Tuesday, December 27, 2016 • כ״ז כסלו תשע״ז
וַיִּהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז׃
אלוף תימן
בראשית לו.
כנראה התימן פה הוא התימן הזה
אה כבר הזכיר
אז אתה אומר שזה לא עובדיה של ימי אחאב
מה באמת הפשט איך המציאו את השמות האלה לארצות האלה מתי ולמה
ראיתי שאברבנאל טוען שאדום הולך על כל הנצרות, אז הוא לא הראשון שעושה קשרים סתם ככה
מזל טוב הרב הגאון ר׳ מרדכי 😀🍸
יכול להיות שראייתו על המזבח מסמל משהו רע?
Wednesday, December 28, 2016 • כ״ח כסלו תשע״ז
לאיזה פסוק כוונתך?
במסעות השכינה לא היה אחד ממסעות המזבח, יש לאלהי ישראל מקומת שהוא שורה בשער או בכרוב, לא במזבח. אלא אם כוונתך לאיש עם קסת הסופר שעמד אצל מזבח הנחושת
טעיתי
מגמרא עשר מסעות נסעה שכינה מקראי מכפרת לכרוב ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן לחצר ומחצר למזבח וממזבח לגג ומגג לחומה ומחומה לעיר ומעיר להר ומהר למדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה
בכל אופן בפשט המקום שלו הוא על הכפורת, ובמסעות שהוציאה הגמרא מיחזקאל לכרוב ולמפתן ולחצר ולמזבח וכו
המזבח זה כבר מבחוץ להיכל
ואם נשווה לשם נמצא אדני נצב על המזבח אומר שכבר נסע מן ההיכל. אבל עמוס מסתמא מדבר על מזבח אחר, לאו דווקא זה שליד ההיכל ואפשר היה לו סוג אחר
אכן. נראה שהארון וכפורת זה תפיסה דטרמונטסית שהשם שורה בארון התורה לוחות כפורת בין הכרובים. לבמות ומלכות ישראל היה תפיסה ששורה על המזבח, וזה גם מצינו הרבה בבראשית שבנו מזבח לאל הנראה אליהם
ירבעם היה עומד ומקטיר “על המזבח”, בבית אל, ובא הנביא ויקרא על המזבח ויאמר מזבח מזבח וכו׳, ושלח ירבעם ידו ותיבש ידו. במלכים א יג זה הסיפור שנשמע לי הכי קרוב לפה אדני ניצב על המזבח
רשי כבר השווה את המזבח פה למסעות השכינה
(בלומדות למדתי שיש מחלוקת הרמבן והרמבם אם עיקר המשכן הוא עבור העדות בארון שזה כנראה דעת רמבן, או עיקרו להקרבת קרבנות על המזבח. שזה דעת הרמבם. איני יודע אם זה באמת מחלוקת שלהם אבל כך אומרים בישיבות.. עכפ רואים שני המגמות בתנך)
בחזרה לעובדיה.. איך קוראים את הפסוק הראשון?
כה אמר ה לאדום
שמועה שמענו מאת ה
וציר בגוים שלח
עד כאן חזרות של הפתיחה, וגוף הנבואה מתחילה קומו? או גם זה חלק מן ההקדמה והנבואה מתחילה בפסוק ב? מוזר אריכות או כפילות הפתיחה שלו
כנראה היו אדום נחשבים בעיניהם חכמים, עד שהקללה הוא שיאבדו חכמתם ויפסידו אעפ״כ..
כל דברי הנביא על אדום, וקודם לכן על עשו בחומש, הם נובעים דווקא מתוך הקירבה של אח עשיו ליעקב, יש קירבה או הערכה ואם בוגדים אז זה בגידה. זה מאד שונה מהטרנספורמציה שרזל עשו אל רומי שמעיקרא היו שונאים, ופירשו לפי זה היפך הנקודה של המקרא בכל סיפור האחים. הוורט במקרא הוא שהם קרובים, ולפעמים הם בוגדים אז מגיע להם עונש אולי אפילו יותר מרחוק, ויש הרבה שנאה בין אחים.. אבל כל הנקודה הזו נחסרה בפירושים שלקחו את זה על אחרים..
הרעיון של המשפחולוגיה של התנך כולו ויחסו לעמים אחרים הוא להראות שכל עמי האזור שורשם ממשפחה אחת. אפילו המריבה בין מלכות יהודה לישראל הוא כבר בין יוסף ואחיו.. ואיך הם קראו את כל המריבות שלהם ככה כמו בתוך משפחה. זה לא מוריד את הקנאה ושנאה אבל זה מאד שונה מהקריאה המאוחרת יותר בכל כגון אלה.
שערו בנפשכם שהתנך היה אומר אהה הגרמנים והיהודים הם כה אחים וכה דומים, היו שניהם חכמים ומודרנים וכו, אבל מה בסוף בגדו והרגו אותנו.
היי תן לי לפחות להבי בערך עובדיה הזה… מה הוא אשם שאמר רק פרק אחד..
מה הוא רוצה מהגנבים בפסוק ה?
אנ״ש המקור שלו מכאן אנשי שלומך? כי אם כן זה אירוני…
עבודה זרה י, ב
א״ל אנטונינוס לרבי
אתינא לעלמא דאתי א״ל אין א״ל והכתיב (עובדיה א, יח) לא יהיה שריד לבית עשו בעושה מעשה עשו תניא נמי הכי לא יהיה שריד לבית עשו יכול לכל ת״ל לבית עשו בעושה מעשה עשו א״ל והכתיב (יחזקאל לב, כט) שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה א״ל מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא כל שריה תניא נמי הכי מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא כל שריה מלכיה ולא כל מלכיה פרט לאנטונינוס בן אסוירוס כל נשיאיה ולא כל שריה פרט לקטיעה בר שלום קטיעה בר שלום
איני יודע אם כל הסיפור שם היה או לא. אבל זה יפה לראות שגם רזל מצאו כבר איך לומר שלא באמ יכרת כל עשו רק אלה מהם שהם לא אוהבים..
אבל אם אתה חבר שלי אז אני דורש דווקא בעושה מעשה עשו אבל אתה יש לך חלק לעולם הבא