Wednesday, October 20, 2021 • י״ד חשון תשפ״ב
*דברי נחמיה*
לפי מספר 24 ספרים והברייתא בגמרא נחשב עזרא נחמיה ספר אחד, ובפועל כנראה שהם שני ספרים שונים. אבל האמת איני יודע מה נפקא מינה בכל זה לבד מאיזה רמזים על כמה ספרים יש.. הלא הרבה ספרים יש שלא נכתבו על ידי איש אחד או שהם צירוף מקורות שונים וכן יש ספרים של איש אחד שנחתכו, וספר עזרא נחמיה הם בכלל ספרים מקוטעים בעיני אז יהיה מה שיהיה, עכ״פ מבחינת הסגנון ניכר שיש כאן פתיחה חדשה דברי נחמיה וכו׳.
מה פירוש הדיווח על ‘הנשארים מן השבי׳ מאיזה שבי? משמע שהוא מדבר לא עלהחוזרים בעליות של זרובבל ועזרא אלא מתאר את יושבי ירושלים כאלה שנשארו שם מזמן גלות בבל. ובכלל לא מזכיר פה שהיו כבר עליות גדולות קודמות אליו, כל נוסח התפלה שלו והצעקה נשמע שהוא עכשיו רוצה לחזור בתשובה על הגלות, ועל זה מדבר שעריה נצתו באש מי הצית אותה, מדבר על נבוכדנצר?
נחמיה בוודאי נקרא שמו על שם מעשיו, כי הוא גרם לנחמת יה את עמו. (וגם עזרא מסוג הזה וכן יהושע, זרובבל איני יודע מה משמעות ה שם)
אני רואה מפרשים שמדובר על צרות שעשו הצרי יהודה לעולים כרמוז בספר עזרא פרק ד וגם להלן מדובר על עבדים שנמכרו, לא מפורש
בפסוק ח הוא מצטט את הכתוב בתורת משה, ציטוט שלא נמצא כצורתו אם כי כמובן הענין נמצא. זה כלל כמעט אף פעם אין המקרא מצטט משהו כלשונו אלא כלשון אבן עזרא העברים שומרים הענין לא המילות
תפלת נחמיה הוא לקיים מה שאמר שלמה בתפלתו והוא ממש מדבר באותו הנוסח,
כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֗ךְ כִּ֣י אֵ֤ין אָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֶחֱטָ֔א וְאָנַפְתָּ֣ בָ֔ם וּנְתַתָּ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וְשָׁב֤וּם שֹֽׁבֵיהֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הָאוֹיֵ֔ב רְחוֹקָ֖ה א֥וֹ קְרוֹבָֽה׃
וְהֵשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־לִבָּ֔ם בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁ֑ם וְשָׁ֣בוּ ׀ וְהִֽתְחַנְּנ֣וּ אֵלֶ֗יךָ בְּאֶ֤רֶץ שֹֽׁבֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר חָטָ֥אנוּ וְהֶעֱוִ֖ינוּ רָשָֽׁעְנוּ׃
וְשָׁ֣בוּ אֵלֶ֗יךָ בְּכָל־לְבָבָם֙ וּבְכָל־נַפְשָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ אֹיְבֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־שָׁב֣וּ אֹתָ֑ם וְהִֽתְפַּֽלְל֣וּ אֵלֶ֗יךָ דֶּ֤רֶךְ אַרְצָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה לַאֲבוֹתָ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתָּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בנית [בָּנִ֥יתִי] לִשְׁמֶֽךָ׃
מטוְשָׁמַעְתָּ֤ הַשָּׁמַ֙יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתְּךָ֔ אֶת־תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת־תְּחִנָּתָ֑ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם׃
וְסָלַחְתָּ֤ לְעַמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לָ֔ךְ וּלְכָל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר פָּשְׁעוּ־בָ֑ךְ וּנְתַתָּ֧ם לְרַחֲמִ֛ים לִפְנֵ֥י שֹׁבֵיהֶ֖ם וְרִֽחֲמֽוּם׃
כִּֽי־עַמְּךָ֥ וְנַחֲלָתְךָ֖ הֵ֑ם אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם מִתּ֖וֹךְ כּ֥וּר הַבַּרְזֶֽל׃
לִהְי֨וֹת עֵינֶ֤יךָ פְתֻחוֹת֙ אֶל־תְּחִנַּ֣ת עַבְדְּךָ֔ וְאֶל־תְּחִנַּ֖ת עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל לִשְׁמֹ֣עַ אֲלֵיהֶ֔ם בְּכֹ֖ל קָרְאָ֥ם אֵלֶֽיךָ׃
כִּֽי־אַתָּ֞ה הִבְדַּלְתָּ֤ם לְךָ֙ לְֽנַחֲלָ֔ה מִכֹּ֖ל עַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֜רְתָּ בְּיַ֣ד ׀ מֹשֶׁ֣ה עַבְדֶּ֗ךָ בְּהוֹצִיאֲךָ֧ אֶת־אֲבֹתֵ֛ינוּ מִמִּצְרַ֖יִם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)
אלהי השמים נראה כי ה יושב בשמים ואיך ישב בבית כמאמר שלמה, ושלמה כמו עונה שיתפללו אל המקום הזה ותשמע מן השמים. וכן נחמיה שאינו נמצא במקום זה מתפלל מולו ועבורו ופונה לאלהי השמים
מה משמעות החפצים ליראה את שמך? זה נעתק בסליחות כידוע אבל מה? או שאתה ירא או שלא..? אולי פה הכוונה שיראה את שמך הוא מין עבודה שאפשר לעשות רק בבית המקדש,
והם עבדיך ועמך – זה כתפלת משה וְהֵ֥ם עַמְּךָ֖ וְנַחֲלָתֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּדֹ֔ל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָֽה
והפסוק שהוא מצטט מתורת משה בוודאי הכוונה לפרשה זו וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ בְּכׇ֨ל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃
בוְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃
גוְשָׁ֨ב יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃
דאִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ׃
הוֶהֱבִיאֲךָ֞ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־יָרְשׁ֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑הּ וְהֵיטִֽבְךָ֥ וְהִרְבְּךָ֖ מֵאֲבֹתֶֽיךָ׃
ווּמָ֨ל יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖ וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ׃
זוְנָתַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֵ֥ת כׇּל־הָאָל֖וֹת הָאֵ֑לֶּה עַל־אֹיְבֶ֥יךָ וְעַל־שֹׂנְאֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר רְדָפֽוּךָ׃
חוְאַתָּ֣ה תָשׁ֔וּב וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה וְעָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃
טוְהוֹתִֽירְךָ֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בְּכֹ֣ל ׀ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֗ךָ בִּפְרִ֨י בִטְנְךָ֜ וּבִפְרִ֧י בְהֶמְתְּךָ֛ וּבִפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ לְטֹבָ֑ה כִּ֣י ׀ יָשׁ֣וּב יְהֹוָ֗ה לָשׂ֤וּשׂ עָלֶ֙יךָ֙ לְט֔וֹב כַּאֲשֶׁר־שָׂ֖שׂ עַל־אֲבֹתֶֽיךָ׃
יכִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃
נראה לי שבפסוק ח ‘אתם תמעלו אני אפיץ אתכם׳ אין הפירוש על דרך תנאי, אם תמעלו אז אני אפיץ אלא הוא מתכוון דרך נבואה כסגנון פרשת האזינו, אחרי שאתם תמעלו ואני אפיץ אתכם, אז תשובו ואקבל תשובתכם.
אני מעתיק דברי זאב יעבץ על מילוי חסרונות בספר עזרא נחמיה
יא. השבי והבזה לפני בא נחמיה.
ספר עזרא ונחמ׳ הנחשבים לנו לספר אחד, מופסק הוא במקומות רבים ועשוי להתמלא בהפסוקותיו בספרי קדש אחרים: בין פרשה ד׳ ובין פרשה ה׳ שבעזרא, יש לחוקר להפסיק ולשום את לבו לספר חגי וזכרי‘; בין המסופר בפרשה ו׳ למסופר בפרשה ז‘, עברו לפי חשבון מלכי פרס חמשים ושמונה שנה. ואם באנו לדעת את כל העוברות על אבותינו בזמן הזה, יש לנו להגות במגלת אסתר, ובספר מלאכי. גם בין סוף עזרא לתחלת נחמי׳ ששניהם נחשבו לספר אחד, יש לנו לשום פנינו לספר אחר שבכתבי קדשנו, למען יתבררו לנו פסוק שני ושלישי שבפרשה א׳ שבנחמי׳ המספרים לנו מאורע גדול ומכריע, אך בטרם העזרנו ממקום אחל, יש לנו ללקט אותיות בגוף הספר לשכלל את המאורע.
מספר נחמי׳ עולה לנו, כי במדינה לאמר בערים אשר בארץ – לבד מירושלם – היה 1 שֶבִי (נחמ׳ א, ב – ג) ופסוק ב׳ ממעט את עיר ירושלם מן השבי באמרו “אשר נשארו מן השבי ועל ירושלם” ובכן הוא עושה את צרת ירושלם לשני פרטים נבדלים הממעטים זה את זה. 2 כי פרצו גדולות בחומת ירושלם (ג; ב, יכ) 3 כי שרפו את שערי חומת ירושלם (א, ג1 ב, ג. יג. יז). 4 כי לרגל הפרץ ושרפת השערים חרבה כמעט העיר. (ב, ג_ ה. יז). 5 כי שרפו גם במקדש את שער הבירה, שהוא הבנין הבנוי מזרחית צפונית במקדש (יומא ב.) כי בבקשת נחמי׳ את ארתחשסתא לתת לו עצים לקרות שערי חומת העיר, הקדים לשערים “את שערי הבירה אשר לבית” (ב, ח). 6 לרגלי כל אלה רבתה הרעה בישראל (א, ג; ב, יז). 7 והחרפה (א, ג; ב, יז) אשר חרפו אותם ארביהם.
המאורע הזה שאירע לאבותינו אחרי סתום החזון מתפרש ומתפרט בשני מזמורי תהלים, אשר חבר אחד מבני אסף ברוח קדשו האחד הוא מזמור הנקרא “משכיל לאסף” (תהל׳ עד, א) אשר בו מתאונן המשורר “אין עוד נביא” (ט).
המשורר הקדוש מקנן עלהשבי אשר שבו ויולכו את עניי ישראל כפרס טורף נפש יונה תמה (י״ט) על החרבן “משואות נצח” אשר החריבו את הארץ (ג׳) על שלוח אש במקדש (ז׳) על הרעה אשר “הרע אויב בקדש” (ג׳) ובכל הארץ במלאם את הארץ חמס (כ׳) ועוני (כ״א) ויותר מכל אלה התאונן על החרפה אשר חרף האויב (י. יח. כב) כל אלה הם באורים לחמשה פרטי הצרה, אשר רשמנו אותם בסמן 1. 4. 5. 6. 7.
ומלבד אלה נוסף פה עוד זכרון כמה פרטים נוספים על שבעת הרשומים.
8 נחוש מצד האויבים: “שמו אותותם אותות” (ד׳)
9 קלקול מעשה הצעצועים שבמקדש בעברת זדון (ו׳)
10 שרפת בתי כנסיות “שרפו כל מועדי אל בארץ” (ח׳) “מקומות שהיה מתועד [ שהיו מתועדים] לתפלה לקדש את שמו ולהמליכו עלינט” (מדרש תהלים) “מקומות שהיה שמך מתועד” (ילקוט תהלים תת״י) ומקומות מיוחדים בעקרם לתפלה ולקדוש השם ולקבלת מלכות שמים, הם בתי כנסיות, כי ביהמ״ק עקרו לעבודת הכהנים ורש״י שפי׳ פסוק זה על חרבן ביהמ״ק הבחין בדעתו הנקיה, כי פשוטו של מועדי אל” הם “בתי ועד שלו” (רש״י תהל׳ שם) כתרגומן “מערעיא” שהוא גם תרגום “מקדש קדש” (אונקלס שמות יב, טז) שפירושו קבוץ “המקום… שנקראים שם העדה לפני החכמים” (רד״ק ישעי׳ ד, ה) הכלל העולה מכל אלה, כי מועדי אל הם “המקומות המיועדים לה׳ ביהכ״נ וביהמ״ד (מצ״ד תהל׳ שם).
המשורר הקדוש הזה, חבר עוד מזמור על הצרה הזאת הדומה לו גם בסגנונו ושמו “עדות לאסף” (תהל׳ פ, א)
מס׳ סידורי תהילים פ׳ תהילים ע״ד
1. רועה ישראל… נוהג כצאן יוסף (ב) בצאן מרעיתך (א׳)
2. הופיעה [ב׳] עוררה את גבורתך (ג׳) קומה א׳ ריבה ריבך
3. ה׳ אלקים צבאות עד מתי עשנת… (ה׳) למה אלקים זנחת לנצח יעשן אפך (א׳)
4. ואויבינו ילעגו (ז׳) יחרף צר ינאץ אויב (י׳)
5. גפן ממצרים תסיע (ט׳) מלכי מקדם פועל ישועות (י״ב)
המזמור הזה קורא לה׳ כי יצא להושיע את “אפרים ובנימן ומנשה” (תהל׳ פ, ג) ואימתי היו שלשת השבטים משתתפים בצרה אחת? והלא כל ימיהם מכלות ימי השופטים והלאה היו בלועים בתוך שאר שבטי ישראל. ועל כן על כרחנו אנו אומרים, כי לא בשבטים שלמים הכתוב מדבר, כי אם במשפחות יחידות ואותן אנחנו מוצאים מנויות יחד בתוך יושבי ירושלם בתחלת ימי בית שני (דהי״א ט, ג) ואנשיהן היו מן “היושבים הראשונים” (ב׳) ועליהן קשתה מאד יד הכותים בפרצם את חומת ירושלם “פרצת גדריה” (תהל׳ פ, יג) ובשרפם את שעריה באש “שרופה באש” (י״ג) ושתי אלה הן פרטי הצרה 2. 3.
פסוק י״ח נראה שהיא תפלה על חיי עזרא הסופר שלא ימציאהו כל פגע ופסוק י״ט הוא נדר גדול והסכמה בלב לבלתי התרפות ביום צרה ולבלתי לעזוב את התקנות הטובות שתקן עזרא זה לא כביר למשמרת התורה.
https://benyehuda.org/read/6291
כתוב מפורש ברשימה
אמנם לא מוכרח שזה לא נכדים ..
המשוררים בני אסף נזכרים בפירוש ברשימת העולים עזרא פרק ג ונחמיה ז
אמנם גם נזכרים בימי דוד בדברי הימים בקביעת המשמרות
נכון אז לא כתוב איזה דור של אסף חיבר המזמור…
הוא טוען שאם כתוב שאין עוד נביא אז מוכרח שזה אחרי סיום הנבואה, אפשר
אני לא יודע מבחינה היסטורית, בתור מדרש זה וודאי טוב
שושן היה הבירה או אחד ערי הבירה של פרס
מי שזוכר…למדנו הכל אצל הנביאים…
כן. כבר כתבתי הקיצור למעלה איפשהו
.
מלאכי דווקא הכי לא מפורש על מה מדבר, הפירוש שלו מעניין. חגי זכריה מוזכרים בפירוש בספר עזרא