Monday, January 23, 2017 • כ״ה טבת תשע״ז
התקוששו וקשו. נגד שתיאר את הצרה שתבוא בפרק הקודם בתואר אסף אסף, תיאר את דרך התשובה קוששו. כמו מקושש עצים. “נעמט אייך צאם”.
ורזל אמרו קשוט עצמך ואחכ קשוט אחרים. כנראה מלשון קישוט.
בטרם לדת חוק זה תיאור יפה. החוק נמצא בעיבור הוא צריך להיוולד, צריך לעשות תשובה טרם לידת החוק. ודוק.
בטרם לא יבוא אליכם חרון אף ה –
בטרם לא יבוא אליכם יום אף ה.
ההקבלה והחריזה הזו מלמדת אותנו שיום ה או יום אף ה זה הקבלה לחרון אף ה. כאילו יש תמיד פה את התיאור בזמן יום ה ויש את התיאור במעשה או בתכונה חרון.
היום בא יש לו הליכה השעון מוביל אותו. החרון בא יש לו הליכה האדם מביא אותו. זה שני דרכים של תיאור איך מתחזק צד מסוים במציאות.
ענוי הארץ מפרש דעת מקרא האנשים הפשוטים. או כמו שאומרים היום לא האליטה. מעניין אם זה הפשט.
שלשה בקשות בקשו את השם, אבל איך, אשר משפטו פעלו
בקשו צדק
בקשו ענוה.
ולמה יגרשו אשדוד בצהריים דווקא?
מתוך 929 – תנך ביחד: אלכס רויטמן – בקשו צדק
http://929.org.il/page/547/post/13301
הוא כותב פה נגד כל גויי האזור שיהודה תכבוש אותן או שיחרבו. וגם את יהודה הוא מזהיר ולא ברור אם הוא בעד או נגד
ב929 מישהו קישקש על הmeek של גיזס וכאלה
http://www.929.org.il/page/547/post/13291
אבל בפרק הזה נראה שהוא מנבא שיהודה תכבוש את הגוים
👍
מתי זה צהרים?
Monday, August 17, 2020 • כ״ז אב תש״פ
אם זה מלשון בושה אולי, רשי מפרש מלשון חמדה כמו נכספה וגם כלתה, זה גם ארמית
צריך להבין פרק זה, הוא מתחיל בקריאה לישראל לעשות תשובה והחלק השני הוא מנבא שכל הגוים מסביב יחרבו
לא ברור לי על מתי הוא מתכוון בנבואות אלה
על כל פנים פסוק א – ג הם קריאה לעשות תשובה עד לא יבואו ימי הרעה, בטרם לדת חוק, בטרם יבוא אףך ה׳, יום ה׳, ויש למהר כי היום עובר כמוץ, בבוקר יציץ ויחלוף לערב ימולל ויבש, שוב יום אחד לפני מיתתך, ותאמר שובו בני אדם.
ויש בזה סוד כי התשובה הוא לחתור למציאות שנקרא בטרם לדת חוק
התקוששו וקשו יש מדרש הידוע קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.
לא ברור מה פירוש התקוששו, אבל מה שלא יהיה פירושו כנראה הדרש מתאים
כי הכוונה להתאסף, ‘זיך צו נעמען׳, או לעשות תשובה, או לשון קישוט
וגם בזה יש טעמים. לפי פשוט שלא יאמרו טול קורה וכו׳. אבל זה פירוש חיצוני. הפירוש הפנימי שאין הטמא מטהר את הטמא, ואין חבוש מתיר עצמו. צריכים להיות מבחוץ לדבר להיות עליו דעה נאמנה והשפעה נכונה.
פסוק ג מפרט כיצד עושים את התשובה. מבקשים צדק וענוה.
והוא פונה אליהם כאילו הם כבר ענוים, שזה יפה??
או ש׳ענוי ארץ׳ נעשה כמין כינוי לישראקל
אשר משפטו פעלו – עיקר פעולת י״י הוא משפט.
שאר הפרק הם רשימה של ערים שיחרבו.
פסוק ד – ז מדבר על פלשתים. שעריה החשובים הם
עזה
אשקלון
אשדוד
עקרון
ויש לו משחק מילים יפה. עזה תעזב. אשקלון לשממה. אשדוד יגרשוה, כנראה אשדוד אפשר לדרוש מלשון גירוש? עקרון תעקר
חבל הים זה פלשתים שיושבים לצד הים
גוי כרתים כי הפלשתים במקור הגיעו מכרתים, Crete , מאיי יון.
הם לא מקוריים בארץ ישראל הפלשתים הם היו פולשים מעבר לים
שמעתי מריצרד פרידמן שהוכיח מפסוק זה שהמסורות בתנך על יציאת מצרים יותר אמינים ממה שהחוקרים אחזו מקל וחומר מפסוקים כאלה
כי אם השכנים שלהם הם זכרו מאיפה באו, קל וחומר הם עצמם
וזה מתאשר על ידי המחקר שהפלשתים לא היו מקוריים באיזור
https://www.nytimes.com/2019/07/03/science/phil…
פסוק ו עושה מדרש על השם כרתים – שיכרתו, וחבל הים נהיה כרת רעים, לפי הענין כרות היינו סוג של אהל או סוכה
וזה יהיה חבל לשארית בית יהודה – זה ככל הנראה נבואה על בית שני שהפלשתים הוגלו על ידי בבל ולא חזרו אבל היהודים חזרו והתיישבו בערי הפלשתים והשתמשו במקומותיהם כמרעה.
ועכשיו נתיישב לי קושיא מדרשית שהיה לי קשה זה כמה שנים. כי בכל המקרא יש רק 4 פסוקים עם ראשי תיבות חנוכה. שלשה מהם הבנתי ומבוארים בספרים והרביעי הוא פסוק זה, ו׳היתה ח׳בל ה׳ים נ׳ות כ׳רת.
ומה יכול להיות הקשר בין זה לחנוכה?
אבל כעת זה פשוט, כי הפלשתים הם היונים המקוריים
ובבית שני לא היו פלשתים אבל השכנים העתיקים שלהם היונים חזרו לעשות צרות
והפסוק הזה מתנבא שיכבשו אותם ויעשו מהם חנוכה שזה חג הניצחון של עליית בית שני.
צריך לצרף עוד כי גם זכריה שהיה בבית שני מנבא על עקרון והכרתי גאון פלשתים
והגמרא במגילה ו, א מפרשת
אמר רבי אבהו (צפניה ב, ד) ועקרון תעקר זו קסרי בת אדום שהיא יושבת בין החולות והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום היו קורין אותה אחידת מגדל שיר
הבינו שעקרון זה קיסריה?
שזה אמנם לא רחוק כנראה מעקרון המקורי? והיתה פעם באמת ישוב פיניקי לפי ויקיפדיה
כיבוש זה של חשמונאי היה על ידי אלכסנדר ינאי הרבה אחרי חנוכה
אני חושב שיש לנביאים הבנה טובה בענין. גלות ישראל לא באמת היתה כזו חריגה כל העמים השכנים, אלה שהיו פעם השונאים הגדולים שלנו.. גם הוגלו ונכבשו על ידי הכובשים הסדרתיים אשור ואחרי זה בבל ואחרי זה יון ואחרי זה רומי (אגב קצת מוזר לי עכשיו שאשור לא נחשב במלכויות של דניאל וכו׳, אולי כן?) ובפועל גורלנו לא מאד שונה מגורלם, ולפעמים ניבאו שגם ישיב שבות עמון וכו׳. בפועל לנו זה הצליח לחזור ולא להם כנראה. שזה בעצם מה שכולם אוהבים לדבר כל הזמן איך שרדנו, אבל זה לא לעומת רומי שבאמת כן שרדה, לעומת פלשתים ועמון ומואב ואדום העתיקים באמת אנחנו היחידים שנשארנו, אולי יש איזה כפר בסוריה שמחשיבים עצמם נכדי ארם עדיין אבל נו… להיפך יון ורומי זה אנחנו..
אה מסתבר
בשביל זה הקדמנו את חבקוק שאחז ככה..
אבל מנקודת המבט של י״י זה דווקא מוצלח
רק כל פעם אנחנו חוזרים למבט האנושי
צריכים להתרגל להכיר בכל המבטים האלה
לא יודע, נביאים זה זן מוזר
אין להם בעיות כאלה
רק אחרי החורבן הם שותקים כי לא יפה..
מה זה האיקון הזה
איכה הוא מהמבט של השכינה, ה׳ לא מדבר בו
אבל זה באמת כתובים ולא נבואה
כן
פסוק ח שמעתי חרפת מואב. ככל הנראה יש בינינו לבין עמון ומואב העלבות הדדיות חריפות. לא יודע מה המקור של זה. בטח מקללות של בלק ובלעם. כאילו יש בינינו התנגדות רוחנית לא רק גשמית. לא יבואו בקהל ה׳. ולכן גם העלבון כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צוית לא יבאו בקהל.
אז הם יהיו כסדרום ועמורה חרול (מה זה?, כנראה גפרית?) ומלח, שממה עד עולם
באמת עמון ומואב באים כבר מסדום.. הבנות של לוט
Tuesday, August 18, 2020 • כ״ח אב תש״פ
אני חושב שאפשר משהו לראות מן הדיונים של יפתח עם מואב וגם מהסיפור של קרבן מלך מואב בזמן יהושפט ואם כבר גם הסיפור עם בלעם
שנראה שהם מתחרים איתנו ממש את מי ה׳ אוהב יותר .
פסוק יא – רזה את כל אלהי הארץ – עשה להם דיאטה…
וישתחוו איש ממקומו כל איי הגוים – איי הגוים זה תמיד איי יון, הנביא מתנבא שאפלטון ישתחווה ממקומו אל אלהי ישראל…
פסוק יב – יג מדבר כיצד ה׳ יסדר את שאר הגוים בכל העולם. בעצם פלשתים ואיי הגוים זה הגבול מערבי של העולם שלו. ועכשיו אומר שגם כוש וגם צפון יאבד. כוש נחשב כמו הקצה הדרומי- מערבי של העולם. אשור נמצא בצפון-מזרח של העולם (במגילה ובמלכות פרס הודו תפס את המקום הזה שהוא עוד יותר צפון-מזרח אבל כנראה פה עוד לא היה קשר עם הודו)
פסוק יד – גם נינוה תהיה שממה וירבצו בתוכה עדרים של חיות בר, וגם עופות קאת וקיפוד ילינו בכפתוריה ( מה זה?) ובחלונות הריקים של נינוה ישמעו רק קולות של העופות, והסף שלהם יהיה חרב, כי ארזה ערה , כלומר נגלו הארזים שמהם נבנו הבתים, כמו בית ישן שמתקלפים כבר הקירות ורואים את העצים שלה
זה תיאור מוחשי של בתים עזובים חרבים כאלה.
ויש מדרש זמרה בביתא חורבא בסיפא. כאילו זה עונש על זמרות יתירות.
ויש לזה רגלים מן פסוק טו – זאת העיר העליזה היושבת לבטח
האומרת בלבבי אני ואפסי עוד – ביטוי מפורסם..
כל עובר עליה ישרק – תיאור רווח לארצות עזובות. השריקה הוא מין ביטוי על הפלא של העזיבה. גם זה נשמע יותר טוב לשרוק במקומות רחבים וריקים, זה עושה הד מרשים כזה..