Friday, September 11, 2015 • כ״ז אלול תשע״ה
מעניין שכמה מן המפרשים שחולקים על מכניסי רחמים מתקשים איך התשחווה יהושע למלאך
Sunday, April 07, 2019 • ב׳ ניסן תשע״ט
#קפיטליזם 😇
קצת מבוא לספר יהושע
אנחנו צריכים להתעמק בדברי הנביאים בפרט שאלו הם ספרים שמעטים יותר מעיינים בהם ובוודאי אפשר לדלות מהם מרגליות יקרות. גם מה שאני כותב הוא קצת הוה אמינא ראשונית כי עוד נעיין בהמשך הספר וכאשר נקרא בו פעם ופעמיים. אבל צריך להתעורר לזה שייתכנו כאן מהפכות שאפשר להבין בעיון ובמעשה.
ספר יהושע מיוחד מכל ספרי הנביאים. אמרו בנדרים כב, ב ברב חכמה רב כעס, אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע, מפני שערכה של ארץ ישראל הוא. הוא מוצא כאן שכל שאר ספרי הנביאים עומדים על הסיפור החוזר על עצמו של חטא ועונש ותשובה ושכר, וכל סיפור הנביאים וכתובים מספר שופטים עד דברי הימים סובבים על הציר הזה. ספר יהושע נתייחד מכל שאר הספרים שהוא היה נכתב גם אילולי חטאו ישראל כלל.
ויותר מכך, אפילו חמשה חומשי תורה אינם חורגים מהיותם נתונים תחת הסיפור של חטא ותיקון. הרי זה הדבר שאנחנו עומדים עליו כיצד ההבטחה הגדולה של משה בתורה לא התקיימה שהוא ההבאה לארץ ישראל. וכיצד שאלה זו הוא בעצם כמעט פירכה על כל הפרוייקט של התורה עד שצריך לכתוב כל ספר משתנה תורה בכדי להתמודד עם בעיה זו של מיתת משה בחוץ לארץ טרם קיים הבטחתו. וכך בכלל כל ספר מחמשה חומשי תורה מלא חטאים וכשלונות של התוכנית והתגובה לחטאים הללו.
ספר יהושע חורג מכל הספרים שלפניו ושלאחריו בכך שאפשר לתת לו תת כותרת. ספר יהושע: כיצד התקיימה הבטחת ירושת הארץ. כל סיפור הספר הוא ש״לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה׳ אלהיכם עליכם הכל באו לכם לא נפל ממנו דבר אחד” (להלן פרק כג). ואין בספר יהושע שום סיפור חטא כלל. החטא היחיד שמסופר בו הוא חטא עכן שהדגש בו שהוא חטא של היחיד ולא נפילה של הכלל, ואדרבה שגם כאשר היחיד חוטא ואע״פ שיש לכלל ערבות בו אין הכלל מתבטל ואף היחיד אינו נפרד מתוך הכלל, ובסוף הספר חשש יהושע שבנו במות לאלהים אחרים וההבטחה שלא כן קרה.
ונמצא ספר יהושע הוא הספר השמח מבלי הסתייגות היחיד של התנ״ך. ואע״פ שגם בקיום הבטחה זו של ירושת הארץ עצמו לא הורישו את כל הארץ באמת אין זה מסופר כפגם בספר הזה כי מגמתו שיהיה לפחות ספר אחד בתנ״ך שמספר כיצד יצאה ההבטחה לפועל.
ומתוך כלל זה אפשר לקרוא כל פרטי הסיפורים כיצד כולם מתייחסים לפסוקי החומש ומתארים כיצד קוימו ההבטחות וכיצד קרה הכל כסדרו כפי שהיה צריך להיות. כך סיפור המרגלים מדגיש שאין זה כמו המרגלים של משה שבגללם נשארו במדבר, והוא אפילו לא מציין את זה כי כל הנרטיב של יהושע הוא כאילו יש כאן עולם שבו מעולם לא היה חטא ועיכוב ושלחו מרגלים כפי שצריך והכל קרה כסדרו וחזרו עם הבשורה שנמוגו יושבי הארץ מפניהם כמו שכבר כתוב בשירת הים. והפסוק מדגיש כיצד קיימו בני גד ובני ראובן את הבטחתם למשה ועשו בדיוק מה שהבטיחו, ואין בו את כל האימה והחשש שאתה מרגיש בקריאת הפרשה בספר במדבר שמשה חושש אם אינם מרמים אותו ואם יקיימו את דבריהם. וכך נס הירדן הוא כמו חזרה על נס קריעת ים סוף מבלי שבני ישראל יתלוננו לפניו ולאחריו אלא הם רואים כי אל חי בקרבם וקובעים זכר לדורות. ובאספקלריא זו ננסה להמשיך גם ולראות בכל הסיפורים הפרטיים שבספר ולזכור שאע״פ שמסתמא בפועל כן היה המציאות יותר מסובך ממה שספר יהושע מראה, זה חשוב מאד שלפחות ספר אחד בתנ״ך מספר את העולם מן המבט שאין בו רוב חכמה ורוב כעס, אלא פשוט לא נפל דבר מכל הדברים הטובים שאמר ה׳.
לא באמת העולם עובד ככה..
ואגב המילה דור דעה הוא מדרש מפורש בכמה מקומות על דור המדבר ואיני יודע מאיפה הבאת שזה על דור באי הארץ
וזה דוחק כי גם אם היה ככה בוא נצייר שהיה איזה בן של בני יואל מחליט להיות אהרוני ובא לרבי אהרן ואומר כאשר יראנו את אבא שלך נירא ממך.. הוא היה זורק אותו גם אחרי שהסביר לו שהוא מתכוון שהוא לא כמו אבא שלו הוא תמיד ירא את הרבי..
אמנם נראה שיש איזה מחלוקת או סתירה בחזל ביחס לדרו המדבר, וכנראה הוא מחלוקת ר עקיבא ור אליעזר בפרק חלק אם באים לעולם הבא, ובהתאם לזה יש מאמרים לצד זה ולצד זה אבל הרבה מדרשים אומרים שלא היה מעולם כזה דור, ואכן זה לכאורה לא פשוטו של מקרא אבל גם הצד השני שממש אין להם חלק הוא לא ממש פשוטו של מקרא ומסתמא שניהם הבינו מתוך הפסוקים את דרכם.
והמדרש שהזכיר אורי על אור וחושך לא מצאתי אתה יודע איפה זה?
נראה לי שהפשט של עד היום הזה בפסוק ולא נתן וכו׳ הוא עד ועד בכלל. משה לא מתכוון לומר שהדור הזה הוא כן בסדד להיפך הוא צועק שעדיין לא נתן לכם לב לדעת עד היום.
גם צריך להבין מה פשר הקמת אבנים בתוך הירדן איזה תועלת יש מזה
גם כתוב לעיני כל ישראל ולא כתוב לעיני הדור הזה.
אבל לא באמת זה סתירה גם על משה כתוב שהאמינו בו וזה לא אומר שלא היה אחרי זה תלונות ודברים. כך כאן יראו את יהושע אין פירושו צריך להיות שתמיד קיימו מה שאמר אבל הנקודה הוא שקיבלו את מנהיגותו שהוא הרבי והוא יכול לעשות ניסים כמו משה
אפשר לומר יהושע הוא כמו ממוצע בין התורה לנביאים, הוא ראשון מספרי הנביאים אבל יש גם אפשרות להסתכל עליו כספר השישי של התורה כבגמרא נדרים הנ״ל.
סגנון דיבור השם ליהושע הוא כמו דיבורו למשה ואין כן שאר הנביאים
יש עדיין כזה קצת אספקלריא מאירה יהושע זכר עדיין כיצד זה נראה
במדרש ספר משנה תורה היה סגנון ליהושע
גם ההמשך של שופטים ושמואל ומלכים הם המשך . יש בכלל שחושבים שהכל נכתב על ידי איש אחד עד סוף מלכים, אבל זה לא חזק כמו ההמשך של יהושע לתורה
גם יעקב אבינו היה מציב אבן כמה פעמים, יש איזה קשר לקביעת מקום מקודש אולי מזבח או מה
אבל כבר בפרק ג פסווק יב לקח יהושע שנים עשר אנשים ועוד לא נצטוה כלל על כך
אפשר שכל הציויי היה כבר מקודם והפסוק מכניס אותו במקום הקיום
משה אמר שיקימו מזבח אבנים בהר עיבל ועל אותם אבנים יכתבו את התורה. וביהושע לא כתוב שעשה ככה אבל כתוב שהקים אבנים בירדן ובגלגל, רשי מפרש מהגמרא שאותם אבנים שהקימו בגלגל עשו בהר עיבל באותו יום ושוב הביאום לגלגל
וזה דוחק עצום כמובן
ופה לא כתוב כלל ענין כתיבת התורה על האבנים
חזל במסכת סוטה כבר הבחינו בבעיה של הכהנים ואמרו שהכהנים בעצם נשארו מאחור ושוב עברו
מפרק זה למדו חזל שמת משה בז באדר כי חישבו לאחור מי ניסן ג ימים פלוס שלשים יום של אבל משה אם כן מת בז באדר
והעיר עליהם רדק שאפשר שמת באמצע שבט והמתינו קצת בינתיים ומביא שיש גם מדרש כזה שמת בשבט. אבל באמת זה הדרך של חזל ללמוד כל דבר מה שמפורש בכתוב ומה שאינו מפורש כאילו לא קיים. ולפי שמנין ימים אלו כתובים אינם חושבים אולי יש עוד ימים שהכתוב מדלג עליהם כי מה שהכתוב מדלג עליו כאילו לא קיים. וזה הדרך שלהם בכל מקום לבנות ממעט המידע שיש בחומש את הכל ולא לחשוב אולי יש עוד רקע שלא כתוב, ואפילו אם צריך לפעמים רמז רחוק להשלים מהמעט שכתוב כל הסיפור.
(לפני שבט זה לא יכול להיות כי מפורש בתחילת דברים שבחודש שבט התחיל לבאר את התורה)
תודה
נראה נכון
בברייתא בפרק הרואה כתוב הרואה מעברות הירדן מברך ולכאורה הכוונה על אלה שבתוך הירדן ולא על אבנים שבגלגל שזה מקום שנעשה נס
Sunday, October 30, 2022 • ה׳ חשון תשפ״ג
אבל באמת לא כזה קשה, הוא כזה מספר שכל הזמן חוזר להגיד אה, אבל בעצם עוד לפני כבר אמרו להביא אבנים וכו׳, הוא מספר את הסיפור לפי העניינים לא לפי הכרונולוגיה, נדמה לי שהסדר הזה נפוץ דווקא
יש מעלות לשני השיטות, לספר כל דבר לפי כרונולוגיה ברורה זה גם מסרבל את הסיפור. יצטרך לספר ואז הכינו אנשים. ואז נכנסו. ואז לקחו אבנים. ואז באו למלון. ואז היו אבנים לזכרון, זה מאד נורמלי לחזור כל הזמן קדימה ואחורה להגיד למה זה וכו׳
יש פה כל מיני פסוקים שהם עניינים שלמים, ואין להם מקום ספציפי כרונולוגי שיהיה, הם נקודות אודות הסיפור, למשל ‘ביום ההוא גידל ה׳ את יהושע׳. תאמר זה אמור להיות אחרי כל הסיפור, נו אולי, אבל מצד שני זה שייך לעצם הנס אז מתאים לספר אותו באמצע עצם הנס, והכתוב לא מקפיד בדיוק איפה הוא שם את זה
אבל כן נראה שיש פה אפקט מסוים של ‘עוברים בירדן׳, ואז הכל נעצר ומכניסים את כל הסיפורים, וסוף סוף עולים מן הירדן.
לפי שכל מיני דברים שהוא רוצה לספר בעוד כאילו עומדים בירדן שייכים גם למה שקרה אחרי אז יש קטעים מוזרים כמו וכל העם עברו, ויעלו שלשה פעמים, אבל זה המשמעות
צריכים גם לחשוב בכל הדברים האלה כיצד נועדו הסיפורים האלה להיקרא או להיאמר. זה לא ברור לי. יש דברים שנועדו להקראה בציבור ואז מתאים אופן רטורי מסוים, (למשל הרבה נאומים במשנה תורה עושים סנס רק אם מדמיינים אותם נקראים בציבור), ויש דברים שנועדו או נעתקו מכאלה כרונולולוגיות של מלכים שתפקידם סתם שיהיה דברי הימים זכר, או להגדיל מעלת המלך וכו׳, ואני לא יודע מה ההקשר של סיפורים כמו ספר יהושע
זה לא רק תורה זה סצפיפי לספר שמות ודברים, הזכר יציאת מצרים שהוא עושה. אבל דוקא נדמה לי שיש בהמשך עוד זכר במודל הזה, כתבתי על זה פעם ושכחתי..
מה פשר האבנים שנמצאים מתחת לירדן? ודווקא אבנים אלה הוא אומר שהם נמצאים שם עד היום?
(אלטר עושה קונספירציה, בטח האבנים בגלגל נאבדו מתישהו אז אמרו כן אבל מתחת לירדן עדיין יש אבנים לך חפש אותם..)
צריך לחפש איפה בתורה כן יש סדר כרונולוגי רגיל.. אולי בספר בראשית. לפחות ספר ויקרא במדבר דברים תמיד כתוב באופן כזה..
פה זה בולט כי זה ממש סיפור קצר אחד אבל למשל הסיפור הרצוף של הנה משה הולך למות ונסמיך את יהושע כתוב איזה שש פעמים בדילוגים וחזרות..
אולי זה בראש שלך.. תספור כמה דברים כרונולוגי וכמה ענייני ונדע מה יוצא דופן..
אחר כך נדון אם ספרת באופן נכון 🙂
אפילו בבראשית, הפרשה השניה כבר לא כתובה לפי הסדר
לא פרשנות, הוא פשוט מספר דברים שלפי הסיפור שלו עצמו לא מתאימים לפי הסדר
לא בגלל פרק א
אני מדבר בתוך הסיפור של גן עדן עצמו
הוא מספר על יצירת האשה בבלבול
בקיצור אני כבר לא מאמין לכל מי שיודע מה ‘אמור להיות׳ הסדר. התורה לא חושבת שסיפורים צריך לכתוב כמו שאנו חושבים. או דווקא כן. כאמור אני לא משוכנע בכלל שלספר כרונולוגית הוא תמיד הדרך הכי טובה או אפילו באופן כללי.
לספר כרונולוגית רוב הפעמים יוצר סיפור משעמם, סיפורים לא באמת קורים לפי הכרונולוגיה..אפילו במקומות שהתורה עושה את זה זה יותר גרוע..
זה כמעט תמיד יותר טוב כי הרעיון של סיפור זה ובכן להסביר איזשהו סיפור, למשל תקחו אבנים מהירדן ותקימו אותם בגלגל ואז זה יהיה זכר. הנה לא סיפרתי כל מה שקרה באמצע כי זה הורס את הסיפור.
אם הייתי הולך לפי הסדר הייתי באמצע צריך לכתוב ואז הלכו לישון וקמו ואכלו ארוחת בוקר וכו׳,
וזה לא חלק מסיפור זה. אפילו שזה כן חלק מסיפור זה לפעמים. רק מספרים את זה בנפרד.
כמו כאן. או ברוב הסיפורים המעניינים בעולם. יש איזה שלשה חוטים שקורים במקביל שהם הסיפור וצריך לספר כל פעם באופן שהסיפור מובן, אז הוא קופץ
לא, צריכים לספר גם מתי זה קרה ושהלכו לישון נניח, רק לא חייבים לספר את זה לפי הסדר
בקיצור הכתוב לא ציפה שיבואו טיפשים ויקראו אותו ויחשבו שלפי שכתוב שכבר עברו ואחר כך שלקחו אבנים מהירדן שבאמת לקחו אחרי שעברו..
אז למה זה בכלל חשוב שהנייר יהיה על הסדר, הוא מדבר לבני אדם בכל מקרה
אני אומר שהקושיא מעיקרא ליתא, ואנשים נורמליים שקוראים פרק כתוב באופן כזה אין להם שום בעיה. רק מפרשים מסוג מסוים יש להם בעיה כי הם שכחו כיצד אנשים נורמלים קוראים ומספרים סיפור.
זה כמו שיש כל מיני ‘מקרא מסורס׳, תראה אני בעצמי אומר הרבה משפוטים מסורסים.. זה נורמלי, לא צריך לזה טעם מיוחד
יפה, זה בדיוק הנקודה שלי. אז לא היו עורכי ספרים 🙂
זה סתם שעורכי לשון צריכים להצדיק את התפקיד שלהם, זה לא באמת נצרך 🙂
עכ״פ ברצינות נראה לי שבזמן המקרא ומסתמא גם הרבה אחריו לא היה להם את האובססיה שיש למולי״ם שלנו עם עקביות וברירות בדברים כאלה
אני בטוח שאם יהושע בן נון או שמואל או מי שכתב הספר הזה היה נותן אותו לעורך הוא באמת היה מסדר כל מיני דברים ויהושיע היה אומר לו תודה, כן זה יותר ברור ככה, רק שלא המציאו אז עדיין את התפקיד של עורך
נו אני אומר מה שנראה לי היום מה אכפת לי מכל הספרים ומאמרים, זה אותו אובססיה…
רוב ספרי קודש צריכים באמת עורך, זה פשוט עובדה לא היה מנהג לקחת עורך ברוב התקופות
ואני חושב שיותר מדאי ממציאים הסברים בדיעבד על משהו שפשוט לא נערך
הבעיה שברגע שאתה מספיק יצירתי אפשר למצוא לכל דבר
בטח יש סיבה
הרי כל דבר יש לו סיבה
ולו פסיכולוגי שככה הראש שלו עבד
אבל עדיין יהושע היה משלם יפה לעורך
גם הרמב״ם היה יכול לשלם לעורך שיתקן לו כל מיני דברים בספר, אני הייתי שולח לו רשימת תיקונים של כיצד לסדר הפרקים יותר טוב
ואני בטוח שהיה אומר לי תודה
ואני יכול גם להסביר למה יצא לו הסדר כך, למשל כי כך סדר המשנה
אבל אין לו מגמה לעקוב אחרי סדר המשנה זה רק יצא לו כך בסדר עבודתו
ותאורטית היה שמח שיהיה סדר הגיוני לגמרי
וכן הלאה
הבעיה הוא שאני דוקא אוהב את הוויכוח התיאורטי, אפילו אם בפרטיות אני מסכים איתך שכל מיני פירושים בפרשיות פרטיות הם טובות. אז אנו צריכים מטא-מטא וויכוח של האם להתווכח על המטא..
הענין שאני רואה מאז התחלתי לשים לב בכלל לסדר, שבפועל כמעט שאין שום דבר כתוב מסודר. אני הרי קורא כל היום אז אני יכול להגיד.. סוג הספר היחיד שהנורמה בו זה שיהיה מסודר באופן הגיוני ויגיד לך בדיוק מה הוא עושה ובאיזה סדר זה דוקטורט מודרני. וכן ספרים סכולאסטיים (זה אותו מסורת..) חוץ מזה פשוט אף אחד לא כותב לפי שום סדר. זה אמנם נורא מעצבן כי זה גם חוסר בהירות בעצם הדרבים הרבה פעמים. אבל כשאתה קורא את הדוקטורטים האלה עם האותיות ותתי אותיות שלהם אתה גם מתחיל להבין למה לא כותבים לפי הסדר, כי למרבה הפלא יותר קשה לקרוא ככה…אני הייתי מת שכל מפרשי התורה יכתבו כמו האברבנאל והייתי יודע מה הם אומרים… אבל בפועל כולם קוראים את הרמבן המבולבל או אפילו אור החיים ולא את אברבנאל המסודר. זה לא רק אופנה חולפת. עכ״פ הנורמה ברוב סוגי הספרים ורוב הזמנים הוא לא לכתוב מסודר אז בהקשר למקרא שהוא המקצוע פה, אני לא יודע כי יש לגביה ציפיות גבוהות, אבל בפועל הוא גם לא מסודר מה לעשות..
נו ברור
גם ספרי חסידות יש להם סדר, הם תורות על סדר פרשת השבוע..
הסדר הזה לא עוזר לי להבין מה הם רוצים מהחיים שלי..
אבל ברור שיש איזשהו סדר, לרוב יש להם איזה סדר דקדוקי של המשפטים שלהם גם.. אבל בוא נגיד ככה, הסדר שבו הם כתובים הוא מקרי לסדר המחשבות שלהם
וזה לא יעזור לי כלום לדייק למה הוא אומר את התשובה לפני השאלה וכדומה, כי הוא פשוט לא ידע לכתוב..
אני מסכים שיש סדר, תמיד יש גם בספרי דרוש, אני יש לי פרויקט על הזוהר להראות שהוא לא סתם מפרש את פרשת חיי שרה בפרשת ויצא.. אבל זה עדיין סדר מבולבל,
המבנה הזה הרי יוצא מכך שהוא מספר את זה בבלבול.. אם תדמיין את זה כמוני שהוא אומר ויהי כאשר תמו ואז נזכר אבל בעצם קודם לכן וכו בא נחזור לענין ויהי כאשר תמו יהיה לך אותו תוצאה
אלא אם תגיד שזה שני מקורות שכל אחד יש לו סיפור שלם, מה שלא נראה לי שאתה אומר..
יכול להיות, אני רק אומר שאם הזוהר היה הולך לבית ספר ללמד אותו כיצד לכתוב כמו אברבנאל היה עוד יותר טוב. ואני חושב שבאמת נורא קשה לעשות סדר בפרט בדברים מסובכים ואין לצפות שבני תמותה מצליחים בזה על הרוב..
אני צריך להתעמק יותר בפרשה לחשוב על זה
אכן נראה כך. זה פשוט הסיום של מה שאומר יהושע למען דעת וכו׳ והוא אומר שאכן כך היה
אבל למה זה יהיה פתיחה פה?
אז אולי נעשה כלל, שהמקרא לא נועד להיחלק ככה ל׳זה שייך פה וזה שם׳, זה לא ספר שנכתב עם פרקים, זה המשך אחד, עם הפסקים וענייינים שונים כמובן אבל לא צריך את הדיכוטומיות האלה
והנוסחות האלה לפעמים הם כזה שייך גם לפניו וגם לאחריו…
שוב מתווכח מה רוב…
נתווכח
השאלה הוא למאי נפקא מינא, אם אני הייתי צריך לחלק פרקים הייתי שם הפסוק הזה בסוף ד פשוט כי זה יותר שייך לזה ולא שייך בוודאי לסיפור המילה שלהלן, אם זה גם אמור להיות מעבר לסיפורים הבאים זה גם יכול להיות ולכן צריך להיזהר לא לפרש את החלוקה יותר מדאי.
תמיד יש הרבה שיקולים שונים לחלוקות ודווקא אני לא יודע למה פשוט לך שהמקרא נועד להיקרא פסקי פסקי
אז יונתן גרוסמן אמר, מה אני חייב לו, זה לא יכול להיות ככה שכל פעם תגיד תקרא אלף ספרים…
אני אכן חושב שכל הרעיון של לעשות מזה עיקר לא מתאים, על זה בדיוק אני דן..
בוודאי לפעמים זה נפקא מינא לפשט, ומסתמא רוב הפעמים הפשט לא נחתך כמו שהוא ירצה לחתוך לפי היחידה, זה מה שאני אומר
ואני למדתי עשרים שנה וראיתי שזה לא עובד 😃
יש הרי הרבה דרכים שונות לחלק דברים ולא ברור שהמקרא חושב כמו שאני הייתי חושב , זה העיקר, אני מנסה לסדר דברים ואני רואה שזה אף פעם לא עושה סדר שיטתי, ותמיד יש המון תירוצים תקרא את זה בעיגול או בריבוע או במשולש, נו
כן ושני המסרים צודקים בערך באותו מידה
כמובן באנו לחקירה המעגלית, אם ההנחה שהתורה מאורגנת ביחידות ככה אז זה כוונתה כי החלוקה ואם לא אז לא, ואי אפשר להוכיח מכך שזה עובד לפי ההנחה שההנחה צודקת
אתה רואה שהמפרשים מאז חכמי המסורה ואולי קודם שעשו פרשיות וסדרים ועוד חלוקות שונות כל אחד יוצא לו פרשיות אחרות
אז נו גם גרוסמן יש לו מהלך, לא ברור לי שזה כזה מוחלט, מסתמא במקומות שיותר חלוקות מסכימות אז זה אכן חלוקה “טבעית”
אבל אני מהרהר אם המחבר חשב בכלל ברעיון של פרקים או משהו כזה.יכול להיות שהוא חשב יותר קרוב לאיך שהמסורת חושב, צריך לנסות לתאר את זה
למשל, חשבתי על פרשיות פתוחות וסתומות.
ההנחה שלנו היתה לחשוב, וכך כנראה יש מפרשים, שפרשה פתוחה מסמלת יחידה ברורה, ופרשה סתומה זה תת חלוקה בתוך אותו חלוקה.
הבעיה הוא שזה לא נכון. יש הרבה פרשיות שבוודאי הם חלוקות גמורות אבל אין ביניהם אלא פרשה סתומה.
אז נראה מזה שהמחבר של החלוקה הזו בכלל לא חשב בגישה של חלוקה ותת חלוקה. ובאמת אני חושב שחלוקה מסוג כזה לא עובדת במקרא כמעט אף פעם. אלא מה, יש המשך ויש לפעמים פרשה שיותר רחוקה מקודמת ויש שיותר קרובה, אז במקום שזה עדיין המשך קצת הוא עושה סתומה אפילו שזה ענין חדש ושזה נראה לו רחוק יותר עושה פתוחה. אבל אין בכלל פרשיות ותת פרשיות. זה דוגמא לשני אופני חשיבה אני הייתי רוצה פרשיות ותת פרשיות כפי שבוודאי יש באיזשהו רמה אבל בכללות המקרא לא מאורגן ככה
לך לך עלה ליהודים טובים אחרים זה כן עלה ואף פירשו באריכות
אבל זה נפקא מינא גם למה שאתה אומר על דברים מבניים
למשל פה אתה אומר זה באופן טבעי מין חלוקה. אבל אפשר יותר נכון יהיה להגיד שזה מין “הפסק” ולא מין חלוקה. או מין “פזמון”. אלה תפקידים מאד שונים מ״חלוקה”
אבל זה סתם אתה אומר לא אכפת לי מהפרשן הזה שעשה את החלוקה הזו, אתה לא חייב להיות חסיד של הפרשנות שלו אבל הוא כן חשב על משהו…
אני רק אומר שיש הבדל בין חלוקה להפסק וכך אפשר לחשוב על עוד צורות שונות, הרעיון הזה של לחשוב על זה כחלוקות ליחידות לא מוכרח ואני לוקח את המפרש שנקרא פרשיות כקצת ראיה שזה לא היה נראה לו חשוב
למשל, אפשר לפעמים מחלקים משהו, בכל אופן, סתם כי זה מדי ארוך, זה לא קשור לתוכן
או כל מיני שיקולים “טכניים” כאלה
דווקא הפרשיות אני לא בטוח שאכפת לו מאורך
לפחות לא יותר מדאי
יש כל מיני חלוקות שם, אבל אני לא יודע אם יש סדר כללי שם, זה דוגמא שלי
אני משוכנע שאם היה לו עניין של סדר היה צריך לסדר כל דיני מלחמה ביחד וכל דיני אישות ביחד ואני רואה שלא עשה כך. נו אפשר למצוא תירוצים אד הוק אבל יותר ישר להגיד שהוא לא חשב שהוא חייב לסדר ככה.
אבל יש דווקא כן כל מיני פסוקים מליציים שחותכים את השעמום
אולי כן, איך אתה יודע
כתבתי עליו למעלה איפשהו
זה היה הוכחה שלי שזה לא על הסדר…מספיק שזה בערך באותו דף
אני עוד לא חזרתי לסכם על הפרשה הזו מה הולך, אם אגיע לזה נראה..
אפשר לומר שהוא פתיחה לסיפור חסר כאילו, לכאורה פתאום פולשים ישראל לארץ כנען המלכים בעבר הירדן ועל הים היו אמורים להקהל וללחום איתם. אבל הכל שקט, ויש לנו בפרק הבא כל מיני סיפורים שקורים בפרק הזמן הזה שבין מעבר הירדן ובין כיבוש יריחו, שמשמע מהם שישראל ישבו בשקט, עד שיכלו למול ולעשות פסח, מה שבטח לא היו יכולים לעשות אילו היו עסוקים בהגנה, כמו שאנשי שכם נלכדו כאשר עשו ברית מילה. ולהסביר למה הוא אומר שנמס לב כולם ולא עשו להם דבר.
כתוב שעברו ‘לפני העם׳, שזה בכלל לא נכון לפי כל הסיפור, אלא אם ‘לפני העם׳ איננו לפני העם.
איך הם לפניהם במקום, זה סתם אמירה הפוכה לכל הסיפור שמספר כל הזמן, שהכהנים עמדו וישראל עברו לפניהם, מה יגיד בזה בכלל
הרי לפני כן בפרק ג פסוק יד כתוב גם שהם הולכים לפני העם ושם בודואי הכוינה כפשוטו, כפי שהסביר למעלה שילכו אחרי הארון
פרק ד פסוק יא לא עושה סנס
אני לא יודע מה אתה רוצה, הוא אומר כל הזמן שהארון הולך לפניהם ואז הוא נעצר בירדן והם עוברים, ואז אחרי שכולם עברו אומר שוב שהוא עובר לפני העם
זה לא עובד, אלא אם ויעבור הזה הכוונה למשהו שאחרי זה הוא חוזר, אבל זה לא שייך פה בכלל
וגם בני גד ובני ראובן לא עברו לפני העם בירדן רק אחר כך?
כאמור, כל הסיפור הוא שהם הולכים אחרי הארון אבל יש ציווי מיוחד לארון שיעצור לפניהם ולא ילך לפניהם. דומה לכתוב אצל הים שהלך מלאך האלהים מאחוריהם
לא ברור כי אם אתה רוצה לקרוא לפי הסדר אז כתוב הפוך, ובאמת יש סדר שלם פה שעוברים הכהנים ואחר כך ב״ג וב״ר ואחר כך העם
ברגע שעושים הערות שוליים תמחוק מפה את ויהי כאשר תמו ויהיה לך סיפור הפוך
יש דיבור ארוך, אבל אף אחד עוד לא עובר, רק אחרי כל הדרשה עוברים כולם כפי הסדר
לא, זה כלל ופרט ‘וימהר העם׳ כולו ויעבורו, ותיכף מסביר באיזה סדר עברו
העם לא צריך להגיד שעבר, זה פשוט, והם דווקא מוזכרים ‘לפני בני ישראל׳
זה בסיפור האחר..
ואני גם לא בטוח שצריכים לקרוא כך גם שם
למה הם צריכים למהר ? כדי לחטוף את הירדן
כולם עברו כאחד כאילו
לא צריכים למחוק רק להגיד שזה הערת שוליים וזה הולך פה וזה שם..
ובפסוק יט הוא אומר שוב והעם עלו, אחר שהכהנים כבר עלו
יש שני אופציות. או שקוראים פחות או יותר כפי הסדר. כהנים נכנסו. בינתיים בלאגן עם המתנות ארוכות עד שעשו כל המי שברך. ואז ציווי מיוחד ועלו. ואז הפרשה על הסדר.
או שקוראים כפי שרוצים, ואז כבר אפשר להגיד שכולם הלכו כסדרו רק זה מסופר מאיזה סיבה שיהיה כתוב כמה פעמים כאשר תמו, להגיד שכולם כאחד עלו לא נשאר בהם עד אחד.
את האופציה השלישית שלך אני לא מבין מה דוחק אותך..
אין שום חזרה, רק אם אתה חושב שכל פעם שכתוב כאשר תמו הכוונה שכבר אז תמו
אבל זה לא כתוב ככה
כתוב את העתיד, שהכהנים עמדו שם עד אשר תמו
ואז אמר ה׳ ליהושע את כל הציווי שלו
ואז עשו ואז נגמר הכל סופית
הכל פשוט ועל הסדר
העם השני שמייהר זה החלק שאני אומר שבו בכלל כתוב סדר הפוך אבל אתה מתעלם מזה
אז אני אפרש שהממהרים אלה היב אנשים שנקראו בחזרה לסחוב את האבנים
ואולי היו צריכים עזרה מעוד לסחוב אותם
בעיקר אני לא רואה שכתוב בפעם הראשונה שבאמת כבר סיימו לעבור לפני הציווי
זה בכלל באמצע כזה
לא כתוב בסוף פרק ג שכולם עברו לדעתי
הוא בעצמו מפרש.ַ הכהנים עמדו עד שכולם יעברו, זה יקרה בעתיד לפי הכרונולוגיה
אם אתה מאד מודאג תמחוק את ויהי כאשר תמו בפסוק א והכל מסודר
לפחות בסוף פרק ג לא כתוב שכבר אז תמו. כתוב “הם עמדו עד אשר תמו”
להיפך, הקודם מפרש את המאוחר
ולכן בפרק ד הוא מפרש עד תום כל הדבר וכו׳. כי זה שלב שני כבר, לא רק תמו לעבור גם תם כל הדבר
.
הלמהר הזה בכל מקרה עושה יותר סנס בתאוריה ב שלי
למה הם צריכים למהר פתאון?
פשוט שמדובר על איזה מתמהמהים אחרונים
נזכרו שעוד לא התפללו מנחה 😃
ובאו במנין השלישי
גם כבר כתוב תחילה שהוא הכין אנשים לא כתוב למה
אז הם אותם אנשים שהיו מתמהמים קמו מאוחר לא ידעו למה ואחר כך נתגלה שיש להם תפקיד
😃