Sunday, November 08, 2015 • כ״ו חשון תשע״ו
היי סורי שברחתי ביום ששי אני משלים נדרי.. ממה שכתבתי למישהו עכשין
השאלה הראשונה שלך הכי חשובה ורלוונטית:
הנה, אברהם המהגר הצדיק, ברח מבית אביו ומולדתו אחרי האל, ופתאום מגיע הזמן לעשות שידוך לבנו הוא נזכר שעדיף ארצו ומולדתו על החברה החדשה שלו.. אנחנו מכירים את הסיפור הזה מקרוב הרבה פעמים..
אבל שמא יש מכך ללמוד לענייננו, על דרך שהסברת רק יותר פשוט, שבוודאי לא היה אברהם טיפש לחשוב או לשכנע את עצמו שארץ כנען זה מקום נפלא, ולא דימה שהחברה החדשה שלו יותר טובה, וכאשר היה צורך להשתמש בטוב של בית אביו לא התנצל והשביע את עבדו שילך לשם, אבל המעשה של ההליכה יותר חשובה מאשר מציאת מקום חדש בטוח. וזה כל אחד וכל דור כפי הצורך שלו. ובוודאי צריך לעשות תמיד הכל כפי הענין ולא להיות שבוי גם בתפיסה של לך לך.
בקשר למה אמר השם ג פעמים כמדומה שהמסר פשוט..בלי אסטרטגיה לא מנצחים לא משנה כמה הבטחות יש לך..בפעם השלישית עשו אסטרטגיה עם מארב וכו אז ניצחו..
לא הפירוש עושה ללעג זה המציאות לכל אורך ההיסטוריה..
השם הוא אדמור הוא נותן ברכות לא עצות..
Sunday, June 02, 2019 • כ״ח אייר תשע״ט
פנחס הוא הכהן פה, אני לא בטוח אם היה מנהיג בפועל. היה רבי של ברכות ותפלות, ככתוב ופנחס עומד לפניו
לא כתוב פה מי היה המצביא של הצבא, וזה לא נראה שהיה פנחס
אמנם בפרשת מטות במלחמת מדין נראה שהיה פנחס מראשי הצבא
ובסוף ספר יהושע בסיפור המזבח של שבטי עבר הירדן גם כתוב שהיה פנחס בראש, לא ברור אם לצבא או להנהגה רוחנית
ובכל ספר שופטים אינו נזכר, וכל המצב לא ברור. חזל נוקטים לגבי יפתח שהיה פנחס קיים ושאלו למה לא הלך אצלו להתיר נדרו ומנין להם שהיה קיים אז?
לקחו פה מעשר מן השבטים להיות חלק מן הצבא
מה זה המצפה מה היה שם?
ומה זה שהם עולים בית אל ושם הארון? מתי היה בבית אל, ומה עם שילה
הכל היה כאן עונש על עונש, בנימין חטאו, וגם היו צריכים למסור את בני בליעל לעשות בהם דין ולא רצו, אז הלכו להלחם איתם, אבל זה היה תגובה בלתי פרופורצונאלית, אז בני ישראל הפסידו במלחמה ביומיים הראשונים, ואז גם בנימין, ובקיצור כמו שאומרים היה הצלחה לכל הצדדים 🙁
מה הסגולה של האיטר יד שהם יכולים לקלוע?
קצת קשה לפי זה מה שהלוי אומר שלא היה כזה עוולה מיום עלות ישראל ממצרים, אם זה היה קרוב לזמן עלייתם
לכאורה מקודם היו עולים להתייעץ מה לעשות ולדבר עם בנימין, אבל הם כבר הגיעו עם צבא שלם של 400 אלף..
הכתוב קורא לאשה הנרצחה, אפילו שהיה תאונה,
הוא אומר שעשו זימה ונבלה . נראה זימה הוא שכולם שכבו עם פילגש אחד. ונבלה הוא מה שגנבו אותה ממנו. כמו שכתוב נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב. נבלה הוא בין אדם לחבירו
פסוק ז ‘הנה כולכם בני ישראל׳,
הפסוק הזה חשוב פה שהוא אומר אנחנו כולנו בני ישראל ולא יכולים להרשות לשבט אחד לעשות כאלה עוולות
זה שורש של איחוד העם כאחד
עכפ הוא בטח חושב על הלשון בספר בראשית. כמו שהוא בטח חושב על הדימוי לסדום אפילו שהרמבן טוען שהיו יותר טובים מסדום., כל הסיפורים פה נזכרים על סיפורי בראשית, אפילו כשמרדו באבימלך אמרו הלא שכם בן חמור וכו׳
👍
הסיפור בסוף עם האורב נראה כפול, פעמיים כתוב שהכה בנימין שלשים איש כי חשב ואז הפכו ישראל וניצחו?
כן, חשבתי על הקשר, הוא תמיד מחליש מלחמה
אולי גם פה קיווה ולא הלך לו
יש לרשי עוד הוכחה שהסיפור הזה היה קודם כי כתוב שלא רצה להישאר ביבוס משמע עוד לא כבשו את ירושלים
פסוק מג הוא פתאום חצי שיר. כתרו את בנימין, הרדיפוהו, מנוחה הדריכוהו
לפי גודל הטרגידה הזו פה היה ראוי שנשמע עליו יותר אבל זה נראה שעשו ממנו שתיקה וכמעט אף אחד מחזל ועד ראשונים ואחרונים לא עוסקים בסזה..
רשי מדייק שבפעם ראשונה לא שאלו אם ינצחו אלא מי יעלה תחילה
אעתיק את הרמבן בפרשת וירא שמסביר את כל הסיפור
רמב״ן בראשית פרק יט פסוק ח
ודע והבן כי ענין פילגש בגבעה (שופטים יט) אף על פי שהוא נדמה לענין הזה איננו כמוהו לרוע, כי הרשעים ההם לא היה דעתם לכלות הרגל ממקומם, אבל היו שטופי זמה ורצו גם במשכב האיש האורח, וכאשר הוציאו אליהם פילגשו נתפייסו בה. והאיש הזקן שאמר להם הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה נא אותם ועשו להם הטוב בעיניכם (שם יט כד), יודע היה שלא יחפצו בבתו ולא יעשו עמה רעה, ועל כן לא אבו לשמוע לו, וכאשר הוציא את פילגשו לבדה שתקו ממנו. והאיש בעל הבית גם האורח כולם היו חפצים להציל את האיש בפילגשו, כי פילגש היתה לא אשת איש, וכבר זנתה עליו:
ובפרץ ההוא עוד לא היו בו כל אנשי העיר כאשר בסדום שנאמר בו “מנער ועד זקן כל העם מקצה”, אבל בגבעה נאמר והנה אנשי העיר “אנשי בני בליעל” (שם יט כב), מקצתם שהיו שרים ותקיפים בעיר, כמו שאמר האיש (שם כ ה) ויקומו עלי בעלי הגבעה, ועל כן לא מיחו האחרים בידם:
והנה פנות כל העם מכל שבטי ישראל רצו לעשות גדר גדול בדבר להמית אותם, שנאמר (שם כ יג) ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם. ודבר ברור הוא שלא היו חייבין מיתה בדין תורה, שלא עשו מעשה זולתי ענוי הפילגש הזונה, ולא נתכוונו למיתה שלה, וגם לא מתה בידם, וישלחוה מאתם כעלות השחר, והלכה מאתם לבית אדוניה ואחר כך מתה, אולי נחלשה מרוב הביאות ונתקררה בפתח עד האור ומתה שם. אבל מפני שהיו חפצים ואומרים לעשות נבלה כאנשי סדום ראו השבטים לעשות סייג לתורה שלא יעשה ולא יאמר כן בישראל, כמו שאמרו ונבערה רעה מישראל (שם). וזה הדין הוא ממה שאמרו רבותינו (סנהדרין מו א) בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה:
ושבט בנימין לא הסכימו בדבר זה שלא היה בהם חיוב מיתה בענוי הפלגש. ואולי הקפידו עוד בני בנימין על אשר לא שלחו להם מתחילה, ועשו ההסכמה שלא מדעתם. ולפי דעתי שזה ענשם של ישראל להנגף בתחילה, מפני שלא היתה המלחמה נעשית מן הדין, והגדר עצמו על שבט בנימין היה מוטל לעשותו, ולא עליהם, שמצוה על השבט לדון את שבטו (ספרי קמד):
והנה שתי הכתות ראויות להענש, כי בנימין מרשיע שאינו חושש ליסר הרעים ולא לגעור בהם כלל, וישראל עושין מלחמה שלא מן הדין, וגם את פי ה׳ לא שאלו בזה. אבל אמרו מי יעלה לנו בתחלה למלחמה על בני בנימין (שופטים כ יח), כי מעצמם הסכימו למלחמה על כל פנים. וכן לא שאלו בענין הנצוח “אם תתנם בידי”, כי בטחו בזרוע בשר שהיו רבים מאד, כי עתה כמוהם עשרה פעמים ויותר. ולא שאלו אלא “מי יעלה לנו בתחלה”, והוא כמו גורל ביניהם. אולי היה כל שבט אומר “לא אעלה אני תחלה”, או אומר “אני ראשון”, והקב״ה השיב כפי שאלתם יהודה בתחלה, לאמור כי יהודה הוא בראש לעולם, כי ביהודה בחר ה׳ לנגיד (דהי״א כח ד), ולכך לא אמר “יהודה יעלה” כשאר המקומות (עיין שופטים א ב), כי לא הרשה אותם, אבל לא מנעם, ולא אמר להם “לא תעלו ולא תלחמו” מפני ענשו של בנימין:
והנה הלך השם עם שניהם בקרי והניחם למקרים. ובני בנימין היו גבורים, ועריהם בצורות, והשחיתו בישראל הבוטחים בזרוע בשר, והוסיפו עונש על ענשם, כי די היה להם להבריח ישראל מן הגבעה, והם הכו בהם למשחית איבת עולם והפילו מהם עם רב ועצום כ״ב אלפים. והנה ישראל כאשר הכו מכה רבה נודעה להם שגגתם, כי עשו מלחמה עם אחיהם שלא ברשות גבוה ושלא כדין תורה, ועל כן שאלו ביום השני האוסיף לגשת למלחמה עים בני בנימין אחי (שם כ כג). והזכירו עתה האחוה, לשאול אם הוא אוסר עליהם המלחמה, והשם הרשה אותם עתה ביום השני, ואמר עלו אליו, כי עתה מותר להם לדרוש דם אחיהם השפוך. והם לא שאלו הנצוח, כי עדיין היו בוטחים ברובם לנצח על כל פנים, והשם לא באר להם רק כי המלחמה מותרת להם. ומפני שעדיין לא נתכפר ענשם הראשון נפלו מהם גם ביום השני י״ח אלפים:
וביום השלישי גזרו תענית ויצומו ויבכו לפני ה׳, והקריבו עולות לכפר על הרהורי הלב אשר בטחו בזרועם והקריבו שלמים והם שלמי תודה כי ראו עצמם כאלו כלם פלטים מחרב בנימין, וזה משפט כל הנמלטים להקריב תודה, כענין שנאמר (תהלים קז כב) ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה, וכתוב (שם כז ו) ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה לה׳:
Sunday, December 25, 2022 • א׳ טבת תשפ״ג
גם אהוד, משמע שזה היה עוזר להיות לוחמים טובים
זה יפה שבמקרה ביום שה׳ הבטיח שינצחו הם גם שיפרו את הטקטיקות שלהם..
הייתי בטוח שזה על פי קבלה, אז הנה לחנוכה..
ספר עטרת ישועה על מועדים – מאמר שמן ששון לחנוכה
והנה איתא בכתבי האריז״ל שיהודה מכבי היה גלגול אהוד בן גרא, ונקנור היה גלגול עגלון מלך מואב, ועל ידי שהרג מכבי את נקנור עשה תיקון לעגלון מלך מואב, ועל ידי הריגת עגלון על ידי אהוד גם כן ניתקן, ועל כן נולדה ממנו רות, עיי״ש. [עיין בגלגולי נשמות להרמ״ע מפאנו אות א סימן טז], ולאשר יהודה מכבי גלגול אהוד בן גרא, שכן מכב״י עם אהו״ד ב״ן גר״א מספר חנו״ך עם ב׳ פעמים עי״ן, כי בכל עין הוא ב׳ בחינות מט״ט כנ״ל, שהוא סוד ברו״ך כבו״ד הוי״ה ממקומ״ו עם ימל״ך הוי״ה, גם הכתוב קראו [לאהוד] איש אטר יד ימינו [שופטים ג טו], שכן אט״ר י״ד ימינ״ו מספר חנו״ך רנ״ו, ונחסר עוד רנ״ו להשלים ב׳ פעמים רנ״ו, בסוד ברו״ך כבו״ד הוי״ה ממקומ״ו, על כן ב״ן גר״א מספר רנ״ו, על כן יהודה מכבי שהיה גלגול אהוד, ששם מרומז ב׳ פעמים רנ״ו מסוד ברו״ך כבו״ד הוי״ה ממקומ״ו, על כן מכב״י נוטריקון ב׳רוך כ׳בוד י׳י מ׳מקומו, ולדעתנו נרמז שם כל ענין חנוכה שכן אהו״ד מכב״י מספר נח״ל, כוונת ל׳הדלי״ק נ׳ר ח׳נוכ״ה שמספרו ברו״ך כבו״ד הוי״ה ממקומ״ו, ועל כן נקרא מכב״י. ועל כן נאמר אצל אהוד שהיה אטר יד ימינו והרג לעגלון ביד שמאלו, והוא כי בהא דמבואר בדברי הזוהר והאריז״ל, פעם נאמר [בזוהר ח״א דף כא ע״ב] שבנצח היה קלקול, ופעם נאמר [בזוהר ח״א דף כו ע״ב] שבהוד היה קלקול, וכתב בספר מקדש מלך [בזוהר ח״א דף כא ע״ב ד״ה אתא דוד] ליישב, כי באמת היה בנצח בצד ימין, רק שבאורות הוד שבנצח היה קלקול [עיין בבני יששכר מאמרי חדשי כסלו טבת מאמר ד אות ה שהביא דברי האריז״ל בעץ חיים שער לה סוף פרק ה שהפגם הי׳ ברגל שמאל שהוא בהוד וכ״כ באמרי נועם בליקוטים (הנדפס מחדש בסוף פר׳ בראשית אות ו) בד״ה ויתהלך חנוך, אבל באמרי נועם פרשת ויחי בד״ה ידעתי בני הביא דברי הזוה״ק ח״א דף כא ע״ב שהפגם הי׳ בנצח שהוא רגל ימין ולא בהוד, ועיין באמרי נועם מועדים ח״ב דף נה טור ד במאמרים לחנוכה ד״ה יש לרמז שהעיר בזה], נמצא כי הפגם היה בצד ימין, לזאת לא היה בכח להרוג ביד ימין שעומד בצד ימין, כי היה פגם, וזהו אטר יד ימינו, קלקול בצד ימין, והרג בצד שמאל, שבצד שמאל לא היה קלקול, כי אף שהוד נפגם, עכ״ז במקום שמאל שהיד עומד שמה לא היה קלקול, מה שאין כן מצד הימין שהמקום גורם, דשם היה הקלקול. והנה בחנוכה בהדלקת ז׳ קני המנורה שהוא שבע שמות מרגלאין כנודע [עיין בזוהר ח״ב דף צב. ובליקוטי תורה פרשת תצוה בטעמי המצוות ד״ה הג״ה מלוי המלוי דאהי״ה], על כן נאמר שמה ויקם ד׳ להם מושיע את אהוד בן גרא בן הימיני, שכן א״ת אהו״ד מספר ג׳ שמות האחרונים משבע שמות של ג׳ האחרונות מברכת מוסף [הכוונה על השמות א״ל אלקי״ם מצפ״ץ, היוצאים מאותיות יה״ו שמכוונים בג׳ ברכות אחרונות בתפלת מוסף דשבת, העולים זי״ת והם במספר א״ת אהו״ד. ועיין בפרי עץ חיים שער יח פרק יג, ובבני יששכר מאמר ד ממאמרי חדש כסליו אות טו], א״ת אהו״ד ב״ן גר״א ב״ן הימינ״י מספר כל השבע שמות. ולאשר מרומז שם ענין חנוכה, על כן נאמר בעת שבא אהוד לעגלון ‘דבר סתר לי אליך׳ [שופטים ג יט], שכן סת״ר מספר א״ת האו״ר כ״י טו״ב. ועגלון השיב ‘הס׳, ופירש רש״י ז״ל ‘שתיקה׳, דמזליה חזיא, ואמר הס, היינו, שבא אתה אלי מאורו של חנוכה שהוא בהו״ד, סוד שתיקה כהודא״ה, ועל כן נאמר [שם פסוק כב] ויבוא גם הנצב אחר הלהב, שכן נצב נקרא הרגלים, ולהב הוא האור, להמשיך אור לתיקון רגלים כנ״ל. גם נצ״ב עם לה״ב מספר להדלי״ק
אבל הוא לא קישר את בנימין רק שזה די קל..
גם ר נחמן רצה לדעת
ספר שיחות מוהר״ן – אות קנב
(שו) עוד שמעתי מרבי שמואל מטעפליק בעת שנסע עמו לנאווריטש (שז) וכו׳, שאמר לו פעם אחת: איך ישנתי אני ואיך ישנת אתה, אני ישנתי בענין אטר יד. כלומר שבשעת שנה שלו היה עוסק בענין אטר יד. והזכיר אז מענין שבט בנימין שנאמר בהם שהיה בהם שבע מאות איש אטר יד ימינו (שח):
ספר חומת אנך – על שמואל א פרק ט פסוק א
ויהי איש מבנימין וכו׳. כלומר הגם דאירע ענין פלגש בגבעה שנתקיים מה שקראה אמו בן אוני. אבל זה איש צדיק שמתיחס למה שקראו יעקב אע״ה בנימין וקרי בנימין מלא בשני יודין ועוד שהיה צדיק בן צדיק וכתיב איש ימיני. אלא דבענין הפלגש לא היה בידו למחות. מפרשים:
זה ההסבר, כי זה אומר שהשם השמאלי של בנימין התקיים, בן אוני שמרמז על אוננות שרמוז בשמאל או היפך מימין
כן אוננות זה לא אבלות?
גם רומז לאוננות של ער ואונן אבל זה כבר קבלה..
מעניין מה הגמרא חשבה שהוא המסר של הסיפור הזה
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ו עמוד ב
אמר רב חסדא: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה, והפילה כמה רבבות מישראל.
בסוף הכל מוסר לשלום בית..
אכן. אני גזרתי מ׳אונן׳, אבל באמת לא אומרים ככה..
אבל חיפשתי להצדיק את עצמי, באחרונים כן יש ההטיה הזו
אבל מה יהיה ההבדל באמת? אבל – מתאבל – אבלות, אונן, מתאונן, אוננות
בן אוני 🙂
גם מה היה במצפה
,”לפני ה'”
או שהיה משכן או מזבח בכל המקומות האלה?
לא יודע, כל אחד אומר מה שהוא רוצה שהיה…
על כל פנים זה היה מקום מיוחד, לא סתם שבמקרה נאספו שם
נראה לי שזה סוג של מקום קדוש, ויש הרבה מקומות כאלה במקרא. לא הכרחי שכל מקום קדוש הוא משכן או מה. כמו שבימינו יש קברי צדיקים או כל מיני דברים אחרים וזה לא סותר איסור במה או מה .. אפילו שיש אומרים שכן…
זה ברור פה הרי שזה לא אותו דבר כמו בית אל ששם היה ארון וכהן
מקום אלהי, אבל זה דבר עם הרבה גוונים או מדרגות. רדק אומר שהתקדש להם המקום כי היה שם נס בימי יהושע. דברים כאלה.
בדרך כלל מקום שהיה בו פעם נס או התגלות כלשהו התקדש כמקום אלהי, אפילו המזבח של גדעון שהיה שם התגלות וכדומה. מה בדיוק זה לא קבוע, ולא בהכרח תחרות עם “המשכן”
כן הרדק קצת דוחק, רק כי מוזכר במלחמת הצפון
מה זה מצפה? זה מין דבר?
מקום שאפשר לצפות ממנו?
זה קצת וויכוח על המושג “קדוש”, מכל מקום מקום שיש לו שם וייחוד שזוכרים מה היה בו וכדומה זה כבר מיוחד , מה בדיוק אם אמרו שם תהלים לישועות או משהו אחר זה כבר דיון אחר ..
בעיני זה שזה מוזכר במקרא זה כבר קדושה… אבל בזמן המקרא לא ידעו מזה ..
חשבתי על השאלה… אבל בטח שכן, כאילו זה עדיף מלייקווד שהוא סתם מקום שכוח-אל…
גם להיות מקום רע של המקרא זה כבר משהו… כמו שכם מקום מועד לפורענות
נו זה באמת כתוב. הפירוש שההתאספות עצמה עושה את זה “אל השם” נשמע לי דחוק כי איך הולכים “אל” זה.. לא שזה בלתי אפשרי
כן אפשר, אבל נו אני אוהב את התמונה שיש גיאוגרפיה עם כל מיני וסוגי מקומות קדושים ששם השם בכל מיני פינות…
ואפשר שזה כבר מקדש את המקומות 😃
אני בעד שגם אפשר לעשות “לפני ה” בלי מקום קודש מכבר…
כן רק אמרתי שאם אני כבר מחפש דרכים כאלה אפשר למצוא גם בפירוש שלך…רק באמת נראה לי שזה פחות פשט פשוט
בית אל – רדק אומר שזה שילה. יש קונספירציה נגד להאמין לכתוב כשהוא אומר בית אל…
מה ה3?
של יפתח בעבר הירדן – זה של יעקב ולבן?
של צפון הארץ
ושל בנימין?
אז אתה צריך להגיד שכל מספר הוא סמל למשהו…זה הרי בולט שלא התכוון שנספור כי זה לא מסתדר… או שיש איזה טעות סופר..
רשי כבר מקשה שחסר לו אלף אנשים..
אז הוא מתרץ שאלף ברחו ונהרגו כששבו ישראל לערים
אני הייתי חושב שהמספר שש מאות נותרים הוא לאו דווקא, מסתמע נותרו באמת יותר
הרי בכלל החשבון לא קשור, כי לא כל אחד ממש יצא ללחום רק הראויים לכך
ושש מאות כמובן מספר טיפולוגי כמו ששים רבוא
מודגש הרבה פעמים שזה הכל “בישראל”, שזה מראה מה שאמרתי שפה נהיו “ישראל”. אבל גם כמו שדביר אומר שבאמת זה לא מתאים לישראל רק לכנען. וכן אצל שכם “נבלה עשה בישראל ” , ששם זה בכלל מוזר כי שכם לא היה מישראל…רק זה מבטא אותו דבר שזה לא משהו שמתאים לישראל. וכן בגמרא “פושעי ישראל בגופם” שלא מניח תפילין, “פושעי אומות העולם בגופם” בעריות . זה עבירה “גוייש”.
רק יש לו ראיה כי אחר כך כתוב שהמחנה בשילה. פלא כל זה. או מצפה או בית אל או שילה שיחליטו…
זה מעניין, אברבנאל מספר כמה זמן לקח לו ללמוד ולפרש שופטים, פחות מחודש..
לא חידוש שכתב ככה על הכל.
זה בערך הקצב שלנו
ונפקא מינא הוא שיש להתייחס לפירושי אברבנאל בערך כמו לפירושים שלי פה…
אני לא מתכוון לזלזל חלילה, רק להבין המציאות..אנו רגילים לקחת מדי ברצינות ולדייק כל מילה במפרשים. אבל בפועל זה בסך הכל היה לו חברותא או שיעור כזה ולמד ספר במשך חודש ורשם מה שעלה בליבו לפרש
טוב הוא כבר היה ת״ח מקודם והכיר הרבה…מכל מקום זה לא רמת הרצינות שדורשים היום ממאמרים מדעיים או אפילו תורניים…