Sunday, April 08, 2018 • כ״ג ניסן תשע״ח
אבל עיינתי ואין זה פשט הגמרא. הגמרא סנהדרין צג ב שואלת מכדי כל מילי דעזרא נחמיה אמרו למה לא נקרא על שמו. כלומר השאלה שלהם היה שכל ספר עזרא יהיה נקרא נחמיה מאחר שרובו ממנו, לא שיהיה ספר נפרד בשם נחמיה.
יש על זה מאמר של אוירבך שהבאתי מסתמא כמה פעמים. ההשערה שלך שזה להיפך מעניין.
אבל פה רשי אומר שהיו נביאי שקר ולא הבנתי עוד הסיפור
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp
Saturday, October 30, 2021 • כ״ד חשון תשפ״ב
שבוע טוב.
לפרשת חיי שרה.
קודם כתבתי תשובה לשאלה טובה ששאל שמואל בן שלום למה פתאום חכמים עושים את לבן ובתואל לרשעים..
התבוננתי בשבת. הסתירה הזו נמצאת כבר בגופי המקראות. הלא מצד אחד אברהם אומר שמשפחתו הם אנשים טובים ואי אפשר שיצחק יתחתן עם בנות כנען הרעות. אבל מצד שני הוא ממאן בהחלט להחזיר לשם את יצחק. יש על זה פירוש רשי שהיה כקרבן אבל בפשטות זה כי אפילו שאברהם הגיע ממשפחה טובה מאנשי כנען הוא פרש משם להיות יותר טוב. ולהחזיר את יצחק לשם משמעותו שיתבטל כל הלך לך אחרי דור אחד ולכן צריך להביא משם את רבקה אבל לא להחזיר לשם את יצחק. אחרי שכבר השתרשו במקומם הנפרד בארץ ישראל ‘אשר גר שם אברהם ויצחק׳, כמופיע אצל יעקב כמה פעמים. לא היה חשש בשליחת יעקב לשם כי כבר היה בטוח שהוא יחזור בסוף לארץ כנען וכפי שאכן היה.
ועכ״פ למדנו שעם כל ההערכה של אברהם למשפחתו הוא לא חשב לחזור ולהתערב בהם. וככל הנראה גם אם היו טובים הרי ידע אברהם שבסוף יתערבו בבעיות שהיה אצל שכניהם שם.
ונראה שהסיבה שחכמים מרחיקים בגנות כל הסובבים את האבות היפך הנראה בפשט קשור להגיון של באת אלי להזכיר עוני. בוודאי לפי העולם הישן תרח היה איש יחסית טוב ונחור והרן. אבל ליד אברהם כל אלה נראים כמו רשעים.. כאשר מסתכלים מהמבט של אברהם אז פתאום כל הצדיקים שאפילו הוא למד מהם והתחנך אצלם נחשבים כמו רשעים.. זה ההבדל בין המבט לאחור למבט באותו שעה.
וגם כפי שאמרו אחרים אולי מתכוונים לגוים שהיו בימיהם אבל צריך לי עיון בזה. ארם אכן לחם כמה פעמים עם מלכי ישראל ולפעמים היו חברים. צריך לי עיון בזה. מילא עשו נהיה אצל חכמים סמל לרומי אבל ארם איני חושב שהתעסקו איתו שנגיד שגנות לבן קשור לזה. אמנם יש כן אי אלו לשונות שקוראים לגוים ארמיים בלשון חכמים. ‘ארמאה׳. וכן תופסים את לשונם ארמית כלשון הגוים הכללי כפי שהיה בזמנים ההם.
ואולי יש לומר שארמית הוא סמל לגוים ניטראליים, כאלה שאפשר לגייר ולהגיד קדיש בלשונם. בלשון רומי אי אפשר לעשות כלום. בכלל חכמים מסתכלים עליהם שאין להם כתב ולשון אלא גנוב מאיתם.. ארמית זה גוים ניטראלים שצריך לגיירם אב לארם, אבל הבעיה שלהם שקשה לסמוך עליהם כמו לבן, אין קשר מספיק קרוב שנסמוך עליהם. עשו מסמל גוים רשעים שדווקא שונאים אותנו. וזה דווקא כי הם קרובים יותר (זרע יצחק לעומת משפחת אברהם) לכן יש שנאה אבל דווקא אפשר לסמוך עליהם על פי רוב בזה שהם שונאים אותנו.. זה היה השיטה של רשבי שבידוע שעשו שונא ליעקב ואין לחשוד אותו ברמאות, הוא אח שאם הוא כועס הוא כועס ואתה יודע.. דינמיקות אחרות.
גם את עפרון עשו חכמים לרשע שלם. ולענ״ד אין זה פשט הדברים כלל, מסכן גוי תמים שמכר לאברהם את המכפלה לא עלה על דעתו כל הרשעות שרש״י מספר עליו…
אבל פשט המשא ומתן המוזר נראה לי שזה מוסכמה שהיה בתרבות הזאת ונדמה לי גם בימינו במקומות מסוימים. היה להם כזו נימוס שלא מדברים ישר על כסף זה לא מתאים לגנטלמנים. אלא כביכול רומזים שרוצים משהו ואז מציעים בוודאי במתנה ואז הלוקח נותן בחזרה מתנה בעין יפה, וזה הכל בעצם מסחר אבל בלי להגיד את המילה. ויש גם נימוס כזה שלא מסיכמים מיד מה אני לא זונה שמוכר את הנחלה שלי עבור כמה שקלים.. רק אם אתה מפציר היטב אז אגיד מה בטח, אם אתה אומר שאתה צריך את זה, אדרבה אתן לך במתנה. ואז הלוקח צריך לעשות את עצמו נדיב מאד ולהגיד חלילה אני אשלם לך. ואז ההוא ממאן כמובן מה אתה אוחז אותי לאיזה סוחר? קח כבר הקניתי לך את זה בכלל. ואז מפצירים שוב ונותנים סכום מופקע כי זה בכלל לא מכר זה מין אהבה בין רעים.
גם פירוש הפסוק ארץ ארבע מאות שקל אינו שהוא אומר את המחיר אלא להיפך, אפילו ארץ ששווה כל כך אני נותן לך בחינם אנחנו הרי חברים כאלה טובים. רק הלוקח אמור להבין את הרמז וליתן לו אפילו בלי להגיד ישר שזה עבור זה. רק כאילו לא קשור איזה משרת שוקל לעפרון ארבע מאות שקל כסף ונותן לגבאי של השני, והשני מחותנים בכלל לא נוגעים בכסף רק שותים לחיים בפומבי על המתנה היפה ויקם שדה עפרון וכו׳. (זה נראה לי הסיבה שלא פשוט שמעות קונות ור יוחנן אמר גוי לא קונה במעות כלל, רק התורה עשתה גם מכסף איזה טקס)
רק חכמינו היו רחוקים מאד מסנטילמיות כזאת הם היו יותר יהודים גליציאניים כאלה, דבר ישר כמה כסף וכו׳. אז הם ביקרו את זה.
*מסנטימנטיליות
הם לא חשבו שמסחר זה בעיה הסתכלו על היקיים האלה עם הנימיסים שלהם כסתם שקרנים שאומרים הרבה ולא עושים אפילו מעט..ת
גם זה שקידושי כסף הם דברי סופרים קשור לזה. נראה שחכמים היה להם מבט יותר חיובי על כסף מאשר התרבות העתיקה שקדמה להם, המשתקף גם במקרא כמה פעמים.
והביאו את מקורם מפה ..
הם קראו שהקנין של שדה עפרון היה בכסף. אבל הפשט אינו כן אלא הקנין היה בזה שאמר לעיני באי שער עירו. זה הפומביות שעשה את הקנין לא הכסף. משהו כמו רישום בטאבו או אצל השופט של ימינו
לחכמים בכלל יש תפיסה מאד ליברטיאנית של קניינים. הכל קורה בין הלוקח למוכר לא אכפת להם מהחברה. וגם קידושין כך. הם מבינים שצריך מנין אבל אולי רק בשביל הברכות, לעצם הקנין די בשני עדים. ולנישואין אולי אפילו לא זה. אז יש איזה החרגה לפעמים של כל דמקדש אדעתא דרבנן אבל זה לא שהקנין מוחל מלמעלה הכל נשמע מאד םרטי
וגם זה לא מה שהיה בתחילה שהכל היה נחלת אבות ושבטים וכו׳
Sunday, October 31, 2021 • כ״ה חשון תשפ״ב
כך נראה. יש שכתבו שזה ראיה שזה שני ספרים שונים כי לא מסתבר שיחזור בתוך ספר אחד
Tuesday, May 20, 2025 • כ״ב אייר תשפ״ה
נריה אתה מתיר לי לגנוב את זה?
גם אתה צריך להסביר לי מה לעיין, יש לך הסבר למה השינויים ולמה כפול וכו׳?
שזה מראה מה? או שזה העתקה מאותו סדר, או שיש איזה חוק שכך צריך להיות הסדר?
גם אולי הפרק הבא באמת כבר קרה בזמן של פרק ב?
יש גם 2 גירסאות של עשרת הדברות 😀
למה העתיקו פעמיים באותו ספר?
למעשה לא היה עדיין מישהו שהוכיח מכגון אלה שממה נפשך יש בתנך טעות?
יש דרך להימלט מזה?
כלומר טעות עובדתית, מה אכפת לי שנחמיה כבר לא ידע
הוא עושה תירוץ כבר, שזה לא חשוב
אכן אבל זה תירוץ מאד חלש, אם לא חשוב אז למה כל הפרטים. כל הקטע ברשימה כזו לכאורה שצריך לדעת הפרטים במדויק. על סמך זה ניהלו את המיסים או היחוס או משהו
זה הרי בדיוק כמו הפיקורסים שאומרים נו לא היה שישים ריבוא, אז שואלים אותם אם כן למה יש רשימה המדויקת לכל שבט וכו׳, אז הם עונים נו זה המקרא כתב בכדי לעשות רושם שזה מדויק או משהו, אבל זה לא באמת מדויק
…
אבל כבר בתורה יש רשימות לא זהות, של המפקד, רק שם למדו יותר אז כבר המציאו תירוצים
על פי רוב החסידים אומרים שזה גם סודות וגם היה בדיוק כך, בדיוק בגלל הסודות אז היה צריך להיות גם בפועל בדיוק המספר הזה…
איך שידעו איזה גירסא נכונה..?
גם מי אומר שזה באמת היה טעות אז אולי היה כתוב אצל נחמיה בדיוק רק המעתיקים אחר כך קלקלו