרק כא -הלויים צריכים לבקש את עריהם
משמע לי שערי הלויים הם סוג של תרומה או מעשר. כפי שאין להם שדות משלהם רק מבקשים מעשר משאר השבטים כך אין להם בעצם מקום לגור משלהם רק כל שבט נתן להם תרומה
ומכל מקום זה סוג של עיר קבוע שלהם וכפי שרואים בהמשך. רק מצד שני זה כן כאילו עדיין תחת שלטון השבט. כך אפשר ליישב למשל חברון שניתן לכלב ואז ללויים והחילוק של השדה והעייר חלש , אבל אם הלויים תמיד קצת על תקן אורחים בעיר זה יותר סביר
מגרש זה לא אותו דבר כמו חצר או כמו שדה, זה הכל אופנים שונים שאני לא יודע בדיוק
משמע עיר – מקום הבתים
מגרש – מקום מרעה לבהמות
שדה – מקום זריעה
חצר -?
החצרות פה זה לא חצר כמו בגמרא , זה משהו סביב לעיר
יש משהו שבתי בכל סיום הנחלות למעלה ויחל פה וינח ה׳.
רשי אומר וינח השם שהוא כביכול נח כמו בשבת
ולכן יש גם חנוכה…של משכן שילה.. שלא מפורש,
כי שבת הוא החנוכת הבית של העולם כמ״ש במדרש
וכן כאן הוא החנוכה של ישוב הראשון בארץ ישראל באופן כללי.
הדבר הטוב אשר דבר השם אל בית ישראל – וירא והנה טוב מאד
והגורל פה הוא בעצם גורל איזה שבט יצטרך למסור מעריו ללויים ואיזה עיר, או משהו כזה, איך הגורלות פה עבדו צריך עיון בכללות
אני חושב שאין לזה חנוכה מפורשת כי זה היה הצלחה מאד חלקית, התיאור המושלם של ספר יהושע הוא הרי חצי וירטואלי, חילקו פה נכסים שעוד לא היו בידם.. כמו איזה חברה שכבר מחלקת מניות על הרווח של אולי בעוד עשרים שנה… רק מדוד ושלמה יש ישוב ובנין שבכלל אפשר לדבר עליו משהו.
לדבר עם זקנים בכניסה לעיר אולי היה סדר באופן כללי, כמו לוט יושב בשער סדום. זקנים יושבים בשער והם מאשרים בכללות כניסה לכל אחד זה לא משהו מיוחד לרוצח
כלומר מי שבא להשתקע. מסתמא אפשר לבא לסחור וכו׳, אבל לבוא לגור היה צריך כזה רשות. כמו אברהם ובני חת גם.
גם הגמרא אומרת שזה מקביל שלש מול שלש. חושב שיש פה משהו עקרוני להשוות עבר הירדן לארץ כנען. כמו ששאלו בגמרא למה צריך כה הרבה אם יש פחות שבטים. אמנם רמב״ן עונה בפשטות שזה לפי השטח לא לפי האנשים. מכל מקום זה בולט שבא להשוות כל הזמן. לפי דעתי שעיר מקלט הוא סוג של עיר קדוש אז חשוב שלכולם יהיו.
גם לפחות שכם וחברון ידועים באמת בכמקומות קדושים.